ישראל באירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל באירוויזיון
EuroIsrael.svg
מדינה ישראל
רשת שידור רשות השידור
השתתפות ראשונה Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג, 1973
זכיות 3:

Flag of France.svg פריז, 1978
Flag of Israel.svg ירושלים, 1979
Flag of the United Kingdom.svg ברמינגהאם, 1998

השתתפויות 37
היעדרויות 5
אירוח האירוויזיון Flag of Israel.svg ירושלים, 1979

Flag of Israel.svg ירושלים, 1999

השתתפות אחרונה Flag of Denmark.svg קופנהגן, 2014

ישראל החלה להשתתף באירוויזיון בשנת 1973, כאשר אילנית, נשלחה לייצג את ישראל בתחרות שנערכה בלוקסמבורג, עם השיר "אי שם". אילנית סיימה במקום ה-4, אחרי לוקסמבורג, ספרד ובריטניה.

עד שנת 1978 הטלוויזיה הישראלית שידרה בשחור-לבן בלבד ואף מחקה את הצבע מתוכניות שהגיעו מחו"ל (ראו: אנטי מחיקון), וכך עשתה גם לשידורי האירוויזיון. בשנת 1978 נקטע השידור זמן קצר לפני ההודעה על זכיית ישראל, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן שידור באמצעות לוויין. טקס הענקת הפרס שודר בישראל רק למחרת.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל זכתה בתחרות האירוויזיון שלוש פעמים:

פעמיים הגיעה ישראל למקום השני בתחרות: ב-1982, בשירו של אבי טולדנו "הורה" (יורם טהרלב ואבי טולדנו), ושנה אחר-כך, ב-1983 עם השיר "חי" (אהוד מנור ואבי טולדנו), בביצועה של עפרה חזה.

פעם אחת זכתה ישראל במקום השלישי: כאשר אורנה ומשה דץ ביצעו את השיר "כאן", שכתב והלחין עוזי חיטמן, ב-1991.

למקום הרביעי הגיעה ישראל פעמיים: באירוויזיון הראשון בו השתתפה ישראל, אירוויזיון 1973, כאשר אילנית שרה את השיר "אי שם", וב-2005, לאחר ששירי מימון העפילה לשלב הגמר עם שירה "השקט שנשאר".

הישגים נכבדים נוספים היו ההגעות למקום החמישי: יזהר כהן באירוויזיון 1985 עם השיר "עולה עולה" ולהקת עדן בשירה "יום הולדת" באירוויזיון 1999 אשר נערך בישראל.

היעדרות מהתחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היעדרות מרצון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד ההיעדרות בשנת 1980, גם ב-1984 וב-1997 נמנעה ישראל מהשתתפות עקב ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה או יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. ב-1997 נקבע בחוק שערב יום השואה לא יחול עוד במוצאי שבת כדי למנוע חילול שבת בהכנות לטקסים, אבל רשות השידור כבר איחרה את מועד ההרשמה לתחרות של אותה שנה. גם הולנד, שמציינת ב-4 במאי מדי שנה יום זיכרון לקורבנות מלחמת העולם השנייה, נאלצה להיעדר מהתחרות כשנקבע לתאריך זה, למשל בשנת 1985.

היעדרות בשל ניפוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפעמיים נוספות בהן ישראל לא נטלה חלק בתחרות, ב-1994 וב-1996, נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו להשתתף, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן את המשתתפים. שתי שיטות נקבעו לשם כך: סינון של השירים הפחות טובים ומניעת השתתפותן של המדינות שהישגיהן בשנים קודמות היו נמוכים:

  • ב-1996 נבחרה הזמרת גלית בל לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה באותה השנה באוסלו. בל לא הופיעה לבסוף בתחרות האירוויזיון, כיוון שבאותה שנה הוחלט למנות ועדה מטעם איגוד השידור האירופי שתנפה את עשרת השירים הכי פחות טובים לטעמה מאלה שהוגשו לתחרות. זאת, כתוצאה מהצורך להתמודד עם מספרן ההולך וגדל של המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות. ניפוי שיר לאחר שנבחר בתחרות מקומית, תוך השקעת משאבים בארגונה, עורר אי-נחת בקרב רשתות השידור המשתתפות באירוויזיון, ולפיכך שונתה המדיניות בשנים שלאחר מכן.
  • בין השנים 1997 ו-2001 הכריז איגוד השידור האירופי בכל שנה מראש על המדינות שממוצע הנקודות שלהן בחמש השנים האחרונות היה נמוך, והוחלט שאלה לא ישתתפו באותה שנה. גם שיטה זו לא הייתה מוצלחת, כיוון שחלק מהמדינות לא משתתפות בכל שנה, ולפיכך ממוצע הנקודות שלהן התבסס על פחות השתתפויות.
  • בשנים 2002 ו-2003 נופו מראש המדינות שהגיעו למקומות האחרונים בתחרות של השנה הקודמת. הוחלט לנפות ממקום 16 ומטה, אולם ב-2002 התאפשר לבסוף לצרף שיר נוסף, ולפיכך ישראל שהגיעה ב-2001 למקום ה-16 הצליחה להתברג לתחרות של שנת 2002.

כדי לפתור מחלוקות, החל משנת 2004 הונהגה שיטת חצי הגמר.

בשנת 2012, כיומיים לאחר חצי הגמר הראשון בו לא עלתה ישראל לגמר, הודיעה רשות השידור כי היא שוקלת לא להמשיך את השתתפותה של ישראל בתחרות בשנים הבאות. גורמים ברשות השידור טענו אז שמאחורי הקלעים מדינות המשתתפות בתחרות עושות מדי שנה מניפולציות שונות לגבי חלוקת הניקוד. אלה מותירות לכאורה את ישראל באופן עקבי מחוץ לגמר ועם סיכויים נמוכים לזכייה. למרות זאת, ישראל השתתפה באירוויזיון 2013‏[1].

בחירת השיר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים נבחר השיר הישראלי לאירוויזיון באחת ממספר דרכים:

  • ועדה פנימית שבחרה את הזמר והשיר. שיטה זו הונהגה בשנים 1973-1975, 1977, 1990, 1998-2000, 2002 ו-2012.
  • ועדה פנימית שבחרה את הזמר או הלהקה, ואז בחירה פומבית במשדר מיוחד בין 4 שירים שהוצגו על ידי אותו זמר. שיטה זו ננקטה בשנים 1976 ("שוקולד מנטה מסטיק"), 1988 (ירדנה ארזי), 2003 (ליאור נרקיס), 2004 (דוד ד'אור), 2007 (להקת טיפקס), 2008 (בועז מעודה), 2009 (אחינועם ניני ומירה עוואד), 2010 (הראל סקעת) ו-2014 (מיי פיינגולד)‏[2].
  • שליחת השיר הזוכה בפסטיבל הזמר. שיטה זו הונהגה ב-1978 וב-1979, וחייבה את הקדמת הפסטיבל מיום העצמאות לחודשי החורף. גם ב-1980 התכוונה ישראל לשלוח את הזוכים בפסטיבל הזמר לאירוויזיון (להקת "האחים והאחיות" בשירם "פזמון חוזר"), אך נאלצה לבטל את השתתפותה בתחרות.
  • אירוע קדם אירוויזיון שבו נבחר שיר אחד מתוך 11 - 16 שירים, בשיטה דומה לתחרות האירוויזיון עצמה. ביישובים שונים בישראל ישבו צוותי שיפוט והעניקו 1 - 12 נקודות ל-10 השירים הטובים ביותר בעיניהם. ה"קדם-אירוויזיון" הראשון התקיים בשנת 1981. ברוב השנים מאז הוא החליף את פסטיבל הזמר, אם כי היו שנים שבהן התקיימו שני האירועים זה בצד זה. בשנת 2013 חודש הקדם בפורמט חדש ונוספו לו משדרי "טרום גמר" ומשדר "גלגל הצלה".

תגובות בעולם הערבי להשתתפות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 "ניצלה" מרוקו את היעדרותה של ישראל והשתתפה באירוויזיון. מרוקו, כמו ארצות ערב האחרות, החרימה בתקופה ההיא את ישראל. ההישג הנמוך בתחרות הביא את מרוקו להחלטה שלא להשתתף עוד בתחרות.

ירדן אמנם לא השתתפה מעולם בתחרות, אבל הטלוויזיה הירדנית נהגה לשדר אותה בשידור חי מדי שנה. שידור הטלוויזיה הירדנית היה נקטע לפני שידור השיר הישראלי וחזר רק לאחריו. בשנת 1978 כשהתברר שישראל עומדת לזכות, נקטע השידור הירדני בטענה של תקלה טכנית. באופן אירוני גם השידור הישראלי נקטע לפני ההודעה על זכיית ישראל, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן שידור באמצעות לוויין. במהלך שנות השמונים נהגה הטלוויזיה הירדנית להקרין במהלך השיר הישראלי, שקופיות של פרחים או פרסומות. בעקבות הסכם השלום בין שתי המדינות, שידרה הטלוויזיה הירדנית ב-1998 לראשונה את השיר הישראלי באירוויזיון ואת ההצבעה שבה זכתה ישראל, אבל היא נמנעה משידור האירוויזיון שנערך בירושלים שנה מאוחר יותר.

לבנון, שמעולם לא השתתפה באירוויזיון, תכננה להשתתף באירוויזיון 2005 שנערך בקייב, בירת אוקראינה. הזמרת שנבחרה לייצג את המדינה הייתה אלין לחוד עם השיר "כשהכול נמוג" (בצרפתית: "Quand tout s'enfuit"). רשת השידור של לבנון, "Tele Liban", שהייתה אמורה להעביר את התחרות בשידור חי סירבה לשדר את השיר הישראלי בטענה כי החוק הלבנוני קורא להחרים את ישראל. מארגני התחרות הבהירו לרשת השידור הלבנונית שהיא תהיה חייבת לשדר את כל השירים במלואם אחרת היא לא תוכל להשתתף בתחרות, ולכן לבנון החליטה לפרוש. כיוון שלבנון פרשה מהתחרות לאחר סגירת מועד ההרשמה, היא נקנסה על ידי איגוד השידור האירופי ולא הורשתה להשתתף באירוויזיון במשך 3 שנים.

השירים שייצגו את ישראל לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Disc Plain yellow dark.svg שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
Plain Disc 40% grey.svg שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני

Circle Ochre Solid.svg שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
Disc Plain red.svg שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום האחרון

שנה מבצע שיר גמר ניקוד חצי גמר ניקוד
1973 אילנית אי שם 4 97
1974 כוורת נתתי לה חיי 7 11
1975 שלמה ארצי את ואני 11 40
1976 שוקולד מנטה מסטיק אמור שלום 6 77
1977 אילנית אהבה היא שיר לשניים 11 49
1978 יזהר כהן והאלפא ביתא אבניבי 1 157
1979 גלי עטרי וחלב ודבש הללויה 1 125
1981 הכל עובר חביבי הלילה 7 56
1982 אבי טולדנו הורה 2 100
1983 עופרה חזה חי 2 136
1985 יזהר כהן עולה עולה 5 93
1986 שרי צוריאל ומוטי גלעדי יבוא יום 19 7
1987 נתן דטנר ואבי קושניר (צמד הבטלנים) שיר הבטלנים 8 73
1988 ירדנה ארזי בן אדם 7 85
1989 גילי וגלית דרך המלך 12 50
1990 ריטה שרה ברחובות 18 16
1991 אורנה ומשה דץ כאן 3 139
1992 דפנה דקל זה רק ספורט 6 85
1993 שרהל'ה שרון ולהקת שירו שירו 24 4
1995 ליאורה אמן 8 81
1998 דנה אינטרנשיונל דיווה 1 174
1999 עדן יום הולדת 5 93
2000 פינג פונג שמח 22 7
2001 טל סונדק אין דבר 16 25
2002 שרית חדד נדליק ביחד נר 12 37
2003 ליאור נרקיס מילים לאהבה 19 17
2004 דוד ד'אור להאמין X X 11 57
2005 שירי מימון השקט שנשאר 4 154 7 158
2006 אדי בטלר זה הזמן 23 4 X X
2007 טיפקס כפתור אדום X X 24 17
2008 בועז מעודה כאילו כאן 9 124 5 104
2009 אחינועם ניני ומירה עווד עינייך/חייבת להיות דרך אחרת 16 53 7 75
2010 הראל סקעת מילים 14 71 8 71
2011 דנה אינטרנשיונל דינג דונג X X 15 38
2012 איזבו Time X X 13 33
2013 מורן מזור רק בשבילו X X 14 40
2014 מיי פיינגולד[2] Same Heart X X 14 19

אירוח האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל אירחה את האירוויזיון פעמיים. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1979, לאחר הזכייה של יזהר כהן, והשנייה בשנת 1999, לאחר הזכייה של דנה אינטרנשיונל. את התחרות ב-1979 הנחו דניאל פאר וירדנה ארזי ואת התחרות ב-1999 הנחו יגאל רביד, דפנה דקל וסיגל שחמון.

אירוח האירוויזיון בשנת 1979 הייתה אחת ההפקות הראשונות של הטלוויזיה הישראלית שצולמו ושודרו בצבע. שידורים בצבע היו נהוגים באירופה כבר עשר שנים קודם לכן, אולם הטלוויזיה הישראלית שידרה אז בשחור-לבן בלבד, למעט שידורים נדירים שהועברו גם לחו"ל (כמו ביקור סאדאת בישראל). לצורך הפקת האירוויזיון שכרה רשות השידור מצלמות צבעוניות וציוד מיוחד אחר. התפאורה נשלטה באמצעות מחשב, בטכנולוגיה שיושמה בישראל לראשונה. לקראת האירוע נמכרו טלוויזיות צבעוניות רבות ברחבי המדינה.

בשנת 1980 ויתרה רשות השידור על אירוח האירוויזיון בישראל, על אף הזכייה של "הללויה" בשנה שלפני כן, כיוון שלא יכלה לעמוד במעמסה הכספית שנדרשה לאירוח האירוע היקר שנתיים ברציפות. בקשת הרשות מהממשלה להקצות לה תקציב מיוחד נענתה בשלילה. בעקבות הוויתור של רשות השידור פנה איגוד השידור האירופי ל-BBC, אולם הרשת הבריטית סירבה לארח את התחרות, כיוון שכבר אירחה אותה שלוש פעמים במהלך שנות ה-70. בסופו של דבר הסכימה הולנד לארח את התחרות. הארגון נעשה בלחץ של זמן, ולוח הזמנים נקבע ברגע האחרון. בסופו של דבר התברר כי התאריך שנקבע לאירוע נפל על ערב יום הזיכרון בישראל. לפיכך, ישראל כלל לא השתתפה בתחרות של אותה שנה. הטלוויזיה הישראלית הקליטה את האירוע ושידרה אותו במוצאי יום העצמאות של אותה שנה. זהו המקרה היחיד בתולדות האירוויזיון שהמדינה הזוכה מהשנה הקודמת כלל לא השתתפה בו.

ישראלים בייצוג מדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד אלה שייצגו את ישראל בתחרות, היו גם זמרים ישראלים שייצגו מדינות אחרות.

בשנת 1963 (10 שנים לפני שישראל התחילה להשתתף בעצמה, ובטרם הונהגו שידורי טלוויזיה בישראל) יוצגו שתי מדינות על ידי זמרות ישראליות. כרמלה קורן ייצגה את אוסטריה וסיימה במקום השביעי. אסתר עופרים ייצגה את שווייץ והגיעה למקום השני, בהפרש של שתי נקודות בלבד מהמדינה הזוכה דנמרק. בשלב ההצבעה התחוללה שערורייה-זוטא – כשפנתה המנחה הבריטית, קייטי בויל, אל הדובר הנורבגי, הוא מסר את תוצאות ההצבעה באופן שגוי ובלבל בין מספרי השירים לשמות המדינות שאותן הם ייצגו. המנחה ביקשה מהדובר הנורבגי לקרוא שנית את תוצאות ההצבעה, אך הוא ביקש שתעבור אל צוות השיפוט הבא ותחזור אליו מאוחר יותר. עם תום ההצבעה חזרה המנחה אל הנציג הנורבגי, אולם הניקוד שמסר הפעם היה שונה מזה שמסר קודם לכן. על-פי הניקוד שמסר מלכתחילה הייתה שווייץ אמורה לזכות, ואולם הניקוד שמסר בסופו של דבר הכריע את התוצאה לטובת דנמרק. לפיכך, עלה חשד כי חבר השופטים הנורבגי שינה את הצבעתו ברגע האחרון בניגוד לתקנון. על אף החשד, דיווחו האחרון של הדובר הנורבגי התקבל, והניצחון בתחרות באותה שנה היה של דנמרק.

בשנת 1986 ייצגה הזמרת הישראלית תמנע בראואר את אוסטריה, והגיעה למקום ה-18, מקום אחד מעל ישראל, שלא העניקה לה נקודות.

בשנת 2003 כתבו מירית שם-אור (מילים) וצביקה פיק (לחן) את השיר לאוקראינה, בהשתתפותה הראשונה בתחרות. את השיר ביצע הזמר אולקסנדר פונומיירוב שסיים במקום ה-14. ישראל העניקה לשיר 4 נקודות.

בשנת 2005 ייצגה את צרפת בגמר האירוויזיון הזמרת ילידת ישראל אורטל מלכה, שסיימה במקום הלפני האחרון. ישראל העניקה לשיר 5 נקודות.

בשנת 2006 הגיעה שווייץ למקום ה-17 כשיוצגה על ידי ההרכב סיקס פור ואן (six4one) שבו חברה הזמרת הישראלית הצעירה ליאל קולט. ישראל העניקה לשיר 4 נקודות.

פופולריות האירוויזיון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוזי הצפייה בתחרות האירוויזיון בישראל

תחרות האירוויזיון בישראל פופולרית מאוד וזוכה לאחוזי צפייה גבוהים. בישראל (כמו גם במדינות אחרות, בעיקר במרכז אירופה) יש חובבי אירוויזיון מושבעים הבקיאים בכל פרטי התחרות לאורך השנים (מיקומי כל הזמרים בכל השנים בטבלה, השירים, התלבושות). יש מועדונים שעורכים מסיבות אירוויזיון, שבהן מושמעים שירים מהתחרות. עם זאת, נמצא כי הפופולריות של התחרות יורדת בקרב הציבור הישראלי. על-פי חלק מהטענות המועלות בנושא, הדבר נובע-לכאורה מרמת השירים ששולחת רשות השידור ויש המאשימים את הפוליטיקה של מזרח אירופה, הדוחקת-לכאורה את המדינות המערביות והוותיקות בתחרות, ובהן ישראל. כך או כך, מאז אירוויזיון 2005, ירד‏ מדרוג התחרות בשידורי הטלוויזיה בישראל‏[3].

בראיון לעיתון ידיעות אחרונות[4] אמר מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר: "אני בכלל לא חסיד נלהב של האירויזיון, אני לא זוכר מתי ראיתי אירויזיון ולכן ניצלתי את זה שאין תקציב וביטלתי את הקדם. האירויזיון עצמו, בשל ההיסטוריה שבו והקשרים עם איגוד השידור האירופי, עדיין חשוב לרשות". באותו ראיון הביע שקלאר את דעתו כי יש לחדש את פסטיבל הזמר, אך בלי קשר להשתתפות בתחרות האירוויזיון.

ישראל באירוויזיון הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 אישרה רשות השידור את השתתפותה באירוויזיון הילדים. בספטמבר אותה שנה נבחרו שישה ילדים לייצג את ישראל בתחרות שהתקיימה בדצמבר. בשישה נכללו שלוש "תלמידות" מתוכנית המציאות "בית ספר למוסיקה". השישה הופיעו כלהקה בשם "kids.il". על הניהול המוזיקלי הופקד היוצר אוהד חיטמן. השיר הושר ברובו בעברית, אך הפזמון כולל ארבע שפות: אנגלית, עברית, צרפתית ורוסית.

שנה מבצע שיר גמר ניקוד
2012 Kids.il Let The Music Win 8 68

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסף נבו, ישראל שוקלת פרישה מהאירוויזיון, באתר mako‏, 24 במאי 2012
  2. ^ 2.0 2.1 עכשיו זה סופי: מיי פיינגולד תייצג את ישראל באירוויזיון, באתר nana10‏, 11 בינואר 2014
  3. ^ רייטינג שבועי: האירוויזיון מחוץ לעשירייה, באתר ynet‏, 13 במאי 2007
  4. ^ "ידיעות אחרונות", המוסף לשבת, 8 בדצמבר 2006


מדינות שזכו באירוויזיון

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן · איטליה · אירלנד · אסטוניה · בלגיה · גרמניה · דנמרק · הולנד · בריטניה · טורקיה · יוון · ישראל · לוקסמבורג · לטביה · מונאקו · נורבגיה · ספרד · סרביה · פינלנד · צרפת · רוסיה · שבדיה · שווייץ


מדינות לשעבר: יוגוסלביה