אברהם בן הרמב"ם
 | |
| קטע ממכתב המתייחס אל רבי אברהם מתחילת המאה ה-13 מהגניזה הקהירית, שבו הוא מכונה "מורנו ורבנו, אדוננו נגידנו, עטרת ראשנו, מנהיג דורנו, הודנו והדרינו...דגל הרבנים, יחיד הדור" | |
| לידה |
1186 כ"ח בסיוון ד'תתקמ"ו פוסטאט, הסולטנות האיובית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בדצמבר 1237 (בגיל 51 בערך) י"ח בכסלו ד'תתקצ"ח |
| כינוי | רבי |
| מדינה |
 הסולטנות האיובית |
| תקופת הפעילות |
? – 7 בדצמבר 1237 |
| השתייכות | רבני ספרד, ראשונים |
| תחומי עיסוק | תנ"ך, תלמוד, הלכה, הגות, פילוסופיה, רפואה |
| תפקידים נוספים | רופא, נגיד יהודי מצרים |
| רבותיו | אביו הרמב"ם |
| חיבוריו | פירוש לתורה, פירוש לתלמוד, "המספיק לעובדי ה'", 'תשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם לר' דניאל הבבלי' הנקראים שו"ת "ברכת אברהם", ושו"ת "מעשה נסים", "מעשה של ירושלמי", 'מאמר על דרשות חז"ל', "מלחמות ה'", הוספות לפירוש המשנה ולגליונות הש"ס של אביו |
| אב |
רמב"ם |
| צאצאים |
דוד הנגיד |
| חותנים | רבי חננאל בן שמואל |
  | |
רבי אברהם בן הרמב"ם הראב"ם, כונה גם "החסיד" ו"הנגיד", (כ"ח בסיוון ד'תתקמ"ו, 1186 – י"ח בכסלו ד'תתקצ"ח, 1237) היה הפרשן הגדול הראשון של תורת אביו הרמב"ם, איש הלכה, פרשן מקרא מקורי על דרך הפשט, פילוסוף והוגה דעות, רופא ומנהל בית החולים הכללי בקהיר, נגיד יהודי מצרים למשך כשלושים שנה, ומנהיג הזרם היהודי-סופי המכונה במחקר זרם חסידי מצרים.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימי נעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ר' אברהם, בנו של ר' משה בן מיימון, הרמב"ם, נולד בפוסטאט-קאהירה אשר במצרים בעת שאביו בן ה-51 היה כבר בשיא גדולתו.
באיגרת שכתב הרמב"ם לר' חסדאי הלוי מאלכסנדריה, הוא מספר כי בילדותו חלה אברהם אנושות עד כדי כך שבמשך שלושה ימים נטה למות ורק לאחריהם החל להתאושש אט אט.
בהיותו כבן חמש עשרה כתב עליו אביו כך[1]:
- "...בענייני העולם אין לי נחמה, זולתי בשני דברים: כשאסתכל ואעיין במה שאעיין, ושזה בני אברהם ה' יתעלה נתן לו חן וברכה מברכת מי שנקרא על שמו... כי הוא ענו ושפל שבאנשים, מצורף אל זה טוב מידותיו, והוא בעל שכל דק וטבע נאה, ויהיה לו בעזרת ה' שם בגדולים בלא ספק...".
בשנים אלו למד אברהם עם אביו. אברהם היה לאיש סודו של אביו שבפניו גילה גם סוגיות עיוניות והשקפתיות שלא העלה על הכתב. בכ' בטבת ד'תתקס"ה (20 בדצמבר 1204) כשנפטר "הנשר הגדול", הרמב"ם, והוא בן 69, הותיר אחריו את בנו אברהם בגיל 18. ככל הנראה, נשא רבי אברהם את בתו של רבי חננאל בן שמואל.
יורש הרמב"ם
[עריכת קוד מקור | עריכה]את החלל הריק שהותיר אחריו הרמב"ם במותו מילא בנו ר' אברהם בכל תפקידיו הציבוריים. לצד מינויו כנגיד יהודי מצרים תחת אביו, שימש גם כרופאו האישי של הסולטאן האיובי אל-מלכ אל-כאמל, ואף ניהל את בית החולים הכללי של קהיר לצידו של הרופא הערבי החשוב באותם ימים, כותב תולדות הספרות הערבית, אבן אבי אציביעה.
עוד בחייו של הרמב"ם, בימי הפולמוסים סביב חיבורו ההלכתי, "המשנה תורה", ובייחוד סביב ספרו הפילוסופי "מורה נבוכים", עמד אברהם לימינו של אביו. בהגנה על תורתו של אביו המשיך ר' אברהם ביתר שאת לאחר מותו של הרמב"ם כאשר לא היה עוד בנמצא מי שיגיב להתקפות, יפרש את הדברים ויישב את הסתירות לכאורה שנמצאו בה. פעילות זו באה לידי ביטוי באיגרות וכן בחיבורים שלמים שכתב ר' אברהם בהמשך חייו. תורתו של הר"א נמצאת בעיקרה בספר תשובותיו בהלכה. בספרו "המספיק לעובדי השם" וכן בספרו "מלחמות השם" המהווה כתב הגנה על תורת אביו במורה נבוכים. כמו כן, במאה ה-19 פורסמו תשובותיו להשגות על משנה תורה ועל ספר המצוות, בספרים שנקראו "ברכת אברהם" ו"מעשה ניסים" על שם המוציאים לאור.
הנגידות במצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו אביו ששימש כ"נגיד" – ראש היהודים ("ראס אל-יהוד") – שימש גם ר' אברהם כמנהיג פוליטי של יהודי מצרים וכנציגם הרשמי אל מול השלטון המוסלמי. בימיו התבסס מוסד הנגידות בהנהגת הקהילה היהודית במצרים ואגפיה, מוסד שמכאן ואילך נותר בשליטת בית הרמב"ם דור אחר דור עד לבן-נינו של ר' אברהם בראשית המאה ה-15, הנגיד ר' דוד הנגיד (השני) שהיגר לחלב ונפטר לא לפני שנת ה'קע"ה (1415).
| תקופת חייו של הרב אברהם בן הרמב"ם על ציר הזמן |
|---|
 |
צאצאיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרבי אברהם היו שני בנים, הנגיד רבי דוד מימוני, ורבי עובדיה מימוני.
הגותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי אברהם מיזג בתורתו את המיסטיקה היהודית עם הרציונליות המיימוניסטית, כאשר יחסו לתורת אביו נותר מאוד שמרני. אחד מהמאמרים החשובים המבטא את גישתו הרציונלית הוא על אגדות חז"ל. אחת העובדות המפליאות היא כי למרות אדיקותו לדברי אביו במורה הנבוכים ובאגרותיו, בכל זאת נטה רבי אברהם אחר המיסטיקה. לדעת החוקרים היה זה בעקבות עלייתם של הסופים (כת מיסטית סגפנית באסלאם) במצרים, מקום מושבו. בכתביו ניכרת מגמתו החסידית סגפנית מיסטית, כשעובדה זו אינה סותרת לדעתו את השקפות אביו. הוא אף הנהיג קבוצה של חסידים שנהגו במנהגי פולחן ברוח הסופיות, ומכונים במחקר בשם חסידי מצרים.
שינויים במנהגי התפילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי אברהם הוסיף לתפילה כריעות והשתחוויות. מתנגדיו טענו שאלה הם מנהגים מוסלמים שאינם ראויים ליהודים, ופנו לשלטונות[2] בבקשה לבטל את המנהג החדש. רבי אברהם שלח מכתב תשובה[3] ובו הצהיר שהוא הוסיף באופן פרטי ובהתנדבות (תברעת) כריעות והשתחוויות (ותנפל ברכוע וסגוד וצלוה) ולא חייב אף אחד לסטות ממנהגיו.[4]
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחמישים ואחת שנותיו, כתב רבי אברהם מספר רב של חיבורים בהיקף גדול, חלקם מקוריים וחלקם כתבי הגנה על כתביו של אביו. החיבור הגדול שבהם, ספר "המספיק לעובדי השם" נכתב כמעין אנציקלופדיה יהודית בת עשרה כרכים ובהם למעלה מ-2,500 דפים ונחשבה על פי עדויות מן התקופה, לחיבור הגדול ביותר שנכתב מאז ומעולם בערבית יהודית. כרוב כתביו, גם ספר זה אבד במהלך השנים ונותרו ממנו שרידים מעטים בלבד. חיבור חשוב נוסף הוא פירושו לתורה. מפירוש זה שרד החלק על ספר בראשית והחלק על ספר שמות (נדפס בלונדון תשי"ח).
שרידים מכתביו שלא נדפסו מצויים בכתבי יד.
חיבורים עצמאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המספיק לעובדי השם
- פירוש לתורה (הגיע לידינו רק על בראשית ושמות)
- פירוש לש"ס בהיקף לא ידוע
- תשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם - תשובות בעיקר בהלכה אך גם באגדה, פירושים לתלמוד, ענייני דעות ומידות והנהגות חסידיות
- "מעשה של ירושלמי" - משלים על חומרת השבועה
- מאמר על דרשות חז"ל
חיבורים הנוגעים לתורת הרמב"ם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מלחמות השם - תשובות למשיגים על המורה נבוכים
- מעשה ניסים[5] - תשובות להשגות על ספר המצוות פריז תרכ"ז
- ברכת אברהם - תשובות על שאלות או השגות של ר' דניאל הבבלי על ספר יד החזקה (גם "משנה תורה") פריז תר"ך
- תוספות לגיליוני הרמב"ם על הש"ס ולפירוש המשנה
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מבוא מקיף לתולדות חייו של ראב"ם במהדורת הרב ראובן מרגליות לספר מלחמות השם, מוסד הרב קוק.
- מבוא לספר מעשה ניסים נדפס בפריז בשנת תרכ"ז
- כרמיאל כהן, בשלום ובמישור - מידות ודעות בפירוש התורה של רבי אברהם בן הרמב"ם, ירושלים תשנ"ט
- רוברטו ארביב, הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב״ם, הוצאת אדרה, 2023
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל יוסף פין, הערך "הר"ר אברהם בן רבינו משה בן מיימון", בתוך: כנסת ישראל, ורשה תרמ"ז, עמ' 39–40, באתר היברובוקס
- "מַיְמוּנִי, אברהם הנגיד בן הרמב"ם", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 175, באתר היברובוקס
- אברהם בן הרמב"ם, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מאמרים בנושא רבי אברהם בן הרמב"ם, באתר ספריית אסיף
- רשימת מאמרים על רבי אברהם בן הרמב"ם באתר רמב"י
- הרב ראובן מרגליות, תולדות רבנו אברהם מיימוני בן הרמב"ם, ווארשא, תרס"ב/1902, באתר היברובוקס
- רבי אברהם - דמותו ופירושו לתורה, באתר "דעת"
- יוסף פנטון, מורשתם הספרותית של צאצאי הרמב"ם, פעמים 97, סתיו תשס"ד
- כרמיאל כהן, מבוא למשנתו החינוכית של רבי אברהם בן הרמב"ם, באתר אסיף, מתוך מעליות יד'
- כרמיאל כהן, מורשת אב בכתיבתו ההלכתית של רבי אברהם בן הרמב"ם, באתר אסיף, מתוך מעליות כה'
- הרב ראובן מרגליות, תולדות רבנו אברהם מיימוני בן הרמב"ם, ווארשא, תרס"ב/1902, באתר היברובוקס
- דב מימון, גבולות המפגש בין יהדות רבנית ומיסטיקה מוסלמית, חלק ב', "רבי אברהם בן הרמב"ם וחוג חסידי מצרים", אקדמות, ח, תש"ס
אברהם בן משה (מימון) (1186-1237), דף שער בספרייה הלאומית
- כתביו
- ספר ברכת אברהם מאת רבי אברהם בן הרמב"ם
- אברהם בן משה בן מימון, תשובות רבנו אברהם בן הרמב״ם, ירושלים תרצז, באתר היברובוקס
- רבי אברהם על אגדות חז"ל, באתר "דעת"
- ספר המספיק לעובדי ה', המקור הערבי היוצא לאור בשלמותו לראשונה בצירוף מבוא, תרגום והערות מאת נסים דנה, בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, באתר היברובוקס
- פירוש על בראשית ושמות, המקור הערבי מוגה, מסודר ומתורגם ללה״ק בתוספת מבוא והערות על ידי אפרים יהודה בן שרגא ויזנברג, לונדון, תשי"ח, באתר היברובוקס
- מעשה נסים, פאריס, תרכ"ז, באתר היברובוקס
- כתב יד, מלחמות השם, פרמה, מאה 14, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, שו"ת אברהם בן הרמב"ם, ניו יורק, מאה 15, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ י' שילת, קטע מאיגרת אל ר' יוסף בר' יהודה אודות הבן אברהם, איגרות הרמב"ם (א), עמ' תכ"ד.
- ^ T-S AR.41.105
- ^ T-S AR.51.111
- ^ מרדכי עקיבא פרידמן, תלונה לסלטאן על ר' אברהם בן הרמב"ם, ציון, כרך פ"א, חוברת ג'.
- ^ מעשה ניסים
| פרשני המקרא בימי הביניים | ||
|---|---|---|
| פרשני המזרח | רס"ג • שמואל בן חפני הכהן גאון • אברהם בן הרמב"ם • תנחום הירושלמי | |
| פרשנים פילולוגיים מספרד והמגרב | יהודה אבן קריש • מנחם • דונש • דוד בן אברהם אלפאסי • חיוג' • שלמה פרחון • אבן ג'נאח • משה הכהן אבן ג'יקטילה • יהודה אבן בלעם | |
| פרשני ספרד | יצחק אבן גיאת • ראב"ע • רמב"ן • רבנו בחיי • בעל הטורים • בעל העקידה • אברבנאל | |
| פרשני צרפת | מנחם בן חלבו • רש"י • יוסף קרא • רשב"ם • אהרן בן יוסי הכהן • בכור שור • אליעזר מבלגנצי • חזקוני | |
| פרשני פרובאנס | יוסף קמחי • משה קמחי • רד"ק • מנחם בן שמעון • יוסף אבן כספי • רלב"ג | |
| פרשני אשכנז | יהודה החסיד • מנחת יהודה • אביגדור כ"ץ • רא"ש | |
| פרשני איטליה | הרי"ד • עובדיה המון • רקנאטי • ספורנו | |
| פרשני תימן | נתנאל בן ישעיה • אברהם בן שלמה • זכריה הרופא • סעדיה עדני • דוד הלוי חמדי | |
| פרשני המגרב | רבנו חננאל • יהודה אבן קריש • יוסף בן יהודה אבן עקנין | |
| הנגידים (ראשי היהודים) במצרים | ||
|---|---|---|
| לפני הגעתו של הרמב"ם | רבי פלטיאל • רבי יהודה בן סעדיה • רבי מבורך בן סעדיה • רבי משה בן מבורך • רבי שמואל בן חנניה • זוטא | |
| בתקופת הרמב"ם וצאצאיו | הרמב"ם • רבי אברהם בן הרמב"ם • רבי חננאל בן שמואל • רבי דוד מימוני • רבי אברהם מימוני • רבי יהושע מימוני • רבי דוד מימוני (השני) | |
| לאחר תקופת צאצאי הרמב"ם | רבי עמרם • רבי שמעון • רבי יוסף • רבי שלמה בן יוסף • רבי נתן הכהן שולאל • רבי יצחק הכהן שולאל | |