מהומות מנהרת הכותל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פתח המוצא המקורי שלא נפרץ לבסוף
"מנהרת המוצא" שנחצבה כדי לאפשר את היציאה ממנהרות הכותל

מהומות מנהרת הכותל הוא שמם של שלושה ימי לחימה בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים, שנערכו ממוצאי יום כיפור, 23 בספטמבר עד 27 בספטמבר 1996. המהומות החלו לאחר פתיחתה של מנהרת מוצא ממנהרות הכותל למעבר תיירים, על-פי החלטתו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וקריאתו של יאסר ערפאת לעם הפלסטיני להגיב באלימות נגד צעד זה.

רקע למהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1996 היו מנהרות הכותל ללא מוצא, וכל המבקרים בהן הגיעו עד נקודה מסוימת, ואז שבו על עקבותיהם. התנהלות זו יצרה עומס וקשיי תעבורה במעברים הצרים, ובשל כך הוחלט לפתוח פתח יציאה בחלק הצפוני של המנהרות, כדי לאפשר לקהל לזרום החוצה באופן מסודר. בבריכת הסטרותיון, השוכנת בקצה מנהרות הכותל, אוּתָר קיר אבנים בודד, המפריד בין המנהרות ובין חנות בוויה דולורוזה (קיר אבנים זה נראה עד היום בפינת הבריכה, בראש גרם מדרגות). בעלי החנות, ערבי נוצרי, ניאות למכור את חנותו למשרד הדתות האחראי על מנהרות הכותל, אך חזר בו לאחר שקיבל איומים על חייו, בשל שיתוף פעולה עם ישראל. בעקבות כך הוחלט לחצוב מנהרת מוצא מלאכותית באורך כמה מטרים בסלע האם של גבעה השוכנת צפונית להר הבית, ולפתוח פתח יציאה לוויה דולורוזה, שלא דרך נכס של איש. מכונות החציבה הוכנסו לבריכת הסטרותיון בחלקים דרך מנזר האחיות ציון, והורכבו בפנים מחדש.

עם תחילת החציבה, הודיע הווקף כי לא יאפשר יציאה מהמנהרה אל לב הרובע המוסלמי, כה קרוב להר הבית. בשל חשש ממהומות, ניאותה ישראל לאשר בדיעבד את הקמתו של מסגד לא חוקי באורוות שלמה שבהר הבית, בתמורה לשקט עם פתיחת מוצא המנהרות. הסכם זה לא היה מתואם עם הרשות הפלסטינית, שהן ישראל והן הווקף (שנשלט בעיקרו על ידי תומכי ירדן) התנגדו למעורבותה בהר. ההסכם החשאי, בו היה מעורב ראש הממשלה יצחק רבין, גם לא היה רשמי או כתוב, עובדה שנוצלה בהמשך על ידי הווקף להתנערות ממנו.

במוצאי יום כיפור ה'תשנ"ז, 24 בספטמבר 1996, ימים ספורים קודם לזמן שסוכם בין ישראל לווקף, הודיע במפתיע ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו על פתיחת מוצא המנהרה. צעד זה הוביל למחאה חריפה מצד הווקף, שטען עתה כי המנהרה עוברת תחת הר הבית ופוגעת בקודשי האסלאם (בפועל, מנהרת המוצא עוברת מתחת לבית הספר אל עומריה, ולא נוגעת כלל בהר הבית). יאסר ערפאת, יו"ר הרשות הפלסטינית, הגיב בקריאה לעם הפלסטיני להגיב על מעשה זה באלימות. בין השאר כלל נאומו את המשפטים הבאים המצוטטים מן הקוראן: "אלוהים קנה מהמאמינים את נפשם ורכושם, כי הם ירשו את גן עדן ויילחמו למען עמם... יהרגו וייהרגו..." הרחוב המוסלמי הוצת, ואלפי פלסטינים יצאו להפגנות אלימות ברחבי יהודה ושומרון, שמוקדן היה בחברון ובירושלים. נתניהו הגיב על המהומות במילים: "מי שביקר במנהרה, אינו יכול שלא להתרגש עד עמקי נפשו, אנו נוגעים שם בסלע קיומנו".

מהלך המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום למחרת, ב־25 בספטמבר, חלה החרפה בהפגנות שהפכו למהומות והחלו להתרחש קרבות ירי בין חיילי צה"ל לבין שוטרים של הרשות הפלסטינית. במהלך יום זה התרחשו מהומות בכל ערי יהודה ושומרון ורצועת עזה וקרבות ירי התרחשו בקבר רחל, ברמאללה, בכפר דרום, בצומת גוש קטיף (באורחאן) ובמחסום ארז.

26 בספטמבר היה היום הקשה ביותר של המהומות, שבמהלכו נהרגו 11 חיילים ישראלים ו־69 פלסטינים. במהלך היום הוכרז מצב חירום בשטחים, צה"ל קירב טנקים למרכזי הערים הפלסטיניות והזרים כוחות רבים למוקדי העימות. הקרבות הקשים ביותר נערכו בסביבות כפר דרום, בצומת גוש קטיף ובשכם, במתחם קבר יוסף. במהלך הקרב בקבר יוסף צרו מאות פלסטינים חמושים על הכוח הצה"לי הקטן שהיה במקום. במהלך הניסיון הישראלי להכניס כוחות תגבור לכוח זה, נהרגו שישה חיילים וקצינים מגדוד חרוב . בצהרי 27 בספטמבר, עם תום תפילת יום השישי במסגדים, תקף המון של מאות פלסטינים את היאחזות הנח"ל אלישע, הסמוכה ליריחו. במהלך הקרב נפצעו שני חיילי נח"ל אשר שירתו במקום, ונהרגו ארבעה שוטרים פלסטינים. הציר המרכזי לגוש קטיף, צומת גוש קטיף באזור האורחאן, נחסם לסירוגין על ידי אלפי מפגינים פלסטינים מולם עמדה מחלקת חי"ר מגבעתי וכיתת צוערים מבה"ד 1. הכח הצה"לי הקטן הצליח להחזיק את הציר. שלושה חיילים נפצעו וחייל אחד נהרג‏[1]. המהומות הסתיימו באותו יום, כאשר הורה ערפאת לשוטרים הפלסטינים לנצור את נשקם, בעקבות שיחת טלפון שקיים עם נתניהו. על תכולת השיחה יש גרסאות סותרות: מקור ביטחוני בכיר, שמודה שלא היה נוכח בעת השיחה, טען שהמסר שהומלץ לנתניהו להעביר לערפאת על ידי מערכת הביטחון היה מסר מרגיע ולדעתו כך עשה נתניהו. לעומת זאת, מזכירו האישי של נתניהו, דני נווה, שרשם את פרטי השיחה, טען שנתניהו איים על ערפאת כי יורה על כיבוש מחדש של שטחי הרשות אם לא ייפסקו המהומות ‏[2].

במהלך יום המהומות האחרון נהרג סגן מפקד אוגדת עזה, אלוף משנה נביה מרעי.

תוצאות המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהומות גבו חיים של עשרות אנשים משני הצדדים, בהם 17 חיילי צה"ל וקרוב למאה פלסטינים, והביאו לפציעתם של מאות בקרב הפלסטינים.

כתגובה להתנגשות בשטחים הכריזה ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל על שביתה כללית ועל קיומם של עצרות ותהלוכות מחאה. בערים נצרת, יפו, לוד ורמלה התפתחו הפרות סדר ובמהלך העימותים בין משטרת ישראל למפגינים הערבים נפצעו עשרות אנשים.

נשיא ארצות הברית דאז, ביל קלינטון מיהר לקרוא לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפותו של חוסיין מלך ירדן. הפסגה הביאה להפסקת האלימות וסללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט מאזור מערת המכפלה ומאזורים סמוכים שבהם קיימים בתים המאוכלסים במתנחלים יהודים. הנסיגה בוצעה עוד באותו חודש, אולם לאחר מכן נכנסו היחסים עם הפלסטינים לקיפאון עמוק והתחדשו רק בוועידת וואי בסוף 1998.

ב־21 באוקטובר הדיח הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק את מח"ט שכם בעקבות הליקויים הרבים בפעילות הכוחות שפעלו בגזרת שכם במהלך האירועים. המהומות והלקחים שהופקו בהם תרמו רבות להערכת המצב של צה"ל את מהות העימות הבא עם הפלסטינים וגיבוש הדרכים להגיב לו.

בהסכם בלתי רשמי בין ממשלת ישראל בראשות נתניהו, וראשי הווקף המוסלמי, ניתן אישור רטרואקטיבי לעבודות בלתי חוקיות שהחלו כחודשיים קודם לכן במבנה התת-קרקעי "אורוות שלמה". מטרת עבודות אלו הייתה להמיר את המבנה הקדום למסגד. אישור זה ניתן בתמורה לפתיחת המנהרה.

בעקבות המהומות נסגרה מנהרת המוצא במנהרות הכותל לפרק זמן קצר, אך נפתחה שוב, תוך ליווי ביטחוני של המבקרים בדרכם חזרה דרך הרובע המוסלמי לרחבת הכותל. בימי מתח שונים (כמו האינתיפאדה השנייה) נסגר הפתח לפרקי זמן שונים, אך בשנים האחרונות הוא משמש כפתח היציאה העיקרי ממתחם מנהרות הכותל. עם זאת, מאז המהומות ועד ימינו (נכון לאוקטובר 2009), משרד החינוך אינו מאפשר כלל לתלמידים לצאת דרך מנהרת המוצא, ואלה נאלצים לשוב על עקבותיהם בתוך המנהרות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מורשת קרב, פלוגת אוגוסט 95 שקד, מאורעות ברזל לוהט 26/9/96 צומת "יהודה, צומת הגוש, גוש קטיף.
  2. ^ אלי קמיר, אירועי מנהרת הכותל, 1996, באתר nrg‏, 16 באפריל 2002