מצרים – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
ביטול גרסה 10103949 של 62.0.206.1 (שיחה) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מדינה| |
{{מדינה| |
||
| שם = מצרים |
| שם = מצרים |
||
| שם בשפת המקור= مصر |
| שם בשפת המקור=جمهوريّة مصر العربيّة |
||
| מדינה = רפובליקת מצרים הערבית |
| מדינה = רפובליקת מצרים הערבית |
||
| תמונת דגל = Flag of Egypt.svg |
| תמונת דגל = Flag of Egypt.svg |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
| מוטו לאומי = אין |
| מוטו לאומי = אין |
||
| המנון = [[המנון מצרים|בילאדי, בילאדי, בילאדי]] |
| המנון = [[המנון מצרים|בילאדי, בילאדי, בילאדי]] |
||
| יבשת = [[ |
| יבשת = [[אפריקה]], ([[סיני]] ב[[אסיה]]) |
||
| שפה רשמית = [[ערבית]] |
| שפה רשמית = [[ערבית]] |
||
| עיר בירה = [[קהיר]] |
| עיר בירה = [[קהיר]] |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
| משטר = [[רפובליקה]] ב[[שלטון צבאי]] |
| משטר = [[רפובליקה]] ב[[שלטון צבאי]] |
||
| ראש המדינה = [[נשיא מצרים|נשיא]] |
| ראש המדינה = [[נשיא מצרים|נשיא]] |
||
| מנהיגים = - [[ |
| מנהיגים = - [[נשיא]] {{ש}} {{ש}} - [[סגן נשיא מצרים|סגן נשיא]] {{ש}} - [[ראש ממשלה]] |
||
| שמות מנהיגים =[[מוחמד חוסיין טנטאווי]] (נשיא בפועל) {{ש}} [[עומר סולימאן]] {{ש}} [[אחמד שפיק]] |
| שמות מנהיגים =[[מוחמד חוסיין טנטאווי]] (נשיא בפועל) {{ש}} [[עומר סולימאן]] {{ש}} [[אחמד שפיק]] |
||
| הקמה = |
| הקמה = |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
| אחוז מים = 0.6% |
| אחוז מים = 0.6% |
||
| מטבע = [[לירה מצרית]] |
| מטבע = [[לירה מצרית]] |
||
| סימון מטבע = |
| סימון מטבע = EGP |
||
| אזור זמן = + |
| אזור זמן = +2 |
||
| סיומת אינטרנט = eg, مصر |
| סיומת אינטרנט = eg, مصر |
||
| קידומת טלפון = 20 |
| קידומת טלפון = 20 |
||
גרסה מ־13:44, 17 בפברואר 2011
שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים [ ראש המדינה, תמונת סמל, שמות מנהיגים, תמונת מפה, תמונת דגל, מנהיגים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מוטו לאומי | אין | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי | בילאדי, בילאדי, בילאדי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ממשל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משטר | רפובליקה בשלטון צבאי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש מדינה |
נשיא מצרים  | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נשיא מצרים | עבד אל-פתאח א-סיסי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש הרשות המבצעת |
ראש ממשלת מצרים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש ממשלת מצרים |
מוסטפא מדבולי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שפה רשמית | ערבית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עיר בירה |
קהיר 30°2′0″N 31°13′0″E / 30.03333°N 31.21667°E (והעיר הגדולה ביותר) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רשות מחוקקת |
הפרלמנט המצרי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גאוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יבשת | אפריקה, (סיני באסיה) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 1,001,450 קמ"ר (31 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | 0.6% | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +2 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הקמה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
- עצמאות - תאריך |
מהממלכה המאוחדת 28 בפברואר 1922 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ישות קודמת |
ממשלת כל פלסטין, ממלכת מצרים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דמוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 במאי 2024) | 114,182,248 נפש (14 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| צפיפות | 114.02 נפש לקמ"ר (102 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| כלכלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג[3] (2022) | 476,748 מיליון $ (32 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 4,175$ (137 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[4] (2022) | 0.728 (105 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני |
31.5 (נכון ל־2017) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטבע | לירה מצרית (EGP) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בנק מרכזי |
הבנק המרכזי של מצרים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | eg, مصر | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 20 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)
מצרים (שם רשמי: רפובליקת מצרים הערבית; בערבית: جمهوريّة مصر العربيّة - גֻּמְהוּרִיָּתּ מָצְר (א)לְעָרָבִּיָּה, נהגה: גֻ'מְהוּרִיָּה מִצְר (א)לְעָרָבִּיָּה ⓘ?) היא המאוכלסת ביותר מבין מדינות ערב, והמדינה השלישית המאוכלסת ביותר באפריקה. מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון והים האדום (ים סוף) במזרח. בצפון-מזרח גובלת בישראל, במערב בלוב ובדרום בסודאן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במרכזהּ. זאת, משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים, ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס, העובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתה בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים.
מקור השם
השם "מצרים" נזכר בספר בראשית כשמו של אחד מבניו של חם (בנו של נח). בהמשך ספר בראשית נזכר השם מצרים כשם של ארץ. ניתן להניח, שהשם מצרים היה ידוע כשם המקום, עוד לפני שיוחס לאחד האבות הקדמונים. מקור השם אינו ברור, במיוחד לאור העובדה שהמצרים הקדמונים עצמם לא השתמשו בו. מצרים הייתה ידועה כ"שתי הארצות", כיוון שנוצרה מאיחוד של שתי ממלכות פרה־היסטוריות (בתקופת נער-מר, הידוע גם כמלך מנס). ייתכן, שזו הסיבה לסיומת הזוגי בשם "מצרים", אם כי סיומת זו הייתה מקובלת ממילא בשמות מקומות. השם הערבי המודרני של מצרים דומה מאוד לשם העברי. ייתכן שמדובר בשם שהתגלגל בשפות שמיות רבות, או שהערבית שאלה את השם מארמית או מעברית.
התושבים הקדומים במצרים, אשר ישבו בה בתקופת הממלכה הפרעונית, קראו לה קמט (KMT, KMI), כלומר "אדמה שחורה". זאת בשל צבעה השחור של האדמה הפורייה בעמק הנילוס, וכדי להבדילה מ"דוהראט", "אדמה אדומה", שהיה הכינוי לאדמת המדבר שמסביב למצרים.
בתקופה הפרעונית נעשה שימוש גם בשם הות-קה-פתח, שפירושו הוא "מקדש האל פְּתַח בעיר קה" (שמה המוקדם של העיר מוף, היא ממפיס). השם השתבש בפי היוונים והפך לאגיפטוס, וממנו נגזר שמה של מצרים בשפות המערב, וכן שמם של הקופטים – המצרים הנוצרים. בנוסף לכן בערבית כינו כל מחנה צבאי בזמן הכיבוש שלאחרי מוחמד "מיצר". אחת הסברות היא שהשם התפתח מכאן.
היסטוריה
ערכים מורחבים – היסטוריה של מצרים, היסטוריה של מצרים העתיקה
אחרי פלישת ההיקסוסים וגירושם לאחר 150 שנה, בשנת 1570 לפנה"ס לערך, המצרים יצאו למסעות כיבושים ברחבי הסהר הפורה, אך האימפריה המצרית לא החזיקה מעמד זמן רב ומצרים חזרה עד מהרה לגבולותיה הטבעיים. במשך תקופה קצרה באמצע המאה ה-7 לפני הספירה נשלטה מצרים על ידי האשורים (664–671 לפנה"ס). הבבלים, יורשי האימפריה האשורית, לא הצליחו לקיים את שלטון האימפריה במצרים, אך יורשיהם הפרסים הצליחו ובמהלך רוב המאות ה-6 עד ה-4 לפנה"ס שלטה במצרים האימפריה הפרסית. עם זאת, המצרים שמרו על תרבותם הייחודית. כאשר אלכסנדר הגדול כבש אותה בשנת 332 לפנה"ס, מצא תרבות שונה ומרתקת. לאחר פיצול האימפריה של אלכסנדר הגדול, אחד מהמפקדים שלו, תלמי הראשון, ניכס לעצמו את מצרים והיא הייתה תחת שלטון בית תלמי עד המאה ה-1 לפנה"ס.
בשנת 30 לפנה"ס נכבשה מצרים על ידי צבאות רומא. כאשר נחלקה האימפריה הרומית לשניים, עברה מצרים לאימפריה הרומית המזרחית – האימפריה הביזנטית. בין השנים 639–641 נכבשה מצרים על ידי הערבים בהנהגת הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב. הקלות שבה נכבשה מצרים על ידי הערבים המוסלמים נבעה מן היחסים הדתיים המעורערים בין הכנסייה הביזנטית לבין הכנסייה הקופטית המקומית. הכיבוש המוסלמי הבטיח את זכותם של הנוצרים לשמור על דתם בתמורה לתשלום מס גולגולת לשלטונות המוסלמים. על פי הערכות בשנת 725, ערב סיום שלטונו של בית אומיה ועלייתו של בית עבאס היו עדיין יותר מ-90% מתושבי מצרים נוצרים קופטים, עובדה המעידה על הסובלנות הדתית היחסית של המוסלמים כלפי האוכלוסייה הנוצרית. אסלומה של מצרים הפך למוחשי יותר עם הגירתם של שבטים ערביים מחצי האי ערב והגעתם של עוד כוחות צבא; הערבים המוסלמים שהגיעו למצרים זה מקרוב התחתנו עם תושבי מצרים ובכך סייעו להפיכת האסלאם לדת הנפוצה במצרים.
החל מן המאה ה-12 ועד למאה ה-16 נשלטה מצרים על ידי שושלות הממלוכיות שונות. רשמית הפכה מצרים לואליאת עות'מאני בשנת 1512 עם תבוסת הצבא הממלוכי על ידי הסולטאן סלים הראשון, אך למעשה המשיכו ביים ממלוכים לשמור על צבאות העבדים שלהם ובעזרתם לשלוט על הארץ, במקביל לנציב מטעם האימפריה העות'מאנית - הוואלי. שלטון דו-ראשי זה נמשך עד 1798, אז נכבשה מצרים על ידי נפוליאון. על אף שב־1801 עזבו אחרוני הכוחות הצרפתיים את אדמת מצרים, השתנה מאזן הכוחות הפנימי במצרים באופן דרמטי, הביים הממלוכים נחלשו מאוד במלחמה וקופתם המדוללת הקשתה עליהם מאוד לרכוש עבדים חדשים ולאמנם כחיילים. גם האימפריה העות'מאנית הוכיחה את אוזלת ידה במלחמות נגד נפוליאון שגורש בסופו של דבר על ידי הצי הבריטי. את המצב ניצל מוחמד עלי, קצין עות'מאני צעיר ממוצא אלבני שתפס את השלטון במצרים בשנת 1805. מוחמד עלי ייסד שושלת שהנהיגה את מצרים עד שנת 1952, רשמית המשיכה להיות מצרים חלק מן האימפריה העות'מאנית עד 1914, אך למעשה שמרו מוחמד עלי ויורשיו על אוטונומיה רבה ואף על יכולת לפתח קשרי חוץ באופן עצמאי. למין מחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו, מיקומה האסטרטגי של מצרים חשף אותה להתערבות בלתי פוסקת מצד אנגליה ויריבתה האימפריאליסטית צרפת, התערבות שהגיעה לשיא עם פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869. התעלה לא רק שלא תרמה דבר לכלכלתה של מצרים עד הלאמתה בשנת 1956 על ידי גמאל עבד אל נאצר, אלא אף חייבה את גיוסם בכפייה של עשרות אלפי פלאחים מצריים לבנייתה, והכניסה את מצרים לחובות ענק למלווים בינלאומיים.
במלחמת העולם הראשונה שימשה בסיס אנגלי, שממנו תקפו הבריטים את הטורקים בארץ ישראל. במלחמת העולם השנייה שימשה מחסום אחרון בפני גייסות הוורמאכט בפיקודו של רומל, ומנעו ממנו את כיבוש ארץ ישראל והשתלטות על תעלת סואץ.
עוד קודם למלחמת העולם השנייה, בשנת 1922, הכריזה מצרים עצמאות חלקית. לאחר המלחמה הפכה מצרים למדינה ריבונית תחת שלטון מלוכני של המלך פארוק. בשנת 1952 התבצעה מהפכת הקצינים החופשיים שבה קצינים בצבא המצרי העלו לשלטון את הגנרל מוחמד נגיב. שנתיים מאוחר יותר הדיח אותו גמאל עבד אל נאצר שכיהן כנשיא מצרים עד מותו בשנת 1970.
בשנת 1958 התאחדה מצרים עם סוריה ליצירת "הרפובליקה הערבית המאוחדת". במסגרת ניסיונה לצרף גם את תימן לאיחוד, היא התערבה במלחמה שם. האיחוד התפרק בשנת 1961, אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971.
את נאצר ירש אנואר סאדאת, ששלט עד הירצחו בשנת 1981. מאז שלט במצרים חוסני מובארכ עד ה11 בפברואר 2011.
בין השנים 1991–1996 הלך והסלים במצרים המאבק האלים בין קיצונים איסלאמיסטים, בעיקר מארגון גמעיה אסלמייה, לבין כוחות הביטחון, וגבה את חייהם של מאות בני אדם מדי שנה, בעיקר באזורים הכפריים במצרים העליונה ובפרברי העוני של הערים הגדולות. הקיצונים המוסלמים ביצעו פעולות טרור נגד תיירים, אנשי משטרה ונציגי השלטון, פגעו בבני המיעוט הקופטי והתנקשו באנשי רוח חילונים.
המדינה דיכאה את הארגונים הקיצוניים ביד קשה, עצרה רבבות פעילים והוציאה להורג עשרות. המאבק נשא פרי, ובנובמבר 1997 הכריז הזרם המרכזי בארגון גמעיה אסלמייה על נטישת האלימות. במקביל למאבק תקיף בקיצונים האלימים, נסוגה המדינה מן המורשת החילונית של מהפכת 1952 והגדילה את חופש הפעולה של מטיפים ופעילים מוסלמים אדוקים שנמנעו מאלימות. פעילים אלה זכו להשפעה גוברת בתקשורת, בחינוך ואף במערכת המשפט.
בחודש ינואר 2011 החלו, בהשראת המהפכה בתוניסיה, הפגנות ברחבי מצרים נגד מובארכ ושלטונו, בטענה לכישלון בתחום החברתי, המדיני והכלכלי. בהפגנות נהרגו עשרות אזרחים מירי של הצבא והמשטרה. בעקבות המהומות פיזר תחילה מובארכ את ממשלתו על מנת להרכיב ממשלה חדשה. מאמציו אלו להרגעת ההמון לא נשאו פרי, ולבסוף, בתאריך 11 בפברואר 2011, נאלץ להצהיר באמצעי התקשורת שלא ימשיך לכהונה נוספת והעביר את השלטון לצבא.
פוליטיקה
- ערכים מורחבים – פוליטיקה של מצרים, שליטי מצרים
מצרים היא באופן רשמי רפובליקה, אך למעשה מדובר במדינה שנשלטת על ידי שלטון יחיד. חוסני מובארכ היה נשיאה של מצרים מאז 14 באוקטובר 1981 ועד התפטרותו ב 11.02.2011. מובראכ היה מנהיג המפלגה הלאומית דמוקרטית שהנהיגה את מצרים מאז הקרע עם סוריה ב־1978.נכון להיום הסמכויות מרוכזות בידי הצבא המצרי. מצרים הייתה המדינה הערבית הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל. בקהיר, נמצאים משרדיה הקבועים של הליגה הערבית. במצרים יש בחירות רב-מפלגתיות, אך משקיפי זכויות אדם בינלאומיים מעלים דאגה באשר לחופש הביטוי ולחירויות אזרח במצרים. במרץ 2007 הוכנסו 34 תיקונים לחוקה המצרית, אשר חיזקו את מעמדו של מובארכ והגבירו את הסבירות שיוכל להעביר את הנשיאות לבנו גמאל מובארכ, בדומה לדרך שבה נעשו הדברים בסוריה בשנת 2000. תיקונים אלו קובעים כי לא יתאפשר למפלגה בעלת אופי דתי להתמודד בבחירות במצרים וכי נשיא המדינה חוסני מובארכ יוכל לפזר את הפרלמנט ללא צורך במשאל עם כפי שהיה נהוג עד כה. בשל שינויים אלו, התנגדו חוגי האופוזיציה במצרים לשינויים בחוקה. התיקונים בחוקה אושרו במשאל עם שנערך ב-28 במרץ 2007. לטענת המשטר במצרים, אחוזי ההשתתפות הגיעו לשליש מבעלי זכות ההצבעה וכי התיקונים זכו לתמיכה של כ-75 אחוזים של המצביעים. לטענת חוגי אופוזיציה אשר החרימו את המשאל, רק 6% מאזרחי מצרים השתתפו במשאל שתוצאותיו זויפו.
לאחר רצח סאדאת, נקבע כי יש מצב חירום במצרים. מצב החירום מוארך כל שנתיים מאז 1981. הוא מאפשר לשלטונות להטיל פיקוח צמוד על התקשורת, להפעיל צנזורה על כל פרסומיה ולסגור אמצעי תקשורת, לעצור אזרחים "המסכנים את הסדר הציבורי" או החשודים בטרור או בסחר בסמים, להחזיקם במעצר ממושך ולשופטם בפני בתי דין מיוחדים ללא זכות ערעור. רק לנשיא מובארכ יש הסמכות לאשר או לבטל את גזר הדין. במאי 2010 אישרה מועצת העם המצרית את הארכתו של מצב החירום בשנתיים נוספות, למרות שהנשיא מובארכ הבטיח מספר פעמים כי מצב החירום יבוטל ובמקומו יחוקק חוק מיוחד למאבק בטרור. מובארכ קיבל את ההחלטה בידיעה ברורה שהיא תשמש דלק לגלגלי האופוזיציה, אשר תראה בה נימוק טוב להגביר את מאבקה בשלטון לקראת הבחירות הקרובות. [5]
מצרים ומדינת ישראל
- ערכים מורחבים – יחסי ישראל מצרים
עם הקמת מדינת ישראל פלש הצבא המצרי לדרום הארץ, כחלק ממתקפה מתואמת של צבאות מדינות ערב השכנות. המלחמה הסתיימה בהסכם שביתת נשק שנחתם באי רודוס, ואשר קבע את הגבול בין מצרים למנדט הבריטי כקו שביתת הנשק, למעט רצועת עזה שהועברה לידי מצרים.
בשנת 1956 פלשה ישראל לסיני בהתקפה מתואמת עם הממלכה המאוחדת וצרפת, ששאפו להחזיר לידיהן את תעלת סואץ שהולאמה על ידי מצרים זמן קצר קודם לכן. ישראל הייתה מעוניינת בחיסול בסיסי הפדאיון שתקפו מטרות בישראל לעתים קרובות. ישראל כבשה את רצועת עזה וחצי האי סיני, אולם בלחץ ארצות הברית וברית המועצות נסוגה והסכימה להפרדת כוחות על בסיס קו שביתת הנשק.
ב־1967 גברה שוב המתיחות בין ישראל למצרים, כיוון שמצרים הפרה את הסכם הפרדת הכוחות, סילקה את משקיפי האו"ם מסיני ומרצועת עזה וסגרה את מצרי טיראן. במקביל החלה מצרים בתיאומים צבאיים עם מדינות ערב אחרות לקראת מתקפה על ישראל. ישראל פתחה במתקפת מנע נגד מצרים, ירדן וסוריה במה שנודע מאוחר יותר כמלחמת ששת הימים. במלחמה זו כבשה ישראל שוב את רצועת עזה וחצי האי סיני.
לאחר מלחמת ששת הימים שמרה ישראל על קו הגבול עם מצרים בעזרת שרשרת מוצבים שנקראה "קו בר לב". במשך 17 חודשים בשנים 1969–1970 התחוללו חילופי אש, פשיטות והפגזות בין שני הצדדים, נשיא מצרים עבד אל נאצר רצה להתיש את ישראל ולהדוף אותה אל מחוץ לחצי האי סיני. מאוחר יותר נודעו פעולות אלו כמלחמת ההתשה. הסכם הפסקת האש נכנס לתוקף ב-7 באוגוסט 1970.
ב־1973 התקיפה מצרים את ישראל במפתיע במה שנודע בישראל כמלחמת יום הכיפורים ובמצרים כמלחמת אוקטובר או מלחמת רמדאן. המצרים הצליחו לכבוש חלקים מחצי האי סיני, אולם לקראת סוף המלחמה הצליחו כוחות ישראלים לכבוש שטחים ממערב לתעלת סואץ ולכתר את הכוחות המצריים בסיני. ב־1974 נחתם הסכם הפרדת כוחות שבו הוחזר אזור התעלה למצרים, ואשר סיים למעשה את מצב המלחמה בין מצרים לישראל. בספטמבר 1975 נחתם הסכם ביניים בין שתי המדינות, במסגרתו הורחבה הרצועה המצרית בסיני.
מפנה דרמטי ביחסים בין המדינות אירע בנובמבר 1977 עם ביקורו של נשיא מצרים דאז, אנואר סאדאת, בישראל ונאומו בכנסת. שנתיים לאחר הביקור נחתם הסכם השלום. במסגרת הסכם זה נסוגה ישראל מכל שטח סיני והרסה את היישובים הישראליים שהיו קיימים שם ובראשם העיר ימית.
מספר שנים מאוחר יותר בינואר 1989, בעקבות הסכם בוררות בין המדינות הועברה רצועת החוף של טאבה על בית המלון הישראלי וכפר הנופש שנבנו בה (כיום מלון הילטון טאבה), לידי מצרים במה שנתפס ומתואר על ידי המשטר המצרי כ"השבת גרגר החול האחרון של המולדת".
כיום הגבול בין ישראל למצרים שקט רוב הזמן, אם כי מתבצעות דרכו העברות של אמצעי לחימה לכיוון רצועת עזה ובדצמבר 2006 אף חדר דרכו מחבל אשר בצע פיגוע באילת. בשנות ה-80, נהגו ישראלים רבים לבקר במצרים, אך תיירות זו התמעטה מאוד לאורך השנים בשל תחושת העוינות כלפי ישראל במדינה לצד החשש מטרור של חוגים קיצוניים כפי שאלו אירעו פעמים מספר לאורך השנים (כגון הפיגוע בראס בורקה ב-1985). עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה נהגו ישראלים רבים לפקוד את חצי האי סיני (בו הם יכולים לבקר ללא ויזה), אולם לאחר פיגועי הטרור בהילטון טאבה, דהב ושארם א-שייח' בשנים 2004-2006, התמעט באופן דרמטי מספר התיירים הישראלים בחצי האי, ומשרד החוץ מפרסם אזהרות רבות נגד הביקור בה, מחשש לפיגועים נוספים ואף נסיונות חטיפה. התיירות המצרית לישראל מותרת באופן רשמי אך בפועל לא מיושמת בשל הדרישה של ממשלת מצרים מאזרחיה הרוצים לבקר בישראל להוציא אישור מיוחד- 'הפתק הצהוב' מטעם שרותי הביטחון המצריים. דרישה זו מגבילה את התיירות המצרית לישראל לכמה עשרות מדי שנה - כאשר רובם עוברים בה בדרכם לשטחים בלבד[דרוש מקור]. השלום עם מצרים נשמר בקפדנות לאורך השנים. עם זאת השלום נחשב ל"שלום קר", לאור העובדה שבמצרים קיימת עוינות רבה כלפי ישראל, הבאה לידי ביטוי בעיקר בתקשורת ארסית, בהגבלות קשות על כל קשר שמקיים מצרי עם ישראל או ישראלים ובחרם המוטל על מי שמקיים קשרים אלו.
משפט
הדין
המשפט המצרי הוא שילוב של דין מערבי (צרפתי בעיקרו) ודין איסלאמי. הקודקס המצרי האזרחי, פרי יצירתו של המלומד סנהורי שימש מודל במדינות ערב רבות (בין השאר: עיראק, ירדן, סודאן, תימן ועוד). הקודקס של סנהורי נכנס לתוקפו ב-1949. קודם לכן חל על עניינים אזרחיים הקוד נפוליאון שתורגם באופן רשלני לערבית (משנות ה-80 של המאה ה-19).
מערכת בתי המשפט
לאחר מהפכת הקצינים בוטלו בתי הדין השרעיים שעסקו בענייני המעמד האישי. המערכת כיום היא מערכת מודרנית שבראשה בית משפט לחוקה בעל סמכות לביקורת שיפוטית. המערכת המשפטית נחשבת אקטיבסטית- אומנם ביטול חוקים איננה אפשרות שקיימת, אך קביעה שהם אינם חוקתיים גוררת הפיכתם לאות מתה בספר החוקים, כלומר בתי המשפט במדינה אינם מיישמים אותם.
כלכלה
- ערך מורחב – כלכלת מצרים
כלכלת מצרים מתבססת בעיקר על תעשייה, על חקלאות (מקור הפרנסה של רוב התושבים), על תיירות ועל מוצרים המבוססים על נפט וגז טבעי מהמאגרים הגדולים הנמצאים בתחומה. בנוסף לכך יש בה מרבצים של פוספטים, מנגן, אורניום, אבן גיר וגבס. החקלאות תורמת 16 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה 40 אחוזים בקירוב מכוח העבודה במשק. רק כשני אחוזים משטחה של מצרים ניתנים לעיבוד חקלאי, רובם בהשקיה. הגידולים העיקריים הם כותנה, אורז, תירס, חיטה, קטניות, פירות, ירקות, בקר, תאואים, כבשים ועזים. ענף חקלאי חשוב נוסף הוא ענף הדיג. בתעשייה מועסקים כ־22 אחוזים מכוח העבודה במצרים והיא תורמת כ־34 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי. המוצרים העיקריים הם טקסטיל, מוצרי מזון, כימיקלים, נפט ומוצריו, מלט וחומרי בנייה.
גורמים נוספים ואקוטיים המשפיעים על הכלכלה המצרית הם מסי המעבר בתעלת סואץ ומטבע חוץ נכנס מעובדים מצרים-זרים במדינות ערביות שכנות ובאזור המפרץ הפרסי.
הבורסה המצרית ממוקמת בקהיר, ובה מתנהל מסחר במניות, תעודות סל על מדדים, אגרות חוב וקרנות נאמנות.
שלטון מקומי
- ערך מורחב – מחוזות מצרים
מצרים מחולקת ל־26 מחוזות (רבים:מחאפט'את ; יחיד:מחאפט'ה):
|
במרבית המחוזות צפיפות האוכלוסייה היא 1,000 איש לקמ"ר, אולם במחוזות הגדולים צפיפות האוכלוסייה היא 2 איש לקמ"ר.
גאוגרפיה
- ערך מורחב – גאוגרפיה של מצרים
מצרים גובלת בצפון מזרח עם ישראל ועם רצועת עזה, במערב עם לוב ובדרום עם סודאן, גבולותיה עוברים בלב המדבר, והם נמשכים ברוב אורכם בקו ישר כסרגל. מקור המים העיקרי ומרכז המדינה הוא נהר הנילוס שעובר לאורכה. מצרים שולטת על תעלת סואץ המחברת את הים התיכון והים האדום.
חלק ממדבר סהרה והמדבר הלובי מצויים במצרים.
תפקידה הגאופוליטי החשוב נובע ממקומה האסטרטגי: כמדינה המשתרעת על פני שתי יבשות ומגשרת בין אפריקה לאסיה, וכמעבר בין הים התיכון והאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ.
95% משטחה של מצרים הם מדבר לא מיושב. 99% מאוכלוסיית מצרים חיה בעמק הדלתא הירוק והפורה. חייו של עמק הדלתא תלויים בנהר הנילוס שהוא מקור המים העיקרי של מצרים.
האזור המיושב של מצרים אינו אלא רצועה צרה ומתפתלת. שטחה של הרצועה כ-35,000 קמ"ר, והיא משתרעת משני צדי הנילוס, הזורם מדרום לצפון. רוחב הרצועה בדרום (מצרים העליונה) אינו עולה על 15-2 ק"מ. מצפון לקהיר (מצרים התחתונה) הנילוס מתפצל לזרועות רבות ויוצר דלתא רחבה שצורתה משולש ורוחבה המרבי לאורך החוף כ-150 ק"מ.
שטח: 1,001,450 קמ"ר
- אדמה: 995,450 קמ"ר
- מים: 6,000 קמ"ר
גבולות: 2,689 ק"מ
- 11 ק"מ עם רצועת עזה, 255 ק"מ עם ישראל, 1,150 ק"מ עם לוב, 1,273 ק"מ עם סודאן
קו החוף: 2,450 ק"מ
משאבים טבעיים: נפט, גז טבעי, ברזל, פוספטים, מנגן, אבן גיר, גבס, טלק, אזבסט, עופרת, אבץ
דמוגרפיה
מצרים היא המדינה הערבית המאוכלסת ביותר, עם כ־80 מיליון אנשים והמדינה השנייה באפריקה מבחינת מספר תושביה, אחרי ניגריה. כמעט כל האוכלוסייה מתרכזת לאורך הנילוס, במיוחד באלכסנדריה ובקהיר ולאורך הדלתא בקרבת תעלת סואץ (מצרים התחתונה). למעשה, כמעט כל האוכלוסייה מרוכזת ב-2% משטח המדינה (כ-20 אלף קמ"ר מתוך כמיליון קמ"ר), ולפיכך עמק הנילוס הוא אחד האזורים הצפופים בעולם עם צפיפות של 1,540 בני אדם לקילומטר מרובע, להשוואה, צפיפות האוכלוסייה במדינה כולה הוא 33 בני אדם לקילומטר מרובע. קהילות מדבריות קטנות חיות בסביבות נאות מדבר ודרכי מסחר, אך אוכלוסיות אלו קטנות עקב הגירה לערים הגדולות. כיוון שהסיכוי לפתח את שטחי המדבריות ממערב וממזרח לעמק הנילוס קטנים בשל האקלים הקשה השורר בהם, מלבד ניסיונות מועטים כמו פרויקט תושקה, משקיעה ממשלת מצרים מאמצים רבים בפיתוח סיני, ובהמרצת תושבים מצרים לעבור לשם. ההיענות לכך אינה גדולה כיוון שסיני מרוחקת מהמרכזים העירוניים החשובים של מצרים. בשל האבטלה הגבוהה, מצרים רבים משמשים פועלים במדינות ערב אחרות, בעיקר בערב הסעודית ובמדינות המפרץ הפרסי, ולפיכך מתגוררים מחוץ למצרים במשך שנים רבות.
רוב אוכלוסיית מצרים (מעל 90%) היא מוסלמית סונית, שאר אוכלוסייה (בערך 9% אך המספרים שנויים המחלוקת) הם נוצרים קופטים - אוכלוסייה המחזיקה בדתה עוד בטרם הכיבוש האסלמי במאה השביעית לספירה. מיעוטים קטנים נוספים הם נוצרים ארמנים קתולים ופרוטסטנטים.
בשנים האחרונות עברה מצרים מהפך בדפוסי הרבייה הודות לתוכנית לתכנון המשפחה שהנהיגה ממשלת מצרים. במסגרת התוכנית צומצמה הילודה מ-4.1 לידות לאישה ב-1990 ל-2.8 בשנת 2006.
חינוך
במצרים פועלת מערכת החינוך הגדולה ביותר במזרח התיכון ובצפון אפריקה. מערכת זו נמצאת בגידול מהיר מאז תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. מצרים מדורגת במקום ה-123 במדד הפיתוח האנושי. בעזרת מימון מן הבנק העולמי ואירגונים בינלאומיים אחרים מנסה מצרים להגביר את נגישות מערכת החינוך לילדים. במצרים חינוך חינם בכל רמות החינוך.
מערכת החינוך במצרים פועלת בשלוש רמות. רמת החינוך היסודית היא לבני 4-14 שנים, בהן שנתיים בגן ולאחריהן בית ספר יסודי במשך שש שנים וחטיבת ביניים במשך שלוש שנים. רמת החינוך תיכון במשך שלוש שנים, לגילאי 15-17. רמת ההשכלה הגבוהה היא השלישית. במצרים קיים חינוך חובה עד גיל 14, אולם כל שלושת רמות החינוך במערכת החינוך הממשלתית ניתנות חינם.
על פי בדיקה של הבנק העולמי קיימים פערים גדולים בנגישות החינוך במצרים בין עניים לעשירים[6].
מערכת החינוך של אל-אזהר מתנהלת במצרים במקביל למערכת החינוך הממשלתית. מערכת חינוך זו מורכבת מארבע שנות לימוד יסודי, שלוש שנים של חטיבת ביניים ושלוש שנות תיכון. בדומה למערכת החינוך הכללית, אף במערכת חינוך זו קיימת הפרדה בין בנים לבנות. הפיקוח על מערכת חינוך זו נעשה בידי המועצה העליונה של מוסד אל-אזהר וזה נמצא תחת פיקוח משרד החינוך המצרי.
מערכת ההשכלה הגבוהה
למצרים מערכת נרחבת של השכלה גבוהה וכ-30% מכלל המצרים בשכבות גיל רלבנטיות לומדים באוניברסיטאות. אולם, רק מחציתם מסיימת את דרישות התואר. במצרים פועלות 17 אוניברסיטאות ציבוריות, 51 מוסדות חינוך ציבוריים להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות, 16 אוניברסיטאות פרטיות ו-89 מוסדות פרטיים להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות.
חקיקה משנת 1990 נתנה בידי האוניברסיטאות הציבוריות מידת עצמאות רבה יותר, אולם תשתית מוסדות אלה, הציוד בהם ומשאבי האנוש אינם מספיקים כדי לתת מענה למספר הגדל של התלמידים.
יהדות מצרים
- ערך מורחב – יהדות מצרים
ראו גם
הערות שוליים
- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ צבי מזאל מצרים: מצב החירום הוארך לשנתיים נוספות, 13 במאי 2010.
- ^ Arab Republic of Egypt Improving Quality, Equality, and Efficiency in the Education Sector World Bank, 2007.
קישורים חיצוניים
- תבנית:אנציקלופדיה ynet
- Cairo.org - היסטוריה, תמונות ומידע על העיר קהיר
- Egypt Guide
| מדינות אפריקה | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוגנדה • אלג'יריה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בורונדי • בורקינה פאסו • בוטסואנה • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • לוב • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • מצרים • מרוקו • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניז'ר • ניגריה • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיישל • סיירה לאון • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה • תוניסיה | 
|
| חבלי ארץ "לא מוכרים" |
סומלילנד • רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית | |
| שטחים תלויים | הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי • סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה • האיים הקנריים • סאוטה • מלייה • מדיירה • מיוט • ראוניון • סוקוטרה | |
| מדינות המזרח התיכון | ||
|---|---|---|
|
| מדינות ואזורים לחופי הים התיכון | ||
|---|---|---|
| מדינות ריבוניות | איטליה • אלבניה • אלג'יריה • בוסניה והרצגובינה • טורקיה • יוון • ישראל • לבנון • לוב • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מצרים • מרוקו • סוריה • סלובניה • ספרד • צרפת • קפריסין • קרואטיה • תוניסיה | 
|
| טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת | אקרוטירי ודקליה • גיברלטר | |
| טריטוריות לא עצמאיות | הרשות הפלסטינית • צפון קפריסין | |
| הליגה הערבית | ||
|---|---|---|
|
| הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי | ||
|---|---|---|
| חברות | אפגניסטן • אלג'יריה • צ'אד • מצרים • גינאה • אינדונזיה • איראן • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מלזיה • מאלי • מאוריטניה • מרוקו • ניז'ר • פקיסטן • תימן • ערב הסעודית • סנגל • פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאן • סומליה • תוניסיה • טורקיה • בחריין • עומאן • קטר • איחוד האמירויות הערביות • סיירה לאון • בנגלדש • גבון • גמביה • גינאה ביסאו • אוגנדה • בורקינה פאסו • קמרון • קומורו • עיראק • המלדיביים • ג'יבוטי • בנין • ברוניי • ניגריה • אזרבייג'ן • אלבניה • קירגיזסטן • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • מוזמביק • קזחסטן • אוזבקיסטן • סורינאם • טוגו • גיאנה • חוף השנהב | 
|
| מדינה מושעית | סוריה | |
| מדינות משקיפות | בוסניה והרצגובינה • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • קפריסין הצפונית • תאילנד • רוסיה | |
| ארגונים משקיפים | הליגה הערבית • האו"ם • המדינות הבלתי-מזדהות • האיחוד האפריקאי • הארגון לשיתוף פעולה כלכלי | |
| מדינות האיחוד האפריקאי | ||
|---|---|---|
|
| צפון אפריקה | ||
|---|---|---|
| מדינות | סודאן • דרום סודאן • מצרים • לוב • תוניסיה • אלג'יריה • מרוקו • סהרה המערבית (רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית) • מאוריטניה | 
|
| מדינות קשורות | אתיופיה1 • אריתריאה1 | |
| הערות | 1נחשבת רק לעיתים כחלק מצפון אפריקה. 2במשמעות המצומצמת משמש המושג "צפון אפריקה" רק את מדינות המגרב. | |