ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מנחת העומר
 | |
| קציר תבואה בחג העומר, זכר למנחת העומר | |
| מקרא | ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים י'–י"א |
|---|---|
| משנה | מסכת מנחות, פרק י' |
| תלמוד בבלי | מסכת מנחות, פרק "רבי ישמעאל" |
| משנה תורה | הלכות תמידים ומוספין, פרק ז' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה מ"ד ספר החינוך, מצווה ש"ב |
מִנְחָת הַעֹמֶר או עֹמֶר הַתְּנוּפָה הוא קורבן מנחת ציבור שמביאים מראשית הקציר, למחרת יום טוב ראשון של חג הפסח. מידת הנפח, הנקראת "עומר", מובאת לכהן, שתפקידו להניף את המנחה לפני ה'. העומר היה בא מן השעורים, למרות שבתורה לא מפורש מאיזה מין. קורבן זה נקרא גם "מנחת ביכורים" על שם שמביאים אותו מהתבואה שביכרה.
היום המדויק שבו יש לקיים את המצווה היווה מוקד לפולמוס מרכזי בין הכתות היהודיות בתקופת המקדש.
תאריך ההקרבה "ממחרת השבת"[עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – ממחרת השבת
בתקופת בית שני התקיימה מחלוקת גדולה בין הפרושים לבין כתות אחרות בדבר תאריך הבאת העומר. למחלוקת זו השלכה על ספירת העומר ועל התאריך שבו חל חג השבועות, ולכן היו לה השלכות דרמטיות על אחדות העם באותם ימים. מקור המצווה בספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ט'–י"א:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן.
הפרושים ואחריהם ההלכה הרבנית פירשו את ה"שבת" שאחריה יש להביא את העומר כיום השבתון לרגל חג הפסח. לפירוש זה הכוונה ליום טוב ראשון של פסח, שחל תמיד ביום ט"ז בניסן, ולפיכך חג השבועות חל תמיד ביום ו' בסיוון. גם במסורת ביתא ישראל פירשו שהמילה "שבת" מתייחסת לחג הפסח, אך לפי מסורת זו הכוונה לשביעי של פסח ולא ליום החג הראשון. אי לכך חל חג השבועות במסורת ביתא ישראל שישה ימים מאוחר יותר, בי"ב בסיוון ולא בו' בסיוון.[1]
לעומתם כיתות אחרות בזמן הבית, כגון הצדוקים ואחריהם הקראים, פירשו שהמילה "שבת" מכוונת ל"שבת בראשית", היינו היום השביעי בימות השבוע. לדידם התורה מתייחסת לשבת הראשונה שאחרי יום טוב ראשון של פסח. לפיכך בשיטה זו אין להקרבת העומר תאריך קבוע ותאריך חג השבועות נע בהתאם מדי שנה.
קציר העומר[עריכת קוד מקור]
אסור אפילו על היחידים לקצור תבואה מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון) לפני שקצרו את העומר (אף על פי שמנחת העומר באה רק משעורה). האיסור הוא כדי שקצירת העומר בידי שלוחי בית דין יהיה כפי שהוגדר בתורה: "ראשית קצירכם", שיהיה העומר ראשית לכל הנקצרים. הקוצר קודם לקצירת העומר, אינו לוקה והקציר מותר באכילה.[2]
הקציר הוא מצווה, והוא אף דוחה את השבת[3]. (קציר הוא אחד מל"ט אבות מלאכה שאסור לעשות בשבת מן התורה). המצווה היא לקצור "קמה" במיוחד בשביל הקורבן, אך אם הביאו עומרים קצורים, הקורבן כשר. העומר היה בא מן השעורים, למרות שבתורה לא מפורש מאיזה מין. התבואה צריכה להיות דווקא מארץ ישראל, ולכתחילה יש להביאה ממקום קרוב לבית המקדש.[4]
מהלכות הקצירה[עריכת קוד מקור]
שלוחי בית דין היו יוצאים מערב יום טוב (י"ד בניסן), ועושים את התבואה כריכות במחובר לקרקע, כדי שיהיה נוח לקצור. זמן הקציר הוא בט"ז בניסן בלילה, ואם קצרו ביום, הקורבן כשר. קוצרים שלוש סאים (מידת נפח) של שעורה, בשלושה אנשים, בשלושה מגלים, לתוך שלוש קופות. יש לקצור תבואה לחה ולא יבשה, אך גם יבשה כשרה.
במשנה מתואר טקס הקציר לפי ההלכה בזמן בית המקדש השני:
כיצד היו עושים?
שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב, ועושין אותו כריכות במחבר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור.
כל העיירות הסמוכות לשם (למקום הקצירה) מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.
כיון שחשכה, אומר להם: בא השמש? אומרים הין. בא השמש? אומרים הין.
מגל זו? אומרים הין. מגל זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין.
בשבת אומר להם: שבת זו? אומרים הין. שבת זו? אומרים הין.
אקצור? והם אומרים לו קצור! אקצור? והם אומרים לו קצור!
שלוש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים, הין הין הין.
כל כך למה? מפני הביתוסים, שהיו אומרים: אין קצירת העומר במוצאי יום טוב.
ההקרבה[עריכת קוד מקור]
מביאים את הקופות עם שלוש הסאים לבית המקדש, וחובטים את השעורים וזורים ובוררים אותם. לאחר מכן קולים את הגרעינים ושוטחים אותם בעזרה כדי שהרוח תנשב עליהם. אחר כך מכניסים אותם ל'ריחים של גרוסות' וטוחנים אותם, ומנפים את הקמח בשלוש עשרה נפות, ומוציאים לקורבן מתוך שלוש סאים של שעורים, עשירית האיפה של סולת מנופה, שהוא שיעור עומר. מה שנותר משלוש הסאים נפדה ויכול כל אדם לאוכלו.[5]
יום הנף[עריכת קוד מקור]
יום ט"ז בניסן נקרא יום הנף, על שם הנפת העומר. לאחר שהכהן בולל את עשירית האיפה של קמח השעורים בלוג שמן ונותן עליו קומץ לבונה, כשאר המנחות, היה מניף הכהן את המנחה במזרח המזבח, ומגיש אותה לקרן מערבית דרומית כשאר המנחות. כהן קומץ את המנחה לאחר שהוקרבו קורבן מוסף וכבש העולה, אך לפני שהוקרב קורבן תמיד של בין הערביים, ומקטיר את הקומץ. הנותר מן המנחה - שנחשב אחד מכ"ד מתנות כהונה - נאכל לכהנים כשיירי כל המנחות.
איסור חדש[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – איסור חדש
ישנו איסור לאכול מאכל מחמשת מיני דגן מהתבואה של השנה החדשה לפני הקרבת העומר. בזמן שבית המקדש היה קיים מעת שקרב העומר, מותר היה לאכול מהחדש מיד. הרחוקים מבית המקדש שלא יכלו לדעת בדיוק מתי קרב העומר, אכלו מחצות היום ולהלן, "שהם יודעים שאין בית דין (האחראים) מתעצלים בו".[6]
משחרב בית המקדש, מעיקר הדין היה מותר לאכול מהתבואה החדשה כבר מבוקר ט"ז בניסן, אבל מכמה סיבות[7] התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה יום הנף (הנפת העומר), כלומר יום ט"ז בניסן, כולו אסור. הרמב"ם פוסק כדעת רבי יהודה במשנה, שבזמן שאין בית המקדש כל היום כולו אסור מן התורה.
תבואה שהשרישה קודם העומר, מותרת החל מהקרבתו. אך אם השרישה אחר העומר, אסור לקוצרה (ראו לעיל) ולאוכלה עד שיוקרב העומר של השנה הבאה.
ספירת העומר[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – ספירת העומר
מצוות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת "עומר התנופה" (ט"ז בניסן). בלילה הראשון של הספירה, יש נוהגים לומר לפני הספירה תפילה הנקראת "סדר קצירת העומר", בה מתארים את תהליכי הקצירה וההקרבה של העומר בזמן שהמקדש היה קיים.
יש לספור ימים ושבועות, שכן בפסוק נאמר "וספרתם... שבע שבתות", ושבת היינו שבוע, ולאחר מכן נאמר "תספרו חמישים יום". המצווה מוטלת על כל ישראל. זמן הספירה הוא בלילה, שהוא תחילת היום בהלכה. יש לברך לפני הספירה: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר".
יום ה-50 לספירה הוא חג השבועות, שנקרא כן על שם שבעת השבועות שסופרים מיום הקרבת העומר.
טקס קצירת העומר בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור]
[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|PikiWiki Israel 14865 Jewish holidays.jpg|ממוזער|250px|ריקוד הבאת העומר ברמת הכובש]]
- ערך מורחב – חג העומר
עם חידוש ההתיישבות החקלאית בישראל, התחדש "חג העומר" ובו מתבצע טקס קצירת העומר. הטקס ברוב הקיבוצים שעורכים אותו מבוסס על הטקס שעיצבו מתתיהו שלם ולאה ברגשטיין ברמת יוחנן.[8]
תרגול העומר[עריכת קוד מקור]
בשנים האחרונות מקיימים ארגוני המקדש תרגול של הקרבת העומר תוך הכנה של סולת השעורים כך שתהיה מוכנה להקרבה עבור העבודה בבית המקדש השלישי.
ראו גם[עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- הערך "עומר", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- קציר העומר בלכסיקון לתרבות ישראל
- העומר וספירת העומר באתר מט"ח
- שחזור קציר שעורים והנפת העומר במצפה יאיר, ניסן תשע"ד
- תבנית:אתר פניני הלכה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ וולף לסלאו, Falasha Anthology. Yale Judaica Series, vol. 6. New Haven & London: Yale University Press., 1951, (ISBN 0-300-03927-1), עמוד xxxi
- ^ לאחר הקרבת העומר
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תמידים ומוספין, פרק ז', הלכה ה'.
- ^ משנה, מסכת מנחות, פרק י', משנה ב'.
- ^ משנה, מסכת מנחות, פרק י', משנה ד'
- ^ משנה, מסכת מנחות, פרק י', משנה ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ח, עמוד ב'
- ^ מורשת החגים ברמת יוחנן באתר רמת יוחנן
| הקורבנות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקורבנות | ||
| סוגי הקורבנות היסודיים | עולה • מנחה • שלמים • חטאת • אשם • בכור • מעשר | 
|
| קורבנות ציבור | קורבן התמיד • קורבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קורבנות יום הכיפורים • קיץ המזבח • פר העלם דבר של ציבור | |
| קורבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קורבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קורבנות יחיד נוספים | קורבן עולה ויורד • קורבן תודה • קורבן יולדת • קורבן גר • קורבן עוף • מנחת חינוך • קורבנות נזיר • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים | |
| הקרבת הקורבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה • מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • מליחה • הגשה • קמיצה • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • תמורה • מעילה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • בעבודת חבירו | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח העולה • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקורבנות בימינו • ריכוז הפולחן | |
| כ"ד מתנות כהונה | ||
|---|---|---|
| עשר מתנות במקדש | בשר חטאת • בשר אשם ודאי • בשר אשם תלוי • בשר זבחי שלמי ציבור • חטאת העוף • לוג שמן של מצורע • שתי הלחם • לחם הפנים • שירי מנחות • שיירי מנחת העומר | |
| ארבע מתנות בירושלים | בכור בהמה טהורה • המורם מתודה ואיל נזיר • ביכורים • עורות קדשי קדשים | |
| עשר מתנות בגבולים | תרומה גדולה • תרומת מעשר • חלה • ראשית הגז • זרוע, לחיים וקיבה • פדיון הבן • פטר חמור • חרמים • שדה אחוזה • גזל הגר | |
קטגוריה:מתנות כהונה קטגוריה:תרי"ג מצוות קטגוריה:קורבנות ביהדות: חגים קטגוריה:פסח קטגוריה:קורבן מנחה קטגוריה:פרשת אמור