שירות נשים בצה"ל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין משמעות לגרסה יציבה נגד החלטה של רוב יציב בדף השיחה. אם האנונימי ימשיך במלחמות עריכה - העורך שעורך דרכו ייחסם
שורה 121: שורה 121:


==== הרבנים החרדים ====
==== הרבנים החרדים ====
מאז הקמת המדינה, הייתה התנגדות נחרצת ועקבית של גדולי הרבנים החרדים הן לשירות צבאי של בנות, והן להתנדבות ל[[שירות לאומי]]. בהתבטאויות מפורסמות הגדירו זאת [[החזון איש]] וה[[סטייפלר]] כאיסור של [[ייהרג ואל יעבור]]. להתנגדות הזאת הצטרפו רבנים בולטים, ביניהם הרב [[צבי פסח פרנק]], הרב [[איסר זלמן מלצר]], הרב [[יחזקאל אברמסקי]] ו[[הרב שך]]. גם רבנים [[חרדים ספרדים]] קיבלו עמדה זו, ביניהם ה[[באבא סאלי]], הרב [[בן ציון אבא שאול]], הרב [[יהודה צדקה]], הרב [[עובדיה יוסף]] והרב [[מרדכי אליהו]].<ref name=":0" />
מאז הקמת המדינה, הייתה התנגדות נחרצת ועקבית של גדולי הרבנים החרדים הן לשירות צבאי של בנות, והן להתנדבות ל[[שירות לאומי]]. בהתבטאויות מפורסמות הגדירו זאת [[החזון איש]] וה[[סטייפלר]] כאיסור של [[ייהרג ואל יעבור]]. להתנגדות הזאת הצטרפו רבנים בולטים, ביניהם הרב [[צבי פסח פרנק]], הרב [[איסר זלמן מלצר]], הרב [[יחזקאל אברמסקי]] ו[[הרב שך]]. גם רבנים [[חרדים ספרדים]] קיבלו עמדה זו, ביניהם ה[[באבא סאלי]], הרב [[בן ציון אבא שאול]], הרב [[יהודה צדקה]] והרב [[עובדיה יוסף]].<ref name=":0" />


==== הרב הרצוג ====
==== הרב הרצוג ====
שורה 135: שורה 135:
למעשה כתב שהוא מעוכב הוראה, מפני הוראתם של רבנים חשובים ששוללים לחלוטין גיוס בנות. הוא אמר שהוא אינו מבין את דעתם, אבל גם אינו רוצה לצאת נגדם. את השואלים הפנה ל[[הרבנות הראשית|רבנים הראשיים]], ובפועל עודד הליכה ל[[שירות לאומי]] על פי פסיקתם. על בסיס דברי הרדב"ז, החשיב זאת כהשתתפות בחובת המלחמה.<ref>הרב חגי שטמלר, '''עין בעין''', עמ' 207. '''שיחות הרב צבי יהודה''', בנין הבית, עמ' 59</ref>
למעשה כתב שהוא מעוכב הוראה, מפני הוראתם של רבנים חשובים ששוללים לחלוטין גיוס בנות. הוא אמר שהוא אינו מבין את דעתם, אבל גם אינו רוצה לצאת נגדם. את השואלים הפנה ל[[הרבנות הראשית|רבנים הראשיים]], ובפועל עודד הליכה ל[[שירות לאומי]] על פי פסיקתם. על בסיס דברי הרדב"ז, החשיב זאת כהשתתפות בחובת המלחמה.<ref>הרב חגי שטמלר, '''עין בעין''', עמ' 207. '''שיחות הרב צבי יהודה''', בנין הבית, עמ' 59</ref>


==== הרב שאול ישראלי ====
==== הרב שאול ישראלי ====
ב-1981, הרב [[שאול ישראלי]] פרסם את עמדתו לפיה, במקום לשלול את כל רעיון גיוס הנשים, היה ראוי להשתדל לכוון אותן למקומות בו יוכלו למלא את חובת גמילות החסד, לאור הצורך המשווע בכוח אדם בצבא.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=|שם=בצומת התורה והמדינה : מבחר מאמרים מתוך קבצי "התורה והמדינה"|מקום הוצאה=אלון שבות|מו"ל=מכון צומת|שנת הוצאה=1991|עמ=235, הערה 7|כרך=ג}}}} באופן פרטי אף הביע תמיכה בבנות דתיות שהתנדבו מרצונן להתגייס לצבא:<ref>{{צ-מאמר|מחבר=יצחק רונס|שם=משנתו ההלכתית של הרב שאול ישראלי|עמ=61|קישור=https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/2_2-2.pdf}}</ref>
ב-1981, הרב [[שאול ישראלי]] פרסם את עמדתו לפיה, במקום לשלול את כל רעיון גיוס הנשים, היה ראוי להשתדל לכוון אותן למקומות בו יוכלו למלא את חובת גמילות החסד, לאור הצורך המשווע בכוח אדם בצבא.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=|שם=בצומת התורה והמדינה : מבחר מאמרים מתוך קבצי "התורה והמדינה"|מקום הוצאה=אלון שבות|מו"ל=מכון צומת|שנת הוצאה=1991|עמ=235, הערה 7|כרך=ג}}}} באופן פרטי כתב שהדבר תלוי בין הבנות, בעוד שישנן כאלו שהדבר יהיה אצלם "אביזריהו דגילוי עריות", אצל אחרות - לא, הוא כתב שהרבנות הראשית לא קבעה דבר בעניין החלטת הבת עצמה, אלא רק ביחס לאיסור לכפות או ללחוץ עליה, וסיכם - שבת שהחליטה כבר להתגייס, במקום ללחום בה יש להדריך אותה לשמירת התורה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=יצחק רונס|שם=משנתו ההלכתית של הרב שאול ישראלי|עמ=61|קישור=https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/2_2-2.pdf}}. הרב [[יגאל אריאל]], [https://web.archive.org/web/20071031014419/https://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/6709 הרב ישראלי וגיוס הבנות], [[בשבע]], גיליון 247</ref>

{{ציטוט|תוכן=בתשובה למכתבך, השאלה נידונה בהרחבה בקבצי התורה והמדינה ד', ה'-ו'. הרבנות הראשית לא סיכמה שום דבר בנידון. והדבר נשאר להחלטת הנוגעים בדבר באופן ישיר. מה שסוכם בבירור הוא שאין לעשות לחץ באיזו צורה שהיא על הבת שתתגייס.

העניין הוא, שזה תלוי בתנאי החינוך האינדיבידואליים של כל אחת ואחת, ומה שאצל האחת יכול להיות הדבר בגדר של אביזרייהו אם לא למעלה מזה, אצל האחרת זה לא נגע ולא פגע. משום כך אין להסתמך על דעות גדולים שהושמעו הן לכאן והן לכאן, באשר הדבר כאמור אינו כללי.

דומני שהבעיה בדרך כלל באה על פתרונה בצורה די מתקבלת על הדעת, והנח להם וכו'.|מקור=תשובת הרב ישראלי משנת התשכ"ד (1964). פורסם על ידי הרב [[יגאל אריאל]], [https://web.archive.org/web/20071031014419/https://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/6709 הרב ישראלי וגיוס הבנות], [[בשבע]], גיליון 247}}


==== ארגונים דתיים התומכים בגיוס נשים ====
==== ארגונים דתיים התומכים בגיוס נשים ====

גרסה מ־09:03, 24 ביוני 2022

לוחמת בחיל האיסוף הקרבי, נובמבר 2011
מדריכת חי"ר במטווח, 2006

שירות נשים בצה"ל מתקיים מראשיתו של צה"ל – המשך לשותפות של נשים בכוחות ההגנה היהודיים ובמחתרות טרם הקמת מדינת ישראל. מעמד הנשים בצבא, חובת שירותן והתפקידים הפתוחים בפניהן עברו שינויים רבים במהלך השנים. כיום נשים מהוות חלק משמעותי מכוח האדם בצבא הישראלי, אך זהו גם נושא המהווה נקודת מחלוקת בציבוריות הישראלית, מקום המדינה ועד היום.

היסטוריה

פוסטר המעודד נשים להתגייס, ימי מלחמת העצמאות
טירוניות עם רובים צ'כיים, בה"ד 12 (צריפין), אוקטובר 1954

טרם הקמת מדינת ישראל

נשים השתתפו בכוח המגן העברי כמעט מראשיתו. בארגון "השומר" היו חברות נשים ובין המקימים נמנתה גם מניה שוחט. בארגון "ההגנה" היו פעילות גם נשים, תחילה בתפקידי עזר ואחר כך בתפקידי לחימה. בשלב מסוים היוו הנשים כשליש מהכוח הלוחם של הפלמ"ח. במלחמת העולם השנייה, כ־4,000 נשים יהודיות מארץ-ישראל התגייסו לתפקידים תומכי לחימה בצבא הבריטי (בחיל העזר לנשים ובחיל העזר האווירי לנשים).

הקמת המדינה וייסוד צה"ל

חיילות בחיל האוויר, 1948
חיילות בחיל האוויר, 1948
לוחית זיכרון לגדוד הלוחמות של ההגנה בתל אביב
קצינות בצה"ל, 1950

בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות השתתפו נשים ברוב התפקידים, לרבות תפקידי לחימה בחזית וכטייסות קרביות. מצב זה השתנה כבר במאי 1948, עם הקמת צה"ל. אז הוקם חיל הנשים (ח"ן) בפיקוד קצינות יוצאות הצבא הבריטי. בפקודת הקמתו של הח"ן נקבע שנשים יישרתו בתפקידי הגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר; אבל לא בתפקידי לחימה.

בסקירה שנתן דוד בן-גוריון לממשלה בשנת 1953 אמר על שירות נשים בצה"ל: ”בדרך-כלל האשה בצבא, בין שהיא בוגרת גימנסיה או סמינריון לגננות ומורות, ילידת הארץ ובת-טובים, ובין אם היא עולה חדשה מארצות אירופה או ארצות המזרח - מתעלה בצבא מבחינה אנושית ויהודית גם יחד”.[1]

במשך כשלושים שנה, עד שנות השמונים, נותר דגם השירות של נשים בצה"ל ללא שינוי. גם אם נעשו שינויים קטנים בתפקידים, כך שנפתחו בפני נשים, אחוז ניכר מהמתגייסות הוסיפו לשרת כפקידות.

שנות ה־70 וה־80: הרחבת התפקידים האפשריים

מפקד בית הספר להנדסה צבאית אבישי כ"ץ ביצע שינוי מרחיק לכת בשנת 1972, כאשר שילב נשים בתפקידי הדרכה בבית הספר ובהכשרת הלוחמים של חיל ההנדסה. בשנות ה־80, החלו להיפתח בפני נשים תפקידי הדרכה חדשים במקצועות הלחימה, כמו מדריכות חי"ר, שריון וקליעה. כמו כן נפתחו בפניהן תפקידי פיקוד כמו מפקדות כיתה בטירונות לחיילים המיועדים לתפקידים בעורף, מדריכות כלואים ותפקידים טכניים כמו חשמלאות וטכנאות.

1995: בג"ץ אליס מילר והשלכותיו

חמש קצינות סיימו את קורס טיס 163 של חיל האוויר הישראלי. בעקבות בג"ץ אליס מילר נפתח קורס הטיס גם לנשים.

אף על פי שניצני השינוי החלו בתוך הצבא, המהפך ביחס הצבא לשירות נשים נכפה עליו במידה רבה מבחוץ. בשנת 1995 פסק בג"ץ, בעתירתה של אליס מילר נגד שר הביטחון, כי על צה"ל לאפשר לנשים להתנדב לקורס טיס, בדומה לגברים. העקרונות של פסיקת בג"ץ שולבו בשנת 2000 בחוק שירות ביטחון (ראו להלן), ובאיגרת הרמטכ"ל בשנת 2004. הפסיקה אילצה את מפקדי הצבא לבחון מחדש את כלל מדיניות השיבוץ והטיפול בחיילות ובמפקדות בצבא. בעקבות זאת, נפתחו לנשים תפקידי לחימה כמו קצינה ימית (חובלת), לוחמת חי"ר קל (גדודי חי"ר גבולות), לוחמת בחיל התותחנים ובמערך הנ"מ, לוחמת במערך האב"כ של חיל ההנדסה ובמשטרה הצבאית. עם זאת, בעקבות מחקר שערך חיל הרפואה בשנת 2000 לקביעת התאמתן של נשים לתפקידי לחימה, נותרו מרבית תפקידי החי"ר והשריון סגורים בפני נשים. בשנת 2007 שירתו כ-1,500 נשים כלוחמות בצה"ל.[2]

המאה ה־21

ב-2011 פורסם מחקר מקיף של חיל הרפואה שנערך בשיתוף חיל הרפואה האמריקאי ובחן את שילובן של נשים ביחידות קרביות. המחקר שהתמקד בחיילי גדוד קרקל מצא הבדלים משמעותיים בין היכולות הגופניות של הגברים והנשים, וכן שפציעותיהן חמורות יותר ומתרחשות בתדירות גבוהה פי ארבעה.[3] החוקרים המליצו להמשיך בשילוב נשים ביחידות קרביות בצה"ל, אך בצורה מבוקרת תוך התאמת "סרגלי מאמץ" והקפדה על הגבלות שונות בזמן האימונים והשירות המבצעי. בעקבות תוצאות המחקר הוחלט בצה"ל להמשיך בשיפור שילוב הנשים בצה"ל ביחידות שכבר נפתחו בפניהן, אך לא לפתוח בפניהן תפקידים חדשים.[4]

השינויים ביחס הצבא לשירות נשים לא התבטאו רק בפתיחת תפקידי לחימה בפניהן. מערך הח"ן פורק בשנת 1997, וסמכויותיו הועברו לידי המפקדים ומערך הת"ש, כפי שהיה נהוג לגבי חיילים. בשנת 2001 פורק חיל הנשים, ובמקומו הוקמה יחידת יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר (יוהל"ם). בניגוד לחיל הנשים, שקיבע במידה רבה את מעמד הנשים בצבא, תפקיד היוהל"ם הוא ליישם את מדיניות הצבא לקדם את התנאים לשוויון הזדמנויות לכלל המגדרים, למיצוי כישורים ויכולות של נשים בצבא, ולספק לנשים המשרתות בצה"ל סביבה בטוחה וחופשית מאפליה. מהלך נוסף שליווה את פירוק הח"ן היה ביטול ההפרדה בהכשרה בין נשים וגברים המיועדים לתפקידים זהים. כך, לדוגמה, אוחדו הכשרת הקצינים והקצינות בצה"ל.

בתחילת המאה ה-21 ישראל הייתה המדינה היחידה בעולם בה נהוג שירות חובה לנשים, לצד אריתריאה שבה שרר מצב מלחמה. בשנת 2015 נוספה קוריאה הצפונית. בנורווגיה (מאז 2013) ובשוודיה (מאז 2017) ישנה חובת גיוס לנשים כגברים, אולם היא כמעט שאינה מיושמת בפועל.

בחוק הישראלי

המסגרת החוקית לשירות נשים הוא חוק שירות ביטחון, שנחקק בשנת 1949, ותקנות שירות ביטחון מאותה שנה קבעו גיוס חובה לכלל האוכלוסייה, כולל נשים. בכך היה צה"ל לצבא הראשון בעולם שמגייס נשים לשירות חובה. אורך השירות שנקבע לנשים היה קצר מזה של הגברים. בעוד אורך השירות של נשים וגברים השתנה מספר פעמים מאז, מצב זה נשאר ללא שינוי. כמו כן, החוק מגדיר הבדלים בין נשים לגברים בקריטריונים לשחרור משירות צבאי ובגיל הפטור משירות מילואים. לפי חוק שירות ביטחון בנוסחו הנוכחי, אורך השירות הצבאי של נשים נקבע ל־24 חודשים ושל גברים ל־30 בחוק עצמו, אך אורך השירות לגברים הוארך ל־36 חודשים בהוראת שעה שמוארכת מדי פעם; ניתן לזמן נשים לשירות סדיר עד גיל 26, וגברים עד גיל 29; הגיל שבו גברים ונשים מקבלים פטור משירות מילואים זהה לשני המינים, והוא 40, 45 או 49, לפי התפקיד והדרגה; נשים פטורות משירות סדיר אם הן נשואות, ומשירות מילואים אם הן אמהות או בהריון. החוק גם מחייב לפטור נשים משירות מסיבות דת ומצפון.[5] מגבלות נוספות על אורך השירות ותנאי השירות של נשים נקבעו בעבר בתקנות שירות ביטחון ובפקודות מטכ"ל.

בשנת 2000 נוסף לחוק שירות ביטחון סעיף הקובע כי כל התפקידים בצבא פתוחים בפני נשים, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ואופיו של התפקיד.[6] בכך עיגנה הכנסת בחוק מיוחד את שוויון ההזדמנויות לנשים בצה"ל, אם כי התירה את האפשרות למנוע את שיבוצן לתפקידים מסוימים אם הדבר מוצדק. בנוסף קבע השינוי בחוק שעל נשים שיתנדבו לשרת בתפקידים מסוימים יחולו הדינים שחלים על גברים מבחינת אורך השירות והתנאים לפטור ממנו. מטרתו של סעיף זה היא למנוע אפליה לטובת נשים בתפקידים הדורשים תקופת הכשרה ארוכה, על רקע אופק השירות הקצר יותר שלהן.

אחוזי גיוס

בשנים 1997–2001 התגייסו לצה"ל 61.5-63.6% מהמיועדות לשירות.[7]

בשנת 2011 58.9% מהמיועדות לשירות צבאי התגייסו ובשנת 2019 ירד השיעור ל-55.9%, כש-35.9% מהמיועדות לגיוס אינן מתגייסות על סמך הצהרה שהן דתיות, והשאר מסיבות אחרות.[8][9]כאשר לוקחים בחשבון את הנשים הערביות, רוב בנות ה-18 אינן מתגייסות לצה"ל.

לוחמות בצה"ל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. נתונים יבשים על שירות נשים בלוחמה.

פציעות בקרב לוחמות

בחודש יולי 2015 פורסמו נתוני הפציעות ושברי המאמץ של נשים לוחמות בזרוע היבשה. על פי הנתונים, שנלקחו מתוך מחקר שהתבצע בזרוע היבשה, לוחמות נפצעות פי שניים מגברים בתפקידי לחימה, עקב נתוניהן הפיזיולוגיים טרם הגיוס ובמהלך ההכשרה. עוד נתגלה כי 46 אחוזים מקרב הטירוניות הקרביות נפצעות במהלך הכשרתן, זאת לעומת 25 אחוז מהלוחמים שנפצעים. כשליש מהלוחמות נפצעו יותר מפעם אחת במהלך ההכשרה הקרבית אותה הן עוברות בתחילת השירות הצבאי. על פי ממצאי המחקר, שיעור הפציעות בקרב לוחמות "קרקל" עומד על כ-40 אחוזים, ובחיל התותחנים הוא מטפס לכ-70 אחוזים. מדובר בפציעות שונות כמו קרעים, נקעים, כאבי ברכיים, כאבי גב ושברי מאמץ - שהיא אחת הנפוצות בקרב הנשים וכשמונה אחוזים מהלוחמות סבלו מבעיה זו, לעומת שני אחוזים בלבד מהלוחמים. על מנת לצמצם את כמות הפציעות בקרב הנשים, החל מגיוס נובמבר 2015 כל לוחמת בצה"ל תחויב לעבור בדיקות רפואיות טרם גיוסה וכל לוחמת לעתיד תחויב לעבור בדיקת דם ולשלוח את התוצאות לצבא.[10]

הדיון באשר ליחידות הקרביות המעורבות

ארגונים פמיניסטים, בהם שדולת הנשים, תומכים בשירות נשים ביחידות קרביות מעורבות בצה"ל וטוענים כי הוא מחזק את צה"ל. מנגד ארגונים שמרניים, בהם חותם, טוענים כי שירות נשים ביחידות קרביות מעורבות מחליש את צה"ל. ארגון תורת לחימה, אף הצליח לבטל את התפיסה המגדרית של צה"ל, זאת לאחר חשיפת מסמך שנכתב על ידי היוהל"ם תא"ל רחל טבת-ויזל, ואושר על ידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט.[11]

ראש אכ״א, אלוף מוטי אלמוז, הביע עמדה בסוגיה: ”יש כאן עניין שאני חוזר עליו בתוך הצבא. אני לא חברת כוח אדם ולא חברה לשוויון חברתי. לי יש צורך מבצעי, וביום פקודה המערכים של צה"ל צריכים להיות כשירים גם פיזיולוגית. אני מצטער שאני מאכזב. יש מקומות שאני צריך נשים וזה לא יחידות קרביות. אני לא מנהל על פי אג’נדה, אלא מה יביא לניצחון לישראל וצה"ל”.[12]

מחקר ממשלתי בריטי משנת 2015 מצא כי "יחידות קרביות מעורבות הן בעלות יכולת שרידות נמוכה יותר, קטלניות פחות, ובעלות יכולת מוגבלת להצבה בזירות לחימה.[13]

לפי פרופסור אליעזר שבייד, שורש המחלוקת בין תומכי שירות נשים בטנקים לבין המתנגדים נעוץ בשאלה: "האם הלוחמים והלוחמות, כבני-אדם שוני-מגדר, ראוי להם – מבחינת מוסרם ואושרם – לשרת יחדיו? האם ראוי שצה"ל, כצבא העם, יעשה זאת, מנקודת הראות של מוסר העם הלוחם, אחדותו ואושרו? האם השיתוף של גברים ונשים בפעילות קרבית כמוהו ככל פעילות אזרחית, שירותית ויוצרת, שגברים ונשים מתאימים לה מבחינה גופנית-נפשית במידה שווה ויכולים לעשותה יחד ובלי הפרעה מבחינת מיניותם ומוסר יחסיהם האישיים?".[14]

ביקורת נוספת[15] נעה סביב השאלה העקרונית של החלת חובת גיוס נשים וגברים לשירות קרבי באופן שוויוני, ומעלה את הטענה כי אי-גיוס של נשים לשירות קרבי תחת אותם תנאי גיוס ושירות של גברים אינו חוקתי ואינו דמוקרטי. זאת לעומת ארגונים פמיניסטיים[16] המבקשים לפתוח בפני נשים תפקידים קרביים סגורים, אך בהתנדבות בלבד, ולא כחובה המוטלת עליהן.

נשים בחיל שריון

הרמטכ"ל אביב כוכבי הפעיל פיילוט במטרה לבחון את שילובן של נשים בחיל שריון, ובסיומו אמר כי "הפיילוט הצביע על פוטנציאל ממשי לשירות נשים בשריון", אך גם על פערים מסוימים בין נשים לגברים, למשל, פערים מקצועיים הנוגעים לזמן טעינת פגז או פריסת זחל.[17] כנגד טענה זו טען הכתב הצבאי של גל"צ, צחי דבוש, שלפי דיווחי סגל ההדרכה של הטנקיסטיות הישגיהם היו זהים או כמעט זהים להישגי הגברים.[18] הוחלט לאפשר שירות נשים בשריון במספר טנקים במשימות אבטחה בגבולות השלום, וללא עירוב גברים בטנקים אלו.

בספטמבר 2019 הגישו שתי צעירות עתירה נגד צה"ל בטענה לאי-שוויון, בניסיון לאפשר לנשים לשרת בחיל שריון.[19] וביוני 2021 הוצבו לראשונה שריונריות בעמדה מבצעית בגבול מצרים.[20]

נשים בתפקידים בכירים בצה"ל

לאורך השנים נעשה מאמץ להקל על קצינות להתקדם לתפקידים בכירים בצה"ל, כולל לתפקידים מחוץ למערכים שנחשבים לנשיים, כמו חיל השלישות ומערך הת"ש.[דרוש מקור][מפני ש...]

מספר קצינות קודמו לאורך השנים לדרגת תת-אלוף, ומילאו תפקידים בדרג גבוה, כגון דוברת צה"ל,[21] מפקדת יחידת לוטם,[22] הצנזורית הצבאית הראשית[23] ותפקידים שונים באגף כוח האדם. בשנת 2013 שירתו בצה"ל 24 קצינות בדרגת אלוף-משנה, עליה של כארבעים אחוזים בתוך עשור.[24] נשים מילאו תפקידים רבים בתקן אלוף-משנה, כגון ראש מנהל הנפגעים וקציני הערים, תובעת צבאית ראשית, מפקדות בסיסי הדרכה ובסיסי טירונות וכן, מפקדת ממר"ם. בשנת 2018 שירתו בצה"ל 36 קצינות בדרגת אלוף-משנה ו-7 נשים בדרגת תת-אלוף.[25] בשנת 2021 נרשם מספר שיא של 47 קצינות בדרגת אלוף-משנה.[26]

ביוני 2011, קודמה אורנה ברביבאי לדרגת אלוף, לראשונה בצה"ל, ומונתה לתפקיד ראש אגף כוח אדם בצה"ל.[27] בסוף שנת 2021 מונו שתי נשים נוספים לדרגת אלוף – יפעת תומר ירושלמי שהפכה לאישה הראשונה שעומדת בראשות הפרקליטות הצבאית, ואורלי מרקמן שמונתה לנשיאת בית הדין הצבאי לערעורים.[28]

מפקדות יחידות קרביות ומבצעיות:

שירות נשים דתיות

כרזה נגד גיוס נשים דתיות, בשכונה חרדית בירושלים

המצב החוקי

בעת חקיקת חוק שירות ביטחון בשנת 1949, התנגדו בחוגים הדתיים לגיוס חובה לנשים. דעתם לא נתקבלה, אולם נקבע שנשים תוכלנה לקבל פטור משירות על סמך הצהרה שטעמים שבמצפון או שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות סדיר.[38]

בעקבות מחסור בכוח אדם בצה"ל והערכה שאלפי נשים שאינן דתיות קיבלו פטור משירות על סמך הצהרה כוזבת,[39] תוקן החוק במרץ 1952 ונקבע שנשים המבקשות פטור יופיעו בפני ועדת פטור שתקבע האם אכן מטעמי הווי משפחתי דתי הן אינן יכולות לשרת בצבא.[40] במהלך השנים עלו תלונות שהוועדה שואלת את הנשים שאלות מכשילות ומגייס נשים דתיות. מספר פעמים נדונו בבג"ץ עתירות של נשים שהוועדה החליטה לגייס נגד רצונן.[41] בשנת 1972 החליט בג"ץ ברוב דעות לדחות עתירה של בת של רב שחויבה על ידי הוועדה להתגייס.[42] לעומת זאת, ביוני 1973 ביטל בג"ץ החלטה של הוועדה לגייס בת דתייה משום שלמדה באוניברסיטה וגרה במעונות הסטודנטים, ואם כך, לטענת הוועדה, היא יכולה לשרת בצבא.[43] לאחר המהפך תוקן החוק, לדרישת המפלגות הדתיות, כך שלשם קבלת הפטור מצהירה המועמדת לשירות ביטחון על קיום שלושה תנאים: טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בצבא, היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו, והיא אינה נוסעת בשבת. ההצהרה נמסרת בפני דיין בבית הדין הרבני או בפני שופט ואין כל דרישה להופיע בפני ועדה צבאית לבחינה.[44] מי שאינה יכולה להצהיר שהיא שומרת שבת וכשרות נדרשת להופיע בפני ועדת הפטור.[45]

בעקבות טענות שנשים רבות קבלו פטור על סמך הצהרה כוזבת, הגביר צה"ל את המאמצים לזהות הצהרות כוזבות, בין השאר בחיפוש ברשתות חברתיות. בשנת 2017 הוגשו כ-17,000 הצהרות, אך צה"ל העניק בפועל רק כ-15,000 פטורים. נציג אכ"א הסביר: "יש בנות שביטלו את ההצהרה והחליטו להתגייס, יש חלק שלאחר הבדיקה הראשונית בעניין הודיעו על ביטול ההצהרה ויש כאלה שלאחר השלמת הבדיקה הוחלט לא לתת להן פטור." עם זאת, אף פטור שניתן כבר לא בוטל[46] בנוסף, קידם צה"ל בשנת 2012 את תיקון החוק כך שיחייב נשים שהיו דתיות וחדלו להיות דתיות להודיע לצבא על השינוי. מטרת התיקון הוא למנוע הצהרות פיקטיביות של נשים לא דתיות, אשר בעת שהן נתפסות בהתנהגות נגד הדת טוענות שכאשר הצהירו היו דתיות. השינוי בחוק גם קבע הליך של ביטול פטור, והקמת ועדה שתכריע בבקשות של צה"ל לבטל פטור. תקנות שקבעו את הרכב ועבודת הוועדות נכנסו לתוקף בשנת 2018 וועדה ראשונה מונתה ביולי 2019, בעקבות עתירה לבג"ץ.[47]

שיעורי התגייסות

כחמישית עד רבע מבוגרות החינוך הממלכתי-דתי מתגייסות לשירות בצה"ל,[48] בין אם תוך ויתור על הפטור ובין אם מחמת שאינן דתיות. בשנים שלאחר תוכנית ההתנתקות חלה ירידה בשיעור בוגרות החינוך הדתי שהתגייסו. בשנת 2010 צה"ל הקים את תחום "בת חיל" על מנת להעלות את שיעור הגיוס של בנות דתיות. כדי לעודד נשים דתיות להתגייס ולתמוך בהן במהלך שירותן, הצבא מציע מסגרות שבהן משרתות כמה חיילות דתיות יחד באותו בסיס ובאותו תפקיד ("גרעיני אלומה") ומשרד הביטחון סייע בהקמתה של מכינה קדם צבאית לבנות דתיות. לפי פרסומי צה"ל, מספר הבנות הדתיות המתגייסות עולה בחדות בעשור השני של המאה העשרים ואחת,[49] אולם זאת לאחר שהורחבו הקריטריונים להגדרת חיילות כדתיות במחזורים החדשים, ומאידך נתוני הגיוס של שנת 2010 קוצצו רטרואקטיבית בכ-36%.[50] לפי קריטריונים ברי השוואה, שיעור בוגרות החינוך הממלכתי דתי המגויסות עלה עד שנת 2016 מעט יותר ממה שירד בעשור הראשון של המאה ה-21.[48][51]

עמדת הרבנות הראשית

איסור גיוס בנות לצה"ל

הרבנות הראשית התנגדה לגיוס חובה של נשים לצה"ל באופן רציף מאז הקמת צה"ל. בכ"א באדר א' ה'תשי"א, נפגשה משלחת רבנים בראשות הרב הרצוג עם ראש הממשלה ושר הביטחון ודרשה ממנו לבטל את הגשת התיקון לחוק שירות הביטחון המחייב גיוס נשים לצבא בכלל ודתיות בפרט. לאחר שהוא דחה את בקשתם, פרסמה הרבנות הראשית: ”הכרזת הרבנות הראשית לישראל מיום כא אדר א תשיא, בדבר תיקון חוק שירות הביטחון העומד לפני הכנסת: הננו - אחרי בירור המצב - מפרסמים דעת תורה שגיוס נשים אפילו פנויות - במסגרת צבאית באיזו צורה שהיא, אסור בהחלט!” הנושא עלה פעמים רבות עקב ניסיונות לשנות את עמדת הרבנות הראשית, אך הרבנות המשיכה להתנגד לחיוב נשים בשירות צבאי או לאומי, וחזרה על כך שוב ושוב בכלל פרסומיה בנושא לאורך השנים.[52]

הרבנים הראשיים הרב שפירא והרב אליהו, ומאוחר יותר הרבנים הראשיים הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, הסתמכו על החלטה זו כדי לאסור שירות צבאי של בנות בכל מסגרת שהיא.[53]

כך לדוגמה בי' בטבת ה'תשמ"ו, פרסמו הרב שפירא והרב אליהו הצהרה תחת הכותרת "לשאלת רבים": ”עוד מזמן הרב הרצוג והרב עוזיאל קיימת החלטת הרבנות הראשית שאסרה גיוס בנות לצבא בכל מסגרת שהיא, כולל מורות חיילות, והחלטה זו עומדת בתוקפה גם כיום ללא שינוי”. הודעה נוספת בט' במרחשון ה'תשנ"ב פירטה את האיסור גם לגבי גיוס לנח"ל: ”הוראת הרבנות הראשית בדבר איסור גיוס בנות לצבא, כוללת גם מורות חיילות וגיוס לנח"ל”.[52]

היתרים נקודתיים

אמנם מצויים מכתבים של מזכירי הרבנים הראשיים אונטרמן וגורן בשמם, המאפשרים לבנות דתיות להתגייס בתנאים מסוימים.[54] מזכירו האישי של הרב גורן, ר' זלמן קויטנר, כתב:

”כב' הרב הראשי לישראל קבע בזמנו כי כל בת דתית המרגישה כי ערכי הדת שספגה בביתה ובבית הספר חזקים דיים, יכולה להתגייס ולשרת בצה"ל ורצוי ביחידה דתית אם ניתן”.[55]

במקרים פרטניים קיימות עדויות של נשים דתיות שהרב גורן התיר להן להתגייס, וגם בתו התגייסה. אולם בריאיון לעיתון 'הארץ' הוא אמר שבאופן כללי דעתו נגד גיוס בנות לצה"ל.[56]

מזכירו האישי של הרב אונטרמן, ר' אברהם בידרמן, כתב:

”לעומת זה אם בת דתית רוצה להתגייס לצבא וטוענת כי היא תקיפה בדעתה ובמזגה, כי יכולה היא לעבוד במסגרת צבאית, ותשמור על תומתה וחרות מלאה בהתנהגותה והנהגותיה. ואינה חוששת משום לחץ המביא לידי ניסיונות-אין הרבנות מוחה בידה”.[57]

בפגישה שקיימו ראשי בני עקיבא עם הרבנים הראשיים ב-1984, נאמר על יד הרבנים הראשיים כי אין להם התנגדות לגיוס בנות לנח"ל הדתי.[53]

לאור סטיות פרטניות אלו מעמדת הרבנות הראשית הרשמית, ישנם רבנים שהסבירו שהרבנים הראשים ביקשו לאסור את כפיית חובת השירות הצבאי על האישה הדתית, אך לא התנגדו לכך שהיא תתנדב לשירות צבאי.[53]

הדיון בנושא בציבור הדתי

בציבור הדתי לאומי רוב הרבנים מתנגדים לגיוס נשים,[58][59] ויש המתירים.[59][60] בקרב הרבנים החרדים ישנה הסכמה מלאה שגיוס בנות אסור,[59][61] אך אף על פי שגיוסן אינו מקובל ישנם מקרים נדירים של גיוס נשים חרדיות.[62]

הרבנים החרדים

מאז הקמת המדינה, הייתה התנגדות נחרצת ועקבית של גדולי הרבנים החרדים הן לשירות צבאי של בנות, והן להתנדבות לשירות לאומי. בהתבטאויות מפורסמות הגדירו זאת החזון איש והסטייפלר כאיסור של ייהרג ואל יעבור. להתנגדות הזאת הצטרפו רבנים בולטים, ביניהם הרב צבי פסח פרנק, הרב איסר זלמן מלצר, הרב יחזקאל אברמסקי והרב שך. גם רבנים חרדים ספרדים קיבלו עמדה זו, ביניהם הבאבא סאלי, הרב בן ציון אבא שאול, הרב יהודה צדקה והרב עובדיה יוסף.[61]

הרב הרצוג

הרב הראשי האשכנזי הראשון למדינת ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, התייחס לשאלה בזמן מלחמת העצמאות. הוא כתב שאין בנשיאת נשק לנשים במסגרת צבאית בעיה מצד איסור לא ילבש. על פי דברי הרמב"ם והמנחת חינוך כתב שנשים יוצאות למלחמות מצווה, ובהן מלחמת השחרור, ודחה את דברי הרדב"ז שפירש שנשים אינן יוצאות למלחמת מצווה או רק מסייעות ללוחמים בהבאת מים ומזון.

עם זאת, הסביר שהרבנות הראשית לישראל לא אמרה בעניין זה היתר, מחשש לבעיות של צניעות. הוא הוסיף שאם בפלוגות דתיות אפשר לקבוע סדרים שימנעו בעיות אלו אין הוא רואה בכך שום איסור, אך הרבנות שללה גיוס חובה של נשים, מכיוון שקשה לקבוע בכך גדרים. לבסוף כתב שבנות שרוצות להתנדב למשמר העם תוך כדי נשיאת נשק אינן עוברות על שום איסור ומקיימות מצווה רבה.[63]

הרב צבי יהודה קוק

הרב צבי יהודה קוק סבר באופן עקרוני שנשים חייבות להשתתף במלחמת מצווה, על פי דברי המשנה, הרמב"ם והמנחת חינוך. את מלחמות צה"ל הגדיר כמלחמות מצווה. הוא ציין שהרדב"ז פירש בדברי הרמב"ם שהנשים רק מסייעות ללוחמים בהבאת מים ומזון, אך כתב ששאר הראשונים והמפרשים לא פירשו כמותו, ואמר שפשוט שהרמב"ם התכוון לכל תפקידי המלחמה.[64]

עם זאת, הוא העיר שבצבא ישנן חששות של צניעות, ואמר שייתכן שהשיקול משתנה אינדיבידואלית בין בת לבת.[65] הוא דחה את הטענה שבימי חז"ל מצב הצניעות היה טוב יותר, ושהיום הדור מקולקל יותר.[66]

למעשה כתב שהוא מעוכב הוראה, מפני הוראתם של רבנים חשובים ששוללים לחלוטין גיוס בנות. הוא אמר שהוא אינו מבין את דעתם, אבל גם אינו רוצה לצאת נגדם. את השואלים הפנה לרבנים הראשיים, ובפועל עודד הליכה לשירות לאומי על פי פסיקתם. על בסיס דברי הרדב"ז, החשיב זאת כהשתתפות בחובת המלחמה.[67]

הרב שאול ישראלי

ב-1981, הרב שאול ישראלי פרסם את עמדתו לפיה, במקום לשלול את כל רעיון גיוס הנשים, היה ראוי להשתדל לכוון אותן למקומות בו יוכלו למלא את חובת גמילות החסד, לאור הצורך המשווע בכוח אדם בצבא.[68] באופן פרטי כתב שהדבר תלוי בין הבנות, בעוד שישנן כאלו שהדבר יהיה אצלם "אביזריהו דגילוי עריות", אצל אחרות - לא, הוא כתב שהרבנות הראשית לא קבעה דבר בעניין החלטת הבת עצמה, אלא רק ביחס לאיסור לכפות או ללחוץ עליה, וסיכם - שבת שהחליטה כבר להתגייס, במקום ללחום בה יש להדריך אותה לשמירת התורה.[69]

ארגונים דתיים התומכים בגיוס נשים

תנועת נאמני תורה ועבודה תומכת בגיוס נשים דתיות לצה"ל ואף הוציאה לאור ספר עיון הלכתי בנושא, שפורסם בשנת ה'תשמ"ב, ונכתב על ידי יו"ר התנועה יחזקאל כהן.[70][71][72] היא הייתה אז הגוף הדתי היחיד, מלבד הקיבוץ הדתי, שראה בחיוב גיוס נשים דתיות לצה"ל.[דרוש מקור]

ב-2014, ארגון בית הלל - הנהגה תורנית קשובה פרסם מסמך המעודד כל בת לשרת את המדינה במקום שבו תוכל לתרום תרומה מרבית, בשירות לאומי או בשירות צבאי, בהתאם לכישוריה ולאופייה. רבני ורבניות הארגון קראו לחשיבה מחודשת ופתוחה, השוקלת בצורה עניינית את שני המסלולים. לדבריהם צעירות שהחליטו לשרת בצבא אינן עוברות על ההלכה, אלא מקיימות מצווה חשובה. את עמדתם הם ביססו על החשיבות ההלכתית של נתינת כתף לקיום המדינה וביטחון תושביה, אם כקיום של מלחמת מצווה, של הצלת נפשות או גמילות חסדים. כמו כן, הם התמודדו עם טענות בדבר האיסור החל על האישה לשאת כלי נשק, הדאגה לצניעותה והנזק הרוחני הצפוי לה. לצד היתר זה, הם הדגישו את החשיבות בשמירת זכות הבחירה של האישה ואת חובתה לשקול באיזו מסגרת שירות היא תוכל לתרום בצורה מיטבית. כמו כן, הם המליצו למועמדת לשירות להצטרף, לפני השירות, למסגרת לימודית שתחזק אותה מבחינה רוחנית ודתית ותתן לה כלים שיאפשרו לה להתמודד עם אתגרי השירות.[53]

בשנת 2006 הוקמה מכינת צהלי בראשות הרבנית מיכל נגן. צהלי היא מכינה קדם צבאית המיועדת לנשים דתיות.

שירות בנות מיעוטים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לעומת גברים דרוזים וצ'רקסים, נשים דרוזיות וצ'רקסיות פטורות משירות בצה"ל. מיעוט קטן שלהן בוחר לשרת בכל זאת.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שירות נשים בצה"ל
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שירות נשים בצה"ל

הערות שוליים

  1. ^ דוד בן-גוריון, ‏צבא ומדינה, מערכות 280-279, יוני 1981, עמ' 9
  2. ^ עמוס הראל, מי צריך לוחמות, באתר הארץ, 26 באפריל 2007
  3. ^ שירות נשים בצה"ל, סרטון באתר יוטיוב
  4. ^ אפרת כהן, ‏בעקבות מחקר ענק: הקלות ללוחמות, באתר "IsraelDefense"‏, 9 באוגוסט 2011
  5. ^ סעיף 39 לחוק שירות ביטחון
  6. ^ חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 11), התש"ס-2000, באתר הכנסת
  7. ^ אילן מרסיאנו וחנן גרינברג, סגן הרמטכ"ל: בנות רבות לא מתגייסות "כי אין אתגר", באתר ynet, 13 ביולי 2004
  8. ^ מתן חצרוני, 43% מהנערות לא מתגייסות לצה"ל: "חלק פשוט משקרות", 7 בנובמבר 2013, אתר מאקו
  9. ^ חנן גרינווד, ירידה במספר המתגייסות לצה"ל, באתר www.israelhayom.co.il
  10. ^ מתן חצרוני, ‏טירוניות קרביות נפצעות פי 2 מטירונים קרביים, באתר ‏מאקו‏, 30 ביולי 2015
  11. ^ מסמך "התפיסה המגדרית" בוטל, באתר ערוץ 7
  12. ^ עידית שפרן גיטלמן, ‏שירות נשים בצה"ל: בין צבא העם לשוויון מגדרי, פרלמנט ‏81, 16 באפריל 2018
  13. ^ אתר "מידה"
  14. ^ פרופסור אליעזר שבייד, ‏"למען השוויון: הותירו את הנשים מחוץ לטנק", השילוח, 5, יולי 2017
  15. ^ ד"ר עופר קצ'רגין, גיוס נשים לשירות קרבי – על 'הברית הבלתי קדושה' של פמיניסטיות ושמרנים, באתר ערוץ 7, ‏16.04.21
  16. ^ בג"ץ 3227/20, בג"ץ 3227/20, באתר שדולת הנשים בישראל, ‏09.11.2020
  17. ^ הרמטכ"ל כוכבי הכריע: יקודם שילוב נשים בשריון, באתר israeldefense
  18. ^ הנתונים נחשפים: יכולות הלוחמות בשריון היו דומות ליכולות הלוחמים, באתר גל"צ
  19. ^ עתירה נגד אי השוויון בשירות לחימה בשריון, באתר israeldefense
  20. ^ רועי שרון, בפעם הראשונה: בגבול מצרים יוצב טנק שבו נשים לוחמות - ומפקדת, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 ביוני 2021
  21. ^ עמוס הראל, הרמטכ"ל הנכנס חלוץ מינה את תת-אלוף מירי רגב לדוברת צה"ל, באתר הארץ, 3 ביוני 2005
  22. ^ תא"ל איילה חכים מונתה למפקדת לוט"ם, באתר דובר צה"ל, 8 בפברואר 2010
  23. ^ הצנזורית הראשית קיבלה תת-אלוף, IsraelDefense,‏ 4 באוקטובר 2011
  24. ^ שירות הנשים בצה“ל - כל הנתונים, רותם פסו, אתר צה"ל, 8 במרץ 2013
  25. ^ לילך שובל, מסתערות קדימה: יותר נשים בפיקוד צה"ל, באתר ישראל היום
  26. ^ אמיר בוחבוט‏, שיא נשים בתפקיד אל"מ: קצינה בכירה שלישית ביחידת העילית של אמ"ן, באתר וואלה‏, 17 בינואר 2022
  27. ^ אור הלר, אלופה חדשה בצה"ל: אורנה ברביבאי מונתה לתפקיד ראש אכ"א, באתר nana10‏, 23 ביוני 2011
  28. ^ האלופה השלישית בתולדות צה"ל: אורלי מרקמן נבחרה לנשיאת בית הדין הצבאי לערעורים, באתר ערוץ 7
  29. ^ יואב זיתון, לראשונה: אישה תעמוד בראש טייסת תעופה, באתר ynet, 16 בינואר 2018
  30. ^ אלישע בן קימון, מפקדת ראשונה לטייסת טיסה: "חיכינו לך 71 שנה", באתר ynet, 25 בספטמבר 2019
  31. ^ שי לוי, ‏מג"דית התקשוב הראשונה מול סוריה: "חשוב להראות נשים עוצמתיות", באתר ‏מאקו‏, 8 במרץ 2021
  32. ^ לילך שובל, היסטוריה בצה"ל: אל"מ רעות רטיג-וייס תהיה המח"טית הראשונה, באתר ישראל היום, 16 ביוני 2022
  33. ^ זיתון, יואב (2022-06-16). "לראשונה בצה"ל: אישה תפקד על חטיבה קרבית". Ynet. נבדק ב-2022-06-17.
  34. ^ לילך שובל, לראשונה: אישה מונתה למפקדת גדוד במערך ההגנה האווירית, באתר ישראל היום, 14 בספטמבר 2021
  35. ^ יואב זיתון, לראשונה: מפקדת טייסת בבית הספר לטיסה של חיל האוויר, באתר ynet, 25 בנובמבר 2021
  36. ^ מפקדת גדוד ראשונה בחטיבת החילוץ וההדרכה, באתר ערוץ 7, 30 בדצמבר 2021
  37. ^ יואב זיתון, אחריה: הלוחמת שהסתערה על מחבלים תהפוך למג"ד הראשונה של גדוד חי"ר, באתר ynet, 30 בדצמבר 2021
  38. ^ דיוני הכנסת באוירה של נדחה, מעריב, 16 באוגוסט 1949
    בנימין פרנקל, מכתבים למערכת - היפלה חוק ישראל בין אשה דתית לאשה לא דתית?, דבר, 18 באוגוסט 1949
  39. ^ חוק נגד ... 5000 משתמטות, מעריב, 27 בפברואר 1952
  40. ^ צו בדבר התייצבות נשים לרשום לבדיקה רפואית ולשרות סדיר, חרות, 4 ביולי 1952
  41. ^ יוסף צוריאל, כמה ימים - יום כיפור?, מעריב, 4 בינואר 1967
  42. ^ בג"ץ 456/71 שרה ברזני נ' שר הביטחון ואח', פ"ד כו(2), 543.
  43. ^ בג"ץ נענה לבקשת צעירה דתיה לשחררה מגיוס לצה"ל, דבר, 18 ביוני 1973
  44. ^ שלמה לורינץ, אגודת ישראל השתלטה על הכנסת?, מעריב, 13 באפריל 1978
    פשר הפשרה, מעריב, 1 באוגוסט 1978
  45. ^ גדולי התורה שוכנעו: 95% מהנשים שירצו יוכלו להשתחרר לפי החוק החדש, מעריב, 12 ביולי 1978
  46. ^ דיון סוער על התקנות לשינוי הליך ביטול הפטור מטעמי הכרה דתית, 16 בינואר 2018, אתר הכנסת
  47. ^ בג"ץ 9202/18 חדו"ש - לחופש דת ושוויון נ' שר הבטחון, ניתן ב־4 בספטמבר 2019
  48. ^ 1 2 גיוס בנות דתיות לצה"ל, בעמוד הפייסבוק של אריאל פינקלשטיין, 23 בינואר 2018
  49. ^ 2015: שיא במספר הבנות הדתיות שהתגייסו לצה"ל, אתר מאקו, 14 בדצמבר 2015
  50. ^ קלמן ליבסקינד, ‏כך חגג צה"ל גידול מטאורי שלא היה במספר הדתיות המתגייסות, באתר מעריב אונליין, 27/01/2018
  51. ^ עדו אבגר, ‏נתונים על גיוס דתיות לצה”ל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, מאי 2017
    חגית רוזנבאום, "הרבה דמעות נשפכו על שולחן הוועדה", באתר ערוץ 7, ח' בכסלו תשע"ח, 23 בנובמבר 2017, מתוך בשבע גליון 770
  52. ^ 1 2 גיוס נשים - הרבנות הראשית (מאמר) – שיעורי הרב שלמה אבינר, באתר shlomo-aviner.net
  53. ^ 1 2 3 4 שירות משמעותי לנשים בשירות לאומי ובצה"ל – חוות דעת רבני בית הלל, באתר בית הלל - הנהגה רבנית קשובה
  54. ^ יונתן אוריך, מסמך: הרבנות הראשית לא התנגדה לגיוס בנות, באתר nrg‏, 16 בינואר 2014
  55. ^ מכתב מיום ט"ז בטבת תשמ"ב 11/1/1982
    גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016
  56. ^ יוני גרין, הרב שלמה גורן בריאיון ל'הארץ' לפני 40 שנה: "אני נגד גיוס בנות לצה"ל", באתר חרדים10
  57. ^ הרב אוהד טהר-לב, האם מותר לבת דתית לשרת בחיל המודיעין, באתר בית הלל
  58. ^ הרב שלמה אבינר, ‏הרב אבינר: טענות מזוייפות של בנות מתגייסות, באתר "סרוגים", 5 בנובמבר 2017; הרב יועזר אריאל, ‏גיוס בנות? לפי ההלכה אסור לנשים להשתתף בקרבות נגד האויב, באתר "סרוגים", 22 בפברואר 2014; דניאל סגרון, ‏גיוס בנות לצבא - לא הכל הלכה, באתר כיפה, 06 בנובמבר, 2017
  59. ^ 1 2 3 הרב שמואל שפירא, מהי עמדת ההלכה בנוגע לגיוס דתיות?, באתר ynet, 12 בנובמבר 2014.
  60. ^ אמנון שפירא, גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016; נטעאל בנדל, ‏רב העיר עפולה: "אין שום בעיה שבנות דתיות יתגייסו לצה"ל", באתר כיפה, 26 בינואר, 2014; עדו בן פורת, "מסע תעמולה מעצבן למדי", באתר ערוץ 7, 27 בינואר 2017
  61. ^ 1 2 נעמה גרין, גיוס נשים לצבא, באתר הידברות
  62. ^ הנשים החרדיות שמשתלבות בתפקידי מודיעין, באתר מאקו, ‏08.04.21
  63. ^ שו"ת הגרי"א הרצוג, אורח חיים סימן נב, עמ' רמ-רמה
  64. ^ שיחות הרב צבי יהודה, בנין הבית, עמ' 57-55. לנתיבות ישראל א, עמ' קעח-קעט
  65. ^ שיחות הרב צבי יהודה, בנין הבית, עמ' 58-57
  66. ^ הרב חגי שטמלר, עין בעין, עמ' 208-207
  67. ^ הרב חגי שטמלר, עין בעין, עמ' 207. שיחות הרב צבי יהודה, בנין הבית, עמ' 59
  68. ^ בצומת התורה והמדינה : מבחר מאמרים מתוך קבצי "התורה והמדינה", כרך ג, אלון שבות: מכון צומת, 1991, עמ' 235, הערה 7
  69. ^ יצחק רונס, משנתו ההלכתית של הרב שאול ישראלי, עמ' 61. הרב יגאל אריאל, הרב ישראלי וגיוס הבנות, בשבע, גיליון 247
  70. ^ יחזקאל כהן, גיוס בנות ושרות לאומי - עיון בהלכה, הקיבוץ הדתי
  71. ^ יפעת סלע, בנות דתיות בהחלט יכולות לשרת בצה”ל, באתר נאמני תורה ועבודה, ‏25 באוגוסט 2009
  72. ^ שלמה פיוטרקובסקי, תנועת נאמני תורה ועבודה: בעד גיוס בנות, באתר ערוץ 7, ‏16 בדצמבר 2013
  73. ^ יוחאי עופר ואסף גולן, מחקר חדש: נשים לא יכולות לשרת כלוחמות, באתר nrg‏, 10 ביוני 2014
  74. ^ אבי אליהו, ‏מחקר: הצבא נפגע משירות של נשים כלוחמות, באתר ‏מאקו‏, 11 ביוני 2014
  75. ^ אתר למנויים בלבד יגיל לוי, "על ביטחון וחוסר ביטחון": עלייתו של הפמיניזם המיליטריסטי בישראל, באתר הארץ, 19 במאי 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שירות_נשים_בצה%22ל&oldid=34167053"