טריאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טריאנוס
רומא בשנת 117 לספירה. שיא ההתפשטות הטריטוריאלית.

מרקוס אולפיוס נרווה טריאנוס (18 בספטמבר 53 - 9 באוגוסט 117) היה קיסר האימפריה הרומית משנת 98 ועד מותו. היה השני מבין "חמשת הקיסרים הטובים". תחת שלטונו הגיעה האימפריה לשיא התרחבותה הטריטוריאלית. במסורת היהודית זכור טריאנוס כמדכאו ביד רמה של מרד התפוצות אשר פרץ בשנת 115 בקרב היהודים בגולה.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריאנוס היה בנו של מרקוס אולפיוס טריאנוס, סנאטור חשוב ממשפחה רומית שהתיישבה בספרד, אשר אף מוזכר מספר פעמים בספרו של יוסף בן מתתיהו, "מלחמת היהודים", כמפקד הלגיון העשירי פרטנסיס. הוא נולד בעיר איטליקה (כיום סמוך לסביליה בספרד) בשנת 53. כאיש צעיר התקדם בשירותו הצבאי בכמה מן האזורים המסוכנים בגבולות האימפריה. הוא לקח חלק במלחמותיו של הקיסר דומיטיאנוס כנגד השבטים הגרמנים, וכאשר נרצח דומיטיאנוס, בשנת 96 כבר היו לו מוניטין של איש צבא.

מוניטין אלו סייעו לו תחת שלטון יורשו של דומיטיאנוס נרווה הנחשב לראשון "הקיסרים הנאורים". נרווה לא נהנה מפופולריות בשורות הצבא, והיה זקוק לקבלת תמיכתם. לפיכך אימץ נרווה את טריאנוס לבן, והכריז עליו כיורשו בשנת 97. אימוץ זה היה אחד מעקרונות השלטון של הקיסרים הנאורים, אשר לא מינו לתפקיד יורשם את בנם הטבעי, כי אם בחרו באיש צבא או מינהלן מוכשר, ואימצו אותו לבן עוד בחייהם, דבר שהבטיח את רציפות השלטון התקין. את הידיעה על האימוץ קיבל טריאנוס מאחד ממפקדי צבאותיו, אדריאנוס, וכך נהנה אדריאנוס מחסדו של טריאנוס לשארית ימי חייו. כאשר מת נרווה, ב-27 בינואר 98, קיבל טריאנוס את השלטון ללא כל התנגדות, והיה כך לקיסר השני אשר נולד מחוץ לאיטליה.

שלטונו כקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר החדש נהנה מאהדת העם, והצדיק אותה בתקופת שלטון ארוכה ללא שפיכות הדמים שאפיינה את קודמיו. הוא שחרר רבים שנכלאו על ידי דומיטיאנוס שלא לצורך, והחזיר רכוש שהוחרם לבעליו, תהליך בו החל נרווה, אך לא הספיק להשלימו. הפופולריות שלו הגיעה לכך שהסנאט העניק לו את הכינוי "אופטימוס" שפירושו "הטוב ביותר".

טריאנוס כאיש צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריאנוס היה ידוע בעיקר במלחמותיו. בשנת 101 יצא למתקפה כנגד ממלכת דקיה (כיום בשטחן של רומניה והונגריה על הגדה הצפונית של נהר הדנובה). הוא הכניע את מלך הדקים דקבלוס, וכבש את בירת הדקים סרמיזגטוסה. טריאנוס התקבל ברומא במסע ניצחון. עם זאת, דקבלוס החל שוב להתמרד, וטריאנוס שב לדקיה, בנה גשר ענק מעל לדנובה, וכבש את הארץ לחלוטין בשנת 106 תוך שהוא משמיד את הבירה. דקבלוס התאבד, ודקיה יושבה במתיישבים רומיים, והייתה לפרובינקיה רומאית.

בשנת 106 נלחם טריאנוס אף כנגד הנבטים וכבש את הממלכה, לאחר שמלכה האחרון מת ומינה את טריאנוס ליורשו בצוואתו.

בשבע השנים שלאחר מכן משל טריאנוס ללא מלחמות. בתקופה זו התכתב עם הסופר פליניוס הצעיר על השאלה כיצד לנהוג בנוצרים. לדעת טריאנוס ניתן היה להניח להם לנפשם, ובלבד שלא ינהגו את מנהגי דתם בציבור. הוא בנה מספר מבנים מונומנטלים ושיפר את רשת הדרכים שבין איטליה וספרד מולדתו. כיום ניתן לראות באיטליה את שרידי "פורום טריאנוס" ואת שרידי עמוד הניצחון שהקים על מנת לציין את ניצחונו על הדקים.

בשנת 113 יצא למסע המלחמה האחרון שלו, המלחמות הפרתיות. על פי הסכמים קודמים היה על האימפריה הפרתית להתייעץ עם רומא בטרם ימונה מלך ארמניה. הפרתים הפרו הסכם זה ומינו מלך שלא היה מקובל על הרומאים. טריאנוס כבש את ארמניה והדיח את מלכה. משם המשיך דרומה אל האימפריה הפרתית עצמה, וכבש את הערים בבל, סלאוקיה ולבסוף את הבירה קטסיפון. הוא המשיך דרומה אל המפרץ הפרסי, והכריז על מסופוטמיה כפרובינקיה חדשה באימפריה.

בשנת 116 חצה את הגבול לתוך איראן וכבש את העיר שושן, הוא הדיח את מלך הפרתים אוסורס הראשון, והציב במקומו שליט בובה בשם פרתמספטס. היה זה ההישג הגדול ביותר שהשיגו הרומאים בהתקדמותם במזרח, הישג שאף שליט רומי מאוחר יותר לא יגיע אליו.

מותו של טריאנוס וירושתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנקודה זו התהפך מזלו של טריאנוס. העיר חתרה בעורף, על נהר החידקל המשיכה להתנגד לו, והוא נאלץ לצור עליה. במהלך המצור ייתכן שסבל ממכת חום, ובריאותו התערערה. באותה העת החלו היהודים במרד, המכונה מרד התפוצות שכלל התקוממות כנגד התושבים היוונים וכנגד הרומאים בערים רבות, במסופוטמיה, לוב, אלכסנדריה וקפריסין. טריאנוס נאלץ להקצות רבים מכוחותיו לדיכוי המרד.

בשלב זה התערערה בריאותו עד כדי שנאלץ לפרוש מן המלחמה. טריאנוס נפש על מנת להחזיר את כוחותיו באביב והקיץ של שנת 117 אך לבסוף מת ב-9 באוגוסט בשנה זו בטרסוס שבקיליקיה. ישנם ויכוחים באשר ליורשו. יש הסבורים כי מינה את לוקיוס קוייטוס ליורשו, וכי הייתה זו אשתו של טריאנוס, פלוטינה, אשר אדריאנוס היה קרוב משפחתה, אשר זייפה את חתימתו של טריאנוס על מסמכי אימוצו של אדריאנוס לבן לאחר מות טריאנוס. יש הסבורים כי אכן מינה את אדריאנוס שהיה חביבו עוד בימי חייו.

אדריאנוס, משמונה לקיסר, נסוג ממרבית כיבושיו של טריאנוס במזרח, שכן סבר כי ההחזקה בהם מאמצת את כוחותיה של האימפריה מעבר לדרוש.

דימויו של טריאנוס בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך התקופה שלאחר מכן, כל קיסר חדש שמונה, התקבל על ידי הסנאט בברכה - "felicior Augusto, melior Traiano" - מי ייתן ותהיה בר מזל יותר מאוגוסטוס וטוב יותר מטריאנוס.

זכרו של טריאנוס נשמר במהלך ההיסטוריה כשליט טוב ומיטיב, ואף עליית הנצרות לא פגעה במוניטין זה. בימי הביניים הופצה האגדה לפיה האפיפיור גרגוריוס הראשון, הקים אותו מן המתים והטביל אותו לנצרות. ביצירתו של דאנטה, הקומדיה האלוהית, פוגש דאנטה את טריאנוס בגן עדן, ביחד עם שליטים נוספים שהיו ידועים כאנשי צדק.

כיום יש הרואים בעליית טריאנוס לשלטון דוגמה כיצד אימצה רומא את הרעיונות והלכי הרוח מכל רחבי האימפריה, ואילו אחרים רואים בעליית הספרדי לשלטון ברומא כתחילת נפילת החברה הרומאית הטהורה.

היהודים וטריאנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת היהודית ידוע טריאנוס כרשע מרושע. לאחר תקופה קשה, בה היו זכרונות המרד הגדול עוד טריים, ו"המס היהודי" שהוטל על ידי אספסיאנוס, נגבה בחוזק יד מן היהודים שברחבי האימפריה, הייתה תקופת שלטונו של נרווה (96-98) כמשב רוח רענן. נרווה ניסה להיטיב עם היהודים ולפייסם. טריאנוס לא המשיך בקו זה. בימי כהונתו פרץ מרד התפוצות, אשר דוכא בחוזק יד. מאות אלפים מיהודי התפוצות הומתו בחרב בכל רחבי האימפריה, ובית הכנסת הגדול באלכסנדריה שהיה ידוע ביפיו ובתפארתו, הוחרב.

טריאנוס נזכר במדרש איכה רבה בכינוי "שחיק עצמות" שהיה שמור לצוררים מסוגו של אדריאנוס אשר דיכא את מרד בר כוכבא. על פי המדרש, נולד לטריאנוס בן בתשעה באב, והבן מת בחנוכה, משנודע לטריאנוס כי היהודים התאבלו ולבשו שק עם לידת הבן, אך הדליקו נרות עם מותו, יצא לנקום בהם והרג בהם אנשים ונשים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ע"מ: 444 - 471

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קיסרי רומא

מלכי רומא · קיסרי רומא · בית קונסטנטינוס והקיסרים הנוצרים · קיסרי האימפריה הרומית המערבית


תקופת הפרינקיפט

אוגוסטוס קיסר · טיבריוס קיסר · קליגולה · קלאודיוס קיסר · נירון קיסר · גלבה · אותו · ויטליוס · אספסיאנוס · טיטוס · דומיטיאנוס · נרווה · טריאנוס · אדריאנוס · אנטונינוס פיוס · לוקיוס ורוס · מרקוס אורליוס · קומודוס · פרטינקס · דידיוס יוליאנוס · ספטימיוס סוורוס · קרקלה · מקרינוס · אלאגבאלוס · אלכסנדר סוורוס


תקופת משבר המאה ה-3

מקסימינוס · גורדיאנוס הראשון · גורדיאנוס השני · פופיאנוס ובלבינוס · גורדיאנוס השלישי · פיליפוס הערבי · דקיוס עם הרניוס אטרוסקוס · טרבוניאנוס גאלוס עם הוסטיליאן ועם ולוסיאנוס · איימליאנוס · ולריאנוס · גליאנוס עם סלונינוס· קלאודיוס השני גותיקוס · קווינטילוס · אורליאנוס · טקיטוס · פלוריאנוס · פרובוס · קארוס · קארינוס עם נומריאנוס


תקופת הדומינט

דיוקלטיאנוס · קונסטנטיוס כלורוס · גלריוס · פלביוס ולריוס סוורוס · מקסימינוס דאיה · מקסנטיוס · ליקיניוס · קונסטנטינוס

האימפריה הרומית