לדלג לתוכן

הרובע הנוצרי

הרובע הנוצרי
حارة النصارى
מידע
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 19 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 6,000
קואורדינטות 31°46′42″N 35°13′46″E / 31.77847222°N 35.2294°E / 31.77847222; 35.2294
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
 
הרובע הנוצרי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבט על הרובע הנוצרי צלום מגג מוזיאון רוקפלר, 1938
הרובע הנוצרי במבט ממגדל דוד
כנסיית הקבר בלב הרובע הנוצרי
חיי לילה ברובע הנוצרי.

הרובע הנוצריערבית: حارة النصارى) הוא הרובע הצפון-מערבי מבין ארבעת רובעי העיר העתיקה של ירושלים, לצד הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, והרובע הארמני. שמו היה מקובל מאז המאה ה-19.[1] ברובע הנוצרי כ־40 מבני דת, בעיקר כנסיות, הידוע שבהם כנסיית הקבר שבמרכזו, מנזרים ואכסניות לעולי רגל נוצריים. אוכלוסיית הרובע הנוצרי מונה כ-6,000 תושבים.

התפתחות הרובע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה־19 עבר הרובע הנוצרי מהפכת בנייה בעקבות רצונן של מדינות אירופה להגביר את השפעתן באזור. השלטונות העות'מאניים ניסו להתנגד למהפכת בנייה זו על ידי הקשחת כללי רכישת הקרקעות באזור. מעורבות אישית של ראשי מדינות אירופה (ובהם הקיסר הגרמני וילהלם השני וקיסר אוסטריה פרנץ יוזף) איפשרו בניית מבנים של מסדרים נוצריים ממדינות אלה.

לקראת סוף המאה ה-19 לא נותר עוד שטח פנוי ברובע הנוצרי למבני דת נוספים, חרף הביקוש הגובר לקרקע להקמת מוסדות כאלה. פתיחת תעלת סואץ ב-1869 הגבירה את זרם הצליינים האירופיים שהגיעו לירושלים, ומעצמות אירופה והכנסיות השונות התחרו ביניהם על רכישת השפעה ונציגות בולטת בעיר הקודש. הצרפתים הקימו אכסניה לצליינים, בית חולים ומנזר על קרקע פנויה מחוץ לחומת העיר העתיקה, בחלק הנושק לרובע הנוצרי - זהו המתחם הצרפתי. עוד לפניהם התבססו הרוסים במגרש הרוסים הסמוך. בעקבות התפשטות זו של הרובע החוצה, התעורר הצורך במעבר שיקשר בין הרובע שבתוך החומות למבני הדת שמחוץ להן, ועל כן בשנת 1889 ניאותו השלטונות העות'מאנים לדרישה הנוצרית לפריצת שער נוסף בחומת העיר העתיקה בתחום הרובע הנוצרי, שנודע בשם "השער החדש".

מאפייני הרובע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרובע הנוצרי בנוי סביב כנסיית הקבר המהווה את לבו של הרובע, וסמוכים אליה כנסיות ומנזרים. ככלל הרובע איננו מאופיין במבני מגורים (אלה מצויים בקצהו הצפון מזרחי של הרובע - בקרבת שער שכם), אלא דווקא במספר הרב של מוסדות דתיים, חינוכיים (כגון בית הספר הלותרני, בית הספר אקול דה פרֵר) והתיירותיים המצויים בו.

חלק ניכר מהמוסדות הדתיים מצויים בתוך מתחמים סגורים התופסים חלק ניכר משטחו של הרובע. מלבד כנסיית הקבר שצוינה לעיל תופסים שטחים ניכרים גם הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית הסמוכה לכנסיית הקבר, המנזר של המסדר הפרנציסקני, מנזר סן סלוודור המכונה גם קוסטודיה טרה סנטה, והפטריארכיה הלטינית.

ברובע מספר רב של חנויות מזכרות לתיירים וכן בתי קפה, מסעדות ובתי מלון קטנים וגדולים. החנויות ברובע מצויות לאורך רחוב השוק - רחוב דוד וכן במוריסטן ולאורך רחוב הנוצרים.

בתי המלון ברובע נבנו הן על ידי המוסדות הכנסייתיים עצמם על מנת לשמש בתי אירוח לעולי הרגל (למשל אכסניית קאזה נובה או בית ההארחה של הפטריארכיה היוונית-קתולית) והן בתי מלון פרטיים.

כמו כן ברובע מצויים גם מספר מוזיאונים קטנים (למשל המוזיאון של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית).

בקצהו הדרום מערבי של הרובע, מצויה בריכת חזקיהו בין קירות בתים, אשר שמשה בימים עברו לאגירת מי גשמים בירושלים.

אחד ממאפייניו הבולטים של הרובע הוא גגות הרעפים האדומים יוצאי הדופן בנוף העיר העתיקה.

חלל כנסיית הגואל
שוק אבטימוס במוריסטן
  • המוריסטן שמקור שמו בפרסית (بیمارستان בִימָרֶסְטָאן - בית חולים, או تيمارِسْتان תִימָרֵסְתָאן - בית משוגעים), הוא מתחם גדול ורבוע של רחובות, כיכרות, חנויות ובתי מלאכה ברובע הנוצרי.

מבנים בעלי חשיבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים ברובע הנוצרי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-19 בזכות הקשרים עם הקהילה היוונית של הרובע מאיר גאני עבר לגור לרובה עם משפחתו.

בשנת 1989 רכשה עמותת "עטרת כהנים" מבנה ברובע הנוצרי מידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, הרכישה בוצעה באמצעות עמותות קש מארמני בשם מרדוריס מטוסיאן שהיה בעל החזקה בנכס, מכונה המבנה "נאות דוד". בסופה של התדיינות משפטית קבע בית המשפט העליון כי הנכס בחזקת "עטרת כהנים", אך לא יורשו להתגורר בו יותר מעשר משפחות. כתוצאה מכך קיימים בבניין שטחים לא מנוצלים רבים, מתגוררות בו עשר משפחות יהודיות, ופועל בו בית כנסת וישיבת לנתיבות ישראל.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרובע הנוצרי בוויקישיתוף

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עד 1800 בקירוב, לא הייתה החלוקה לארבעת הרבעים מקובלת בספרות הנוסעים ומחקר העיר; ראו: יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, א, עמ' 27.
אתרי העיר העתיקה של ירושלים
שער שכםשער הפרחיםשער האריותשער הרחמיםשער האשפותשער ציוןשער יפוהשער החדשהרובע היהודיהרובע המוסלמיהרובע הארמניהרובע הנוצריהר הביתהרובע היהודי
שערי ירושלים

שער האריותשער הפרחיםשער שכםהשער החדששער יפושער ציוןשער האשפותשער הרחמיםשערי חולדה