יונה הנביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר יונה
Pieter Lastman - Jonah and the Whale - Google Art Project.jpg

יונה נמלט מלוע הדג
שפה עברית
מספר פרקים 4
מספר פסוקים 48
סדרת ספרים תרי עשר
ספר קודם: עובדיה
הספר הבא: מיכה
דמויות מרכזיות: יונה הנביא (יונה בן אמיתי)
יונה תחת עץ הקיקיון, סוף המאה ה-3 לספירה.
יונה במעי הדג - בול מועדים לשמחה ה'תשכ"ד. עיצוב: ז'אן דוד

יוֹנָה הוא הספר החמישי בספרי תרי עשר. גיבור הספר הוא נביא בשם יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, שצווה ללכת לעיר נינווה ולנבא לאנשי העיר על חורבנם אם לא יחזרו בתשובה. יונה מנסה לברוח לעיר אחרת כדי להתחמק משליחותו, ובמהלך מסעו טובע בים ונבלע בלוע דג גדול כלשהו (לפי המדרש זהו לוויתן). קורותיו של יונה בלב ים לימדו אותו כי אין בידי אדם להתחמק משליחות שניתנת משמים. רק לאחר הצלתו ממעי הדג מסכים יונה לנבא לאנשי נינווה.

נביא בשם זהה מופיע בספר מלכים[1] כנביא בימי המלך ירבעם בן יואש (המכונה ירבעם השני), ואשר מוצאו בגת חפר. לפי מדרש חז"ל[2], יונה היה הנביא שמשח את יהוא למלך‏[3].

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציווי לנסוע לנינווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונה מצווה על ידי האל ללכת לנִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי "עלתה רעתם לפני", כלומר שעשו הרע בעיני האלוהים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לשליחות האל ובורח לתרשיש (ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה, וישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי).

על פי חז"ל, ניסה יונה להתחמק משליחותו כדי שתשובתם של אנשי נינוה לא תקטרג על ישראל שאינם עושים תשובה. לכן בחר יונה לעזוב את ארץ ישראל, משום שמחוצה לה להשקפתו לא קיימת נבואה וה' לא יתגלה בפניו ויורה לו להתנבא. על כן הוא נמלט תרשישה, באניה עליה עלה בנמל יפו.

יונה בלב ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה. המלחים שנאבקו בים הגועש הטילו גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והאשמה נפלה בחלקו של יונה. לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' שממנו הוא בורח. המלחים פנו אל יונה ושאלוהו: "מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ". בתשובתו ציווה יונה עליהם לזרוק אותו לים.

המלחים השליכו את יונה למים, על מנת להשקיט את הסערה. לפני כן נשאו תחינה: "אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית". ספרות חז"ל מתארת כיצד התאמצו המלחים למצוא דרך להשקיט את הים מבלי להשליך את יונה, אך לשווא: "הטילוהו עד טיבורו, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם - הטילוהו כולו." (פדר"א י')

במים נבלע יונה על ידי דג ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות. בזמן זה פנה יונה אל האל בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה: "ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתי". האל מחל ליונה עם צאתו ממעי הדג ופנה אליו בשנית כדי שילך לנינוה וינבא עליה.


יונה בנינווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונה מסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך העיר. תושבי העיר ובראשם המלך שבו בתשובה. הם חדלו מלחטוא, צמו והתפללו לאל, ואכן ה' מחל להם. בשומעו על המחילה מבקש יונה מהאל להמיתו. על פי מדרשי חז"ל כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, ושעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר. עוד כעס יונה על כי בני אשור שניצלו מהפורענות עתידים להתאנות לישראל בעתיד.

יונה יצא אל המדבר ובנה בו סוכה. ה' הקים קיקיון (שיח מדברי) ששימש כצל ליונה. לאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון. שוב ביקש יונה את מותו, מתעלף מחום השמש. אז פנה אליו האל:

אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה.

– יונה ד, י-יא

תשובת נינווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא מתאר את תשובת אנשי נינוה כתשובה שלמה, אולם חז"ל חלוקים בהערכת מידת האמת שבתשובתם. התלמוד בבלי דורש לשבח ואילו התלמוד ירושלמי לגנאי. להערכתו של א"א אורבך, קשורה דעתו של הירושלמי לפולמוס היהודי נוצרי, שכן הנוצרים עשו שימוש פולמוסי בסיפור על תשובת נינוה.

סיפור יונה הנביא מחדד עניין מרכזי בתורת הנבואה: בעוד נבואת נביאי שקר מטרתה שתתגשם כדי שיוכח כוח נבואתם, הרי שנביאי אמת אמורים לצפות שנבואתם לא תתגשם אחר שמי ששעה לה סר מחטאו. נבואת חורבן מוצלחת היא לא כזאת שמתגשמת אלא אחת שלא מתגשמת בשל חזרתם בתשובה של נמעניה.

את ספר יונה מקובל לפי המסורת לקרוא בתפילת מנחה של יום הכיפורים, בשל עיסוקו בכוחה של חזרה בתשובה אשר יכולה לשנות את רוע הגזירה. בין ספרי התנ"ך, המסר של ספר יונה הוא אחד מהאוניברסליים ביותר. סיפורו עוסק בהיוושעותה של אומה זרה. גם תיאור המלחים אוהד מאוד, על אף שהם בבירור עובדי עבודה זרה. בין מבקרי המקרא היו שטענו שנכתב בתקופת עזרא כפולמוס נגד הקנאות היהודית באותו זמן.

חיבור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יונה בתנ"ך קניקוט, שנת 1476

לשונו של הספר היא שפה מקראית קלאסית אך כוללת גם מעט מילים מאוחרות. מסיבה זו, סביר להניח שהספר נכתב בראשית תקופת בית שני, בתקופת חיבורם של הספרים חגי זכריה ומלאכי שגם לשונם עדיין עברית מקראית קלאסית ועם השפעה מינורית של העברית המקראית המאוחרת.

השפה קרובה ללשון הדיבור וכוללת דיאלוג חי ואנושי: "מה לך נרדם... וגו'" (א' 6). שונה בתכלית תפילתו של יונה ממעי הדגה (ב' 2- ב' 10) הרובד הלשוני משתנה ומזכיר תפילות דומות בספר "תהילים". הבדלי הרובד הלשוני תואמים את ההבדל שקיים היום בין שפת חול ושפת תפילה, אולם תומכים לכאורה בסברה שספר יונה הוא תולדה של מלאכת "ליקוט"[דרוש מקור].

בתלמוד מייחסים את כתיבת ספר תרי עשר לאנשי כנסת הגדולה, הפרשנות המסורתית מבינה את מעשה אנשי כנסת הגדולה כמעשה של ליקוט וסוברת שלמעשה יונה כתב את ספרו בעצמו.

השהות במעי הדג[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בתנ"ך, יונה שהה במעי דג שלושה ימים ושלושה לילות. תיאור זה הביא למחלוקת בין הפרשנים המסורתיים, אשר רובם טענו שהאירוע קרה בפועל, לפרשנים אחרים כמו רבי יוסף כספי שכתב בשם "יש אומרים" שהאירוע לא התרחש אלא במראה הנבואה‏[4]. גם בין המצדדים בכך שהאירוע אירע בפועל יש הטוענים שהוא בלתי אפשרי בלא נס‏[5]. בעת החדשה, היו בין המצדדים באמיתות האירועים כלשונם אשר הביאו תיאורים של מקרים דומים אשר אירעו בזמנם‏[6]. אחד הכותבים בעיתון הלבנון הביא תיאור של אירוע בו ילד נפל מאוניה, נבלע על ידי דג והמלחים הצליחו להרוג את הדג ולהוציא ממנו את הילד בחיים ‏[7].

קבר יונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר מסורות מוסלמיות בדבר מקום קבורתו של יונה בן אמיתי. מסורת אחת מזהה את קברו במסגד בעיירה חלחול השוכנת מצפון לעיר חברון. לעומת המסורת המוסלמית, המסורת היהודית דווקא מזהה במסגד זה את קבריהם של נתן הנביא וגד החוזה.

מסורת מוסלמית אחרת, שראשיתה עוד בתקופה הביזנטית, מזהה את קברו במסגד ביישוב משהד השוכן מצפון לנצרת עילית. למסורת זאת מעט יותר משקל מהמסורות האחרות שכן גם החוקרים נוטים לזהות את מיקומה של גת חפר, עירו של יונה, בכפר זה.

פסל יונה והדג בפארק כפר סבא

עולי הרגל והמקורות היהודיים מזהים את מקום מנוחתו במשהד‏[8]. זאב וילנאי כותב ב"מדריך הגליל", משנת 1954, כי קברו של יונה ידוע מהמאה ה-4. בימי הביניים היו יהודים רבים מבקרים בו ומשתטחים על קברו. רבי פתחיה מרגנסבורג ביקר במקום בשנת 1180 וכותב על שומר הקבר: "וכשהיהודים באים הוא מקבל אותם בסבר פנים יפות, ואומר להם: יונה בן אמתי יהודי היה. לכך ראוי לכם לאכול משלו - ומאכיל הפירות ליהודים"‏[9].

הכפר נקרא "משהד", מהמילה "שהיד" - שמובנה קדוש - על שם קברו הקדוש של יונה. בקרבתו חורבה בשם: חירבת א-זרע - מקומה של גת-חפר המקראית.

מסורת מוסלמית נוספת, ממקמת את קברו של יונה הנביא בגבעת יונה בצפון אשדוד, גבעה שנמצאת דרומית לשפך של נחל לכיש ומשקיפה על נמל אשדוד. מקור המסורת הוא בתרבות הערבית של האזור, ובראש הגבעה ישנה מצבה שאמורה לייצג את הקבר. על פי רוב הדעות אין קשר אמיתי בין המקום לקברו של יונה הנביא, והאמונה התפתחה עם הזמן במקום שהיה מקום תפילה מוסלמי.

מסורות אחרות ממקמות את קבר יונה בן אמיתי דווקא מחוץ לגבולות ארץ ישראל. מסורת טוענת שיונה נקבר בעיירה הלבנונית צרפנד הלא היא העיר צרפת מימי המקרא. חיזוק למסורת זאת הקושרת את אליהו לעיירה צרפנד ניתן למצוא דווקא בספרות המדרש היהודית, בילקוט שמעוני על ספר יונה מסופר שיונה הוא בנה של האישה מצרפת אשר לפי הכתוב בספר מלכים א' (פרק יז, פסוקים ח - כד) אליהו הנביא חולל עבורה נס ובו צפחת השמן של אותה אישה לא כלתה בכל עת ימי הבצורת בארץ ישראל. לאחר מכן מסופר שאליהו החיה את בנה אך לא ניתן להבין מהמדרש האם יונה הוא הוא בנה של האישה הצרפתית שהחיה אליהו או שמדובר בבן אחר.

מסורת אחרת ממקמת את קברו של יונה בסמוך לעיר מוסול בצפון עיראק. בהקשר זה יש לציין שלא רחוק מהעיר מוסול מצויים שרידיה של העיר נינוה אליה נשלח יונה על מנת להשיב את אנשיה בתשובה. אחוזת הקבר ממוקמת בתל יונה ("נבי יונס"), הסמוך לשרידי החומה המערבית של העיר. המקום מקודש הן לערביי המקום והן ליהודי עיראק ובמיוחד ליהודי כורדיסטן, כמקום קברו של יונה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוריאל סימון ומרדכי כוגן, עובדיה, יונה, סדרת "מקרא לישראל", ירושלים: הוצאת מאגנס ותל אביב: עם עובד, 1992.
  • פנינה גלפז-פלר, יונה, מסע אל החופש, קריאה חדשה בספר יונה, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010.
  • גדעון חרלפ,תחומי ארץ ישראל על פי יונה הנביא - ממקדש ירושלים לכל מרחבי ארץ ישראל. ירושלים: הוצאת המחבר, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלכים ב' י"ד
  2. ^ סדר עולם רבה י"ח
  3. ^ מלכים ב' ט'
  4. ^ פירוש דעת מקרא, פרק ב' פסוק א'.
  5. ^ אבן עזרא.
  6. ^ ראו למשל את המקרה של ג'יימס בארטלי, אשר אגדה אורבנית אשר הופצה ב-1891 סיפרה עליו שנבלע על ידי לויתן מסוג ראשתן גדול ראש בזמן ציד לוויתנים.
  7. ^ הלבנון, כ"ח אדר תרכ"ו, עמוד מסומן 88.
  8. ^ לרשימת המקורות באתר אהלי צדיקים
  9. ^ סבוב רבי פתחיה מרגנשבורג, מהדורת לונדון 1856 עמוד 58, לעיון באתר דעת


תרי עשר הנביאים

הושע · יואל · עמוס · עובדיה · יונה · מיכה · נחום · חבקוק · צפניה · חגי · זכריה · מלאכי

ספרי הברית הישנה

החומש (Pentateuch): בראשיתשמותויקראבמדברדברים
ספרות ההיסטוריה: יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזרא - נחמיהטוביהיהודיתאסתרספר מקבים א'-ב-ג-ד
ספרות החכמה: איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים: ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל נביאים קטנים: הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי


ספרים ברקע ירוק - חלק מכתבי הקודש לפי הקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אולם אינם חלק מכתבי הקודש בקאנון הפרוטסטנטי. ספרים ברקע סגול - מצויים רק בקאנון האורתודוקסי
Targum.jpg
הברית החדשה