ממשלת ישראל החמש עשרה

ממשלת ישראל החמש עשרה

הממשלה החמש עשרה בישיבתה הראשונה בכנסת
מידע כללי
15 בדצמבר 1969 – 10 במרץ 1974 (4 שנים)
תחום שיפוט	ישראל
ראש ממשלה	גולדה מאיר
הקבינט הקודם	ממשלת ישראל הארבע עשרה
הקבינט הבא	ממשלת ישראל השש עשרה

ממשלת ישראל החמש עשרה, בראשותה של גולדה מאיר, הושבעה עם כינונה של הכנסת השביעית, ופעלה מ-15 בדצמבר 1969 עד ל-10 במרץ 1974.

מ-1974 ועד 2019 החזיקה בשיא כממשלה שכיהנה הכי הרבה זמן בישראל, אבל אז עקפה אותה הממשלה ה-34, וזאת עקב פיזורן של הכנסת ה-21 והכנסת ה-22 והמשך כהונתה של הממשלה כממשלת מעבר.

תוצאות הבחירות לכנסת השביעית

ממשלת ישראל החמש עשרה בתמונה המסורתית בבית הנשיא זלמן שזר. עומדים משמאל לימין: שלמה הלל, משה דיין, זרח ורהפטיג, יעקב-שמשון שפירא, שמעון פרס, יוסף בורג, זאב שרף, יוסף ספיר, אלימלך רימלט, משה קול, פנחס ספיר, ישראל ברזילי, ויקטור שם-טוב, עזר ויצמן, חיים גבתי, חיים לנדאו, מנחם בגין, אריה דולצ'ין, חיים-משה שפירא ומיכאל ארנון מזכיר הממשלה. יושבים משמאל לימין: גולדה מאיר, זלמן שזר ויגאל אלון

רשימה	ראש הרשימה	מנדטים	מספר קולות	אחוז מהקולות	מושב	הערות
המערך	גולדה מאיר	56	632,035	46.2%	קואליציה	רשימה משותפת למפלגות העבודה ומפ"ם
גח"ל	מנחם בגין	26	296,294	21.7%	ישבה בקואליציה ופרשה	רשימה משותפת למפלגות חרות והמפלגה הליברלית
מפד"ל	חיים משה שפירא	12	133,294	9.7%	קואליציה	בהמשך פרש חבר הכנסת אבנר חי שאקי והקים סיעת יחיד
אגודת ישראל	יצחק מאיר לוין	4	44,002	3.2%	אופוזיציה
ליברלים עצמאיים	משה קול	4	43,933	3.2%	קואליציה
הרשימה הממלכתית	דוד בן-גוריון	4	42,654	3.1%	אופוזיציה	בהמשך פרש חבר הכנסת מאיר אביזוהר והקים סיעת יחיד, ומאוחר יותר הצטרף למערך.
רק"ח	מאיר וילנר	3	38,827	2.8%	אופוזיציה
קידמה ופיתוח	סיף א-דין א-זועבי	2	28,046	2.1%	קואליציה
פועלי אגודת ישראל	קלמן כהנא	2	24,968	1.9%	אופוזיציה
שיתוף ואחווה	אליאס נח'לה	2	19,943	1.4%	קואליציה
העולם הזה-כוח חדש	אורי אבנרי	2	16,853	1.2%	אופוזיציה	בהמשך פרש חבר הכנסת שלום כהן והקים סיעת יחיד, ומאוחר יותר שינתה הסיעה את שמה ל"מר"י".
המרכז החופשי	שמואל תמיר	2	16,393	1.2%	אופוזיציה
מק"י	משה סנה	1	15,712	1.1%	אופוזיציה	בהמשך שינתה הסיעה את שמה ל"מוקד"

הקמת הממשלה

בבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969, זכה המערך (השני) ב-56 מנדטים, הישג שנראה כבלתי נתפס בימינו, אולם למעשה היווה ירידה בכוח הסיעה, משום שהמפלגות שהרכיבו אותה מנו 63 מנדטים בעת איחודן בסוף הכנסת השישית. גולדה מאיר בחרה להמשיך בקיומה של ממשלת אחדות לאומית, כפי שהיה מאז יוני 1967, וצירפה לממשלתה את מנחם בגין בראש מפלגתו, גח"ל. ממשלה זו כיהנה זמן רב יחסית, וכהונתה שנייה רק לממשלת ישראל השלושים וארבע.

ציוני דרך ומדיניות

בתקופת כהונת הממשלה נעשו ניסיונות להגיע לפתרון מדיני של הסכסוך בין ישראל למצרים. מזכיר המדינה האמריקני, ויליאם רוג'רס, ערך מסעות דילוגים בניסיון לגבש פשרה בקוורטט בינלאומי שכלל את ארצות הברית, בריטניה, צרפת ורוסיה.

בזירה הפנימית הייתה התחושה שכהונתה של גולדה מאיר התאפיינה בשמרנות ובחוסר תשומת לב לשכבות המצוקה. זכורה אמירתה, בעקבות פגישה שקיימה עם אנשי תנועת הפנתרים השחורים: "הם לא נחמדים" (13 באפריל 1971). היא עצמה העלתה על נס פרויקטים שקידמה לרווחת תושבי עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה. הממשלה נקטה במדיניות רווחה מובהקת: בפברואר 1971 הקימה מאיר את "ועדת ראש הממשלה לטיפול בילדים ובני נוער במצוקה", ונעשו צעדים רבים לצורך צמצום הפערים, כולל קצבאות אוניברסליות. ההוצאה על שירותי רווחה גדלה.

בהקשר הפלסטיני זכורה אמירתה "אין עם פלסטיני". מאיר התירה הקמת התנחלויות באזור חברון אחרי התלבטות ממושכת. ההתנחלות הראשונה שהוקמה הייתה קריית ארבע.

בעקבות אימוץ הממשלה את יוזמת רוג'רס השנייה, אשר הכילה בחובה את עקרונותיה של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242, התפטרו שרי גח"ל ב-6 באוגוסט 1970.

בתחילת שנות השבעים החלו ארגוני הטרור הפלסטינים, בראשות אש"ף, בהפעלת גל טרור כנגד ישראל וכנגד מטרות יהודיות בחו"ל.

ב-30 במאי 1972 ביצעו שלושה מחבלים יפניים ובראשם קוזו אוקמוטו טבח בנמל התעופה לוד. 24 בני אדם נרצחו ו-71 נפצעו, בטבח שערכו באולם הנוסעים של נמל התעופה לוד (כיום נמל התעופה בן-גוריון).

שיאו של גל הטרור היה טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-5 בספטמבר 1972, כאשר טרוריסטים מארגון "ספטמבר השחור" רצחו אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים, חברי משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן. התגובה המיידית לרצח הייתה מהלומה אווירית על בסיסי המחבלים בסוריה ובלבנון. בנוסף, בעקבות הטבח, החליטה ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר, להרוג את חברי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו מעורבים ברצח הספורטאים. המשימה הוטלה על "המוסד", שבמבצע זעם האל הצליח להרוג, במשך שנים אחדות, לפחות שמונה מהאחראים לרצח, ובהם מפקד הארגון, עלי חסן סלאמה, שנהרג בינואר 1979.

מלחמת יום הכיפורים

כשלושה ימים לפני יום הכיפורים ביקר שר הביטחון, משה דיין, ברמת הגולן ואיים כי צה"ל יגיב בחריפות על כל ניסיון לתקוף את ישראל. באמ"ן הסבירו את הפעילות הסורית בגבול עם ישראל כתגובה להפלת 13 מטוסי מיג חודש קודם לכן. למרות זאת, כיום לפני המלחמה העריך אמ"ן כי הסבירות למלחמה נמוכה.

את טעותה הגדולה ביותר, שעליה "לא הייתה לה נחמה", ראתה גולדה מאיר בהחלטתה שלא לקרוא לגיוס מילואים כללי בערב יום כיפור, זאת, בהסתמך על חוות דעתם של אנשי ביטחון מובהקים כמשה דיין וכחיים בר-לב. המילואים גויסו לבסוף ביום כיפור עצמו, שעות לפני המלחמה, בהחלטה שלה שהתקבלה כנגד דעתו של דיין, שחשש שהעולם יראה זאת כהתגרות וכתוקפנות, ובתמיכת הרמטכ"ל דוד אלעזר. הכורח להכריע בין שתי דעות מנוגדות של אנשי ביטחון בשעה הגורלית הבעית אותה, אולם, בדיעבד, הייתה החלטת זו אחת ההחלטות הנכונות והחשובות ביותר שהתקבלו במהלך המלחמה. מנגד סירבה להצעתו של הרמטכ"ל להנחית מכה מקדימה מחשש שזו תמנע הגעת עזרה בינלאומית במהלך המלחמה.

חרף המכה הקשה שספגה ישראל בתחילת ימי הקרבות, תוצאותיה של המלחמה היוו הישג לצה"ל, שמנקודת פתיחה קשה ביותר הכריע לחלוטין את אויביו, ובערוב היום האחרון של הקרבות מצאו עצמם חייליו כ-35 ק"מ מדמשק, בירת סוריה ו-101 ק"מ מקהיר, בירת מצרים, כשבין כוחות צה"ל לעיר הגדולה במזרח התיכון לא חוצצים כוחות מצריים. אולם, מבחינה פוליטית, היוותה המלחמה הישג למדיניותה של מצרים, שרצתה לשבור את התעקשותה של ממשלת ישראל שלא לדון בגורל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים וכן חפצה לפגוע ככל האפשר בחיילי צה"ל.

המלחמה הכשירה את הקרקע להסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו שנים אחדות לאחריה, ובמסגרתם נסוגה ישראל מחצי האי סיני שנכבש מידי מצרים במלחמת ששת הימים, וזאת בתמורה להסכם שלום בין ישראל למצרים. זו הייתה מטרתה של מצרים מלכתחילה, טען נשיאה אנואר סאדאת, שהושגה חרף הכישלון הצבאי - רוב מטרותיה הצבאיות של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו, ומפלתו של צבא סוריה, אחרי המפנה בלחימה ברמה, הייתה קשה עוד יותר.

יש האומרים כי מלחמת יום הכיפורים הייתה יכולה להימנע. טיעון זה מתבסס על העובדה שבשנים שלפני המלחמה, דחתה ממשלת ישראל כמה ניסיונות תיווך שהתבססו על נסיגה מסיני תמורת הסדר מדיני, כולל יוזמות מדיניות של נשיא מצרים עצמו, אנואר סאדאת.

בעקבות המלחמה, נדחה מועד הבחירות לכנסת השמינית, ובתום תקופת כהונת הכנסת המשיכה הממשלה לכהן כממשלת מעבר עד לבחירות.

סיעות הקואליציה

סיעה	מנדטים	שרים בממשלה	משרדי השרים	משרדי סגני השרים	תחילת חברות בממשלה	סיום חברות	הערות
המערך	56	19	משרד ראש הממשלה, משרד החינוך והתרבות, משרד האוצר, משרד המסחר והתעשייה, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד החקלאות, משרד הפיתוח, משרד החוץ, משרד המשטרה, משרד המשפטים, משרד העבודה, משרד השיכון, המשרד לקליטת עלייה, משרד התקשורת, משרד התחבורה, 4 שרים בלי תיק	משרד האוצר, משרד הבריאות, משרד החינוך והתרבות, משרד החקלאות, משרד התחבורה, המשרד לקליטת עלייה	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	משרדי המסחר והתעשייה, הדואר (תחת השם החדש "משרד התקשורת"), הפיתוח והתחבורה עברו לידיה לאחר פרישת גח"ל שר בלי תיק מונה בהמשך לשר הבריאות שר בלי תיק מונה בהמשך לשר לקליטת עלייה
גח"ל	26	6	משרד הדואר, משרד המסחר והתעשייה, משרד הפיתוח, משרד התחבורה, 2 שרים בלי תיק		15 בדצמבר 1969	6 באוגוסט 1970	פרשה מהממשלה על רקע תוכנית רוג'רס
מפד"ל	12	3	משרד הדתות, משרד הסעד, משרד הפנים	משרד החינוך והתרבות, משרד הפנים	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974
ל"ע	4	1	משרד התיירות	משרד התיירות	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974
קידמה ופיתוח	2	0		משרד התקשורת	15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974
שיתוף ואחווה	2	0			15 בדצמבר 1969	10 במרץ 1974	הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה

מספר הח"כים החברים בקואליציה

• 102 ח"כים לפני פרישת סיעת גח"ל (15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970).
• 76 ח"כים לאחר פרישתה (6 באוגוסט 1970 - 10 במרץ 1974).

הרכב הממשלה

הממשלה מנתה עם כינונה 24 שרים, שניים יותר מהממשלה הארבע עשרה, בעקבות הגדלת הייצוג של גח"ל משניים לשישה שרים והקטנת הייצוג של המערך מ-16 ל-14 שרים. בעקבות פרישת שרי גח"ל ירד מספר השרים ל-18. התפטרותו של יעקב שמשון שפירא, בסוף אוקטובר 1973, הביאה את מספר השרים ל-17.

בסך הכול כיהנו בממשלה 27 שרים, מתוכם 17 היו שרים בממשלה הקודמת (מאיר, אלון, בגין, פנחס ספיר, דיין, גבתי, גלילי, יוסף ספיר, ורהפטיג, אבן, יעקב שפירא, בורג, אלמוגי, חיים שפירא, שרף, ברזילי וקול) ו-10 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (ויצמן, שם טוב, רימלט, דולצ'ין, בר-לב, לנדאו, חזני, פלד, הלל ופרס)

	המערך		גח"ל		מפד"ל		ליברלים עצמאיים		קידמה ופיתוח
פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה

ממשלת ישראל החמש עשרה
ו' בטבת ה'תש"ל - ט"ז באדר ה'תשל"ד | 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974

משרד	שר		מפלגה		כהונה
שרי הממשלה
משרד ראש הממשלה		ראש הממשלה גולדה מאיר		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד האוצר		פנחס ספיר		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד הביטחון		משה דיין		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד הבריאות		חיים גבתי		המערך	22 בדצמבר 1969 - 27 ביולי 1970
		ויקטור שם-טוב		המערך	27 ביולי 1970 - 10 במרץ 1974
משרד הדואר ← התקשורת		אלימלך-שמעון רימלט		גח"ל	15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
		שמעון פרס		המערך	1 בספטמבר 1970 - 10 במרץ 1974
משרד הדתות		זרח ורהפטיג		מפד"ל	17 במרץ 1969 - 15 בדצמבר 1969
משרד החוץ		אבא אבן		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד החינוך והתרבות		סגן ראש הממשלה יגאל אלון		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד החקלאות		חיים גבתי		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד המסחר והתעשייה		יוסף ספיר		גח"ל	15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
		פנחס ספיר		המערך	1 בספטמבר 1970 - 6 במרץ 1972
		חיים בר-לב		המערך	6 במרץ 1972 - 10 במרץ 1974
משרד המשטרה		שלמה הלל		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד המשפטים		יעקב שמשון שפירא		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד הסעד		יוסף בורג		מפד"ל	15 בדצמבר 1969 - 1 בספטמבר 1970
		מיכאל חזני		מפד"ל	1 בספטמבר 1970 - 10 במרץ 1974
משרד העבודה		יוסף אלמוגי		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד הפיתוח		חיים לנדאו		גח"ל	15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
		חיים גבתי		המערך	1 בספטמבר 1970 - 10 במרץ 1974
משרד הפנים		חיים משה שפירא		מפד"ל	15 בדצמבר 1969 - 16 ביולי 1970
		יוסף בורג		מפד"ל	1 בספטמבר 1970 - 10 במרץ 1974
המשרד לקליטת עלייה		שמעון פרס		המערך	22 בדצמבר 1969 - 27 ביולי 1970
		נתן פלד		המערך	27 ביולי 1970 - 10 במרץ 1974
משרד השיכון		זאב שרף		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד התחבורה		עזר ויצמן		גח"ל לא כיהן בכנסת	15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
		שמעון פרס		המערך	1 בספטמבר 1970 - 10 במרץ 1974
משרד התיירות		משה קול		ליברלים עצמאיים התפטר מהכנסת	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
ללא תיק		אריה דולצ'ין		גח"ל לא כיהן בכנסת	15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
		ישראל ברזילי		המערך	15 בדצמבר 1969 - 12 ביוני 1970
		ויקטור שם-טוב		המערך	22 בדצמבר 1969 - 27 ביולי 1970
		ישראל גלילי		המערך	15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
		מנחם בגין		גח"ל	15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
סגני השרים
משרד האוצר		צבי דינשטיין		המערך	22 בדצמבר 1969 - 21 בינואר 1974
משרד הבריאות		עבד אל-עזיז א-זועבי		המערך	24 במאי 1971 - 14 בפברואר 1974
משרד החינוך והתרבות		מיכאל חזני		מפד"ל	22 בדצמבר 1969 - 1 בספטמבר 1970
		אהרון ידלין		המערך	22 בדצמבר 1969 - 26 ביולי 1972
		אבנר חי שאקי		מפד"ל	22 בדצמבר 1969 - 17 ביולי 1972
		זבולון המר		מפד"ל	21 בינואר 1974 - 10 במרץ 1974
משרד החקלאות		בן-ציון חלפון		המערך	22 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
המשרד לקליטת עלייה		שלמה רוזן		המערך	20 בנובמבר 1972 - 10 במרץ 1974
משרד הפנים		יוסף גולדשמידט		מפד"ל	22 בדצמבר 1969 - 1 בספטמבר 1970
משרד התחבורה		גד יעקבי		המערך	4 באוקטובר 1970 - 10 במרץ 1974
משרד התיירות		יהודה שערי		ליברלים עצמאיים	22 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד התקשורת		ג'בר מועדי		קידמה ופיתוח	27 באוקטובר 1971 - 10 במרץ 1974

חילופי שרים

השר היוצא	סיעה	משרד	עילת סיום התפקיד	תאריך סיום התפקיד	השר המחליף	סיעה	תאריך כניסה לתפקיד
חיים-משה שפירא	מפד"ל	משרד הפנים	פטירה	16 ביולי 1970	יוסף בורג	לא היה חבר הכנסת	1 בספטמבר 1970
חיים גבתי	המערך	משרד הבריאות	התפטרות מתיק זה והחזרתו למפ"ם	27 ביולי 1970	ויקטור שם-טוב	לא היה חבר הכנסת	27 ביולי 1970
שמעון פרס	המערך	המשרד לקליטת עלייה	עמד להתחיל לכהן כשר התחבורה ושר התקשורת	27 ביולי 1970	נתן פלד	לא היה חבר הכנסת	27 ביולי 1970
חיים לנדאו	גח"ל	משרד הפיתוח	פרישת הסיעה מהקואליציה	6 באוגוסט 1970	חיים גבתי	המערך	1 בספטמבר 1970
יוסף ספיר	גח"ל	משרד המסחר והתעשייה	פרישת הסיעה מהקואליציה	6 באוגוסט 1970	פנחס ספיר	המערך	1 בספטמבר 1970
עזר ויצמן	לא היה חבר הכנסת	משרד התחבורה	פרישת הסיעה מהקואליציה	6 באוגוסט 1970	שמעון פרס	המערך	1 בספטמבר 1970
אלימלך-שמעון רימלט	גח"ל	משרד הדואר	פרישת הסיעה מהקואליציה	6 באוגוסט 1970	שמעון פרס (כשר התקשורת)	המערך	1 בספטמבר 1970
יוסף בורג	לא היה חבר הכנסת	משרד הסעד	החל לכהן כשר הפנים	1 בספטמבר 1970	מיכאל חזני	מפד"ל	1 בספטמבר 1970
פנחס ספיר	המערך	משרד המסחר והתעשייה	מסירת התיק לשר במשרה מלאה	5 במרץ 1972	חיים בר-לב	המערך	5 במרץ 1972
יעקב שמשון שפירא	המערך	משרד המשפטים	התפטרות	13 ביוני 1972	יעקב שמשון שפירא (מונה שנית)	המערך	12 בספטמבר 1972
יעקב שמשון שפירא	המערך	משרד המשפטים	התפטרות שנייה	1 בנובמבר 1973	גולדה מאיר	המערך	1 בנובמבר 1973
מיכאל חזני	מפד"ל	סגן שר במשרד החינוך והתרבות	מונה לשר הסעד	1 בספטמבר 1970	אבנר חי שאקי	מפד"ל	1 בספטמבר 1970
אבנר חי שאקי	מפד"ל	סגן שר במשרד החינוך והתרבות	פיטורין	17 ביולי 1972	זבולון המר	מפד"ל	16 בינואר 1973
אהרן ידלין	המערך	סגן שר במשרד החינוך והתרבות	התפטרות	26 ביולי 1972	לא מונה מחליף (כיהן סגן שר נוסף במשרד)
זבולון המר	מפד"ל	סגן שר במשרד החינוך והתרבות	התפטרות	20 בינואר 1974	לא מונה מחליף

קישורים חיצוניים

• ממשלת ישראל החמש עשרה באתר משרד ראש הממשלה
• ממשלת ישראל החמש עשרה באתר הכנסת

הקודם: ממשלת ישראל הארבע עשרה מרץ 1969 – דצמבר 1969

ממשלת ישראל החמש עשרה 15 בדצמבר 1969 – 10 במרץ 1974

הבא: ממשלת ישראל השש עשרה מרץ 1974 – יוני 1974