קינות לתשעה באב – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: \1למניין, אחר כך
Steamboat2020 (שיחה | תרומות)
195 עריכות
שורה 483: שורה 483:
לאחר [[השואה]], הרגישו רבים שאי אפשר להתאבל בתשעה באב על חורבנן של ערים בימי הביניים ולא על החורבן הגדול של השואה. משום כך הציעו רבים לחבר ולומר קינות חדשות על השואה. המציעים ובהם גם רבנים חשובים טענו שבכל הדורות חיברו קינות חדשות על האסונות שבימיהם, ואף אנו צריכים לנהוג כמוהם. יתר על כן, חלקם סברו שחובתנו לתקן קינות שכאלו, מחשש שהשואה תישכח בעתיד.
לאחר [[השואה]], הרגישו רבים שאי אפשר להתאבל בתשעה באב על חורבנן של ערים בימי הביניים ולא על החורבן הגדול של השואה. משום כך הציעו רבים לחבר ולומר קינות חדשות על השואה. המציעים ובהם גם רבנים חשובים טענו שבכל הדורות חיברו קינות חדשות על האסונות שבימיהם, ואף אנו צריכים לנהוג כמוהם. יתר על כן, חלקם סברו שחובתנו לתקן קינות שכאלו, מחשש שהשואה תישכח בעתיד.


הקינה הנפוצה ביותר היא '''אלי אלי נפשי בכי''' של [[יהודה לייב ביאלר]], הנאמרת במנגינת הקינה המקובלת ב[[נוסח אשכנז]] לקינה "אלי ציון ועריה".{{מקור|מנין שזו הקינה הנפוצה ביותר?}} קינות נוספות חוברו על ידי הרב [[שמואל וואזנר]] ("אש תוקד בקרבי"), ה[[שלמה הלברשטאם (השני)|אדמו"ר מבאבוב]] ("זכרו נא וקוננו כל ישראל"), הרב [[חיים סבתו]] ("איך אל אחי נגזר דין ונחתם") ורבנים נוספים. קינתו של האדמו"ר מבאבוב נדפסה ב"לוח דינים ומנהגים" שמופץ על ידי [[איחוד בתי הכנסת בישראל]]. הרב [[מיכאל דב וייסמנדל]], שבתקופת השואה הקים, יחד עם [[גיזי פליישמן]], את [[קבוצת העבודה]] ויזם את [[תוכנית אירופה]], כתב קינה המופיעה בסוף ספרו 'מן המצר'.{{הערה|1={{קישור כללי|כותרת=הספר '''מן המצר'''|כתובת=http://www.scribd.com/doc/157068907/מן-המצר-הרב-ווייסמאנדל}} לקריאה באתר Scribd}} בקינה ייחודית זו, מופיעים, בתוך דברי הקינה, גם דברי ביקורת חריפים כנגד ההנהגה הציונית בתקופת השואה. בשנת [[2007]] הוציא יעקב פוקס את "קינת מן המצר", וצירף לה ביאור ופירוש. קינה נוספת, "הזוכר מזכיריו", חיבר הרב [[שמעון שוואב]], רבה של "[[קהל עדת ישורון (ניו יורק)|קהל עדת ישורון]]" ב[[ניו יורק]], והיא נכללה בקינות לתשעה באב של הוצאת "שי למורא" (ענף של הוצאת "[[אשכול (הוצאה לאור)|אשכול]]" הוותיקה).
הקינה הנפוצה ביותר<ref> https://web.nli.org.il/sites/nlis/he/song/Pages/mavo_lekinot.aspx </ref> היא '''אלי אלי נפשי בכי''' של [[יהודה לייב ביאלר]], הנאמרת במנגינת הקינה המקובלת ב[[נוסח אשכנז]] לקינה "אלי ציון ועריה". קינות נוספות חוברו על ידי הרב [[שמואל וואזנר]] ("אש תוקד בקרבי"), ה[[שלמה הלברשטאם (השני)|אדמו"ר מבאבוב]] ("זכרו נא וקוננו כל ישראל"), הרב [[חיים סבתו]] ("איך אל אחי נגזר דין ונחתם") ורבנים נוספים. קינתו של האדמו"ר מבאבוב נדפסה ב"לוח דינים ומנהגים" שמופץ על ידי [[איחוד בתי הכנסת בישראל]]. הרב [[מיכאל דב וייסמנדל]], שבתקופת השואה הקים, יחד עם [[גיזי פליישמן]], את [[קבוצת העבודה]] ויזם את [[תוכנית אירופה]], כתב קינה המופיעה בסוף ספרו 'מן המצר'.{{הערה|1={{קישור כללי|כותרת=הספר '''מן המצר'''|כתובת=http://www.scribd.com/doc/157068907/מן-המצר-הרב-ווייסמאנדל}} לקריאה באתר Scribd}} בקינה ייחודית זו, מופיעים, בתוך דברי הקינה, גם דברי ביקורת חריפים כנגד ההנהגה הציונית בתקופת השואה. בשנת [[2007]] הוציא יעקב פוקס את "קינת מן המצר", וצירף לה ביאור ופירוש. קינה נוספת, "הזוכר מזכיריו", חיבר הרב [[שמעון שוואב]], רבה של "[[קהל עדת ישורון (ניו יורק)|קהל עדת ישורון]]" ב[[ניו יורק]], והיא נכללה בקינות לתשעה באב של הוצאת "שי למורא" (ענף של הוצאת "[[אשכול (הוצאה לאור)|אשכול]]" הוותיקה).


כנגדם טענו רבנים רבים שאיננו יכולים לתקן קינות חדשות משום שיש קדושה בהן, והן נתחברו על ידי גדולי הדורות, וכיום אין מי שיכול לכתוב בדומה להם. כך סברו גם רבנים ניצולי שואה (ראו [[שו"ת]] דברי יציב ל[[יקותיאל יהודה הלברשטאם|אדמו"ר מקלוזנבורג]], ליקוטים והשמטות סי' מח). אחרים סברו שאמנם יחיד או קהילה מסוימת יכולים לומר אילו קינות שרוצים, אך תקנה כללית שתחייב את כל העם, דבר זה יכולים לעשות רק גדולי הדור או אפילו רק הגדולים שבדורות קודמים. (ראו שו"ת [[אגרות משה]] לרבי [[משה פיינשטיין]], ח"ד סוף סי' נז).
כנגדם טענו רבנים רבים שאיננו יכולים לתקן קינות חדשות משום שיש קדושה בהן, והן נתחברו על ידי גדולי הדורות, וכיום אין מי שיכול לכתוב בדומה להם. כך סברו גם רבנים ניצולי שואה (ראו [[שו"ת]] דברי יציב ל[[יקותיאל יהודה הלברשטאם|אדמו"ר מקלוזנבורג]], ליקוטים והשמטות סי' מח). אחרים סברו שאמנם יחיד או קהילה מסוימת יכולים לומר אילו קינות שרוצים, אך תקנה כללית שתחייב את כל העם, דבר זה יכולים לעשות רק גדולי הדור או אפילו רק הגדולים שבדורות קודמים. (ראו שו"ת [[אגרות משה]] לרבי [[משה פיינשטיין]], ח"ד סוף סי' נז).

גרסה מ־20:39, 6 בספטמבר 2021

אמירת קינות לתשעה באב בכותל המערבי
אמירת קינות בבית כנסת במיניאפוליס, ראשית שנות ה-50

קינות לתשעה באב הן קינות הנאמרות בליל תשעה באב ובבוקרו. תוכנן הוא תיאור צרות רבות שהתרחשו במהלך הדורות לעם היהודי, החל מחורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית שני, ואירועים היסטוריים נוספים. הקינות נאמרות בהמשך לקריאת מגילת איכה, המתארת את חורבן בית המקדש הראשון.

סדר הקינות תלוי במנהגים שונים, ובקהילות שונות נאמרות גם קינות על אירועים היסטוריים מאוחרים, כדוגמת השואה.

גיבוש מנהג אמירת הקינות

אמירת קינות בתשעה באב אינה נזכרת בספרות חז"ל. במסכת סופרים נאמר לראשונה שיש לקרוא בתשעה באב את מגילת איכה (המכונה "ספר קינות"), אך עדין לא נזכרת אמירת פיוטי קינה בפני עצמם. ככל הנראה, נוצרו הקינות לתשעה באב בארץ ישראל כחלק מהתפתחות הפיוט בכלל והקרובות בפרט. הקרובות שנכתבו בארץ ישראל הקיפו את כל ברכות העמידה, אך בתשעה באב (ואולי גם בשאר התעניות) הן הורחבו בברכת בונה ירושלים בפיוטים רבים נוספים.[1] פיוטי הרחבה אלה הם הקינות לתשעה באב.[2] הקינה הקדומה ביותר המצויה בידינו היא אז בחטאינו חרב מקדש, שנכתבה כנראה בתקופה הקדם-קלאסית של הפיוט (המאה החמישית בקירוב), ולאחריה מצויות קינות מהתקופה הקלאסית, כגון הקינה "הילילו הה", המיוחסת ליניי. עשרות רבות של קינות חיבר רבי אלעזר בירבי קליר, פייטן שחי בארץ ישראל באמצע התקופה הקלאסית (בראשית המאה השביעית) וחיבר פיוטים רבים למועדים שונים.

בבבל של תקופת הגאונים לא נהגו לומר בתשעה באב קינות, שהיו מנהג ארץ-ישראלי ולמעשה הסתעפות של הקרובות הארץ-ישראליות. בסידורי הגאונים נאמר שיש לומר בתשעה באב סליחות בברכת סלח לנו כבכל שאר התעניות, ופייטני בבל כרב סעדיה גאון ורב האי גאון כתבו סליחות לתשעה באב.[3] גם בנוסח הספרדים הקדום נהגו כנראה לומר סליחות לפי מנהג בבל. אולם, ברבות השנים נתקבל בכל הקהילות המנהג הארץ-ישראלי לומר קינות בתשעה באב ולא לומר סליחות.[4]

תוכן הקינות וסגנונן

קינותיו של רבי אלעזר בירבי קליר מתאפיינות בקשר הדוק לצורה ולתוכן של מגילת איכה:

  • כתיבה באקרוסטיכון על סדר הא-ב, בדומה למגילה איכה שמרבית פרקיה בעלי מאפיין זה.
  • סגנון דומה למגילה, כדוגמת פתיחה של כל שורה במילה מקבילה ממגילת איכה בפיוט איכה אצת באפך.
  • תוכן דומה סביב חורבן בית המקדש.

פיוטיו של הקליר נחשבים לבעלי ערך מיוחד והיו רבים שהקפידו במיוחד לומר את קינותיו, דוגמת האר"י.[דרוש מקור][מפני ש...]

בימי הביניים, לצד קינות על החורבן שנכתבו כבעבר, נכתבו גם קינות על אירועים שאירוע בתקופות מאוחרות יותר, ובפרט סביב החורבן הקשה שנגרם לקהילות יהודיות במסעי הצלב. בקינות אלה הנושא איננו החורבן שהיה בעבר, אלא הצרות הבאות עליהם בגלות כעת. את המקום של בית המקדש בקינות החורבן, תופסת התורה ולומדיה, ובקינות רבות אובדן תלמידי חכמים ותורתם הופך למרכזי. קינות רבות נכתבו על אירועים ספציפיים שאירעו בקהילות, וחלקן נכנס לסדר הקינות.

בימי הביניים בספרד, נתחברו קינות רבות בעקבות גירוש ספרד והאינקוויזיציה, ואף בעקבות פרעות מוקדמות יותר שסבלו היהודים בשנת ה'קנ"א (גזירות קנ"א). אחת הקינות המפורסמות שחוברו בתקופה זו היא הקינה "יהודה וישראל דעו מר לי מאוד" שבנוסחה המקורי המחבר מקונן על אבדנן של קהילות מפוארות.[5]

הקינות מסודרות בנוסחי הקינות על פי סדר היסטורי כללי, כך שהקורא עובר חוויה המתפתחת מהרגשת צער עמוק עד כדי ייאוש, לגעגועים ותקווה לבניין מחודש בסופו של דבר, בדומה למגילת איכה המאריכה בסיפור הצרות והחורבנות, אך מסיימת באמירה "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".[דרוש מקור]

סדר הקינות כמנהגי האשכנזים

כמו ברוב מנהגי אשכנז הקשורים בפיוט, יש שינויים בין מנהג אשכנז המערבי לבין מנהג אשכנז המזרחי. דוגמה לספר קינות במנהג המערבי נמצא כאן, ודוגמה לספר קינות במנהג המזרחי נמצא כאן.

ההבדל בין שני המנהגים מתבטא לא רק בסדר הקינות, אלא גם באופן אמירתם: בקהילות הנוהגות כמנהג המזרחי אומרים הקינות ביחד ובלחש, חוץ מהאחרונה 'אלי ציון' שמנגנים או אומרים לסירוגין קהל וחזן. אבל בקהילות הנוהגות כמנהג המערבי (ובקצת קהילות שהושפעו מהן) נהוג שהחזן אומר הקינות הראשונות, ואז היחידים מחלקים השאר ביניהם, והכל בקול רם ובניגון.[6]

קינות ליל תשעה באב

אחרי קדיש תתקבל[7] של תפילת ערבית מתיישבים על הקרקע וקוראים מגילת איכה. ואחר כך מתחילים הקינות.

לפי המנהג המזרחי:

  • זכור ה' מה היה לנו (נוסח מפויט)
  • איך מפי בן ובת (נאמר רק כאשר ט' באב חל במוצאי שבת). קינה המסברת שאין אומרים 'ויהי נעם' בגלל האבל.
  • אוי נא לנו ... על ארמון כי נטש[8] / רבי אלעזר הקליר. קינה על החורבן והצרות שליווהו.
  • בליל זה יבכיון / יש שייחסוה לר' אלעזר הקליר. קינה על חמשת הדברים שאירעו בתשעה באב, כמבואר בתלמוד.[9]
  • שומרון קול תתן / ר' שלמה אבן גבירול. דו-שיח בין גלות יהודה וגלות שומרון, על-פי נבואת יחזקאל (פרק כג).
  • אז בחטאינו חרב מקדש/ יש שייחסוה לר' אלעזר הקליר. קינת האבות והשבטים, השמים והארץ והמזלות.

לפי המנהג המערבי:

  • זכור ה' מה היה לנו (לשון הפסוקים של פרק ה' בהוספת אוי ואוי מה היה לנו)
  • על אלה ועל אלה אי בוכיה.[10].. תיסתר לאלם / רבי אלעזר הקליר. קינה המתארת את חורבן הבית בפרטיו.
  • בליל זה יבכיון[11]/ יש שייחסוה לר' אלעזר הקליר. קינה על חמשת הדברים שאירעו בתשעה באב, כמבואר בתלמוד.[9]
  • אז בחטאינו חרב מקדש / יש שייחסוה לר' אלעזר הקליר. קינת האבות והשבטים, השמים והארץ והמזלות.

אומרים קדושה דסידרא של בית האבל ואחריה 'קדיש תתקבל בלא תתקבל'.

קינות ליום תשעה באב

בשני המנהגים מתחילים אחר החזרת הספר תורה ובלי קדיש, בקינות הקליר,[12] והרבה מהן מקושרות אחת לחברתה באופן טבעי או שיש קטע המקשר ביניהן שאף הוא יוחס לקליר.[13] אחר כך אומרים מרבית קינות ממחברים שונים ועל אירועים טרגיים שונים, ובסוף אומרים הציונים, וקצת נחמות.

לפי המנהג המזרחי:

  • שבת סורו מני[14][15] / רבי אלעזר הקליר; ויש קישור טבעי.[16] קינה על צער האבלות.
  • איכה אצת באפך / רבי אלעזר הקליר; עם קישור תאננו לשפוך.[17] קינה על שהפסיק ה' לגמול חסד לישראל והענישם באכזריות.
  • אאדה עד חוג שמים / רבי אלעזר הקליר; עם קישור ישראל מעת.[18]קינה על החורבן.
  • איכה תפארתי מראשותי / רבי אלעזר הקליר; עם קישור אף אני.[19] ציטוט הברכות והקללות שבפרשת בחוקותי, ואיך נתגשמו בעת החורבן.
  • איכה ישבה חבצלת השרון[20] / רבי אלעזר הקליר; ואין אחריה קישור, אלא הכותרת ויקונן ירמיהו על יאשיהו (ד"ה ב, לה,כה). פירוט העבירות שגרמו לחורבן, וכל כ"ד משמרות הכהנים שהענישו.
  • איכה אלי קוננו / רבי אלעזר הקליר; עם קישור אותות קינות.[21] קינה על הריגת יאשיהו המלך על ידי פרעה נכה בעוון דורו.
  • אהלי אשר תאבת / רבי אלעזר הקליר; עם קישור אחור וקדם.[22] שאלה למה ה' חרב ביתו שהוא עצמו רצה להקימו.
  • אי כה אמר / רבי אלעזר הקליר.[23] שאלה איפה (אי) ההבטחות שנאמרו בתנ"ך בלשון ''כה''.
  • איכה את אשר כבר עשוהו / רבי אלעזר הקליר.[24] קינה על חורבן הבית.
  • איכה אשפתו פתוח / רבי אלעזר הקליר. המשך ציטוט הקללות שבפרשת בחוקותי, מהמקום שנסתיימה בו קינת 'איכה תפארתי', וצדוק הדין.
  • זכור את אשר עשה / רבי אלעזר הקליר. קינה על אכזריות וחילול הקודש שביצע טיטוס בעת חורבן הבית השני.
  • אם תאכלנה נשים / רבי אלעזר הקליר; בתוספת ורוח הקדש.[25] קינה על הצער והסבל שעברו על ישראל בעת החורבן.
  • ואתה אמרת / רבי אלעזר הקליר; עם קישור אתה צדיק.[26] שאלה למה ה', שהיה כל כך גומל חסדים לישראל, החליט לעונשם באכזריות.
  • לך ה' הצדקה / רבי אלעזר הקליר; ויש קישור טבעי.[27] הודאה על צדקות ה' בכל זמן שבני ישראל חטאו, עד שבסוף נחרב הבית, ובעניין היא התשובה לשאלות הקינה שלפניה.
  • הטה א-להי אזנך / רבי אלעזר הקליר. תפילה לה' שישמע בקשות כנסת ישראל ואסירי ציון לגאולה.
  • ארזי הלבנון / ר' מאיר בן יחיאל. קינה על עשרת הרוגי מלכות
  • החרישו ממני. קינה על אחת מהקהילות שנחרבו בגזירות תתנ"ו.
  • ואת נווי חטאתי / רבינו יחיאל.[28] קינה על בן ובת ר' ישמעאל כהן גדול
  • תסתר לאלם[29] / רבי אלעזר הקליר. קינה המתארת את חורבן הבית בפרטיו.
  • מי יתן ראשי מים / רבינו קלונימוס בן יהודה ממגנצא. קינה על חורבן קהילות שו"ם (שפיירא, וורמייזא ומגנצא) בזמן מסעי הצלב בגזירות תתנ"ו.
  • אז בהלוך ירמיהו / רבי אלעזר הקליר. בקינה זו ירמיהו הנביא פונה לאבות שיבכו ויתפללו עמו על החורבן.
  • אז במלאת ספק / רבי אלעזר הקליר. בקינה זו ירמיהו הנביא פוגש את כנסת ישראל בדמות אשה יפה אבל מנוולת, שמתארת לו כל צרותיה...
  • איך תנחמוני הבל / רבי אלעזר הקליר. קינה על ארבעת הגלויות.
  • אמרתי שעו מני / רבינו קלונימוס בן יהודה ממיינץ. קינה על גזירות תתנ"ו.
  • מעוני שמים / רבינו מנחם בן יעקב. קינה על חורבן הבית.
  • אש תוקד בקרבי / מיוחסת לר' יהודה הלוי או לראב"ע. קינה על המצב העלוב של חורבן הבית ויציאה לגלות, לעומת השמחה של יציאת מצרים ועבודת המשכן.
  • אצבעותי שפלו / ר' ברוך בן שמואל ממגנצא. קינה על כל מה שנחסר מעם ישראל בעקבות החורבן.
  • אבל אעורר / מנחם בן מכיר מרגנסבורג, מניצולי גזירות תתנ"ו. קינה על גזירות תתנ"ו.
  • יום אכפי הכבדתי / רבי יהודה הלוי. קינה על שחיטת מבני ירושלים על ידי נבוזראדן (כמבואר בת"ב גיטין נז:)
  • שכרת ולא מיין / ר' שלמה בן יצחק גירונדי. קריאה לכנסת ישראל שתצעק אל ה' על צרות החורבן ושתתפלל לנקמה.
  • ציון הלא תשאלי / רבי יהודה הלוי. שבח ארץ ישראל וגעגועי העם לה.
  • ציון קחי כל צרי / רבי אברהם החוזה.[30] מעלת ארץ ישראל.
  • ציון עטרת צבי / אלעזר בן משה הדרשן מווירצבורג. מעלת ארץ ישראל.
  • ציון תקונני עלי ביתך / אשר הכהן (המאה ה-15). קריאה אל ציון לקונן.
  • ציון ידידות ידיד / יעקב. מעלת ארץ ישראל.
  • שאלי שרופה באש / המהר"ם מרוטנברג. קינה על שריפת התלמוד בידי הנוצרים בפריז.
  • ציון צפירת פאר / מאיר בן אלעזר הלומברדי (1200 לערך). קריאה אל ציון לקונן ולהתפלל.
  • ציון במשפט לכי לך / יוסף בן (חיים או יעקב) הכהן (המאה ה-16). ציון תחזור למעלתה.
  • ציון גברת לממלכות / גודל הצער על מצב החורבן.
  • אלי ציון ועריה / מחבר לא ידוע. קריאה לציון לקונן - נהוג לסיים את הקינות עם קינה זו, שלה לחן מיוחד. ויש קהילות שעוד חוזרות על אחת או על שתי הקינות הבאות.
  • שומרון קול תתן / ר' שלמה אבן גבירול. דו-שיח בין גלות יהודה וגלות שומרון, על-פי נבואת יחזקאל (פרק כג).
  • אז בחטאינו חרב מקדש/ יש שייחסוה לר' אלעזר הקליר. קינת האבות והשבטים, השמים והארץ והמזלות.

במקומות רבים נאמר בבוקר תשעה באב סדר מקוצר הכולל רק את המרכזיות שבין הקינות, כדוגמת ארבע הקינות הראשונות, 'לך ה' הצדקה', 'אם תאכלנה', 'ארזי הלבנון', 'ואת נוי', 'אש תוקד בקרבי', 'ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך', 'שאלי שרופה באש' ו'אלי ציון'.

לפי המנהג המערבי:

בחלק מהמחזורים של מנהג אשכנז המערבי ממאה ה-16, כגון מחזור מעגלי צדק דפוס סביוניטה, וכן מחזור סלוניקי, מבחר הקינות שונה מדפוסים המאוחרים, כולל דפוסי רעדלהיים. ברשימה כאן, הקינות הכלולות רק בדפוסים של המאה ה-16 רשומים באותיות מוטות, והקינות שלא מופיעות בחלק מדפוסים אלה מסומנים ככך בהערה.

  • בתוך חזרת הש"ץ, אומרים קרובת י"ד אאביך ביום מבך / רבי אלעזר הקליר
  • שבת סורו מני[31] / רבי אלעזר הקליר; ויש קישור טבעי.[16] קינה על צער האבלות.
  • איכה אצת באפך / רבי אלעזר הקליר; ואין אומרים הקישור תאננו לשפוך.[32] קינה על שהפסיק ה' לגמול חסד לישראל והענישם באכזריות.
  • אאדה עד חוג שמים / רבי אלעזר הקליר; עם קישור ישראל מעת.[18]קינה על החורבן.
  • איכה תפארתי / רבי אלעזר הקליר; ואין אומרים הקישור אף אני.[33] ציטוט הברכות והקללות שבפרשת בחוקותי, ואיך נתגשמו בעת החורבן.
  • איכה אשפתו פתוח / רבי אלעזר הקליר.[34] המשך ציטוט הקללות שבפרשת בחוקותי, מהמקום שנסתיימה בו הקינה שלפניה, וצדוק הדין.
  • איכה ישבה חבצלת השרון / רבי אלעזר הקליר.[20][34] פירוט העבירות שגרמו לחורבן, וכל כ"ד משמרות הכהנים שהענישו.
  • אם תאכלנה / רבי אלעזר הקליר; עם קישור ורוח הקדש.[35] קינה על הצער והסבל שעברו על ישראל בעת החורבן.
  • איכה אלי קוננו / רבי אלעזר הקליר; ואין אומרים הכותרת ויקונן ירמיהו[36] ולא הקישור אותות קינות.[37] קינה על הריגת יאשיהו המלך על ידי פרעה נכה בעוון דורו.
  • אהלי אשר תאבת / רבי אלעזר הקליר; עם קישור אחור וקדם.[38] שאלה למה ה' חרב ביתו שהוא עצמו רצה להקימו.
  • איכה את אשר כבר / רבי אלעזר הקליר; ויש קישור טבעי.[39] קינה על חורבן הבית.
  • אי כה אמר / רבי אלעזר הקליר; ויש קישור טבעי.[40] שאלה איפה (אי) ההבטחות שנאמרו בתנ"ך בלשון "כה".
  • זכור את אשר עשה / רבי אלעזר הקליר. קינה על אכזריות וחילול הקודש שביצע טיטוס בעת חורבן הבית השני.
  • אתה אמרת / רבי אלעזר הקליר; עם קישור אתה צדיק.[26] שאלה למה ה', שהיה כל כך גומל חסדים לישראל, החליט לעונשם באכזריות.
  • לך יי הצדקה / רבי אלעזר הקליר; ויש קישור טבעי.[27] הודאה על צדקות ה' בכל זמן שבני ישראל חטאו, עד שבסוף נחרב הבית, ובעניין היא התשובה לשאלות הקינה שלפניה.
  • הטה א-להי אזנך / רבי אלעזר הקליר.[41] תפילה לה' שישמע בקשות כנסת ישראל ואסירי ציון לגאולה.
  • אז במלאת ספק / רבי אלעזר הקליר. בקינה זו ירמיהו הנביא פוגש את כנסת ישראל בדמות אשה יפה אבל מנוולת, שמתארת לו כל צרותיה...
  • אז בהלוך ירמיהו / רבי אלעזר הקליר; בתוספת פסוקים.[42] בקינה זו ירמיהו הנביא פונה לאבות שיבכו ויתפללו עמו על החורבן.
  • אמרתי שעו מני / רבינו קלונימוס בן יהודה ממיינץ. קינה על גזירות תתנ"ו.
  • איך תנחמוני הבל / רבי אלעזר הקליר. קינה על ארבעת הגלויות.
  • אזכיר רהב ובבל / יצחק. קינה על ארבעת הגלויות.
  • אשאג מנהמת לבי / רבי אברהם בן מאיר.[43] קינה על הרוגי מיינץ בגזירות תתנ"ו.
  • אוי לי על שברי
  • נבוכדנאצר אכלני.[43] קינה המשווה בין אכזריותם של נבוכאדנצר ואדריאנוס.
  • איך נפלה ממנו.[43] קינה על החורבן.
  • איכה ישבה בדד עגונה.[43] קינה על כמה צרות, כולל שתי החורבנות, ארבע גלויות, עשרת הרוגי מלכות, וגזירות תתנ"ו.
  • אשיחה ואהמה
  • אלכה וירדתי
  • אמרות ה' נחמות
  • אש תוקד בקרבי / מיוחסת לר' יהודה הלוי או לראב"ע. קינה על המצב העלוב של חורבן הבית ויציאה לגלות, לעומת השמחה של יציאת מצרים ועבודת המשכן.
  • אצבעותי שפלו / ר' ברוך בן שמואל ממיינץ. קינה על כל מה שנחסר מעם ישראל בעקבות החורבן.
  • אבל אעורר / מנחם בן מכיר מרגנסבורג. קינה על גזירות תתנ"ו שהמחבר ראה בעצמו.
  • אמונים שררו / ר׳ דוד בן שמואל הלוי משפייר. חיקוי של אש תוקד בקרבי, באותו נושא.
  • שרפו הבירה / שלמה. קינה באותה צורה ועל אותו עניין של 'אצבעותי שפלו', וקשה לדעת איזו מהן קדמה לחברתה.
  • אזכרה נגינותי / דוד בן אלכסנדרי. חיקוי של אש תוקד בקרבי, באותו נושא.
  • אסירים בשיר יצאו / יחיאל בן יעקב מאייזנך. חיקוי של אש תוקד בקרבי, באותו נושא.
  • טמן רשתו. חיקוי של 'אצבעותי שפלו', על גזירה אנונימית.
  • שכורת ולא מיין / שלמה בן יצחק גירונדי. קריאה לכנסת ישראל שתצעק אל ה' על צרות החורבן ושתתפלל לנקמה.
  • אבי מלכי וקדושי
  • תורידי מאין הפוגות
  • יום אכפי / יהודה הלוי. קינה על שחיטת מבני ירושלים על ידי נבוזראדן (כמבואר בת"ב גיטין נז:)
  • שומרון קול תתן / ר' שלמה אבן גבירול. דו-שיח בין גלות יהודה וגלות שומרון, על-פי נבואת יחזקאל (פרק כג).
  • שמש וירח
  • ואת נווי חטאתי / רבינו יחיאל,[28] קינה על בן ובת ר' ישמעאל כהן גדול.
  • מעוני שמים / רבינו מנחם בן יעקב. קינה על חורבן הבית.
  • מי יתן ראשי מים / רבינו קלונימוס בן יהודה ממיינץ. קינה על חורבן קהילות שו"ם (שפיירא, וורמייזא ומגנצא) בזמן מסעי הצלב בגזירות תתנ"ו.
  • יבכיון מר / רבינו יואל הלוי מבון (אבי ראבי"ה). על חורבן קהילת קולוניא בזמן הנ"ל, והיא בנויה כהמשך לקודמתה.
  • על אלה אני בוכיה. הרחבה והמשך לעניין ולקינות הנ"ל.
  • ואתאונן / ר' יהודה בן רבינו משה הכהן. על גזירת ורנקבורט הראשונה בשנת ה'א, ואף היא המשך לנ"ל בצורה.
  • אבכה לקשי יום
  • אשא בכי. על גזירת וורנקוורט השנייה בשנת ק"ט. קינה זו מסיימת את המשכי 'מי יתן ראשי'.
  • אמרר בבכי / יוסף בר קלונימוס נקדן. קינה על החורבן.
  • ארזי הלבנון / ר' מאיר בן יחיאל.[44] קינה על עשרת הרוגי מלכות.
  • אללי כי באו / ר' מנחם בן יעקב מוורמייזא. קינה על ההרוגים בבופארד בשנת ד'תתקל"ט ועל הטבח ביהודי יורק בשנת ד'תתק"ן.[45]
  • למי אוי למי אבוי / ר' אפרים מבון. קינה על עלילת הדם בבלואה בשנת ד'תתקל"א.
  • ארץ לא מטהרה
  • אלי ציון ועריה / מחבר לא ידוע[46]
  • ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך / אלעזר מווארמס. קריאה לציון לקונן ולהתפלל וצפיה לגאולה.
  • ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך / רבי יהודה הלוי.[47] שבח ארץ ישראל וגעגועי העם לה.
  • ציון הלא תשאלי שלות שרידיך. געגועים עזים לציון.
  • ציון קחי כל צרי / רבי אברהם החוזה.[30] מעלת ארץ ישראל.
  • ציון עטרת צבי / אלעזר בן משה הדרשן מוירצבורג. מעלת ארץ ישראל.
  • ציון מנת שלום / מיכאל בן פרץ. קינה על מצב ציון.
  • ציון ידידות ידיד / יעקב. מעלת ארץ ישראל.
  • ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך / יהודה בן שניאור. קינה על צרות החורבן.
  • ציון קדוש משכני עליון / מיכאל.[43] ציון ירדה ממעלתה.
  • ציון אשר יאמרו / אברהם בן רבי יעקב.[43] ציון ירדה ממעלתה.
  • ציון מעון חשקי / מנחם ציון בן רבי מאיר.[43]ציון ירדה ממעלתה.
  • ציון ה' לכס בחר / יקר בן שמואל הלוי.[48] ציון ירדה ממעלתה.
  • שאלי שרופה באש / המהר"ם מרוטנברג. קינה על שריפת התלמוד בידי הנוצרים בפריז בשנת ה'ד'.
  • ציון מעוז קריית מלך / משה ברבי יעקב.[49] נחמת ציון.
  • אלי ציון ועריה / מחבר לא ידוע.[50] קריאה לציון לקונן.
  • הילילו הה / יניי (?). קינת משמרות הכהונה.
  • עד אנה... אז בחטאינו חרב מקדש / יש שייחסוה לר' אלעזר הקליר. קינת האבות והשבטים, השמים והארץ והמזלות.

לדברי ד"ר דניאל גולדשמידט[51] נהגו במנהג אשכנז העתיק לומר עוד קינה מרבי אלעזר הקליר 'תריק חנית ורומח',[52] אלא שבגיבוש המנהגים השונים הושמטה, אולי בשל היותה כולה נחמות.

אחרי הקינות ממשיכים 'אשרי' וקדושה דסידרא של בית האבל ו'קדיש תתקבל בלא תתקבל'. אחר התפילה נוהגים בכמה מקומות לקרוא איכה או איוב או קטעים מירמיהו.

סדר הקינות כמנהג הספרדים ועדות המזרח

קינות ליל תשעה באב

יש קהילות בצפון אפריקה אשר מקוננים את הקינות האלו לפני תפילת ערבית (בירושלים ובעוד מקומות לא אומרים קינות אלו, ואומרים את שירת האזינו במקומן).[53] קינות אלו בתחילה נתחברו כדי להשתלב בתפילות של שלוש שבתות תלת דפורענותא, אך בשל התנגדות רבה מגדולי הרבנים בוטל מנהג זה אחר גירוש ספרד.[54]

  • דברי נביאים העתידות ידעו[55]
  • לו ישקלו רעי מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי[56] (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)
  • נשמת שדודים נדודים / בארצות מונים[56] (שמואל)
  • לפדות עם דל בגלות מוני / עתה יגדל נא כח ה'[57] (יונה כהן)
  • שנה בשנה אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה[58]
  • יונה נכאבה נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה[59] (ר' יהודה הלוי)
  • שמעו והאזינו ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני[60]
  • נשמת ילדים שוממים על חורבן אריאל[56] (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)
  • את אויביך אל תשמיד ותחריב / בעגלא ובזמן קריב[57] (אליקים)
  • יום כמו נד עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'[58]
  • עד אן צבי מדח ואין מקבץ לו / נגש וגם נאנח גבר מאד חילו[59] (ר' יהודה הלוי)
  • אשחר עדתי / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה[61]
  • אפתח פי להודות וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים בברוך שאמר[62]
  • אריה שאג ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו[63]
  • איך משכני עליון לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו[56] (ר' יוסף בנסולי)
  • הלנופלים תקומה מבור עני הטבעו בו[56] (ר' יהודה הלוי)
  • נשמת אמונים רגזו וחלו ביום זעם[56] (ר' אברהם אבן עזרא)
  • נלאה להיליל על שברינו / ואלו יללה מלא פינו[56] (ר' משה אבן עזרא)
  • היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני[57] (ר' יצחק אבן גיאת)
  • יום נלחמו בי יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי[58] (ר' אברהם אבן עזרא)
  • קול אהלה תתיפח / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה[59] (ר' חביב בר יצחק)
  • בורא עד אנה יונתך במצודה... צועקת אבי[59] (בנימין)

ברוב הקהילות אומרים קינה זו לפני מזמור קל"ז:

לכל המנהגים מקוננים את מזמור על נהרות בבל (תהילים קל"ז),[65] ומתפללים ערבית.[66]

לאחר תפילת העמידה אומרים חצי קדיש ואז מתחילים הקינות:

  • למי אבכה וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן[67][68]
  • אקרא בבכיה רבה איכה ישבה[67]
  • הלילה אלכה שולל ויחף אצא בקריאת איכה[67]
  • מגילת איכה[69]
  • זכר ה׳ מה היה לנו / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו (נוסח מפויט)
  • בליל זה יבכיון וילילו בני. קינה על חמשת הדברים שאירעו בתשעה באב, כמבואר בתלמוד.[9]
  • מדי שנה קינה בליל זה מזומנה.
  • על זה היה דוה לבנו ועל אלה חשכו עינינו. קינה על החורבן.
  • על ליל חרבן היכל מקדש / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש. קינה על גרוש ספרד.
  • אוי כי ירד אש מן השמים. לירושלים. עיני עיני יורדה מים. קינה על הצרות שאירעו בחודש אב.
  • זכור ה' ליהודה ולאפרים / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים. קינה על ההריגות שנעשו בישראל במשך הדורות.
  • אליכם עדה קדושה אשאל מכם שאלות / מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.[70][71] קינה המשווה בין ליל פסח לליל תשעה באב.
  • אוי כי קינה רבת מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ"ש). קינה המסברת שאין אומרים 'ויהי נעם' בגלל האבל.
  • אני הגבר אקונן / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ"ש). קינה המסברת שאין עושים הבדלה בגלל האבל.
  • אז בחטאינו חרב מקדש (יש שייחסוה לר' אלעזר הקליר). קינת האבות והשבטים, השמים והארץ והמזלות.
  • עורה נא ימינך רמה / ולזעומה קרא נחמה (ר' יחייא אלדאודי). נחמה.

מכבין כל הנרות חוץ מנר אחד, ומונין שנות החורבן.[72][73] וממשיכים "ואתה קדוש", קדושה דסידרא של בית האבל, ואחר כך קדיש מיוחד 'דהוא עתיד' לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו או אחת מהן:

קינות ליום תשעה באב

קיימים שני מנהגים ביחס ליתר הקינות המובאות לקמן (שני מנהגים אלו מחולקים גם בהרבה פרטים בנוסח התפילה ביום זה). למנהג ספרד המקורי אומרים אותן מיד לאחר חזרת הש"ץ ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את קריאת התורה וההפטרה ושאר התפילה ובסיומה קוראים מגילת איכה.[75] לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל (מנהג בית-אל), מיד לאחר חזרת הש"ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת שירת האזינו ומגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה "למי אבכה" הנאמרת בתפילת ערבית. המנהג בתקופות קדומות היה לומר את הקינות דלקמן כחלק מחזרת הש"ץ אך בשל חשש להפסק שונה מיקומן לאחד משני המקומות בהם הן נאמרות כיום. לפי כל המנהגים הקדיש המיוחד הוא בסוף הקינות.

גוש הקינות

הקינות הראשונות הן שריד למנהג העתיק בספרד לומר קרובה וסליחות בתשעה באב.[76] יש המדלגים על חלק מהקינות.

  • וארץ שפל רומי \ רבי שלמה אבן גבירול[77]
  • בחודש החמישי, אנו \ רבי יהודה הלוי[78][79]
  • ירדתי לתחתיות / רבי יוסף בן סלעי[80]
  • בחודש החמישי, נתק \ רבי יהודה הלוי[81]
  • דוק וחוג \ רבי דוד בן אלעזר בקודה[82]
  • שכינה צועקת \ רבי יוסף בנסולי. קינה המתארת עשרת מסעות השכינה כמבואר במסכת ראש השנה (לא.).
  • בת ציון שמעתי \ (ב' ציון?) הלוי. קינה המתארת צער המקדש וכליו על השרפה וביטול העבודה.
  • דממו שרפים \ רבי דוד אבן בקודה[83]
  • בחודש החמישי, יעצו \ רבי יהודה הלוי[84]
  • בחודש החמישי, ירו \ רבי יהודה הלוי[85]
  • בחודש החמישי, הו הו \ רבי יהודה הלוי[86]
  • אך זה היום יום פקודת חובי. פתיחה
  • מזמור לאסף (תהילים ע"ט)[87]
  • עד מתי ה' יום זה לעומתך. קינה על הריגת הצדיקים והחורבן.
  • איכה צאן ההרגה \ רבי יהודה הלוי. קינה על צרות החורבן.
  • שאי קינה במגינה \ שמואל. קינה על החורבן.
  • גרושים מבית תענוגיהם / רבי יצחק אבן גיאת. קינה על היציאה לגלות והטבח שהיו בעת החורבן.
  • איך נוי שדד ואחריו פסוקים. קינה על החורבן.
  • אליכם עדה נאמנה אשאל מכם טענה / מה נשתנה יום זה מכל השנה. קינה המקבילה אבל החורבן לשמחת יום פסח.
  • אש תוקד בקרבי \ מיוחסת לר' יהודה הלוי או לראב"ע. קינה על המצב העלוב של חורבן הבית ויציאה לגלות, לעומת השמחה של יציאת מצרים ועבודת המשכן.
  • אלי עדתי והילילי. קריאה לכנסת ישראל לקונן.
  • איך ידידות נפש. קינה על צרות הגלות וגירוש ספרד.
  • שכורת לא מיין \ שלמה בן יצחק גירונדי. קריאה לכנסת ישראל שתצעק אל ה' על צרות החורבן ושתתפלל לנקמה.
  • יום אכפי הכבדתי \ רבי יהודה הלוי
  • בת עמי תייליל. קינה על מעשה חנה ושבעת בניה
  • איך נוי חטאתי השמימה \ רבינו יחיאל.[28] קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול.
  • אבכה ועל שוד זבולי. קינה על הדברים שנאבדו מאז החורבן.
  • יהודה וישראל דעו מר לי מאוד / דון יהודה יחייא. קינה על החסר בגלות ובאבדן הקהילות.

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף כאן עוד כמה מתוך ה'קינות קטנות', הנקראות כך על שם שמודפסות באותיות קטנות.[88] ואלו הן:

יום קינה היום (אברהם); אחזיק נא לי (עזום); ארים על שפיים (יצחק); אל ים גלותנו (יעקב), יה שור אם נטושה (יעקב אבן צור); על הר המוריה (סעדיה); שתה ימי גלותי (ישראל); מתי נשמה דלה (ישראל); אפתח בחידה (יהודה); אבל יחיד אעשה (ר' משה בן יהודה אנהורי); ברוב יגוני ארים (ר' ברוך בר' משה טולידאנו); לשאת על ירושלים מספד (יצחק); נחר בקראי גרוני (אברהם); אביר ישראל (חיים); למה לנצח תאבד תקותי (יצחק); יונה הומיה (ישראל בן משה נג'ארה?); ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך, בלי תקוה; ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך (ר' יהודה הלוי); אחות רעיה הגלי (שלום בן צור); יום מאורי חשך (שמעיה קסון?); חלפו ימי (יצחק); גולת ספרד (אברהם); יום הגליתי (ר' יהודה הלוי); עד מתי הצור (ר' משה אנהורי); קל מרירא מחצפא (שלום); על שבר בת עמי; הילילי בבכיה (ברוך); שור ה' וראה (שלמה הלוי); ימי חלדי והבלי (שלמה); זרים צרים (ר' משה אדהן); מר לי כי חזות קשה (שמעיה); הן מאד מר לי (שמואל); שכינתא קדישתא (יעקב); כנישתך במרירו בכיא (אברהם בן שלמה בן מוסה); אסדר נהי וקינה (אברהם); אללי לי ואויה לי (ר' אברהם אנקווה); אצרח במר נפשי (משה); שומרון כלביא צעקתה (שם טוב); בבי מלא יגון (יעקב אבן צור); מי זה במר יפצה פיהו (יעקב בן צור); אל יום זה יאות קינה (שלום בן צור); מרפא אל ציר נאמן (מנדיל אבן אבי-זמרה); ראש מרומים (יעקב הלוי); היום אשכח נגינתי; אזור שק אחגרה (יצחק); יום עמי הגלה (משלם); רוחי נדהמה הומה עגומה נקטטה (יעקב); רוחי נדהמה איך ציון תהיה שמה (שלום בן צור); היך שפירתא בכולא; עת נפתחו (יצחק עוזיאל); אוי לי כי שקי המר לי; אהה אזעק (שלום בן צור). פנה בעוד יום (משה); הודי נהפך (ר' משה זכות); ארים בקול בכיה (ר' משה זכות); גוזל נגזל (ר' משה זכות); מנודדיך מזעיר בניך (ר' משה זכות); מהלל שם הקל (ר' משה זכות); אננו ספדו (שאול); אבינו, הגמול הזה; על שוד היכלנו.

  • יתומים היינו בארץ נוכריה. קינה על תלאות הגלות
  • עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים. קינה על צרות הגלות.
  • הרגת ביום אפך. קינה על צרות החורבן.
  • זאבי ערב \ רבי זרחיה הלוי. קינה על החורבן.
  • שומרון קול תתן \ רבי שלמה אבן גבירול. דו-שיח בין גלות יהודה וגלות שומרון, על-פי נבואת יחזקאל (פרק כג).
  • קול יללה אשמיעה. קינה על צרות הגלות.
  • אלה אזכרה \ (יהודה?). קינה על עשרת הרוגי מלכות[89]
  • אמרה ציון מצאוני עוני. דו-שיח בין כנסת ישראל לה' על הצרות.
  • לשכינה עלתה. קינה המפרטת הסיבות לקונן.
  • אללי לי אללי על רוע מעללי. קינה על שפלות ישראל מאז החורבן.
  • עד אנה בכיה בציון. פסוקי נחמה.

ואומרים קדיש 'דהוא עתיד'.

בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר

  • אקום במר נפשי \ יעקב
  • ספר אמרי שפר
  • אל תדום בת עיני \ ר' אברהם הלוי (בפתיחת ההיכל)
  • על היכלי אבכה \ ר' יהודה בן-שמואל אבן-עבאס (בפתיחת ההיכל)
  • ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
  • קומי וספדי תורה (בהוצאת ספר תורה)
  • במקום אשרי העם (באחיזת ספר תורה)
  • במקום ישמחו השמים (בהולכת ספר תורה)

אחרי התפילה קוראים איכה, ויש שגם קוראים איוב.

למנחה של תשעה באב

בקהילות יוצאי מרוקו נהוג להוסיף לפני התפילה פזמונים מתוך ה'קינות הקטנות': ארץ הקדושה (ר' אברהם סלאמה); ארץ חפץ (ר' יצחק בר ששת); אמרה לך עיר הצדק (ר' אברהם אנקווה).

ותיכף אחר חזרת התפילה אומרים נחמות[90]:

  • נחמו נחמו עמי... על חללי בת עמי
  • נחמו נחמו עמי... אשא נס
  • פסוקי נחמות
  • אחרי קדיש תתקבל אומרים מזמור קכ"ו.

סדר הקינות כמנהג התימנים

רוב הקינות שבתכלאל 'עץ חיים'[91] המשמש כבסיס לנוסח ומנהגי ה'בלדי' בדורות האחרונים, לקוחות מסדר הספרדים המובא למעלה. רק אלו שאינן בכלל זה מופיעות כאן באותיות בולטות. בכמה קהילות נהגו לומר רק מעט קינות, ואלו מופיעות כאן באותיות מוטות.

קינות ליל תשעה באב

לפני תפילת ערבית מתחיל הש"ץ לקונן מעומד:

ומתפללים ערבית, ואחר כל התפילה יושב הש"ץ על הקרקע ומתחיל לקונן:[94]

  • למי אבכה[67]
  • מגילת איכה
  • זכור ה' מה היה לנו (נוסח מפויט)
  • בליל זה יבכיון. קינה על חמשת הדברים שאירעו בתשעה באב, כמבואר בתלמוד.[9]
  • מדי שנה קינה בליל זה מזומנה
  • על זה היה דוה לבנו, ועל אלה חשכו עינינו. קינה על החורבן
  • זכור ה' ליהודה ואפרים. קינה על ההריגות שנעשו בישראל במשך הדורות.
  • אליכם עדה קדושה (מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות). קינה המשווה בין ליל פסח לליל תשעה באב.
  • על נהרות בבל (תהלים קל"ז)
  • אז בבית שבינו.[95] קינה על עשרת הרוגי מלכות.
  • לכן אנשי לבב שמעו לי. סיומת הקינות והקדמה למניין.
  • ומונים שנות החורבן: 'כי בעונותינו ובעונות אבותינו אנו מונים לחרבן בית אלהינו ולפיזור עם ה' אלה מעל אדמת קדשנו היום לחרבן בית שני אשר בנה עזרא אדוננו __ שני יגונותינו ולחרבן בית ראשון ולפיזור אנשי גלותינו אנחנו הגולים פה (תימן) בארצות מונינו היום __ שנים על רוב עונותינו. על זאת נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו ולא נשכח מקדש תפארתנו אם תשכח ימיננו. לזאת נבכה ונקונן כל ימי שנותינו ולא נקח נחמה עד יבנה בית זבולנו ואל גבול ארצנו יחזירנו שובה יי את שביתנו'.[96]
  • עד אנה בכיה בציון. הקדמה לנחמות
  • עורה נא ימינך רמה / ולזעומה קרא נחמה (ר' יחייא אלדאודי). נחמות

הש"ץ עומד ואומר קדיש מיוחד 'דעתיד לחדתא'[97], 'יתכלי מננא'. אחר כך יש שמכבין כל הנרות חוץ מנר אחד, ואומרים עוד קינה זו:

קינות ליום תשעה באב

אחרי תחנון וקדיש, מתיישבים כל הקהל על הארץ ומקונן הש"ץ קינות אלו::

  • וארץ שפל רומי \ רבי שלמה אבן גבירול[77]
  • בחודש החמישי, אנו \ רבי יהודה הלוי[78][79]
  • ירדתי לתחתיות / רבי יוסף בן סלעי[80]
  • בחודש החמישי, נתק \ רבי יהודה הלוי[81]
  • דוק וחוג \ רבי דוד בן אלעזר בקודה[82]
  • שכינה צועקת \ רבי יוסף בנסולי. קינה המתארת עשרת מסעות השכינה כמבואר במסכת ראש השנה (לא.).
  • בת ציון שמעתי \ (ב' ציון?) הלוי. קינה המתארת צער המקדש וכליו על השרפה וביטול העבודה.
  • דממו שרפים \ רבי דוד אבן בקודה[83]
  • בחודש החמישי, יעצו \ רבי יהודה הלוי[84]
  • בחודש החמישי, ירו \ רבי יהודה הלוי[85]
  • בחודש החמישי, הו הו \ רבי יהודה הלוי[86]
  • אך זה היום יום פקודת חובי. פתיחה
  • מזמור לאסף (תהילים ע"ט)[87]
  • עד מתי ה' יום זה לעומתך. קינה על הריגת הצדיקים והחורבן.
  • איכה צאן ההרגה \ רבי יהודה הלוי. קינה על צרות החורבן.
  • שאי קינה במגינה \ שמואל. קינה על החורבן.
  • גרושים מבית תענוגיהם / רבי יצחק אבן גיאת. קינה על היציאה לגלות והטבח שהיו בעת החורבן.
  • איך נוי שדד ואחריו פסוקים. קינה על החורבן.[98]
  • אש תוקד בקרבי \ מיוחסת לר' יהודה הלוי או לראב"ע. קינה על המצב העלוב של חורבן הבית ויציאה לגלות, לעומת השמחה של יציאת מצרים ועבודת המשכן.
  • אלי עדתי והילילי. קריאה לכנסת ישראל לקונן.
  • שאו קינה בקול מרה \ רבי יחייא צאלח
  • איך ידידות נפש. קינה על צרות הגלות וגירוש ספרד.
  • שכורת לא מיין \ שלמה בן יצחק גירונדי. קריאה לכנסת ישראל שתצעק אל ה' על צרות החורבן ושתתפלל לנקמה.
  • יונה מה לך מקוננת
  • יום אכפי הכבדתי \ רבי יהודה הלוי
  • אומללה יולדת השבעה. קינה על מעשה חנה ושבעה בניה[99]
  • איך נוי חטאתי השמימה \ רבינו יחיאל.[28] קינה על בן ובת רבי ישמעאל כהן גדול.
  • אבכה ועל שוד זבולי. קינה על הדברים שנאבדו מאז החורבן.[100]
  • יתומים היינו בארץ נוכריה. קינה על תלאות הגלות
  • הרגת ביום אפך. קינה על צרות החורבן.[101]
  • קול יללה אשמיעה. קינה על צרות הגלות.[102]
  • אלה אזכרה \ (יהודה?). קינה על עשרת הרוגי מלכות[89]
  • על נהרות בבל חשכה \ רבי יהודה הלוי.[103]
  • יום חובי ענה בי
  • אמרה ציון \ רבי אברהם אבן עזרא
  • אח ועבד הדימוני
  • ארץ צבי תפרש כפיה
  • זכור ה' מה היה
  • אהה ידועת מכאובות
  • אמרה ציון מצאוני עוני. דו-שיח בין כנסת ישראל לה' על הצרות.
  • לשכינה כי עלתה. קינה המפרטת הסיבות לקונן.
  • אללי לי אללי על רוע מעללי. קינה על שפלות ישראל מאז החורבן.
  • עד אנה בכיה בציון. פסוקי נחמה.

הש"ץ עומד ואומר קדיש מיוחד 'דעתיד לחדתא'[97], 'יתכלי מננא', ואחר כך נגש להוצאת ספר תורה ומקונן:

אחר כל התפילה יושבים על הקרקע והש"ץ מקונן:

למנחה של תשעה באב

אחרי התחנון ולפני הקדיש מוסיף הש"ץ פיוטים אלו:

  • נחמו נחמו עמי... על חללי בת עמי. נחמות
  • אנא אב רחמן אל עליון. תפילה
  • נחמו נחמו עמי... אשא נס. נחמות

אחרי קדיש תתקבל אומרים מזמור קכ"ו.

סדר הקינות כמנהג האיטלקים

היום, אף אחת מקהילות איטליה אינה אומרת את כל הקינות הקיימות בנוסח איטליה. הרב הרטום מפרט במחזור שלו אילו קינות אומרים באילו קהילות.[104] במנהג האיטלקי הישן, אמרו את כל הקינות בתוך חזרת הש"ץ, כמו שהוא מופיע במחזורים העתיקים.[105] במחזור שד"ל כבר מצוין שיש קהילות שאומרות את הקינות לאחר חזרת הש"ץ, וכך נוהגים היום בכולן.[106] ישנה תופעה ייחודית בנוסח איטליה (כמו גם בנוסח רומניא) לומר כמה פיוטי נחמה בסוף הקינות.

ברומא ובמילאנו, נוהגים כיום להוסיף קינות מהמחזור הספרדי.[107]

קינות ליל תשעה באב

במחזורים הישנים לא רשומות קינות לליל תשעה באב, מלבד מגילת איכה ושני המזמורים קל"ז וע"ט.

  • למי אבכה[67]
  • עורה נא ימינך רמה / ר' יחייא אלדאודי. נחמות
  • היום עת בוא שמשי

קינות ליום תשעה באב

  • בתוך חזרת הש"ץ, אומרים קרובת י"ד זכור איכה[108] / רבי אלעזר הקליר
  • דוד זרעו[109]
  • שבת סורו[110] / רבי אלעזר הקליר. קינה על צער האבלות.
  • לנו שלות / שמואל
  • איכה אצת / רבי אלעזר הקליר. קינה על שהפסיק ה' לגמול חסד לישראל והענישם באכזריות.
  • לנו שחת / שמואל
  • אאדה עד חוג שמים / רבי אלעזר הקליר. קינה על החורבן.
  • ישראל למעת / רבי אלעזר הקליר.
  • ישראל שתילי ביתי / שמואל.
  • איכה תפארתי / רבי אלעזר הקליר. ציטוט הברכות והקללות שבפרשת בחוקותי, ואיך נתגשמו בעת החורבן.
  • אני לבטתי / רבי אלעזר הקליר.
  • איכה אשפתו[111] / רבי אלעזר הקליר. המשך ציטוט הקללות שבפרשת בחוקותי, מהמקום שנסתיימה בו הקינה שלפניה, וצדוק הדין.
  • בדומיה בדד אשבה
  • איכה ישבה חבצלת השרון / רבי אלעזר הקליר.[20] פירוט העבירות שגרמו לחורבן, וכל כ"ד משמרות הכהנים שהענישו.
  • לו אלה / רבי אלעזר הקליר.
  • אהלי אני עבטתי / רבי אלעזר הקליר.
  • מיריחו לכד / רבי אלעזר הקליר.
  • איכה אהובים נאמנים / רבי אלעזר הקליר. קינה על שהרשעים נצחו את ישראל.
  • זכור אשר עש / רבי אלעזר הקליר. קינה על אכזריות וחילול הקודש שביצע טיטוס בעת חורבן הבית השני.
  • מי יתן
  • אוי כי אסרתי / רבי אלעזר הקליר. קינה על ששלטו כמה מלכויות בישראל (בבל, פרס, יון, אדום, ישמעאל).
  • כשרה שכינה
  • אויל כהנכניס / רבי אלעזר הקליר. קינה המתארת מסעות השכינה כעין המבואר במסכת ראש השנה (לא.).
  • אנה אלך / רבי אלעזר הקליר. קינה על הגלות.
  • ויקונן ירמיהו
  • איכה אילי קוננו / רבי אלעזר הקליר. קינה על הריגת יאשיהו המלך על ידי פרעה נכה בעוון דורו.
  • שתים נשים
  • אוי כי מחלוקת / רבי אלעזר הקליר. דו-שיח בין גלות יהודה וגלות שומרון, על-פי נבואת יחזקאל (פרק כג).
  • בת קול יצאה / רבי אלעזר הקליר.
  • במכת אהלה / רבי אלעזר הקליר. קינה על גלות יהודה ושומרון.
  • עוונינו ארוכים / רבי אלעזר הקליר. על שהעונות גרמו לכל צרות ישראל.
  • נשכבה בבשתנו
  • אם תאכלנה נשים / רבי אלעזר הקליר. קינה על הצער והסבל שעברו על ישראל בעת החורבן.
  • ורוח הקדש. מלבד לקשר, קטע זה מפרש למה באו כל צרות אלו.
  • אם תעירו תלנתיכם / רבי אלעזר הקליר. ה' מזכיר חטאות ישראל.
  • אז בחטאינו חרב מקדש / יש שייחסוה לר' אלעזר הקליר. קינת האבות והשבטים, השמים והארץ והמזלות.
  • הדרת מלכותך
  • בת ציון שמעתי / ב' ציון? הלוי. קינה המתארת צער המקדש וכליו על השרפה וביטול העבודה.
  • תסתר לאלם / רבי אלעזר הקליר. קינה המתארת את חורבן הבית בפרטיו.
  • למענך אלקי
  • אש תוקד בקרבי / מיוחסת לר' יהודה הלוי או לראב"ע. קינה על המצב העלוב של חורבן הבית ויציאה לגלות, לעומת השמחה של יציאת מצרים ועבודת המשכן.
  • אנכי אנכי אנחם (ויש גורסים אנכי אנכי איך אנחם).[112] נחמות.
  • בימים ההם ובעת ההיא. חזון ותיאור ימות המשיח, חודש בחודש.
  • ויכון עולם על מלאתו. חזון ותיאור ימות המשיח, וחזרה לברכת דוד וירושלים.

סדר הקינות במנהגים אחרים

שני סדרים נוספים של קינות נדפסו והגיעו לידינו:

קינות לזכר חללי השואה

צום תשעה באב נוסד כאבל על חורבן בית המקדש, עם השנים הוסיפו לו את האבל על כל צרות הגלות, וכך חיברו במשך כל השנים קינות. עם זאת, במאות השנים האחרונות חוברו מעט קינות ומה שחובר לא נכנס לסדר הקינות המקובל.

לאחר השואה, הרגישו רבים שאי אפשר להתאבל בתשעה באב על חורבנן של ערים בימי הביניים ולא על החורבן הגדול של השואה. משום כך הציעו רבים לחבר ולומר קינות חדשות על השואה. המציעים ובהם גם רבנים חשובים טענו שבכל הדורות חיברו קינות חדשות על האסונות שבימיהם, ואף אנו צריכים לנהוג כמוהם. יתר על כן, חלקם סברו שחובתנו לתקן קינות שכאלו, מחשש שהשואה תישכח בעתיד.

הקינה הנפוצה ביותר[115] היא אלי אלי נפשי בכי של יהודה לייב ביאלר, הנאמרת במנגינת הקינה המקובלת בנוסח אשכנז לקינה "אלי ציון ועריה". קינות נוספות חוברו על ידי הרב שמואל וואזנר ("אש תוקד בקרבי"), האדמו"ר מבאבוב ("זכרו נא וקוננו כל ישראל"), הרב חיים סבתו ("איך אל אחי נגזר דין ונחתם") ורבנים נוספים. קינתו של האדמו"ר מבאבוב נדפסה ב"לוח דינים ומנהגים" שמופץ על ידי איחוד בתי הכנסת בישראל. הרב מיכאל דב וייסמנדל, שבתקופת השואה הקים, יחד עם גיזי פליישמן, את קבוצת העבודה ויזם את תוכנית אירופה, כתב קינה המופיעה בסוף ספרו 'מן המצר'.[116] בקינה ייחודית זו, מופיעים, בתוך דברי הקינה, גם דברי ביקורת חריפים כנגד ההנהגה הציונית בתקופת השואה. בשנת 2007 הוציא יעקב פוקס את "קינת מן המצר", וצירף לה ביאור ופירוש. קינה נוספת, "הזוכר מזכיריו", חיבר הרב שמעון שוואב, רבה של "קהל עדת ישורון" בניו יורק, והיא נכללה בקינות לתשעה באב של הוצאת "שי למורא" (ענף של הוצאת "אשכול" הוותיקה).

כנגדם טענו רבנים רבים שאיננו יכולים לתקן קינות חדשות משום שיש קדושה בהן, והן נתחברו על ידי גדולי הדורות, וכיום אין מי שיכול לכתוב בדומה להם. כך סברו גם רבנים ניצולי שואה (ראו שו"ת דברי יציב לאדמו"ר מקלוזנבורג, ליקוטים והשמטות סי' מח). אחרים סברו שאמנם יחיד או קהילה מסוימת יכולים לומר אילו קינות שרוצים, אך תקנה כללית שתחייב את כל העם, דבר זה יכולים לעשות רק גדולי הדור או אפילו רק הגדולים שבדורות קודמים. (ראו שו"ת אגרות משה לרבי משה פיינשטיין, ח"ד סוף סי' נז).

הרב יעקב אריאל מציין שסדר הקינות, בניגוד לסידור התפילה וספרים אחרים, לא נעשה לפי דעת רבנים אלא לפי התקבלותן בקהילות והחלטת המדפיסים, כך קינות יכולות להיכנס בתהליך איטי אל סדר הקינות המקובל. אמנם, כיום נאמרות קינות על השואה בבתי כנסת רבים, ולדעתו ייתכן שעם הזמן הן ייחשבו כחלק אינטגרלי מן הקינות בלא שיוחלט על כך.

קינות בנושאים נוספים

מלבד הקינות שכבר הוזכרו קיימות קינות רבות שנכתבו בנושאים שונים ומגוונים שרובן לא נכנס לסדר הקינות המצוי בעדות השונות. כך קיימות קינות לתשעה באב על פרעות רינדפלייש, גזירות ק"ט, גירוש ספרד ועוד. גם בדורות האחרונים המשיכו יחידים לכתוב קינות לתשעה באב על מאורעות שונים, בהן קינות של יהודי תימן על החילון שחל בקהילה לאחר העלייה לישראל,[117] קינות על הנסיגה מגוש קטיף,[118] על רצח הרב אלעזר אבוחצירא, לזכר אנשים רבי מעלה שנפטרו, וכדומה. קינות אלה לא התקבלו לסדר קינות של נוסח מסוים, ולרוב נאמרות רק במקצת מן הקהילות.

לקריאה נוספת

  • דניאל גולדשמידט, סדר הקינות לתשעה באב, כמנהג פולין וקהילות האשכנזים בארץ ישראל, מוגה ומבואר בידי דניאל בהר"ר גולדשמידט, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ח (הדפסה נוספת: תשל"ב). הנמצא באוצר החכמה.
  • מרדכי מאיר, זכור הנאקות ורעש הצעקות - קינות לתשעה באב לזכר השואה, ירושלים תשס"ד.
  • יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, בכה תבכה בלילה - על הקינות לתשעה באב, עמותת "מאוצר הרב" והוצאת ידיעות ספרים, תש"פ.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: קינות לתשעה באב
  • ויקיטקסט קינות לתשעה באב- נוסח אשכנז, באתר ויקיטקסט
  • ויקיטקסט קינות לתשעה באב- נוסח עדות המזרח, באתר ויקיטקסט

    • קינות לתשעה באב - הקלטות

    קינות לתשעה באב - טקסטים

    קינות לתשעה באב - מידע

    הערות שוליים

    1. ^ לעתים הקרובות נקטעו לאחר פיוטי ההרחבה, וכללו רק את ארבע עשרה הברכות הראשונות (קרובות י"ד) ללא הברכות שלאחר ברכת בונה ירושלים, וכך נהוג בקרובות המופיעות במחזורי איטליה ואשכנז.
    2. ^ ראו אבי שמידמן, "קינות לעשרה בטבת ולשבעה עשר בתמוז", תרביץ פב [ב] (טבת תשע"ד), עמ' 241–242, ובמקורות המצוינים שם.
    3. ^ ראו למשל בסידור רב סעדיה גאון, מקיצי נרדמים תשכ"ג, עמ' שיט ואילך.
    4. ^ דניאל גולדשמידט, סדר הקינות לתשעה באב, מוסד הרב קוק תשכ"ח, מבוא, עמ' ז–ח.
    5. ^ הבתים הנוספים שהיו בקינה זו ונמצאים בכתבי יד הם:
      "חסרה נגינתי ושמחתי בעוד/ אזכור שבילייא (סביליה) כי אבדנוה אבוד/ חסרה עטרת כל קהילות אראגון/ גם קאטלונייה ובם שלט אויב בשוד/ חסרה צפירת הוד בקשטילייא ליאון/ אבכה לצרתם מלא דמעה כנאד" בהמשך שינו את "אזכור שבילייא" ל"אזכור למקדש" ושני הבתים האחרים הושמטו, ייתכן שמפני הצנזורה.
    6. ^ יש ניגון לכלל הקינות וניגון אחר לכלל הציונים, ניגון ל'אש תוקד' וחיקוייו, וניגון ל'אלי ציון'. בנוסף, ברוב הקהילות יש ניגונים מיוחדים לכמה קינות מצוינות.
    7. ^ 'יש שאומרים בלי 'תתקבל
    8. ^ ברוב הקהילות מדלגין קינה זו, ולכן השמיטוה בדפוסים המאוחרים. נמצאת כאן
    9. ^ 1 2 3 4 תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ו, עמוד ב'
    10. ^ קטע המשמש כהקדמה כללית לקינות.
    11. ^ בכמה קהילות מנהג אשכנז המערבי, ובכללם פפד"מ, לא אומרים פיוט זה. בקהילת וורמס מוסיפים בו בית כשחל תשעה באב במוצאי שבת, המתחיל 'בליל זה סר נגהי'
    12. ^ במנהגים מדורא ובמהרי"ל כתוב שאומרים בסך הכל כ"א קינות ממנו כנגד כ"א ימי בין המצרים
    13. ^ בתחילה נתחברו הקינות כחלק מקרובה לחזרת הש"ץ, אבל משום מה נדחו במנהג אשכנז העתיק לאחר קריאת התורה. בעניין זה ובעניין קטעי הקישור ראה 'סדר הקינות לתשעה באב כמנהג פולין וקהילות האשכנזים בארץ ישראל', דניאל גולדשמידט, ירושלים תשס"ב, עמוד ח' במבוא.
    14. ^ היום אין אומרים למנהג זה שום קרובה, אבל יש עדויות שבימי הביניים היו אומרים 'אאביך ביום מבך' כמו במנהג המערבי. ראה על זה 'סדר הקינות לתשעה באב כמנהג פולין וקעילות האשכנזים בארץ ישראל, הרב דניאל גולדשמידט, ירושלים תשס"ב, עמוד יא במבוא.
    15. ^ היא המשך לקרובת 'זכור איכה' הנמצאת במחזורי רומא ורומניא (ולא של 'אאביך ביום מבך' שבמנהג המערבי). רואים את זה מצד הבנין, לדוגמא היא מתחילה באמצע א"ב, באות ס', וגם מצד הענין שהיא רומזת על עשרת משמרות הכהונה שלא נכנסו בי"ד הבתים של הקרובה.
    16. ^ 1 2 כי הקינה מסתיימת בפסוק 'זכור ה' מה היה לנו' (איכה ה, א) שהוא הרפרן של 'איכה אצת'.
    17. ^ תוכן הקינה מסתיים עם מילים 'ובכן תאננו', והקטע מתחיל בשרשור 'תאננו לשפוך'. והוא מסתיים במילים 'אאדה עד חוג שמים', שהם מילים ראשונות לקינה הבאה
    18. ^ 1 2 תוכן הקינה (סוף ה-אאא"ת בבב"ש) מסתיים בפסוק 'מי יתן מציון ישועת ישראל' (תהלים יד,ז), והקטע משרשר עם 'ישראל מעת', ומסתיים במילי ראש של הקינה הבאה 'איכה תפארתי מראשותי השליחו'.
    19. ^ גוף הקינה (הא"ת ב"ש) מסתיים בפסוק 'והלכתי אף אני' (ויקרא כו,כד), והקטע משרשר 'אף אני לכוד', ובסופו ראש הקינה הבאה 'איכה ישבה חבצלת השרון'
    20. ^ 1 2 3 היא הקינה היחידה שחתם בה שמו בגוף הפיוט
    21. ^ גוף הקינה (הא"ב) מסתיים במילים 'בעשרים ושתיים אותיות', והקטע משרשר ב'אותות קינות', ומסתיים במילים 'ונטש אהלי', כשהקינה הבאה מתחילה 'אהלי'
    22. ^ קישור זה שייך בודאי ל'אהלי אשר' כי גוף הקינה (ה-תשר"ק) מסתיים בפסוק 'מי לך פה' (בראשית יט,יב), ומילים הראשונות של הקטע הן 'אחור וקדם מפה ומפה'. אבל לא ברור איך מעביר ל'אי כה אמר'. ובמנהג המערבי הוא מעביר ל'איכה את אשר', שזה מובן, כי הוא מסתיים בפסוק 'איכה יעיב באפו' (איכה ב,א) והפיוט הנ"ל בנוי על פרק זה (כל בית מתחיל במילה ראשונה של פסוק מהפרק)
    23. ^ במנהג המערבי החרוז האחרון מהווה קישור טבעי ל'זכור את אשר עשה צר' כי הוא מסתיים בפסוק 'עד מתי אלקים יחרף צר' (תהלים עד,י), אבל כאן אין קישור.
    24. ^ החרוז האחרון 'היקרים קול' מסתיים במילים 'בלשון אי כה' ומהווה במנהג המערבי קישור טבעי עם 'אי כה אמר' אבל כאן אין קישור.
    25. ^ קטע זה שייך בודאי ל 'אם תאכלנה' כי הוא מביא פסוק זה (איכה ב,כ) במפורש, אבל אינו ברור איך הוא מעביר ל'אתה אמרת', וייתכן שחסרה לנו הקינה המקושרת, או שאין לראות כאן קטע קישור כלל. ובמנהג איטליה הקינה שאח"כ 'אם תעירו תלונותיכם' מתאימה בדיוק
    26. ^ 1 2 קטע זה בנוי כגוף הפיוט, אלא שהוא מיותר על ה-א"ב. והוא מביא במפורש הפסוק 'לך ה' הצדקה' (דניאל ט,ז) שעליו בנויה הקינה שלאחריו.
    27. ^ 1 2 הקינה מסתיימת בפסוק 'הטה אלקי אזנך' (דניאל ט,יח) שעליו בנויה הקינה שלאחריו.
    28. ^ 1 2 3 4 רשום בה בכתבי-יד שם המחבר יחיאל, אבל הייחוס לר' יחיאל מפריז אינו ברור. ויש אומרים שחתום בה אותיות אלעזר
    29. ^ לפני גוף הקינה מוסיפים קטע 'על חורבן הבית', ולפי זה יתכן שבהתחלה היה מקשר בין קינת 'הטה אלקי אזנך' לזו, ורק אחר כך הוסיפו עוד שלוש קינות ביניהן. ובמנהג המערבי שקינה זו היא הראשונה לסדר ליל ת"ב, הקטע משמש כהקדמה כוללת, וגם זה יתכן.
    30. ^ 1 2 כך נקבע במהדורת גולדשמידט ובמהדורות נוספות. במהדורת הקינות שלזליגמן בר היא יוחסה לרבי אליהו הזקן ורוו"ה ייחס אותה לר' שלמה אבן גבירול.
    31. ^ היא המשך לקרובת 'זכור איכה' הנמצאת במחזורי רומא ורומניא (ולא של 'אאביך ביום מבך' שאומרים באשכנז). רואים את זה מצד הבנין, לדוגמא היא מתחילה באמצע א"ב, באות ס', וגם מצד הענין שהיא רומזת על עשרת משמרות הכהונה שלא נכנסו בי"ד הבתים של הקרובה.
    32. ^ שבסדר המנהג מזרחי. תוכן הקינה מסתיים עם מילים 'ובכן תאננו', והקטע מתחיל בשרשור 'תאננו לשפוך'. והוא מסתיים במילים 'אאדה עד חוג שמים', שהם מילים ראשונות לקינה הבאה. השמטת קטע זה לא ברורה, כי באמת אומרים שתי הקינות הרלוונטיות
    33. ^ שבסדר המנהג המזרחי. ובצדק, כי הוא אינו מקשר ל'איכה אשפתו' אלא ל'איכה ישבה' שהם המילים האחרונים שבו. אבל בוורמס היה מקום לאומרו, ואעפ"כ לא נהגו כן.
    34. ^ 1 2 בק"ק וורמס הסדר הפוך: 'איכה ישבה' ואז 'איכה אשפתו' (('מנהגות וורמייזא' הוצאת מכון י-ם תשמ"ז, ע' רעא)), וזה תואם לקטעי קישור בין הקינות, אף ש'איכה אשפתו' היא המשך עניני ישיר ל'איכה תפארתי'
    35. ^ קטע זה שייך בודאי ל'אם תאכלנה' כי הוא מביא פסוק זה (איכה ב, כ) במפורש, אבל אינו ברור איך הוא מעביר ל'איכה אלי', וייתכן שחסרה לנו הקינה המקושרת, או שאין לראות כאן קטע קישור כלל. ובמנהג איטליה הקינה שאחר כך 'אם תעירו תלונותיכם' מתאימה בדיוק
    36. ^ שבסדר המנהג המזרחי
    37. ^ שבסדר המנהג המזרחי. גוף הקינה (הא"ב) מסתיים במילים 'בעשרים ושתיים אותיות', והקטע משרשר ב'אותות קינות', ומסתיים במילים 'ונטש אהלי', כשהקינה הבאה מתחילה 'אהלי' ולכן לא ברור סיבת השמטת הקטע
    38. ^ גוף הקינה (ה-תשר"ק) מסתיים בפסוק 'מי לך פה' (בראשית יט,יב), ומילים הראשונות של הקטע הן 'אחור וקדם מפה ומפה'. והוא מעביר ל'איכה את אשר' בסיומו בפסוק 'איכה יעיב באפו' (איכה ב,א), כשהפיוט הנ"ל בנוי על פרק זה (כל בית מתחיל במילה ראשונה של פסוק מהפרק)
    39. ^ החרוז האחרון 'היקרים קול' מסתיים במילים 'בלשון אי כה' כך שיש שרשור עם הקינה הבאה 'אי כה אמר' .
    40. ^ החרוז האחרון מהווה קישור טבעי ל'זכור את אשר עשה צר' כי הוא מסתיים בפסוק 'עד מתי אלקים יחרף צר' (תהלים עד,י), כך שזה משורשר
    41. ^ עד כאן לחזן בק"ק וורמס ('מנהגות וורמייזא' הוצאת מכון י-ם תשמ"ז, ע' רעא).
    42. ^ החזן מפסיק כאן והיחידים אומרים שאר הקינות
    43. ^ 1 2 3 4 5 6 7 קינה זו אינה מופיעה בחלק מדפוסי המאה ה-16.
    44. ^ ברוב קהילות אשכנז המערבי אין אומרים קינה זו, ואינה במחזורים של המאה ה-16.
    45. ^ אברהם מאיר הברמן, גזירות אשכנז וצרפת, הוצאת תרשיש, ירושלים תש"ו, עמ' קמז.
    46. ^ בפפד"מ אומרים אלי ציון כאן. בקהילות אחרות אומרים אחרי הציונים.
    47. ^ החשוב שבקהל אומר קינה זו
    48. ^ במחזור סביוניטה הנ"ל, מופיע בסוף כל הקינות, ואולי הכוונה שלא היתה נאמרת בכל הקהילות.
    49. ^ בקצת קהילות, כולל ק"ק פפד"מ, לא אומרים קינה זו, ובמחזורים מהמאה ה-16, יש מופיע במקומות שונים.
    50. ^ בקהילות שלא אמרוהו קודם.
    51. ^ 'סדר הקינות לתשעה באב כמנהג פולין וקהילות האשכנזים בארץ-ישראל, ירושלים תשס"ב, עמוד ט' במבוא
    52. ^ נמצאת כאן
    53. ^ הסידור לתשעה באב איש מצליח לפי מנהגי ונוסח הספרדים ועדות המזרח, מכון הרב מצליח
    54. ^ קינות 'קול התחנה החדש', ושם נתבאר לפני כל קינה מקומה הראשון.
    55. ^ רשות לשבת ראשונה (שבה מפטירים 'דברי ירמיהו')
    56. ^ 1 2 3 4 5 6 7 במקור רשות ל'נשמת'
    57. ^ 1 2 3 במקור רשות לקדיש
    58. ^ 1 2 3 במקור רשות ל'ברכו'
    59. ^ 1 2 3 4 במקור רשות ל'אתה הראת'
    60. ^ רשות לשבת שניה (שבה מפטירים 'שמעו דבר ה)
    61. ^ במקור רשות להכרזת חודש אב
    62. ^ במקור רשות ל'ברוך שאמר' לשבת שלישית ('שבת איכה')
    63. ^ במקור רשות ל'ברוך שאמר'
    64. ^ 1 2 רשות ל'על נהרות בבל'
    65. ^ ובקצת קהילות אם חל בימות החול אומרים אחריו הקינה 'אוי כי ירד אש' ולא להלן, ואחריה שירת האזינו.
    66. ^ מנהג קדום אצל יהודי ארם צובא הוא לקרוא את מגילת איכה לאחר שירת האזינו ולפני תפילת ערבית (ולא אחרי תפלת העמידה כמו ברוב העדות)
    67. ^ 1 2 3 4 5 6 רשות למגילת איכה
    68. ^ ברוב המנהגים מדלגים על שני הפיוטים הבאים
    69. ^ בקצת קהילות יוצאי סוריה אין אומרים אחרי המגילה אלא הקינה האחרונה 'אז בחטאינו' או רק חלקה, ויש שמשלימים השאר אחרי התפילה.
    70. ^ מילים ולחנים
    71. ^ בכמה קהילות, בעיקר בעיראק, נהגו להשמיט קינה זו שלה רוח ילדותי מדי
    72. ^ רוב הספרדים נוהגים למנות מאחרי שנת תתכ"ח לאלף השלישי, שהיא השנה הלועזית 68. תאריך זה מבוסס על 'סדר עולם רבה', שמונה 'לשנים שלמות', ולכן היה צריך להוסיף עוד שנתיים לפי המנין הנהוג 'לבריאת העולם'.
    73. ^ קיימים חילוקי מנהגים בנוסח המנין: יש אומרים כך: 'אחינו בית ישראל שמעו! היום ___ שנים שנחרב בית קדשנו ותפארתנו. נפלה עטרת ראשנו, אוי נא לנו כי חטאנו. ויש אומרים כך: 'שמעו נא אחינו בית ישראל! כי בעונותינו ועונות אבותינו אנחנו מונים לחרבן בית מקדשנו ולשרפת היכלינו ולגלות שכינת עזנו ולנפילת עטרת ראשנו ולפיזור עם הקדש מירושלים עיר הקדש. אוי לנו על גלות השכינה. אוי לנו על חרבן בית המקדש. אוי לנו על שריפת התורה. אוי לנו על הריגת הצדיקים. אוי לנו על צערו של משיח. היום __ לחרבן בית המקדש
    74. ^ קינה זו נתקנה במקור להאמר אצל פתיחת ההיכל, ואין ברור למה נהגו לאמרה כאן.
    75. ^ ויש שמאחרים אמירת הקינות לאחר קריאת התורה וההפטרה.
    76. ^ הרב דניאל גולדשמידט, 'סדר הקינות לתשעה באב כמנהג פולין וקהילות השכנזים בארץ ישראל', ירושלים תשס"ב, עמוד ח' במבוא
    77. ^ 1 2 במקור פיוט לברכת אבות מסוג 'מגן' (רשות)
    78. ^ 1 2 כך כתוב ב'קול תחינה החדש', וכן להלן, והוא על פי האקרוסטיכון. והרב גולדשמידט (הערה 12 במבוא) ייחס את כל הקרובה לר' שלמה אבן גבירול
    79. ^ 1 2 במקור פיוט לברכת אבות
    80. ^ 1 2 'במקור פיוט לברכת גבורות מסוג 'מחיה'
    81. ^ 1 2 במקור פיוט לברכת גבורות
    82. ^ 1 2 'במקור פיוט מסוג 'משולש
    83. ^ 1 2 פיוט מסוג 'סילוק' שממשיך כפיוט 'קדושה'
    84. ^ 1 2 במקור פיוט לברכת קדושת השם
    85. ^ 1 2 במקור פיוט לברכת 'חונן הדעת'
    86. ^ 1 2 במקור פיוט לברכת התשובה
    87. ^ 1 2 הקינה הבאה מיוסדת על פסוק א' שבו.
    88. ^ קינות אלו נוספו בספרי הקינות ממהדורת ליוורנו תר"ג (קול תחנה) והן קרוב לשישים. ובמהדורת 'קול תחינה החדש' הוסיפו עוד 11 קינות המופיעות בחלק המהדורות הישנות, ורובם מאת ר' משה זכות. שלשה מהן נוהגים לומר לפני תפילת מנחה ושם מקומן.
    89. ^ 1 2 בקהילות האשכנזים נהוג להשתמש בפיוט זה כסליחה מהסוג 'חטאנו' בעידנים שונים
    90. ^ ויש שמחכים עד אחרי קדיש תתקבל
    91. ^ ניתן לצפות בחלק מהמהדורה החדשה (ירושלים תרנ"ד) כאן
    92. ^ יש שמדלגים פיוט זה ויש שאומרים ממנו רק בית הראשון וכן הוא בתכלילים ובנוסח הספרדים, ויש שמשלימים אותו ומשלוים בתיו בין פרקי מגילת איכה
    93. ^ אינו מוזכר ב'עץ חיים'
    94. ^ לדברי ד"ר משה גברא, מכאן ואילך לקוח מסדר הקינות סידור ספרדי וינה 1889 שכנראה הגיע לתימן בשינויים קלים
    95. ^ 1 2 קינה זו אומר כל הקהל ביחד והש"ץ חוזר על המילים האחרונות וממשיך
    96. ^ רוב התימנים נוהגים למנות מאחרי שנת תתכ"ט לאלף השלישי, שהיא השנה הלועזית 69. תאריך זה מבוסס על ראשונים שמונים 'לאדם הראשון', ולכן היה צריך להוריד בשנה לפי המנין הנהוג 'לבריאת העולם'. אך דעת רבנו חננאל ורבנו תם שהחורבן אכן אירע בשנה זו.
    97. ^ 1 2 יש אומרים כרגיל עד 'יתכלי מננא'
    98. ^ ואין אומרים 'אליכם עדה קדושה' שבסדר הספרדים
    99. ^ ואין אומרים 'בת עמי תייליל' שבסדר הספרדים
    100. ^ ואין אומרים 'יהודה וישראל דעו' שבסדר הספרדים
    101. ^ ואין אומרים 'עיני עיני ירדה מים' שבסדר הספרדים
    102. ^ ואין אומרים 'זאבי ערב' ו'שומרון קול תתן' שבסדר הספרדים
    103. ^ אומרים אותה בערב גם בסדר הספרדים, אבל כאן מופיעה בשלמות
    104. ^ מחזור מנהג איטלייאני לפי הנהוג בכל הקהילות, כרך ראשון עמוד 1082 ואילך. לרשומה בקטלוג הספרייה הלאומית.
    105. ^ עיין לדוגמה
      שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
      פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית             מחזור בולוניא ש"א, עמוד 365 ואילך, באתר היברובוקס
    106. ^ מחזור מנהג איטלייאני לפי הנהוג בכל הקהילות, כרך ראשון עמוד 1120 ואילך.
    107. ^ מחזור מנהג איטלייאני לפי הנהוג בכל הקהילות, כרך ראשון עמוד 1250.
    108. ^ היום גם אותה אומרים רק אחרי חזרת הש"ץ ברוב המקומות.[דרוש מקור][מפני ש...]. כך כתוב בערך תשעה באב.
    109. ^ במנהג רומא, יש לפעמים פיוטי מעבר בין קינה לחבירתה. צויינו כאן פיוטי המעבר באותיות מוטות.
    110. ^ שהוא באמת המשך של הקרובה זכור איכה.
    111. ^ ויושבין על הארץ
    112. ^ ובאמצע פיוט זה קמים על רגליהם
    113. ^ לדוגמא כאן עמוד 392 ואילך.
    114. ^ לדוגמא כאן עמוד 528 ואילך.
    115. ^ https://web.nli.org.il/sites/nlis/he/song/Pages/mavo_lekinot.aspx
    116. ^ הספר מן המצר לקריאה באתר Scribd
    117. ^ קינות מאת זקני חכמי תימן על הריסות הדת ע"י השלטון בארץ הקדש, ירושלים, תש"י, באתר אוצר החכמה.
    118. ^ ניצה דורי, "ייצוגים חברתיים ודתיים בקינות גוש קטיף ומשמעותם התרבותית-לאומית", חמדעת י (תשע"ח), עמ' 93–119
    אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קינות_לתשעה_באב&oldid=32144070"