סוצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוצ'י
Сочи
Coat of Arms of Sochi (Krasnodar krai).png
סמל העיר
Flag of Sochi (Krasnodar krai).png
דגל העיר
RIAN archive 391311 A panorama of Sochi city.jpgמראה כללי
מדינה / טריטוריה Flag of Russia.svg  רוסיה
קראי Flag of Krasnodar Krai.png  מחוז קרסנודאר
ראש העיר אנאטולי פאחומוב
שטח 3,502 קמ"ר
גובה 0-700 מטרים
תאריך ייסוד 1864
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין

347,932‏  (נכון ל-2010)
445,209‏  (נכון ל-2013)
קואורדינטות 43°35′47″N 39°43′36″E / 43.5963888888889°N 39.7266666666667°E / 43.5963888888889; 39.7266666666667קואורדינטות: 43°35′47″N 39°43′36″E / 43.5963888888889°N 39.7266666666667°E / 43.5963888888889; 39.7266666666667
אזור זמן UTC +4
http://www.sochiadm.ru

סוֹ‏צְ'י (רוסית Сочи ; אדיגית Шъачэ; אבחזית Шəачa; גאורגית სოჭი) היא עיר לחופו של הים השחור, בדרום-מזרחו של מחוז קרסנודאר ברוסיה. לעיר מעמד של חבל עירוני (городской округ) המשתרע על פני 3,502 קמ"ר, הגדול ברוסיה, ואילו השטח הבנוי של העיר גופא משתרע על-פני 176.77 קמ"ר. בשנת 2010 התגוררו בעיר גופא 347,932‏ איש, ובמטרופולין חיו באותה עת 420,589 נפש.

מקורה של העיר במבצר שהקימו הרוסים לראשונה בשנת 1838. בתקופה הסובייטית היא התבססה כאתר תיירות לחופי הים השחור. העיר ידועה כמרכז לספורט חורף וכנקודת מוצא לאתרי הקווקז המערבי, ובכללם השמורה הביוספרית הלאומית של הקווקז, שהוכרזו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1999. עוד ידועה העיר בחופיה ובאקלימה הנוח וכן במבנים הסטליניסטיים שהוקמו בה במהלך ימי השלטון הסובייטי.

סוצ'י מארחת את משחקי החורף האולימפיים בשנת 2014, שהביאו לעיר תנופת פיתוח. סוצ'י היא גם אחת מהערים שיארחו את משחקי גביע העולם בכדורגל ב-2018 באצטדיון פישט האולימפי שנבנה לקראת אולימפיאדת החורף ומכיל 40,000 מקומות.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת רובעי סוצ'י

סוצ'י שוכנת על מישור צר על חופו הצפון-מזרחי של הים השחור, כ-30 ק"מ צפונית-מערבית לגבולה של רוסיה עם אבחזיה שבגאורגיה. אורכה של העיר לאורך חופי הים השחור הוא 145 ק"מ, והיא אחת הערים הארוכות באירופה[1]. גבולה המזרחי של העיר עובר לאורך הגבול הבינלאומי עם גאורגיה ולאורכו של נהר פסואו, ואילו ממערב ומצפון היא גובלת בנהר שפסי. בעורפה של סוצ'י שוכן רכס הקווקז המערבי המגיע לשיאו בגבהים של מעל ל-3,000 מטר במרחק של 40 עד 60 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר. עם זאת, פסגות ההרים מגיעות לגבהים של כ-1,000 מטר כבר במרחק של 15 עד 20 ק"מ מהעיר, ולשיאים של 2,000 מטר במרחק של כ-30 ק"מ ממנה. בשטחה של העיר זורמים נחלים רבים המנקזים את רכס הקווקז המערבי אל הים השחור, ובמרכזה נשפך נחל סוצ'י אל הים.

מתוך כלל שטחו של החבל העירוני רק שטח של כ-250 קמ"ר בנוי או משמש לשימושים עירוניים. העיר מחולקת לארבעה רבעים:

  • רובע מרכז (Центральный - "צנטרלני") - 32 קמ"ר.
  • רובע לזרבסקי (Лазаревский) בצפון-מערב - 1,744 קמ"ר.
  • רובע חוסטה (Хостинский - "חוסטינסקי") בצמוד ממזרח למרכז - 374 קמ"ר.
  • רובע אדלר (Адлерский - "אדלרסקי") לאורך גבולה המזרחי של העיר רבתי וצפונה לעבר ההרים - 1,352 קמ"ר.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז העיר: מראה בחוף

אקלימה של סוצ'י הוא סובטרופי גשום, ויוצא דופן ברוסיה. העיר שוכנת בקו הרוחב 45° צפון, ומתאפיינת בקיץ חם וארוך ובחורף קצר ומתון. תנאים אלה מתאפשרים בשל ההגנה שמעניק לה רכס הקווקז המונע חדירת אוויר קר מצפון, בשל ריבוי המשקעים ובשל השפעתו הממתנת של הים.

הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 14°C, ומגיעה בקיץ לממוצע של 23°C ובחורף ל-6°C. טמפרטורת מי הים הממוצעת בחודש אוגוסט היא 24.1°C. אקלימה של סוצ'י עשיר במשקעים ומדי שנה יורדים בה בממוצע 1,584 מ"מ. חודשי החורף גשומים בהרבה מחודשי הקיץ. בינואר ובדצמבר עשויים לרדת 200 מ"מ בחודש, ואילו בקיץ יורדת בכל חודש כמחצית מכמות זו. בדרך כלל קורה הדבר בקיץ במספר ימים גשומים במיוחד. עם זאת, נתונים אלה מתייחסים למרכזה של העיר, ובהרים שבתחומה שורר אקלים קר יותר המתאפיין בחורף מושלג, אך גם זה מתון ביחס לאזורים אחרים בעולם השוכנים באותם גבהים ובאותו קו רוחב.

אקלימה של העיר משפיע על הצומח, ובמקום גדלים עצי דקל ובננה והדרים, והעיר אף מתפארת במטעי התה הצפוניים באירופה. סמל העיר ודגלה משקפים את נתוניה הטבעיים ובהם ארבעה מרובעים המציגים את השמש, עץ דקל, קו חוף הים ואת צללית ההרים. במרכז נראה ענן מוריד טיפות גשם, ומעליו צללית הרי הקווקז.

מזג אוויר בסוצ'י
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 9.5 9.9 12.1 16.0 20.4 24.0 26.6 26.1 24.2 20.0 15.7 11.8 18.1
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 3.2 3.2 5.0 8.5 12.7 16.4 19.2 19.4 16.1 12.3 18.5 5.4 10.8
משקעים ממוצעים (מ"מ) 184.5 117.2 116.0 112.8 89.6 97.7 93.3 111.7 134.0 132.7 177.0 203.2 1569.7
מקור: ‏[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד הקמת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיר הכנסייה בלואו

בעת העתיקה התגוררו הזיגים (Ζυγοί) באזור, עם צ'רקסי עתיק אשר תואר על ידי סטראבון כשבט שחי מצפון לקולכיס. ארצם שנקראה זיקס השתרעה במורדות הצפוניים של הקווקז, מזרחית להר אלברוס. במאה ה-5 לפנה"ס החלו יוונים להתיישב באזור, אך השפעתם באזור הייתה קטנה מהשפעתם בחופי אסיה הקטנה ובאזור חצי האי קרים.

מהמאה ה-6 ועד המאה ה-7 נשלט האזור בידי ממלכת אגריסי, ולאחר מכן בידי ממלכת אבחזיה אשר הגיעה לשיאה במאה ה-9 ובמאה ה-10. שתי ממלכות נוצריות אלו הקימו מספר כנסיות בתחומה של סוצ'י כיום, והקיר הצפוני של בזיליקה ביזנטית מהמאה ה-11 עדיין ניצב ביישוב לואו ברובע לזרבסקי. במהלכה של תקופה זו חרבו היישובים הנוצריים לאורך חופי הים השחור מידיהם של שבטים טורקים וממלכת הכוזרים מספר פעמים.

הגעת הצי הרוסי לסוצ'י ב-1838 - ציור מאת איוון אייווזובסקי

מהמאה ה-15 ואילך שלטו שבטים הרריים צ'רקסיים מקומיים בחופיו הצפון-מזרחיים של הים השחור, ועל אלה נימנים האוביחים, השפסוגים והסדזים. האזור היה אמנם נתון לשליטה עות'מאנית, אך זו הייתה רופפת למדי. השם סוצ'י נזכר לראשונה בתקופה זו על ידי אווליה צ'לבי, הנוסע העות'מאני בן המאה ה-17, אשר הזכיר את ההרים הסמוכים למקום וכינה אותם בשם "סוצ'ה"‏[3]. המלחמה העות'מאנית-רוסית הסתיימה בהסכם אדירנה שנחתם ב-14 בספטמבר 1829 ולפיו קיבלה האימפריה הרוסית את השליטה במזרחו של הים השחור.

בשנת 1837 הקימו הרוסים את "מבצרי רוח הקודש" (форты Святого Духа - "פורטי סוויאטוגו דוחה") באזור שהיה מיושב בידי הסדזים והמהווה כיום את רובע אדלר בדרום-מזרח העיר. ב-21 באפריל 1838 הוקם מבצר גם בשפך הנהר סוצ'י במרכזה של העיר כיום, אזור בו ישבו האוביחים. המבצר נקרא "מבצר אלכסנדריה" (форт Александрия) על שמה של אלכסנדרה פאודרובנה, אשתו של הצאר ניקולאי הראשון, אך שנה לאחר מכן, ב-18 במאי 1839, שונה שמו למבצר נווגינסקי (Навагинское - "נווגינסקויה") על שמו של הכוח הצבאי שהיה מוצב בו. עוד הוקמו שני מבצרים נוספים - "לזרבסקי" (Лазаревский) על שמו של אדמירל מיכאיל לזרב בשטחם של השפסוגים, ו"גולובינסקי" ( Головинский) באזור שיושב בידי האוביחים, ואלה היו לגרעין היישוב העתידי בחלקה המערבי של העיר. המבצרים היו חלק מקו ההגנה שהקימו הרוסים במלחמת קווקז אותה ניהלו כנגד הצ'רקסים. ב-1854, שנה לאחר פרוץ מלחמת קרים, פונה מבצר נווגינסקי כדי למנוע את נפילתו בשבי של הכוח הצבאי שהיה מוצב בו, והצבא הטורקי אכן נחת בחופי אדלר זמן קצר לאחר מכן.

מאז הקמת סוצ'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון החורף
בול סובייטי מ-1988 שנופק לרגל יובל ה-150 לעיר

לאחר המלחמה, בשנות השישים של המאה ה-19 גורשו רוב הצ'רקסים מסביבות סוצ'י לתחומי האימפריה העות'מאנית ובחוף הצפון-מזרחי של הים השחור נותר יישוב דליל. לחלק מהשפסוגים הותר להישאר בסוצ'י ועד היום הם ממשיכים לשמור על אופי ייחודי של כפר צ'רקסי ברובע לזרבסקי. רובם של הצ'רקסים בישראל הם פליטי סוצ'י. רוסים, ארמנים ויוונים התיישבו באזור, והמצודה על נחל סוצ'י הוקמה מחדש ב-25 במרץ 1864, הפעם בשם "דחובסקי פוסאד" (Даховский Посад).

עם תום מלחמת קווקז איבדה המצודה את חשיבותה האסטרטגית, ויישוב עירוני החל צומח במקום. כנסייה ראשונה הוקמה בו ב-1874, וב-6 באוקטובר 1896 שונה שמו של היישוב לסוצ'י על שמו של הנחל הסמוך. ב-1902 קמו במקום המרחצאות הרפואיים הראשונים, וכיום שוכנים בעיר ובסביבותיה כ-300 אתרי ספא‏[4]. החל בתחילת 1905 ולקראת מהפכת 1905 החל חוסר שקט פוליטי בעיר, כמו בכל רוסיה, ונערכו בה מספר הפגנות. לאחר פרסום מנשר אוקטובר התארגנה בעיר מיליציה, והמרד המזוין בעיר פרץ ב-28 בדצמבר 1905 והסתיים ב-5 בינואר 1906. פעילי המהפכה נשפטו ודינם נגזר בחודש יולי 1907 לתקופות גלות ממושכות בסיביר מלוות בעבודת פרך‏[5]. ב-1909 הוקמו בסוצ'י שני בתי המלון הראשונים, וב-1910 החל מתפרסם בה העיתון הראשון - "חבל הים השחור" (Черноморский край - "צ'רנומורסקי קראי"). בשנה זו ניטעו מטעי התה הראשונים ברובע לזרבסקי, וב-1913 החלו פנסי חשמל להאיר את רחובותיה של סוצ'י. ב-1917 קיבל היישוב מעמד של עיר, ובאותה שנה הגיעה אליו מסילת הרכבת שלאורך חופו הצפוני של הים השחור (Северо-Кавказская железная дорога).

סמל העיר בעידן הסובייטי. אומץ ב-1967

בעת מלחמת האזרחים ברוסיה נערכו מספר קרבות באזור בין הצבא האדום, הצבא הלבן והרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה. המערכה, אשר זכתה לכינוי סכסוך סוצ'י, התמשכה ברמה משתנה מיולי 1918 עד מאי 1919. והסתיימה בתיווך בריטי שקבע את הגבול בין רוסיה לגאורגיה. בתקופתו של סטלין החלה העיר מבססת את מעמדה כאתר קיט, ולסטלין עצמו הייתה דאצ'ה בעיר. בעיר החלו להיבנות מבנים בסגנון נאו-קלאסי וסטליניסטי. ב-1937 צורפה העיר למחוז קרסנודאר, ונחנך בניין תיאטרון החורף (Зимний театр - "זימני תאטר"). בעת מלחמת העולם השנייה שימשו המרחצאות הרפואיים ובתי המלון בעיר כמתקני הבראה של הצבא האדום ובסך הכל שהו בהם כחצי מיליון חיילים. מסלול המראה נסלל באדלר ב-1941, והמקום ששימש כשדה תעופה צבאי בעת המלחמה, הפך לנמל התעופה האזרחי של העיר החל ב-1948. צבא גרמניה הנאצית הגיע עד סמוך לקווקז בנובמבר 1942, וסוצ'י נמצאה בקרבת החזית עד הדיפתו בתחילת 1943.

באמצע שנות החמישים התאוששה סוצ'י מהשפל בתנועת התיירות שנגרם בעקבות מלחמת העולם השנייה, וב-1959 החלה תחנת טלוויזיה לשדר בעיר. ב-10 בפברואר 1961 אוחדו ארבעת הרבעים המהווים יחד את "סוצ'י רבתי" (Большой Сочи - "בלשוי סוצ'י"), והעיר קיבלה את ממדיה הגאוגרפיים הנוכחיים.

לאחר התפרקות ברית המועצות ומשאיבדה רוסיה את השליטה בחצי האי קרים, הפכה סוצ'י לבירת נופש הקיץ הבלתי רשמית של רוסיה, וביישוב דגומיס שבלזרבסקי שוכן אחד ממעונותיו של נשיא רוסיה. בראשית המאה ה-21 חוותה העיר תנופת התפתחות וזרם של השקעות. העיר הציגה את מועמדותה לאירוח משחקי החורף האולימפיים בשנת 2014, ונשיא רוסיה, ולדימיר פוטין נרתם אישית לקידום הרעיון. ב-4 ביולי 2007 הכריז הוועד האולימפי הבינלאומי כי סוצ'י זכתה בזכות זו, ואולימפיאדת סוצ'י נערכה בעיר בין ה-7 בפברואר 2014 ל-23 בפברואר 2014.

אוכלוסייה ודת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית המלאך מיכאל בסוצ'י
כנסיית אנדראס הקדוש בעיר

ב-1864, לפני גירוש הצ'רקסים, מנתה אוכלוסיית האזור כ-300,000 איש. לאחר מכן התדלדלה האוכלוסייה באופן משמעותי ועמדה בשנת 1900 על כ-33,000 תושבים בלבד, דהיינו, כ-11% מערכה הקודם‏[6]. בין אלה נמנו 20,265 רוסים (61,4%), 5,583 יוונים (16.9%), 2,052 צ'רקסים (6.2%), 1,305 ארמנים (4.0%) ו-1,038 מולדבים (3.1%). עוד התגוררו בעיר גאורגים, צ'כים, פולנים, טורקים ואסטונים. להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר מאז 1897 ועד להווה‏[7]:

בשנת 2002 מנתה אוכלוסיית העיר סוצ'י 328,809 איש ובסוצ'י רבתי התגוררו אותה עת כמעט 400,000 איש. מאז נרשמה עלייה מתונה באוכלוסיית העיר ובשנת 2010 הוערכה זו במעט יותר מ-420,000 איש. באותה עת מנו הרוסים בסוצ'י רבתי 69.92% והקבוצות האתניות האחרות היו הארמנים (20.09%), האוקראינים (2.29%), הגאורגים (2.03%) ומעט יוונים. 347,932 מהתושבים התגוררו באזור העירוני של העיר והיתר בפריפריה. מבחינת חלוקת האוכלוסייה העירונית לפיה רבעיה, מספר התושבים הגדול ביותר הוא ברובע המרכזי (145,694) ולאחריו באדלר (76,534), לזרבסקי (68,336) ובחוסטה (64,604)‏[8]. בשנת 2013 מנתה אוכלוסיית העיר 445,209 איש.

כ-80% מכלל תושבי העיר הם נוצרים אורתודוקסים, ובתחומי העיר למעלה מ-30 כנסיות וקפלות אורתודוקסיות. לצד אלה קיימת בעיר קהילה נוצרית ארמנית גדולה למדי, וקהילות קתולית (בעיקר פולנים) ופרוטסטנטית קטנות. עוד מתגורר בעיר מיעוט מוסלמי שעליו נמנים טורקים, קברדינים, אזרים, טטרים וצ'רקסים.

הקהילה היהודית בסוצ'י היא קטנה מאוד ובראשה עומד הרב אריה איידלקופ, שהוא שליח חב"ד בעיר.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף התיירות הוא החשוב בענפי הכלכלה של סוצ'י, ולאורך כל חופיה של העיר משתרעים בתי מלון, בתי הארחה ומתקני ספא. לשירותם של הנופשים, רובם ככולם מרחבי רוסיה, עומדים מסעדות, בתי קפה, פארקי מים, גנים בוטאניים ומתקנים תיירותיים נוספים. בעיר אין תעשייה של ממש, למעט מספר מפעלים לחומרי בנייה ומפעלים לייצור מזון. בשטחה העצום של העיר משתרעים שטחים חקלאיים ובהם מטעי תה והדרים, וגידול צמחי נוי. עוד פועלת ברובע אדלר חווה לגידול דגי טרוטה שנוסדה ב-1964 בכפר קזאצ'י ברוד (Казачий Брод), ובאזור כולו שוכנות כוורות.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה מן האוויר של שדה התעופה אדלר-סוצ'י בשנת 2006. הטרמינל החדש משמאל בלבן ונהר מזימטה בחלקה העליון של הקובץ
מראה בכביש הטבעת החדש של העיר

נמל התעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נמל התעופה הבינלאומי של סוצ'י

נמל התעופה הבינלאומי של סוצ'י (Международный Аэропорт Сочи), שכונה בעבר "נמל התעופה הבינלאומי של אדלר-סוצ'י" ("Международный Аэропорт Адлер-Сочи"), הוא נמל תעופה השוכן ברובע אדלר במזרחה של העיר. הנמל ממוקם בעמק הנהר מזימטה בגובה של 27 מטרים מעל פני הים, כשני ק"מ מחופי הים השחור וכ-22 ק"מ ממרכז העיר. בשדה שני מסלולי טיסה מבטון באורך של 2,890 מטר (06-24) ו-2,200 מטר (02-20), אשר שופצו לקראת המשחקים האולימפיים ונסללו מחדש. עוד נבנו בנמל טרמינל נוסעים וטרמינל אח"ם חדשים, וקיבולתו עומדת על 3,800 נוסעים בשעה ו-4 מיליון נוסעים בשנה. בשנת 2013 עשו 2,427,676 מיליון נוסעים שימוש בנמל התעופה‏[9], והוא דורג מבחינה זו במקום השמיני ברוסיה.

רכבת בין-עירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו רכבת דו-מסילתי פועל לאורך חופו של הים השחור ומאז שנות החמישים הוא מונע בחשמל. ב-1978 נחנכה מנהרה באורך של 3 ק"מ אשר קיצרה באופן משמעותי את משך הנסיעה מסוצ'י לקרסנודאר. המסילה חוצה את כל מרכזיה העירוניים העיקריים של סוצ'י, מצפון-מערב לדרום-מזרח, ועוצרת ב-17 תחנות. קו הרכבת ממשיך וחוצה את הגבול לגאורגיה, ומגיע עד סוחומי, בירת אבחזיה, אך מאז שזו הייתה לרפובליקה עצמאית דה-פקטו, אין שירותי רכבת הממשיכים ממנה לגאורגיה. קווי רכבת ישירים פועלים מהעיר אל מוסקבה, סנקט פטרבורג וערים נוספות ברחבי רוסיה, וכן פועל שירות רכבת פרברים לאורך הקו. קו רכבת מהירה החל לפעול בין מוסקבה לאדלר בתחילת שנת 2014, ובתחומי העיר הוא מוביל 30,000 איש בשעה בכל כיוון‏[10].

נמל סוצ'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל סוצ'י שוכן במרכזה של העיר, בצמוד לשפך נחל סוצ'י לים השחור, ומטפל בתנועת מטענים ונוסעים. בנמל שלושה רציפי עגינה לאוניות נוסעים, וטרמינל הנוסעים מסוגל לטפל בכ-350 נוסעים בשעה. מסילת הרכבת איננה מגיעה אל הנמל ותחנת הרכבת הקרובה אליו נמצאת במרחק של כ-3 ק"מ. לכן כל תחבורת המטענים היבשתית אל הנמל וממנו היא באמצעות משאיות. טרמינל נוסעים חדש הוקם בלב ים, במרחק של 1.5 ק"מ מהחוף. הטרמינל שהושלם לקראת משחקי החורף בשנת 2014 מטפל בספינות טיולים הנושאות עד 3,000 איש‏[11]. כמו כן מתוכננת העברתו של מסוף המטענים ממרכז העיר.

תחבורה ציבורית עירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחבורה הציבורית העירונית בסוצ'י נסמכת על אוטובוסים, רכבת פרוורים, ומוניות שירות. רשת הרכבת קלה באורך כולל של 86.4 ק"מ שהייתה אמורה לקום לקראת המשחקים האולימפיים לא יצאה אל הפועל. בנוסף פועלים בעיר פוניקולר ושלושה רכבלים, בין היתר בגן הבוטאני.

רובעי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובע מרכז סוצ'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז סוצ'י מהחלל
בניני מגורים במרכז העיר

רובע מרכז העיר מכסה שטח של 32 קמ"ר, והוא הרובע הקטן מבין ארבעת רבעי העיר, אך גם המאוכלס שביניהם, ואוכלוסייתו מנתה 132,734 איש בשנת 2006. בין אתריו החשובים של רובע זה:

  • קתדרלת המלאך מיכאל (Собор Михаила-Архангела) נבנתה החל בשנת 1874 וציינה את ניצחונה של רוסיה במלחמת קווקז ב-1864. הקתדרלה הייתה הכנסייה האורתודוקסית הראשונה באזור והיא הוקמה במתחם דחובסקי פוסאד שהיה לגרעינה של העיר המודרנית. בתום ארבע שנים הוקמו קירות הכנסייה והיא כוסתה בגג, אך השלמת המבנה כולו נגררה ונתמשכה עד שהסתיימה רק ב-1890 והכנסייה הוקדשה במיסה חגיגית ב-24 בספטמבר 1891. אורכו של המבנה הוא 25.6 מטר, רוחבו 17.1 מטר וגובהו 34 מטר. הקתדרלה חודשה בשנים 1993-1994.
  • עמוד הגרניט האדומה הנושא את פסלו של הקדוש המגן של העיר, המלאך מיכאל (Монумент Архангела Михаила), הוקם ב-10 במאי 2006 בטיילת בעיר. העמוד נושא את פסלו של המלאך העשוי ארד והוא נישא לגובה של 7 מטר.
  • הגן הבוטאני של סוצ'י (Сочинский дендрарий - "סוצ'ינסקי דנדרארי") שוכן על חוף הים ממזרח למרכז העיר. המקום משמש לא רק כגן בוטאני, אלא גם כמרכז מחקר, ויש בו אוסף של צמחים ועצים טרופיים, סוב-טרופיים ואחרים. מקורו של הגן בשטח בן 15 הקטאר שהוקם כגן נוי בסגנון מערב אירופאי בשנים 1889-1892. בשנת 1922 הולאם המקום וב-1944 הוקם בו מכון מחקר לעצי חורש סוב-טרופיים והוא גדל לשטח של 49 הקטאר. למקום הוענק מעמד של אתר לאומי בשנת 1974, ויש בו למעלה מ-1,500 מינים של צמחים. ב"שדרת ראשי העיר" ניטעים עצי דקל בידי ראשי עיר מכל העולם המבקרים בסוצ'י.
  • תיאטרון זימני (Зимнего театра) הוקם בשנות השלושים של המאה ה-20 בסגנון נאו-קלאסי והוא מוקף ב-88 עמודים קורינתיים. על הגמלון שלושה פסלים של המוזות תאליה, מלפומנה וטרפסיכורה.
  • בניין הטרמינל הימי (Mорской вокзал) הוקם בשנת 1955 והוא נושא מגדל מחודד הנישא לגובה של 71 מטר, ובראשו כוכב. סביב לבסיס המגדל ארבעה פסלים המסמלים את ארבע רוחות השמיים.
  • תחנת הרכבת בסוצ'י (Железнодорожный вокзал) נבנתה בסגנון סטלינסטי ונחנכה ב-10 בספטמבר 1952. בניין התחנה הוא אחד המבנים המוכרים בעיר, ויש בה שלוש חצרות פנימיות - שתי הקיצוניות מרובעות והמרכזית אליפטית. מעליה מגדל בגובה של 55 מטר הנושא ארבעה שעונים, אחד בכל צדדיו, וגם בראשו של מגדל זה תורן הנושא כוכב. בתחנה רציף צד ושני רציפי אי שאורך כל אחד מהם הוא כ-600 מטר.

רובע לזרבסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה בלזרבסקוייה
מראה בלזרבסקוייה

רובע לזרבסקי צפונית-מערבית למרכז העיר משתרע על פני שטח של 1,744 קמ"ר ובשנת 2006 התגוררו בו 64,068 איש. הרובע הוא הגדול בעיר ותופס כמעט מחצית משטחה הכולל.

בלזרבסקוייה (Лазаревское) המרוחקת כ-45 ק"מ ממרכז העיר, ניצבות שתי כנסיות - האחת מ-1903 והאחרת מ-1999, וכן שוכן במקום דולפינריום. מקורו של יישוב זה במצודה שהוקמה במקום בשנת 1839 והוא העניק את שמו לרובע כולו.

דגומיס (Дагомыс) השוכנת במרחק של 10 ק"מ צפונית-מערבית למרכז סוצ'י נוסדה כיישוב לחיילים שהשתחררו לאחר סיומה של מלחמת קווקז במחצית השנייה של המאה ה-19. לאלה הצטרפו פליטים ארמנים אשר הגיעו מאסיה הקטנה החל בתחילת המאה ה-20. היישוב החל לצבור יוקרה כאשר שרים, פקידי שלטון בכירים ובעלי ממון רכשו שטח במקום, וגם הצאר ניקולאי השני רכש שטח של 2,500 הקטאר בדגומיס בשנת 1896 והקים בו אחוזה. לאחר קום ברית המועצות, החל גידול תה בדגומיס, ובשנות השלושים של המאה ה-20 הוקמו בה אתרי התיירות הראשונים. עם השנים ביססה דגומיס את מעמדה כמרכז נופש יוקרתי ונערכו בה כנסים ומפגשים גם בהשתתפות בינלאומית. בין היתר נערכו במקום השיחות בין אוקראינה ורוסיה על חלוקת הצי הימי בים השחור ב-1992 וכן השיחות בין רוסיה וגאורגיה על הפסקת האש בדרום אוסטיה, גם הן ב-1992. בדגומיס שוכן אחד ממעונותיו הרשמיים של נשיא רוסיה (מעון פלגי בושארוב). במקום שורר מיקרו-אקלים המתאפיין בטמפרטורה נמוכה ב-2°C מהטמפרטורה השוררת בעיר, ומשמעות שמו של היישוב באדיגית היא "מקום קריר".

לואו (Лоо) במרחק של 18 ק"מ ממרכז סוצ'י קיבלה את שמה משמו של הנסיך האבזי לאו (Лау) או לואובי (Ло́овы). במקום שוכנים שרידיה של כנסייה ביזנטית מהמאה ה-11 הניצבת על גבעה בגובה של כ-300 מטר כ-1.5 ק"מ מהחוף, ושל מצודה אבזית מהמאות ה-8 וה-9.

גולובינקה (Головинка) במרחק של 30 ק"מ ממרכז סוצ'י התפתחה במקום בו הוקמה מצודת גולובינסקי ב-1839, ליד הנחל שסימן את קו הגבול בין שטחיהם של האוביחים והשפסוגים. המצודה נהרסה על ידי הרוסים עצמם בעת מלחמת קרים כדי למנוע את נפילתה בידי הטורקים.

רובע חוסטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובע חוסטה הוא השלישי בגודלו בסוצ'י ומשתרע על פני שטח של 374 קמ"ר. אוכלוסייתו מנתה 62,440 איש בשנת 2006. כמעט שליש מתושבי הרובע מתגוררים ביישוב חוסטה השוכן 16 ק"מ דרומית-מזרחית למרכז סוצ'י. היישוב נזכר במסמכים מימי הביניים בשמות "קסטו" ו"חאמיש" ושוכנות בה חורבותיה של כנסייה מהמאה ה-14. אתרי העניין בחוסטה כוללים, בין היתר, את כנסיית ההשתנות מ-1914, את תיאטרון הקיץ מ-1937 בפארק על שם פרונזה (Ле́тний теа́тр па́рка им. М. В. Фру́нзе - "לטני תאטר") וכן גן בוטאני.

סמוך לחוסטה ניצבות חורבותיה של מצודת חוסטה השוכנת על צוק בגובה של 100 מטר כ-6 ק"מ מהיישוב. עוד ניצב בסמוך ליישוב מגדל התצפית על הר אחון שגובהו 663 מטר (Гора Ахун). המגדל נבנה ב-1936 מאבן גיר בסגנון נאו רומנסקי, והוא מאפשר תצפית על כל האזור ועד לתחומי אבחזיה.

רובע אדלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט אל היישוב אדלר מכיוון צפון-מערב

רובע אדלר שוכן בדרום-מזרחה ובמזרחה של העיר וגובל בגבול הגאורגי ממזרח. הרובע הוא השני בגודלו ומשתרע על פני שטח של 1,352 קמ"ר, ואוכלוסייתו מנתה 70,239 איש בשנת 2006 והייתה השנייה בהיקפה בעיר. אזור זה שבו שוכן שדה התעופה ובו מתוכננים לקום שני המתחמים האולימפיים, צפוי לעבור את תנופת הפיתוח המקיפה ביותר בעיר עד למשחקים האולימפיים בשנת 2014.

היישוב אדלר עצמו היה עיר עצמאית עד שצורף לסוצ'י בשנת 1961. הוא שוכן בשפך הנהר מזימטה ובו מסתיים קו הרכבת החוצה את העיר. באדלר בה ישבו סדזים, קם מבצר רוח הקודש ב-18 ביוני 1837, וזה היה הראשון מבין המעוזים שהקימו הרוסים לאורך חופיה של סוצ'י. בעיר יקום המתחם האולימפי העיקרי, סמוך לחופי הים השחור. מקור שמה של העיר הוא בשמו הטורקי של האזור - ארטלאר (Artlar) או ארטה (Artı).

קרסנאיה פוליאנה שוכנת בעמק נהר מזימטה בגובה של 600 מטר, 39 ק"מ ממקום שפכו לים השחור. המקום הוא האתר הידוע ביותר ברובע אדלר בעיקר בשל אתר הסקי השוכן בו, אך גם בשל יופי הסביבה והרי הקווקז המערבי המקיפים את העמק והנישאים עד לגובה של 2,000 מטר. בקרסנאיה פוליאנה צפוי לקום המתחם האולימפי ההררי שיכלול חמש זירות שיתפרסו לאורך מספר קילומטרים בעמק, וכן כפר אולימפי לעוסקים בענפים שיערכו באזור. באזור קרסנאיה פוליאנה נתגלו ממצאים פרהיסטוריים ושרידיהם של כעשרים מבצרים מימי הביניים, אך המקום נזכר לראשונה בכתובים בשנת 1835, כאשר מרגל רוסי נשלח לרגל אחר הסדזים ותיעד את שהותו במקום. לאחר שהתושבים המקוריים גורשו מכפריהם בשנות השישים של המאה ה-19, הוקם היישוב הנוכחי ב-1869. ביישוב התיישבו רוסים, יוונים ו-36 משפחות אסטוניות, אשר הקימו ב-21 באוגוסט 1886 את הכפר האסטוני אסטוסאדוק (Estosadok, Э́стосадо́к) כ-4 ק"מ מזרחית לקרסנאיה פוליאנה. ב-1898 נסללה דרך אל היישוב וב-1901 הקים הצאר ניקולאי השני אחוזת צייד מלכותית במקום. בעקבותיו הקימו מספר אצילים נוספים אחוזות במקום. לאחר קום ברית המועצות שקע היישוב ושב ועלה על מפת התיירות רק ברבע האחרון של המאה ה-20. כאשר התפרקה ברית המועצות ואתרי סקי רבים בקווקז נותרו מחוץ לגבולות רוסיה, צברה קרסנאיה פוליאנה פופולריות כאתר לספורט חורף.

מזרחית לקרסנאיה פוליאנה שוכן הכפר אייבגה (Аибга). הכפר בגובה של 840 מטר הוא היישוב הגבוה בסוצ'י וחלק מבתיו שוכנים בשטח אבחזיה.

משחקי החורף האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולימפיאדת סוצ'י (2014)
לוגו המועמדות למשחקי החורף בסוצ'י
המתחמים האולימפיים ודרכי תעבורה

בחודש יוני 2006 הכריז הוועד האולימפי הבינלאומי כי סוצ'י היא בין הערים המתחרות על אירוח משחקי החורף האולימפיים ה-22 במספר אשר עלו לשלב הגמר של הבחירות. שנה לאחר מכן, ב-4 ביולי 2007, בישיבת הוועד האולימפי ה-119 בגואטמלה סיטי בגואטמלה הוכרז על זכייתה של העיר כמארחת המשחקים‏[12]. אולימפיאדת החורף בסוצ'י נערכה בין ה-7 בפברואר ל-23 בפברואר 2014, וזו הייתה הפעם הראשונה בה מארחת הפדרציה הרוסית את המשחקים האולימפיים. זו גם תהיה הפעם הראשונה בה נערכים משחקי החורף האולימפיים באזור הסובטרופי.

המשחקים נערכו בשני מתחמים. המתחם הראשון שנועד לענפים הנערכים באולמות סגורים, שוכן על חוף הים השחור ברובע אדלר, בין שדה התעופה והגבול הבינלאומי עם גאורגיה. המתחם האחר נועד לענפי הספורט ההררי, ונמצא בקרסנאיה פוליאנה שבהרי הקווקז, 48 ק"מ ממרכז העיר.

התקציב שאושר לאולימפיאדת החורף עמד על 11.7 מיליארד דולר‏[13], 60% אך בדיעבד עלותה הגיעה ליותר מ-50 מיליארד דולר, והיא הייתה לאולימפיאדה היקרה ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים.

לקראת המשחקים עברה על העיר מתיחת פנים כוללת בכל התחומים:

  • תחבורה ציבורית - שדה התעופה, הנמל ומסילת הרכבת החוצה את העיר שודרגו אך הקמת רכבת הקלה נזנחה.
  • לבתי המלון וההארחה בעיר נוספו 25,000 חדרים‏[14], אך התוכניות לבניית חלק מהמלונות על אי מלאכותי בים השחור‏[15] נזנחו. סך הכל היו בעיר בזמן המשחקים יותר מ-57,000 חדרי מלון בטווח של 40 ק"מ משדה התעופה ובקרסנאיה פוליאנה‏[16]
  • תפוקת החשמל של העיר הוגדלה מ-350 מגהוואט ב-2008 ל-1,129 מגהוואט ב-2011, וזאת בדרך של שיפוץ ובניית ארבע תחנות כוח והקמת ארבע תחנות כוח הידרואלקטריות נוספות לאורך נהר מזימטה[17].
  • 580 מיליון דולר הושקעו בפיתוח תשתיות התקשורת בעיר ובסביבותיה, ובין היתר הנחת 700 ק"מ של סיבים אופטיים והקמת רשת רדיו סלולרית בהיקף של 10,000 מנויים אשר שמשה לארגון ולפיקוח על המשחקים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוצ'י בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]