משתמש:ינבושד/ארגז1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משתמש:ינבושד



רב הונא בר נתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב הונא בריה דרב נתן (=בנו של רב נתן) היה אמורא שנשא את תפקיד ראש הגולה בבבל, ראש ההנהגה המדינית של היהודים בבבל, בדור החמישי והשישי של תקופת האמוראים. צאצא למשפחת ראשי הגולה, המיוחסת לדוד המלך. למד תורה אצל רב פפא ואצל אמימר, וזכה אף לשבת לפני רבא בישיבה. תקופת כהונתו כראש הגולה חופפת את ימיו של רב אשי כראש ישיבת סורא. רב הונא בר נתן עמד בקשרים עם מלך האימפריה הסאסאנית, יזדגרד הראשון, ששלט בתקופה זו בבבל ויחסו ליהודים היה טוב מאוד, והיה ממקורביו ומבאי ביתו.

לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו זכה רב הונא בר נתן ללמוד אצל רבא. רבותיו היו רב פפא ואמימר, ועימם דן בהלכה, על פי מקורות שונים בתלמוד הבבלי. באחד המקורות מסופר שביקר בביתו רב פפא רבו וסעד אצלו.[1].

מצעירותו נקרא רב הונא[2]. אביו, רב נתן, שנמנה גם הוא על החכמים, מוזכר בתלמוד מספר פעמים כ"רב נתן אביו של רב הונא"[3].


חברו ותלמידו של רב הונא בר נתן היה רב אשי, אשר מסר בשמו בתלמוד הבבלי מאמרים אחדים, בהלכה ובאגדה[4].

אמימר, רבו, התיר לו לשאת אישה מהעיר מחוזא, אף על פי שאינה נכללת בתחום שידוע כבעל ייחוס. הוראה זו של אמימר באה בעקבות דברים שלמד אצל רב זביד מנהרדעא, ש"כל הארצות הן בחזקת כשרות", כלומר אין לחשוש שהייחוס פגום מחמת נישואין אסורים שייתכן שהיו בדורות קודמים[5].

ראש הגולה בבבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הגולה היה ראש ההנהגה המדינית של היהודים בבבל והסמכות העליונה לעניינים פנים-יהודיים. משרה זו הוחזקה בידי משפחה המיוחסת לדוד המלך, ליהויכין מלך יהודה ולזרבבל בן שאלתיאל. לרוב הוכר ראש הגולה על ידי השלטון כנציג היהודים. משרת ראש הגולה בבבל עמדה במקביל למשרת נשיא הסנהדרין שבארץ ישראל, ולעתים התואר "נשיא" בתלמוד מכוון לראש הגולה. רב הונא בריה דרב נתן היה ראש הגולה במקביל לימים שעמד רב אשי בראשות ישיבת סורא ובראש חכמי בבל.

בחצר המלך יזדגרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב הונא בר נתן היה ממקורביו של מלך האימפריה הסאסאנית, יזדגרד הראשון, שהיה ידוע ביחסו הטוב ליהודים. על פי המסופר בתלמוד, חכמי הדור - אמימר, מר זוטרא ורב אשי - היו רגילים לבוא לחצרו של המלך יזדגרד, שנקרא בתלמוד "אזגור מלכא" או "איזגדר מלכא"[6].

ראש הגולה, רב הונא בר נתן, היה ממקורביו של המלך יזדגרד, והיה חביב עליו. רב הונא בר נתן סיפר לאמורא אמימר על פעם אחת שהיה עומד לפני המלך יזדגרד, ואבנטו (של רב הונא) היה חגור למעלה ממתניו. המלך יזדרגד יישר את האבנט על מותניו של רב הונא, ואמר לו: "ממלכת כהנים וגוי קדוש" כתוב עליכם[7], וצריכים אתם להתנהג בתפארת של הכהנים, שאבנטם על מותניהם! על סיפור זה הגיב אמימר ואמר לרב הונא בר נתן: התקיים בך הפסוק[8] "והיו מלכים אומנייך"[9].

כפוף לרב אשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב אשי כיהן כראש ישיבת סורא שבמתא מחסיא, וכל חכמי הדור היו כפופים לו כמנהיג הרוחני של הדור כולו. גם ראש הגולה, רב הונא בר נתן, נהג כך, והיה כפוף לרב אשי. על כך מסר רב שרירא גאון באיגרתו[10]:

ובכל השנים הללו אחרי רב פפא, הוה רב אשי גאון (=ראש ישיבה) במתא מחסיא... והונא בר נתן, שהיה ראש הגולה בימים ההם, ומרימר ומר זוטרא שהיו אחריו - כולם היו כפופים לו, לרב אשי, ושמו את רגליהם (=היו רגילים) במתא מחסיא, שאומרים אנו במסכת גיטין[11]: אמר רב אחא בריה דרבא: אף אנו נֹאמר: מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. - והרי היה הונא בר נתן! - שונה הונא בר נתן, שהיה כפוף לרב אשי.

האגדה המספרת על מועד פטירתו של רב אשי מזכירה את שמו של ראש הגולה[12]:

רב אשי, נראה לו (מלאך המוות) בשוק. אמר לו (רב אשי): המתן לי שלושים יום, ואחזור על תלמודי, שאומרים אתם: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ביום שלושים בא (מלאך המוות). אמר לו (רב אשי): מה כל זה (=למה אתה כל כך מקפיד לבוא בדיוק בזמן)? (אמר לו:) דוחקת רגלו של בר נתן, ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלוא נימא.

משמעות הדבר, כפי שמקובל להבין זאת, היא שהגיע זמנו של רב הונא בר נתן להיות בעל הסמכות העליונה והבלעדית של היהודים ("תורה וגדולה במקום אחד"), ובחייו של רב אשי היה ראש הגולה כפוף לו, ועל כן אי אפשר לאחר את זמן פטירתו של רב אשי. זו הגישה המקובלת, אולם יש מן החוקרים שניסו להסביר שרב הונא בר נתן היה ראש הישיבה אחרי רב אשי, אלא שהבנה זו סותרת את הנאמר באיגרת רב שרירא גאון. לפי השערה אחרת נפטר רב הונא בר נתן בתוך ימי רב אשי ולא אחריו, ו"בר נתן" שמוזכר לגבי פטירת רב אשי אינו רב הונא אלא מרימר, שהיה ראש ישיבת סורא אחרי רב אשי, ולפי דעה זו היה אחיו של רב הונא בר נתן. לפי הגישה המקובלת, שהובאה לעיל, אכן האריך רב הונא בר נתן ימים, ואמנם לפי הנאמר בספר כריתות (שנכתב בידי רבי שמשון מקינון, מבעלי התוספות), נפטר רב הונא בשנת ד'ר"ב (442), כ-15 שנה אחרי רב אשי, שלפי איגרת רב שרירא גאון נפטר בשנת ד'קפ"ז (427 לערך)[13].

מתורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבריו המובאים בתלמוד כוללים בעיקר משא ומתן תלמודי-הלכתי עם רבותיו ועם חכמי דורו, והערות למהלך התלמודי בסוגיות שונות[14]. מאמרים אחדים שמסר מובאים בתלמוד, וביניהם:

  • כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מ"צא"[15].
  • אמר לו רב הונא בר נתן לרב אשי: מאי דכתיב (=מהו פירוש הפסוק): "קינה ודימונה ועדעדה"[16]? אמר לו (רב אשי): מתוותא דארץ ישראל קחשיב (=ערי ארץ ישראל מונה הפסוק). אמר לו (רב הונא): אטו אנא לא ידענא דמתוותא דארץ ישראל קא חשיב (=וכי אני אינני יודע שאת ערי ארץ ישראל הוא מונה)? אלא רב גביהא מארגיזא אמר בה טעמא (על דרך המדרש): כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם - שוכן עדי עד עושה לו דין. אמר לו (רב אשי): אלא מעתה, "צקלג ומדמנה וסנסנה"[17] - הכי נמי (מה תדרוש כאן)?! אמר לו (רב הונא): אי הוה רב גביהא מבי ארגיזא הכא, הוה אמר בה טעמא (לו היה כאן רב גביהא, היה אומר דרשה על הפסוק) [18].
  • אמר רב אשי: אמר לי רב הונא בר נתן: הכי אמר אמימר: האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל, מגבינן ביה ממשעבדי. בתרגום: שטר פרסי, הכתוב בשפה הפרסית, וחתומים עליו עדים יהודיים - מגבים בו מנכסים משועבדים (מקרקעות שהיו ביד הלווה בשעת ההלוואה, ואחר כך מכרם לאחרים; כדין שטר חוב רגיל).
  • רב הונא בריה דרב נתן נקלע לביתו של רב נחמן בר יצחק. אמרו לו: מה שמך? אמר להם: רב הונא. אמרו: יישב אדוני על המיטה. ישב. נתנו לו כוס, קיבל אותו בחד זימנא (ולא סירב בתחילה דרך נימוס), ושתה אותו בשתי פעמים (בשתי לגימות), ולא היסב פניו מהם (אלא שתה לעיניהם). אמרו לו: מדוע קראת לעצמך רב הונא? אמר להם: בעל השם אני (=מקטנותי כך קוראין לי 'רב הונא' - רש"י). מדוע כשאמרו לך לשבת על המיטה ישבת (ולא ישבת על גבי קרקע ולא על גבי ספסל, כנהוג)? אמר להם: כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מ'צא'. מדוע כשנתנו לך כוס קיבלת אותו בפעם אחת? אמר להם: מסרבין לקטן (מלקבל דבריו עד שיפציר בו), ואין מסרבין לגדול (ומפאת כבודכם לא סירבתי). מהו הטעם לכך ששתית את הכוס בשתי לגימות? אמר להם: ששנינו בברייתא: השותה כוסו בבת אחת - הרי זה גרגרן, שניים - דרך ארץ, שלושה - מגסי הרוח. מדוע לא החזרת פניך? אמר להם: "כלה הופכת פניה" שנינו (=במשנה נאמר על הכלה, שרשאית היא לאכול את קרבן הפסח בהסבת הפנים, אם היא מתביישת לאכול באופן רגיל בחברת משפחת בעלה; אבל האיש אינו מתבייש לאכול ולשתות כרגיל בלא הסבת פנים)[19].

הערות ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אצל רבא: בבלי, נדרים יב ע"א. רב פפא: בבלי, פסחים יז ע"ב, נדה מג ע"ב ועוד. אמימר: גיטין יט ע"ב ועוד. רב פפא ביקר בביתו: ברכות מב ע"א.
  2. ^ בבלי, פסחים פו ע"ב.
  3. ^ בבלי, פסחים קיז ע"ב; זבחים ע ע"ב ועוד.
  4. ^ בבלי, גיטין יט ע"ב; בבא בתרא עד ע"ב; ועוד.
  5. ^ בבלי, קידושין עב ע"ב.
  6. ^ ראו בבלי, כתובות סא סוף ע"א.
  7. ^ שמות פרק יט, פסוק ו.
  8. ^ ישעיהו פרק מט, פסוק כג.
  9. ^ בבלי, זבחים יט ע"א ועל פי פירוש רש"י.
  10. ^ מהדורת לוין עמ' 90-91, בתרגום לעברית.
  11. ^ בבלי, גיטין נט ע"א.
  12. ^ בבלי, מועד קטן כח ע"א.
  13. ^ ראו מפרשים לבבלי, מועד קטן כח ע"א וגיטין נט ע"א; וראו גם "תולדות תנאים ואמוראים" לרב אהרן היימאן (כרך א) ואטלס עץ חיים של הרב רפאל הלפרין (כרך ד), ערך רב הונא בר נתן.
  14. ^ בבלי, עירובין מב ע"ב; פסחים יז ע"ב ועוד.
  15. ^ בבלי, פסחים פו ע"ב. רש"י מציין שזו ברייתא במסכת דרך ארץ, מן המסכתות הקטנות; והלשון שם היא: "הנכנס לבית, כל מה שיגזור עליו בעל הבית יעשה".
  16. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק כ"ב.
  17. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ל"א.
  18. ^ בבלי, גיטין ז ע"א.
  19. ^ בבלי, פסחים פו ע"ב, ורש"י שם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]




רב מרי בר רב דימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב מרי (או: מארי) בר רב דימי (סורגו, לחלק מהגרסות) היה ראש ישיבת פומבדיתא אחרי רב חנן מאישקיא, בתקופה שיש שרואים בה תחילת תקופת הגאונים ויש שמשייכים אותה לתקופת הסבוראים[1], בסביבות שנת ד'ש"ס (600). לפני כן לימד בישיבה בפירוז שבור; והיה לו שם בית מדרש שנקרא על שמו "בית רב מרי" והיה קיים בימי רב שרירא גאון. מצאצאיו היו רב שרירא גאון ורב האי גאון.

זהותו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב שרירא גאון, שחי כ-300 שנה אחרי רב מרי בר רב דימי, מכנה באיגרתו המפורסמת[2] את רב מרי "זקננו" ולפי חלק מהגרסאות גם "הורנו". גרסה אחרת: "סורגו", ולגבי משמעותה קיימת השערה[3] שמדובר בשם המקום שממנו הגיע בצעירותו. חכמים נוספים שרב שרירא מכנה באיגרתו "זקננו", הם האמורא רבה בר אבוה, והגאונים רב רבא בר רב דודאי (אחיינו של רב יהודאי גאון), ורב יהודה בר רב שמואל גאון (אבי אביו של רב שרירא). האמורא רבה בר אבוה היה ממשפחת ראש הגולה, ורב שרירא מציין כי אבות אבותיו עזבו את העיסוק הפוליטי הכרוך בראשות הגולה ונכנסו ללימוד בישיבה[4].

יש ששיערו (בעקבות האזכור בתשובת הגאונים, המובא בהמשך), שאת תורתו למד רב מרי אצל אביו, רב דימי, לצד לימודיו אצל חכמי ישיבת פירוז שבור[5]. על רב דימי אביו אין בידינו ידיעות נוספות.

מינויו וזמנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שבה עמד רב חנן מאישקיא בראשות ישיבת פומבדיתא, היה רב מרי ראש ישיבת פירוז שבור[6]. לאחר פטירתו של רב חנן, ראש ישיבת פומבדיתא, נקרא רב מרי מפירוז-שבור לפומבדיתא, למלא את מקומו[7].

לפי דעת החוקר ר' יצחק אייזיק הלוי, בית המדרש הנקרא על שם רב מרי היה בית מדרשו הפרטי, חוץ מישיבת פירוז-שבור[8].

על פי הנכתב באיגרת רב שרירא גאון כתבו חוקרים, שכאשר התמנה רב מרי לראש ישיבת פומבדיתא, נעשה רב חיננאי מבי גיהרא ראש ישיבת פירוז שבור[9].

באיגרת רב שרירא גאון ובספר הקבלה לראב"ד (שבו מפורטת השתלשלות קבלת התורה מדור לדור) נכתב שרב מרי בר רב דימי עמד בראשות ישיבת פומבדיתא אחרי רב חנן מאישקיא. אך לא נכתב מהי שנת מינויו, ולא משך כהונתו בראשות הישיבה; ואף ראב"ד כתב: "ורב חנן מאישקיא בשנת ד' אלפים שמ"ט היה לראש ואחריו ד' (=4) ראשי ישיבות, ולא הוזכרו מספר שנותיהם". הערפול במקורות התקופה, שהם דלים גם כך, גרם להשערות שונות ביחס לתאריכיה.

לגבי שנת מינויו בפומבדיתא, בין החוקרים המאוחרים קיימות מספר השערות, הנגזרות מההשערות שלהם לגבי משך שנותיו של רב חנן מאישקיא[10]. בספר סדר הדורות כתב שרב מרי התמנה לגאון ולראש הישיבה בשנת ד'שע"ג (613 בערך). ולדעת פרופ' שלמה זלמן הבלין ויצחק יודלוב היה זה כבר בשנת ד'שנ"א (591)[11].

גם ביחס למשך התקופה שבה עמד רב מרי בראשות ישיבת פומבדיתא העלו חוקרים השערות. לדעת הבלין ויודלוב, בשנת ד'שע"ד (614) מונה רב חנינא לגאון תחת רב מרי[12]. לפי דבריהם, רב מרי היה ראש הישיבה במשך כ-23 שנה. באטלס עץ חיים נכתב שרב מרי כיהן בפומבדיתא בשנים ד'ש"ס (600) - ד'שע"ג (613).

ובספר אוצר הגדולים כתב, שרב מרי כיהן כ-19 שנה בראשות ישיבת פירוז שבור, החל משנת ד'שמ"ט (589), ואחר (בשנת ד'שס"ח, 608, בערך) כיהן כ-12 שנה בראשות ישיבת פומבדיתא[13].

מתורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו רוב חכמי התקופה, לא השתמרו לדורות דברים רבים בשמו רב מרי בר רב דימי. בתקופה זו עסקו בלימוד התלמוד ובביאורו, ובפסיקת הלכה, ומעט מן הדברים הוכנס באופן סתמי לתוך התלמוד הבבלי[14].

המקור הוודאי היחיד שמביא דבר בשמו הוא אחד מקבצי תשובות הגאונים[15]. בתוך מקבץ תשובות קצרות שנכתבו בשמו של רב יהודאי גאון, מחכמי ישיבת פומבדיתא שעמד בראשות ישיבת סורא לבקשת ראש הגולה, כ-150 שנה אחרי רב מרי, נאמר בלשון זו:

ואמר דהוה קא מסגי מר רב דימי ומר רב מארי בריה ואמר רב מארי לאבוה היגי עץ היזמי עשב מאי טעמא היזמונא יבשה לגמרי ומפקא מהדר הודרנא. והגנתא כמשא באילנא ומלבלבא מעיקרא.

תשובות הגאונים ליק סימן מה

ביאור הדברים: רב יהודאי גאון סיפר, שבזמן טיול של רב מרי עם רב דימי אביו[16], אמר רב מרי לאביו, לגבי צמד הצמחים הקוצניים המוזכרים במספר מקומות בתלמוד בשמות "היזמי והיגי"[17], ש"היגי" נחשב עץ, כי אין הגזע שלו מתייבש לגמרי, ו"היזמי" נחשב עשב, שהגזע שלו מתייבש לגמרי ובשנה הבאה יוצא גזע חדש מן השורשים (כעין פקעת)[18].

מקור נוסף, גם הוא מתקופת הגאונים, מביא פסק של "רבי מארי גאון" בענייני ייחוס. לפי הכתוב בתורה[19], "ממזר" נחשב פסול ואסור להתחתן עם אשה כשרה. להלכה, מותר לו לשאת גיורת[20], אך הילדים שייולדו יהיו ממזרים כמוהו, לפי הכלל שהולכים אחרי הצד הפגום[21]. יש בידיו אפשרות אחת להוליד ילדים שלא ייחשבו ממזרים, אם יישא שפחה. הילדים יהיו עבדים, כמותה, ואז יוכל לשחרר אותם ויהיו יהודים כשרים[22]. לפי המסופר בספר הלכות גדולות[23], ממזר בשם יוסף בן פרוך קנה שפחה שאינה יהודייה כדי שילדיו לא יהיו ממזרים. הוא בא אל "רבי מארי גאון", שרבים מהחוקרים מזהים עם רב מרי בר רב דימי[24], לקבל הדרכה. רב מרי הורה לו לשאת את השפחה בעוד היא שפחה (ולא לשחרר אותה, כי אז יהיה לה מעמד של גיורת והילדים יהיו ממזרים, כבני ממזר וגיורת), וכשייוולדו לו בנים ממנה, ימול אותם, ואח"כ יכתוב להם שטר שחרור וייתן אותו לאחרים כדי לזכות להם, ויטבילו אותם לשם גרות במעמד בית דין[25]. הוראה זו של רב מרי מוזכרת בספרי הפוסקים, והם דנים בפרטים שונים שלה, בעיקר בעניין הגיור של הילדים[26]. עם זאת, הזיהוי של "רבי מארי גאון" עם רב מרי בר רב דימי אינו ודאי, שכן היו גאונים אחרים בשם מרי[27].

רב שרירא גאון העיד באיגרתו שבית המדרש של רב מרי בר רב דימי בעיר פירוז שבור נקרא על שמו "בית רב מרי", ועדיין היה קיים בימיו (כ-300 שנה אחרי רב מרי).

הערות ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על כך ראו בערך על קודמו.
  2. ^ איגרת רב שרירא גאון, עמוד 100 במהדורת רב"מ לוין.
  3. ^ יואל מילר, מפתח לתשובות הגאונים, ברלין, [ה'תרנ"א]], עמוד 62 הערה ג.
  4. ^ איגרת רב שרירא גאון, שם, עמודים 82, 92, 104, 112.
  5. ^ ראו: ר' יעבץ, תולדות ישראל ט עמ' 40-41.
  6. ^ "ובית מדרשו בפירוז-שאבור נודע בי רב מארי עד היום הזה", איגרת רב שרירא גאון, מהדורת לוין עמוד 100.
  7. ^ הרב יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים חלק ג' דף פד עמוד א, ע"פ איגרת רב שרירא גאון שם.
  8. ^ דורות הראשונים שם.
  9. ^ ר' יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים חלק ג' דף פד עמוד א. יעבץ, תולדות ישראל ט עמ' 40-41; ד"ר ר' בנימין מנשה לוין, בהערותיו לאיגרת רב שרירא גאון, שם. ועוד. הנוסח באיגרת רב שרירא גאון: "ואחרי הורנו מר רב מארי גאון מלך בנהרדעא מר רב חנינא מן בי גוהרא (י"ג: רב חיננאי מן בי גיהרא), ובימיו יצא משוגע (י"ג: מחמד) לעולם". לפי החוקרים, "נהרדעא" כאן מכוונת לעיר פירוז שבור. אך יש שרשמו את רב חנינא מבי גוהרא בין גאוני פומבדיתא; זו דעתם של פרופ' הבלין ויודלוב, תורתן של גאונים א עמוד 35.
  10. ^ ראו בערך על אודותיו.
  11. ^ תורתן של גאונים, עמ' 35.
  12. ^ תורתן של גאונים, עמ' 35.
  13. ^ ר' נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים חלק ו', ערך רב מרי סורגו. את מסקנותיו הסיק מאיגרת רב שרירא גאון, כפי שציין.
  14. ^ אם כביאור קצר בתוך הסוגיה התלמודית, ואם כהכרעת הלכה בסוף הסוגיה. ראו עוד: סבוראים.
  15. ^ תשובות הגאונים מוסאפיה (ליק, ה'תרכ"ד), סימן מה.
  16. ^ תרגום המלים "דהוה קא מסגי" - כשהיו הולכים. אבל ראו יואל מילר, מפתח לתשובות הגאונים, עמוד 62: 'ונראה שנשארה ההלכה עם טעמה בין השונים איש מפי איש, וזה ענין הלשון "דהוי מסגו"'.
  17. ^ ראו: שבת ז ע"א; שם קז ע"ב; עירובין יז ע"א; סוכה יג ע"א; תענית כג ע"ב; ב"ק פא ע"א; שם צא ע"ב; עבודה זרה מז ע"ב. ראו גם: כתובות עז ע"ב; בבא קמא קיט ע"ב; בבא בתרא פג ע"ב. וראו פירוש רש"י לסוכה, שמדובר במיני סנה, וראו גם פירושו למסכת שבת. לזיהוי הצמחים ראו: הרב עדין אבן ישראל, תלמוד בבלי עם ביאור, בבא קמא שם (עמ' 514 בהשלמות); יהודה פליקס, כלאי זרעים והרכבה מסכת כלאים, עמ' 145-149.
  18. ^ בתולדות ישראל, חלק ט עמוד 40, כתב: "כן מצאנו את שניהם מתהלכים בשדה ונדונים על טבע הנטעים למען דעת להבדיל ביניהם גם בין ברכותיהם". מסקנה זו הסיק מהשאלה הסמוכה לה באותה תשובה של רב יהודאי גאון, שעוסקת בדיני ברכות. אולם מיני קוצים אלו אינם ראויים לאכילת אדם (ראו תוספות, בבא מציעא קז ע"א דיבור המתחיל הני תחלי); ואין בהם [ריח]]. ואם כן רב מרי ביקש בדבריו להצביע על זיהוי הצמחים, שיש ביניהם הבדל לעניין סכך לסוכה (ראו בבלי, סוכה יג ע"א). כמו כן, להגדרות עץ ועשב (או: ירק) יש משמעות לדיני כלאים, שלדעת התנא רבי יהודה במשנה במסכת כלאים (א, ז, אם כי דעתו לא נפסקה להלכה, פירוש המשניות לרמב"ם, שם) מותרת הרכבת ירק בעץ (ראו: פליקס, כלאי זרעים והרכבה, לעיל הערה קודמת).
  19. ^ דברים כג, ג.
  20. ^ בבלי, קידושין עג ע"א; שולחן ערוך אבן העזר, סימן ד סעיף כב.
  21. ^ בבלי, קידושין סז ע"א; שולחן ערוך אבן העזר, סימן ד סעיף כב.
  22. ^ לפי הפתרון של רבי טרפון במשנה במסכת קידושין, סט ע"א. רבי אליעזר לא הסכים לפתרון זה, אך שמואל פסק הלכה כרבי טרפון, ובעקבות זאת פסקו כך הפוסקים, למשל הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה ג, ושולחן ערוך אבן העזר, סימן ד סעיף כ.
  23. ^ הלכות גדולות, סוף הלכות מילה.
  24. ^ הרב יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים חלק ג' עמ' 182. יואל מילר, מפתח לתשובות הגאונים, ה'תרנ"א, עמ' 63. ר' זאב יעבץ, תולדות ישראל כרך ט', עמ' 41 הערה 1. ועוד.
  25. ^ כמו שאמר רב הונא, בבלי, כתובות יא ע"א.
  26. ^ למשל: רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חלק ב יורה דעה סימן רנג. הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק ה סימן קפ, חלק יב סימן רפב, ועוד.
  27. ^ ראו: הרב נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב, חלק ו אות שצג: "ולא נודע איזו רב מרי זה".

רב פפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינבושד/ארגז1
דור חמישי לאמוראי בבל
רבותיו רבא
חבריו רב פפא, רב הונא בריה דרב יהושע, רב כהנא מפום נהרא
תלמידיו רב אשי, רב ירמיה מדפתי

רב פפי, אמורא בבלי בדור החמישי. מגדולי תלמידיו של רבא. חבר ובר-פלוגתא של רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע. מתלמידיו היו רב אשי ורב ירמיה מדפתי.

רבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד תורה מפיו של רבא, ומסר מאמרים הלכתיים רבים בשמו[1].

מקורות והערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בבלי, שבת צג ע"א; פסחים ז ע"א.

קרנא[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנא, מראשוני האמוראים בבבל, לאחר חתימת המשנה. חברם של שמואל ושל רב. בתלמוד הבבלי נקרא בשם קרנא סתם, ובירושלמי נקרא רב קרנא. שימש דיין, והתואר הסתמי "'דייני גולה'" בתלמוד הבבלי מכוון אליו. חיבר קובץ ברייתות לסדר נזיקין, שהיה ידוע בשם "נזיקין של בית קרנא". פרנסתו הייתה מבדיקת טיב יינות.

עם שמואל ורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים אחדות בתלמוד מוזכר קרנא יחד עם שמואל, ראש ישיבת נהרדעא. מלשון התלמוד משמע שהיה קרנא כפוף לשמואל כתלמיד[1]. ביחס לזה מסופר[2]:

שמואל וקרנא היו יושבים על שפת נהר מלכא. ראו את מי הנהר שהיו גליים ועכורים. אמר לו שמואל לקרנא: אדם גדול בא מארץ ישראל, וחולה הוא במעיו, ומתרוממים המים לשם כבודו; לך לתהות על קנקנו (=לבדוק מה טיבו).

היה זה האמורא רב, שהגיע לבבל. קרנא הלך לבחון את רב, ורב ענה על כל שאלותיו. העיכוב הזה גרם צער לרב, מפאת מחלתו, ולכן פנה אל קרנא:

מאי שמך? - קרנא. - אמר לו רב: יהי רצון שתצא לו "קרנא" (=קרן) בעיניו.

בתלמוד מובאת ברייתא, ולפיה "מעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים", כלומר - בית הדין חייב למנות פקָּחים שיבדקו את טיב כלי המידות והמשקולות המשמשים בשווקים למקח וממכר, אבל אין צורך למנות פקחים לאכיפת מחירים ולמניעת העלאתם. בהקשר זה מסופר[3]:

אנשי בית הנשיא (=ראש הגולה) העמידו שומרים למידות וכן לשערים (מחירים). אמר שמואל לקרנא: צא ולַמד אותם: מעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים! יצא ודרש להם: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים. אמר לו שמואל: מה שמך - קרנא, תצא לו קרן בעינו. יצאה לו קרן בעינו.

המלים "יצאה לו קרן בעינו" הן על פי נוסחת דפוסי התלמוד כיום. בכתבי יד אחדים של התלמוד משפט זה אינו מופיע ופרשנים אחדים העירו על כך[4]. על טיבה של "קרן" זו דנו מפרשי התלמוד. יש שפירשו שהכוונה היא לרצועת בשר הבולטת מן העור, ויש מי שכתב שהכוונה לקרום בעין[5]. התלמוד מברר את הסיבה לדרשתו של קרנא, אשר נוגדת לכאורה את דברי הברייתא, ומסבירה כי הלכה זו שנויה במחלוקת.

והוא, קרנא, כמו מי סבר? כמו זו שאמר רמי בר חמא אמר רבי יצחק: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים, מפני הרמאין.

בתלמוד הירושלמי מופיע, באותו הקשר, מעשה שונה[6]:

ראש הגולה מינה את רב (אמורא) לפקח על השוק, והיה מכה (=מעניש) על המידות ולא על השערים (המחירים). ראש הגולה ראה בכך אי-מילוי של התפקיד, ושם את רב במעצר. נכנס קרנא לבקר את רב. אמר רב לקרנא: שומרים שאמרו למנות - על המידות, ולא על השערים, כך ההלכה, וכך נהגתי.

המשך המעשה בירושלמי, הוא שקרנא יצא בעקבות זאת והשמיע דברי ביקורת בפני אנשי ראש הגולה על שאסרו את רב, שהוא בקי גדול בהלכה. לפי פירוש אחר, קרנא ביטא את חוסר הסכמתו עם דברי רב[7].

קרנא חלק על רב ושמואל בהלכות נוספות. באחת המחלוקות, לאחר שביטא תמיהה על הלכה שאמר שמואל, אמרו לו: הנה מר עוקבא ובית דינו בעיר כפרי, לך אליו[8].

דיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

התואר "דייני גולה", המופיע בתלמוד הבבלי, מכוון אל קרנא[9]. ראשונים כתבו כי התואר מכוון אל שמואל ואל קרנא יחד[10].

ברוב האזכורים של האמורא קרנא בתלמוד, ההקשר הוא דיני נזיקין. במקורות אחדים מוזכר קובץ ברייתות על סדר נזיקין, שקובצו ונאספו בידי קרנא ונקראו על שמו, "נזיקין דבי (=של בית) קרנא"[11].

לפרנסתו עסק קרנא בהרחת יינות ובבדיקת טיבם. הוא היה מומחה ליינות, ועל סמך דבריו היו משווקי היין מחליטים אילו חביות אפשר לשמר ואילו יש להוציא למכירה לאלתר[12].

עם זאת, שימש קרנא דיין. התלמוד דן בנוהל שנהג בבית דינו של קרנא, שעל כל אחד משני הצדדים הבאים להתדיין יש לשלם דינר אחד. לפי הנאמר שם, אין לקבל כסף עבור עשיית דין, והתשלום היה על בטלתו של קרנא ממלאכת בדיקת טיב היין בזמן שעסק בדין.

באגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר אחד בלבד באגדה נמסר בשמו של קרנא בתלמוד הבבלי, והוא עוסק בדבריו של יעקב ליוסף לפני פטירתו, ובבקשתו להיקבר בארץ ישראל. קרנא קושר זאת עם תחיית המתים ועם הנאמר בתלמוד כי מתים שנקברו בחוץ לארץ עתידים להתגלגל במחילות לארץ ישראל ולקום בה לתחייה[13].

"ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם" (בראשית מז, ל) - אמר קרנא: דברים בגו (יש כאן דברים מסותרים בדבר זה, וצריך לתת להם לב - רש"י)! יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את בניו? שלא קיבל עליו צער מחילות.

מקורות והערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, שבת קח ע"א; בבא בתרא פט ע"א. כך הסיק מדברי התלמוד הרב רפאל הלפרין באטלס עץ חיים, כרך ד.
  2. ^ בבלי, שבת שם, מתורגם לעברית.
  3. ^ בבלי, בבא בתרא פט ע"א, מתורגם לעברית.
  4. ^ ראו דקדוקי סופרים. ראו גם ב"פירוש הרשב"ם העיקרי" המודפס על דף התלמוד בצד, שכתב שאין גורסים משפט זה, שלא אירע כן במציאות.
  5. ^ את הסברה הראשונה כתבו רבנו חננאל (בפירושו לבבלי, שבת קח ע"א) והערוך. הסברה הראשונה נמצאת ב"שיטה להר"ן" (במסכת שבת שם), פירוש של אחד מן הראשונים שלא ידוע שמו, אשר במשך דורות יוחס בטעות לר"ן.
  6. ^ ירושלמי, בבא בתרא ה, ה, בתרגום חופשי, על פי פירוש "פני משה".
  7. ^ ראו שם בפירוש "פני משה" ובהרחבתו לפירוש ב"מראה הפנים". אבל ראו בהגהות "יפה עיניים" על הבבלי, בבא בתרא פט ע"א.
  8. ^ בבלי, קידושין מד ע"ב.
  9. ^ בבלי, סנהדרין יז ע"ב.
  10. ^ רשב"ם בפירושו לבבא בתרא, דף נא ע"א, ועוד.
  11. ^ בבלי, בבא קמא מז ע"ב; סנהדרין ל ע"ב; ראו גם תלמוד ירושלמי, בבא קמא ט, ב; בבא בתרא ב, ב.
  12. ^ בבלי, כתובות קה ע"א, ופירוש רש"י שם.
  13. ^ בבלי, כתובות קיא ע"א. מופיע גם בילקוט שמעוני בראשית אות קנו. הנוסחה המובאת כאן היא על-פי המובא בילקוט שמעוני, וכפי שהגיה ב"מסורת הש"ס" על התלמוד שם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב אמימר בר מר ינוקא[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב אמימר בר מר ינוקא הוא אמורא בבלי בן הדור השביעי והשמיני, תלמידו של רב חייא בריה דרב אויא. מנכבדי היהודים בדורו, קרוב לסיומה של תקופת האמוראים, בזמן שצרות רבות פקדו את יהודי בבל. נאסר ועימו שניים מנכבדי הקהילה היהודית, והוצא להורג בימי מלך האימפריה הסאסאנית, פירוז הראשון.

זהותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב אמימר בר מר ינוקא מוזכר בשמו המלא פעם אחת בלבד בתלמוד הבבלי, במאמר הלכתי בדיני שחיטה וטריפות, שאותו מסר בשם רבו, רב חייא בר רב אויא[1]. יש להבחין בינו ובין האמורא אמימר שמוזכר בתלמוד ללא שם אביו.

חוקרים סבורים כי במקומות אחדים בתלמוד הבבלי, שבהם מוזכר אמורא בשם הסתמי אמימר, יש לזהותו עם רב אמימר בר מר ינוקא, ולא עם האמורא המפורסם אמימר, חברו של רב אשי, שהשם הסתמי מתייחס בדרך-כלל אליו. הזיהוי של "אמימר" עם רב אמימר בר מר ינוקא, לפי החוקרים, הוא במקרים שבהם מוכח מתוך דברי התלמוד שאין מדובר כרגיל באמורא אמימר בן הדור החמישי, אלא באמורא אחר, שחי מאוחר יותר[2].


לפי הנאמר בספר "סדר הדורות", רב אמימר הוא בנו של מר ינוקא, ונכדו של רב חסדא. הרב אהרן הימאן, בספרו "תולדות תנאים ואמוראים", התנגד לסברה זו ולדעתו אביו של רב אמימר הוא מר ינוקא בן מר זוטרא, כמו הנוסחה בספר "סדר הקבלה" של הראב"ד.

דעה נוספת גורסת שהיה נכדו של רמי בר חמא[3].

לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המוזכר בתלמוד הבבלי, היה רב אמימר בר מר ינוקא תלמידו של רב חייא בר רב אויא[4]. לפי זיהוי החוקרים, למד גם אצל רב אשי.

מאסרו והוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב אמימר בר מר ינוקא חי בבבל בדור השביעי של האמוראים, סמוך לסוף תקופת האמוראים (מקובל לחלק את תקופת האמוראים לשבעה או לשמונה דורות). בתקופה זו רבו הצרות והרדיפות כנגד היהודים בבבל.

רב שרירא גאון מסר באיגרתו על מאסרו של רב אמימר בר מר ינוקא ועל הוצאתו להורג. בתקופת האמוראים היתה בבל נתונה לשלטון האימפריה הסאסאנית, והיחס ליהודים התאפיין בעליות וירידות. בזמנו של רב אשי נהנו היהודים מתקופת שיא ביחס של השלטון אליהם. ראש הגולה - רב הונא בר נתן – היה ממקורביו של המלך יזדגרד הראשון, וגם ראש ישיבת סורא, רב אשי, היה מבאי ביתו. אחרי תקופת השיא חלה הידרדרות הדרגתית במעמדם של היהודים בבבל. ההידרדרות היתה נסבלת עד ימי שלטונו של יזדגרד השני, שגזר גזירות כנגד שומרי השבת. גזירה זו התבטלה בעקבות מותו הפתאומי של יזדגרד השני, אשר - לפי הדברים שמצטט רב שרירא גאון מדברי קודמיו - מת מהכשת נחש. בזמן הגזרה היה ראש ישיבת סורא מר בר רב אשי, וראש ישיבת פומבדיתא רב סמא בריה דרבא, והם קבעו תפילה כנגד הגזירה. מר בר רב אשי נפטר בשנת ד'רכ"ח (468), ואחריו התמנה רבה תוספאה לראש ישיבת סורא. שנתיים לאחר מכן (ד'ר"ל470) נאסרו שלושה מנכבדי הקהל, ובהם רב אמימר בר מר ינוקא, ו ראש הגולה, כמתואר באיגרת רב שרירא גאון:

ובימיו של רב סמא הזה, בטבת בשנת תשפ"א (למניין שטרות), נאסרו רבנו אמימר בר מר ינוקא והונא מר בר רב אשי ריש גלותא ומשרשיה בר פקוד. ובשמונה עשר יום בטבת (לגרסה אחרת – ט"ו בטבת) נהרגו הונא בר מר זוטרא נשיא (=ראש הגולה) ומשרשיא, ובאדר של שנה זו נהרג רבנו אמימר בר מר ינקא.

מלך האימפריה הסאסאנית היה אז פירוז הראשון, שנודע בפי היהודים בכינויו "פירוז רשיעא" (=הרשע), בשל מעלליו כלפיהם. שנים מספר לאחר הוצאתם להורג של נכבדי הקהל נסגרו בתי הכנסת ובתי המדרש בבבל, וילדי היהודים נלקחו בידי האמגושים, כמרי דת הזורואסטריות, לחינוכם לעבודה זרה זו.

הערות ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתיב: רב אמימר בר מר ינוקא, רבנא אמימר בר מר ינוקא, רבנא אמימר בר מר ינקא.
  1. ^ בבלי, חולין יח ע"ב.
  2. ^ ראו: אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, בעריכת ד"ר מרדכי מרגליות. איגרת רב שרירא גאון, מהדורת רבי בנימין מנשה לוין עמוד 96 הערה ח'.
  3. ^ הערת רבי בנימין מנשה לוין למהדורתו לאיגרת רב שרירא גאון, עמוד 97, בשם החוקר ר' יצחק אייזיק הלוי; על סמך התלמוד הבבלי בכתובות כא ע"ב.
  4. ^ בבלי, חולין יח ע"ב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב שינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב שינוי גאון - גאון פומבדיתא שבבבל וראש הישיבה קרוב לאמצע תקופת הגאונים, בשנת ד'תקמ"ב (781) בערך. מישיבת פומבדיתא שבראשותו ומישיבת סורא יצאו תשובות לכל קהילה יהודית בתחומי שלטון האימפריה המוסלמית, תשובות לשאלות שהופנו על ידיהם לגאוני בבל. רב שינוי היה מחכמי ישיבת פומבדיתא ומונה לגאון וראש הישיבה לאחר פטירת רב רבא גאון בר רב דודאי. לפי עדות רב שרירא גאון, לא האריך רב שינוי בתפקידו ונפטר זמן לא רב לאחר מכן.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת פומבדיתא הוקמה בדור השני של תקופת האמוראים בידי רב יהודה, סביב שנת ד'י"ד (253). מאז הקמתה היתה לישיבה השפעה רבה על יהדות בבל, ועם הידלדלות המרכז היהודי בארץ ישראל - על היהדות בכלל. בתקופת הגאונים היתה הישיבה דומיננטית ורצף הלימוד בה לא הפסיק. הגאונים לימדו והפיצו את התלמוד הבבלי ואת ההלכה העולה ממנו לתלמידיהם בישיבות בבל, וגם לקהילות יהודיות מחוץ לבבל. מישיבת פומבדיתא ומישיבת סורא יצאו תשובות לכל קהילה יהודית בתחומי שלטון האימפריה המוסלמית, כמענה לשאלות שהופנו על ידי הקהילות לגאוני בבל. השאלות עסקו בכל תחומי היהדות, והאיגרות בין הישיבות לבין הקהילות שמרו על קשר בין הקהילות לבין המרכז התורני הגדול שבבבל.

ראש הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב שינוי היה מחכמי ישיבת פומבדיתא ומונה לגאון וראש הישיבה לאחר פטירת רב רבא גאון בר רב דודאי. לפי אחת הדעות, קודם מינויו לגאון עמד רב שינוי בראש ישיבה מקומית קטנה, ורק מאוחר יותר הצטרף לחכמי ישיבת פומבדיתא[1].

לפי עדות רב שרירא גאון באיגרתו, תקופתו של רב שינוי כגאון לא היתה ארוכה:

"ובתר רב מלכא מר רב רבא בריה דרב דודאי זקננו בשנת תתרפ"ד[2]. ובתריה מלך מר רב שנוי, ולא האריך. ובתריה מלך רב חנינאי כהנא בר מר רב אברהם גאון בשנת תתרצ"ג[3]".

במקביל לרב שינוי, עמד רב ביבוי גאון בראש ישיבת סורא.

בספר "סדר הקבלה" להראב"ד לא הוזכר שמו של רב שינוי ברשימת הגאונים.

תלמידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתלמידיו של רב שינוי התפרסם רב יוסף גאון בר רב אבא, שהיה ידוע בחסידותו ומסופר עליו שזכה לגילוי אליהו. רב שינוי גאון התפעל ממסירות הנפש שלו על הלימוד וברך אותו שיזכה לגדול ולהגיע להנהגת הדור. כך סיפר רב שרירא גאון[4]:

ואחריו (רב איבומאי בר רב אברהם) מר רב יוסף בנו של מר רב אבא בשנת קכ"ה[5]... והיה חסיד הרבה וזקן מאוד, ונאמר שהיה אליהו ז"ל בא אליו ויושב בישיבה בימיו... ונאמר גם שהיה מצער עצמו הרבה על תלמודו בצעירותו וברכו מר רב שנוי רבו גאון ואמר לו: תזכה שתנהיג את אומתך.

אחרי רב שינוי, שנפטר זמן לא רב אחרי מינויו, מונה לגאון פומבדיתא רב חנינאי כהנא גאון בר רב אברהם גאון, בשנת ד'תקמ"ב (772).

מקורות והערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתיב: רב שינוי, רב שנוי. נוסחות נוספות: רב שינואי, רב שנואי (יש גם: רב שנונא).
  1. ^ ראו איגרת רב שרירא גאון (מהדורת לוין) עמוד 104 ובהערה ט; "דורות הראשונים" לר' יצחק אייזיק הלוי חלק ג עמוד 236.
  2. ^ למניין השטרות. והיא שנת ד'תקל"ג (773).
  3. ^ ד'תקמ"ב (772).
  4. ^ איגרת רב שרירא גאון, מהדורת לוין, עמוד 110; בתרגום לעברית
  5. ^ 1125 לשטרות, ד'תקע"ד, 814.



זמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמ' 104: ובתר רב מלכא מר רב רבא בריה דרב דודאי זקננו בשנת תתרפ"ד. ובתריה מלך מר רב שנוי ולא האריך.
  • עמ' 110: ובתריה מר רב יוסף בריה דמר רב אבא בשנת קכ"ה, ולא הוה דוכתיה דהוה מר רב אהרן קמוי דהוא אב בית דין והוה גמיר ועדיף טפי מיניה מיהו על ידי חלום אדברוה למר רב יוסף גאון והוה חסיד טובא וזקן מאד, ואתמר דהוה אליהו ז"ל אתי ליה ויתיב במתיבתא ביומי די ליה. יומא חד אמר להו לרבנן כד סיב ואשטיף ארוחו ליה לגברא סבא דאתא לגבי, ולא חזו ליה רבנן וידעי דאליהו ז"ל הוה וארוחו ליה טובא. והאי דמרוחי' השתא מצד ימין מסטר רישא מההוא מעשה הוא דעבדי. ואבי אבי גאון היה סופרו ועומד בכך צרך הישיבה לפניו בכל ימיו. וביומא דאפטר הוה זעף גדול ונדת ארעא, ואתמר נמי דהוה מצער נפשיה טובא על גירסא בינקותיה וברכיה מר רב שנוי רביה גאון וא"ל (תיכה) [תזכו] דתדבר אומתך. ותרתין שנין מלך.

חנן בישא[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנן בישא (=הרע) היה כינויו של יהודי בבלי שהתפרסם במעשי הנזק שעשה. חי בבבל בתקופת הדור השני של האמוראים. פעמים אחדות עמד לדין לפני רב הונא, ראש ישיבת סורא, על מעשיו. בתלמוד הבבלי נאמר שהיה קשה עד בלתי אפשרי להוציא ממנו ממון ותשלומים על נזקיו[1].

מפורסם במיוחד המעשה הבא, המוזכר פעמיים בתלמוד הבבלי[2]:

חנן בישא תקע לו לאדם אחד באוזנו (היכה אותו על האוזן, או שצעק לתוכה[3]). בא לפני רב הונא. אמר לו (רב הונא): לך תן לו חצי זוז! היה לו (לחנן) זוז מעוך. ביקש לפרוט אותו ולתת לו ממנו חצי זוז, ולא הצליח לפורטו. ביקש לתת לניזק את הזוז ולקבל עודף של חצי זוז, ולא היה לניזק עודף. תקע לו חנן פעם נוספת (וכן התחייב בחצי זוז נוסף), ונתן לו לניזק את המטבע (עבור שתי ה"תקיעות").

מסופר עליו שפעם אחת גנב גלימה ומכר אותה. בהקשר זה העיד עליו התלמוד שלא היה מפורסם במעשי גניבה ושוד, אלא במעשים רעים אחרים, כנזקים וחבלות[4].


מקורות והערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, בבא קמא קטו ע"א.
  2. ^ תלמוד בבלי, בבא קמא לז ע"א ובכורות נ ע"ב. בתרגום חופשי מארמית.
  3. ^ פירוש רש"י לבבא קמא צ ע"א, "התוקע לחברו".
  4. ^ בבלי, בבא קמא קטו ע"א: "וחנן בישא גנב גלימא וזבנה, אתא לקמיה דרב הונא, א"ל לההוא גברא: זיל שרי עביטך! שאני חנן בישא, כיון דליכא לאישתלומי מיניה, כלא הוכר דמי. אמר רבא: אם גנב מפורסם הוא, לא עשו בו תקנת השוק. והא חנן בישא דמפורסם הוה, ועשו בו תקנת השוק! נהי דמפורסם לבישותא, לגניבותא לא מפורסם".


מר עוקבא (גאונים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מר עוקבא היה ראש הגולה בבבל לקראת סופה של תקופת הגאונים (אין לבלבל בינו ובין האמורא מר עוקבא, שהיה גם הוא ראש הגולה).

פרשת חבל כרסאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מר עוקבא הסתכסך עם ראשי הישיבות בבבל, כאשר ניסה לנצל את מצוקתה הכספית של ישיבת סורא ולהשתמש בכספי התרומות שיועדו אליה. החכמים היהודיים בבבל ביקשו מהחליף המוסלמי את הדחתו של מר עוקבא. בתחילה נענה להם, אולם לאחר זמן הצליח מר עוקבא לכבוש את לב החליף, והלה השיבו על כנו. לאחר מאמצים רבים, שנמשכו מספר שנים, הודח מר עוקבא שוב מתפקידו וברח לקירואן, בסביבות שנת ד'תר"כ (840), ושם התקבל בכבוד גדול.

תיארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

2 דעות

  • רב כהן צדק ב"ר אבומאי מסורא
  • רב כהן צדק ב"ר יוסף מפומבדיתא

כל מיני[עריכת קוד מקור | עריכה]



חירם ממטה נפתלי - יהוידע הכהן - יהושבע - זכריה בן יהוידע - שמעון הצדיק - גביהא בן פסיסא - אנטיגנוס איש סוכו - רבי אלעזר בן חרסום - יוסי בן יוחנן - נתאי הארבלי - שמעיה - אדמון - חנן בן אבישלום - בני בתירה - שמעון בן הלל - בבא בן בוטא - רבן גמליאל הזקן - רבן שמעון בן גמליאל הזקן - שמואל הקטן - רבי ישמעאל - רבי יוסי - רבי נתן (קצ')

רב הונא קמא - קרנא - מר עוקבא - רבי יהודה נשיאה - רב יהודה - רב חסדא - רבי ירמיה - מר זוטרא - אמימר - רב הונא בר נתן - רב אבהו - מר בר רב אשי - רבה תוספאה - מר זוטרא ראש הגולה - מר זוטרא בר מר זוטרא - רבה יוסי - רב אחאי - רב שמואל בריה דרב אבהו - רב רחומי השלישי - רב עינא (סבורא) - רב סימונא - רב רבאי מרוב - רב חנן מאישקיא - רב מרי בר רב דימי

בצלאל בן אורי - אהליאב בן אחיסמך - אלעזר הכהן - פינחס - רב (אמורא) - רבי אלעזר בן פדת - בית המטבחיים

אפשר לצמצם? - לשכת פרהדרין - דמאי - אגדות החורבן - ישמעאל בן פיאבי - יששכר איש כפר ברקאי - על דאטפת אטפוך - פירוז שבור - באהבה ובאמונה - בלק - יזדגרד הראשון - ינבושד


פירושונים לשמות חכמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר הלכות גדולות סימן ח - הלכות מילה עמוד קנד

  • ממזר שנשא גיורת הולד ממזר, (קידושין סט א) ממזר שנשא שפחה הולד עבד, שחררו, נמצא הבן בן חורין. יוסף בן פרוך ממזרא זבן אמתא, בעא לשחרורי זרעיה, אתא לקמיה דרבי מארי גאון, אמר ליה נסבה בלא כתובה וקידושין באמהותיה דאי משחררת לה, אף על גב דשרי לה למידר בהדך, דקיימא לן כרבי יוסי דאמר (שם עג א) גר מותר בממזרת דסתם לן תנא כוותיה גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה, זרעך לא מיתכשר, אלא דקיימא באמהותה, וכד הוו לך בני מינה, מהלינון ברישא דקיימת מצוה, ובתר הכין כתוב להון גט חירות וזכייה להון על ידי אחרים, ובתר דמזכית להון על ידי אחרים אייתי תלתא רבנן וליטבלינון, דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן (יבמות מו ב) גר צריך שלשה, ועבד משוחרר כגר דמי דתניא אחד גר ואחד עבד משוחרר ומקשינן (שם מח א) ומסקינן לענין טבילה עבד כגר, ואף על גב דקטן הוא מטבילנן ליה דאמר רב הונא (כתובות יא א) קטן גר מטבילין אותו על דעת בית דין וכל שכן עבד משוחרר, ואין צריך לקבל עליו מצות, דהא שייך ליה במצות דעבדים מעיקרא, וגט חירות הוי להון ראייה לכי גדלין.