לדלג לתוכן

ענר שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ענר אליקים שפירא
לידה 12 במרץ 2001
י"ז באדר ה'תשס"א
ירושלים, ישראל
נרצח 7 באוקטובר 2023 (בגיל 22)
כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד
רעים, ישראל
מקום קבורה בית הקברות הצבאי בהר הרצל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה תיכון הימלפרב ‏•‏‏ מכינה קדם-צבאית העמק
השתייכות

צה"ל

תקופת פעילות 2021–2023 (כשנתיים)
דרגה סמל ראשון (צה"ל)  סמל ראשון
תפקידים בשירות
לוחם סיירת הנח"ל
פעולות ומבצעים
הטבח בפסטיבל נובה
הנצחה

אתר אינטרנט עם המוזיקה והאמנות של ענר - https://anershapiro.com/

"הַנֵּר", מאת צור ארליך

ענר אליקים שפירא (12 במרץ 2001 – 7 באוקטובר 2023) היה לוחם סיירת הנח"ל שעזר להציל את חייהם של תשעה אנשים שברחו מהטבח בפסטיבל נובה ומצאו מחסה במיגונית ליד רעים. שפירא היה מוזיקאי ואמן. לאחר מותו הוציאה משפחתו לאור חלק מהשירים שהקליט במיני אלבום (EP), "מבוא לענרכיזם" ובאלבום, "מחפש אהבה".[1][2][3]

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירא נולד ב-12 במרץ 2001 בירושלים לשירה ולמשה, הבכור מתוך שבעה ילדים. סבו, חנינה בן מנחם, הוא פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. סבתו, ימימה בן מנחם, גם היא פרופסור אמריטה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים.[4] סבא רבא שלו (מצד אביו) היה חיים משה שפירא, מהחותמים על מגילת העצמאות של ישראל, חבר הכנסת ושר.[5] סבא רבא נוסף (מצד אמו) הוא יוסף גולדשמידט, שכיהן כחבר הכנסת וכסגן שר תחת חיים משה שפירא. סבתא רבתא שלו (מצד אמו) היא פרופסור אלישבע גולדשמידט, מדענית וחלוצת הגנטיקה בישראל.

שפירא למד בתיכון הימלפרב.[6] לאחר סיום התיכון הצטרף למכינה קדם-צבאית העמק בכפר רופין. שפירא ניסה להתגייס לסיירת מטכ"ל אך נפצע פעמיים במהלך הגיבוש ליחידה.[7] עקב כך נדחה גיוסו בשנה ושלושה חודשים. במהלך התקופה שהמתין לגיוסו החל שפירא, שניגן בפסנתר מגיל שש והיה חובב מוזיקה אלקטרונית, לכתוב מוזיקה ולהקליט שירים באולפן ביתי שבנה.[1]

לבסוף התגייס שפירא באוגוסט 2021 לחטיבת הנח"ל. הוא סיים את הטירונות בהצטיינות, וצורף לפלוגת הנ"ט של גדוד הסיור, גם שם הצטיין.[8]

מתקפת הפתע וההגנה על חוסי מיגונית המוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המיגונית בה הגן שפירא על החוסים, פברואר 2024
סיפורו של ענר שפירא בתערוכת סיפורי גבורה באשדוד
עמוד ראשי
 ראו גם – טבח שבעה באוקטובר, הטבח בפסטיבל נובה, מיגוניות המוות

חודש לפני סיום שירותו הסדיר בצה"ל היה שפירא בחופשת שבת והגיע למסיבה ברעים. מיד עם תחילת מתקפת חמאס, התקשר אליו מפקדו והזעיק אותו למוצב סופה. בדרכו לבסיס עצר שפירא ונכנס למיגונית שבצומת הכניסה לרעים עקב ירי לעברו.[9]

במיגונית מצאו מחסה כ-30 איש, שהגיעו אליה לאחר שברחו מירי הרקטות המסיבי לאזור הקיבוץ, בסמוך לו התקיים פסטיבל נובה בו השתתפו.[10]

על פי עדויות הניצולים, שפירא היה האחרון שנכנס למיגונית. מיד עם כניסתו הרגיע את הצעירים שהסתתרו בה, ניסה ליצור קשר עם יחידתו ולהזמין חילוץ. לאחר זמן מה הבחין כי קולות הירי הולכים ומתקרבים אל המיגונית. שפירא הצטייד בשבר של בקבוק וניצב בפתח המיגונית על מנת לקדם מתקפה. הוא הודיע כי "אם אני לא מצליח או נפגע, שמישהו אחריי ינסה לעשות אותו דבר".[11]

מחבלי חמאס הקיפו את המיגונית בה חסו הנמלטים. לאחר מכן החלו להטיל בזה אחר זה רימוני יד דרך פתח המיגונית, במטרה לפגוע ביושביה. שפירא, שעמד בצמוד לפתח המיגונית, עצר את הרימונים שהושלכו על ידי המחבלים וזרק אותם בחזרה אל מחוץ למיגונית.[11]

ענר הצליח לזרוק בחזרה שמונה רימונים. משראו המחבלים שהם לא מצליחים להכניעו עם רימונים, ירו לכיוון המיגונית רקטת RPG, וענר נהרג.[12]

האירוע כולו צולם במצלמת שמשה של רכב שחנה במקום. הסרטון הפך לויראלי באינטרנט והגביר את החשיפה לסיפור הגבורה של שפירא, לצד עדויות הניצולים.[10]

לאחר שנרצח, נכנסו המחבלים אל תוך המיגונית וגררו מתוכה באלימות אנשים ששרדו את המתקפה, חלקם פצועים בדרגות שונות, העמיסו אותם על טנדרים וחטפו אותם לרצועת עזה. בין הנחטפים היה גם חברו הטוב של שפירא, הירש גולדברג-פולין, אשר ידו נקטעה מעוצמת הפיצוץ. גם אירוע זה תועד, באמצעות מצלמת גוף של אחד ממחבלי החמאס, והוא הופץ במרשתת ללא צנזורה, כשהוא מכיל תכנים גרפיים קשים לצפייה.[13] הרש הוחזק בשבי בידי החמאס, עד שנרצח בידי שוביו יחד עם עוד חמישה חטופים כעבור 11 חודשים, בסוף אוגוסט 2024.

הנצחה ויצירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ענר. פרט מתוך גרפיטי מאת „גרפיטיול”, עם דיוקניהם של ארבעה גיבורים אזרחיים.[14]
קברו של ענר בהר הרצל

שפירא הובא למנוחות ביום ו', כ"ח בתשרי התשפ"ד, 13 באוקטובר 2023, בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.[15]

לאחר תום השבעה, הוציאו הוריו את השיר "ג'רוז", אותו כתב והלחין.[9]

בחנוכה התשפ"ד כתב ופרסם המשורר צור ארליך את השיר "הַנֵּר", המקשר בין שמונת הרימונים לשמונת נרות וימי חג החנוכה ולסדר העבודה ביום הכיפורים, תוך שימוש בהומופונים החלקיים "הַנֵּר" ו"עָנֵר" להנצחתו:[16]

וְכָךְ הָיָה מַחֲיֶה. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה.
אַחַת… שָׁלוֹשׁ… חָמֵשׁ… וְעַד שְׁמוֹנֶה.
וּבַשְּׁמִינִי כָּבָה הַנֵּר.
כָּבָה עָנֵר.

— הבית האחרון של „הַנֵּר”, מתוך:
צור ארליך, ‏אֲסִירֵי תִּקְוָה, בעיתון מקור ראשון, 8 בדצמבר 2023

בדצמבר 2023 קבוצת הכדורגל הפועל ירושלים, ששפירא וחברו הירש גולדברג-פולין היו בין אוהדיה, הנציחה את שפירא בתחילת משחקה עם קבוצת הפועל תל אביב, במסגרת המחזור ה-12 של ליגת העל. שחקני הקבוצות עלו לצלילי השיר "ג'רוז", ועל המסכים באצטדיון טדי הוקרנו ציוריו של שפירא.[17]

במרץ 2024 הוציאה משפחתו של שפירא את "מבוא לענרכיזם", אלבום אי.פי ובו שישה שירים שכתב, הלחין והפיק. עם צאת האלבום, פורסם הסינגל "שנאת אחים" שבו משתתף לצד שפירא המוזיקאי שאנן סטריט, שהוסיף בית חדש לשיר לאחר מותו של שפירא.[2][3][18]

במאי 2024 נחנך פסל בדמותו עם תיאור סיפור גבורתו, בעיר בזייה בצרפת.[19] סיפורו מונצח גם כחלק מאסופת סיפורי הגבורה יום אחד באוקטובר, ובספר קומיקס שבו 12 מאיירים וקריקטוריסטים ישראלים חברו יחדיו לתאר סיפורי גבורה מ-7 באוקטובר.[20] הספר פורסם בצרפת.

במרץ 2025 יצא אלבומו השני "מחפש אהבה", הכולל עשרה שירים פרי עטו, ביניהם עיסוק בנושאים כמו פגיעה בנשים, המצב במדינה והשכול. הפקת האלבום נעשתה ביוזמת משפחתו, ובשיתוף עם המפיק המוזיקלי אברי צפנת (אברי ג'י).[21]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני אלבומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגלים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ג'רוז (הגרסה הקלאסית) (2024)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ענר שפירא בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד בן שלו, בסוף השבעה על סמ"ר ענר שפירא, הוציאו הוריו את שירו, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2023
  2. ^ 1 2 צוואה מוזיקלית: גיבור נובה ענר שפירא ז"ל זוכה לאלבום בכורה, באתר "Time Out ישראל", 12 במרץ 2024
  3. ^ 1 2 'מבוא לענרכיזם': משפחתו של ענר שפירא הי"ד משחררת את שיריו, באתר ערוץ 7
  4. ^ ימימה בן מנחם, ‏"לא מצאתי בשום מקום גבורה כמו שלך נכדי, ענר אליקים שפירא", בעיתון מקור ראשון, 27 בנובמבר 2023
  5. ^ קרן מרציאנו, המחבלים המשיכו לזרוק רימונים לתוך המיגונית - ענר הדף אותם החוצה עד שנהרג | תיעוד, באתר מאקו, 14 בנובמבר 2023
  6. ^ סתיו נמר, ‏מענר שפירא ועד בן זוסמן: חמישה מהלוחמים שנהרגו – בוגרי תיכון הימלפרב בירושלים, באתר מעריב אונליין, 5 בדצמבר 2023
  7. ^ בידיים חשופות / אבי יששכרוף על סמ"ר ענר שפירא ז"ל - גיבורים 2023, באתר ידיעות אחרונות
  8. ^ "החזיר 7 רימונים ובשמיני נפצע אנושות" – סיפור הגבורה של ענר שפירא מארנונה, באתר הגבורה
  9. ^ 1 2 יהודה שלזינגר, שירה, אמו של ענר שפירא ז"ל, מנציחה את הטבח: "אני עוסקת במורשת, אבל לא מורשת של פעם אלא מורשת של עכשיו", באתר ישראל היום, 14 בנובמבר 2023
  10. ^ 1 2 ינון שלום יתח‏, תיעוד בלתי נתפס: מחבלי חמאס זורקים רימונים למיגונית - ענר שפירא הודף אותם החוצה, באתר וואלה, 14 בנובמבר 2023
  11. ^ 1 2 103FM, ‏ענר ז"ל הציל שמונה במסיבה ברעים: "זרק חזרה כל רימון שהושלך למיגונית", באתר מעריב אונליין, 15 בנובמבר 2023
  12. ^ סמל ראשון ענר אליקים שפירא, באתר יזכור
  13. ^ דסק קשת 12, "ידו נקטעה והוא מדמם. זה סיוט, אבל לראות אותו בשליטה מחזק אותי", באתר מאקו, 29 באוקטובר 2023
  14. ^ אסי חיים, חומות של תקווה: מסע אל ארץ הגרפיטי בדרום תל אביב, באתר ynet, 27 בנובמבר 2023
  15. ^ מתי והיכן מתקיימות הלוויות של הנרצחים והנופלים במלחמה, בעיתון מקור ראשון, 10 באוקטובר 2023
  16. ^ צור ארליך, ‏אֲסִירֵי תִּקְוָה, בעיתון מקור ראשון, 8 בדצמבר 2023
  17. ^ הפועל ירושלים הנציחה את ענר שפירא ז"ל, באתר ONE‏, 26 בדצמבר 2023
  18. ^ ענר – שנאת אחים (עם שאנן סטריט), סרטון בערוץ "ענר – ANER", באתר יוטיוב (אורך: 04:21)
  19. ^ אוריאל לוי, ‏לזכר הגיבור מהמיגונית: אנדרטה ובה פסל של ענר שפירא ז"ל נחנכה בדרום צרפת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 27 במאי 2024
  20. ^ מאיה פולק, ‏צבעי אוקטובר: 12 סיפורי גבורה ישראליים קובצו יחד לאנתולוגיית קומיקס, בעיתון מקור ראשון, 25 ביולי 2024
  21. ^ רז שכניק, שירת הגבורה של ענר, באתר ynet, 9 במרץ 2025
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ענר_שפירא&oldid=41937843"