יעקב מלץ
 | |||||
| לידה |
8 באוקטובר 1923 לבוב, הרפובליקה הפולנית השנייה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 באוקטובר 2006 (בגיל 83) | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1925 | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק | ||||
| השכלה |
בית הספר הריאלי העברי בחיפה | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
יעקב מַלְץ (8 באוקטובר 1923 – 8 באוקטובר 2006) היה שופט בית המשפט העליון ומבקר המדינה הרביעי של מדינת ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-8 באוקטובר 1923 בלבוב שבפולין, ועלה לארץ ישראל עם משפחתו ב-1925, בגיל שנתיים. למד בבית הספר הריאלי בחיפה ולאחר מכן למד במשך שנה אחת לימודי היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שעזב את האוניברסיטה העברית, החל ללמוד משפטים והשלים את תואר הבוגר בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה (1946). את ההתמחות עשה במשרד עורכי הדין זמורה (לימים הנשיא הראשון של בית המשפט העליון), קרונגולד, רוזן (לימים שר המשפטים הראשון) ואחר כך במשרד בר שירה. ביוני 1948 קיבל רישיון לעריכת דין בטקס הראשון להסמכת עורכי דין במדינת ישראל[1]. ב-1948 התגייס למשטרה והשלים את קורס הקצינים הראשון במשטרת ישראל. היה עוזרו של ראש האגף לחקירות פליליות ירחמיאל ירון[2]. באפריל 1950 הועלה לדרגת פקד[3]. בסוף 1950 התפטר מהמשטרה[4]. לאחר מכן עבד כעורך דין במשרד פרטי שפתח[5] וכמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1979 מונה להיות שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כשופט, ישב כדן יחיד בתיקים אזרחיים ובמשך כשנתיים כיהן כראש ההרכב הדן בתיקי פשיעה חמורה. כן ניהל את תביעת הדיבה של הלנה עם-רם נגד רשות השידור ופסק לעם-רם פיצויים של 27 אלף דולר, מהסכומים הגבוהים ביותר שנפסקו בישראל בתביעת דיבה[6].
ב-1986 מונה להיות שופט בפועל בבית המשפט העליון וכיהן בתפקיד זה עד שמונה ב-5 בפברואר 1987 למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור[7]. ב-30 ביוני 1988 מונה כשופט במינוי קבוע בבית המשפט העליון. בעקבות מינויו פרש מתפקידו כמבקר המדינה. מלץ פרש לגמלאות בהגיעו לגיל 70, ב-1 באוקטובר 1993.
לאחר פרישתו המשיך בפעילות ציבורית:
- שימש כעשר שנים, עד שנת 2005, יושב ראש הוועדה לציון חסידי אומות העולם הפועלת ליד מוסד יד ושם.
- עמד בראש הוועדה למינוי יועצים משפטיים לחברות ממשלתיות בין 1995 ל-1998[8].
- בשנת 1998 בעקבות חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל, והקמת האנדרטה לזכר חללי פעולות האיבה בהר הרצל, עמד בראש הוועדה להשוואת תנאי נפגעי פעולות איבה לתנאים המקבלים אלמנות ויתומי צה"ל ('ועדת מלץ' - שם זה נדד, מאוחר יותר, בשנת 2000, לוועדה בענייני המוסדות להשכלה גבוהה, נושא שקיבל הד חזק יותר בתקשורת). ועדה זו קבעה שיש להשוות את התנאים של השניים, והמליצה על קיום הטקס להנצחת נפגעי פעולות האיבה בהר הרצל, אמנם כפשרה, בטקס נפרד. בסופו של דבר (בשנת 2009) המלצות הוועדה השפיעו על כך שגם שם היום ומשמעותו השתנו בחוק וכללו את נפגעי פעולות האיבה[9].
- עמד בראש ועדת מלץ, או בשמה המלא, "הוועדה הציבורית לבחינת המבנה הארגוני של המוסדות להשכלה גבוהה, בראשותו של שופט ביהמ"ש העליון (בדימוס) יעקב מלץ" - ועדה ציבורית לבחינת מבנה האוניברסיטאות, שהמליצה על שורת רפורמות במבנה ההשכלה הגבוהה בישראל, שהמלצותיה פורסמו בינואר 2000[10].
- עסק בבוררות. פסק הבוררות המפורסם ביותר שלו היה בין "כלל ביטוח" לאלי ארוך, בעניין תיק ניירות ערך שניהלו אלי וג'ני ארוך, בו קבע מלץ שעל כלל פיננסים לשלם לארוך 95 מיליון ש"ח. פסק הבוררות בוטל לאחר פנייה של כלל פיננסים לבית המשפט בדרישה לבטלו[11] ולאור איומים שהיו על השופט כפי שגילו ב"ויצמן יער חקירות"[12]
נפטר ב-8 באוקטובר 2006 ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק[13]. הותיר אחריו שתי בנות, בהן הסופרת רונית לוינשטיין מלץ, שהייתה אשתו של הרב יגאל לוינשטיין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תולדות חייו (אורכב 21.06.2007 בארכיון Wayback Machine), באתר מבקר המדינה
- ניר חסון, מת שופט העליון יעקב מלץ, מבקר המדינה לשעבר, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2006
- אבירם זינו, הלך לעולמו שופט העליון בדימוס יעקב מלץ, באתר ynet, 9 באוקטובר 2006
- נועם שרביט, לבו לא עמד לו, באתר גלובס, 9 באוקטובר 2006
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הוכתרו 50 עורכי־דין חדשים, המשקיף, 16 ביוני 1948
- ^ נתמנו 15 קציני־משטרה חדשים, המשקיף, 8 ביוני 1948
- ^ העלאות במשטרה, חרות, 5 באפריל 1950
- ^ עוד קצין משטרה הגיש התפטרות, מעריב, 4 בדצמבר 1950
- ^ התפטרויות במשטרה, על המשמר, 18 בפברואר 1951
- ^ השדכנית הלנה עמ-רם, מעריב, 25 באוקטובר 1985
- ^ אילן בכר, מלץ: אני מדבר בנועם אך בל יפורש הדבר לא נכון, מעריב, 6 בפברואר 1987
- ^ יואב יצחק, יעקב מלץ התפטר מראשות הוועדה למינוי יועצים משפטיים לחברות ממשלתיות, באתר גלובס, 2 בנובמבר 1998
- ^ הדיון בוועדת הכנסת בשנת 2009 על החוק המשנה באופן רשמי את שמו של יום הזיכרון ומשמעותו גם לנפגעי פעולות איבה
- ^ המלצות הוועדה הציבורית לבחינת המבנה הארגוני של המוסדות להשכלה גבוהה, בראשותו של שופט ביהמ"ש העליון (בדימוס) יעקב מלץ, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 5 במאי 2002
- ^ טל לוי, הבורר יעקב מלץ: "מעולם לא אוימתי על ידי מישהו ממשפחת ארוך או מטעמו", באתר הארץ, 12 במרץ 2006
אורה קורן, אלי ארוך לבורר יעקב מלץ: "המפגש בינינו הוא מבחן אמיתי של הבורא", באתר הארץ, 11 במרץ 2006 - ^ נועם שרביט, מלץ אישר: אלי ארוך ביקר בביתי ואיים עליי, באתר גלובס, 15 במרץ 2006
- ^ ניר חסון, יעקב מלץ הובא למנוחות, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2006
| שופטים לשעבר בבית המשפט העליון | ||
|---|---|---|
| נשיאים | זמורה • אולשן • אגרנט • זוסמן • לנדוי • כַהן • שמגר • ברק • ביניש • גרוניס • נאור • חיות | 
|
| שופטים | דונקלבלום • חשין • אסף • זילברג • ברנזון • גויטיין • ויתקון • כהן • מני • הלוי • קיסטר • עציוני • שרשבסקי • בן-פורת • אשר • אלון • בכור • בייסקי • לוין • כהן • כהן • לוין • בך • נתניהו • חלימה • גולדברג • מלץ • אור • מצא • חשין • זמיר • דורנר • טל • שטרסברג-כהן • קדמי • טירקל • אנגלרד • ריבלין • פרוקצ'יה • לוי • ארבל • זילברטל • רובינשטיין • ג'ובראן • דנציגר • שהם • מלצר • מזוז • הנדל • קרא • ברון • פוגלמן | |
| שופטים במינוי זמני | בקר • זהר • לוין • צלטנר • כהן • בן-עתו • שילה • שינבוים • אבנור • וייס • בן דרור • וינוגרד • ולנשטיין • אריאל • אלוני • בן יאיר • גולדברג • אלון • אילן • זועבי • ברלינר • עדיאל • חשין • שוחט | |
| ראו גם: שופטים מכהנים | ||
