מירב בן-ארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מירב בן-ארי
מירב בן ארי.jpg
לידה 13 בנובמבר 1975 (בת 45)
ט' בכסלו ה'תשל"ו
רעננה, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה המרכז הבינתחומי הרצליה
עיסוק ייעוץ אסטרטגי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה כולנו עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה כולנו
חברת הכנסת
31 במרץ 201530 באפריל 2019
(4 שנים ו־4 שבועות)
כנסות 20
תפקידים בולטים
  • חברת מועצת העיר תל אביב-יפו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מירב בן ארי (נולדה ב-13 בנובמבר 1975) היא חברת הכנסת לשעבר בכנסת העשרים מטעם מפלגת "כולנו". עורכת דין במקצועה, המשמשת כיועצת לקשרי ממשל ואסטרטגיה של המגזר השלישי בחברת "הקבינט"[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-ארי נולדה ברעננה לרפאל בן אריה (איובי) שעלה מאיראן, ולאסתר (לבית סעדון). כשהייתה בת עשר, משפחתה עברה לגור בנתניה. שירתה בצה"ל בחיל החינוך והייתה מצטיינת אלוף פיקוד הצפון בשנת ה-50 למדינה. בתפקידה האחרון הייתה קצינת החינוך של חטיבת גולני.

היא בעלת תואר ראשון במשפטים וממשל ותואר שני במנהל עסקים והתמחות במנהיגות ציבורית, שניהם מהמרכז הבינתחומי הרצליה. את שני התארים סיימה בהצטיינות ובין השנים 20032004 כיהנה כיושבת ראש אגודת הסטודנטים במרכז הבינתחומי והייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה.

בן ארי בוגרת קורס דירקטורים בתאגידים עירוניים ממשלתיים של להב - לימודי הכשרה בניהול.

בשנת 2005 השתתפה בתוכנית המציאות "דרוש מנהיג" בערוץ 2 של טלעד, וזכתה בה במקום הראשון.[2] את כספי הזכייה, חמישה מיליון ש"ח, השקיעה כחלק מתנאי התחרות בהקמת מרכזי ספורט אתגרי להעצמת נוער בסיכון - בשנת 2006 הקימה את מרכז "דרך אתגר" בנתניה. בשנת 2008 הקימה מרכז מקביל בהרצליה בשם "דרך הגלים", מטעם העמותה לתפנית בחינוך קרן רש"י וניהלה אותם במשך עשר שנים.

משנת 2020, מרצה לפוליטיקה במרכז הבינתחומי הרצליה ובמכללה האקדמית תל אביב-יפו.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 התמודדה לראשות עיריית תל אביב מטעם רשימת רוב העיר, אולם לא הצליחה להיבחר. בשנת 2013 התמודדה שוב למועצת העיר תל אביב-יפו מטעם רשימת "רוב העיר", בה הוצבה במקום הרביעי. היא נבחרה למועצת העירייה והייתה מחזיקת תיק "אכפת" – קידום נוער וילדים בעירייה.

בשנת 2015, לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הצטרפה למפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון, שובצה במקום העשירי ברשימתה ונבחרה לכנסת. במהלך הקמפיין נאמה בן ארי את "נאום ההומלסים"[3] בו התייחסה לבעיית הדיור בישראל.

ביולי 2018, בהצבעה על "חוק הפונדקאות", הצביעה בן-ארי נגד אישור החוק, בניגוד לעמדת הקואליציה, משום שהחוק לא כלל גברים יחידניים בין הזכאים להליך זה. בהודעה שפורסמה לאחר ההצבעה נאמר, כי בן-ארי וח"כ אמיר אוחנה, שגם הוא הצביע נגד, יגישו יחד הצעה לתיקון החוק כך שתתאפשר פנייה להליך פונדקאות גם לגברים מהקהילה הלהט"בית.[4][דרושה הבהרה]

במהלך הקדנציה הייתה חברה בשבע ועדות הכנסת: ועדת החינוך, התרבות והספורט, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועדת העלייה והקליטה, ועדת חוץ וביטחון, הוועדה לקידום מעמד האישה, הוועדה לביקורת המדינה והוועדה לטיפול בנגע הסמים.

הייתה יושבת ראש של שלוש ועדות משנה: הוועדה לטיפול בצעירים חסרי בית (ועדת הרווחה) הוועדה לחינוך הבלתי פורמלי (ועדת החינוך) הוועדה לטיפול בחוק המזונות (ועדת הרווחה)

עמדה בראש שדולות למען ההשכלה הגבוהה, הקהילה הגאה, החיילים הבודדים, צליאק, ילדים ונוער בסיכון, תעשייה כחול לבן ועוד.

בכנסת העשרים קידמה בן-ארי תוכניות רבות למען אוכלוסיות מוחלשות, חוקקה 14 חוקים בקריאה שלישית. היא נבחרה חמש פעמים ברציפות לח"כית הכי חברתית בקואליציה, הח"כית הכי סטודנטיאלית בכנסת וזכתה באות מטעם המדד המגדרי.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת הוצבה במקום השישי ברשימת כולנו. עם זאת, המפלגה זכתה בכ-4 מנדטים בלבד והיא לא נבחרה לכנסת.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתגוררת בתל אביב ואם לבת (ילידת 2017) מידידה אופיר לוסטמן.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירב בן-ארי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]