עדין אבן ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)
Harav adin.jpg
הרב עדין אבן ישראל עם פירושו לתלמוד
תאריך לידה ג' באב ה'תרצ"ז
תאריך לידה לועזי 11 ביולי 1937 (בן 77)
מקום פעילות שכונת נחלאות בירושלים
השתייכות חסידות חב"ד
נושאים שבהם עסק תלמוד וחסידות
רבותיו דב בער אליעזרוב, שלמה חיים קסלמן ונחום שמריהו ששונקין
חיבוריו תלמוד שטיינזלץ ועוד
"מרכז שטיינזלץ" בשכונת נחלאות בירושלים (מאי 2007)

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזַלץ) (נולד בג' באב ה'תרצ"ז, 11 ביולי 1937) הוא רב המשתייך לחסידות חב"ד, חוקר ומבאר תלמוד וחסידות, כתב את הביאור לתלמוד הידוע בשם תלמוד שטיינזלץ, חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת 1988, ועיטור נשיא מדינת ישראל לשנת 2012.

הרב אבן ישראל ידוע בעיקר בשל פירושו לתלמוד. כמו כן הוא כתב שורה ארוכה של ספרים בנושאי יהדות ובעיקר חסידות, בהם ביאור נרחב על ספר התניא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, אברהם שטיינזלץ, היה נינו של האדמו"ר הראשון מסלונים, עלה לארץ ישראל ב-1924 מוורשה. בארץ נמנה תקופה מסוימת עם תלמידיו של הלל צייטלין, ודרכו הכיר את אשתו לעתיד, לאה לבית קרוקוביץ. היה לחבר לח"י וקומוניסט. ב-1936 נסע לספרד על מנת להצטרף לבריגדות הבינלאומיות שלחמו במלחמת האזרחים שם[1].

עדין שטיינזלץ נולד בירושלים למשפחה חילונית. בשנות העשרה שלו חזר בתשובה ולמד בישיבת תומכי תמימים של חסידות חב"ד בעיר לוד. בין השאר למד אצל הרבנים דב בער אליעזרוב, שלמה חיים קסלמן ונחום שמריהו ששונקין. בהמשך למד כימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית ולימודים תורניים בישיבות בירושלים. כשהיה בגיל 23 מונה להיות מנהל בית ספר הצעיר ביותר בארץ‏[2]. בעל השכלה רחבה בתחומי דעת שונים.

בשנת תשנ"א 1991 שינה את שם משפחתו לאבן ישראל בעקבות המלצה של הרבי מליובאוויטש[3].

פעילות ציבורית וחינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשכ"ה 1965 הקים את "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים" השוכן כיום בשכונת נחלאות שבירושלים, העוסק בביאור התלמוד, במטרה להגישו לקורא הישראלי של ימינו. התלמוד בהוצאתו, הידוע כ"תלמוד שטיינזלץ", מנוקד, מפוסק ומחולק לפסקאות. בנוסף לפירושים המקובלים (רש"י ותוספות) נכללים בו תרגום של התלמוד מארמית לעברית בתוספת מבואות, הסברים קלים, סיכומים, ביוגרפיות של חכמי התלמוד, תרשימים, תמונות ועוד. בשנת 2004 יצאה לאור גרסה ממוחשבת של מהדורתו על גבי תקליטור. ב-2010 (א' בכסלו תשע"א), הסתיים הפרויקט עם צאתו לאור של הכרך האחרון‏[4].

בשנת תשמ"ד 1984 הקים בירושלים מוסד חינוכי בשם "מקור חיים" ובו בית ספר יסודי (כיתות א-ח) לבנים, שבהמשך נוסף לו גם אגף לבנות (כיתות א-ה), ישיבה תיכונית הממוקמת כיום בקיבוץ כפר עציון וישיבה גבוהה בשיתוף הרב מנחם פרומן והרב שג"ר, שנסגרה לאחר כמה שנים. בשנת 1989, בסמוך לנפילת מסך הברזל, הקים את הישיבה הראשונה במוסקבה שזכתה להכרת שלטונות ברית המועצות. בשנת 1999 הוקמה בנשיאותו הישיבה הגבוהה בתקוע.

בשנת תשמ"ח 1988 הוענק לו פרס ישראל למדעי היהדות. בשנת תשע"ב (2012) זכה בעיטור נשיא מדינת ישראל.

בשנת תשס"ה (2005) השתתף הרב אבן ישראל (עם הרבנים ישראל אריאל, יואל שוורץ ואחרים), ביוזמה של הסנהדרין המתחדשת. במסגרת זו מונה הרב אבן ישראל ל"נשיא הסנהדרין". הוא רואה את הגוף החדש כגוף "עוברי", שאינו אלא בסיס לסנהדרין אמיתית בעתיד. במשך השנים התמעטה מעורבותו בגוף זה ובסיוון תשס"ח (2008) הודיע על פרישתו.

בשנת תשס"ו 2006 פתח את מרכז שטיינזלץ לידע יהודי בשכונת נחלאות שבירושלים, שבו מתקיימים שיעורים וסדנאות.

משמש גם כנשיא חטיבת הביניים והתיכון התורני 'שפע', שהוקמו בשנת תשס"ח.

רבנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבן ישראל מושפע מתורת גדולי החסידות, ובראשם אדמו"רי חב"ד והרבי מקוצק. הוא שמר על קשר מיוחד עם הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון. היה בין היחידים שנכנסו אליו ל'יחידות' בשנותיו האחרונות, למשך שעות ארוכות ולעתים לילות שלמים [דרוש מקור]. היה בקשר קרוב גם עם האדמו"ר מגור, רבי ישראל אלתר, ואת ביאורו למסכת פאה מן התלמוד הירושלמי הכין לבקשת אחיו וממשיכו באדמו"רות, רבי שמחה בונים אלתר.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 רבנים חרדים בולטים, בעיקר ליטאים, בקול קורא שאוסר את ספריו של הרב שטיינזלץ. הרב אלעזר מנחם מן שך כתב כי על ידי הלימוד של התלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ "סר כל זיק של קדושה ואמונה" והדבר יביא לשכחת התלמוד. עוד תקף את חיבוריו האחרים וטען "שיש בהם דברי מינות ואפיקורסות וחילול כבוד התורה" וכי הרב שטיינזלץ "מעז לדבר בזלזול נורא על האבות הקדושים, התנאים והאמוראים, אשר אין לנו כלל תפיסה בגודל מדריגתם והשגתם" ו"ספריו צריכים גניזה, ואסור ללמוד ולעיין בהם ולהכניסם לבית המדרש, והירא דבר ה' ישמור נפשו מלהחזיקם בביתו". אל קריאתו של הרב שך הצטרפו רבנים בולטים ובהם הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אהרן לייב שטיינמן והרב שמעון בעדני[5]. הרב שמואל הלוי וואזנר פרסם עם בית דינו פסק הלכה לפיו "איסור גמור לעיין ולהפיץ את ספרי הרב שטיינזלץ", בנימוק כי בספרו "תלמוד לכל" ובפירושיו לתלמוד יש "לשונות של זלזול" בחכמי הגמרא. גם הרב ניסים קרליץ פרסם עם בית דינו פסק הלכה האוסר את ספרי הרב שטיינזלץ. כתוצאה מכך הוחרם התלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ אצל רבים בציבור החרדי, בעיקר בזרם הליטאי.

בעקבות זאת, פרסם המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, המוציא לאור את ספרי הרב שטיינזלץ, מודעת הבהרה ובה נאמר כי בספרים שנגדם יצאו הרבנים "שלטו בהם ידי סופרים זרים ונשתרבבו בהם דברים שאין רוח חכמים נוחה מהם ואסור לפרסמם, וכל הדברים הם רחוקים ממהלך מחשבות מרן שליט"א (=הרב שטיינזלץ)". כעבור זמן פרסם הרב שטיינזלץ עצמו מודעת הבהרה ובה כתב: ""בעקבות תוכחת הגאונים הבד"ץ של העדה החרדית שליט"א תודתי נתונה להם על שהעמידוני על האמת שרבים מהדברים בספרים אחדים שפורסמו על שמי נכתבו שלא כדת. והנני מפרסם בזה שאתקן כל הראוי תיקון בס"ד בהתאם להוראות גדולי הדור שליט"א. ואני חוזר ומבקש מכל אשר הספרים הללו נמצאים ברשותם להחזירם אלי ואחזיר לתמורתם, ובינתיים שלא ישתמשו בהם כלל"." [דרושה הבהרה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף מתלמוד שטיינזלץ

כמה מספריו תורגמו לאנגלית, רוסית, צרפתית, פורטוגזית וסינית[דרוש מקור].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]