חזבאללה – הבדלי גרסאות
מ ←מלחמת לבנון השנייה: הגהה |
←לוחמה פסיכולוגית: טקטיקות הפיקה של חיזבאללה |
||
| שורה 139: | שורה 139: | ||
[[תמונה:Hezbollah Hebrew Site.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לארגון מספר אתרי אינטרנט ביניהם אתר בעברית שבאמצעותו הוא מנסה להשפיע על דעת הקהל הישראלית. האתר לוקה בתרגומת קשה וניכר כי תורגם באמצעות תוכנת תרגום]] |
[[תמונה:Hezbollah Hebrew Site.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לארגון מספר אתרי אינטרנט ביניהם אתר בעברית שבאמצעותו הוא מנסה להשפיע על דעת הקהל הישראלית. האתר לוקה בתרגומת קשה וניכר כי תורגם באמצעות תוכנת תרגום]] |
||
טקטיקה נוספת ומרכזית שהארגון עושה בה שימוש רב היא [[לוחמה פסיכולוגית]] - באמצעות [[אמצעי התקשורת]] שלו: רשת הטלוויזיה [[אל-מנאר]], תחנת הרדיו [[רדיו נור]], כתבי העת "אל-אנתקאד" הפוליטי ו"בקית אללה" הדתי, ובאמצעות שורה של [[אתר אינטרנט|אתרי אינטרנט]]. הארגון שוקד על בניית [[תדמית]] של ארגון בלתי מנוצח, שהצליח לגבור על ישראל ב[[לבנון]]; הוא צילם [[פיגוע טרור|פיגועים]] והתקפות על חיילי צה"ל ותקיפות ראווה של מוצבים ושידר אותם ב[[אל-מנאר]]. במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית הרבה מנהיג חיזבאללה, [[חסן נסראללה]], להשתלח ב[[ישראל]], ללעוג לה ולאיים על אזרחיה בשימוש בכלי נשק שונים, ואף הרבה לגדף את ישראל וארצות הברית בכינויים שונים. במסגרת לוחמה זו קיים הארגון ב[[יום ירושלים]] [[מצעד צבאי|מצעד]]ים, שבהם דרכו אנשי הארגון על [[דגל ארצות הברית|דגלי ארצות הברית]] ו[[דגל ישראל|ישראל]]. רשת הטלוויזיה "אל-מנאר" אף שידרה ב-2003 סדרה סורית אנטישמית בשם "הפזורה" (א-שתאת), גרסה ויזואלית של [[עלילת דם|עלילות הדם]], שבה נראות, בין היתר, סצינות של יהודים המבצעים רצח ריטואלי. בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, כאשר החיזבאללה שיגר מספר [[רקטת פג'ר|רקטות פג'ר 5]] משופר לאזור [[עפולה]], הוא כינה אותן בשם [[ח'ייבר 1]] כדי לרמוז על ההקשר ההיסטורי ל[[קרב ח'ייבר]], שבו [[מוחמד]] השמיד והכניע את יהודי ח'ייבר. פעולה זו, שלא נגרם בה כל נזק ממשי אך היה לה הד תקשורתי ותעמולתי בתקשורת הישראלית, מדגימה יפה את דפוס הפעולה של הארגון. |
טקטיקה נוספת ומרכזית שהארגון עושה בה שימוש רב היא [[לוחמה פסיכולוגית]] - באמצעות [[אמצעי התקשורת]] שלו: רשת הטלוויזיה [[אל-מנאר]], תחנת הרדיו [[רדיו נור]], כתבי העת "אל-אנתקאד" הפוליטי ו"בקית אללה" הדתי, ובאמצעות שורה של [[אתר אינטרנט|אתרי אינטרנט]]. הארגון שוקד על בניית [[תדמית]] של ארגון בלתי מנוצח, שהצליח לגבור על ישראל ב[[לבנון]]; הוא צילם [[פיגוע טרור|פיגועים]] והתקפות על חיילי צה"ל ותקיפות ראווה של מוצבים ושידר אותם ב[[אל-מנאר]]. במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית הרבה מנהיג חיזבאללה, [[חסן נסראללה]], להשתלח ב[[ישראל]], ללעוג לה ולאיים על אזרחיה בשימוש בכלי נשק שונים, ואף הרבה לגדף את ישראל וארצות הברית בכינויים שונים. במסגרת לוחמה זו קיים הארגון ב[[יום ירושלים]] [[מצעד צבאי|מצעד]]ים, שבהם דרכו אנשי הארגון על [[דגל ארצות הברית|דגלי ארצות הברית]] ו[[דגל ישראל|ישראל]]. רשת הטלוויזיה "אל-מנאר" אף שידרה ב-2003 סדרה סורית אנטישמית בשם "הפזורה" (א-שתאת), גרסה ויזואלית של [[עלילת דם|עלילות הדם]], שבה נראות, בין היתר, סצינות של יהודים המבצעים רצח ריטואלי. בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, כאשר החיזבאללה שיגר מספר [[רקטת פג'ר|רקטות פג'ר 5]] משופר לאזור [[עפולה]], הוא כינה אותן בשם [[ח'ייבר 1]] כדי לרמוז על ההקשר ההיסטורי ל[[קרב ח'ייבר]], שבו [[מוחמד]] השמיד והכניע את יהודי ח'ייבר. פעולה זו, שלא נגרם בה כל נזק ממשי אך היה לה הד תקשורתי ותעמולתי בתקשורת הישראלית, מדגימה יפה את דפוס הפעולה של הארגון. |
||
על פי ד"ר [[גיא בכור]] השימוש בטקטיקות הלוחמה הפסיכולוגית אינו מקרה אלא דבר שחיזבאללה שואב במשרין מה[[שיעה]]. הוא טוען כי השיעים שהיו מיעוט נרדף ומדוכא בתוך ים סוני במשך כאלף שנים, אימצו באמצעות מלומדי הפיקה שלהם טקטיקות שונות בכדי לשרוד פיסית. בין הטקטיקות העיקריות: '''הח'ודֶה''' - שנועדה לכך שהאוייב ישפוט את מצבו כבלתי ריאלי. '''התנפיה''' - שמטרתה להפנות את כוחו של האוייב כנגד עצמו. ה'''תקיה''' שהיא העמדת פנים.''' והכתמאן''' שהיא התכחשות למעשים ולדעות, למרות החתירה המתמדת להגשמתן. טקטיקת הח'ודֶה הופעלה פעמים רבות כלפי ישראל, הן כאשר נסראללה דיבר על ארגון שעמוד השדרה שלו מונה אלפים כעל הצבא החזק במזרח התיכון, והן כאשר הצהיר על "נצחון אלוהי" בזמן שכל לבנון נכתשה בידי ישראל והוא ייחל להפסקת אש, והן בחגיגות שמונה שנים לנסיגה מלבנון עת "בישר" נסראללה חגיגית בעקבות אחמינג'אד כי היעלמותה של ישראל קרוב<ref>[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3548166,00.html נסראללה: בקרוב יהיו סמיר קונטאר ואחיו בלבנון], אתר Ynet</ref>. טקטיקת התנפיה הופעלה כאשר החיזבאללה השתמש במלחמת לבנון השנייה באוכלוסיה שיעית אזרחית בכמגן אנושי ללוחמיו, והצליח להבאיש את ריחה של ישראל בעולם. התקיה הוא התנהלות חיזבאללה באופן כללי, כאשר הוא רוצה להפוך את לבנונית לשיעית והאינטרסים שלו משקפים אינטרסים איראנים, אבל הוא מעמיד פנים שהוא פטריוט לבנוני ושכוונתו היא בעצם להגן על לבנון מפני ישראל<ref>[http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=319 סודות ההצלחה]</ref>. |
|||
===אימונים והכשרה=== |
===אימונים והכשרה=== |
||
גרסה מ־19:37, 26 במאי 2008
חיזבאללה (בתעתיק מדויק: חזב אללה, בערבית: حزب الله - "אנשי האל" או "מפלגת האל") הוא ארגון שיעי דתי, פוליטי וצבאי בלבנון. המפלגה הפרלמנטרית שהוקמה על ידי חיזבאללה נחשבת כנציגה בולטת של בני העדה השיעית בלבנון, ועיקר פעילותו הצבאית של הארגון מסתכם בפעולות גרילה וטרור נגד מטרות ישראליות. שש מדינות, ובהן ישראל, ארצות הברית ובריטניה מגדירות אותו כארגון טרור.
חיזבאללה הוקם כמיליציה ב-1982 (באופן רשמי ב-1985). קיימות עדויות רבות לכך שאיראן בנתה, מימנה וציידה את חיזבאללה, ולכך שפעולות הטרור של הארגון נעשות בשיתוף פעולה מלא עם המשטר האיראני ובהוראתו[1]. בנוסף, איראן עזרה לחיזבאללה להקים מנגנון פוליטי שמטרתו להפוך את לבנון למדינה שיעית פונדמנטליסטית. מיום הקמתו רואה הארגון בישראל אויב, ופועל נגדה בכל האמצעים העומדים לרשותו. בהודעות רשמיות של הארגון לא מוזכר השם "ישראל" אלא "פלסטין הכבושה".
היסטוריה
ייסוד
חיזבאללה הוקם על ידי השייח' סייד מוחמד חוסיין פדלאללה בתחילת שנות ה-80, בעקבות כניסת צה"ל ללבנון. אחד מהיוזמים המרכזיים היה שגריר איראן בדמשק, עלי-אכבר מוחתשמי-פור [8]. מקור שמו של הארגון, שתרגומו המילולי הוא "עדת האל" (ובערבית מודרנית גם "מפלגת האל") בקוראן, סורת אלמאידה, פסוק 55: "ومن يتول الله ورسوله واللذين آمنوا فإن حزبـًا لله هو الغالبون" - "ואלו הבוטחים באללה ובשליחו [הנביא מוחמד] והמאמינים, הרי זוהי עדתו של אללה והם יגברו". הסיפא של הפסוק מופיע על הסמל של הארגון (ראו תמונה בצד שמאל של עמוד זה).
המזכיר הכללי (תוארו של העומד בראש הארגון) הראשון היה סובחי טופיילי, מקורבו של האיתוללה ח'ומייני. בשנת 1991, בשל התנגדות טופיילי להשתתפות בבחירות בלבנון, הוא סולק מהנהגת הארגון[9] והוחלף בעבאס מוסאווי. להקמת הארגון סייעו לוחמי "משמרות המהפכה" האיראניים, שעברו דרך סוריה לאזור הבקאע. לאחר חיסולו של מוסאווי בלבנון ב-16 בפברואר 1992 על ידי מסוקי חיל האוויר הישראלי מונה לראשות התנועה השייח חסן נסראללה. בתקופתו של נסראללה הקצינה התנועה את עמדותיה הדתיות והלאומניות, בעיקר משום עידודם של חברי "משמרות המהפכה", ונעשתה ארגון טרור לכל דבר, המתכנן פיגועים נגד מרכזי יהדות בתפוצות, נגד לוחמי צה"ל ונגד תושבי ישראל.
בהשראה איראנית ובהשגחה סורית היה חיזבאללה לאחד מאויביה המרים של ישראל, ואף שכלפי חוץ הצהיר הארגון שמטרתו היא סילוק הכובש מאדמת לבנון ברוח הג'יהאד, נאבקים לוחמיו מתוך אמונה כי יוכלו למנוע את קיומה של ישראל, "היישות הציונית" בלשונם.
סקירה היסטורית
ראשיתו של חיזבאללה בארגוני טרור שיעיים שפעלו בלבנון תחת שמות רבים, בהם: "הארגון להגנת המשוחררים", "המאבק לחופש", "הג'יהאד האסלאמי" ו"המדוכאים עלי אדמות". ארגונים אלו ביצעו פעולות טרור נגד זרים, שכללו חטיפות ורציחות של עיתונאים ודיפלומטים זרים, פיצוץ השגרירות האמריקנית, הריגת אנשי המארינס האמריקני, אסון צור השני נגד ישראל, ואף טרור בינלאומי ובו חטיפת מטוסים, בהם חטיפת מטוס TWA. בין השנים 1991-1988 החל שלב המיסוד וההתבססות בלבנון בעיקר בלחימה וניצחון נגד ארגון אמל השיעי, עד לחתימת "הסכם דמשק השני", שבו הובררה עליונותו של חיזבאללה על אמל.
שנות השמונים
לאחר כניסת ישראל ללבנון ביוני 1982, שלחה איראן, דרך סוריה, כמה מאות קציני משמרות המהפכה לאזור הבקאע שבמזרח לבנון כדי לארגן תנועות מהפכה שמטרתן לבצע ג'יהאד נגד הכוחות הישראליים ולהקים רפובליקה אסלאמית בלבנון.
כוחות אלו שכנעו את סייד מוחמד חוסיין פדלאללה, איש דת שיעי ידוע בלבנון, לעמוד בראש ההתארגנות החדשה. במהלך כל שנות קיומו קיבל הארגון סיוע חומרי, ארגוני ודתי-אידאולוגי מאיראן. הארגון החדש היווה מטרייה לקבוצה המורכבת מקצינים מיליטנטיים פרו־איראנים וחייליהם.
מרבית ההתקפות נגד חיילי צה"ל בלבנון בין השנים 1982 - 1984 בוצעו על ידי ארגון בשם "הארגון המהפכני לצדק". בשנת 1985, הודיע חיזבאללה ("מפלגת האל") באופן רשמי על קיומו במכתב לעיתונות הלבנונית. הארגון קם במטרה מוצהרת להילחם נגד הנוכחות הישראלית בלבנון.
לאחר נסיגת ישראל בשנת 1985 ממרבית השטח הכבוש בלבנון והקמת רצועת הביטחון בדרום המדינה, הפך חיזבאללה לאויב העיקרי של צה"ל וצד"ל בלבנון. הארגון החל להפעיל את נשק הקטיושות נגד יישובי צפון ישראל. ממשלת לבנון, בהנחיה מדמשק, נמנעה מלפעול נגד הארגון.
בשנת 1987 הצליחו כוחות חיזבאללה בפיקודו של חסן נסראללה להרחיק את כוחות אמל ממספר אזורים בפרברי ביירות, אולם סוריה התערבה וכפתה על הצדדים הפסקת אש. בשנת 1989 התחדשה הלחימה בין חיזבאללה לאמל. באביב 1990 הקים חיזבאללה צבא סדיר שבראשו עמד נסראללה.
שנות התשעים
שנות התשעים מאופיינות במאבק נגד הציונות ובשחרור לאומי של דרום לבנון מידי הכיבוש הישראלי. לאחר התבססות השלטון המרכזי בלבנון בחסות סורית, ולאחר פירוק המיליציות העדתיות מנשקן, ובשל שאיפתו ללגיטימיות בינלאומית, הפסיק חיזבאללה את פעילותו בתוך לבנון ומחוץ לה, ותיעל את עצמו להמשך המלחמה בישראל, בעיקר בתחומי לבנון אך גם בפגיעה במוסדות ישראלים ברחבי העולם, בעיקר כפיגועי נקמה.
בשנת 1992 החל חיזבאללה בפעילות פוליטית בלבנון, ונציגיו נבחרו לפרלמנט הלבנוני. במהלך שנות התשעים החיזבאללה גרם לשני עימותים גדולים למול ישראל:
- מבצע דין וחשבון מ-25 עד 31 ביולי 1993, יצא אל הפועל לאחר שורת התקפות של חיזבאללה נגד צה"ל ויישובי הצפון, נמשך שבעה ימים, וגרר גל של מאות אלפי פליטים לבנוניים. בסופו של המבצע הגיעו הצדדים הלוחמים להפסקת אש ולהסכם הבנות בין ישראל ללבנון.
- מבצע ענבי זעם בין 11 ל-27 באפריל 1996, יצא אל הפועל לאחר שחיזבאללה הפר את הבנות דין וחשבון ותקף ברקטות את יישובי הצפון. במהלך מבצע זה ישראל תקפה בתותחים ובמטוסים את לבנון והטילה מצור ימי עליה, ואילו החיזבאללה הגיב בעיקר בירי של מאות רבות של רקטות (777 במספרן).
המבצע הופסק בשל לחץ בינלאומי בשל פגז שגרם לכמאה הרוגים בכפר כנא, וישראל, לבנון וסוריה הגיעו להסכם שכונה "הבנות ענבי זעם", שעיקרו היה אי פגיעה באזרחים ובתשתית משני צדי הגבול, מה שאיפשר לחיזבאללה להמשיך לתקוף את כוחות צה"ל מבלי להפר את ההסכם. המאבק בישראל כוון לנוכחות צה"ל ברצועת הביטחון והתמקד במטעני צד, תקיפות ראווה של מוצבים וניסיונות חיסול של בכירים בצה"ל, במטרה לגרום לישראל לסגת מדרום לבנון. יעד שהצליח להגשים בסופו של דבר לאחר שדעת הקהל בישראל נטתה לכיוון יציאה מלבנון.
מחוץ לישראל
בעזרת שלוחותיו מחוץ ללבנון, בסיוע של משמרות המהפכה האיראניים, ביצע חיזבאללה פיגועים ביעדים יהודיים אזרחיים מחוץ לישראל כנקמה על פעולותיה של ישראל בדרום לבנון. בין הפעולות הידועות, פיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה ב-17 במרץ 1992, לאחר שצה"ל חיסל בדרום לבנון את מזכ"ל חיזבאללה דאז עבאס מוסאווי. פיצוץ מרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס בארגנטינה (18 ביולי 1994) וניסיון נפל לפוצץ את שגרירות ישראל בבריטניה (שמונה ימים לאחר מכן ב-26 ביולי) שאירעו לאחר התקפה ישראלית על מחנה אימונים של חיזבאללה, וחטיפתו של מוסטפה דיראני.
לאחר נסיגת צה"ל לגבול הבינלאומי
לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000 נטל חיזבאללה את השליטה באזור זה. אנשיו התפרסו בשטח, הקימו מוצבים, ופרסו בסיוען של איראן וסוריה, אלפי רקטות בדרום לבנון, רקטות המאיימות על צפון ישראל. מצב זה יצר מאזן אימה שנמשך עד מחצית 2006, ושיתק את ישראל מלפעול בצורה נחרצת כלפי התגרויותיו של החיזבאללה.
אזור הר דב היווה בתקופה זו את זירת הלחימה העיקרית בין חיזבאללה לישראל. במורדותיו של ההר מצוי האזור המכונה "חוות שבעא". אזור זה נכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים ואולם, בעת נסיגת צה"ל לגבול הבינלאומי, טענה ישראל כי אזור זה נכבש מידי סוריה ולכן הוא אינו רלוונטי כלל לנסיגה מרצועת הביטחון, אלא למשא ומתן עתידי עם סוריה. האו"ם קיבל באופן רשמי את עמדתה של ישראל וקבע כי היא השלימה את נסיגתה מלבנון, ואולם חיזבאללה לא קיבל עמדה זו, והמשיך לראות בחוות שבעא שטח לבנוני כבוש, שכנגדו רשאי הארגון לפעול.
במסגרת כללי משחק אלה, ביצעו לוחמי חיזבאללה התקפות טילי נ"ט מפעם לפעם, בעיקר באזור חוות שבעא. בין פעולותיהם החמורות בתקופה זו: חטיפתם, ב-7 באוקטובר 2000, של שלושת חיילי צה"ל: עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואעד, באזור הר דב; וחטיפת אלחנן טננבוים כשבוע אחר כך. טננבוים, וגופותיהם של שלושת החיילים, שכנראה נהרגו במהלך החטיפה, הוחזרו ב-29 בינואר 2004 לאחר משא ומתן ממושך, בתמורה לשחרור מאות אסירים, רובם פלסטינים, על ידי ישראל.
פעמים רבות פתחו לוחמי החיזבאללה בירי נ"מ קני, בתגובה לטיסות סיור של מטוסי חיל האוויר הישראלי בשמי דרום לבנון. פעמים אחדות פתחו לוחמי חיזבאללה באש לעבר חיילי צה"ל וגרמו להרוגים. כמו כן, הטמינו אנשי חיזבאללה זירות מטענים לאורך הגבול עם ישראל ולעתים אף בתוך שטח ישראל, במטרה לערער את הביטחון בגבול ישראל.
עוד לפני אינתיפאדת אל-אקצא החל חיזבאללה לסייע לארגוני הטרור הפלסטיניים באמצעות אספקת אמצעי לחימה והחדרת מומחי טרור, מאמץ שהוגבר בשנים האחרונות. חיזבאללה פעיל בעיקר בקרב חוליות תנזים וגדודי חללי אל-אקצא ביהודה ושומרון, חוליות שאף גייסו נשים וילדים לביצוע פיגועי התאבדות. חלק מפעולות אלו סוכלו על ידי צה"ל.
שמו של החיזבאללה נקשר בעבר גם לביצוע פיגועים בחו"ל. עימאד מוע'ניה, נחשד כמתכנן פיגועי חו"ל של הארגון (ביניהם הפיגוע בבואנוס-איירס), והיה (עד לחיסולו ב -12 בפברואר 2008) מצוי ברשימת 26 הטרוריסטים המבוקשים ביותר על ידי ממשלת ארצות הברית, ביחד עם ראשי אל קאעידה. פרס של חמישה מיליון דולר הובטח למי שימסור מידע שיוביל לתפיסתו ולהעמדתו לדין.
מלחמת לבנון השנייה
ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייה
ב-12 ביולי 2006 חטף חיזבאללה שני חיילי צה"ל והרג עוד שמונה בהתגלגלות האירועים. צה"ל הגיב בהפצצת מטרות חיזבאללה ותשתית בלבנון. חיזבאללה החל בהפגזה כבדה ומדורגת של רקטות ארטילריות מסוגים שונים על יישובי הצפון והצליח להגיע עד חיפה, נצרת, טבריה, ואף סביבות עפולה וחדרה.
במהלך 33 ימי לחימה, הארגון הפגיז את צפון מדינת ישראל ב-3,970 רקטות, כאשר הוא משתק את צפון ישראל וזורע הרס רב, בעיקר בקריית שמונה, נהריה, מעלות-תרשיחא וביערות הצפון שעלו באש. צה"ל תקף בעיקר את אזור ביירות (במיוחד רובע העוני השיעי הדאחייה), דרום לבנון והבקעא באמצעות אלפי הפצצות ממטוסים, ממסוקים ומסטי"לים, והפגיז את דרום לבנון באמצעות תומ"תים בכמאה וחמישים אלף פגזי ארטילריה. פעילות שגרמה לכמיליון פליטים לבנונים עד סוף המלחמה ולכאלף הרוגים. במסגרת כ-11,000 גיחות, צה"ל פגע קשות בתשתיות לאומיות כמו גשרים, תחנות כוח, מאגרי דלק ונמל התעופה של ביירות, כדי שיהוו מנוף ללחץ על חיזבאללה מצד אוכלוסיית לבנון. בשלב מתקדם של הלחימה, צה"ל הכניס כוחות קרקעיים לדרום לבנון, שניהלו קרבות קשים עם לוחמי חיזבאללה בכפרים שונים. צה"ל הצליח לפגוע בתשתיות חיזבאללה שונות, בהן מפקדות רבות, לפגוע ברקטות לטווח הרחוק, להרוס את קו הביצורים הקרוב לגבול, להרוג כ-700 אנשי חיזבאללה, בהם מספר מפקדי שטח, לפצוע כאלף נוספים ולתפוס נשק רב. חיזבאללה גרם להרג של 119 חיילים ו-44 אזרחים ישראלים, השבית את צפון מדינת ישראל וגרם לכ-300,000 פליטים, פגע בסטי"ל, במסוק תובלה מדגם יסעור ובכ-50 טנקי מרכבה ונגמ"שים.
עד להפסקת האש, שאותה ביקשה לבנון, בתמיכת החיזבאללה, הארגון גילה יכולת עמידה ולא נשבר. צה"ל לא הצליח להפסיק את ירי הרקטות, לשחרר את החיילים החטופים, לפרק את חיזבאללה מנשקו, לשבור את מערך הפיקוד והשליטה שלו, ואף לא לגרום לו לעלות צפונית לנהר הליטני. עם זאת, מנהיגיו היו במחתרת כל זמן הלחימה, ואחריה צבא לבנון התפרס באזורים שהיו סגורים בפניו עד כה: דרום לבנון[2] ורובע הדאחייה בביירות[3], בעוד חיזבאללה קיבל על עצמו להצניע את נשקו וכוח רב-לאומי חמוש שמונה 15,000 חיילים, נפרס ביחד עם צבא לבנון לכפות אמברגו נשק על חיזבאללה. בעוד שדעת הקהל העולמית בהשפעת התקשורת התייצבה ברובה נגד פעולות ישראל, נוצרה לראשונה קואליציה בין מדינות ערב המתונות ובין מדינות מפתח באירופה וארצות הברית, שיצאו נגד חיזבאללה ופטרוניו, והתקבלו החלטות בפורומים בינלאומיים שונים לרבות האו"ם שלמעשה מגנות את החיזבאללה, כובלות את ידיו ומצמצמות את מרחב פעילותו. בלבנון מצד אחד חלק מהשיעים חיזקו את תמיכתם בארגון, אך גורמים אחרים, כמו הנוצרים והדרוזים בעיקר, הביעו התנגדות גלויה לחיזבאללה ולסוריה. ביקורת נגד הארגון נשמעה גם ברשתות תקשורת ערביות, ונראה שחלה החלשות מסוימת במעמדו בלבנון בעקבות העימות, נסיבות שגרמו לנאסראללה להתפתל, להצטדק ולהתחשבן עם גורמים לבנוניים ברשתות הטלוויזיה הערביות. בתום העימות הכריז הארגון על ג'יהאד של בנייה, במטרה לשקם את ההרס ואת מעמדו הציבורי.
בעקבות העימות התברר כי לחיזבאללה יש יכולות מבצעיות נרחבות, מוטיבציה ויכולת שרידות גבוהות, כלי נשק מגוונים ומתקדמים ובהם טילים מהמתקדמים בעולם, ומערכת ביצורים איתנים, וכי הוא חורג מעבר להגדרה של ארגון טרור או מליציה צבאית, ולמעשה הוא מהווה כוח צבאי של ממש, הזוכה לתמיכה מאסיבית מאיראן וסוריה. יחד עם זאת, לאחר המלחמה נרתע הארגון מתקיפה של ישראל בגבולה הצפוני, כפי שנהג לעשות בששת השנים שלאחר הנסיגה מלבנון, וגם לאחר ההתנקשות בעימאד מוע'ניה, העדיף להפנות את מרצו כלפי פנים בלבנון עצמה.
המהומות ב-2008 והסכם קטאר
לאחר כשנה של עימותים בין חיזבאללה לכוחות התומכים בממשל, ב-27 בינואר 2008 פרצו מהומות בשכונת הדחיה. צבא לבנון שנערך מראש פתח באש והרג שבעה אנשים בהם חמושי חיזבאללה ואמל. באירוע נפצעו 29 איש[4] ראש הממשלה הכריז על יום אבל לאומי[5]. ב-7 במאי 2008 פתח חיזבאללה במהומות דמים, בהם נהרגו לפחות 81 איש ונפצעו 250. העילה הייתה איסור הממשלה על רשת תקשורת פרטית שפרס חיזבאללה ברחבי המדינה בתמיכה איראנית, ופיטורי אחראי האבטחה בנמל התעופה של ביירות, שהיה איש חיזבאללה. במהומות אלו, שהתחילו כהפגנות תמימות והשבתה של נמל התעופה, פעלו כוחות חיזבאללה, חמושים בטילים, במקלעים ובנק"ל, בביירות ובערים נוספות כמו טריפולי[6], והשתלטו על חלקים נרחבים מהם. הכוחות הטילו סגר על נמל התעופה והנמל הימי, שרפו אולפנים של מערכות תקשורת המזוהים עם הממשלה כמו מערכת העיתון אל מוסתקבל, וצרו על מבני ציבור ובהם מבנה הממשלה ובתים של אישים אנטי סוריים. בניגוד למהומות שהיו בתחילת השנה, הפעם צבא לבנון עמד מנגד, נצר את נשקו, ולא פעל כנגד החיזבאללה.
פואר סניורה שהתבצר במעונו תחת משמר של כוחות צבא התבטא בחריפות כנגד החיזבבאללה[7] אישים המזוהים עם החזית הפרו מערבית דיברו על הפיכה צבאית, ועל הפרת הבטחה של החיזבאללה שלא להפנות את נשקו כלפי פנים[8]. חיזבאללה הצליח, באמצעות נשקו, לפרק את הפלגים היריבים (כדוגמת הדרוזים) מנשקם, ומנהיג הדרוזים, ואליד ג'ונבלאט, שיצא בעבר בהצהרות לוחמניות כלפי חיזבאללה וסוריה, ציווה על הפלג שלו להתפרק מנשקו וביקש מחיזבאללה שירחמו על הדרוזים[9]. ב-14 במאי נכנעה הממשלה לתכתיבי החיזבאללה, וביטלה את החלטותיה על הוצאת רשת התקשורת הפרטית מחוץ לחוק ועל פיטורי אחראי האבטחה של בנמל התעופה של ביירות[10] [11]. ב-21 במאי 2008 נחתם הסכם בקטאר בין הממשלה לחיזבאללה, שבו בין היתר סוכם כי שליש מהשרים בממשלת אחדות לאומית יהיו אנשי חיזבאללה, דבר שיכול להקנות להם זכות וטו. שיטת הבחירות שונתה, והיא תבטיח יצוג רב יותר לשיעים. הסכם זה סיים את המתיחות הגדולה של השנה וחצי האחרונות, וחיזק את מעמד הארגון בגוף השלטוני ובלבנון[12]. לצד ההישג של חיזבאללה נוצרה כלפיו התנגדות רבה בעולם הסוני. פובלציסטים ערבים שמשקפים דעות שלטוניות, כינו את חיזבאללה "מפלגת שנאת אחים" (פתנה), "האוייב האמיתי", ומפלגה ביריונית שלקחה את לבנון בשבי, ופקפקו לראשונה ב"התנגדות" לישראל (מוקָאווַמָה) שנחשבה למושג מקודש שלא נוגעים בו[13].
כלי נשק וארסנל תחמושת
חיזבאללה מצויד בנשק מגוון מסוגים שונים. מכיוון שהוא ארגון ממודר וחשאי, קשה לדעת במה הוא בדיוק מצויד; אולם ניכר כי מגיעים אליו כלי נשק ממקורות שונים, בעיקר ממדינות חבר העמים, מאיראן ומסוריה. משלוחי הנשק הגדולים מגיעים לחיזבאללה מאיראן, דרך סוריה[14][15] ודרך טורקיה.[16] במסגרת ההצטיידות שלו בולטת העובדה שהוא עושה שימוש רב בטילים וברקטות בהיבטים רבים של הלחימה החל מהתחום הטקטי וכלה בתחום האסטרטגי. ציודו של החיזבאללה חורג מציוד של ארגון טרור ולמעשה הוא מצויד כמו זרוע צבאית של מדינה ריבונית.
במסגרת מלחמת לבנון השנייה נחשפו כלי נשק שונים הנמצאים ברשותו, ובהם:
- נק"ל אישי מגוון ובו רובי קלצ'ניקוב ורובי צלפים שונים.
- רימוני יד, חומר נפץ תקני ומטעני חבלה מתוחכמים.
- אמצעי תצפית ומעקב שונים: משקפות, מצלמות וידאו במעגל סגור, ציוד תרמי לראיית לילה, מכשירי האזנה משוכללים.
- מרגמות בקטרים שונים.
- תותחים ללא רתע.
- אלפי רקטות נ"ט מסוגי לאו, RPG-7 ו-RPG-29 החדיש.
- טילי נ"ט מסוג סאגר וכן טילי נ"ט מתקדמים מסוג מילאן, פאגוט, מטיס וקורנט בעלי ראש נפץ כפול (טנדם), המסוגלים לחדור את טנקי המרכבה החדישים ביותר.
- אלפי רקטות ארטילריות בקטרים שונים, הנקראים בטעות "קטיושות", ובהן:
- רקטת גראד ל-20 ק"מ;
- רקטת גראד 122 מ"מ משופרת לטווח של עד כ-40 ק"מ;
- רקטה 220 מילימטר סורית שמחומשת בראש קרבי של 40,000 גולות ברזל, שעשויות להתפזר לטווח של עד 800 מטר בעת הפיצוץ;
- רקטות ארוכות טווח מסוג פג'ר-3 ופג'ר-5 המגיעות לטווחים של עד כ-75 ק"מ וראש קרבי של 45 ו-90 ק"ג בהתאמה;
- רקטות 302 מ"מ סוריות המגיעות לטווח 100 ק"מ, אותן מכנה חיזבאללה בשם "חייבר 1";
- רקטות מסוג זילזאל מתוצרת איראן לטווחים של 100 עד 200 קילומטר, בעלי ראש קרבי במשקל שבין 400 ל-600 ק"ג;
- טילי קרקע-ים מתקדמים מונחי מכ"ם מתוצרת סין מסוג C-802, שהופעלו נגד סטי"לים של חיל הים;
- טילי קרקע-אוויר מדגם SA-7, שהופעלו נגד מסוקי ומטוסי חיל האוויר הישראלי;
- תותחי נ"מ בקטרים שונים;
- כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם) מסוג "אבאביל" מתוצרת איראן, שנעשה בהם שימוש מספר פעמים, בעיקר לפעולות ביון, התגרות ולוחמה פסיכולוגית.
טקטיקה
הטקטיקה שנוקט חיזבאללה דומה לטקטיקה של ארגוני גרילה אחרים: פעולה בקבוצות קטנות, הטמעות והסתוות בתוך אוכלוסייה האזרחית.
פעילות במסגרות קטנות
טקטיקה מרכזית שמשמשת את הארגון היא פעילות של כוח קטן ואיכותי. חיזבאללה זיהה את חוסר יכולתו לפעול במסגרות גדולות ולכן הוא פועל במסגרת חוליות או לכל היותר מחלקות קטנות מאומנות ומצוידות היטב במתכונת קומנדו, גם בהטמנת מטעני חבלה ובפיגועים איכותיים. דפוס פעילות קבוע בהפעלת החוליות הוא שימוש רב בטילי נ"ט, התנהלות שצה"ל התקשה לתת מענה טוב נגדה בעימות ב-2006, בו נורו כאלף טילי נ"ט, רובם מתוצרת רוסית, נגד כוחות חי"ר ושריון של צה"ל.
חטיפות
החטיפות היו חלק מסממניו של הארגון ומהטקטיקה שלו, שכן לפני חטיפת חיילי צה"ל חטפו אנשיו גם אזרחים מערביים והחזיקום כבני ערובה, במטרה להפיק רווחים שונים מהחטיפות. המקרה הנודע ביותר בהקשר זה הוא חטיפתו של טרי וייט, שליח הכנסייה האנגליקנית שיצא במטרה לשחרר אזרחים מערביים שהוחזקו כבני ערובה, נלכד בעצמו והוחזק בשבי החיזבאללה במשך חמש שנים כבול בשלשלאות בצינוק תת-קרקעי קטן.
את שיטת החטיפות הפעיל הארגון כמה פעמים נגד ישראל, ואף שנכשל מספר פעמים כמו באירוע בכפר רג'ר, הצליח פעמיים להפתיע באמצעות פעולה התקפית ממוקדת וחטף חיילי צה"ל שסיירו על גדר המערכת, לאחר שהתקיף אותם במטען צד או באש טילים במארב מתוכנן היטב, כאשר הוא מפעיל ברקע הרעשה של כל הגזרה, כדי להסוות את הפעילות. במקרה של חטיפת שלושת חיילי צה"ל באוקטובר 2000 נראה כי התקפת חוליית חזבאללה על כוח צה"ל הביאה למותם של החיילים או לפציעתם באורח אנוש, כך שלמעשה אנשי חזבאללה חטפו את גופותיהם או שהחיילים היו מחוסרי הכרה בעת החטיפה ומתו זמן קצר לאחריה. גופות החיילים הובאו לקבורה בישראל בעסקה שבה שוחרר גם אזרח ישראלי שנחטף בעת ששהה בחו"ל. לפי מחקר שערך צה"ל יש סבירות גבוהה לכך שגם שני חיילי צה"ל שנחטפו בידי אנשי חזבאללה ביולי 2006 נהרגו בהתקפה עליהם וכי אנשי חזבאללה חטפו את גופותיהם. לעת עתה אין אפשרות לאמת את ההשערה הזאת באופן חד-משמעי, וארגון חזבאללה מסרב לומר אם החיילים חיים או מתים.
היטמעות באוכלוסייה אזרחית אוהדת
הארגון עושה שימוש רב באוכלוסייה אזרחית שהצליח לרכוש את לבה באמצעות פעילות צדקה וחינוך "וולונטרית" (דעווה) ותוך איומי הפחדה. לא רק שהוא פועל מתוך אוכלוסייה אזרחית לביצוע פעילות התקפית, ונסוג מהזירה חזרה אל תוך האוכלוסייה האזרחית, בטרם יוכל האויב להגיב. פעיליו קובעים את מגוריהם בין אזרחים, מאחסנים נשק במרתפי בתים אזרחיים, ואף ממקמים בונקרים תת-קרקעיים בתוך שכונות מגורים, כפי שנעשה בשכונת דאחיה בביירות בידי בכירי הארגון, מתוך כוונה להניא את האויב מלתקוף אותם, בשל החשש מפגיעה באזרחים. למעשה, חיזבאללה משתמש באזרחים כמגן אנושי, דבר האסור על פי החוק הבינלאומי.
בעת מלחמת לבנון השנייה, חיזבאללה הרבה להתערב באוכלוסייה אזרחית מקומית ועקב כך נפגעו אזרחים רבים. בנוסף, אנשי הארגון איימו על אוכלוסייה אזרחית לבל יעזו לעזוב את ביתם כפי שנצטוו על ידי צה"ל. חיזבאללה ביצע ירי רקטות לעבר ישראל מחצרות בתיהם של אזרחים ואף ממסגדים. לטענת ישראל, נעשה שימוש במסגדים גם לאחסון נשק וכמחסה ללוחמים, וכאשר חיל האוויר הישראלי פגע במקומות אלו, הוא הואשם בפגיעה בקודשי האסלאם. בעקבות הפגיעה בארבעת משקיפי האו"ם מכוח יוניפי"ל באזור אל-חיאם בידי ישראל במסגרת אותה מלחמה, התברר כי לוחמי חיזבאללה השתמשו במשקיפים כבמגן חי וירו באופן מכוון מקרבתם.
פעילות נגד אוכלוסייה אזרחית
חיזבאללה זיהה את הבטן הרכה של ישראל כאוכלוסייה האזרחית, והקים ארסנל של נשק רב של רקטות וטילים לא מדויקים, המיועדים לתקוף ריכוזי אוכלוסייה ולהוות מאזן אימה שיהפוך את אזרחי ישראל לבני ערובה בידיו. בין השנים 2000 ל-2003, הצליח הארגון לבצע 33 פעולות צבאיות נקודתיות בגבול עם ישראל נגד חיילים ואזרחים בשל עילות שונות. פעולות שגרמו למותם של 5 חיילים ו-6 אזרחים ולפציעתם של עשרות. כמו כן, בוצעו ארבעה ניסיונות חטיפה, ששניים מהם הצליחו (שלושה חיילים בהר דוב ואזרח ישראלי בחו"ל). ישראל לא הגיבה נגד כל הפעולות הללו, בשל החשש שהארגון יפעל נגד האוכלוסייה האזרחית.
לאחר חטיפת החיילים ב-2006, כשנכנסה ישראל לעימות עם חיזבאללה, הארגון מימש את איומיו ותקף את עורף ישראל באלפי רקטות במטרה לגרום לאבידות, לזרוע פחד באוכלוסייה ולהביא להפסקת הפעילות הצבאית של ישראל נגדו, ואכן הצליח לפגוע בפעילות האזרחית בצפונה של מדינת ישראל. עיתון הארץ ציטט על פי דו"ח הארגון הבינלאומי "Human Rights Watch" כי "הדו"ח עצמו קובע כי דפוס הפעולה של חיזבאללה היה "ירי חסר אבחנה, ולעתים מכוון, נגד אזרחים". הארגון מציין כי הרקטות שירה חיזבאללה פגעו בשלושה בתי חולים בנהריה, צפת ומזרע. לגבי בית החולים בנהריה מצטט הדו"ח עדויות, ולפיהן הירי כוון אל בית חולים באופן ספציפי, שכן הוא נמצא באזור מבודד יחסית ועשרות רקטות פגעו בסביבתו לפני הפגיעה הישירה בו." [10] [11]
ניסיון להימנע מעימותים ישירים
אף שלעתים ביצע פעילות התקפית נגד מוצבים, פעילות שלרוב נכשל בה ועניינה היה מורלי בעיקרו, הטקטיקה המרכזית של הארגון הייתה להתמודד באופן עקיף עם צה"ל בפיצוץ מרחוק של מטעני צד ומטעני קלע בצירי התנועה. בשל פעילות זו, בשלב מסוים הוכנסו והוצאו חיילי צה"ל מלבנון בדרך האוויר באמצעות מסוקי תובלה.
גם בעימות במלחמת לבנון 2006 המשיך הארגון להפעיל טקטיקה זו. בירי מרחוק של טילי נ"ט, צלפים והפעלת מטעני צד. אף שהיו גם עימותים חזיתיים, רובם היו בשל יוזמת צה"ל, שתקף מפקדות ובונקרים.
אף שהארגון דוגל בהתאבדות לשם פגיעה באויב, לרוב אינו פועל בשיטה זו אלא אם כן השיטה אפקטיבית, כפי שפעל נגד השגרירות האמריקנית וחיל הנחתים האמריקני, ובאמצעות פיצוץ מכוניות ואף משאיות תופת שבהן נוהגים מחבלים מתאבדים, פעילות שהביאה את האמריקנים והצרפתים להסיג את כוחותיהם מלבנון בתקופת מלחמת האזרחים.
לאחר נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 החל הארגון להתמסד ובנה קווי מוצבים מבוצרים היטב בסמוך לגבול ישראל. יחד אתם נבנו מחסני נשק בתוך בתים פרטיים של האוכלוסייה המקומית.
לוחמה פסיכולוגית
טקטיקה נוספת ומרכזית שהארגון עושה בה שימוש רב היא לוחמה פסיכולוגית - באמצעות אמצעי התקשורת שלו: רשת הטלוויזיה אל-מנאר, תחנת הרדיו רדיו נור, כתבי העת "אל-אנתקאד" הפוליטי ו"בקית אללה" הדתי, ובאמצעות שורה של אתרי אינטרנט. הארגון שוקד על בניית תדמית של ארגון בלתי מנוצח, שהצליח לגבור על ישראל בלבנון; הוא צילם פיגועים והתקפות על חיילי צה"ל ותקיפות ראווה של מוצבים ושידר אותם באל-מנאר. במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית הרבה מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, להשתלח בישראל, ללעוג לה ולאיים על אזרחיה בשימוש בכלי נשק שונים, ואף הרבה לגדף את ישראל וארצות הברית בכינויים שונים. במסגרת לוחמה זו קיים הארגון ביום ירושלים מצעדים, שבהם דרכו אנשי הארגון על דגלי ארצות הברית וישראל. רשת הטלוויזיה "אל-מנאר" אף שידרה ב-2003 סדרה סורית אנטישמית בשם "הפזורה" (א-שתאת), גרסה ויזואלית של עלילות הדם, שבה נראות, בין היתר, סצינות של יהודים המבצעים רצח ריטואלי. בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, כאשר החיזבאללה שיגר מספר רקטות פג'ר 5 משופר לאזור עפולה, הוא כינה אותן בשם ח'ייבר 1 כדי לרמוז על ההקשר ההיסטורי לקרב ח'ייבר, שבו מוחמד השמיד והכניע את יהודי ח'ייבר. פעולה זו, שלא נגרם בה כל נזק ממשי אך היה לה הד תקשורתי ותעמולתי בתקשורת הישראלית, מדגימה יפה את דפוס הפעולה של הארגון.
על פי ד"ר גיא בכור השימוש בטקטיקות הלוחמה הפסיכולוגית אינו מקרה אלא דבר שחיזבאללה שואב במשרין מהשיעה. הוא טוען כי השיעים שהיו מיעוט נרדף ומדוכא בתוך ים סוני במשך כאלף שנים, אימצו באמצעות מלומדי הפיקה שלהם טקטיקות שונות בכדי לשרוד פיסית. בין הטקטיקות העיקריות: הח'ודֶה - שנועדה לכך שהאוייב ישפוט את מצבו כבלתי ריאלי. התנפיה - שמטרתה להפנות את כוחו של האוייב כנגד עצמו. התקיה שהיא העמדת פנים. והכתמאן שהיא התכחשות למעשים ולדעות, למרות החתירה המתמדת להגשמתן. טקטיקת הח'ודֶה הופעלה פעמים רבות כלפי ישראל, הן כאשר נסראללה דיבר על ארגון שעמוד השדרה שלו מונה אלפים כעל הצבא החזק במזרח התיכון, והן כאשר הצהיר על "נצחון אלוהי" בזמן שכל לבנון נכתשה בידי ישראל והוא ייחל להפסקת אש, והן בחגיגות שמונה שנים לנסיגה מלבנון עת "בישר" נסראללה חגיגית בעקבות אחמינג'אד כי היעלמותה של ישראל קרוב[17]. טקטיקת התנפיה הופעלה כאשר החיזבאללה השתמש במלחמת לבנון השנייה באוכלוסיה שיעית אזרחית בכמגן אנושי ללוחמיו, והצליח להבאיש את ריחה של ישראל בעולם. התקיה הוא התנהלות חיזבאללה באופן כללי, כאשר הוא רוצה להפוך את לבנונית לשיעית והאינטרסים שלו משקפים אינטרסים איראנים, אבל הוא מעמיד פנים שהוא פטריוט לבנוני ושכוונתו היא בעצם להגן על לבנון מפני ישראל[18].
אימונים והכשרה
אימונים בסיסיים ללוחמי הארגון נערכים בבקאע, במהלך קורס של 45 ימים בהם לומדים מיומנויות לחימה בסיסיות, שימוש בנשק, חבלה, קשר ועוד.
לאיראן נשלחים מפקדים בארגון לאימונים מתקדמים ובתחומי התמקצעות שונים. על פי הידוע אלפי פעילי חיזבאללה (כ-3,000) עברו הכשרה ואימונים צבאיים באיראן, שכללו: לוחמת גרילה, שיגור רקטות, ירי נגד מטוסים, הפעלת טילים נגד טנקים, הפעלת מזל"טים ודאונים, בניית מטעני צד בצורת קלע, שיט בסירות מהירות ולוחמה ימית. כמו כן, עברו כמה עשרות פעילי חיזבאללה קורס טיס באיראן. בלבנון נמצאים כמה מאות מדריכים ממשמרות המהפכה האיראניים, שנטמעו באוכלוסייה ונשאו נשים מקומיות [12].
אידאולוגיה
האידאולוגיה של הארגון היא אסלאמיסטית קיצונית מבית מדרשה של איראן, ואפשר לראות בארגון גרורה איראנית לכל דבר ועניין, ולראות בהצהרת הכוונות האירניות כמשקפות את כוונותיו של הארגון. לארגון מטרות אסטרטגיות רחבות טווח הכוללת השמדתה של ישראל, עיקור כוחה והשפעתה של ארצות הברית בעולם, הפיכת לבנון לרפובליקה אסלאמית בדומה לאיראן, וייצוא המהפכה האסלאמית ליתר העולם.
הארגון מנסה לטשטש ולעדן את מטרותיו ולהציג עצמו כמגן לבנון ואת הסכסוך עם ישראל על רקע טריטוריאלי. במסגרת תפיסת עולמו הוא רואה במלחמה בישראל מלחמת קודש דתית, במטרה לסלקה מהטריטוריה האסלאמית ("דאר אל-אסלאם") וכמי שמקיים את מצוות האסלאם על הצד הטוב ביותר. לארגון היבט אנטישמי חריף ביותר. בתעמולה הארסית שלו הוא משווה את ישראל לנאציזם, ומכנה אותה "גידול סרטני", "חיידק מסוכן" ו"מדינת צאצאי החזירים והקופים". גם שנאתו לארצות הברית, המכונה בפיו "השטן הגדול", היא תהומית, וארצות הברית זוכה למטח גידופים ולגלוג מבכירי הארגון, בצד פיגועים שבוצעו נגד מטרות אמריקניות. לארגון גם פן גזעני, ואפשר לראות את ביטויו באחד הנאומים של המייסד, השייח פדאללה, שהתבטא שאף במקרה שיהודי ישראל יתאסלמו כולם, הם בכל מקרה יצטרכו לעזוב את מדינת ישראל לאחר "שחרורה" בידי הכוחות האסלמיים [13].
מכיוון שהאידאולוגיה שלו כה עמוקה ודתית, הוא מוכן להשתמש בכל האמצעים כדי להשיג את יעדיו, כולל פגיעה באזרחים משני הצדדים, ובמיוחד בקידוש מעשה ההתאבדות לשם קידוש שם אללה (אסתשהאד) במסגרת מלחמת המצווה (ג'יהאד), כדרך הקצרה ביותר להגיע לאלוהים. יתרה מזאת, הוא מזהה את האזרחים כצד החלש של החברה הישראלית, ולכן מוצא צידוקים לתקוף אותם ולאיים עליהם, ובאמצעותם לפגוע במדינת ישראל. בשל הצלחותיו ונועזותו הפך חיזבאללה למקור השראה לארגוני טרור ערביים אחרים ותנועות אסלאמיות קיצוניות. עדות לכך שהמאבק האמיתי אינו על גבולה של לבנון, אפשר לראות בעניינו הרציני להבעיר את שטחי יש"ע ולהוות גוף תומך, מסייע ומעודד לארגוני הטרור הפלסטיניים.
מבנה
בדומה לארגון חמאס, בראשות חיזבאללה עומדת סמכות רוחנית בראשות השייח' מוחמד חוסיין פדלאללה, יחד עם מועצת חכמים קטנה המכונה ה"שורא" שמקבלת החלטות עקרוניות. כפוף להם, הוא מזכ"ל חיזבאללה, העומד בראש השורא המבצעת ("מג'לס שורא אל-קראר"), שבה חברים תשעה אנשים ובהם שני איראנים, ואלה מתרגמים את ההחלטות המדיניות של השורא הרוחנית להחלטות מבצעיות.
נכון ל-2006 החברים הלבנונים במועצה הם המזכ"ל, חסן נסראללה, סגנו, עימאד פאיז מוע'ניה, מוחמד יזבכ, נעים קאסם, אבראהים אמין א-סיד, האשם צפי א-דין וחוסיין ח'ליל.
המועצה המבצעת אחראית למעשה לשני ארגונים הפועלים במקביל: האזרחי והצבאי. האזרחי אחראי על שיפוט, הסברה, פעילות מדינית ופוליטית, ופעילות הדעווה: חינוך, צדקה ורווחה, ובהם הקמת בתי ספר ומדרשות, תפעול בתי חולים, ושירותים סוציאליים שונים כולל תמיכה במשפחות שהידים. הארגון מחזיק תנועת נוער והוא עורך אינדוקטרינציה אף בקרב פעוטות באמצעות חוברות צביעה.
הארגון הצבאי שאחראי על המנגון הצבאי של חיזבאללה מורכב ממאגר של אלפי מתנדבים שעברו הכשרה צבאית בסיסית, ומאות נוספים של לוחמי קבע מקצועיים בתשלום, שקיבלו לרוב הכשרה מסודרת באיראן למידע נוסף על מבנה הארגון וראשיו (קובץ וורד).
יחידות הקיימות במנגנון הצבאי של חיזבאללה על פי מידע גלוי:
- חטיבת "נאסר" ("ניצחון") לירי רקטות קרקע-קרקע לטווח טקטי (קצר), מונה כ-500 אנשים, התופסים את הקו הקדמי ומוצבים שונים בין הכפרים במזרח ובמרכז הגזרה. חטיבה זו אחראית למרבית השיגורים של הקטיושות שנחתו ברצועה הצפונית של מדינת ישראל.
- יחידות איוש מוצבים המתבססות על מקומיים שעוברים אימון צבאי, שלאחר המשמרת שלהם במוצב, חוזרים אל הכפר. יחידות אלו נותנות גיבוי ליחידות המיוחדות בפעולתן באזור.
- יחידות המופעלות במסגרת גזרת לחימה בכפר, בכ-170 כפרים מדרום לנהר הליטני.
- מערך חוליות נ"ט המפוזרות בכל דרום לבנון, שמטרתן לעכב התקדמות קרקעית של כוחות שריון וחי"ר.
- חטיבת טילים אסטרטגיים (ארוכי טווח) באזור צור. אנשיה מפעילים את הרקטות הסוריות בקוטר 220 מ"מ, וכן קטיושה משופרת בקוטר 122 מ"מ, שאיראן הגדילה את טווח הירי שלה מכ-22 ק"מ ל-35 ק"מ. רקטות אלו פגעו בחיפה.
- מנגנוני מודיעין וביטחון:
- יחידת מודיעין מסכל - יחידה שתפקידה לאבטח את פעילות הארגון, למנוע זליגת מידע מהארגון, לסכל ולחשוף סוכנים זרים, ולשמור על חייהם של בכירי הארגון. היחידה מפעילה מאבטחים, מתקני חקירות ובתי כלא. ידוע על מספר פעמים שבהן הצליחה היחידה לתפוס סוכנים זרים, כנראה של ישראל. במסגרת ההנחיות של המודיעין המסכל, הארגון אסר להשתמש בקשר רדיו להודעות מבצעיות, ועשה שימוש באופנועים להעברת הודעות, כדי להקשות על יירוט ההודעות באמצעות האזנה.
- יחידת איסוף מודיעינית שעוסקת באיסוף מידע באמצעות ריגול, האזנה לרשתות תקשורת צה"ליות, השגת מפות והפעלת מצלמות. יחידה זו גייסה לשורותיה את סגן אלוף עומר אל הייב, שמילא תפקידים בכירים בצה"ל, שהעביר לה מידע רב ואביזרים שונים [14].
- "יחידה 1800" - אחראית לגיוס, מימון והפעלת חוליות פיגועים של פלסטינים. בראשות חאג' ח'ליל חרב. יחידה זו הייתה אחראית להחדרת המחבלים הפלסטינים בגבול הצפון ליד קיבוץ מצובה במרץ 2002, בפיגוע מצובה שבו נהרגו חמישה אזרחים ישראליים וקצין צה"ל. במסגרת יחידה זו פעיל גם הפלסטיני הישראלי-לשעבר קייס עובייד, שאחראי לחטיפתו של אלחנן טננבוים.
- יחידות עילית מיוחדות שבסיסן בבקאע, המוקפצות לצורך פעילויות מיוחדות. יחידות כאלו שימשו בחטיפת החיילים הישראלים.
מימון
היקף הפעילות הכספית של חיזבאללה הן הצבאית והן האזרחית נאמד בכ-200 מיליון דולר לשנה. מקורות המימון שלו הם:[דרוש מקור]
- איראן - למעלה מ-100 מיליון דולר באמצעות גופים ממשלתיים: משמרות המהפכה ומשרד החוץ, וקרנות צדקה חצי-ממשלתיות. יש האומדים את היקף הכספים שהועברו מאיראן לחיזבאללה בשנים 1982-2006 בכשלושה מיליארד דולר.
- פעילות פלילית בלבנון וברחבי העולם, המבוצעת על ידי פעילי חיזבאללה, בעיקר בתחום הסחר בסמים וזיוף כספים.
- גיוס כספים בלבנון וברחבי העולם באמצעות קרנות צדקה וקהילות שיעיות. היקף התרומות נאמד במיליונים בודדים. המוקדים העיקריים הם בחוף השנהב וב"משולש הגבולות" באמריקה הלטינית.
- פעילות עסקית לגיטימית, כגון עסקי נדל"ן, סחר בנפט, ובעלות על עסקים קטנים.
- תקצוב מממשלת לבנון, באמצעות "סיעת הנאמנות להתנגדות" - נציגת חיזבאללה בפרלמנט הלבנוני, למימון פרויקטים בקרב ריכוזי האוכלוסייה השיעית השייכים לארגון.
ארגון חיזבאללה משתמש בין היתר בחברות לבנוניות לשם הלבנת פעולותיו ברחבי העולם. בין החברות העיקריות חברת "ביאט אל מאל" וחברת "יוסאר". ב-7 בספטמבר 2006 הקפיא משרד האוצר האמריקני את נכסיהם בארצות הברית והטיל חרם כלכלי על חברות אלו [15].
פשיעה
בדומה להתנהלות מפלגות לבנוניות אחרות בעבר, חלק מאנשי חיזבאללה עוסקים בענפי פשיעה שונים, המכניסים להם כסף קל. לבנון ידועה כמדינת סמים, וחיזבאללה, לטענת גורמי ביון מערביים, שולט בתחום זה: אנשיו המגיעים מקרב חמולות שיעיות עוסקים בגידול, יבוא חומרי גלם, ייצור והפצת סמים. עשרות מעבדות קיימות בפרט באזור העיירה בעלבק, הנחשבת לבירת הסמים של לבנון. על פי הטענות האמריקניות והישראליות, באזור הבקאע מגדלים סמים בשטח של כ-50 אלף דונמים, שמפיקים בין 250 ל-300 טון. על פי הערכות של גורמי שלטון ישראליים, מדי שנה מוברחים דרך הגבול הלבנוני כעשרה טון של חשיש לישראל, תחת עיניהם הפקוחות של אנשי חיזבאללה. סמים מוברחים מלבנון לישראל גם דרך גבולה עם ירדן. חיזבאללה וישראל השתמשו בעבר בסוחרי סמים כדי לתגמל רשתות מודיעין, לעתים עבדו סוחרי הסמים עם שני הצדדים. לטענת גורמים המתנגדים לחיזבאללה, לארגון עניין אסטרטגי להציף את מדינת ישראל בסמים. טענות מקבילות נגד ישראל נשמעות גם כן בצד הערבי מצד גורמים אנטי-ישראליים. [19] [20]
תחום פשיעה נוסף הוא זיוף כספים והפצתם (במיוחד דולרים), באמצעות ידע איראני. העיירה בריתאל שבשליטת חיזבאללה נחשבת למרכז הזיוף הלבנוני, ובה כ-15 בתי דפוס המתמחים בזיופים. בתחום זה ניכרת זיקה ברורה בין איראן לחיזבאללה. בתחילת שנות ה-90 הועברו מאיראן מכונות משוכללות לזיוף כסף לחיזבאללה, שהפיקו זיופים באיכות גבוהה ביותר (Super Dollar). בעקבות לחץ אמריקני על סוריה, הוצאו מכונות אלו במחצית שנות התשעים. עם זאת, המשיכה הדפסתם של זיופים איכותיים פחות. הארגון ממנף את היכולות הטכניות של הזיוף לתחום המבצעי, לצורך זיוף תיעוד הכולל בין היתר זיוף דרכונים.
תחום נוסף הוא גניבה, הברחה והונאה, בפרט גניבת מכוניות אירופיות, הברחתן ללבנון בדרכי הים וסחר בהן. פעילות מסוג זה נחשפה על ידי משטרת ספרד בנובמבר 2001, אז נעצרו שם גורמים הקשורים לחיזבאללה אשר עסקו בזיוף, הונאה וסחיטה. בשנת 2002 נחשפה בארצות הברית ("פרשת שרלוט") רשת לבנונית שהבריחה סיגריות באזור צפון קרוליינה, ואשר נהגה להעביר חלק מן הרווחים למימון פעילות חיזבאללה. [21]
ההכרה בחיזבאללה כארגון טרור
חיזבאללה הוכרז כארגון טרור על ידי ארצות הברית [16], ישראל, בריטניה [17], קנדה [18] [19], אוסטרליה [20] והולנד; משרד החוץ של ארצות הברית מציין שחיזבאללה אחראי למותם של יותר מ-300 אזרחים אמריקאים, יותר מ-200 מהם היו נחתים אמריקנים בלבנון. גורמים רשמיים בקנדה ובהם השר לביטחון הציבור, סטוקוול דיי, אף השוו בינו לבין גרמניה הנאצית [21]. האיחוד האירופי לא הכריז על החיזבאללה כעל ארגון טרור, למרות שמספר דיפלומטים אירופים אמרו שהוא עשוי לעשות כן בעתיד [22]. לעומתם המדינות צרפת [23], רוסיה [24] ואיטליה [25], אינן מחשיבות את חיזבאללה כארגון טרור.
ב-4 בינואר 2005 החליט בית משפט בדיסלדורף שבגרמניה לאשר גירושו של פעיל חיזבאללה מהמדינה. בית המשפט קבע כי הארגון מוביל את המאבק בישראל "תוך זלזול ברוטאלי בחיי אדם" [26]. התקשורת המערבית בדרך כלל מתארת את חיזבאללה כ"קבוצה מיליטנטית" (militant group) [27] הקשורה ל"טרוריזם". מקורות אחרים, בעיקר במדינות ערביות במזרח התיכון, אינם רואים בחיזבאללה ארגון טרור.
חיזבאללה הכחיש קשר לפעולות טרור מסוימות, ביניהן פיגועי 11 בספטמבר [28] והריגת ניק ברג [29], אך באותו זמן תמך בחמאס באופן פעיל [30]. החמאס נחשב על ידי מדינות רבות לארגון טרוריסטי, ועל כן תמיכה בו היא הפרה של החלטת מועצת הביטחון 1373, לפי אותן מדינות. חיזבאללה טוען שחמאס אינו ארגון טרוריסטי אלא ארגון התנגדות לכיבוש הישראלי, למרות שארצות הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה והאיחוד האירופי הגדירו כולן את חמאס כארגון טרוריסטי. מנהיגי חיזבאללה טוענים גם שמעולם לא ביצע פעולות טרור, והצדיק את פעולותיו האלימות כצעדים הגנתיים לפעולות ישראליות. מדיניות "הגנתית" זו אינה מתיישבת עם מעורבותו, כפי שנטען, בפיצוץ מטרות יהודיות וישראליות אזרחיות בארגנטינה למשל, בהן נהרגו 124 בני אדם.
ב-2005 החלו מדינות שונות באירופה לאסור את שידור ערוץ אל-מנאר של חיזבאללה באירופה, בשל ההסתה האנטישמית שהוא משדר. כמו כן, בחודש מרץ 2005 הכריז האיחוד האירופי שחיזבאללה הוא ארגון טרור, אך ההחלטה הייתה הצהרתית בלבד והיא אינה מחייבת נקיטת פעולות נגד חיזבאללה או כספיו באירופה.
בעקבות מלחמת לבנון השנייה טענה ישראל כי חל כרסום במעמדו של חיזבאללה בעולם הערבי, שכן נשמעו קולות בכירים בסעודיה ובמצרים שטענו כי חיזבאללה הוא למעשה ארגון טרור ולא תנועת התנגדות לגיטימית [31]. מטיפים סונים קראו לו בעיוות שמו "המפלגה האלילה", וטענו שהוא איננו משרת את האל אלא את רצון איראן להשתלט על העולם הערבי. עם זאת, רבים בעולם הערבי ראו בחיזבאללה כארגון היחיד שהצליח לשרוד התקפה רצינית של ישראל. עליית קרנו של הארגון בלבנון הובילה למשבר ממשלתי, במסגרתו פרשו השרים השיעיים (ותומכי מישל עון) מהממשלה, לאחר שדרישתם לקבלת שליש[22] מכיסאות השרים לא נענתה.
פעולות טרור ופעולות צבאיות בולטות
פעולות טרור
חיזבאללה ביצע מגוון פעולות טרור בלבנון, בישראל ובחו"ל. להלן פעולות טרור בולטות של הארגון:
- שני פיגועי התאבדות בשגרירות האמריקנית בביירות: ב-18 באפריל 1983: (63 הרוגים), ובספטמבר 1984 (20 הרוגים).
- פיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה ב-17 במרץ 1992, שהביא למותם של 29 איש, מתוכם 4 ישראלים.
- פיגוע תופת בבניין מרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה ב-18 ביולי 1994, שהביא למותם של 86 איש.
- ירי רקטות גראד ו"קטיושות" על יישובי הצפון, בייחוד על קריית שמונה.
- פיגוע ירי סמוך לקיבוץ מצובה ב-12 במרץ 2002 בו נרצחו 6 ישראלים. חיזבאללה מכחיש קשר לפיגוע, וישנן טענות שהוא נעשה על ידי אנשי הג'יהאד האסלאמי.
- מימון והכוונת פיגועי טרור משטחי יהודה, שומרון ועזה. [23]
- ירי רקטות ארטילריות מסיבי על יישובי צפון ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה (יולי-אוגוסט 2006), שהביא למותם של 44 אזרחים ולכ-2,000 פצועים.
פעולות צבאיות
- שני פיגועי התאבדות באמצעות משאיות תופת ב-23 באוקטובר 1983: במטה הנחתים האמריקאיים בביירות, שהביא למותם של 241 איש, ובמחנה כוחות הצנחנים הצרפתיים בביירות, שהביא למותם של 58 איש.
- פיגוע התאבדות באמצעות מכונית תופת במפקדת צה"ל בצור, שגרם ל-60 הרוגים, מתוכם 28 ישראלים.
- פיגוע התאבדות נגד שיירה של צה"ל סמוך לשער פטמה שליד מטולה ב-19 באוקטובר 1988. 8 חיילי צה"ל נהרגו.
- לכל אורך שנות התשעים קיים החיזבאללה לחימה עיקשת בכוחות צה"ל בדרום לבנון, בעיקר הנחת מטעני חבלה וירי ארטילרי, והביא, בסופו של דבר, לנסיגת צה"ל לגבול הבינלאומי ב-24 במאי 2000.
- חטיפת 3 חיילי צה"ל בהר דב ב-7 באוקטובר 2000.
- חטיפת שני חיילי צה"ל והריגת שמונה סמוך לזרעית ב-12 ביולי 2006. פעולה זו הביאה לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
- מלחמת לבנון השנייה - לחימה מול צה"ל בלבנון, וירי רקטי על עבר צפון מדינת ישראל
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר חיזבאללה בעברית
- יעל פרייס-שמשי, חיזבאללה, אתר מט"ח
- על חיזבאללה במרכז למורשת המודיעין
- תומר ריבל, חיזבאללה - בין גרילה לטרור
- רפי בוכניק, מבט אחר על איום הרקטות של חיזבאללה, באתר "אומדיה"
- רן פרחי, חיזבאללה והפוליטיקה הלבנונית, באתר "אומדיה"
- זיו מאור, האיום הארטילרי של חיזבאללה - סקירה, באתר "אומדיה"
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים צבי בראל, האימפריה הכלכלית של חיזבאללה, באתר הארץ
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים אלי אשכנזי, כמעט חטיפה - אירוע צוק מנרה, באתר הארץ
- אודי גולן, שנה למלחמה: חיזבאללה - בין מציאות לתדמית, באתר "אומדיה"
סימוכין
- ^ ראו לדוגמה את דברי משה יעלון [1]: "איראן ייצאה את המהפכה לעדה השיעית בלבנון. היא בנתה, מימנה, ציידה ואימנה את החיזבאללה וחיזקה אותו כמפלגה פוליטית, מליציה חמושה וארגון טרור. אכן, החיזבאללה הוא הזרוע הארוכה בה השתמשה איראן כדי לאיים על ישראל". ודברי שמעון פרס "חיזבאללה היא זרוע צבאית המשרתת אינטרסים איראנים."[2] וראו גם את דברי יעקב עמידרור [3], מאיר שטרית [4], ציפי לבני [5], אהוד אולמרט [6], מכון ממר"י [7], ריצ'רד צ'ייני והנשיא בוש.
- ^ ביקשו הגנה מהחיזבאללה: חיילים לבנונים בבינת-ג'בל, אתר NRG
- ^ אש בדאחיה: שבעה הרוגים במהומות בלבנון, אתר YNET
- ^ אש בדאחיה: שבעה הרוגים במהומות בלבנון, אתר YNET
- ^ הרוגים בהתנגשות בין צבא לבנון וחיזבאללה, אתר אומדיה
- ^ מהומות אלימות פרצו בטריפולי בין אנשי חיזבאללה לתומכי הממשלה. אישה נהרגה, אלפים נסו על נפשם, אתר NRG
- ^ סניורה לצבא: סלקו את חיזבאללה מהרחובות, אתר NRG
- ^ ביירות בוערת: חיזבאללה השתלט, הצבא מתפרש, חיזבאללה שיתק את נמל התעופה של ביירות, אתר YNET
- ^ סעודיה: טהראן אחראית למהומות בלבנון, אתר הארץ.
- ^ ממשלת לבנון ביטלה ההחלטות נגד חיזבאללה, אתר YNET
- ^ מזכ"ל הליגה הערבית יתווך במשבר בלבנון, אתר הארץ
- ^ סוף למשבר בלבנון – חיזבאללה הוא המנצח, אתר NRG
- ^ ד"ר גיא בכור, סיקור תגובות בעולם הערבי בעקבות המהומות
- ^ דבריו של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון בביקור בלבנון באפריל 2007. דיווח עיתון "יא לבנאן" מה-7 באפריל 2007.
- ^ דו"ח עיתי של מזכ"ל האו"ם על יישום החלטת מועצת הביטחון 1701 מה-26 באוקטובר 2007
- ^ "נשק מאיראן לחיזבאללה עובר דרך שטח טורקיה", דיווח בהארץ על סקירת ראש אמ"ן לשגרירים זרים ממרס 2008.
- ^ נסראללה: בקרוב יהיו סמיר קונטאר ואחיו בלבנון, אתר Ynet
- ^ סודות ההצלחה
- ^ פרוטוקול מישיבת ועדת הכנסת למאבק בנגע הסמים
- ^ הארץ: דובר ישראלי באו"ם: חיזבאללה מעביר רווחים מסמים לטרור
- ^ המכון למורשת המודיעין - פרק ז' פשיעה וטרור, הפעילות הפלילית של "החיזבאללה"
- ^ על פי חוקת לבנון, על כל החלטת ממשלה להתקבל ברוב של יותר משני שלישים. הענקת שליש לתומכי סוריה בממשלה תיצור מצב בו לאופוזיציה תהיה זכות וטו על כל החלטה.
- ^ ד"ר ראובן ארליך, חזבאללה - דיוקנו של ארגון טרור שיעי לבנוני חובק עולם הפועל בחסות איראנית ותמיכה סורית - פרק ה': העתקת המודל של חיזבאללה ל"שטחים" : הסיועכ שמעניק ה"חזבאללה" לטרור הפלסטיני (קובץ DOC), המרכז למורשת המודיעין
לקריאה נוספת
- שמעון שפירא - חזבאללה בין איראן ללבנון. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.
- רונן ברגמן - נקודת האל-חזור: המודיעין הישראלי מול איראן וחזבאללה. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2007.
- מרטין קרמר - פדלאללה: המצפן של חזבאללה. הוצאת מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, אונ' ת"א, 1998
- שאול שי - ציר הרשע: איראן, חזבאללה והטרור הפלסטיני. הוצאת מפעלות המרכז הבינתחומי, הרצליה, 2003.