יונה הנביא
יוֹנָה הוא הספר החמישי בספרי תרי עשר.
גיבור הספר הוא הנביא יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי. מוצאו בגת חפר, מופיע בספר מלכים ב' י"ד כנביא בימי המלך ירבעם בן יואש (המכונה ירבעם השני). לפי מדרש חז"ל, יונה היה הנביא שמשח את יהוא למלך. (מלכים ב' ט').
תוכן עניינים |
[עריכה] תוכן הספר
יונה הצטווה על ידי האל ללכת לנִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר ולבשר לתושביה כי "עלתה רעתם לפני" (א,ב) כלומר שעשו הרע בעיני האלוהים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, סירב לשליחות האל וברח לתרשיש (ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה. ישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי). על פי חז"ל ניסה יונה להתחמק משליחותו כדי שתשובתם של אנשי נינוה לא תקטרג על ישראל שאינם עושים תשובה. לכן בחר יונה לעזוב את ארץ ישראל משום שמחוצה לה להשקפתו לא קיימת נבואה וה' לא יתגלה בפניו ויורה לו להתנבא. על כן הוא נמלט תרשישה, באניה עליה עלה בנמל יפו. אולם קורותיו בלב ים לימדו את הנביא כי אין בידי אדם להתחמק משליחות שניתנת משמים.
בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה. המלחים שנאבקו בים הגועש הטילו גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והאשמה נפלה בחלקו של יונה. לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' וסיפר לי כי ממנו הוא בורח. המלחים פנו אל יונה ושאלוהו:"מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ" (א,יא) בתשובתו ציווה יונה עליהם לזרוק אותו לים. המלחים השליכו את יונה למים, על מנת להשקיט את הסערה. לפני כן נשאו תחינה:"אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית". ספרות חז"ל מתארת כיצד התאמצו המלחים למצוא דרך להשקיט את הים מבלי להשליך את יונה, אך לשווא: "הטילוהו עד טיבור, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם - הטילוהו כולו" (פדר"א י').
במים נבלע יונה על ידי דג ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות. בזמן זה פנה יונה אל האל בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה "ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתי" (ב, יא).
האל מחל ליונה עם צאתו ממעי הדג ופנה אליו בשנית כדי שילך לנינוה וינבא עליה. יונה מסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך העיר. תושבי העיר ובראשם המלך שבו בתשובה. הם חדלו מלחטוא, צמו והתפללו לאל, ואכן ה' מחל להם.
בשומעו על המחילה מבקש יונה מהאל להמיתו. על פי מדרשי חז"ל כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, ושעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר. עוד כעס יונה על כי בני אשור שניצלו מהפורענות עתידים להתאנות לישראל בעתיד. יונה יצא אל המדבר ובנה בו סוכה. ה' הקים קיקיון (שיח מדברי) ששימש כצל ליונה. לאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון.
שוב ביקש יונה את מותו, מתעלף מחום השמש. אז פנה אליו האל: "אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ (מאה ועשרים אלף) אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, (יש מפרשים שהכוונה לילדים) וּבְהֵמָה רַבָּה." (ד, י-יא).
[עריכה] הערכה
המקרא מתאר את תשובת אנשי נינוה כתשובה שלמה, אולם חז"ל חלוקים בהערכת מידת האמת שבתשובתם. התלמוד בבלי דורש לשבח ואילו התלמוד ירושלמי לגנאי. להערכתו של א"א אורבך, קשורה דעתו של הירושלמי לפולמוס היהודי נוצרי, שכן הנוצרים עשו שימוש פולמוסי בסיפור על תשובת נינוה.
סיפור יונה הנביא מחדד עניין מרכזי בתורת הנבואה: בעוד נבואת נביאי שקר מטרתה שתתגשם כדי שיוכח כוח נבואתם, הרי שנביאי אמת אמורים לצפות שנבואתם לא תתגשם אחר שמי ששעה לה סר מחטאו. נבואת חורבן מוצלחת היא לא כזאת שמתגשמת אלא אחת שלא מתגשמת בשל חזרתם בתשובה של נמעניה. את ספר יונה מקובל לפי המסורת לקרוא בתפילת מנחה של יום הכיפורים, בשל עיסוקו בכוחה של חזרה בתשובה אשר יכולה לשנות את רוע הגזירה.
בין ספרי התנ"ך, המסר של ספר יונה הוא אחד מהאוניברסליים ביותר. סיפורו עוסק בהיוושעותה של אומה זרה. גם תיאור המלחים אוהד מאוד, על אף שהם בבירור עובדי עבודה זרה. בין מבקרי המקרא היו שטענו שנכתב בתקופת עזרא כפולמוס נגד הקנאות היהודית באותו זמן.
לשונו של הספר היא שפה מקראית קלאסית אך כוללת גם מעט מילים מאוחרות. ולכן סביר להניח שהספר נכתב בראשית תקופת בית שני, בתקופת חיבורם של הספרים חגי זכריה ומלאכי שגם לשונם עדיין עברית מקראית קלאסית ועם השפעה מינורית של העברית המקראית המאוחרת.
השפה קרובה ללשון הדיבור וכוללת דיאלוג חי ואנושי: "מה לך נרדם... וגו'" (א' 6). שונה בתכלית תפילתו של יונה ממעי הדגה (ב' 2- ב' 10) הרובד הלשוני משתנה ומזכיר תפילות דומות בספר "תהילים". (הבדלי הרובד הלשוני תומכים לכאורה בסברא שספר יונה הוא תולדה של מלאכת "ליקוט").
בתלמוד מייחסים את כתיבת ספר תרי עשר לאנשי כנסת הגדולה, הפרשנות המסורתית מבינה את מעשה אנשי כנסת הגדולה כמעשה של ליקוט וסוברת שלמעשה יונה כתב ספרו בעצמו.
[עריכה] השהות במעי הדג
על פי המסופר בתנ"ך, יונה שהה במעי דג שלושה ימים ושלושה לילות. תאור זה הביא למחלוקת בין הפרשנים המסורתיים אשר רובם טענו שהאירוע קרה בפועל ולעומת זאת רבי יוסף כספי כתב בשם "יש אומרים" שהאירוע לא התרחש אלא במראה הנבואה[1]. גם בין המצדדים בכך שהאירוע אירע בפועל יש הטוענים שהוא בלתי אפשרי בלא נס[2]. בעת החדשה, היו בין המצדדים באמיתות האירועים כלשונם אשר הביאו תאורים של מקרים דומים אשר אירעו בזמנם. אחד הכותבים בעיתון הלבנון הביא תאור של אירוע בו ילד נפל מאוניה, נבלע על ידי דג והמלחים הצליחו להרוג את הדג ולהוציא ממנו את הילד בחיים [3].
[עריכה] קבר יונה
ישנן מספר מסורות מוסלמיות בדבר מקום קבורתו של יונה בן אמיתי. מסורת אחת מזהה את קברו במסגד בעיירה חלחול השוכנת מצפון לעיר חברון. לעומת המסורת המוסלמית, המסורת היהודית דווקא מזהה במסגד זה את קבריהם של נתן הנביא וגד החוזה.
מסורת מוסלמית אחרת אשר ראשיתה עוד בתקופה הביזנטית מזהה את קברו במסגד בכפר משהד השוכן מצפון לנצרת עילית. למסורת זאת מעט יותר משקל מהמסורות האחרות שכן גם החוקרים נוטים לזהות את מיקומה של גת חפר, עירו של יונה, בכפר זה.
זאב וילנאי כותב ב"מדריך הגליל", משנת 1954, כי קברו ידוע מהמאה ה-4. בימי הביניים היו יהודים רבים מבקרים בו ומשתטחים על קברו. רבי פתחיה בקר במקום בשנת 1180 וכותב על שומר הקבר: "וכשהיהודים באים הוא מקבל אותם בסבר פנים יפות, ואומר להם: יונה בן אמתי יהודי היה. לכך ראוי לכם לאכול משלו - ומאכיל הפירות ליהודים".[דרוש מקור] הכפר נקרא "משהד", מהמילה "שהיד" - שמובנה קדוש - על שם קברו הקדוש של יונה. בקרבתו חורבה בשם: חירבת א-זרע - מקומה של גת-חפר המקראית.
מסורת מוסלמית נוספת, ממקמת את קברו של יונה הנביא בגבעת יונה בצפון אשדוד, גבעה שנמצאת דרומית לשפך של נחל לכיש ומשקיפה על נמל אשדוד. מקור המסורת הוא בתרבות הערבית של האזור, ובראש הגבעה ישנה מצבה שאמורה לייצג את הקבר. על פי רוב הדעות אין קשר אמיתי בין המקום לקברו של יונה הנביא, והאמונה התפתחה עם הזמן במקום שהיה מקום תפילה מוסלמי.
מסורות אחרות ממקמות את קבר יונה בן אמיתי דווקא מחוץ לגבולות ארץ ישראל. מסורת טוענת שיונה נקבר בעיירה הלבנונית צרפנד הלא היא העיר צרפת מימי המקרא. חיזוק למסורת זאת הקושרת את אליהו לעיירה צרפנד ניתן למצוא דווקא בספרות המדרש היהודית , בילקוט שמעוני על ספר יונה מסופר שיונה הוא בנה של האישה מצרפת אשר לפי הכתוב בספר מלכים א' (פרק יז , פסוקים ח - כד) אליהו הנביא חולל עבורה נס ובו צפחת השמן של אותה אישה לא כלתה בכל עת ימי הבצורת בארץ ישראל. לאחר מכן מסופר שאליהו החיה את בנה אך לא ניתן להבין מהמדרש האם יונה הוא הוא בנה של האישה הצרפתית שהחיה אליהו או שמדובר בבן אחר.
מסורת אחרת ממקמת את קברו של יונה בסמוך לעיר מוסול בצפון עיראק. בהקשר זה יש לציין שלא רחוק מהעיר מוסול מצויים שרידיה של העיר נינוה אליה נשלח יונה על מנת להשיב את אנשיה בתשובה. אחוזת קבר זאת הייתה מקודשת ליהודי עיראק ובמיוחד ליהודי כורדיסטן כמקום קברו של יונה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אוריאל סימון ומרדכי כוגן, עובדיה, יונה, סדרת "מקרא לישראל", ירושלים: הוצאת מאגנס ותל אביב: עם עובד, 1992.
- פנינה גלפז-פלר, יונה, מסע אל החופש, קריאה חדשה בספר יונה, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- יאיר זקוביץ, מבוא לספר יונה, באתר מקראנט
- מדוע לא רצה יונה לנבא לאנשי נינוה?, באתר העיון בתנ"ך
- ר' קורמן, יונה הנביא וחרבן נינוה, באתר העיון בתנ"ך
- אפרים א. אורבך, נבואת יונה, תשובת אנשי נינוה והוויכוח היהודי נוצרי, באתר דעת
- יונה, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
- יונה הנביא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- זאב ח' ארליך (ז'אבו), ירידותיו של יונה - ארץ מקרא - מוסף לשבת של מקור ראשון 29 באוקטובר 2008
- רשימת מאמרים כלליים על ספר יונה באתר רמב"י (עברית) (לועזית) – רשימת תת-נושאים מפורטת (עברית) (לועזית)
- רשימת מאמרים על יונה הנביא באתר רמב"י (עברית) (לועזית)
- ספר יונה לילדים עם איורים צבעוניים ופירוש.
- יום כיפור: יש נביא בעירו, באתר קבלה לעם
- משה ציפור, ספר יונה - 'מדריך' לחזרה בתשובה?
[עריכה] הערות שוליים
| תרי עשר הנביאים | ||
|---|---|---|
|
| ספרי הברית הישנה | |||
|---|---|---|---|
|
|||
| הברית החדשה |
