לימור לבנת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| לימור לבנת | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 22 בספטמבר 1950 י"א בתשרי ה'תשי"א |
| ממשלות | 27, 29, 30, 32 |
| כנסות | 12 - 18 |
| סיעות | הליכוד, הליכוד-גשר-צומת, הליכוד-צומת |
| תפקידים בולטים | |
לימור אהבה לבנת (נולדה בחיפה ב-22 בספטמבר 1950) היא שרת התרבות והספורט וחברת כנסת מטעם הליכוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
לבנת היא בתם של לוחם הלח"י עזריאל לבנת (וויס) ושל שולמית לבנת זמרת שהייתה בפלמ"ח. לבנת למדה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב וכיהנה כסגן יו"ר אגודת הסטודנטים, אך לא סיימה את לימודיה. היא פרסומאית במקצועה.
הייתה ממלאת מקום יושב-ראש תנועת הליכוד העולמי, חברה בשדולת הנשים וחברה בהנהלת "שורשים".
לבנת נכללה ברשימת "הליכוד" בבחירות לכנסת השתים עשרה, אך נכנסה לכנסת ה-12 רק בשלהי כהונתה (14 באפריל 1992). היא מכהנת כחברת כנסת מאז ועד היום. לבנת כיהנה כיושבת ראש ועדה לקידום מעמד האישה, ועדת משנה לייצוג נשים וועדת החקירה לבדיקת רצח נשים. כמו כן הייתה חברה בוועדת החינוך והתרבות, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכספים.
לבנת שימשה כיושבת ראש מטה ההסברה של הליכוד בבחירות 1996.
[עריכה] פעילותה כשרת התקשורת
לבנת כיהנה כשרת התקשורת בשנים 1996-1999. בתקופתה כשרת תקשורת נמשך תהליך פתיחת ענף התקשורת למתחרים נוספים שהחלו קודמיה. בפרט התאפשרה תחרות בתחום השיחות הבינלאומיות והכנסת שתי חברות בנוסף לבזק. כתוצאה ממהלך זה הוזלו משמעותית מחירי השיחות לחו"ל. בימי לבנת הולט גם על הכנסת מפעיל סלולרי שלישי (פרטנר). בנוסף פעלה לבנת להכנסת טלוויזיה רב ערוצית באמצעות לווין (YES) כתחרות לטלוויזיה בכבלים ולהגדלת מספר הערוצים המשודרים בכבלים באמצעות מפיקים עצמאיים. לבנת פעלה בדרכים שונות למניעת סגירתו של תחנת הרדיו "ערוץ שבע" שפעלה באופן פירטי. בעת משפטו של מנהל התחנה יעקב כץ הלה העיד שלבנת, מסרה לו מידע שהגיע אליה בישיבת הממשלה כי בכוונת המשטרה לפשוט על משרדי התחנה ולסגור אותם. הפרקליטות החליטה שלא לחקור את לבנת בנושא[1].
לאחר שמילאה תפקיד זה, היא הייתה פעילה בעיקר במהלך ההרצה של אריאל שרון לראשות תנועת הליכוד.
[עריכה] פעילותה כשרת החינוך
בשנים 2001-2006, בממשלות בראשות אריאל שרון, היא כיהנה כשרת החינוך, והחל משנת 2003 גם כשרת התרבות והספורט.
עם כניסתה לתפקיד שרת החינוך היא הפסיקה את השימוש בתוכנית העברית כמכלול להוראת הקריאה, בעקבות דוח של "הוועדה להוראת הקריאה" שמצא כי תוכנית זו "מקשה על התלמידים לרכוש את מיומנויות השפה" [2]. כמו וכן הפסיקה את השימוש בתוכנית ללימודי חשבון באמצעות בדידים לאור כשלונה של שיטה זו[דרוש מקור].
לבנת הנהיגה תיקצוב דיפרנציאלי לבתי הספר בהתאם למצב הסוציו-אקונומי של תלמידי (תוכנית שושני)[דרוש מקור]. לבנת יזמה גם הנהגת מבחני מיצ"ב[דרוש מקור] ומועדי ב' למבחני בגרות במתמטיקה ובאנגלית שמאפשרים לתלמידים לקבל את הגבוה שבשני המבחנים אליהם נגשו [3]. כשרת חינוך, בשנת 2003 יזמה את חלוקת פנקס זכויות התלמיד ואחריותו לתלמידים.
לבנת יזמה את הקמת ועדת דוברת "במטרה לבצע בחינה מקיפה של מערכת החינוך במדינת ישראל ולהמליץ על תוכנית שינוי כוללת – פדגוגית, מבנית וארגונית – וכן על התוויית דרך ליישומה", לאור ההישגים הנמוכים של התלמידים במבחנים בינלאומיים. לאחר הגשת הדוח ב-2005 ניסתה לבנת ליישם תוכנית רפורמה בבתי הספר המבוססת על היו. עיקרי הרפורמה כללו: קביעת סולם שכר חדש למורים, הנהגת יום לימודים ארוך והגדלת מספר שעות ההוראה בכיתות, העלאת הדרישות המקצועיות ממורים ומתן אוטונומיה למנהלים. הפיילוט ליישום הרפורמה ב-34 יישובים זכה להצלחה חלקית[דרוש מקור]. ארגון המורים העל יסודי, יצא למאבק נגד הרפורמה שכללה מתן סמכות למנהלי בתי ספר לפטר מורים והגדלת מספר שעות העבודה של המורים בבתי הספר. המאבק כלל קמפיין אישי נרחב נגד לימור לבנת בעיתונות ובשלטי חוצות.
במהלך תקופת כהונתה נעשו קיצוצים חוזרים ונשנים בתקציב משרד החינוך, במסגרת הקיצוצים הנרחבים שבוצעו באותה תקופה בתקציב המדינה, למרות מאבקה בהם. בעקבות קיצוצים אלה נדרש משרד החינוך לפטר כמה מאות מורים. בשל החוק המחייב לתת את מכתבי הפיטורין למפוטר באופן אישי, חולקו המכתבים בעזרת חברה קבלנית והדבר עורר ביקורת ציבורית לאחר שחלק מהמורים קיבלו מכתב פיטורין על ידי שליח שבא לביתם בערב חג [4].
במהלך כהונתה של לבנת נכשל הניסיון להחליף את בחינות הקבלה הפסיכומטריות לאוניברסיטאות בציון המצרף (ציון המצרף מורכב מציוניהן של ארבע בחינות בגרות), מהלך שהחל בשנת 2000 ביוזמתם של יוסי שריד וזהבה גלאון [5]. המהלך נכשל משום שהאוניברסיטאות לא יכלו לסמוך על ציוני המצרף של תלמידים שלמדו בתוכניות מיוחדות לארבעת מבחני בגרות אלה, בין אם התוכניות כללו את שינוי מבחן הבגרות עצמו ובין אם לא. כתוצאה מזה, סומנו בכוכבית [6] תעודות הבגרות של מי שלמד בתוכנית מיוחדת ושל מי שקיבל התאמות בחינה בשל לקות ונוצר חשש לאפליית נכים בקבלה לאוניברסיטאות, ומשרד החינוך גנז את התוכנית.
לבנת חייבה את הנפת הדגל ושירת ההמנון. היא יזמה תוכנית לימודים של מאה מושגים בציונות, ביהדות ובדמוקרטיה בחטיבות הביניים. בנוסף פעלה לבנת נגד תופעת ההשתמטות משירות צבאי ויזמה ביקורים של קצינים בכירים בבתי הספר במטרה להשפר את אחוזי הגיוס לצבא[דרוש מקור] [7].
החל משנת 2003 שימשה לבנת גם כשרת התרבות והספורט. לבנת הצליחה למנוע את הקיצוצים שביקש משרד האוצר לבצע בתקציב התרבות, ואף הצליחה להביא לגידול של 15% בתקציב התרבות. במקביל יישמה לבנת את המלצות דו"ח ועדת ניצני להגבלת שכר הבכירים במוסדות התרבות.
מבקר המדינה פתח בסוף שנת 2005 בבדיקה בעקבות פרסומים בנוגע להתקשרויות של אליחי הניג, בעלה באותה עת, עם הרשויות המקומיות [8]. התחקיר נסב סביב חברת "מילניום" של הניג, ששיווקה תוכניות ממוחשבות למוסדות חינוך שהיו תלויים בתקציבי משרד החינוך. עם זאת, המבקר לא מצא ממצאים והדוח לא פורסם. כשרה חתמה גם על תקנה חדשה[9] "ללימוד המורשת של כוחות המגן והמחתרות". בעקבות התקנה הזאת הוכפל פי ארבעה תקציב העמותה שאמה ניהלה בשכר[10]. עמותה זו היא עמותה אחת מתוך עשרות גופים ציבוריים שהושפעו ותקציבם הוגדל כתוצאה מהמדיניות החדשה עליה הוחלט.
לבנת הגדירה "אזורי עדיפות לאומיים" ולפיהם נגזר תקצוב משתנה של בתי הספר הממלכתיים באזורים השונים. בג"ץ קבע כי הגדרת האזורים הייתה פסולה בשל אפלית המגזר הערבי[11].
ב-14 בינואר 2006 התפטרה לבנת מתפקידה כשרת החינוך, עקב פרישת הליכוד מהקואליציה.
[עריכה] המשך דרכה
למרות קרבתה לשרון, לא עברה לבנת אל מפלגת קדימה. ב-17 באפריל 2006 הושבעה כחברת הכנסת ה-17, שבה כיהנה לבנת כחברה בוועדת החוץ והביטחון, ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדה למאבק בנגע הסמים, וכן בוועדה לענייני ביקורת המדינה. במהלך כהונתה בכנסת ה-17 יזמה, יחד עם מיכאל מלכיאור, חוק המסדיר את פעילותן ואת תקצובן של המכינות הקדם צבאיות.
בבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום ה-13 ברשימת הליכוד לכנסת. לאחר הרכבת הממשלה על ידי בנימין נתניהו קיבלה את תיק התרבות והספורט, שהופרד ממשרד המדע, התרבות והספורט.
לבנת גרושה ואם לשניים. היא מתגוררת בשכונת צהלה שבתל אביב. אחיה הוא פעיל הימין נעם לבנת.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- לימור לבנת, באתר הכנסת
[עריכה] הערות שוליים
- ^ הפרקליטות: לא תיפתח חקירה פלילית נגד ח"כ לבנת, ynet
- ^ [1]
- ^ [2]
- ^ [3]
- ^ [4]
- ^ [5]
- ^ [6]
- ^ [7]
המבקר עומד לפרסם דוח הנוגע ללבנת, יואב יצחק, מחלקה ראשונה, 2005
* מבקר המדינה חושף שחיתויות במגזר הציבורי, אתר התנועה לטוהר המשפט
- ^ [8]
- ^ [9]
- ^ בג"ץ 5007/07 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל ואחרים נגד מדינת ישראל – משרד החינוך, ניתן ב-23.11.2008
| שרי החינוך בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
