מעלות דפנה – הבדלי גרסאות

מעלות דפנה
	רחבה בשכונת מעלות דפנה
מידע
עיר	ירושלים
תאריך ייסוד	1972
מייסדים	משרד השיכון
קואורדינטות	31°47′46″N 35°13′32″E / 31.796209°N 35.225687°E
	שכונות נוספות בירושלים

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־22:20, 22 ביולי 2019

שגיאות פרמטריות בתבנית:שכונה
פרמטרים ריקים [ מספר תושבים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מעלות דפנה היא שכונה בצפון ירושלים, הגובלת בשכונת רמת אשכול וסנהדריה מצפון, שכונת שמואל הנביא ממערב, וגבעת התחמושת ממזרח. גבולה הדרומי של השכונה מוגדר על ידי רחוב שמעון הצדיק ודרך בר לב.

היסטוריה

שכונת מעלות דפנה נבנתה החל משנת 1971 כחלק ממערך שכונות הבריח שנבנו בצפון מזרח העיר מיד לאחר מלחמת ששת הימים, כדי ליצור רצף התיישבות עברי בין ירושלים המערבית לבין הר הצופים^[1].

השכונה הוקמה על שטח ההפקר שהיה חלק מהקו העירוני. השם 'מעלות דפנה' ניתן לשכונה על שם השיפוע בו היא בנויה ועל שם צמח הער אציל, ובדרך עקיפה זו חוגג השם את איחוד העיר בשנת 1967, מאחר שהיוונים והרומאים נהגו לקשט בעלי ער אציל (עלי דפנה) את ראשיהם של הקיסרים המנצחים כמעשה האל היווני אפולו^[^{דרוש מקור]}. בחלקה הדרומי של השכונה ממוקם מתחם הידוע בשם "ארזי הבירה", על שם החברה שבנתה אותה. במתחם הוקמו שיכונים לעולים חדשים, בחלקם על קרקע פרטית שהופקעה בשנת 1968^[2].

אופי השכונה

מעלות דפנה תוכננה כשכונה קטנה לכ-4,000 תושבים וכמעט ללא רזרבות קרקע לבנייה עתידית. לשכונה אפיונים ארכיטקטוניים ייחודיים, הכוללים שימוש באלמנטים חיצוניים צורניים על המבנים כגון קשת, זוויות, בליטות החורגות מקו הבניין ושיפועים, וזאת על מנת ליצור דו-שיח ארכיטקטוני עם מסורת הבנייה הירושלמית בכלל, וזו של העיר העתיקה בפרט. פרטים תכנוניים ייחודיים (לתקופת התכנון) כוללים שטחים ציבוריים נרחבים, מרכז מסחרי אינטגרלי במבני המגורים של השכונה, כנהוג בשכונות ותיקות, חצרות פנימיות לשימוש התושבים ולמעבר נוח בין בתי השכונה ולהולכי הרגל, ומשטחי דשא למשחקי ילדים. כן נבנו שני גשרים להולכי רגל ומגרשי החניה הוקמו בריחוק מה מהבניינים, על מנת למנוע תנועת כלי רכב ממונעים בתוך השכונה. תכנון ייחודי זה, הנוגד את התכנון של שכונות סמוכות (ובניגוד לרמת אשכול הסמוכה), זיכה את המתכננים בפרס בינלאומי^[3].

בעשור הראשון של המאה ה-21, במסגרת מגמה הניכרת בשכונות רבות בצפון ירושלים, התרחשה תחלופת אוכלוסייה. במקום התושבים שאכלסו את השכונה עם הקמתה - חילוניים ובעלי מקצועות חופשיים, נכנסה אוכלוסייה חרדית, חלקם עולים חדשים מארצות הברית^[4]^[5].

מוסדות

בית הספר רנה קסין

בשכונה שוכן בית הספר התיכון השש-שנתי על שם רנה קסין, מיסודה של חברת אליאנס (כי"ח), הפועל ברוח ההומניזם שייצג פרופ' קסין. בית הספר נחנך בספטמבר 1974 בנוכחות פרופ' קסין^[6]. החל משנת 2013, בית הספר שייך לרשת "דרכא"^[7]. במקום לומדים תלמידים חילונים מהשכונות הצפוניות של ירושלים. מתוך עמדה כי האדם נמצא במרכז, וכי לכל אדם הזכות לשוויון הזדמנויות, בית הספר אינו מסנן תלמידים ואין בו הנשרה עד לסיום הלימודים.

בית הספר התפרסם בסוף שנות ה-90 כאשר אחדים מבוגריו נהרגו בפעולות צבאיות ובפיגועים בתקופה קצרה^[8]. בעשור הראשון של המאה ה-21 הוא שוב עלה לכותרות בשל איחוד עם חטיבת הביניים במסגרת היערכות לשינויים הדמוגרפיים בירושלים^[9], והעובדה שרבים מהמורים בו מועסקים כעובדי קבלן המפוטרים כל קיץ, בכדי לחסוך בתשלומי שכר^[10].

בית הספר מנוהל מאז 2014 על ידי דוד גולנזר, וזכה בפרסים שונים, בהם פרס מנח"י לחינוך. הוא מופיע ברשימת "בתי הספר הערכיים בישראל", ברצף, מאז קיים הדירוג.

בבית הספר מתקיימת תוכנית "יום הפעילות", ובמסגרתו כל תלמידי בית הספר יוצאים בכל שבוע להשתתף בפעילות חברתית-קהילתית-תרבותית, מכיתה ז' ועד י"ב. מדובר בתוכנית החברתית המקיפה ביותר בבית ספר בישראל.

עם בוגריו הנודעים נמנים: חבר הכנסת מוסי רז, חבר הכנסת לשעבר אראל מרגלית, השחקנית ענת וקסמן, שדר הרדיו והטלוויזיה יואב לימור, החזאי והמנחה דני רופ, הסופר והעיתונאי דב אלבוים, במאי הקולנוע איתן פוקס, הבמאי והתסריטאי דני סירקין, עורך הדין ופעיל השמאל מיכאל ספרד, כתב ומגיש החדשות ינון מילס, ומלכת היופי לשנת 2017 רתם רבי.

בסמוך לבית הספר שוכנת ספריה עירונית על שם יוסף מאירהוף.

בתי כנסת.

א. בית כנסת - נוסח אשכנז, המנציח את עולי הגרדום ואת קהילת פודהייצה באוקראינה שנספתה בשואה.

ב. בית הכנסת - יד שלום - נוסח עדות המזרח, המנציח את "שלום צדיק" התורם העיקרי לבניית בית הכנסת שעל שמו הפרטי "שלום" נקרא בית הכנסת. רב הקהילה: הרב משה גבריאלוב.

ג. קהילת מעלות דפנה - נוסח ליטאים אמריקאים:

בית הכנסת "נחלת שמעון" - בית הכנסת הוותיק יותר, אשר הוקם בשנת 1989 על ידי הרב יצחק דיאמנט זצ"ל ע"ש הרב שמעון זימל דיאמנט זצ"ל ושוכן במקלט אחד הבתים.
"גן מחל" - בית הכנסת החדש יותר, קרואן המוצב ליד מגרש המשחקים ברחוב מח"ל.
בנוסף, הקהילה בונה בית כנסת חדש וגדול הנמצא בשלבי בניה. מנהיג הקהילה הרב נחום איזנשטיין.

ד. קהילת חתם סופר - נוסח חסידי - חנות שהוסבה לבית כנסת בראשות הרב סופר.

ה. בית מרים גיטל - מרכז תורני בשלבי בנייה מתקדמים. התורם העיקרי לבניית בית הכנסת הוא הרב יעקב ווינרעב מניו יורק אשר הנציח את חמותו הרבנית מרים גיטל שטרנבוך משווייץ. זהו בית מדרש לכלל מקהלות האשכנזים, קומפלקס גדול ומפואר הכולל בית מדרש כמנהג הישיבות, בית מדרש חסידי, אולם קידושים ומקוה, בית מדרש זה שוקק חיים משך כל היממה. רב בית הכנסת הוא הרב משה וייס. הבניין זוכה גם למבקרים רבים אשר באים לצפות בארון הקודש המיוחד בבית המדרש.

בשכונה פועלת ישיבת אור שמח לחוזרים בתשובה.

בצמוד לשכונה נמצא בית ספר לשוטרים, אשר בשנות האלפיים, משמש כמטה אדמיניסטרטיבי של סוכנות האומות המאוחדות לפליטים אונר"א (UNRWA - United Nations Relief and Works Agency for Palestine Refugees in the Near East).

אתר ההנצחה

בצמוד לשכונה, שוכן אתר גבעת התחמושת המשמש אתר הנצחה לנופלים בקרבות מלחמת ששת הימים בירושלים בכלל ובגבעת התחמושת בפרט. האתר הוקם בשנת 1975, והמוצב הירדני שהיה במקום שולב בו כמוזיאון פתוח, על קיר המוזיאון חקוקים שמות 182 הנופלים במערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים, ובמקום ניטעו 182 עצי זית לזכר הנופלים על הקרב בירושלים.

למרגלות גבעת התחמושת נמצא שבט "העומר" של תנועת הצופים.

רחוב פנימי בשכונה.
מבט על בית בשכונה.
רחוב בשכונה, משמאל המרכז המסחרי.
שכונת מעלות דפנה, מבט אל החלק האחורי של המרכז המסחרי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ נעמי בן גור, הבניה צריכה לעצב נופים חדשים, למרחב, 28 בפברואר 1971
^ צע"ת בעניין הפקעת קרקע לשיכון עולים, דבר, 30 ביוני 1972
^ חולק פרס רכטר לאדריכלות, דבר, 31 בינואר 1975
^ דוד ויצטום, ‏העיר שאיבדה את לבה, באתר גלובס, 10 במאי 2007
^ נטע סלע, "ירושלים צריכה להיות חרדית", באתר ynet, 24 במאי 2006
^ רנה קאסן הגיע לחנוכת בי"ס על־שמו במז' ירושלים, דבר, 9 בספטמבר 1974
^ דרכא רנה קסין: הכירו את בית הספר המשלב למידה מעולה ותרבות ברמה הגבוהה בארץ, באתר כל העיר, 29 בדצמבר 2018
^ דניאל בן סימון, "חולפות בראשי תמונות של הנכדים שלי מנסים לפתור את הסכסוך", באתר הארץ, 21 במרץ 2002
^ יולי חרומצ'נקו, לא תיסגר חטיבת הביניים ב"רנה קסין" בירושלים, באתר הארץ, 16 ביולי 2004
^ אסף שטול-טראורינג, מאבקם של "מורי הקבלן": הגישו תלונה למשרד התמ"ת על פגיעה בזכויות ההעסקה שלהם, באתר הארץ, 28 ביוני 2011

[1] נעמי בן גור, הבניה צריכה לעצב נופים חדשים, למרחב, 28 בפברואר 1971

[2] צע"ת בעניין הפקעת קרקע לשיכון עולים, דבר, 30 ביוני 1972

[3] חולק פרס רכטר לאדריכלות, דבר, 31 בינואר 1975

[4] דוד ויצטום, ‏העיר שאיבדה את לבה, באתר גלובס, 10 במאי 2007

[5] נטע סלע, "ירושלים צריכה להיות חרדית", באתר ynet, 24 במאי 2006

[6] רנה קאסן הגיע לחנוכת בי"ס על־שמו במז' ירושלים, דבר, 9 בספטמבר 1974

[7] דרכא רנה קסין: הכירו את בית הספר המשלב למידה מעולה ותרבות ברמה הגבוהה בארץ, באתר כל העיר, 29 בדצמבר 2018

[8] דניאל בן סימון, "חולפות בראשי תמונות של הנכדים שלי מנסים לפתור את הסכסוך", באתר הארץ, 21 במרץ 2002

[9] יולי חרומצ'נקו, לא תיסגר חטיבת הביניים ב"רנה קסין" בירושלים, באתר הארץ, 16 ביולי 2004

[10] אסף שטול-טראורינג, מאבקם של "מורי הקבלן": הגישו תלונה למשרד התמ"ת על פגיעה בזכויות ההעסקה שלהם, באתר הארץ, 28 ביוני 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 בשכונה שוכן [[בית ספר תיכון|בית הספר התיכון]] השש-שנתי על שם [[רנה קסין]], מיסודה של חברת [[אליאנס]] ([[כי"ח]]), הפועל ברוח ה[[הומניזם]] שייצג פרופ' קסין. בית הספר נחנך בספטמבר 1974 בנוכחות פרופ' קסין{{הערה|{{דבר||רנה קאסן הגיע לחנוכת בי"ס על־שמו במז' ירושלים|1974/09/09|00209}}}}. החל משנת 2013, בית הספר שייך לרשת "[[דרכא]]"{{הערה|{{כל העיר||consumption/77216|דרכא רנה קסין: הכירו את בית הספר המשלב למידה מעולה ותרבות ברמה הגבוהה בארץ|29 בדצמבר 2018}}}}. במקום לומדים תלמידים [[חילונים]] מהשכונות הצפוניות של ירושלים. מתוך עמדה כי האדם נמצא במרכז, וכי לכל אדם הזכות לשוויון הזדמנויות, בית הספר אינו מסנן תלמידים ואין בו הנשרה עד לסיום הלימודים.
-בית הספר התפרסם בסוף [[שנות ה-90]] כאשר אחדים מבוגריו נהרגו בפעולות צבאיות ובפיגועים בתקופה קצרה{{הערה|{{הארץ|דניאל בן סימון|"חולפות בראשי תמונות של הנכדים שלי מנסים לפתור את הסכסוך"|1.781233|21 במרץ 2002}}}}. ב[[העשור הראשון של המאה ה-21|עשור הראשון של המאה ה-21]] הוא שוב עלה לכותרות בשל איחוד עם חטיבת הביניים במסגרת היערכות לשינויים הדמוגרפיים בירושלים{{הערה|{{הארץ|יולי חרומצ'נקו|לא תיסגר חטיבת הביניים ב"רנה קסין" בירושלים|1.974431|16 ביולי 2004}}}}, והעובדה שרבים מהמורים בו מועסקים כעובדי קבלן המפוטרים כל קיץ, בכדי לחסוך בתשלומי שכר{{הערה|{{הארץ|אסף שטול-טראורינג|מאבקם של "מורי הקבלן": הגישו תלונה למשרד התמ"ת על פגיעה בזכויות ההעסקה שלהם||28 ביוני 2011}}}}.
+בית הספר התפרסם בסוף [[שנות ה-90]] כאשר אחדים מבוגריו נהרגו בפעולות צבאיות ובפיגועים בתקופה קצרה{{הערה|{{הארץ|דניאל בן סימון|"חולפות בראשי תמונות של הנכדים שלי מנסים לפתור את הסכסוך"|1.781233|21 במרץ 2002}}}}. ב[[העשור הראשון של המאה ה-21|עשור הראשון של המאה ה-21]] הוא שוב עלה לכותרות בשל איחוד עם חטיבת הביניים במסגרת היערכות לשינויים הדמוגרפיים בירושלים{{הערה|{{הארץ|יולי חרומצ'נקו|לא תיסגר חטיבת הביניים ב"רנה קסין" בירושלים|1.974431|16 ביולי 2004}}}}, והעובדה שרבים מהמורים בו מועסקים כעובדי קבלן המפוטרים כל קיץ, בכדי לחסוך בתשלומי שכר{{הערה|{{הארץ|אסף שטול-טראורינג|מאבקם של "מורי הקבלן": הגישו תלונה למשרד התמ"ת על פגיעה בזכויות ההעסקה שלהם|1.1178611|28 ביוני 2011}}}}.
 בית הספר מנוהל מאז 2014 על ידי דוד גולנזר, וזכה בפרסים שונים, בהם פרס מנח"י לחינוך. הוא מופיע ברשימת "בתי הספר הערכיים בישראל", ברצף, מאז קיים הדירוג.