בוב דילן

שגיאות פרמטריות בתבנית:מוזיקאי
פרמטרים [ שנות פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

בוב דילן
Bob Dylan

דילן בהופעה, 2012
לידה	24 במאי 1941 (בן 82) דולות, מינסוטה, ארצות הברית
שם לידה	רוברט אלן צימרמן
שם במה	Bob Dylan
מוקד פעילות	ניו יורק
תקופת הפעילות	מ-1962
מקום לימודים	מערכת אוניברסיטאות מדינת מינסוטה, Hibbing High School, Sidwell Friends School
סוגה	פולק בלוז פולק רוק רוק קאנטרי
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, Richter-tuned harmonica, פסנתר, מפוחית פה, ניקלהארפ
חברת תקליטים	קולומביה, גפן רקורדס
בת זוג	שרה דילן (1965–1977) קרוליין דניס (1986–1992)
צאצאים	ג'ייקוב דילן, ג'סי דילן
פרסים והוקרה	המדליה הלאומית לאומנויות (2009) פרס גראמי לאלבום פולק מסורתי (1995) Grammy Award for Best Contemporary Folk Album (1998) פרס גראמי להופעת הרוק הטובה ביותר על ידי קבוצה או צמד עם קולות (1990) פרס גראמי להופעת רוק קולית (1980) פרס גראמי לאלבום השנה (1973) פרס גראמי לאלבום השנה (1998) Grammy Award for Best Contemporary Folk Album (2002) פרס גראמי להופעת רוק קולית (1998) Grammy Award for Best Americana Album (2007) פרס גראמי להופעת סולו רוק הטובה ביותר (2007) Terence Donovan Award (2009) ציון לשבח של פרס פוליצר (2008) פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (2007) פרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר (25 במרץ 2001) פרס גראמי למפעל חיים (1991) היכל התהילה של הרוק אנד רול (1988) פרס נובל לספרות (2016) מדליית החירות הנשיאותית (2012) פרס מרכז קנדי (1997) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פרינסטון אביר בלגיון הכבוד דוקטור של כבוד מאוניברסיטת סנט אנדרוז פרס פולר למוזיקה מפקד מסדר האמנויות והספרות
www.bobdylan.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה

בוב דילן (באנגלית: Bob Dylan; שמו המקורי רוברט אלן צימרמן ב-24 במאי 1941) הוא זמר-יוצר אמריקאי-יהודי, הנחשב לאחד מגדולי הכותבים במוזיקה הפופולרית האמריקאית. זהו האמן הראשון בהיסטוריה מעולם המוזיקה שזכה בפרס נובל, כאשר זכה בפרס נובל לספרות לשנת 2016.

הצלחתו הגדולה של דילן הייתה בשנות ה-60 של המאה ה-20. התנועה לזכויות האזרח אימצה את שירו "Blowin' in the Wind" כהמנון חצי רשמי, ומיליוני צעירים הזדהו עם שירו "The Times They Are A-Changin'", בתקופה שאירעו שינויים חברתיים מהותיים בארצות הברית. עם זאת, גם כיום ניכרת השפעתו הרבה של דילן על עולם המוזיקה הפופולרית ועל מוזיקאים רבים.

דילן נחשב כמי שמתח את גבולות המוזיקה הפופולרית מעבר לנושאים המוכרים של "הוא והיא" אל תחומי הפוליטיקה, הפילוסופיה ואותו הומור אבסורדי של זרם התודעה שכה קשה להגדירו. הליריקה בשיריו מאופיינת בכפלי משמעויות ומשחקי מילים שלא היו נפוצים עד אז, ולכן נתפס אף כמשורר. דילן חידש בשיריו את המסגרות המוכרות של המוזיקה האמריקאית ושאב ממקורות הפולק, הקאנטרי, הבלוז, הרוק ואף הג'אז, הסווינג ומוזיקת ברודוויי.

ביוגרפיה

ראשית הדרך

בית צימרמן במינסוטה

נולד בשם רוברט אלן צימרמן (Robert Allen Zimmerman) בדולות שבמינסוטה, ארצות הברית למשפחת מהגרים יהודית (שמו העברי המלא: שבתאי זיסל בן אברהם ורחל רבקה צימרמן). הוא האזין רבות לרדיו בילדותו, בעיקר לתחנות בלוז וקאנטרי מניו אורלינס, ואחר כך גם לתחנות רוק אנד רול. הוא הקים את להקתו הראשונה "The Golden Chords" בעודו תלמיד תיכון, והחל משתמש בכינוי "אלסטון גאן" שבו גם הופיע כפסנתרן מלווה.

בשנת 1959 החל דילן ללמוד באוניברסיטת מיניאפוליס, ולנגן עם נגני הפולק המקומיים, אז גם החל לכנות את עצמו "בוב דילן". יש הטוענים^{[דרוש מקור]} שמקור הכינוי הוא במחווה למשורר הוולשי דילן תומאס, שהיה אהוב עליו, אך דילן הכחיש זאת וטען כי מקור הכינוי בשמו של דודו, דילון. דילן עזב את הלימודים הפורמליים בתחילת שנת 1961 ונדד לניו יורק כדי להופיע ולפגוש את אלילו, וודי גאת'רי.

הוא ניגן במקומות קטנים בגריניץ' וילג' עבור שכר זעום, אך עד מהרה החל להופיע בבית הקפה "Gerde’s Folk City", שם גם חימם את הופעותיו של ג'ון לי הוקר. רוברט שלטון, המבקר של הניו יורק טיימס שמע אותו וכתב עליו (ב-29 בספטמבר 1961) ביקורת נלהבת לפיה "אין ספק שהוא מתפקע מרוב כישרון". חודש לאחר מכן כבר הוחתם דילן בחברת קולומביה רקורדס על ידי המפיק ומגלה הכשרונות, ג'ון האמונד והחל לעבוד על אלבום בכורה. החתמתו של אומן אוונגרד כמו דילן בחברה שייצגה את עולם מוזיקת הפופ ההמונית הייתה אירוע יוצא דופן, והרבה מחבריו בקהיליית המחאה הניו-יורקית קינאו בדילן על כך וטענו שהוא אופורטוניסט ובוגד בדרך שהם מייצגים.

באותה תקופה היו שירתו ושיריו בוסריים, ואלבומו הראשון "Bob Dylan" מ-1962 היה תערובת של פולק מסורתי, שירי בלוז וגוספל עם מעט חומר מקורי. ב-1962 חתם דילן על חוזה ניהול עם אלברט גרוסמן שהיה למנהלו במשך שנות השיא שלו עד 1970. לגרוסמן היה חלק משמעותי בקריירה של דילן, הן מבחינת העימותים שהיו לשניים והן מבחינת נאמנותו לדילן ולרעיונות שייצג. על רקע עימותים שהיו לגרוסמן עם המפיק המוזיקלי של דילן, ג'ון האמונד, פוטר זה במהלך העבודה על האלבום השני של דילן ובמקומו החל לעבוד טום וילסון שבא מתחום הג'אז.

המחאה

בוב דילן וג'ואן באאז במהלך "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות", 28 באוגוסט 1963

	בוב דילן - "Blowin' in the Wind" שיר מחאה מ-1963 המציג שאלות פילוסופיות אוניברסליות בנוגע לשלום, מלחמה וחירות. אחד מלהיטיו הגדולים של דילן עד היום. (17 שניות מתוך 2:48)
לעזרה בהפעלת הקבצים

בשנת 1963 כבר היה דילן פעיל משמעותי בתנועה לזכויות האזרח. הוא הופיע בכינוסים חשובים, בין היתר בוושינגטון, בכינוס בו נאם מרטין לותר קינג את נאום "יש לי חלום" המפורסם שלו.

בתחילת 1963 הוציא דילן את האלבום "The Freewheelin' Bob Dylan" שהצליח מאוד והיה לאלבומו המוצלח עד יציאת "Highway 61 Revisited" ב-1965. באלבומו "The Times They Are A-Changin" הציג דילן השקפה פוליטית, מתוחכמת וצינית יותר על החיים. האלבום עסק בנושאים קשים כרצח של פעיל זכויות האזרח מדגר אוורס, התפוררות קהילות הכורים והחוואים המסורתיות וכלל את השיר "The Lonesome Death of Hattie Carroll", המתאר רצח של משרתת בידי אדוניה (במרומז רצח של שחורה בידי לבנים).

לקראת סוף השנה החל דילן למאוס בתווית "הקול של הדור" שהודבקה לו, הוא השתכר והעליב חברי אגודה לזכויות אזרח שהעניקו לו את "אות תומאס פיין" מעט לאחר רצח ג'ון פ. קנדי, ואמר כי הוא רואה משהו מעצמו ברוצח אוסוולד. היה זה ברור כי דרכיהם של דילן והתנועה לזכויות האזרח נפרדו.

אלבומו הבא, "Another Side of Bob Dylan" אכן היה רך יותר מקודמו, עם שירי אהבה ופרידה מחברתו הוותיקה סוזי רוטולו. נגינת הפסנתר שלו כבר ניבאה את חזרתו למחוזות הרוק מאוחר יותר, ושירים כ "Chimes of Freedom" הציגו את דילן מהסוג החדש: ארכני ואימפרסיוניסטי, בסגנון שאלן גינסברג הגדיר מאוחר יותר כ"שרשרת של הבזקי תמונות".

התפתחותו האמנותית של דילן הייתה כה מהירה בתקופה זו, שהוא הותיר את מבקריו ומעריציו הרחק מאחוריו. אלבומו "Bringing It All Back Home" ממרץ 1965 היה קפיצה נוספת קדימה. אלבום זה הושפע רבות מהביטלס (שהושפעו בעצמם מדילן), מצ'אק ברי וממוזיקת הרוק. באלבום כבר ניתן לשמוע את המעבר של דילן לגיטרה חשמלית ושירים קצביים ומהירים. הנושאים נותרו "דילניים" מובהקים, עם ההומור היבש והדמויות הגרוטסקיות.

ביולי 1965 הופיע דילן בפסטיבל הפולק של ניופורט (במסגרתו "הוכתר" בשנתיים הקודמות כ"קולו של הדור"), אך במקום לתת הפועת פולק אקוסטית, השתמש בגיטרה חשמלית ואורגן המונד. יחד עמו הופיעו מייק בלומפילד בגיטרה ואל קופר באורגן. חלק גדול מן הקהל במקום ובפרט הוותיקים שבהם, ראו בהופעה החשמלית בגידה ברעיון הפולק וביקשו לגרש את דין מן הבמה או לנתק לו את זרם החשמל.

הפסגה והנפילה

בהתעלם מהביקורות השליליות שהוטחו בו מדי פעם, המשיך דילן ליצור בקצב מהיר במהלך 1965 ו-1966. הסינגל "Like a Rolling Stone" היה להמנון נוער ולהיט רדיו בארצות הברית, אף על פי שהתארך מעל לשש דקות. הצליל הייחודי עם ריף האורגן הפשוט היה לסימן ההיכר של אלבומו הבא, " Highway 61 Revisited", שנקרא על שם כביש 61 המוביל ממינסוטה מולדתו אל ערש המוזיקה של ניו אורלינס. האלבום הסתיים בשיר הארכני והאפוקליפטי "Desolation Row", בו הושפע דילן ישירות (ואף התייחס) לעזרא פאונד וט. ס. אליוט.

לאחר צאת האלבום חיפש דילן להקה להופעות, ומצא את ההוקס ("The Hawks", שמאוחר יותר נקראו "הבנד"), שניגנו אז עם זמר הרית'ם אנד בלוז רוני הוקינס. עמם הוא יצא להופעות באוגוסט וספטמבר 1965, אך הקהל התאכזב וגירש אותם מהבמה לאחר שציפה להופעת דילן הטרובדור של שנים עברו. דילן חזר לאולפן באוקטובר והחל בעבודה על האלבום הכפול "Blonde On Blonde".

נגני "הבנד" שייפו את הצליל האופייני של דילן למה שהוא כינה "אותו צליל כספית פראי ודק" והביאו את "בלונד און בלונד" למעמד של אלבום קלאסי הנכלל לעיתים קרובות ב"חמשת התקליטים הגדולים של כל הזמנים". האלבום התעלה על קודמיו והסוריאליזם התמתן לטובת אנושיות וקוהרנטיות גדולה יותר, עם קריצות ברורות לביטלס ולאמנים אחרים (למשל בשיר I Want You). בחייו הפרטיים, נישא דילן בסודיות לשרה לואנדס ב-22 בנובמבר 1965.

מסע ההופעות הקדחתני בעקבות האלבום התפרס גם לאירופה ואוסטרליה בקיץ 1965. זכורה במיוחד ההופעה במנצ'סטר שבה צעק מעריץ מהקהל לדילן "Judas!" (יהודה איש קריות), וזה בתגובה צעק לו "שקרן!" ודרש מהלהקה לנגן חזק יותר כדי להחריש את קריאות הבוז. אירועים אלה ואחרים הניעו את המתופף לבון הלם לפרוש מהלהקה.

באותה תקופה הלך והתגבר הלחץ על דילן לסיים ולהפיק את הפואמה הארוכה שלו, "טרנטולה". על פי עדויות מקורבים, צריכת הסמים והאלכוהול שלו הגיעה לרמות מסוכנות וחייו האישיים והמקצועיים נקלעו למערבולת. ב-29 ביולי 1966, הוא איבד שליטה בעת שרכב על אופנוע הטריומף 500 שלו ונפצע. דילן ניצל את תקופת ההחלמה מהפציעה על מנת להרגע מלחצי ההופעות והתקליטים.

לאחר ששכנע את לבון הלם לחזור ללהקה, עברה הלהקה יחד להתגורר בבית גדול וורוד שכונה "Big Pink", שם החלו להקליט יחד באווירה רגועה יותר שהניבה רבים מלהיטי הפולק של דילן, שיצאו ב-1975 באוסף "The Basement Tapes".

יצירתו "הרשמית" של דילן הושפעה גם היא בעקבות התאונה. באלבומו הבא "John Wesley Harding" מ-1967, ניכרת השפעה ביבלית משמעותית, כמו למשל בשיר "All Along The Watchtower" שהתפרסם בביצועו של ג'ימי הנדריקס. דילן תכנן שהעיבודים הרזים של שירי האלבום יועשרו בעריכה בתוספת נגינת הלהקה, אך הלהקה החליטה להשאירם במתכונת המקורית. העיבודים הפשוטים והמילים שנטועות עמוק במסורת היהודית סימלו את התרחקותו של דילן מסגנונו הקודם ומהרוק הפסיכדלי של שנות השישים, שהודגשה בהיעדרותו של דילן מפסטיבל וודסטוק ב-1969.

האלבום השני לאחר התאונה, "Nashville Skyline" מ-1969, היה אלבום קאנטרי מסורתי שבו ביצע דילן דואט עם ג'וני קאש. הלהיט "Lay Lady Lay" זיכה את דילן במעריצים חדשים מחוגי הקאנטרי ודילן שב להופיע באותה שנה בפסטיבל הרוק באי וייט.

באוגוסט 1971 הופיע דילן בהפתעה במופע הצדקה הקונצרט למען בנגלדש שאורגן על ידי ג'ורג' האריסון, שאף הוקלט על ידי פיל ספקטור ויצא על גבי אלבום משולש בשם "המופע למען בנגלדש". דילן ביצע חמישה שירים, בליווי האריסון, רינגו סטאר ולאון ראסל. האלבום אף זכה בפרס גראמי בקטגוריית אלבום השנה.

שנות ה-70

בשנות ה-70 המוקדמות טענו המבקרים כי עבודתו של דילן הייתה מגוונת, בלתי צפויה ובאיכות משתנה. "מה זה החרא הזה?" שאל גריל מרקוס, מבקר המוזיקה של מגזין הרולינג סטון, בתגובה לאלבום "Self Portrait". האלבום הכפול כלל רק כמה שירים חדשים ולא התקבל היטב גם אצל מעריצי דילן הנאמנים. מאוחר יותר באותה שנה הוציא דילן אלבום בשם "New Morning", מה שרבים החשיבו כחזרה לתפוקה הדילנית.

ב-1972 יצר דילן את הפסקול לסרטו של סם פקינפה, "Pat Garrett and Billy the Kid" ואף השתתף כשחקן משנה כאחד מחברי הכנופיה. השיר מתוך הפסקול, Knockin' on Heaven's Door זכה לעשרות גרסאות כיסוי במשך השנים, הותיר רושם גדול יותר מהסרט עצמו, והיה לאחת מהקלאסיקות של הרוק האמריקאי.

בוב דילן וחברי להקת הבנד בהופעה בשיקגו, 1974

לאחר שהחוזה עם "קולומביה רקורדס" פג, דילן חתם עם דייוויד גפן וחברתו החדשה "Asylum". הוא הקליט את האלבום "Planet Waves" יחד עם חברי הבנד, תוך כדי חזרות לסיבוב הופעות. האלבום כלל שתי גרסאות לשיר "Forever Young", שנחשב גם הוא לקלסיקה דילנית. במקביל הוציאה קולומביה רקורדס אלבום שכלל בעיקר גרסאות כיסוי לשירי דילן, מה שנראה כתגובה ילדותית לחתימתו של דילן אצל החברה המתחרה. בינואר 1974 דילן והבנד פתחו במסע הופעות מתוקשר מחוף לחוף בצפון אמריקה. היזם ביל גראהם טען כי כמות האנשים שביקשו לקנות כרטיסים הייתה הגדולה מאי פעם. סיבוב ההופעות תועד באלבום "Before the Flood", אך דילן סירב להפיק סרט מקביל.

לאחר סיבוב ההופעות, התפרסם בתקשורת כי דילן ואשתו נפרדו. דילן מילא מחברת אדומה קטנה בשירים על בעיות הנישואים שלו, שהפכה לאלבום "Blood on the Tracks" בספטמבר 1974. השמועות על האלבום התפשטו מהר והציפיות היו גבוהות, אך דילן עיכב את הוצאת האלבום והקליט את חציו מחדש במיניאפוליס בסוף אותה שנה. כשיצא לבסוף בתחילת 1975, "Blood on the Tracks" קיבל ביקורות מעורבות. למרות זאת, האלבום נחשב לאחד ההישגים הגדולים של דילן, המשתווה לעבודתו בשנות ה-60.

בוב דילן יחד עם המשורר אלן גינסברג, במהלך סבב ההופעות Rolling Thunder Revue אשר נערך במהלך 1975

באותו קיץ, כתב דילן את שיר המחאה המוצלח הראשון שלו מזה 12 שנה, "Hurricane". השיר עסק במתאגרף רובין קרטר שכונה בשם זה והואשם ברצח משולש בניו ג'רזי. דילן ביקר את קרטר בבית הסוהר והשתכנע כי הטענות נגדו שקריות, וכתב את השיר כדי להציג את חפותו לעולם. למרות אורכו (8 וחצי דקות), השיר יצא בהצלחה כסינגל ובוצע בכל ההופעות בסיבוב של אותה שנה שנקרא Rolling Thunder Revue וכלל גם אומנים נוספים כגון ג'ואן באאז. השיר יצא גם באלבום המצליח של דילן "Desire", שנחשב לאחד האלבומים המוצלחים של דילן בשנות השבעים. באלבום זה נעשה שימוש נרחב בכינורות.

ב-1978 הוציא דילן את Street Legal, אשר הכיל מוזיקה בהשראת הפופ המבוגר של אותה תקופה (כדוגמת ניל דיאמונד). האלבום לא זכה להצלחה כקודמו וסבל מאיכות הקלטה נמוכה. דילן יצא לסיבוב הופעות עם שירי האלבום וכן גרסאות מעובדות של שיריו הישנים. הסיבוב כלל גם ביצוע של השיר Stepchild, אשר דילן לא הקליט מעולם והופיע באלבום של סולומון בורק בשנת 2000.

ההתנצרות

עבודתו של דילן בשנות ה-70 המאוחרות ותחילת שנות ה-80, הושפעה רבות ממהפך שעבר ב-1979 כאשר הכריז כי הוא "נולד מחדש" כנוצרי. הוא הוציא שני אלבומים בעלי אופי דתי לגמרי ושלישי שרובו כזה. מביניהם הראשון: "Slow Train Coming" (בהפקתו של ג'רי וקסלר היהודי), בדרך כלל נחשב כמוצלח ביותר, וזיכה אותו בפרס גראמי כזמר השנה. האלבום השני, "Saved", לא זכה להצלחה מיוחדת. במשך סיבוב ההופעות שהתחיל בסתיו של שנת 1979 עד לאביב שנת 1980, דילן סירב לנגן מוזיקה "חילונית" ונשא "דרשות" מעלי גבי הבמה, כגון:

"לפני שנים הם נהגו לומר שאני נביא... אני נהגתי לומר: לא, אני לא נביא, הם אמרו: כן, אתה כן, אתה כן נביא. אני אמרתי: לא, זה לא אני. הם נהגו לומר: בטח שאתה נביא. הם שכנעו אותי שאני נביא. עכשיו אני יוצא ואומר כי ישו הוא התשובה. עכשיו הם אומרים: בוב דילן הוא לא נביא. הם פשוט לא יכולים לסבול את זה." (25 בינואר 1980, הופעה באומהה)

המהפך הדתי של דילן גרר תגובות של חוסר אמון מצד חלק ממעריציו והמוזיקאים של התקופה. ג'ון לנון, לדוגמה, הקליט שיר בשם "Serve Yourself", פרודיה אתיאיסטית על שירו הדתי של דילן "Gotta Serve Somebody".

שנות השמונים

בוב דילן בהופעה בטורונטו, 1980

לאחר "Saved" שנכשל, הוציא דילן את אלבומו האחרון בתקופת הנצרות שלו. האלבום, "Shot Of Love", יצא באוגוסט 1981 ואף כשל יותר מקודמו.

ב-1982 חזר ליהדות והחל ללמוד במרכז של חסידי חב"ד בברוקלין ואף ביקר אצל האדמו"ר מחב"ד הרב מנחם מנדל שניאורסון. באלבום מ-1982 יצא דילן בגלוי בעד ישראל באחד משיריו ובעטיפה הפנימית של האלבום נראה דילן כורע בהר הזיתים. ב-1983 הוציא דילן את אלבומו "Infidels", שזכה לביקורות טובות ולמעמד של אלבום זהב, אך לא השתווה לעבודתו בשנות השישים והשבעים.

שנות השמונים הייתה תקופה קשה עבור בוב דילן. בהתייחסו להופעתו בישראל ב-1987 טען שזוהי אחת מהופעותיו הגרועות בכל החיים.

בסוף שנות השמונים היה דילן חבר בלהקה "טרבלינג וילבוריס" יחד עם ג'ורג' האריסון ומוזיקאים נוספים. הרכב זה הוציא מספר אלבומים, והביא לדילן "פריחה מחודשת" אחרי עשור דל מבחינה מוזיקלית.

דילן המאוחר

את שנות ה-90 פתח דילן באלבום שנקרא "Under the Red Sky". האלבום הוקדש ל-"Gabby Goo Goo" והכיל מספר שירים "פשוטים" כמו "Under the Red Sky" ו "Wiggle Wiggle". ההקדשה, התברר מאוחר יותר, הייתה הכינוי של בתו של דילן בת הארבע. המיתוס כי שירי האלבום נכתבו כדי לשעשע אותה הוא בגדר אגדה בלבד.

אמנים בעלי שם רבים תרמו לאלבום, ביניהם: ג'ורג' האריסון, סלאש מלהקת Guns N' Roses, דייוויד קרוסבי, ברוס הורנסבי, סטיבי ריי ווהן ואלטון ג'ון.

בוב דילן בהופעה בסטוקהולם, 1996

בשנים הבאות דילן חזר לשורשיו. הוא הוציא שני אלבומים עם גרסאות כיסוי לשירי פולק ובלוז ישנים: "Good As I Been to You" ב-1992 ו-"World Gone Wrong" ב-1993. האלבומים כללו גרסאות כיסוי מגוונות וגיטרה אקוסטית מקורית במיוחד. יוצא דופן לסגנון השורשי הוא שיתוף הפעולה המוזיקלי בין דילן ומייקל בולטון ב-1991. השיר שנקרא "Steel Bars" ויצא באלבום של בולטון בשם "Love & Tenderness". הקונצרט מ-1995 שביצע דילן עבור MTV Unplugged והאלבום שהופק ממנו היווה את החומר החדש היחיד של דילן בתקופה זו. בפועל ניתן לראות אלבום זו כאוסף מיטב שירי דילן, למעט שיר ישן שיצא באלבום לראשונה בשם "John Brown", סינגל מ-1963 שעוסק בזוועות המלחמה והמדיניות שמובילה אליה.

דילן חזר לאולפן ההקלטות בינואר 1997 עם מצבור חדש של שירים שעל פי הדיווחים כתב בעת שהיה נצור בביתו במינסוטה עקב סופת שלגים. באביב של אותה שנה, לפני צאת האלבום החדש, אושפז בעקבות זיהום מסוכן בלב. סיבוב ההופעות המתוכנן לאירופה בוטל, אך דילן התאושש במהרה. כשהשתחרר מבית החולים דווח שאמר: "באמת חשבתי שעוד מעט ואפגוש את אלביס". בקיץ כבר חזר לעצמו, ובסתיו הופיע בפני האפיפיור באיטליה. האלבום שהוצאתו נדחתה, יצא לבסוף בספטמבר; היו אלה השירים החדשים הראשונים של דילן מזה 7 שנים. "Time Out of Mind" כלל שירים על אהבה נכזבת והרהורים על המוות והצליח הרבה מעבר לצפוי, במיוחד בקרב הדור הצעיר. אלבום זה זיכה את דילן לראשונה בפרס גראמי בקטגוריית האלבום הטוב ביותר של השנה. השיר "Make You Feel My Love" הניב יותר רווחים מכל שיר אחר של דילן מאז שנות ה-60 וזכה לגרסאות כיסוי של גארת' ברוקס ובילי ג'ואל.

2000 והלאה

ב-2001 שירו של דילן "Things Have Changed", שנכתב עבור פסקול הסרט "Wonder Boys", זכה בפרסי גלובוס הזהב והאוסקר בקטגוריית השיר הטוב של השנה. על פי השמועות, דילן נושא עמו את פסלון האוסקר בסיבובי ההופעות שלו ומונח על אחד המגברים במשך ההופעה.

ב-11 בספטמבר של אותה שנה הוציא דילן את האלבום "Love and Theft". האלבום כולל מגוון סגנונות ואף חזר לחלק מהמקורות המוזיקליים שלו. האלבום הופק על ידי דילן עצמו תחת שם העט "Jack Frost", זכה לשבחים רבים, היה מועמד למספר פרסי גראמי ואף נמכר היטב. שערורייה זוטא התעוררה כאשר התגלה דמיון בין מילות השיר "Floater" למילים מתוך ספרו של הסופר היפני, גוניצ'י סגה, "ווידוים של יאקוזה". לא ברור האם דילן במתכוון לקח טקסט מתוך הספר או שזהו צירוף מקרים.

ב-2003 דילן כתב והפיק סרט יחד עם במאי הטלוויזיה לארי צ'ארלס בשם "מחופשים ואנונימיים" (בו גם שיחק בתפקיד הראשי) תחת השמות הבדויים "Rene Fontaine" ו-"Sergei Petrov". כמו חלק גדול משיריו, הסרט היה קשה להבנה וגרר ביקורות מעורבות ותפוצה מוגבלת בבתי הקולנוע.

סרטו הביוגרפי של מרטין סקורסזה על דילן, "No Direction Home", הוצג לראשונה ב-26 ו-27 בספטמבר 2005 בערוצי הטלוויזיה BBC2 באנגליה ו-PBS בארצות הברית. DVD של הסרט יצא לחנויות ב-20 בספטמבר 2005 עם פסקול שיצא ב-20 באוגוסט של אותה שנה. הסרט זכה בפרס פיבודי לסרט התיעודי הטוב של שנה באפריל 2006.

בוב דילן (משמאל) בהופעה בטורונטו מ-2006

דילן עצמו חזר לאולפן ההקלטות ב-2005. הוא הקליט לפחות שיר אחד בשם "Tell Ol' Bill" עבור הסרט "North Country". בפברואר 2006 הקליט בניו יורק מספר שירים עבור אלבום חדש שיצא בשם "Modern Times" באוגוסט 2006. באפריל החל דילן בסיבוב ההופעות שלו ברינו, נבדה, שהגיע לאירופה בקיץ. במאי פצח בקריירה רדיופונית בתור מנחה של תוכנית רדיו שבועית בשם "Theme Time" המשודרת ברדיו הלוויני בערוץ XM.

ב-2007 יצא סרט בשם "אני לא שם" ("I'm Not There"). הסרט עושה שימוש ב-6 דמויות שונות כדי לבטא תקופות שונות בחייו של דילן. הסרט בוים על ידי טוד היינס ובכיכובם של קייט בלנשט, הית' לדג'ר, כריסטיאן בייל וריצ'רד גיר.

ב-2008 זכה דילן בציון לשבח מטעם ועדת פרס פוליצר, "על תרומתו הגדולה למוזיקה הפופולרית ולתרבות האמריקאית על ידי המילים ליצירותיו וכשרונו הפואטי יוצא הדופן".

אלבום האולפן ה-33 של דילן, "Together Through Life", יצא לאור באפריל 2009. דילן סיפר בראיון כי העבודה על האלבום החלה בעקבות בקשה של הבמאי רוברט דאהן לשיר עבור סרטו החדש, וכתוצאה מכך האלבום "תפס כיוון משלו". את מרבית המילים לשירי האלבום כתב דילן ביחד עם רוברט האנטר. האלבום הגיע בשבוע הראשון לצאתו לראש טבלת המכירות של בילבורד 200, וכך הפך דילן, שהיה אז בן 68, לאמן המבוגר ביותר שהגיע למקום הראשון בדירוג זה.

דילן הוציא שני ספרי ילדים: "Forever Young" ב-2008 ו-"Man gave names to all the animals" ב-2010. הוא עוסק גם בציור ב-40 השנים האחרונות, ותערוכות מציוריו הוצגו ברחבי העולם ואף הוצאו בספרים. כך למשל, הוצגה ב-2010–2011 תערוכה בגלריה הלאומית של דנמרק, ובה אוסף ציורים שלו מנופי ברזיל.

ב-2012 העניק נשיא ארצות הברית ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית לדילן, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

ב- 4 בנובמבר 2013 הוציאה חברת קולומביה אוסף של כל תקליטי דילן (Bob Dylan Complete Album Collection: Vol. One) הכולל את 35 אלבומי האולפן של דילן, 6 אלבומים מהופעות חיות ואלבום של סינגלים ושירים אחרים שלא מצאו את מקומם באלבום עד הוצאה זאת. על מנת לקדם את הוצאת האלבום הזה הוציאה לאור חברת קולומביה קליפ חדשני לשיר "Like a Rolling Stone" אותו יצר הבמאי הישראלי וניה הימן, הקליפ איפשר לצופים להחליף בין 16 ערוצי טלוויזיה שבכולם דמויות עושות ליפ סינק לשירו בן ה-48 של בוב דילן. בדצמבר 2013 זכה הקליפ לתואר קליפ השנה של Time Magazine.

בפברואר 2015 דילן הוציא לאור אלבום בשם "Shadows In The Night", שכלל גרסאות כיסוי לשיריו של פרנק סינטרה. הרעיון המקורי עורר תמיהה בקרב המבקרים והמעריצים, שכן קולו המחוספס של דילן לא הולם את קולו העדין והמדויק של סינטרה, אך האלבום זכה לתשבחות על העדינות בה עיבד דילן את שיריו של סינטרה באמצעות להקה בת 5 נגנים שניגנה בהקלטה אחת את כל השירים. זאת בניגוד לסינטרה, שהיה מלווה באורקסטרות שלמות. דילן נימק את הבחירה בשיריו של סינטרה בשל היותם שירי הילדות שלו.

באוקטובר 2016 הודיעה ועדת פרס נובל על זכייתו בפרס נובל לספרות, על מילותיהם של שיריו. בוב דילן בחר לא להגיע לטקס חלוקת הפרס בסטוקהולם, שהתקיים ב-10 בדצמבר 2016, ובו ביצעה הזמרת פטי סמית את שירו "גשם כבד עומד ליפול". בטקס הוקרא מכתב התודה של דילן לוועדת הפרס על ידי שגרירת ארצות הברית בשוודיה. זאת פעם ראשונה בהיסטוריה שאמן מעולם המוזיקה מקבל הכרה על ידי פרס נובל.

דילן, יהדות וישראל

לאורך חייו קיים בוב דילן יחסים מורכבים עם היהדות וישראל. הוא נע מהכחשה, להתנצרות, חסידות ואף כתיבת שירים למען "החייל הישראלי". עבור רבים נחשב דילן למייצג של היהדות האמריקאית. בתחילת הקריירה שלו, עם עזיבתו את ביתו במינסוטה, נחשב דילן למי שהכחיש או לפחות ניסה להסתיר את יהדותו, כדי להפוך להיות "אמריקאי אמיתי".

בסוף שנות השישים ותחילת השבעים החל דילן לחקור את יהדותו. ביום הולדתו ה-30 אף ביקר בישראל ובדק אפשרות לעבור לקיבוץ וביקר בקיבוץ עין דור, אצל דוד ילין (Bob Yellin), נגן בנג'ו אשר הכיר מתחילת שנות ה-60 בניו יורק.

ב-1978 התנצר דילן לעיני התקשורת.

ב-1982 החלו שמועות שדילן "חזר" ליהדות והחל ללמוד אצל חסידי חב"ד מברוקלין. באלבום "Infidels" מ-1982 יצא דילן בעד ישראל בשירו "Neighborhood Bully" (בריון השכונה) ובעטיפה הפנימית של האלבום נראה דילן כורע בהר הזיתים. באותה שנה אף ביקר שנית בישראל לרגל בר המצווה של בנו והצטלם ליד הכותל המערבי. השיר גרם לגל של תגובות שליליות מצד אנטי-ציוניים כלפי דילן. השיר חודש בגרסה עברית על ידי אריאל זילבר באלבומו "אנבל".

ב-1988 דילן ניגן במפוחית עבור התרמה טלפונית של חסידי חב"ד לצלילי השיר הבה נגילה.

בשנת 1992 אף ביקר אצל האדמו"ר מלובביץ' וקיבל ממנו ברכה. כמו כן ישנן שמועות רבות על השתתפותו במנייני תפילה ובאירועים יהודיים שונים.

במרץ 2011 פרסם ה"דיילי מייל" הבריטי כי יש בידיו תמונות שהן ההוכחה הראשונה לטענת העיתון, שדילן שב לזרועות היהדות, העיתון פרסם תמונות שלו, יוצא מבית כנסת בלוס אנג'לס, כשהוא מסתתר תחת קפוצ'ון.

דילן הופיע בישראל שלוש פעמים: ב-1987, ב-1993 וב-2011.

בספטמבר 1987 דילן הופיע בפארק הירקון בתל אביב ובבריכת הסולטן בירושלים. ההופעה בתל אביב נקטלה על ידי מרבית המבקרים. דילן עצמו, כשנשאל על כך, הצהיר שההופעה בתל אביב הייתה הגרועה ביותר שנתן. ההופעה בירושלים נקטעה באיבה על ידי קצר חשמלי, לאחר 13 שירים בלבד.

ביוני 1993 בוב דילן חזר ארצה והופיע בהיכל התרבות בתל אביב, באצטדיון הכדורגל בבאר שבע ובנמל חיפה. הופעות אלה התקבלו הן אצל הקהל והן אצל מבקרי המוזיקה בחום רב. העיתון "מעריב" כתב לאחר ההופעה בתל אביב "בוב דילן הרוויח כל קמט ביושר".

ביוני 2011 הופיע דילן באצטדיון רמת גן מול קהל של 20,000 צופים בלבד, מתוך 30,000 כרטיסים שהוצעו למכירה. חלק מן הקהל הגיב באכזבה מההופעה, בה דילן לא פנה כלל אל הקהל. חלקו האחר שיבח את ההופעה בה דילן ניגן קטעים ארוכים יחסית בגיטרה, במפוחית ובאורגן המונד.

השפעתו העצומה של דילן ניכרת גם במוזיקה הישראלית. אמנים רבים תרגמו וביצעו גרסאות כיסוי לשיריו, בהם מאיר אריאל, אביב גפן, אהוד בנאי, הדג נחש, משינה, רמי קלינשטיין, שלום חנוך, אריאל זילבר, דויד ברוזה, דני ליטני, יהודה עדר, שלומי שבן, ושי גבסו. להקת פרויקט הגומיה אף הוציאה אלבום שכולו גרסאות כיסוי בעברית לשיריו. יהונתן גפן תרגם כמה משיריו של דילן לעברית. מבחינה מוזיקלית, דילן נתפס אצל אמנים ישראליים רבים כשילוב בין משורר מחאה לזמר פולק, ורבים ניסו לחקות את סגנונו. במיוחד התבלט בכך מאיר אריאל, שנחשב ל"דילן הישראלי" בעיני רבים. אריאל הכיר את דילן באופן אישי וטען לא אחת כי היה מקור ההשראה העיקרי שלו. בהופעותיו נהג לבצע גרסה מתורגמת לשיר "Knockin' on Heaven's Door" אשר נקראת "טוק טוק טוק על דלתי מרום".

דיסקוגרפיה

אלבומים Bob Dylan 1962 The Freewheelin' Bob Dylan 1963 The Times They Are A-Changin 1964 Another Side Of Bob Dylan 1964 Bringing It All Back Home 1965 Highway 61 Revisited 1965 Blonde On Blonde 1966 John Wesley Harding 1967 Nashville Skyline 1969 New Morning 1970 Self Portrait 1970 Pat Garrett & Billy the Kid 1973 Dylan 1973 Planet Waves 1974 The Basement Tapes 1975 (במשותף עם הבנד) Blood On The Tracks 1975

Desire 1976 Street Legal 1978 Slow Train Coming 1979 Saved 1980 Shot of Love 1981 Infidels 1983 Empire Burlesque 1985 Knocked Out Loaded 1986 Down In The Groove 1988 Oh Mercy 1989 Under the Red Sky 1990 Good As I Been To You 1992 World Gone Wrong 1993 Time Out of Mind 1997 Love And Theft 2001

Modern Times 2006 Together Through Life 2009 Christmas in the Heart 2009 2012 Tempest 2015 Shadows in the Night 2017 Triplicate הופעות Renaldo And Clara 1975 Before the Flood 1974 (במשותף עם הבנד) Hard rain 1976 Bob Dylan at Budokan 1979 Real Live 1984 Dylan & The Dead 1989 (במשותף עם גרייטפול דד) The 30th Anniversary Concert Celebration 1993 MTV Unplugged 1995 The Bootleg Series Vol. 5: Bob Dylan Live 1975, The Rolling Thunder Revue 2002 The Bootleg Series Vol. 6: Bob Dylan Live 1964, Concert at Philharmonic Hall 2004 Live at The Gaslight 1962 2005

אוספים Bob Dylan's Greatest Hits 1967 Bob Dylan's Greatest Hits Vol. II 1971 Bob Dylan's Greatest Hits Volume 3 1994 The Bootleg Series Vol. 4: Bob Dylan Live 1966, The "Royal Albert Hall" Concert 1998 The Essential Bob Dylan 2000 The Bootleg Series Vol. 7: No Direction Home: The Soundtrack 2005 The Best of Bob Dylan 2005 Dylan 2007 The Bootleg Series Vol. 8: Tell Tale Signs 2008 מארזי תקליטורים Biograph 1985 The Bootleg Series Volumes 1-3 (Rare & Unreleased) 1961-1991 1991 מארזי DVD Hard To Handle 1986 The 30th Anniversary Concert Celebration 1993 MTV Unplugged 1995

לקריאה נוספת

• בוב דילן, כרוניקות חלק 1, מאנגלית: ירון פריד. עריכת תרגום: אורי משגב. הוצאת מודן, 2007.
• Clinton Heylin, Bob Dylan: Behind the Shades Revisited. Perennial Currents, 2003
• Bob Dylan, Chronicles: Volume 1. Simon and Schuster, October 5, 2004

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של בוב דילן
• Isis Magazine כתב עת לחקר פועלו של בוב דילן
• בוב דילן, באתר פרס נובל (באנגלית)

ניתוח וביקורת יצירתו

• סטיבן חזו ארנוף החיים הדתיים שמחוץ לחוק, דעות 30, באתר נאמני תורה ועבודה
• אורי משגב / צילומים: רויטרס, בכמה דרכים צריך אדם ללכת לפני שתקרא לו אידיוט, באתר ynet, 27 באפריל 2008
• שרון מולדאבי, ‏בוב היקר, באתר גלובס, 29 באוקטובר 2008
• שרון מולדאבי, ‏ניו דילן, באתר גלובס, 26 באפריל 2009
• רון מיברג, בוב דילן כקאובוי של חצות, באתר nrg‏, 1 במאי 2009
• אמרי מרמור‏, בוב דילן ב"Tempest": מרסק לקרשים גם אם אינו קלאסיקה, באתר וואלה‏, 18 בספטמבר 2012
• אורי משגב, הטעות של בוב דילן, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2012
• שחר רן‏, מועדון בלוז: אלבום הקאברים החדש של דילן מפתיע, באתר וואלה‏, 03 בפברואר 2015
• עמוס הראל, מה אפשר היה ללמוד מהנאום הנדיר של בוב דילן, באתר הארץ, 9 בפברואר 2015

על כרוניקות, האוטוביוגרפיה של דילן

• ארי קטורזה, התשובה עפה ברוח, באתר ynet, 30 באפריל 2007
• אורי דישון, התשובה מופרחת ברוח, באתר nana10‏, 11 באפריל 2007
• ארז שוייצר, המוזיקה היא לא רק אמנות גדולה, היא שער לגאולה, באתר הארץ, 4 ביוני 2007
• בוב דילן / כרוניקות חלק 1, דן לחמן, אימגו

על דילן והדת

• לארי יודלסון, דילן והיהודים באתר "רדיו חזק"
• אלי אשד, "שבעים הפנים של בוב דילן" באתר "יקום תרבות"
• התחנות היהודיות של בוב דילן, באתר בית התפוצות, מאי 2017

סיקור יום הולדת 70

• סיקור מיוחד: בוב דילן בן 70, באתר וואלה‏
• כתבי הארץ במלאת שבעים להולדתו של בוב דילן

בעקבות זכייתו בפרס נובל

• יואב קוטנר, השפעה שאין דומה לה, באתר ישראל היום, 13 באוקטובר 2016
• יהודה עדר‏, "הוא היה הכת הסודית שלי": יהודה עדר כותב על בוב דילן, באתר וואלה‏, 13 באוקטובר 2016
• דודי פטימר, מה עושה את בוב דילן לראוי לפרס נובל לספרות?, באתר nana10‏, 14 באוקטובר 2016
• בוב דילן בעברית: מיטב הביצועים לשירים של חתן פרס נובל בשפת הקודש, באתר מעריב אונליין, 14 באוקטובר 2016
• סוכנויות הידיעות, בהיעדרו: נובל לספרות הוענק לבוב דילן, באתר ynet, 10 בדצמבר 2016

משיריו

• בוב דילן, תרגם אלמוג בהר, עוֹד כּוֹס קָפֶה אַחַת לִפְנֵי שֶׁאֶעֱזֹב - בוב דילן בעברית, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2016