הומומונומנט
![]() | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג |
אתר הנצחה, אנדרטת אזהרה, מקום להט"בי היסטורי, אנדרטת מלחמה ![]() |
על שם |
רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית ![]() |
כתובת |
Westermarkt, 1016 DH, Amsterdam (Amsterdam), Noord-Holland, Nederland ![]() |
מדינה |
הולנד ![]() |
מידע על ההקמה | |
תקופת הבנייה | ? – 5 בספטמבר 1987 |
תאריך פתיחה רשמי |
9 בספטמבר 1987 ![]() |
חומרי בנייה |
גרניט ![]() |
יוצר |
Karin Daan ![]() |
קואורדינטות | 52°22′28″N 4°53′05″E / 52.374444444444°N 4.8847222222222°E |
www | |
![]() ![]() |

הוֹמוֹמוֹנוּמנְט (בהולנדית: Homomonument) היא אנדרטה במרכז אמסטרדם, המנציחה את זכרם של הומוסקסואלים ולסביות אשר נרדפו על רקע נטייתם המינית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האנדרטה, שהוקמה ב-5 בספטמבר 1987, מורכבת משלושה משולשים ורודים גדולים עשויים גרניט, אשר יחדיו יוצרים משולש אחד גדול. כל אחד מהמשולשים נמצא בפינה אחרת של המשולש הגדול. האנדרטה ממוקמת על גדות תעלת קייזרסחראכט (Keizersgracht) שעל יד כנסיית וסטרקרק (Westerkerk).
ההומומונומנט עוצב במטרה "לעודד ולתמוך בלסביות ובהומואים במאבקם נגד ההכחשה, הדיכוי והאפליה". הרעיון ליצור יד זיכרון לקורבנותיה של רדיפת ההומואים והלסביות נולד כבר ב-1970, כשפעילים למען זכויות ההומוסקסואלים נעצרו לאחר שניסו להניח זֵר של פרחי לבנדר באנדרטת הלאומית לזכר המלחמה בכיכר דאם שבמרכז אמסטרדם. הזֵר סולק בידי המשטרה, והוקע כמעשה מביש. מאוחר יותר, ב-1979, יזמה התנועה ההולנדית לזכויות ההומואים והלסביות את בניית האנדרטה, אשר זכתה לתמיכתן של קבוצות ממדינות אחרות.
מוטיב המשולש מתבסס על סמל המשולש הוורוד, שהיה הטלאי שאותו נאלצו ההומוסקסואלים לענוד במחנות הריכוז בגרמניה הנאצית לפי סעיף 175 בחוק הגרמני, ואשר מאוחר יותר אומץ כסמל התנועה לזכויות ההומואים (Gay Rights Movement). למעלה מ-50,000 גברים הומוסקסואלים נשפטו בשל נטייתם המינית בתקופת הנאצים. כ-10,000 עד 15,000 נשלחו למחנות ריכוז, שבהם נפטרו 60% מביניהם.[1] על אף שההומומונומנט מתואר לעיתים קרובות כאנדרטה לזכר קורבנותיהם ההומוסקסואלים של הנאצים, הרי שלמעשה מטרתו להנציח את כל ההומוסקסואלים והלסביות אשר סבלו – ואשר מוסיפים לסבול – מרדיפות, בכל הארצות ובכל התקופות.
איסוף סכום הכסף אשר נדרש לבניית ההומונומנט – 180,000 אירו – ארך כשמונה שנים. מרבית הכסף נאסף כתרומה מאנשים פרטיים ומארגונים שונים. המיזם זכה לתרומה בסך 50,000 אירו מן הפרלמנט ההולנדי, וכן לתרומות מעיריית אמסטרדם וממחוז צפון הולנד.
ב-1980 נקראו אמנים להגיש הצעות לעיצוב האנדרטה לחבר השופטים, אשר כלל מומחים לאמנות ולעיצוב. השופטים בחרו בהצעתה של קארין דאן (Karin Daan), שהתבססה על סמל המשולש הוורוד. דאן השתמשה במים כבנקודה המרכזית של האנדרטה, ועיצבה אותה כך שתהיה מונומנטלית ככל האפשר – אך בד בבד בתואם עם סביבותיה.
לצד המשולש שיורד מהמדרכה למי התעלה – שבו סדרה של עקבות המובילות אל המים, בהם מונחים לעיתים קרובות זרי פרחים – האנדרטה כוללת משולש בגובה 60 ס"מ מעל פני האדמה, וכן משולש בגובה המדרכה. שלושת המשולשים, שגודל צלעותיהם 10 מטרים, מחוברים האחד לשני בטור צר של לבני גרניט ורודות, ויוצרים יחדיו משולש גדול יותר.
האופן שבו ערוכים שלושת קודקודי המשולש הגדול סמלי: אחד הקודקודים פונה לעבר האנדרטה הלאומית לזכר המלחמה בכיכר דאם; האחר מצביע לעבר ביתה של אנה פרנק; והשלישי מצביע לעבר מטה ה-COC Nederland – התנועה ההולנדית לזכויות ההומואים, שהוקמה ב-1946 ועל כן מהווה את ארגון ההומואים והלסביות הוותיק ביותר בעולם (מבין אלה שפעולתם נמשכה ברציפות עד לימינו).
על קודקוד המשולש המצביע לעבר ביתה של אנה פרנק חקוקה שורה משירו של המשורר היהודי-הולנדי ההומוסקסואל יעקב ישראל דה האן (שנרצח בירושלים על רקע פוליטי), "שיר לדייג צעיר": ”כזו כמיהה ללא גבול לידידות” (בהולנדית: "Naar Vriendschap Zulk een Mateloos Verlangen").
גרסה מיניאטורית של ההומומונומנט נמצאת בפארק מדורודם שבהאג. הלוט מעל הדגם הוסר בידי ראש עיריית אמסטרדם יוֹבּ כהן ויו"ר ה-COC, פרנק ואן דאלן (Frank van Dalen).[2]
תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
תרשים האנדרטה
-
המשולש שעל התעלה
-
הבמה
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית
- אנדרטה לזכר ההומואים והלסביות שנרדפו בשואה (תל אביב)
- אנדרטת ההומואים והלסביות (סידני)
- אנדרטת ההנצחה להומוסקסואלים שנרדפו על ידי הנאצים (ברלין)
- פארק המשולש הוורוד
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיינו גם בפורטלים: | |||
---|---|---|---|
![]() |
פורטל להט"ב | ||
![]() |
פורטל השואה |
אתר האינטרנט הרשמי של הומומונומנט (בהולנדית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לפי רידיגר לאוטמן (Rüdiger Lautmann). ראו Homosexuals: Victims of the Nazi Era
- ^ כתבה מ-COC Nederland (הולנדית)