השריפה בכרמל (2010)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השריפה בכרמל, 2010
Mount Carmel forest fire32.jpg
מבט מן האוויר על ממדי השריפה, כפי שצולמה על ידי היחידה האווירית של משטרת ישראל
תאריך התחלה 2 בדצמבר 2010
תאריך סיום 6 בדצמבר 2010
שעה 11:00
משך 5 ימים
סוג שריפת יער
במדינות או באזורים הכרמל שבישראל
מוקד כרמל
הרוגים 44
נזק 25,000 דונם ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש

השריפה בכרמל (מכונה גם אסון הכרמל) הייתה שריפת יער נרחבת, שהתרחשה בחנוכה ה'תשע"א, מ-2 עד 6 בדצמבר 2010 באזור הכרמל שבמדינת ישראל. השריפה כילתה יער, חורש ובתי מגורים בשטח נרחב מתוך פארק הכרמל והיישובים שבסביבתו, שטח המשתרע בין עספיא, שכונת דניה בחיפה, טירת כרמל, מגדים, כפר סיטרין - אור אבנר והכפר עין חוד. בשריפה נספו 44 בני אדם, כ-17,000 איש פונו מבתיהם וקרוב ל-25 קמ"ר (25,000 דונם) ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש‏[1]. כבר ביומה הראשון הפכה השריפה לאסון השריפה הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל‏[2]. לאחר שנתבקש על ידי ממשלת ישראל לחקור את הנושא, הגיש מבקר המדינה ביוני 2012 דו"ח בדיקה של נושאי השריפה בכרמל ושירותי הכבאות וההצלה בישראל‏[3].

השריפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצף של 3 תמונות מלוויני MODIS של נאס"א המראות את התפשטות השריפה
מוקד תחילת השריפה ביומה הראשון ליד עספיא. מבט מכיוון אוניברסיטת חיפה
מטוס כיבוי בזמן פעילות
בתי קיבוץ בית אורן השרופים על רקע הכרמל השרוף
עיקול המוות מתחת לקיבוץ בית אורן

הכרמל הוא אזור הררי קשה לתנועה רכובה הכולל אזורים נרחבים של יערות, ובהם מספר רב של עצי אורן ירושלים, אשר להם תכונת הצתה קלה כמו גם פירות אצטרובלים הנבקעים באש ומתעופפים הרחק, דבר המוביל להצתת שרשרת של אזורים סמוכים במקרה שריפה‏[4]. לאורך השנים התרחשו בהר שריפות רבות, בהן שכילו מאות ואלפי דונמים של חורש, דוגמת השריפה הגדולה בשנת 1989, שכילתה כ־4,000 דונם של חורש‏[5]. לאחר השריפה ב-1989 הוציא המפקח הראשי של כוחות הכיבוי וההצלה דאז מר רמי כחלון דו"ח מפורט אשר מסקנותיו לא יושמו בשטח [דרוש מקור].

סתיו 2010 התאפיין בעצירת גשמים חריגה והביא לתנאי יובש קיצוניים, בעקבות תקופה של תשעה חודשים בהם כמעט ולא ירדו משקעים והטמפרטורות היו גבוהות במיוחד, תנאים המעודדים התפשטות שריפות. השריפה לובתה גם על ידי רוח קדים (שַרקִיָּה) יבשה שנשבה בכרמל ביום השריפה.

התלקחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר יום 2 בדצמבר 2010 (א' חנוכה תשע"א) הועברה אזהרה מהשירות המטאורולוגי אודות סכנת שריפות בשל תנאי מזג האוויר החל מהשעה 10 בבוקר למספר גורמים במערך הכבאות, אזהרה שהצטרפה לאזהרה קודמת שניתנה ביום שלפניו. בעקבות כך הוחלט בהתייעצות בוקר בין נציגי מערך הכבאות ונציג קק"ל להעמיד מטוסי כיבוי בכוננות החל מהשעה 12 בצהריים. בפועל לא הועברה ההוראה לחברות הפרטיות שהפעילו את מטוסי הכיבוי, ועל כן לא הועמדו המטוסים בכוננות.

בערך בשעה 11 לפני הצהריים, התלקחה השריפה ממערב לעספיא. דיווח ראשוני על השריפה הועבר כעבור כמה דקות על ידי מדריך טיסה שראה את השריפה מהאוויר ועל ידי תושב עספיא, וצוותי כיבוי ראשוניים מתחנת המשנה פארק הכרמל הגיעו למקום ב־11:26. כבר בראשית האירוע הוברר כי דרוש סיוע אווירי לכיבוי השריפה, ועל כן הועברה הוראה לחברות הפרטיות להכין להפעלה מטוסי כיבוי. בשל אי העברת ההוראה מהבוקר להציב בכוננות מטוסי כיבוי, הגיע המטוס הראשון לאזור השריפה רק ב־12:45, כמעט שעתיים לאחר פרוץ השריפה. עד 14:10 הצטרפו לפעולות הכיבוי 7 מטוסים נוספים.

במהלך אותו יום נשבו רוחות חזקות שליבו את האש[6] וזו התפשטה במהירות לאזור נחל חיק, שמורת הר אלון, כלא דמון, שמורת הר שוקף וקיבוץ בית אורן, שניזוק קשות. בשריפה נפגעו גם אזור מלון יערות הכרמל, כפר הנוער ימין אורד, מחצבות קדומים, אזור חוות משמר הכרמל, ונחל אורן (בעיקר הצלע הצפונית של הנחל).

פעולות הכיבוי וההצלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך היום הראשון לשריפה השתתפו בכיבויה כ-400 כבאים וכ-100 כבאיות. מאוחר יותר קרא ראש שירותי הכיבוי לכל כבאי הארץ להתייצב בזירה ולסייע למאמצי הכיבוי. מאמצי הכיבוי נערכו בעיקר בשעות היום, בעוד בשעות הלילה הצטמצמו פעולות הכיבוי. גם הכיבוי האווירי נערך רק ביום, בשל אי התאמת המטוסים והמסוקים לפעולות כיבוי בלילה. כבר בערב הראשון להתפרצות השריפה דווח כי מלאי מטוסי וחומרי הכיבוי אינו מספיק, וממשלת ישראל פנתה בבקשות סיוע מהקהילה הבינלאומית.

עם פרוץ השריפה החלו כוחות הביטחון בפינוי התושבים מהאזור. אוטובוס שהוביל סוהרים שנשלחו לתגבר את פינויים של אסירי כלא דמון[7] נקלע לסופת אש בין מחצבות קדומים לבית אורן. האוטובוס נלכד באש ונשרף. נהגו ו-37 מבין ארבעים נוסעיו, רובם צוערי קורס הקצינים של שירות בתי הסוהר, נספו. באסון זה נספו גם שלושה כבאים (אחד מהם נער צופה אש)‏[8], ושלושה קציני משטרה, שניסו להציל את נוסעי האוטובוס הבוער‏[9].

לקראת הערב הוחלט לפנות את היישובים ניר עציון, עין הוד, כפר הנוער ימין אורד, עין חוד, מגדים, החותרים וחלקים משכונת דניה שבחיפה ומטירת כרמל הסמוכים לחורש הבוער. מוקדם יותר פונו כפר סיטרין, כלא 6, בית סוהר כרמל, המרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל ומחנות צה"ל באזור. אוניברסיטת חיפה פינתה את כל הסטודנטים מוקדם יותר, ובשטחה הוקם חפ"ק של משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, מגן דוד אדום, שירותי כבאות והצלה וצה"ל. אל החפ"ק הגיעו גם ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ'. לקראת ערב נחסם לתנועה כביש 4 באזור השריפה, ולמחרת, ב-3 בדצמבר, נסגר גם חלקו הצפוני של כביש 2 לזמן קצר.

בשל האסון הכבד הקצה צה"ל שני גדודי הצלה, מסוקי פינוי ותאורה, רכבי כיבוי תעופתיים מבסיס רמת דוד וכן מכליות מים ודחפורים שינסו להשתלט על השריפה ולבלום אותה‏[10]. כטב"מים של צה"ל עקבו וניטרו את השריפה ודחפורי די-9 גילחו קווי צמחיה ועקרו עצים במטרה למנוע מהאש להתפשט. בנוסף, דחפורים ופלסים של חיל ההנדסה הקרבית פרצו את הדרך לכבאיות על מנת שיוכלו להיכנס לעומק השטח, וסייעו בכיבוי האש‏[11][12]. כך למשל הצילו מפעילי הצמ"ה את מלון יערות הכרמל משריפה ברגע האחרון כאשר עקרו עצים בוערים ליד המלון עם דחפורי ה-D9 המשוריינים‏[12]. לקליטת הסיוע הבינלאומי שימש בסיס רמת דוד של חיל האוויר‏[13].

ב-4 בדצמבר נרשמה הצלחה חלקית בכיבוי האש. אל מאמצי הכיבוי הצטרפו באותו יום שני מטוסי כיבוי גדולים רוסיים מדגם איליושין IL-76. רק לאחר מכן הותר לתושבי טירת כרמל, שכונת דניה בחיפה, כפר גלים, קיבוץ החותרים ומושב מגדים לשוב לבתיהם. לקראת שעות הערב דיווחו הכבאים כי כמה ממוקדי האש נמצאים בדעיכה, אך נותר חשש מפני רוח חזקה שעלולה ללבות את האש.

בצהרי 5 בדצמבר הדליקות שככו, ולקראת שעות הערב המוקדמות סיור אווירי של המשטרה הבהיר כי לא נותרו מוקדי אש משמעותיים וכי הושגה שליטה על האש לאחר 77 שעות מאבק. תושבי עין הוד, עין חוד וניר עציון וימין אורד הורשו לשוב לבתיהם‏[14], בשעות הערב אותו היום נמסר על כיבויה הכמעט מלא של השריפה.

פעולות הכיבוי מהאוויר ומהקרקע הצריכו תיאום לוגיסטי מורכב. בכיבוי האווירי השתתפו עשרות מטוסים ומסוקים שהטילו כ-9,000 טון מים.

על חיל האוויר הוטלה משימת הכיבוי מהאוויר על כל משמעויותיה - קליטת מטוסי הכיבוי הזרים, תכנון ושליטה ביעפים שביצעו מטוסים אלה וניהול התנועה האווירית במרחב האווירי שמעל אזור השריפה.

סיוע בינלאומי לכיבוי השריפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל קיבלה סיוע אווירי בהיקף גדול ממדינות שונות בעולם. המטוסים הזרים ערכו יותר מ-130 גיחות. כמו כן נערכו יותר מ-500 גיחות של כלי-טיס ישראליים: כיבוי אש של מטוסי חברת "כים ניר", טיסות חוזי ותצפית של חיל-האוויר שכיוונו את מאמצי הכיבוי.

יוון שלחה מטוס תובלה עם 35 כבאים וחמישה מטוסי כיבוי עם צוות של 15 איש. הצוותים היווניים היו הצוותים הזרים ראשונים שהגיעו לזירת השריפה הגדולה. טורקיה שלחה שני מטוסי כיבוי עם 11 איש. צרפת שלחה חמישה מטוסים ובהם 20 איש. קרואטיה שלחה מטוס אחד ובו שמונה אנשים, וקפריסין מסוק אחד ומטוס אחד ושישה אנשים. שווייץ שלחה מטוס תובלה ומסוק כיבוי ובהם תשעה אנשים. רוסיה שלחה שלושה מטוסי כיבוי ומטוס תובלה שהביא 26 מומחים וגם 35 אנשי צוות כיבוי. ארצות הברית שלחה מטוס כיבוי אחד ובו שבעה איש וגם מטוס תובלה עם חומר מעכב בעירה. ספרד שלחה מטוס כיבוי אחד עם 13 איש ועוד מטוס תובלה וציוד ו-10 איש צוות טכני. בולגריה שלחה 100 כבאים בנוסף לסגן שר החוץ הבולגרי. איטליה שלחה מטוס אספקה אחד וחומרי כיבוי, וגרמניה שלחה מטוס תובלה אחד עם חומר מעכב בעירה. בריטניה שלחה שני מסוקים עם סלי כיבוי.

יחידת הבקרה האווירית בהר מירון עסקה בהכוונה ובקרה של התנועה האווירית הצפופה. בבסיסי החיל פעלו הצוותים הטכניים במתן מעטפת מנהלתית ולוגיסטית לצוותים ולכלי הטיס הזרים.

4 בדצמבר 2010, מטוס איליושין 76 של המשרד הרוסי למצבי חירום, שהצטרף לפעולות הכיבוי סמוך לניר עציון.
שלושה מטוסי Bombardier 415 של חיל האוויר היווני ממלאים את מיכליהם במי ים לקראת יעף כיבוי.

המדינות הבאות שלחו סיוע לישראל:‏[15]

גם Flag of Palestine.svg  הרשות הפלסטינית שלחה סיוע - 3 רכבי כיבוי ו-21 כבאים.

בנוסף, שכרה מדינת ישראל את מטוס הכיבוי הגדול בעולם מחברת Evergreen האמריקאית - האוורגרין 747 סופר-טנקר[17] במחיר 1.5 מיליון ש"ח ליום‏[18].

נזקי השריפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היער השרוף ליד עספיא
קו השריפה באזור קיבוץ בית אורן, צילום מכוון דרום מהכביש המוביל למלון יערות הכרמל ברקע על הרכס מגדל אוניברסיטת חיפה. בימין התמונה במקום בו נמצא ריכוז מכוניות על הכביש הייתה נקודת הפגיעה של האש באוטובוס הסוהרים
שרידי אוטובוס הסוהרים
האנדרטה הזמנית שהוקמה במקום האסון (דצמבר 2010)

קורבנות בנפש[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסון אוטובוס הסוהרים, שהתרחש בשעותיה הראשונות של השריפה, נספו 44 בני אדם, 38 מהם באוטובוס (נהג ו-37 אנשי שב"ס) ו-6 נוספים (3 כבאים ו-3 שוטרים) שניסו להציל את נוסעיו.

נזק לסביבה ולרכוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנזק הראשוני לרכוש הוערך בכ-120 עד 150 מיליון שקל, ועוד ב-120 מיליון שקל של נזקים ליער ולכבישים בין-עירוניים. בדליקה נשרפו כ-25 קמ"ר (25,000 דונם) בהר הכרמל. נזק רב נגרם לטבע באזור, אזור מיוער גדול נשרף. החיות שבשמורת הטבע חי-בר כרמל שוחררו, כדי שיוכלו להימלט, ומאוחר יותר פונו וניצלו‏[19][20]. אולם הושמדו כל הזוחלים שהיו בטווח האש ולא הספיקו להימלט ונפגעו בעלי חיים אחרים שנמצאו בשטחי השריפה. נשרפו למעלה מ-5 מיליון עצים‏[21] ונגרם זיהום אוויר כבד לאזור כולו‏[22].

בין היישובים שנפגעו קשות: בית אורן בו נשרפו למעלה משליש מהבתים[23][24], עין הוד[25] וימין אורד. כ-250 מבנים נשרפו ומתוכם 74 נשרפו כליל.

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזדהות, סיוע והתנדבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מתושבי המדינה הגיבו בכאב על האסון ובהזדהות עם המשפחות השכולות ותושבי הכרמל שפונו מבתיהם. למעלה מ-1,500 משפחות התנדבו לארח את המשפחות שנאלצו לנטוש את בתיהם‏[26]. כמו כן התנדבו אלפי ישראלים להגשת סיוע לנפגעים ולצוותי כיבוי האש. עשרות אירועי חנוכה חגיגיים ועסקיים שתוכננו באזור חיפה בוטלו, ומספר חברות באזור התגייסו לעזרה‏[27]. בקרב חלקים מהציבור הדתי נקבעו תפילות ציבוריות להחלמת הפצועים והצלחת כוחות הכיבוי. ב-25 בדצמבר 2010 פקדו את אזור השריפה כ-50 אלף בני אדם שבאו לצפות בנזקי השריפה‏[28].

ביקורת על ההיערכות הלקויה לכיבוי שריפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף כיבוי האש העיקרי בישראל, שירותי כבאות והצלה, התלונן מספר פעמים בעשור הראשון של המאה ה־21 על מחסור מתמשך בציוד מודרני ובכוח אדם. בתחום הכבאות האווירית התבססו שירותי הכיבוי על מטוסים קלים של חברות פרטיות המספקות שירותי ריסוס חקלאיים (תחילה חברת כים-ניר ואחר כך חברת תלם) שסיפקו שירות זה בקבלנות תחת פיקוד שירותי הכיבוי (חומרים מעכבי בעירה סופקו על ידי המדינה), זאת לאחר שהסכם קודם עם צה"ל לשימוש במסוקי יסעור לצורכי כיבוי בוטל בשל נזק מתמשך לשלדת מסוקי היסעור שהופעלו באופן מאולתר לכיבוי שרפות עד שנת 2000.

חוסר יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם השריפה עורר ביקורת בישראל ומחוצה לה‏[29][30][31]. עיקר הביקורת נסוב סביב הפרטת הכיבוי האווירי וחוסר המימון המספק של שירותי הכבאות, שנבע, בין השאר, מהדרישה להפוך את שירותי הכבאות וההצלה לארגון ממלכתי הכפוף לממשלה במקום לאיגוד ערים, תוך שינוי תנאי העבודה של הכבאים.

בעיתונות הבינלאומית, לצד תיאורי האסון, נמתחה ביקורת על חוסר מוכונותה של ישראל לכיבוי השריפות‏[32]. בעיתונים הוזכרו מסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה ואת מסקנותיה בנוגע למצב שירותי הכיבוי בישראל והצורך הדחוף ברכישת מטוסי כיבוי.

לאחר שנתבקש על ידי ממשלת ישראל לחקור את הנושא, הגיש מבקר המדינה ביוני 2012 דו"ח בדיקה של נושא השריפה בכרמל ושירותי הכבאות וההצלה בישראל‏[3].

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר השריפה הוקם מטה ממשלתי לטיפול בשיקום הכרמל. בראשות המטה הועמדה מרים פיירברג-איכר, ראש עיריית נתניה, אך כעבור יומיים היא התפטרה בשל לחץ ציבורי וחוסר שיתוף פעולה מצד ראש מועצה אזורית חוף הכרמל, והאחריות על השיקום הועברה למנכ"לי משרדי הממשלה הרלוונטיים‏[33]. כבר בימים הראשונים אחרי השריפה הוחזרו החיות לחי-בר בכרמל. ביום שישי, 24 בדצמבר 2010, רשות הטבע והגנים פתחה מחדש את רוב שבילי הטיול בכרמל השרוף. מטיילים רבים ניצלו את סוף השבוע כדי לבוא ולחזות מקרוב ביער השרוף, דבר שגרם לעומסי תנועה בכביש 721 ובייחוד באזור התלקחות אוטובוס הסוהרים.

הנצחה והכרה ממלכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות הנספים באנדרטת אסון שריפת 2010 בכרמל-באנדרטה הקבועה באזור האסון
מראה כללי של האנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל

רבים מן הנספים נקברו בבתי הקברות הצבאיים במקומות מגוריהם. נשיא המדינה, שמעון פרס, ואשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, הגיעו לביקורי תנחומים בביתן של רוב המשפחות השכולות.

ב-5 בינואר 2011, יום השלושים לכיבוי השריפה, התקיים בקיבוץ בית אורן טקס אזכרה ממלכתי, בהשתתפות נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, והרבנים הראשיים לישראל, לזכר 44 הנספים באסון הכרמל. במהלך הטקס דרשו משפחות שכולות להוציא מהאולם את שר הפנים, אלי ישי, והשר יצא כשהוא מלווה ברב שלמה עמאר ופמלייתו. לאחר יציאתו המשיכו משפחות שכולות להפריע לנאומו של ראש הממשלה, ומשפחות שכולות אחרות ניסו להסותן‏[34].

בטקס שנערך ב-24 בינואר 2011, הוענק לראשונה "עיטור הגבורה של שירותי כבאות והצלה" לשלושה כבאים, רס"ל דני חייט, רב-כבאי אורי סמנדייב וצופה האש אלעד ריבן שהקריבו את חייהם בניסיון להציל את הסוהרים שנלכדו בסופת אש.

ב-14 במרץ 2011 החליטה ועדת הצל"שים של משטרת ישראל להעניק את עיטור הגבורה, שהוא העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניקו לשוטר, לשלושת השוטרים שניספו באסון: תת-ניצב אהובה תומר (מפקדת תחנת חיפה), תת-ניצב ליאור בוקר וסגן ניצב איציק מלינה. ההחלטה הוסברה בין היתר בכך ש"אין סיכון גבוה יותר מאשר לרוץ לתוך הלהבות כדי להציל אנשים ולדעת שאי אפשר לצאת מתוך הבערה"‏[35].

ל-37 הנספים מקרב שירות בתי הסוהר הוענק בפברואר 2012 עיטור המופת של השירות[36].

לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל 2011 עלתה דרישה מצד משפחות הכבאים שנספו באסון לראות בהם חללי מערכות ישראל. יו"ר ארגון יד לבנים התנגד לבקשה והעניין עורר ויכוח ציבורי‏[37].

ב-19 דצמבר 2011, במלאת שנה לאסון, נחנכה אנדרטה לזכר נספי האסון סמוך לקיבוץ בית אורן.

טייסת הכיבוי, שהוקמה בעקבות האסון, מנציחה את זכרו של אלעד ריבן‏[38]. בנוסף נקראה תחנת הכיבוי בעיר נשר על שמו.

בנובמבר 2012 נקראה תחנת כיבוי האש בעפולה על שמו של הכבאי רס"ל דני חייט‏[39].

בסוף שנת 2012 החלה עיריית חיפה להקים פארק ציבורי בשכונת נווה שאנן החיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא השריפה בכרמל (2010) בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעל דראל, כרמל הולך ומשתקם: היקף השריפה קטן בחצי, באתר ynet‏, 21 במאי 2011
  2. ^ פוראת נסאר, שירותי הכבאות נלחמים באש: "השריפה הגדולה בתולדות ישראל, זה שדה קרב", חדשות 2, 2 בדצמבר 2010
  3. ^ 3.0 3.1 מבקר המדינהדוח ביקורת על השרפה בכרמל - דצמבר 2010 מחדלים, כשלים ומסקנות (הדוח המלא), 20 ביוני, 2012
  4. ^ נורית קינן, שריפות אינן קורות, הן נגרמות, באתר מט"ח
  5. ^ רשות שמורות הטבע, שמורת חי בר כרמל, באתר "סנונית"
  6. ^ כתבי "הארץ", שריפת ענק בכרמל, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2010
  7. ^ אסון לשב"ס: חניכי קורס הקצינים נספו, באתר הארץ
  8. ^ תמונות חדשות: הכבאים תופסים את ראשם מול האש, חדשות 2, 10 בדצמבר 2010
  9. ^ ג'קי חורי, עדויות: קציני המשטרה שנהרגו באסון האוטובוס היו יכולים להימלט, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2010
    אחיה ראב"ד, האסון בכרמל: השוטרים שנספו היו יכולים לברוח, באתר ynet‏, בדצמבר 2010
  10. ^ שריפת הענק בכרמל: אלפי חיילים פועלים במוקד האסון, אתר דובר צה"ל, 3 בדצמבר 2010
  11. ^ חנן גרינברג, חיילי הנדסה: בעזה הובלנו טנקים, בכרמל כבאיות, באתר ynet‏, 6 בדצמבר 2010
  12. ^ 12.0 12.1 אלעד שפינדל, כן דובים ולא יער, במחנה, 9.12.2010.
  13. ^ חגי הוברמן, ‏4 מסוקים של ח"א משתתפים בפעולות החילוץ, באתר ערוץ 7, 2 בדצמבר 2010
  14. ^ יונתן הללי ואלעד בחובר, כוחות הכיבוי: הושגה שליטה על האש בכל הגזרות, באתר nrg מעריב, 5 בדצמבר 2010
  15. ^ רונן מדזיני וחנן גרינברג, העולם מתגייס למאבק בשריפה, באתר ynet‏, 3 בדצמבר 2010
    משרד החוץ: כלי טיס ממדינות נוספות יסייעו בכיבוי, באתר וואלה
    עלי ואקד, אפילו הפלסטינים מסייעים בכיבוי השריפות, באתר ynet‏, 3 בדצמבר 2010
    הסיוע לא מספיק: רה"מ פנה למדינות נוספות, באתר וואלה
    השריפה בכרמל: הסיוע האווירי לא יפעל בלילה, באתר וואלה
    אחיה ראב"ד ויעל ברנובסקי, "בוקר אופטימי". המאבק הצטמצם לשני מוקדים, באתר ynet‏, 5 בדצמבר 2010
  16. ^ תומר ולמר, המטוס הגדול: 42 אלף ליטר בשבע שניות, באתר ynet‏, 4 בדצמבר 2010
  17. ^ חנן גרינברג ויאיר אלטמן, בבוקר יחל הבליץ האווירי: מטוסי ענק נגד הלהבות, באתר ynet‏, 5 בדצמבר 2010
  18. ^ צבי לביא, עלות הפעלת ה"סופר טנקר": 3 מיליון שקל, באתר ynet‏, 8 בדצמבר 2010
  19. ^ השריפה בכרמל: החיות נמלטו מהלהבות, חדשות 2, 3 בדצמבר 2010
  20. ^ עדי חשמונאי, בעלי החיים בשמורת החי בר כרמל ניצלו, באתר nrg מעריב, 4 בדצמבר 2010
  21. ^ יעל דראל, קק"ל: נשרפו למעלה מ-4 מיליון עצים, באתר ynet‏, 3 בדצמבר 2010
  22. ^ יעל דראל, מחשש לזיהום אוויר בעתלית: מומלץ להשאר בבתים, באתר ynet‏, 3 בדצמבר 2010
  23. ^ בבית אורן נשרפו כליל 24 בתים מתוך כ-60 בתי מגורים ביישוב ונפגעו מספר דומה של בתים
  24. ^ יואב זיתון ואחיה ראב"ד, כאן היה קיבוץ בית אורן, באתר ynet‏, 3 בדצמבר 2010
  25. ^ אחיה ראב"ד ועדי סרדס, זה מה שנשאר מעין הוד: תיעוד מצולם של ההרס, באתר ynet‏, 4 בדצמבר 2010
  26. ^ כ-1,500 מתנדבים כבר נרשמו, צריכים עזרה?, באתר ynet‏, 3 בדצמבר 2010
  27. ^ מיכל גלנטי, ‏השיחה: המגזר העסקי מבטל אירועים ומתגייס לעזרה, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2010.
  28. ^ עשרות אלפי מטיילים פקדו את שבילי הטיול בכרמל, באתר רשות הטבע והגנים, 25 בדצמבר 2010.
  29. ^ העולם תוהה: איך ישראל לא מוכנה לשריפות?, חדשות 2, 4 בדצמבר 2010
  30. ^ יונתן ובר, בעולם תוהים: מטוסי קרב יש, מטוסי כיבוי אין?, באתר ynet‏, 4 בדצמבר 2010
  31. ^ אלי סניור ואילנה קוריאל, חומר הכיבוי הולך ואוזל: "40 נהרגו בשביל לחסוך", באתר ynet‏, 2 בדצמבר 2010
  32. ^ יונתן ובר, בעולם תוהים: מטוסי קרב יש, מטוסי כיבוי אין?, באתר ynet‏, 4 בדצמבר 2010
  33. ^ שמעון כהן, פיירברג התפטרה מניהול שיקום אזור הכרמל, באתר ערוץ 7, 8 בדצמבר 2010
  34. ^ המשפחות השכולות מגרשות את אלי ישי באמצע טקס האזכרה לנספים 5 בינואר 2011
  35. ^ אבי אשכנזי, ועדת הצל"שים החליטה: עיטור הגבורה לקצינים שנספו בכרמל, nrg מעריב, 14 במרץ 2011
  36. ^ טקס הענקת עיטורים ל-37 צוערי שב"ס שנספו באסון הכרמל, אתר המשרד להגנת הפנים, 24 באפריל 2012
  37. ^ המאבק על הזיכרון מחריף, ישראל היום 8.5.11 על הוויכוח הציבורי
  38. ^ אלי ברדנשטיין, נחנכה טייסת הכיבוי על שמו של אלעד ריבן, באתר nrg מעריב, 12 במאי 2011
  39. ^ טקס קריאת תחנת כיבוי והצלה עפולה על-שמו של רס"ל דני חייט ז"ל, באתר המשרד לביטחון פנים, 6 בנובמבר 2012