יחסי יוון-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסי יוון-ישראל
יווןFlag of Greece.svg ישראלFlag of Israel.svg
Israel-Greece locator.png
יוון ישראל
שטחקילומטר רבוע)
131,957 20,770
אוכלוסייה
10,775,643 8,049,314
משטר
רפובליקה דמוקרטיה פרלמנטרית
תמ"ג (במיליוני דולרים)
281,600 281,800
תמ"ג לנפש (בדולרים)
26,133 35,009
ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס משמאל, בעת ביקורו בישראל עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין, נובמבר 2015

יחסי יוון-ישראל מתארים את הקשרים הבילטראליים בין מדינת ישראל לרפובליקה ההלנית של יוון. מאז שנת 1990 לישראל שגרירות בבירת יוון, אתונה. ליוון יש שגרירות בתל אביב, קונסוליה מרכזית בירושלים וקונסול של כבוד בחיפה.

עד לשנת 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך עשרות שנים היו היחסים קרירים ולא היה כמעט קיים שיתוף פעולה בין המדינות, בעיקר בגלל תמיכתה של יוון בצד הערבי במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי והעדפתה של ישראל את טורקיה כשותפה אסטרטגית על פני יוון[1]. יוון הצביעה באו"ם נגד תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר, 1947, יחד עם מדינות ערב. במשך רוב השנים יוון העדיפה לשמור על נייטרליות וחוסר התערבות בסכסוך הישראלי ערבי כמו למשל כאשר נמנעה בהחלטה 3379 של האומות המאוחדות. בשנת 1990 השתדרג מעמד היחסים מ"נציגות דיפלומטית" לרמת שגרירויות. משנת 1999 חל שיפור בשיתוף הפעולה בין המדינות, בעיקר בתחומי הסחר והביטחון.

התחממות היחסים החל מ-2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוקי אפאצ'י AH-64 של חיל האוויר הישראלי ושל חיל האוויר היווני במהלך תמרון משותף ביוון

ביולי 2010 הגיע ראש ממשלת יוון, יורגוס פפנדראו (בנו של אנדראס פפנדראו, גם הוא ראש ממשלת יוון בעבר), לביקור בישראל. היה זה הביקור הראשון של ראש ממשלה יווני בישראל. במהלך שהותו בארץ נפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן[2]. מאז פגישה זו, החלו היחסים בין המדינות להתחמם בצורה משמעותית. ראש ממשלת ישראל נתניהו ערך ביקור גומלין ביוון באוגוסט 2010 ונפגש עם מקבילו היווני איתו שוחח על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, תוכנית הגרעין האיראנית והרחבת שיתוף הפעולה הצבאי והמדיני בין מדינותיהם[3]. היחסים בין המדינות המשיכו להשתפר ובכירים נוספים ביקרו במדינה השנייה - כך לדוגמה יצא סגן שר החוץ הישראלי דני איילון לביקור ביוון באוקטובר 2010 שם נפגש עם מקבילו היווני וסיכמו על הרחבת הקשרים הבילטראליים בין המדינות[4]. שבוע לאחר מכן חתמו המדינות על הסכם תעופה שמחליף את ההסכם הישן מ-1952 ומסדיר נוהלי התעופה בין המדינות[5].

במהלך השריפה בכרמל (2010), בעת שביקשה ישראל סיוע בינלאומי לכיבוי השריפה, נעתרה יוון לבקשה ושלחה 4 מטוסי כיבוי ומטוס אספקה[6]. עדות נוספת להתחממות היחסים בין המדינות היא העזרה של השלטונות ביוון לעצירת המשט לעזה (2011). על פי פרסומים בעיתונות, העמיסו שלטונות יוון בירוקרטיה רבה על הספינות במשט על מנת שלא יעזבו את נמלי יוון לכיוון עזה[7].

ב-5 בפברואר 2013 הגיעה שרת התיירות של יוון, אולגה קפאלוגיאני, לביקור ממלכתי בישראל. במהלך הביקור סיירה באתרים היסטוריים בישראל, ונפגשה עם הנשיא שמעון פרס, אשר העניק לה מדליה מיוחדת[8]. במהלך יריד התיירות הישראלי שבגני התערוכה שבתל אביב שהתקיים ב-3 בפברואר 2013, בלטה נוכחות מרשימה של סוכנים ואנשי תיירות מיוון.

בדצמבר 2014 התקיים במרכז אתונה כנס לחיזוק היחסים בין יוון לישראל על רקע התפשטות האסלאם הקיצוני ברחבי אירופה[9]. בקיץ 2014 מונה לראשונה נספח צבאי של ישראל ביוון, על רקע הידוק היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות והקפאת יחסים ביטחוניים עם טורקיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי יוון-ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]