תל חדיד
 | |
| מראה מתל חדיד לכיוון מערב – כביש 6 (בקדמת התמונה) וכביש 1 (לרוחבה) | |
| שמות נוספים | חדיתה, אל-חדית'ה |
|---|---|
| מידות | |
| שטח | 200 דונם |
| גובה מעל פני הים | 147 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות |
התרבות הכנענית התרבות ההלניסטית. |
| תקופות |
ברונזה בייניימית תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה הפרסית התקופה הביזנטית בארץ ישראל התקופה העות'מאנית בארץ ישראל |
| ננטש | 1948 |
| סוג | תל |
| אתר ארכאולוגי | |
| חפירות |
רשות העתיקות אוניברסיטת תל אביב 1998 - 2009 |
| מצב | הרוס |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מיקום | מצפון ליער בן שמן על תוואי כביש 6 |
| קואורדינטות | 31°57′50″N 34°57′04″E / 31.963907°N 34.951211°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   תל חדיד | |
  | |
תֵּל-חָדִיד הוא תל הנמצא מצָפון ליער בן שמן ולכביש 443 ודרומית לנחל נטוף. התל ממוקם בקו הגבעות הראשון מעל מישור החוף באזור בן שמן וממנו תצפית על כל גוש דן. שביל ישראל, קטע מס' 20, עובר בתל חדיד.
התל[עריכת קוד מקור | עריכה]
התל מתנשא לגובה 147 מטרים, מדרום לנחל נטוף, אחד מיובליו של נחל איילון. תל חדיד הוא חלק מיער בן שמן, אף על פי שהוא מופרד מחלקו העיקרי של היער על ידי כביש 443. בשנת 2000 נסללה מנהרה באורך 430 מטר מתחת לתל כדי לאפשר מעבר של כביש חוצה ישראל. במורד המערבי של התל, לכיוון כביש 444, שוכן אתר ההנצחה לחללי חיל הלוגיסטיקה. מערבית לתל שוכן המושב חדיד. תל חדיד הוא אחד ממקומות הרכיבה הפופולריים בקרב רוכבי אופנועי שטח.
בסלע הקירטון, המכוסה בקרום נארי, נוצר מספר רב של מערות וחללים תת-קרקעיים טבעיים ומעשה ידי אדם, ואלה פזורים ברחבי האתר. התל מכוסה במטעי זיתים, אשר ניטעו וטופלו על ידי תושבי הכפר חדיתה, ועל ידי עצי אורן שניטעו על ידי קרן קיימת לישראל. שרידים של מבנים, מתקנים חקלאיים, וכן בית הקברות של חדיתה עדיין נראים בבירור בחלקים מן התל.
החפירות והמחקר בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]
החפירות העיקריות בתל נערכו במסגרת חפירות הצלה בעת סלילת כביש 6 וחפירת "מנהרת חדיד"[1]. לפי התוכנית המקורית היה אמור כביש 6 להיסלל באזור התל על פני השטח בחציבה עמוקה, ובכך להרוס חלק ניכר מהממצאים הארכאולוגיים במקום. לאחר מאבק של פעילי איכות הסביבה הוסכם שהכביש יעבור בצמד מנהרות מתחת לתל. עם זאת סלילת הכביש פגעה בשולי התל באזור הכניסה למנהרות (פורטלים). חציבת "מנהרות חדיד" החלה באוקטובר 2000[2], והושלמה ביוני 2001[3], כשבמקביל בוצעו במקום חפירות ההצלה.
בינואר 2008 נערכה חפירה בשוליים הדרומיים של התל, לאורך קו המיועד להנחת תשתית. החפירה נערכה מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת פרטנר תקשורת[4].
בשנת 2018 הושק פרויקט מחקר חדש בתל חדיד, מטעם אוניברסיטת תל אביב והסמינר הבפטיסטי של ניו אורלינס.
זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתל חדיד היה יישוב עתיק, המזוהה עם היישוב העתיק "חדיד", ששמו נשמר בגרסה הארמית בשם הכפר חדיתה שהתקיים עד מלחמת העצמאות[5]. במחקר הקדום, בהובלת אבות הכנסייה ובראשם אוסביוס (המאה ה-3 עד ה-4 לספירה), זוהתה חדיתה (ביוונית: Άδιθά או Aδιθα) עם עדיתים הנזכרת בספר יהושע (פרק ט״ו פסוק 36) כחלק מנחלת שבט יהודה. בהתבסס על כך, היוצרים של מפת מדבא מיקמו בסמוך לירושלים כפר ועליו הכותרת "עדיתיים היא עדיתה". אבל, עדיתים נמצאת למעשה בשפלת יהודה, ככל הנראה באזור עמק האלה, וככל הנראה הדמיון במצלול שמות המקומות הוא שהוביל לזיהוי מוטעה זה. אכן, זיהוי אחר לחדיתה, שהוצע מאות שנים לאחר מכן, אומץ על ידי המחקר הנוכחי. רבי אשתורי הפרחי ציין בשנת 1322 בספרו כפתור ופרח כי חדיתא, הנמצאת כשעתיים מהעיר לוד על הר עגול, היא מקומה של חדיד המקראית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השרידים העתיקים ביותר שהתגלו במקום הם מתקופת הברונזה הביניימית, ונראה שלאחר פער של כאלף שנה חודש היישוב בתקופת הברונזה המאוחרת. לפי חפירות ההצלה שנערכו בשנים 1995–1997 מטעם אוניברסיטת תל אביב, היישוב הגיע לשיאו בימי ממלכת ישראל, במאה ה-8 לפני הספירה, ובימי השלטון האשורי, במאה ה-7 לפני הספירה[6][7]. שרידים נוספים תוארכו החל מהתקופה הפרסית ועד לעת המודרנית.
בתנ"ך מוזכר היישוב חדיד כאחד המקומות שבהם התיישבו שבי ציון: ”בְּנֵי לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה”[8]. בספר חשמונאים מסופר שחדיד בוצרה על ידי שמעון התרסי בשנת 143 לפנה"ס[9]. בספר מכבים א' (יב 38 ויג 13) מסופר כי שמעון התרסי ביצר את חדיד (ביוונית: Αδιδα) במהלך המלחמה נגד דיודוטוס טריפון (ΔιόδοτοςΤρύφων). חשיבותו האסטרטגית של תל חדיד נשמרה לאורך הדורות. פלביוס יוספוס מספר בספרו מלחמות היהודים כי הגנרל הרומי אספסיאנוס שעמד בראש המאמץ הרומי לדיכוי מרד היהודים בחר לחסום את הדרך לירושלים ולבצר את חדיד (ביוונית:Άδδιδά)[10]. בתקופת המשנה ישבו במקום חכמים, ובהם התנא רבי יקים איש חדיד[11]. כמו כן, העיר נזכרת במשנה כאחת הערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון[12].
בשנת 1940 דיווחו תושבי הכפר חדיתא למחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי אודות רצפת פספס שנמצאה בסמוך. בחפירה שנערכה ב-24 בדצמבר 1940 חשף יעקב עורי את רצפת פסיפס, כנראה מהמאה השישית לספירה, שבה מתוארת ספינה שטה על הנילוס, החי והצומח על גדות הנהר, עיר מבוצרת עם הכתובת "איגיפטוס" (מצרים), וכתובות הנצחה ביוונית[13]. רצפת הפסיפס הוצאה מהאתר ומוצגת במוזיאון הימי הלאומי שבחיפה.
כפר ערבי בשם חדיתה התקיים במקום בשנים שלאחר מכן. בשנת 1944 מנה הכפר כ־750 תושבים. בתחילת מלחמת העצמאות השתתפו ערבים מהכפר בהתקפות על תושבי בן שמן עד שביולי 1948, במבצע דני, נכבש הכפר ונהרס.
קיבוץ בשם "חדיד" הוקם בשנת 1949 על אדמות הכפר והתפרק לאחר זמן קצר. המושב חדיד, הנמצא סמוך לתל, הוקם בשנת 1950 בידי עולים מתימן, וכעבור זמן הצטרפו אליו עולים מרומניה ומפולין.
התעודות מתל חדיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך החפירות הארכאולוגיות בשולי תל חדיד[14], בהנהלתם של פרופ' יצחק בית אריה ואסתר ברנד מטעם אוניברסיטת תל אביב, נחשפו שתי תעודות כתובות בכתב יתדות, במצב השתמרות מצוין[15]. שתי התעודות הן מסמכים משפטיים הכתובים באשורית.
תעודות אלה מצטרפות לשתי תעודות בכתב אשורי, מן השנים 651 ו-649 לפנה"ס, שהתגלו בתל גזר, כ-10 ק"מ מדרום לתל חדיד.
ניסוחם של התעודות זהה לניסוח המסמכים המשפטיים שהיה נהוג בארץ אשור בתקופת האימפריה האשורית. במסמכי תל גזר ותל חדיד רשומים שמותיהם של 36 אנשים. כולם, פרט לאחד, נתניהו מגזר, הם שמות לא עבריים, כמחציתם אכדיים וכמחציתם ארמיים.
המסמך הקדום מתוארך ל-698 לפנה"ס[14]. לפי המקרא יושבו גולים זרים בארץ על ידי מלך אשור: ”וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ” (ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק כ"ד) החוקרים מניחים[14] כי מלך אשור הנזכר בפסוק אינו סרגון השני (722–705 לפנה"ס), מחריבה של ממלכת ישראל. גם לא סנחריב (705–681 לפנה"ס), בנו של סרגון, אלא מוקדם יותר, שכן, לא נראה שפרק זמן בן שלוש עד ארבע שנים הספיק לגולים מבבל להסתגל ולהתבסס, לקבל קרקעות ולהגיע לסטטוס של מוכרי אדמה וקוניה. הצעת החוקרים היא כי בתעודה מתל חדיד נזכרים גולים מבבל, שיושבו בימי סרגון בתחומה הדרומי של ממלכת ישראל, זמן לא רב לפני כיבושה.
האמור בספר נחמיה מעלה נקודה נוספת: הנוכרים שהתיישבו בתל חדיד סולקו על ידי יאשיהו מלך יהודה[14], שכן נבלט (בית נבאלא) וחדיד נזכרים כיישובים יהודיים[16] ובכותרת שבראש רשימת שבי ציון נאמר: ”אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ” (ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ו') יוצא מכאן, כי התושבים יצאו לגלות בבל ממקום מושבם והנוכרים כבר לא גרו במקום.
אם נוסיף לכך כי באותה תקופה נחלשה ממלכת אשור וגברה השליטה המצרית בארץ ישראל, ייתכן כי בסוף תקופת המלוכה ביהודה לא היו באזור תושבים מבבל[14], חדיד שבה להיות עיר יהודית, ותושביה הוגלו לבבל בידי הכשדים בעת חורבן בית ראשון, ושבו מהגלות לבתיהם בימי עזרא ונחמיה.
טבע בתל חדיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלקו המערבי של תל חדיד נטועים עצי זית רבים. בחלקו הגבוה וחלקו הדרומי נטועים עצי אורן. בסוף הקיץ ותחילת הסתיו פורחים על התל חצבים. בחורף פורחים בו בעיקר כלנית מצויה (בגווני אדום בלבד) וכן סביונים, אירוס ארצישראלי ורקפות.
באביב ובקיץ ניתן לראות עדרי כבשים ועזים רועים בתל ובשדות שמסביב לו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויקטור גרן, תיאור ארץ ישראל, השומרון, (תרגום מצרפתית: חיים בן עמרם), (המקור משנת 1875, פריז), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי תשמ"ד, כרך 5 עמ' 54–57
- זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1986, עמ' 2200
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חגית טורגה, תל חדיד: מבנה מתקופת הברזל ומראשית התקופה הפרסית, חפירות וסקרים בישראל, גיליון 128, באתר חדשות ארכיאולוגיות
- על חשיבות הגילויים בתל חדיד (באנגלית, באתר החברה לחקר תל חדיד) כולל תמונה ופיענוח צורת האותיות של אחת התעודות
- מפה של הקרן הקיימת ליער בן שמן
- אי ירוק מסלול 104, באתר הקרן הקיימת לישראל
- על מרכז השלטון האשורי בארץ ישראל הרצאת ד"ר שון זליג אסטר מאוניברסיטת בר-אילן (ערוץ החברה לחקר המקרא)
- בית מרדית אשורי ליד תל חדיד? מאמרו של ד"ר שון זליג אסטר, עמוד ראשון מן המאמר, הירחון לחקר המזרח הקרוב (באנגלית, אתר ירחונים בהוצאת אוניברסיטת שיקגו)
- נטע לסקה מזרחי, בעקבות פריחת הכלניות בתל חדיד, באתר הארץ, 31 בינואר 2019
- אתר משלחת החפירות אל תל חדיד
איתן לשם, חפירה חדשה בתל חדיד שופכת אור חדש על החשמונאים, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלה נגורסקי, תל חדיד, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 117, 18 באפריל 2005
- ^ דוד חיון, מליבו ועס"ם יבצעו עבודות תשתית לכביש חוצה ישראל ב-80 מיליון ש', באתר גלובס, 2 באוקטובר 2000
- ^ ענת ג'ורג'י, דרך ארץ השלימה חציבת מנהרת חדיד, באתר הארץ, 10 ביוני 2001
- ^ חגית טורגה, תל חדיד, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 122, 29 ביולי 2010
- ^ יואל אליצור, שמות מקומות קדומים בארץ ישראל, תשס״ט, עמ' 162–164
- ^ אסתר ברנד, חפירת הצלה בשולי תל חדיד - דין וחשבון, 1998
- ^ חגית טורגה, תל חדיד: מבנה מתקופת הברזל ומראשית התקופה הפרסית, חדשות ארכיאולוגיות: חפירות וסקרים בישראל 128
- ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק ל"ג ובספר נחמיה, פרק ז', פסוק ל"ז עם שינויים קלים
- ^ ספר מקבים א, יב, 38; יג, 13.
- ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ד, 486.
- ^ משנה, מסכת עדיות, פרק ז', משנה ה'.
- ^ משנה, מסכת ערכין, פרק ט', משנה ו'.
- ^ מיכאל אבי-יונה, רצפת-פסיפס מחדיד, ארץ ישראל י״א, עמ' 45–47
- ^ 1 2 3 4 5 אלי ינאי, תרומתן של החפירות הארכאולוגיות בכביש 6 למידע הארכאולוגי באתר רשות העתיקות
- ^ התעודות פורסמו לראשונה על ידי פרופ' נדב נאמן ופרופ' רן צדוק מאוניברסיטת תל אביב
- ^ ספר נחמיה, פרק י"א, פסוקים ל"ד–ל"ה
