הכרזת המצורע על הצרעת
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק מ"ה |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת ערכין, דף ט"ו, עמוד ב' |
| משנה תורה | ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק י', הלכות ו'–ח' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה קי"ב, ספר החינוך, מצווה קע"א |
| מקורות נוספים | סמ"ג לאו רלה |
  | |
הכרזת המצורע על הצרעת היא מצוות עשה מתרי"ג מצוות לפיה מצורע נדרש להכריז שהוא טמא כדי שיתרחקו ממנו.
ההכרזה נעשית על ידי פרימת הבגדים, פריעת הראש, איסור בשאלת שלום, ולדעת הרמב"ם גם קריאה בפה להודיע שהוא טמא.
מקור המצוה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחומש ויקרא נאמר:
וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.
בספרא (ויקרא פרק יג) למדו מהציווי גם לשאר טומאות, שהטמאים בהן חייבים להכריז שהם טמאים.
טעם המצוה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחז"ל מובא שטומאת הצרעת באה בעקבות חטא לשון הרע, ועל פי זה הסבירו האמוראים את טעם ההרחקה:”הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו לפיכך אמרה תורה בדד ישב” (תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז, עמוד ב'). ספר החינוך כתב שכמו שהחטא גורם לאדם להתרחק מכל טוב, כך הרחיקה אותו התורה מחברת האנשים[1][דרושה הבהרה].
דיני המצוה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצוה נוהגת רק במצורע מוחלט שכבר טימא אותו הכהן, אבל מצורע מוסגר אינו חייב להכריז.
בראשונים נחלקו האם ההכרזה כוללת גם הודעה בפה ממש או לא:
- לדעת הרמב"ם המצורע מצווה להודיע בפיו לעוברים ושבים שהוא טמא.
- לדעת ספר החינוך אין מצווה להגיד בפה אלא הקריאה היא כלל התנהלותו של המצורע.
נאסר על המצורע לשאול בשלום כל אדם, וכן נאסר עליו לכבס ולהסתפר אפילו לכבוד שבת ויום טוב. אמנם מותר לו לרחוץ, לסוך, לנעול נעליים, לשמש את מיטתו ולשבת על מושב כשאר האנשים (ולא כמו אבל)[2]
חיוב שילוח מן המחנות: המצורע נדרש לשבת מחוץ לעיר (מחוץ לשלוש מחנות), כשהכוונה לאחת מערי ארץ ישראל המוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
אודות מספר הלכות מסופקת הגמרא אם הם נוהגים גם במצורע, כמו כפיית המיטה ועשיית מלאכה, איסור רחיצה ונעילת הסנדל[3].
אישה שנצטרעה אינה פורעת את ראשה ופורמת את בגדיה וכן מותרת בשאילת שלום, אך יושבת לבדה מחוץ לעיר ומודיעה לעוברים ושבים שהיא טמאה[4], כמו כן היא מותרת בתשמיש המיטה[5].
בזמן הזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד יש שלמדו שכשם שמצורע חייב להודיע על טומאתו, כך ישנו חיוב לציון קברים על מנת שלא יטמאו בהם כהנים ההולכים בדרכים[6].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר החינוך, מצווה קע"א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק י', הלכה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ד, עמוד ב' עד דף ט"ו, עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק י', הלכה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ח', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ה', עמוד א'