ליאונרד ברנשטיין

ליאונרד ברנשטיין
**Leonard Bernstein**
	ליאונרד ברנשטיין, צילום של ג'ק מיטשל
לידה	25 באוגוסט 1918; לורנס, מסצ'וסטס
פטירה	14 באוקטובר 1990 (בגיל 72); ניו יורק, ניו יורק
שם לידה	Louis Bernstein
מקום קבורה	בית הקברות גרינווד
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1940–1990 (כ־50 שנה)
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד, מכון קרטיס למוזיקה, Eliot House
עיסוק	מלחין, מנצח, פסנתרן
סוגה	סימפוניה, מוזיקה קלאסית, אופרה
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	קולומביה רקורדס, דויטשה גרמופון, פיליפס רקורדס
שיתופי פעולה בולטים	הפילהרמונית של ניו יורק, הפילהרמונית של וינה, התזמורת הפילהרמונית הישראלית
בן או בת זוג	פליסיה מונטאלגרה (1951–1978)
צאצאים	ג'יימי ברנשטיין, אלכסנדר ברנשטיין, Nina Bernstein
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	מדליית ברהמס (7 בספטמבר 1988); פרס מרכז קנדי (1980); פרס ארנסט פון סימנס (1987); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1976); מפקד בלגיון הכבוד (1986); פרס לאוני סונינג למוזיקה (1965); מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1987); פרס גראמי למפעל חיים (1985); פרימיום אימפריאל (1990); טבעת הכבוד של העיר וינה (1982); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד; צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב; דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים; מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית; פרס גראמי; אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; מדליית סיבליוס; פרס דיטסון לניצוח ;
	www.leonardbernstein.com
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

ליאונרד ברנשטיין (נהגה: לנארד ברנסטין; Leonard Bernstein;‏ 25 באוגוסט 1918 – 14 באוקטובר 1990) היה מלחין, מנצח ופסנתרן יהודי-אמריקאי. נחשב לאחד המלחינים האמריקאיים החשובים במאה ה-20. כתב יצירות גדולות שהשפיעו על המוזיקה המודרנית של היום, כגון "קנדיד" (Candide), "סלבה" (Slava) ועוד. ברנשטיין היה המנצח הראשון שהגיש תוכניות טלוויזיה אודות מוזיקה קלאסית, שהתחילו בשנת 1954 ונמשכו עד מותו. הוא היה פסנתרן מחונן ולעיתים ניצח על התזמורת מן הפסנתר. הוא הלחין בסגנונות שונים, מוזיקה תזמורתית, בלט, מוזיקה לקולנוע ולתיאטרון, יצירות למקהלה, אולם היצירה המפורסמת והמצליחה ביותר שכתב היא המוזיקה למחזמר "סיפור הפרברים" ולסרט המוזיקלי באותו השם.

קורות חיים

ילדות

ברנשטיין נולד בלורנס שבמסצ'וסטס למשפחה יהודית אשר מקורה ברובנו שברוסיה (כיום באוקראינה). סבתו התעקשה ששמו הפרטי יהיה לואיס, אך הוריו העדיפו לקרוא לו ליאונרד, ושמו שונה רשמית לליאונרד כשהיה בן שש-עשרה. נגינת פסנתר ששמע באחד הקונצרטים שאליו לקח אותו אביו, שבתה את לבו בקסמה, והוא החל ללמוד נגינה על פסנתר בגיל צעיר. כילד למד בבתי הספר גאריסון ובבית הספר הלטיני של בוסטון (אנ'). אביו, איש עסקים דומיננטי, התנגד לבחירת בנו במוזיקה כעיסוק לחיים, וחדל לממן את שיעוריו. למרות זאת החל ברנשטיין ללמד ילדים בשכונה תמורת דולר לשיעור, ואף לנגן בסופי שבוע בחתונות תמורת "שני דולר ואצבעות שותתות דם".^[1]

תקופת הקולג'

לאחר סיום לימודיו בבית הספר הלטיני של בוסטון ב-1935, המשיך ברנשטיין את לימודיו באוניברסיטת הרווארד, שם למד מוזיקה אצל וולטר פיסטון, ובהמשך במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה, שם למד ניצוח אצל פריץ ריינר. במהלך שנות לימודיו בקרטיס המשיך גם בלימודי פסנתר עם איזבלה וֶנגֶרובה (אנ') והיינריך גבהרד.

ברנשטיין הושפע מהמנצח דימיטרי מיטרופולוס, שבזכות הכריזמה שלו בחר בניצוח. סגנון הניצוח של מיטרופולוס לא דמה לזה של ברנשטיין, אך השפיע עליו לנצח כמוהו מן הפסנתר, על הבחירה לוותר על שרביט המנצחים, ואף על התעניינותו הרבה במאהלר. ברנשטיין אף הושפע מן המלחין אהרן קופלנד, שאותו פגש בקונצרט ולאחר מכן במסיבה לכבוד יום ההולדת שלו בשנת 1938. באותה מסיבה ניגן ברנשטיין את "וריאציות לפסנתר" של קופלנד, יצירה קשה לביצוע שברנשטיין לא ידע מאומה על המלחין שלה עד אותו ערב. לאחר מכן, אף שלא היה באופן פורמלי תלמיד של קופלנד, נהג באופן קבוע להתייעץ איתו לגבי יצירתו והתייחס אליו כ"מורה היחיד שלו להלחנה". ברנשטיין הנציח את פגישתו עם קופלנד באקרוסטיכון שחיבר לכבוד יום הולדתו ה-80 בו הוא מודה בפתיחתו ובסופו לאנה סוקולוב על כך שהפגישה ביניהם.^[2]

חייו האישיים

ברנשטיין היה הומוסקסואל גלוי. ברנשטיין נודע בקשריו הרומנטיים עם האמן יוסי שטרן ועם השחקן דני קיי, אך התחתן עם פליסיה מונטאלגרה, שחקנית צ'יליאנית בשנת 1951. מונטאלגרה התגיירה ולשניים נולדו שלושה ילדים. מונטאלגרה השתתפה בביצוע הסימפוניה השלישית של ברנשטיין, "קדיש", עם הפילהרמונית של ניו יורק בשנות ה־60 של המאה ה־20, כקריינית (תפקיד שבוצע במקור על ידי השחקנית הישראלית חנה רובינא).

מורשת

ברנשטיין זכה להערכה רבה כמנצח, כמלחין, כפסנתרן וכמחנך. הוא נודע בציבור כמנהל המוזיקלי של הפילהרמונית של ניו יורק, כמי שניצח על רבות מהתזמורות המובילות בעולם, וכמלחין המוזיקה לסרט המוזיקלי המצליח ""סיפור הפרברים"". בסך הכול, כתב שלוש סימפוניות, שתי אופרות, חמישה מחזות זמר ומגוון יצירות אחרות. בנובמבר 1943, זמן קצר לאחר שנבחר לעוזר המנצח של הפילהרמונית של ניו יורק, עלה על דוכן המנצחים להופעתו הראשונה בגלל מחלתו של ברונו ולטר. הוא זכה להצלחה גדולה ולפרסום מיידי, מאחר שהקונצרט שודר בשידור חי ברדיו בערוץ הארצי. דבר מחלתו של ולטר נודע לברנשטיין רק באותו יום, כשהודיעו לו שיהיה עליו לעלות על דוכן המנצחים בשעה 15:00 לקונצרט מנחה ולנצח על "דון קישוט" של ריכרד שטראוס ועל יצירות אחרות. ברונו ולטר הזמין אותו אל חדר המלון שלו ושם, על אף מחלתו, סימן לו בפרטיטורות את מה שיהיה עליו לדעת בזמן הניצוח כדי להתאים את עצמו לדקויות שהתזמורת למדה עם ולטר. הוא סיפר שהקונצרט עבר עליו בערפול מוחלט, ורק כשהסתיים בתשואות נלהבות, הבין שהצליח במשימה.^[3]

ב-1945 מונה ברנשטיין למנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של ניו יורק, וכיהן בתפקיד זה עד 1947.

ב-1947, בתקופת המנדט הבריטי, ניצח ברנשטיין בפעם הראשונה בתל אביב, על התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית והחל בכך את קשר חייו עם ישראל. המעבר לארץ ישראל היה אפשרי בזמנו אך ורק דרך מצרים, ועקב תמיכתו של ברנשטיין בציונות סירבה השגרירות המצרית בפריז לאשר לו ויזה. הוויזה אושרה הודות להתערבותו של פקיד אמריקאי, שאהב את יצירתו. ברנשטיין הגיש בקשה לויזת עבודה למחלקת העלייה וההגירה של ממשלת פלשתינה (א"י) בפברואר 1947, יחד עם אביו כמנהלו ואחותו כמזכירה. בקשתו אושרה כחודש לאחר מכן.^[4] בשנת 1948 ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית לפני חיילים, בקונצרט פתוח שנערך בעיר העתיקה של באר שבע. ההתקהלות של מספר חיילים רב במקום אחד, שנצפתה על ידי מטוסי סיור מצריים, גרמה למצרים לחשוד, שמדובר בהתקפה מתוכננת, והם ריכזו כוחות למקרה הצורך. רצה המקרה, ובאותו זמן אכן התקיימה התקפה ישראלית במקום אחר, וכך, שלא במתכוון, היה הקונצרט לגורם הסחה צבאי.^[5]

לאחר מלחמת העולם השנייה החלה הקריירה הבינלאומית של ברנשטיין לפרוח. ב-1949 ניצח על הבכורה העולמית של "סימפוניה טורנגלילה" של אוליבייה מסייאן. ב-1951 החליף את סרגיי קוסביצקי המנוח כראש מחלקת התזמורת ומחלקת הניצוח בטנגלווד.^[6] ב-1957 ניצח על קונצרט הפתיחה של היכל התרבות בתל אביב; במשך השנים ערך שם הקלטות רבות עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בדצמבר 1963 ביצע עם תזמורת זו בביצוע בכורה עולמי את הסימפוניה השלישית שלו, ""קדיש"", עם זמרת הסופרן ג'ני טוראל, הקריינית חנה רובינא, מקהלה מעורבת ומקהלת הילדים על שם צדיקוב. במהלך החזרות על "קדיש", ב-22 בנובמבר 1963, נרצח הנשיא ג'ון קנדי, והפרק השלישי של הסימפוניה, שנמצא אז בתהליכי ליטוש אחרונים, הוקדש "לזכרו האהוב של ג'ון פיצג'רלד קנדי".^[7]

ב-1958 התמנה ברנשטיין למנהל המוזיקלי של הפילהרמונית של ניו יורק, תפקיד שבו החזיק עד 1969. במהלך שנות ה-60 נעשה ברנשטיין לדמות ידועה היטב בארצות הברית הודות לאחד ממפעליו העיקריים, תוכנית הטלוויזיה הפופולרית "קונצרטים לצעירים" (בשיתוף עם הפילהרמונית של ניו יורק), שבה הגיש הסברים על מוזיקה קלאסית, מלחינים ויצירות בצורה מעניינת, שהצליחה למשוך גם ילדים לצפות בה^[8]. בחג המולד, 25 בדצמבר 1989, ניצח ברנשטיין על הסימפוניה התשיעית של בטהובן כחלק מהחגיגות לרגל נפילת חומת ברלין. הקונצרט הועבר בשידור חי בטלוויזיה ליותר מ-20 ארצות, לקהל מאזינים שמנה לפי ההערכה כ-100 מיליון איש. לרגל האירוע שינה ברנשטיין מילה אחת בטקסט של פרידריך שילר ל"אודה לשמחה", ושילב את המילה "חירות" (Freiheit) במקום "שמחה" (Freude). "אני בטוח שבטהובן היה נותן לנו את ברכתו", אמר ברנשטיין.

כמנצח זכה ברנשטיין להערכתם ולהוקרתם של מוזיקאים רבים. מעמד מיוחד היה שמור לו בין חברי הפילהרמונית של וינה והתזמורת הפילהרמונית הישראלית, שם היה מנצח אורח קבוע. הוא נחשב מעורב במיוחד ביצירותיהם של גוסטב מאהלר, אהרן קופלנד, יוהנס ברהמס, דמיטרי שוסטקוביץ' ויצירותיו שלו. הוא שכלל גישה מקורית לעבודה על סימפוניה של מאהלר, בהצגת כל פסוק ושירתו לפני התזמורת, כדי להבהיר לנגנים את המשמעות השלמה ולהשיג את האפקט הדרוש, עם אוזן מוזיקלית מדויקת שלא החמיצה דבר. ברנשטיין ניצח בכל רמ"ח אבריו. הוא פיסל את המוזיקה בגופו ובפניו ושינה את אופי ניצוחו בהתאם לאופי היצירה - התאבל בניצוח על סימפוניית "ירמיהו" שלו, היה רך ועדין כשניצח מן הפסנתר אגב נגינת מוצרט ורקד בעת הניצוח על "הואלס" של מוריס ראוול.^[9]

ברנשטיין נפטר חמישה ימים בלבד אחרי פרישתו. הוא ניצח על הקונצרט האחרון שלו בטנגלווד, בברקשיירס שבצפון מסצ'וסטס, ב-19 באוגוסט 1990. הייתה זו התזמורת הסימפונית של בוסטון אשר ניגנה את "אינטרלוד ארבעת הימים" של בנג'מין בריטן ואת הסימפוניה השביעית של בטהובן.

ביום תהלוכת הלווייתו ברחובות מנהטן הסירו עובדי בניין את כובעיהם, נופפו וצעקו "היה שלום, לני". ליאונרד ברנשטיין קבור בבית העלמין גרינווד שבברוקלין, ניו יורק.

ברנשטיין והיהדות

ליאונרד ברנשטיין מנגן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בפני חיילים בקונצרט פתוח בבאר שבע, 1948

ברנשטיין היה מודע ליהדותו, והתייחס לנושא זה ברבות מיצירותיו: הוא שילב בהן מוטיבים יהודיים (מן התפילה, קריאת התורה וכדומה) ואף כתב טקסט יהודי (כמו למשל ב"סימפוניית קדיש" או ב"מזמורי צ'יצ'סטר"). ביצירתו הביא לידי ביטוי את התמודדותו האמונית ואת יחסו ליהדות. ברנשטיין אף ביקר והופיע פעמים רבות בישראל, בעיקר עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בין השאר חיבר את היצירה "חליל" (1981), שנכתבה לזכרו של ידין טננבוים, נגן חליל צעיר ומבטיח שנהרג בסיני במלחמת יום הכיפורים, בהיותו בן 19.

עוזרו האישי של ברנשטיין, ישראל אדלסון, לימד בעבר בישיבה המוזיקלית "כינור דוד", וכיום הוא מתגורר בניו יורק ומתעסק במוזיקה חסידית.

הנצחה

לאחר מותו החליטה עיריית תל אביב-יפו לקרוא לכיכר התזמורת על שמו. כמו כן, נקרא רחוב על שמו בבאר שבע.

בשנת 2023 יצא הסרט ״המאסטרו״ המבוסס על חייו של ברנשטיין, בבימויו וכיכובו של בראדלי קופר.

האסטרואיד 4476 ברנשטיין קרוי על שמו.

יצירות

יצירות נבחרות

סימפוניה מס' 1, ירמיהו (1944)
סימפוניה מס' 2, עידן החרדה (1949, גרסה נוספת ב-1965, על פי פואמה הנושאת שם זה מאת ויסטן יו אודן)
מהומה בטהיטי (1951) - מחזמר
קנדיד (1956) - מחזמר
"סיפור הפרברים" (1957) - מחזמר
סלאבה - בדיחה פוליטית
סימפוניה מס' 3, קדיש (1963, גרסה נוספת ב-1977). ברנשטיין סיים את היצירה ביום 22 בנובמבר 1963 והקדיש את הפרק השלישי והאחרון "לזכרו האהוב של ג'ון פיצג'רלד קנדי". ביצוע הבכורה העולמי היה בישראל ב-10 בדצמבר 1963, בניצוח המלחין, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית והפסנתרנית רות מנזה, מקהלה מעורבת ומקהלת הילדים ע"ש צדיקוב, עם חנה רובינא כקריינית וג'ני טוראל כסולנית. הטקסט המדובר תורגם לעברית על ידי דן מירון. ב-23 במרץ 2015 בוצע הקדיש בירושלים, בקונצרט מיוחד לזכר דוד עזריאלי בניצוחו של סטיבן מרקוריו, עם הקריין ריצ'רד דרייפוס והסופרן שרון עזריאלי-פרץ, בתו של הפילנתרופ המנוח, התזמורת הסימפונית ירושלים, מקהלת אורטוריו ירושלים, מקהלת אנקור והמקהלה הפילהרמונית תל אביב.
מיסה (1971) - מוזיקה לתיאטרון

ספריו שתורגמו לעברית

חדוות המוזיקה (תרגום: יהואש הירשברג), הוצאת רשפים, 1960.
רבגוניותה של המוזיקה (תרגום: יצחק הירשברג ושלומית הירשברג), הוצאת רשפים, 1973.

היצירות היהודיות של ברנשטיין כוללות את: סימפוניה מס' 1: ירמיה. (בפרק האחרון יש ציטוט ממגילת איכה)

הסימפוניה השלישית, "קדיש". היצירה היא דווקא אנטי-דתית. היצירה מבטאת קונפליקט בין רוח האדם לאל, קונפליקט עז וסוער שסופו פיוס והשלמה, במפלס שונה מזה שהחל את היצירה הסבוכה הזאת.

מזמורי צ'יצ'סטר. היצירה נכתבה במקור עבור כנסיית צ'יצ'סטר באנגליה. הטקסט הוא כולו בעברית. מדובר בחלקים מתהילים שהולחנו. מוזיקלית היצירה מחולקת לשלושה פרקים ומזכירה בצורתה סימפוניה. לסולן בביצוע היצירה בישראל בחר ברנשטיין בדניאל סיקסיק, בן 13, לאחר ששמע אותו שר.

לקריאה נוספת

ג'ואן פייזר, ברנשטיין: הביוגרפיה, מאנגלית: עמשי לוין, הוצאת כנרת, 1988. (הספר בקטלוג ULI)
נתן דונביץ, מאסטרו - גדולי המנצחים בכל הזמנים, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2006, הפרק "לנרד ברנשטיין - תיאטרון החיים של איש הרנסאנס האמריקני", עמ' 251–277.
Nigel Simeone, The Leonard Bernstein Letters, Yale University Press, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
Jamie Bernstein, Famous Father Girl: a Memoir of Growing Up Bernstein, Harper, 2019 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של ליאונרד ברנשטיין (באנגלית)

ליאונרד ברנשטיין, ברשת החברתית פייסבוק
ליאונרד ברנשטיין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ליאונרד ברנשטיין, ברשת החברתית אינסטגרם
ליאונרד ברנשטיין, סרטונים בערוץ היוטיוב
ליאונרד ברנשטיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ליאונרד ברנשטיין, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ליאונרד ברנשטיין, באתר ספוטיפיי
ליאונרד ברנשטיין, באתר Last.fm (באנגלית)
ליאונרד ברנשטיין, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
ליאונרד ברנשטיין, באתר AllMusic (באנגלית)
ליאונרד ברנשטיין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ליאונרד ברנשטיין, באתר Discogs (באנגלית)
ליאונרד ברנשטיין, באתר Songkick (באנגלית)
ליאונרד ברנשטיין, באתר Genius
ליאונרד ברנשטיין, דף שער בספרייה הלאומית
ליאונרד ברנשטיין, באתר SecondHandSongs
ליאונרד ברנשטיין, באתר DNCI
ליאונרד ברנשטיין, באתר בילבורד (באנגלית)
ליאונרד ברנשטיין, בארכיון הבימה
ליאונרד ברנשטיין, באתר האופרה הישראלית תל אביב-יפו
ארכיון ברנשטיין בספריית הקונגרס האמריקאי (באנגלית)
מאמר ביוגרפי על ברנשטיין וחייו האישיים (באנגלית)
מוזיקה של ברנשטיין
מנשה רבינא, ליאונרד ברנשטיין, דבר, 6 במאי 1947
המוסיקה אינה נושכת, דבר, 25 במרץ 1960
ביצוע בכורה עולמי, "קדיש" של ליאונרד ברנשטיין, דבר, 8 בדצמבר 1963
נעם בן זאב, סיפור הפרוורים מגיע לישראל: לנארד ברנסטיין, נושא השרביט, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2009
אמיר מנדל, ליאונרד ברנשטיין: האיש שהשיג הכל, חוץ ממה שהיה הכי חשוב לו, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2018
יוסי שיפמן, "אני מעשן, אני שותה, אני מזיין": סיפורו של ליאונרד ברנשטיין, באתר ynet, 2 בדצמבר 2018
יוטיוב, לאונרד ברנשטיין מדבר על התזמורות בחייו ]
ליאונרד ברנשטיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ליאונרד ברנשטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Humphrey Burton, Leonard Bernstein, Doubleday, 1994
^ Larry Warren, Anna Sokolow: The Rebellious Spirit (London and New York: Routledge, 1998), 212. ISBN 90-5702-184-6.
^ יוטיוב, "אהבה לשלוש תזמורות", לאונרד ברנשטיין מדבר על התזמורות בחייו (מן הדקה החמישית)
^ מחלקה העליה וההגירה - ממשלת פלשתינה (א"י), BERNSTEIN LEONARD, SAMUEL J., SHIRLEY, ארכיון המדינה, ‏2017
^ "אהבה לשלוש תזמורות", ליאונרד ברנשטיין ביוטיוב
^ ג'ק גוטליב, תוכניית התזמורת הפילהרמונית הישראלית, "100 שנה להולדת ליאונרד ברנשטיין", דצמבר 2018
^ גוטליב, תוכניית היובל לליאונרד ברנשטיין
^ Leonard Bernstein - Young People’s Concerts (All Episodes) - YouTube, www.youtube.com
^ מיכאל אוהד, "הפילהרמונית", עמ' 48

[1] Humphrey Burton, Leonard Bernstein, Doubleday, 1994

[2] Larry Warren, Anna Sokolow: The Rebellious Spirit (London and New York: Routledge, 1998), 212. ISBN 90-5702-184-6.

[3] יוטיוב, "אהבה לשלוש תזמורות", לאונרד ברנשטיין מדבר על התזמורות בחייו (מן הדקה החמישית)

[4] מחלקה העליה וההגירה - ממשלת פלשתינה (א"י), BERNSTEIN LEONARD, SAMUEL J., SHIRLEY, ארכיון המדינה, ‏2017

[5] "אהבה לשלוש תזמורות", ליאונרד ברנשטיין ביוטיוב

[6] ג'ק גוטליב, תוכניית התזמורת הפילהרמונית הישראלית, "100 שנה להולדת ליאונרד ברנשטיין", דצמבר 2018

[7] גוטליב, תוכניית היובל לליאונרד ברנשטיין

[8] Leonard Bernstein - Young People’s Concerts (All Episodes) - YouTube, www.youtube.com

[9] מיכאל אוהד, "הפילהרמונית", עמ' 48

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989	בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999	נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009	הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019	לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה	שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)

זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980	איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000	מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020	אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך	אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ליאונרד ברנשטיין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ליאונרד ברנשטיין