יצחק מודעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק מודעי
Yitzhak Modai.jpg
תאריך לידה 17 בינואר 1926
תאריך פטירה 14 במאי 1998
ממשלות 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24
כנסות 8 - 12
סיעה הליכוד, הסיעה לקידום הרעיון הציוני, המפלגה הליברלית החדשה
תפקידים בולטים
יצחק ומיכל מודעי ביום חתונתם

יצחק מוֹדָעִי (מדזוביטש, 17 בינואר 192614 במאי 1998) היה מדינאי ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק מודעי נולד ב-1926 בתל אביב כיצחק מדזוביטש, למד בבית ספר תיכון גאולה בתל אביב, והמשיך בטכניון בחיפה בלימודי הנדסה כימית. הוא למד משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית וכן השתלם בלימודי כלכלה ומשפטים בבית הספר לכלכלה של לונדון. בסיום הלימודים הוא הוסמך כעורך דין[1].

במסגרת שירותו הצבאי שימש מפקד מחלקה בגדוד 32, עליה פיקד בדצמבר 1947 בעת ההתקפה על כפר יעבץ[2]. לאחר מכן היה מודעי מפקד פלוגה בגדוד 34 של חטיבת אלכסנדרוני במהלך מלחמת העצמאות, ובקרבות לטרון הוא הציל את חייו של אריאל שרון[3]. מודעי שירת כמפקד גדוד, כחבר ועדת שביתת הנשק בין ישראל לסוריה וישראל ולבנון, ושימש סגן נספח צבאי בלונדון בשנים 1953-1951. השתחרר מצה"ל ב-1953 בדרגת סגן-אלוף. לאחר מלחמת ששת הימים שירת כמושל עזה[4].

בשנים 1961-1977 ניהל את מפעל הקוסמטיקה "רבלון". בין השאר ניסה בשנת 1964 להחדיר לשוק הישראלי שימוש במוצרי טיפוח העור‏[5]. עיסוקו בקוסמטיקה הביא את עזר ויצמן להדביק לו את כינוי הגנאי "חבר הכנסת ליפסטיק".

בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעי היה בתחילה חבר בשכבה הצעירה של מפא"י, אולם בשנת 1961 הוא הצטרף למפלגה הליברלית, והיה חבר במטה הבחירות שלה בחיפה‏[6]. את המעבר הוא הסביר בטענה שמפא"י "הפכה לקונצרן אינטרסנטי גדול שרב בו המרחק בין אידאולוגיה ומעשים"‏[7]. בהמשך היה יושב ראש הדור הצעיר במפלגה‏[8]. בשנת 1965 היה בין 17 המועמדים של המפלגה לכנסת, אולם הוא לא נבחר לכנסת‏[9]. בשנים 1965-1968 כיהן כחבר הנהלת המפלגה. בשנת 1969 רץ לראשות עיריית הרצליה מטעם גח"ל[10]. בשנים 1969-1973 כיהן כחבר מועצת העיר הרצליה. לאחר שהוחלט להעביר את קביעת המועמדים לכנסת במפלגה הליברלית מועדה מסדרת למרכז המפלגה, פנה מודעי לגייס את תמיכת החברים וזכה ב-85 קולות מתוך 106, הישג גבוה משקיבלו משה נסים וגדעון פת, שהיו אז חברי כנסת מכהנים‏[11]. בעקבות זאת, מודעי שולב במקום ריאלי ברשימה, למרות עמדות העצמאיות וויכוחיו הקשים עם הנהגת המפלגה‏[12]. בבחירות לכנסת השמינית ב1974 נבחר לכנסת מטעם רשימת הליכוד.

שר אנרגיה ותקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות "המהפך" ב-1977 ועד שנת 1984 כיהן כשר האנרגיה והתשתית (למעט תקופה של למעלה משנה מאוגוסט 1981 ועד אוקטובר 1982). בשנת 1978 כיהן כיו"ר הוועדה לארגון אירועי ה-30 למדינה‏[13]. אחרי מותו של שמחה ארליך הפך מודעי לראש המפלגה הליברלית שהייתה המרכיב השני בכוחו בליכוד.

בשנים 1979-1980 כיהן גם כשר התקשורת. מודעי ביקש ב-1979 להעביר את הטיפול בטלפוניה לידי חברה, אולם נתקל בהתנגדות, בין השאר של נציב שירות המדינה, אברהם פרידמן‏[14].

במאי 1980 לאחר שעזר ויצמן התפטר מהממשלה, עלה הרעיון להעביר את יצחק שמיר למשרד הביטחון, ולמנות את מודעי לשר החוץ, כפיצוי לליברלים על שמשרד האוצר נלקח מהם‏[15]. אולם חברי הכנסת של התנועה הדמוקרטית לשינוי התנגדו למינוי בנחרצות בגלל היותו של מודעי נץ מדיני ובטענה שמודעי נעדר כישורים לתפקיד‏[16]. מודעי הגיב באמרו שיש לו "90% כישורים לתפקיד"‏[17].

שר אוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 קיבל את תפקיד שר האוצר, התפקיד הבכיר ביותר שבו כיהן. עם הכנסו לתפקיד שר האוצר היה המשק הישראלי בתהליך אינפלציה של 400% לשנה. במשך שנתיים שבהן כיהן בתפקיד, ניווט מודעי תוכנית ייצוב במסגרתה יזם "עסקאות חבילה" עם ההסתדרות והתאחדות התעשיינים. הגורם המרכזי בעסקאות החבילה היה הקפאת מחירים ושכר במשק. בנוסף, הושתו על הציבור מיסים שונים ובוצע קיצוץ בתקציב הממשלה ובקצבאות. כך הצליח לעצור את האינפלציה ולייצב את המשק. מודעי גם העביר את ההילך החוקי של מדינת ישראל משקל לשקל חדש. השקל החדש היה שווה 1000 שקלים ישנים. את חוויותיו מאותה תקופה שילב בספרו "מחיקת אפסים" (עידנים, תשמ"ח 1988), הקרוי על שם המעבר משקל לשקל חדש וכלל הורדת שלושה אפסים מהשקל.

כשר אוצר, מודעי ספג ביקורת רבה מצד שרים בממשלה וגורמים אחרים על סירובו לתת תקציבים לצרכים שונים. מודעי לא נשאר חייב והשתמש בביטויים שזכו לכותרות בהתייחסו למבקרים אותו. בדצמבר 1985 הוא אמר למשה קצב שאמר שיש למתן את הקיצוצים ולא נורא אם האינפלציה תהיה קצת יותר גבוהה: "החוצפה שלך עומדת ביחס הפוך לגילך"‏[18]. בתחילת אפריל 1986 צוטט מודעי כאומר שראש הממשלה שמעון פרס אינו כלכלן וכינה אותו "ראש ממשלה מעופף" בגלל נסיעותיו התכופות לחו"ל. לאחר בקשת הבהרות דרש פרס את העברתו של מודעי מכהונתו כשר האוצר‏[19]. יצחק שמיר, מנהיג הליכוד עמד לצידו של מודעי‏[20], והמערכת הפוליטית נערכה לפירוק ממשלת האחדות והליכה לבחירות. אולם במגעים בין המפלגות הוחלט להעביר את מודעי לתפקיד אחר והוצעו אפשרויות שונות. אופציה אחת הייתה שמודעי יתחלף עם שר החוץ יצחק שמיר עד לקיום הרוטציה, אולם פרס דחה אופציה זאת ודרש שמודעי לא יחזור למשרד האוצר גם לאחר הרוטציה‏[21]. לאחר מכן עלתה ההצעה שמודעי יתחלף עם אריאל שרון, אולם גם הצעה זאת נדחתה. לבסוף הוחלט על הצלבה בין מודעי ומשה נסים. נסים מונה לשר האוצר ומודעי עבר למשרד המשפטים. מודעי כעס על ששמיר לא גיבה אותו יותר‏[22].

לאחר שמודעי המשיך בהתבטאויותיו כנגד פרס, נאלץ להתפטר מן הממשלה ביולי 1986. לקראת ביצוע הרוטציה באוקטובר 1986 התחדש המאבק בין המערך שדרש שמודעי לא יחזור לממשלה והליכוד שדרש את שובו של מודעי לממשלה. לבסוף הוסכם שמודעי ישוב כשר בלי תיק, אך שכל שינוי בתפקיד שר בממשלה יהיה מותנה בהסכמה של שמיר ופרס, ומודעי הצטרך לממשלת יצחק שמיר[23]. מודעי דרש משמיר להשיבו לתפקיד ביצועי אולם מבוקשו לא ניתן לו‏[24]. במשך מספר חודשים שמיר עיכב מינוי שגריר ישראל בארצות הברית בדרישה שבתמורה יינתן למודעי תפקיד ביצועי‏[25], אך ללא הועיל.

לאחר בחירות 1988, במסגרת ממשלת אחדות לאומית מאולצת בגלל התיקו הפוליטי, התמנה לשר הכלכלה והתכנון. ב-1990 היה אחד משלושת ה"חישוקאים" שהצרו את פעולותיו המדיניות של יצחק שמיר.

ב-28 בינואר 1990 פרש מודעי מהליכוד יחד עם ארבעה חברים מהמפלגה הליברלית והקים איתם את המפלגה לקידום הרעיון הציוני[26]. במהלך התרגיל המסריח סירבו מודעי וחבריו, למעט אברהם שריר להצטרף לממשלתו של שמעון פרס. לאחר שתפקיד הקמת הממשלה הוחזר לידי יצחק שמיר, הצטרף מודעי לקואליציה שלו תמורת תפקיד שר האוצר.

בעת משא ומתן על השתתפותו זו בקואליציה עם שמיר הדהים מודעי שוב, כאשר דרש ערבות כספית להבטחת מימוש ההסכם הקואליציוני עמו, דבר שהתפרש כחוסר אימון בהבטחה של ראש הממשלה שמיר.

כשלונו ברשימת "המפלגה הליברלית החדשה" בבחירות של 1992 סימן את סופה של הקריירה הפוליטית של מודעי, והוא פרש לעולם העסקים. עם זאת מודעי המשיך בפעילות ציבורית ובין השאר היה יו"ר מועדון המאה של בוגרי הטכניון‏[27].

אשתו, מיכל מודעי, הייתה מלכת היופי השנייה של מדינת ישראל ולאחר מכן נשיאת ויצו העולמית. למודעי נולדו שלושה ילדים. הבכורה, הראלה, נהרגה בתאונת דרכים בהיותה בת 22; מדי שנה מוענק פרס מפקד גלי צה"ל על שמה. בנו, בועז מודעי, הוא דיפלומט בכיר בשירות החוץ, המכהן מאז ספטמבר 2010 בתפקיד שגריר ישראל באירלנד.

יצחק מודעי נפטר זמן קצר לאחר קבלת מינוי של אחראי חגיגות יובל שנים למדינה ב-1998.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן ע"ש יצחק מודעי בנווה שאנן, חיפה

על שמו של יצחק מודעי נקרא פארק ברחוב טבנקין בחיפה, פארק בעיר נשר, פארק בשכונת צהלה בתל אביב, גשר מעל נתיבי איילון,ככר בעיר אשדוד וכן רחובות במספר ערים בארץ, כמו באר שבע, נתניה וגבעת שמואל. כמו כן, הוא מוזכר בשירם של להקת הבילויים, "שירו של האנץ".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תעודות לבוגרי אוניברסיטת תל אביב, מעריב, 27 באוקטובר 1960
  2. ^ אורי מילשטייןהקרב של יצחק מודעי, מעריב, 30 במאי 1980
  3. ^ שרון מחפש ג'וב למודעי, מעריב, 26 ביוני 1987
  4. ^ עפרה אליגוןיום בעזה, מעריב, 23 ביוני 1967
  5. ^ חברות קוסמטיקה מציגות חידושים, דבר, 30 ביוני 1964
    קוסמטיקה ומספרים, דבר, 3 בנובמבר 1964
  6. ^ מטה בחירות של הליבראלים הוקם בחיפה, מעריב, 25 במאי 1961
  7. ^ אנו הצטרפנו למפלגה הליברלית - יצחק מודעי, מעריב, 7 ביולי 1961
  8. ^ שיחות מעריב שאלת הממלא מקום, מעריב, 1 באוקטובר 1963
  9. ^ מ. שמריהו, רוצים לכנס עוד מושב של הכנסת - נגד פינוי מקומות בכנסת על ידי שרים, מעריב, 29 באוגוסט 1965
  10. ^ יצחק מודעי - מועמד גח"ל לראשות עירית הרצליה, מעריב, 28 ביולי 1969
  11. ^ דניאל דגןמרכז הליברלים בחר מועמדיו לכנסת; ועדה תקבע הדירוג, מעריב, 13 בספטמבר 1973
  12. ^ בדר עופר במהדורה מצולמת, מעריב, 28 באוגוסט 1973
  13. ^ יהושע ביצור, המדינה תקים אנדרטה נאה לאנשי גח"ל שנפלו בקרבות, מעריב, 27 במרץ 1978
  14. ^ שרגא מקל, אם תצליח להכשיל הצלת שירותי התקשורת - תיפול האחריות עליך, מעריב, 28 באוגוסט 1979
  15. ^ אברהם תירוש, אני מעדיף ממשלה על מינוי שרון, מעריב, 28 במאי 1980
  16. ^ יהושע ביצור, הליברלים צהלו, הדמוקרטים עלו על בריקדות והמפד"ל יושבת על הגדר, מעריב, 28 במאי 1980
  17. ^ יהושע ביצור, יש לי 90 אחוז של הכישורים לתפקיד אמר מודעי לדמוקרטים, מעריב, 29 במאי 1980
  18. ^ מודעי לקצב: החוצפה שלך עומדת ביחס הפוך לגילך, מעריב, 11 בדצמבר 1985
  19. ^ רפאל מן ואבי בטלהיים, פרס:מודעי יצר מצב בלתי נסבל, מעריב, 7 באפריל 1986; המשך
  20. ^ פרס: אם מודעי לא יוחלף, מעריב, 8 באפריל 1986
  21. ^ המערך והליכוד: נמשך המשבר, מעריב, 13 באפריל 1986
  22. ^ יוסף צוריאל, ארור היום שהחלטתי להקריב שנה וחצי מחיי למען הכלכלה, מעריב, 14 באפריל 1986
  23. ^ חוסל משבר הרוטציה, מעריב, 17 באוקטובר 1986
  24. ^ מנחם רהט, מודעי דורש משמיר תפקיד פונקציונלי בממשלה, מעריב, 27 באוקטובר 1986
  25. ^ מנחם רהט, שמיר יציע עסקה על תנאי למערך: יעקובי תמורת מודעי, מעריב, 18 בפברואר 1987
    ארידור חוזר למשחק הממשלתי, מעריב, 23 באפריל 1987
  26. ^ The Middle East and North Africa, Volume 50, page 537
  27. ^ מודעי רוצה פרס למדע, באתר גלובס, 18 במאי 1997


שרי האוצר בממשלות ישראל

אליעזר קפלן | לוי אשכול | פנחס ספיר | זאב שרף | פנחס ספיר | יהושע רבינוביץ | שמחה ארליך | יגאל הורביץ | יורם ארידור | יגאל כהן-אורגד | יצחק מודעי | משה נסים | שמעון פרס | יצחק שמיר | יצחק מודעי | אברהם בייגה שוחט | דן מרידור | בנימין נתניהו | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | מאיר שטרית | אברהם בייגה שוחט | סילבן שלום | בנימין נתניהו | אהוד אולמרט | אברהם הירשזון | רוני בר-און | יובל שטייניץ | יאיר לפיד

שרי המשפטים בממשלת ישראל

פנחס רוזן | דב יוסף | חיים כהן | פנחס רוזן | דוד בן-גוריון | פנחס רוזן | דב יוסף | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | חיים יוסף צדוק | מנחם בגין | שמואל תמיר | משה נסים | יצחק מודעי | אברהם שריר | דן מרידור | דוד ליבאי | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | צחי הנגבי | יוסי ביילין | מאיר שטרית | יוסף לפיד | ציפי לבני | חיים רמון | מאיר שטרית | ציפי לבני | דניאל פרידמן | יעקב נאמן | ציפי לבני

שרי הכלכלה והתכנון בממשלת ישראל

יעקב מרידור | גד יעקבי | יצחק מודעי | דוד מגן | שמעון שטרית | יוסי ביילין