עדין אבן ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)
Harav adin.jpg
הרב עדין אבן ישראל עם פירושו לתלמוד
תאריך לידה 1937
מקום פעילות שכונת נחלאות בירושלים
השתייכות חסידות חב"ד
נושאים שבהם עסק תלמוד וחסידות
רבותיו דב בער אליעזרוב, שלמה חיים קסלמן ונחום שמריהו ששונקין
חיבוריו תלמוד שטיינזלץ ועוד
"מרכז שטיינזלץ" בשכונת נחלאות בירושלים (מאי 2007)

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) (נולד ב-1937) הוא רב המשתייך לחסידות חב"ד, חוקר ומבאר תלמוד וחסידות, כתב את הביאור לתלמוד הידוע בשם תלמוד שטיינזלץ, חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת 1988, ועיטור נשיא מדינת ישראל לשנת 2012.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

נולד בירושלים בשנת 1937 למשפחה חילונית. אביו, אברהם שטיינזלץ, חבר לח"י וקומוניסט, נסע ב-1936 לספרד על מנת להצטרף לבריגדות הבינלאומיות שלחמו במלחמת האזרחים שם. בשנות העשרה שלו חזר בתשובה ולמד בישיבת תומכי תמימים של חסידות חב"ד בעיר לוד. בין השאר למד אצל הרבנים דב בער אליעזרוב, שלמה חיים קסלמן ונחום שמריהו ששונקין. בהמשך למד כימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית ולימודים תורניים בישיבות בירושלים. כשהיה בגיל 23 מונה להיות מנהל בית ספר הצעיר ביותר בארץ‏[1]. בעל השכלה רחבה בתחומי דעת שונים.

בשנת 1965 הקים את "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים" השוכן כיום בשכונת נחלאות שבירושלים, העוסק בביאור התלמוד, במטרה להגישו לקורא הישראלי של ימינו. התלמוד בהוצאתו, הידוע כ"תלמוד שטיינזלץ", מנוקד, מפוסק ומחולק לפסקאות. בנוסף לפירושים המקובלים (רש"י ותוספות) נכללים בו תרגום של התלמוד מארמית לעברית בתוספת מבואות, הסברים קלים, סיכומים, ביוגרפיות של חכמי התלמוד, תרשימים, תמונות ועוד. בשנת 2004 יצאה לאור גרסה ממוחשבת של מהדורתו על גבי תקליטור. ב-2010 (א' בכסלו תשע"א), הסתיים הפרויקט עם צאתו לאור של הכרך האחרון.‏[2]

בשנת 1984 הקים בירושלים מוסד חינוכי בשם "מקור חיים" ובו בית ספר יסודי (כיתות א-ח) לבנים, שבהמשך נוסף לו גם אגף לבנות (כיתות א-ה), ישיבה תיכונית הממוקמת כיום בקיבוץ כפר עציון וישיבה גבוהה בשיתוף הרב מנחם פרומן והרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג). ישיבה זו נסגרה לאחר כמה שנים. בשנת 1999 הוקמה בנשיאותו הישיבה הגבוהה בתקוע.

בשנת 1988 הוענק לו פרס ישראל למדעי היהדות.

בשנת 1989, בסמוך לנפילת מסך הברזל, הקים את הישיבה הראשונה במוסקבה שזכתה להכרת שלטונות ברית המועצות.

בשנת 1991 שינה את שם משפחתו לאבן ישראל בעקבות המלצה של הרבי מליובאוויטש.

הרב אבן ישראל ידוע בעיקר בשל פירושו לתלמוד. כמו כן הוא כתב שורה ארוכה של ספרים הנוגעים לעולם היהדות ובעיקר לחסידות, בהם ביאור נרחב על ספר התניא. בעקבות פירושו לתלמוד יצאו מספר ביאורים דומים, כגון "שוטנשטיין".

בשנת 2006 פתח את מרכז שטיינזלץ לידע יהודי בשכונת נחלאות שבירושלים, שבו מתקיימים שיעורים וסדנאות בתחומים שונים.

בשנת תשס"ה (2005) השתתף הרב אבן ישראל (עם הרבנים ישראל אריאל, יואל שוורץ ואחרים), ביוזמה של הסנהדרין המתחדשת. במסגרת זו מונה הרב אבן ישראל ל"נשיא הסנהדרין". הוא רואה את הגוף החדש כגוף "עוברי", שאינו אלא בסיס לסנהדרין אמיתית בעתיד. במשך השנים התמעטה מעורבותו בגוף זה, ובסיוון תשס"ח (2008) הודיע על פרישתו כליל.

בכסלו תשע"א (2010) השלים את פירושו לתלמוד המבואר.

בשנת תשע"ב (2012) זכה בעיטור נשיא מדינת ישראל.

[עריכה] רבנותו

הרב אבן ישראל מושפע מתורת גדולי החסידות, ובראשם אדמו"רי חב"ד והרבי מקוצק. הוא שמר על קשר מיוחד עם הרבי האחרון מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון. היה בין היחידים שנכנסו אליו ל'יחידות' בשנותיו האחרונות, למשך שעות ארוכות ולעתים לילות שלמים [דרוש מקור]. שמר על קשר מיוחד גם עם האדמו"ר מגור, רבי ישראל אלתר, "הבית ישראל", ואת ביאורו למסכת פאה מן התלמוד הירושלמי הכין לבקשת אחיו וממשיכו הרב שמחה בונים אלתר.

[עריכה] ביקורת

סדרת הרצאות ב"אוניברסיטה משודרת", שבהן התייחס בצורה אנושית לדמויות התנ"ך, הקימו עליו את החרדים הליטאים ומנהיגם הרב אלעזר מנחם מן שך. בין היתר נטען כנגד השוואתו את שמשון הגיבור להרקולס מן המיתולוגיה היוונית. במכתבו של הרב אלעזר מנחם מן שך הוא טען כי על ידי הלימוד של התלמוד המבואר "סר כל זיק של קדושה ואמונה" והדבר יביא לשכחת התלמוד. עוד תקף את חיבוריו האחרים וטען "שיש בהם דברי מינות ואפיקורסות וחילול כבוד התורה" וכי הרב שטיינזלץ "מעז לדבר בזלזול נורא על האבות הקדושים התנאים והאמוראים, אשר אין לנו כלל תפיסה בגודל מדריגתם והשגתם" ו"ספריו צריכים גניזה, ואסור ללמוד ולעיין בהם ולהכניסם לבית המדרש". התלמוד שהוציא לאור הוחרם אצל רבים בציבור החרדי, בעקבות קריאה של הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אברהם יעקב זלזניק, הרב חיים קנייבסקי, הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן והרב מיכל יהודה לפקוביץ'.[3].

[עריכה] מספריו

דף מתלמוד שטיינזלץ

כמו כן חיבר הרב ספרים בשפות אחרות (חלקם תרגומים של ספריו בעברית ואחרים נכתבו במקור בשפות אלו), בהן אנגלית, רוסית, צרפתית, פורטוגזית וסינית.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה

[עריכה] הערות שוליים

כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא