קריית ים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריית ים
Kiryat Yam COA.svg
Kyam5.jpg
מחוז חיפה
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה דוד אבן צור
גובה ממוצע ‎10‏ מטר
תאריך ייסוד 1941
סוג יישוב עיר בעלת 20 - 50 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 38,309 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.3%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 8,829 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 4,339 דונם
מיקום קריית ים
קריית ים
קריית ים
דירוג חברתי-כלכלי 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4055
פרופיל קריית ים נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
קרית ים בשנת 1949
רחוב צה"ל בעיר
פסל בת הים הקטנה בחוף קריית ים

קריית ים היא עיר במחוז חיפה בישראל, הנמצאת שמונה קילומטרים צפונית לחיפה, והיא אחת מהערים המרכיבות את הקריות. נוסדה בשנת 1941 והוכרזה כעיר בשנת 1976.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1928 הוחל תכנונו של האזור ונקנו 9,000 אקרים (כ־37,000 דונם) באזור מפרץ חיפה, על ידי החברות East Palestine Coperation והקרן הקיימת לישראל. רוב האזור היה ביצות נגועות במלריה, אך שתי החברות החלו במלאכת הייבוש ופיתוח האזור. האזור תוכנן על־פי שיטת "תכנון ערים מודרניות", והאזור חולק לאזורי מגורים, תעשייה וחקלאות.

בשנת 1939 חברת הבנייה "גב ים" קנתה חלק מהאזור והחלה בבניית השכונה הראשונה. בשלב הראשון נבנו 60 יחידות דיור, ש-40 מתוכן הועמדו לרשות הצבא הבריטי, והשאר הוצעו למכירה. בחלק מיחידות הדיור שהוקצו לצבא הבריטי התגוררו הנוטרים. בתחילה נבע בלבול בין שמות היישוב החדש: "קריית ים" או "גב-ים" מאחר שעל אתרי הבנייה התנוססו שלטים גדולים של חברת הבנייה "גב-ים", מה שגרם לבלבול בקרב הבאים ליישוב. על מנת ליישב זאת, פרסמה המועצה המקומית ב"דפים לקריית ים", מיולי 1954, מודעה בזו הלשון: "תושב נכבד! שם קרייתנו הוא קריית-ים ולא גב-ים. מעתה תאמר רק: קריית ים!".

מיקומו של היישוב היווה נקודה אסטרטגית חשובה עבור הבריטים, זאת בעיקר לשם הגנה על נמל חיפה ובתי הזיקוק ועל כן הוצבו על החוף מגדלי תצפית וסוללה בת שני תותחים בני שישה אינץ' כל-אחד. לפני הקמת היישוב הוקם בשטחו בית ספר לתותחנים של הצבא בריטי. 70 נוטרים יהודים בפיקודו של סרג'נט יעקב נמרי שמרו על הבסיס בקרית ים ועל מחנות הצבא בקריית-מוצקין.

תחילת ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרעין המתיישבים הראשון הגיע בשנת 1941 בנסיבות שונות. חלק מהנוטרים אשר הוצבו בתחנה מתוקף תפקידם החליטו להתמקם ביישוב ולהיות לתושבי קבע. עם קבוצה אחרת של מתיישבים נמנו חיילים יהודיים, אשר שירתו בצבא הבריטי ולאחר שחרורם החליטו להשאר ולהתיישב במקום. קבוצה שלישית כללה את משוחררי הבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה ובשנת 1946 באו לקריית ים ובנו בה את ביתם. קבוצה רביעית הורכבה בעיקר מזוגות צעירים יוצאי אירופה.

עם הקמת מכון 3 של רפא"ל בצפון הקריה, התגוררו רבים מעובדי המכון ומהנדסיו בקריה. כמו כן מצאו בה את מקומם ימאים רבים שעבדו באוניות צי הסוחר.

בראשית ימיה של קריית-ים, נאלצו המתיישבים הראשונים להתמודד עם תנאי מחיה קשים, כגון העדר אמצעי תחבורה, העדר שירותים אלמנטריים ואף יללות תנים, אף שהשכונה חוברה כבר מראשיתה לרשת החשמל. המאבק הקשה ביותר התנהל סביב החולות הנודדים. קריית ים הוקמה על אזור חולי רבוי דיונות והפתרון המקורי של התושבים למניעת התפשטותם לתוך הבתים הייתה באמצעות שתילת צמחים (כגון: אשלים, נר-הלילה ורותם המדבר) ועבודות גינון. במקביל, חברת "גב-ים" פעלה ליישור החולות לצד הבנייה.

המים ליישוב הגיעו באמצעות בארות ולא היה מגדל מים כביישוב הסמוך, קריית מוצקין. במקום נחפרו ארבע בארות ומהן נשאבו המים.

שנות ה-40 וה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 התנהל משא ומתן על חופיה של קריית-ים להקמת מפעל מרחצאות עברי. בשנת 1947 הוקם בחוף אתר בשם: "גליה", בשותפות עם חברת "פלם-ביץ'" וחיילים משוחררים מהצבא הבריטי שכללה שלושה מבנים עקריים: הקזינו, אשר היה בית קפה עם רחבת ריקודים, ושתי מלתחות (גרדרובות). "חוף גליה" היה למוקד חיי התרבות והחברה בקריות. סמוך לחוף נבנה בית מלון קטן בשם "מיאמי" על ידי משפחה יהודית דתית שעלתה ממצרים. הבניין הוקם בין השנים 1950 - 1951 והיו בו 17 חדרים. כיום הבניין המוגדל הוא בית חולים סיעודי. בקריה הוקמו בסוף שנות הארבעים שני מפעלים: מאפיה חשמלית טננבוים ובית חרושת לקרח, שאינם פועלים עוד. האוכלוסייה הצעירה של היישוב מלאה עד מהרה את הסמטאות בילדים קטנים, שנזקקו למסגרת חינוכית. הגנון הראשון ביישוב נפתח בבית פרטי בשנת 1944.

בתחילת שנות ה-50 הגיעו לקרית ים עולים מתימן ומאירופה - ניצולי שואה ופליטי מלחמת העולם השנייה. הם שוכנו בשכונה ג'. העולים מתימן הגיעו בעיקר מצנעא ודמאר והקימו בתי כנסת בשכונה ועד מהרה תרמו רבות לפיתוח היישוב. העולים מאירופה הגיעו בעיקר מפולין ומרומניה בעלי מלאכה ומסחר ותרמו אף הם לפתוח של היישוב.

ביישוב לא היה קיים בית-ספר, ועל-מנת שלא יצטרכו הילדים לנסוע לבית-הספר בקריית מוצקין, יזמה מורה בשם אסתר לוריא את "הכיתה הראשונה של בית-הספר הראשון", ב- 1946 בדירתה, ואחרי שנתיים עברו למבני המחנה הבריטי שננטש בסיום תקופת המנדט. לימים התרחב בית הספר ובשנת 1959 היה ל"בית הספר היסודי אורים". המחנה הנטוש היה אחרי קום המדינה למעברה, שקלטה עולים ניצולי שואה מאירופה ועולים מצפון אפריקה. המעברה נשאה את השם הצבאי הבריטי "הקמפ". בין הילדים שגדלו בקמפ: ראש העיר לשעבר - שמואל סיסו. כיום במקומו קריית ים ב'. צריפי המחנה הבריטי שינו יעוד לאחר קום המדינה: אחד היה לבית כנסת, שני למרפאת קופת חולים וסנדלריה ושלישי היה לבית ההסתדרות והספרייה. בשנות האלפיים במקומם גן ציבורי.

ראש המועצה הראשון משנת 1951 היה משה קובר במועצה ממונה על ידי משרד הפנים. ב-1952 נערכו בחירות מוניציפליות ראשונות לראשות המועצה, בהן נבחר משה קובר לראש המועצה וטוביה הוברמן לסגנו. המועצה כללה 14 חברים. לצורך איוש משרת מזכיר המועצה התקיים מכרז בו זכה בנימין פרידמן (אפרת) בשנת 1952, ולימים היה לראש המועצה השני 1955-1976 ולראש העיר הראשון - בין השנים 1981 - 1976.

בקרית ים פעלו שני בתי קולנוע: "נוף הקריות" בקרית ים ג' ו"ניצן" בקרית ים ב'. שניהם נסגרו ומבניהם פועלים כמרכז מסחרי.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם גל העלייה הגדול מברית המועצות בראשית שנות ה-70, נבנה מרכז קליטה בדירות צמודות קרקע ובמגדלי מגורים בני עשר קומות, מה שיצר לבסוף את אזור קריית ים ד'. עם העלייה מארצות הרווחה לקראת סוף שנות השבעים, נבנה מרכז קליטה גדל ממדים במתכונת של מלון סוויטות על חוף ימה של העיר והוא שימש עד אמצע שנות ה-90 כמרכז קליטה גם לגלי העלייה הגדולים ממדינות "חבר העמים". כיום משמש המבנה כהוסטל.

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית ים מחולקת לאזורים; קריית ים א', קריית ים ב', קריית ים ג' וקריית ים ד'. כיום עם הרחבת הבניה בעיר, נוספו שכונות מגורים עם שמות מוגדרים כמו "פסגות ים" ו"בנה ביתך" במזרח העיר. "אלמוגים" בצפון, ו"סביוני ים" במזרח. זאת מלבד שיכון "צבא קבע" הוותיק, הקיים במרכזה (קריית ים ב') כבר משנות ה-60.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת לבנון השנייה אשר אירעה בקיץ 2006, ספגה קריית ים מטחים של קטיושות. בעיר עצמה לא נהרג אף אזרח, אך נגרם נזק כבד לרכוש. חמישה מתושבי העיר נהרגו בהתקפת הטילים על מוסך הרכבת בחיפה, וחייל תושב העיר נהרג בקרב בבינת ג'בייל.

קריית ים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011, הושלמה הקמתו של הפלנטריום על שם האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון והקמתו של האושינריום - מצפה תת-ימי. בשנת 2012 הוסר הפסל של בת הים הקטנה שהיה מונח על המזח.

גשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גשר יצחק רבין (מעל מסילת הרכבת)
  • גשר מנחם בגין (מעל מסילת הרכבת)

רחובות מרכזיים: ממזרח למערב- שדרות: רוברט סולד, זאב ז'בוטינסקי, משה שרת, צה"ל, הרברט להמן, חיים ויצמן, הפלמ"ח

מדרום לצפון: שדרות ירושלים, ח.נ. ביאליק, יצחק בן צבי, י. ל. פרץ, גיורא יוספטל, ש"י עגנון, פנחס ספיר

מרכז נמיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז נמיר (מכונה גם מרכז ניצן), הוא המרכז של העיר שנמצא בשכונה ב', בדיוק בגבול בין שכונה ב' לשכונה א'. במרכז זה יש את רוב החנויות בקריה כמו הסופר פארם (שהיה בעבר קולנוע ניצן). במרכז נמיר גם יש חלק ממערכות החינוך, ביניהן רודמן (חטיבת הבניים), רודמן (התיכון), עירייה, ספריה עירונית, מתנ"ס, אשכול פייס, לוינסון (חטיבת בניים), מגרש ספורט אתלטי (שייך לחטיבת בניים/תיכון רודמן), פלנטריום ועוד.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בקריית ים 38,309 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 70.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 6,403 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[1]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקריית ים קיימים עשרות מרכזי תרבות, מתנ"ס, מרכזי לימוד ומועדונים לכל הגילאים, תזמורת נוער עירונית המייצגת את הקריה גם בחו"ל, ואף זכתה להופיע בפני מליאת עצרת האו"ם ולנגן בה את 'התקווה'.

כיום יש בקריית ים שמונה בתי ספר יסודיים: אורים, אמירים, מפלסים, סיני, מוריה, ימית, עלומים אלמוגים ואור אבנר שלושה בתי ספר תיכונים וחטיבות בינים: רבין, רודמן ולוינסון. בבתי הספר רבין ורודמן פועלת תוכנית מופת.

בקריית פועלות שלוש תנועות נוער: הנוער העובד והלומד, הצופים ובני עקיבא.

ראשי היישוב, המועצה והעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב נמרי - מפקד הנוטרים וההגנה באזור (החל מ-1940), יו"ר ועדת המצב במלחמת העצמאות
  • אברהם פרידמן - "מוכתר" הקריה מטעם חברת גב ים (החל מ-1941)
  • ישראל מלמד - ראש הוועד המקומי הראשון (החל מ-1946)
  • שמעון אורנשטיין - ראש הוועד המקומי השני
  • 1952-1951 משה קובר - ראש המועצה הראשון (ממונה)

1952 - 1955 משה קובר - ראש המועצה הראשון (נבחר)

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קרית-ים, בראשית היו חולות... סיפור יסודה של העיר", משה אדלר ויוסי נמרי, יובל 50 לעיר, 1992, עיריית קריית-ים.
  • "בתים קטנים בדיונות הנודדות", סיפורה של קריית ים א', אסתר זנדברג, הארץ, מוסף יום העצמאות, 11 מאי 1997

"השומרים התעלמו והקבוצניקים גנבו נשק - נוסטלגיה בקרית ים", שלמה אברמוביץ, הד הקריות, 7.9.79

"מעשים - ההסתדרות בחיפה בשנים 1945 - 1953", הוצאת מועצת פועלי חיפה, 1953

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]