שלום עכשיו – הבדלי גרסאות
מ ←פתיח |
טוסברהינדי (שיחה | תרומות) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד |
||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
===ייסוד התנועה=== |
===ייסוד התנועה=== |
||
בחודש מרץ 1978, בעקבות ביקור סאדאת בישראל, פנו 348 חיילים וקצינים ב[[מילואים]] ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[מנחם בגין]], בקריאה שיחתור לשלום עם מצרים ויעדיף את השגת השלום על פני קיום יישובים מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]]. בעקבות מכתב זה, שנודע בשם "[[מכתב הקצינים (1978)|מכתב הקצינים]]", הוקמה תנועת "שלום עכשיו", לפעולה לגיוס תמיכה ציבורית ב"תהליך השלום", גם במחיר של ויתור על שטחים{{הערה|{{דבר||צפוי גל של פרסומים נגד מדיניות החוץ של הממשלה|1978/03/08|00108}}}}{{הערה|{{דבר|נחום ברנע|יונים עם טיפת ניחוח ברוט|1978/03/10|03300}}}}. ב[[הפגנה]] שהתקיימה ב[[כיכר מלכי ישראל]], קראו המשתתפים לראש הממשלה, מנחם בגין, להגיע לשלום עם מצרים בתמורה להחזרת [[סיני]]{{הערה|{{דבר||ארליך: פוטש; הקצינים: שיתנצל|1978/04/04|00204}}}}. את הלוגו המפורסם של "שלום עכשיו", המשלב בין "[[אות קורן]]" לגופן "חיים", יצר ה[[גרפיקאי]] [[דוד טרטקובר]]{{הערה|{{הארץ||"שלום עכשיו" - דוד טרטקובר, 1978|1.1101308|26 באפריל 2006}}}}. |
בחודש מרץ 1978, בעקבות ביקור סאדאת בישראל, פנו 348 חיילים וקצינים ב[[מילואים]] ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[מנחם בגין]], בקריאה שיחתור לשלום עם מצרים ויעדיף את השגת השלום על פני קיום יישובים מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]]. בעקבות מכתב זה, שנודע בשם "[[מכתב הקצינים (1978)|מכתב הקצינים]]", הוקמה תנועת "שלום עכשיו", לפעולה לגיוס תמיכה ציבורית ב"תהליך השלום", גם במחיר של ויתור על שטחים{{הערה|{{דבר||צפוי גל של פרסומים נגד מדיניות החוץ של הממשלה|1978/03/08|00108}}}}{{הערה|{{דבר|נחום ברנע|יונים עם טיפת ניחוח ברוט|1978/03/10|03300}}}}. ב[[הפגנה]] שהתקיימה ב[[כיכר מלכי ישראל]], קראו המשתתפים לראש הממשלה, מנחם בגין, להגיע לשלום עם מצרים בתמורה להחזרת [[סיני]]{{הערה|{{דבר||ארליך: פוטש; הקצינים: שיתנצל|1978/04/04|00204}}}}. את הלוגו המפורסם של "שלום עכשיו", המשלב בין "[[אות קורן]]" לגופן "[[חיים (גופן)|חיים]]", יצר ה[[גרפיקאי]] [[דוד טרטקובר]]{{הערה|{{הארץ||"שלום עכשיו" - דוד טרטקובר, 1978|1.1101308|26 באפריל 2006}}}}. |
||
עם מייסדי התנועה נמנים [[צלי רשף]], שהיה דובר התנועה{{הערה|{{מעריב|יוסף וקסמן|שלום עכשיו: נטפלים אלינו|1979/01/23|00614}}}}{{הערה|{{דבר|טדי פרויס|מעבר לכתלי הפרלמנט|1979/06/14|01302}}}}, [[יולי תמיר]], [[אבשלום וילן]], [[עמירם גולדבלום]], [[ערן שנדר]], [[יוסי בן-ארצי]]{{הערה|{{דבר||רבבות בעצרת שלום עכשיו|1978/09/03|00107}}}}, [[דדי צוקר]]{{הערה|{{מעריב|צבי זינגר|דדי שוחח עם גאלי בארבע עיניים בקאהיר|1979/05/16|00306}}}}, [[עמר בר-לב]], [[עמרי פדן]]{{הערה|{{מעריב|סמדר שיר|צעירי תשל"ח|1978/10/10|04911}}}}, [[מוטי פרי]], עמוס אריאלי, ירון בן ארי, עדי בן ארי, [[יובל נריה]], עמרם ירושלמי, [[עדי אופיר]], [[יגאל סרנה]], [[אורלי לובין]], [[אורגד ורדימון]], גרי ברנר, גיורא יעקובוביץ ומייקל סולטמן. |
עם מייסדי התנועה נמנים [[צלי רשף]], שהיה דובר התנועה{{הערה|{{מעריב|יוסף וקסמן|שלום עכשיו: נטפלים אלינו|1979/01/23|00614}}}}{{הערה|{{דבר|טדי פרויס|מעבר לכתלי הפרלמנט|1979/06/14|01302}}}}, [[יולי תמיר]], [[אבשלום וילן]], [[עמירם גולדבלום]], [[ערן שנדר]], [[יוסי בן-ארצי]]{{הערה|{{דבר||רבבות בעצרת שלום עכשיו|1978/09/03|00107}}}}, [[דדי צוקר]]{{הערה|{{מעריב|צבי זינגר|דדי שוחח עם גאלי בארבע עיניים בקאהיר|1979/05/16|00306}}}}, [[עמר בר-לב]], [[עמרי פדן]]{{הערה|{{מעריב|סמדר שיר|צעירי תשל"ח|1978/10/10|04911}}}}, [[מוטי פרי]], עמוס אריאלי, ירון בן ארי, עדי בן ארי, [[יובל נריה]], עמרם ירושלמי, [[עדי אופיר]], [[יגאל סרנה]], [[אורלי לובין]], [[אורגד ורדימון]], גרי ברנר, גיורא יעקובוביץ ומייקל סולטמן. |
||
גרסה מ־09:36, 16 ביוני 2020
שגיאות פרמטריות בתבנית:ארגון
פרמטרים ריקים [ נשיאה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| דגל | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מטה הארגון |
תל אביב-יפו |
| מייסדים | צלי רשף, יולי תמיר, אבשלום וילן, עמירם גולדבלום, ערן שנדר |
| מנכ"ל |
שקד מורג |
| תקופת הפעילות |
1978–הווה (כ־46 שנים) |
| פרסים והוקרה |
פרס אולוף פלמה (1995) |
| peacenow.org.il | |
  | |
שלום עכשיו (שמה הרשמי: ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים) היא תנועת שמאל ישראלית, המגדירה את מטרתה כ"שכנוע דעת הקהל בישראל ושכנוע ממשלות ישראל, בצורך ובאפשרות להשגת שלום צודק ופיוס היסטורי עם העם הפלסטיני ועם מדינות ערב השכנות - וזאת בתמורה לפשרה טריטוריאלית ועל יסוד העיקרון של שטחים תמורת שלום"[1].
"שלום עכשיו" נוסדה בעקבות ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל בנובמבר 1977, והתפרסמה בפעילותה נגד מלחמת לבנון הראשונה, וכעשור לאחר מכן בפעילותה בקידום תהליך אוסלו. בנוסף, התנועה מקיימת מאבק הסברתי ומשפטי נגד ההתנחלויות והרחבתן. מספר מפעיליה השתלבו במפלגות שונות, והגיעו לעמדות השפעה.
מיוני 2018 מנכ"לית התנועה היא שקד מורג[2].
היסטוריה
ייסוד התנועה
בחודש מרץ 1978, בעקבות ביקור סאדאת בישראל, פנו 348 חיילים וקצינים במילואים לראש הממשלה מנחם בגין, בקריאה שיחתור לשלום עם מצרים ויעדיף את השגת השלום על פני קיום יישובים מעבר לקו הירוק. בעקבות מכתב זה, שנודע בשם "מכתב הקצינים", הוקמה תנועת "שלום עכשיו", לפעולה לגיוס תמיכה ציבורית ב"תהליך השלום", גם במחיר של ויתור על שטחים[3][4]. בהפגנה שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל, קראו המשתתפים לראש הממשלה, מנחם בגין, להגיע לשלום עם מצרים בתמורה להחזרת סיני[5]. את הלוגו המפורסם של "שלום עכשיו", המשלב בין "אות קורן" לגופן "חיים", יצר הגרפיקאי דוד טרטקובר[6].
עם מייסדי התנועה נמנים צלי רשף, שהיה דובר התנועה[7][8], יולי תמיר, אבשלום וילן, עמירם גולדבלום, ערן שנדר, יוסי בן-ארצי[9], דדי צוקר[10], עמר בר-לב, עמרי פדן[11], מוטי פרי, עמוס אריאלי, ירון בן ארי, עדי בן ארי, יובל נריה, עמרם ירושלמי, עדי אופיר, יגאל סרנה, אורלי לובין, אורגד ורדימון, גרי ברנר, גיורא יעקובוביץ ומייקל סולטמן.
פעילות התנועה עד בחירות 1981
בראשית דרכה קראה התנועה לתמוך ביוזמת סאדאת כדי לממש את ההזדמנות ההיסטורית להשגת שלום עם מצרים. על התנועה נמנו בשלב זה פעילים ממפלגות ותנועות שונות, על בסיס מכתב הקצינים. לאחר הסכמי קמפ דייוויד המשיכה התנועה לקרוא לחתימת הסכם השלום עם מצרים באביב 1979, ולקראת מועד היציאה מסיני פעלה נגד פעולות המחאה שביקשו למנוע את הנסיגה מסיני. התנועה פעלה גם נגד ההתנחלויות שהיו בראשית דרכן. בין השאר הפגינה בשילה והציבה בכניסה ליישוב פסל שלום של יגאל תומרקין. התנועה פרסמה ניירות עמדה כגון 1000 מילים על הציונות, שבו הציגה את עקרונותיה והוקיעה את מה שתיארה כהתדרדרות בערכי הציונות שבאה לידי ביטוי במדיניות ממשלת בגין. בהמשך פרסמה את "המסמך הפלסטיני" שבו קראה למציאת דרכים להסדר עם אש"ף בתנאי שייסוג בפומבי מהטרור ויכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל. לקראת בחירות 1981 החליטה התנועה לא להפוך למפלגה. בבחירות התמודדו אחדים מראשיה, בהם עמרי פדן במפלגת העבודה, ויולי תמיר ודדי צוקר ברשימתה של שולמית אלוני.
מלחמת לבנון
במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בשנים 1982–1984, מחתה התנועה נגד השהייה בלבנון לאחר השגת מטרות המלחמה כפי שהוצהרו. שיאה של פעילות זו היה בהפגנת ה-"ארבע מאות אלף" שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל ב-25 בספטמבר, בדרישה להקים ועדת חקירה לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה.
אירוע מכונן בהתנגדות לפעילות הממשלה ותוצאותיה אירע בהפגנת התנועה שנערכה בירושלים ב-10 בפברואר 1983, שבמהלכה השליך איש הימין, יונה אברושמי, רימון יד לעבר המפגינים. אחד המפגינים, אמיל גרינצווייג, נהרג ואחדים נפצעו, בהם אברהם בורג ויובל שטייניץ[12].
שנות השמונים המאוחרות ושנות התשעים
בשנות השמונים ובראשית שנות התשעים קראה "שלום עכשיו" להכיר באש"ף כנציג הלאומי של העם הפלסטיני. התנועה תבעה ניהול משא ומתן עם ההנהגה הפלסטינית להשגת הסדר שיסיים את השליטה הישראלית בשטחים. לאורך כל שנות קיומה נאבקה התנועה בהתנחלויות, שבהן ראתה מכשול לשלום.
הסכמי אוסלו מהווים ציון דרך בפעילות התנועה, שצידדה בהתלהבות בממשלת יצחק רבין, והתנגדה מאוחר יותר לממשלת נתניהו שהסתייגה מהם.
האינתיפאדה השנייה והשלכותיה
בתקופת האינתיפאדה השנייה התמקדה "שלום עכשיו" בעיקר במעקב אחרי הבנייה בהתנחלויות. מאבקה של שלום עכשיו נגד ההתנחלויות, שכלל מאבקים משפטיים ופרסום נתונים על הרחבת הבנייה בהתנחלויות ועל הקמת מאחזים, הפך אותה לשנואה בקרב המתנחלים.
במהלך 2003 פורסמו יוזמות חדשות, שנועדו להביא לסוף הסכסוך, בדמותם של "המפקד הלאומי" ו"יוזמת ז'נבה", אשר זכו לתמיכת התנועה.
ב-2003 פורסם "מכתב הטייסים" ובו קריאה לסרבנות לבצע סיכול ממוקד. שלום עכשיו גינתה את הוקעת החותמים ומכתב הסרבנות, וטענה שהסיכולים הממוקדים הם בלתי מוסריים[13].
תוכנית ההתנתקות
בשנת 2004 הכריז אריאל שרון על תוכנית ההתנתקות שזכתה אף היא לתמיכתה של "שלום עכשיו", שארגנה מספר עצרות תמיכה בתוכנית.
בחודש מאי 2004, לקחה "שלום עכשיו", במסגרת "מטה הרוב", חלק בארגון הפגנה הקוראת ליציאה מעזה בה השתתפו בין 100,000 ל-150,000. הפגנה זו התקיימה בצל נפילתם של 13 חיילים בשני אסונות התפוצצות הנגמ"שים ברצועת עזה בשבוע שקדם לה.
בדצמבר 2004 יצאה בקמפיין להחתמת אנשים המוכנים להתנדב למילואים כדי להחליף את החיילים הסרבנים ולפנות התנחלויות כחלק מתוכנית ההתנתקות[14][15]. ב־19 במרץ 2005, לקחה "שלום עכשיו", במסגרת "מטה הרוב", חלק בארגון הפגנה נוספת הקוראת ליציאה מעזה. בהפגנה נכחו כ - 10,000 משתתפים. במהלכה דיבר מזכ"ל "שלום עכשיו", יריב אופנהיימר, על נכונות תנועתו להתגייס למאבק[16].
ביוני 2005, בעקבות קמפיין הסרט הכתום של מועצת יש"ע (שמסמל את ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות), יצאה התנועה בקמפיין לחלוקת סרטי-בד כחולים, לתמיכה ביציאה מרצועת עזה, במקביל לקמפיין דומה של המפקד הלאומי. הקמפיין של שלום עכשיו זכה להצלחה פחותה מהקמפיין של הסרטים הכתומים[17].
הפינוי בעמונה
כחלק מהמעקב של התנועה אחרי בנייה בלתי חוקית במאחזים והתנחלויות ביש"ע הגישה שלום עכשיו ב-3 ביולי 2005 עתירה לבג"ץ, אשר דרשה את ביצוע צו ההריסה שהוצא כנגד בתים במאחז עמונה, הסמוך להתנחלות עפרה, כיוון שנבנו על קרקע פרטית של פלסטינים[18]. בג"ץ קיבל את העתירה. ב-1 בפברואר 2006 נכנסו כוחות יס"מ, משטרה וצבא ליישוב, ולאחר מאבק קשה, אלים ומתוקשר, נהרסו 9 הבתים שעליהם הוגשה העתירה.
מלחמת לבנון השנייה
עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, רבים מאנשי התנועה תמכו בעמדת ממשלת ישראל ובתגובתה הצבאית נגד חזבאללה על רקע חטיפת החיילים וירי הקטיושות המאסיבי כלפי יישובים אזרחיים שביצע הארגון עם פרוץ הקרבות ב-12 ביולי 2006. עם זאת, עם התמשכות המלחמה החלו ויכוחים בתנועה לגבי העמדה אשר עליה להמשיך ולהציג. חלקים בתנועה טענו כי התנגדות למלחמה תקבע את התנועה בתודעה הישראלית כפציפיסטית וככזו התומכת באופן עקבי בצד המתנגד למדינת ישראל. חוגים אחרים בתנועה, טענו כי על התנועה להתנגד למלחמה - חלקם מחשש להסתבכות ישראלית נוספת בלבנון, וחלקם משום שחשבו שהתקפות חזבאללה לא הצדיקו פעולות נגד בסדר גודל כזה.[דרוש מקור]
רק לקראת סופה של המלחמה, כאשר הסתמנה האפשרות לפעילות קרקעית נרחבת בלבנון יצאה התנועה רשמית בעמדה כנגד המלחמה, ויחד עם מרצ קיימה ב-10 באוגוסט הפגנה נגד המלחמה מול משרד הביטחון.
עם תום המלחמה החלה שלום עכשיו בקמפיין למען הסכם מדיני עם סוריה תמורת נסיגה מלאה מרמת הגולן תחת הסיסמה: "אסד מחכה לאולמרט". בין השאר תלו את דגלי סוריה וישראל בירושלים[19].
השנים האחרונות
בשנים 2013-2011 ארגנה "שלום עכשיו" את "כנס השמאל הישראלי" שדן בעתידו של השמאל הישראלי, בירידת מעמדו בדעת הקהל בישראל ובדרכים לשנות זאת.
בדצמבר 2015 פרסמה התנועה דו"ח על מקורות המימון של תשע עמותות המזוהות עם הימין הישראלי. לפי הדו"ח סך כל המימון מתרומות והשתתפויות של תשע העמותות שנבדקו עמד על כ-580.88 מיליון ש"ח בשנים 2006–2013, 485.81 מיליון ש"ח מתוכם רק מתרומות. לפי הדו"ח כ-455.26 מיליון שקל, שהם 93.7 אחוז מסך התרומות, הגיעו מתרומות חסויות ולא שקופות[20][21].
פעילי התנועה הניפו דגל שחור במליאת הכנסת במהלך דיון בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי והורחקו בידי הסדרנים[22].
פעילות נגד התנחלויות
פעילות מרכזית של "שלום עכשיו" היא מעקב אחרי ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון ופרסום נתונים על שינויים החלים בהן. בראש צוות מעקב ההתנחלויות עמד דרור אטקס עד שהוחלף בשנת 2007 בידי חגית עופרן. פעילות הצוות כוללת:
- מעקב בשטח ובאמצעות תצלומי לווין וצילומי אוויר על הרחבת ההתנחלויות.
- פרסום מידע לציבור ולמקבלי ההחלטות בישראל ובעולם (הממשל האמריקאי מסתמך לעיתים קרובות על נתוני שלום עכשיו כדי להחליט האם ישראל עומדת בהתחייבות להקפיא את ההתנחלויות[דרוש מקור]).
- הגשת עתירות לבג"ץ במטרה לחייב את המדינה לפנות מאחזים יהודיים ביהודה ושומרון. בין השאר, הגישה התנועה את הבג"ץ שהוביל לפינוי תשעה בתי הקבע במאחז עמונה.
כמו כן, ממשיכה התנועה בפעילות שטח לתמיכה בפינוי ההתנחלויות, באמצעות נוכחות בצמתים, דוכני רחוב ומשמרות מחאה.
בנובמבר 2006 פרסמה "שלום עכשיו" דו"ח בשם "עבירה גוררת עבירה" המתבסס על נתוני המנהל האזרחי, הטוען שכ-40% מהשטח עליו שוכנות ההתנחלויות הוא אדמות פרטיות של פלסטינים, ושבכ-80% מההתנחלויות יש שטחים כאלה, לפחות באופן חלקי[23]. המנהל האזרחי סיפק נתונים אלה לאחר פנייה של "שלום עכשיו" לבג"ץ. לאחר הפרסום, טען המנהל האזרחי שהנתונים אינם מעודכנים, וסיפק ל"שלום עכשיו" קובצי נתונים חדשים. מהדו"ח המעודכן, שפורסם במרץ 2007, עולה כי לטענת "שלום עכשיו" 32% מהשטח עליו שוכנות ההתנחלויות הוא אדמות פרטיות של פלסטינים. על פי "שלום עכשיו", שיעור הקרקע היהודית הפרטית בתחום ההתנחלויות הוא אפסי. בתגובה, המנהל האזרחי טען כי התנועה "מציגה תמונה שאינה משקפת את המציאות, וכי חרף הבהרה מפורשת, ממשיכה התנועה לסמן יישובים שהוקמו במקרקעין בבעלות ישראלים כיישובים הנמצאים על קרקע פרטית פלסטינית, דבר שמביא להצגת תמונה עובדתית מוטעית מהיסוד"[24]. עיקר ההבדל נובע מהגדרת בעלות הקרקע של מעלה אדומים. בשנת 2008 שילמה "שלום עכשיו" פיצויים ופרסמה התנצלות על טענות שגויות בדו"ח (ראו להלן בפרק התביעות נגד התנועה).
בעקבות חקיקת "חוק החרם" קראה "שלום עכשיו" להחרים את תוצרת ההתנחלויות[25].
באפריל 2011 פורסם "התיק הישראלי" של אתר "ויקיליקס" ובו נחשף שאנשי "שלום עכשיו" קיימו קשר שוטף עם אנשי שגרירות ארצות הברית בישראל ועדכנו אותם בפעילות בלתי חוקית לדעתם של ישראל והמתנחלים בשטחים[26].
באוקטובר 2011 קיבלה שלום עכשיו את "אות מגן המילואים" משר הביטחון[27].
בנובמבר 2011 רוססו כתובות נאצה על קירות משרדי שלום עכשיו באופן החשוד כפעולת תג מחיר[28].
יריב אופנהיימר תיאר את תדמית התנועה: "מחוץ לבועת השמאל, שלא בצדק, שלום עכשיו יצרה לעצמה שם בציבוריות הישראלית של סמן שמאלי קיצוני אשר לא בוחל בשום אמצעי על מנת להלחם בכיבוש ובהתנחלויות. להיותנו חוד החנית במאבק בימין ובהתנחלויות יש מחיר ציבורי רב, אותו אנו משלמים כמו שאר הארגונים והתנועות הפועלים בשמאל, גם ברמה האישית"[29].
מבנה התנועה
בראשית דרכה לא הייתה לתנועה היררכיה ארגונית, מוסדות רשמיים או נציגים נבחרים. הפעילות הייתה התנדבותית והתבססה על מאות פעילים בערים. מימון הפעילות נעשה על ידי תרומות מישראל ומחו"ל ואיסוף כספים בהפגנות. מדי פעם התכנס פורום ארצי, או "פורום-על" כפי שנקרא, וכן אורגנו מטות פעולה להפגנות ולפעילות. חברי פורום העל התחלפו אך הגרעין הקבוע עד 1981 כלל את עמרי פדן, צלי רשף, מוטי פרי, אבו וילן, דדי צוקר, יוסי בן-ארצי, יולי תמיר, ולימים גם ג'נט אביעד, נפתלי רז ויורם בן פורת. במהלך שנות ה-90 התמסדה התנועה והפכה לעמותה עם עובדים בשכר.
כיום "שלום עכשיו" מנוהלת על ידי העמותה "ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים", אשר שמה הקודם עד לאוקטובר 2008 היה "שעל מפעלים חינוכיים". בעתירות לבג"ץ היא מזדהה כ"תנועת "שלום עכשיו" - ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים", כ"תנועת "שלום עכשיו"- ש.ע.ל."[30] או כ"שלום עכשיו - שעל מפעלים חינוכיים"[31]. בראש התנועה עומד מזכ"ל, ומדיניותה נקבעת על ידי מזכירות התנועה. "שעל מפעלים חינוכיים" רשומה אצל רשם העמותות כעמותה שמטרתה "פעילות חינוכית על ידי פרסום חומר הסברה, כינוס אסיפות הסברה, פרסום מודעות בעיתונים, ובכל דרך אחרת שיש בה כדי להשפיע על חינוכו של הנוער בפרט ושל הציבור בכלל".
בשנת 2007 עמד מחזור הפעילות של העמותה על כ-5 מיליון שקלים ובשנת 2008 על כ-3.6 מיליון שקלים. בשנה זאת הוקצו כ-1.5 מיליון שקלים עבור "מחקר בשטחים". רוב המימון הגיע מתרומות שמקורן בחו"ל, המועבר על ידי אגודות ידידים ברחבי העולם[32] וכן על ידי האיחוד האירופי ומדינות אירופאיות שונות, בהן נורווגיה, בריטניה, גרמניה, הולנד ובלגיה. בשנת 2007 היוו התרומות ממדינות זרות כ-40% מכלל התרומות, ובשנת 2008 כ-50% מכלל התרומות[33] בשנת 2011 הגיעו כמעט כל התרומות לתנועה מ"ישויות מדיניות זרות" והן יועדו עבור "מעקב שטחים"[34].
מזכ"לי שלום עכשיו
- גברי ברגיל (1990–1994)
- חיה נח (1994–1995)
- בטי בנבנישתי[דרושה הבהרה]
- מוסי רז (1995–2000)
- גבי לסקי (פברואר-דצמבר 2000)
- מוריה שלומות (2000–2002)
- מוני מרדכי (2003[35])
- יריב אופנהיימר (2003–2016)
- אבי בוסקילה (2016–2018)
- שקד מורג (2018–)
תביעות נגד "שלום עכשיו"
נגד שלום עכשיו הוגשו מספר תביעת לשון הרע, בעקבות דו"חות שפרסמה באתרה ובאמצעי התקשורת נגד מתנחלים ועוד.
ב-1 ביולי 2007 פסק בית משפט השלום בירושלים על דרך הפשרה כי "שלום עכשיו" תשלם 6,500 ש"ח לאריה קינג, בתוספת הוצאות[36]. לדברי קינג נפסק לו הפיצוי לאחר שתבע את הארגון על שהוציא את דיבתו, כשציטט כאילו קינג אמר שהוא מוכן לעבור על החוק כדי לאכלס שכונה במזרח ירושלים[37].
ב-11 בדצמבר 2008 במסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פס"ד בבית משפט השלום בירושלים, שילמו "שלום עכשיו", אטקס ועופרן, פיצויים בסך 20,000 ש"ח ל"עמותה לגאולת קרקע" ופרסמו התנצלות פומבית בעקבות ליקוי חלקי בדו"ח "עבירה גוררת עבירה" בחלק שבו טענו שחלק מאדמות ההתנחלות רבבה הן אדמות פלסטיניות פרטיות גזולות[38].
ביקורת
יש המבקרים את המימון שמקבלת התנועה מממשלות זרות[39] פעילי ימין התלוננו אצל רשם העמותות כי אין התאמה בין פעילות "שלום עכשיו" (שאותה מממנת עמותת "שעל מפעלים חנוכיים") ובין מטרותיה הרשומות של העמותה[40]. מועצת יש"ע פרסמה נייר עמדה בו טענה כי דו"ח שפרסמה "שלום עכשיו" לגבי תקציבי ממשלה המופנים ליהודה ושומרון נכתב באופן מניפולטיבי ומטעה, וזאת במטרה להכפיש את תושבי האזור[41].
באוקטובר 2014 כינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את פעולתה של "שלום עכשיו": "חוסר אחריות לאומית" והאשים את "שלום עכשיו" שפרסמה ידיעה בעניין אישור בנייה בגבעת המטוס שבירושלים במטרה לחבל בפגישתו עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה[42].
לקריאה נוספת
- מיכאל פייגה, שתי מפות לגדה: גוש אמונים, שלום עכשיו ועיצוב המרחב בישראל, ספריית אשכולות, מכון לוי אשכול, האוניברסיטה העברית בירושלים; הוצאת מאגנס, תשס"ג[43].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של שלום עכשיו- ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים, באתר "גיידסטאר ישראל"
- שלום עכשיו, מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל", באתר הכנסת.
- תמר הרמן, תנועת השלום הישראלית – תמונת מצב והערכת סיכויים, באתר "שתי"ל"
הערות שוליים
- ^ שלום עכשיו - מי אנחנו?
- ^
יותם ברגר, מנכ"לית חדשה ל"שלום עכשיו": שקד מורג, לשעבר ממלאת מקום מזכ"ל מרצ, באתר הארץ, 28 ביוני 2018
- ^ צפוי גל של פרסומים נגד מדיניות החוץ של הממשלה, דבר, 8 במרץ 1978
- ^ נחום ברנע, יונים עם טיפת ניחוח ברוט, דבר, 10 במרץ 1978
- ^ ארליך: פוטש; הקצינים: שיתנצל, דבר, 4 באפריל 1978
- ^ "שלום עכשיו" - דוד טרטקובר, 1978, באתר הארץ, 26 באפריל 2006
- ^ יוסף וקסמן, שלום עכשיו: נטפלים אלינו, מעריב, 23 בינואר 1979
- ^ טדי פרויס, מעבר לכתלי הפרלמנט, דבר, 14 ביוני 1979
- ^ רבבות בעצרת שלום עכשיו, דבר, 3 בספטמבר 1978
- ^ צבי זינגר, דדי שוחח עם גאלי בארבע עיניים בקאהיר, מעריב, 16 במאי 1979
- ^ סמדר שיר, צעירי תשל"ח, מעריב, 10 באוקטובר 1978
- ^ שרה ליבוביץ דר, בתפקיד הקורבן, באתר הארץ, 26 ביוני 2002
- ^ עמדות שלום עכשיו, הממשלה היא הסרבנית האמיתית - תגובה למכתב הטייסים - 08/10/2003, באתר "שלום עכשיו"
- ^ אפרת וייס, שלום עכשיו: בואו למילואים במקום סרבני הימין, באתר ynet, 22 בדצמבר 2004
- ^ אורי גליקמן, הפלסטינים מרצועת עזה מוזמנים לפנות מתנחלים מבתיהם, באתר nrg, 23 בדצמבר 2004
- ^ מירי חסון, 'Israel is leaving Gaza', אתר ynetNews, 19 במרץ 2005
- ^ נחום ברנע (טור דעה), הכתום בנוק-אאוט, באתר ynet, 27 ביוני 2005
- ^ אתר תנועת שלום עכשיו, עתירה לצו על תנאי וצו ביניים למניעת איכלוס עמונה ולאכיפת צו הפסקת העבודות
- ^ רועי שרון, איחוד סורי בירושלים?, באתר nrg, 10 ביולי 2007
- ^ דו"ח מקורות המימון ושקיפותן של תשע עמותות המזוהות עם הימין הישראלי
- ^ ארנת כהן, דוח שלום עכשיו טוען: "עמותות הימין מסתירות מקורות מימון", באתר מאקו, 14 בדצמבר 2015
- ^ מליאת הכנסת דנה ב"חוק הלאום"; פעילי שלום עכשיו הניפו דגל שחור, באתר www.maariv.co.il
- ^ אפרת וייס, דו"ח: שוד הקרקעות הגדול של המתנחלים, באתר ynet, 21 בנובמבר 2006
- ^ נדב שרגאי, דו"ח: 32% מההתנחלויות - על שטח פלשתיני פרטי, באתר הארץ, 14 במרץ 2007
- ^ עמיחי אתאלי ואריק בנדר, שלום עכשיו נגד החוק: קמפיין להחרמת מוצרי ההתנחלויות, nrg מעריב, 12 ביולי 2011
- ^ עופר אדרת, שלום עכשיו מעדכן את משרד הביטחון והאמריקאים על הבנייה בהתנחלויות, באתר הארץ, 7 באפריל 2011
- ^ יאיר אלטמן, שלום עכשיו קיבלה את אות מגן המילואים, באתר ynet, 6 באוקטובר 2011
- ^ יוסי אלי, נעצר צעיר שאיים על חייהם של בכירי תנועת שלום עכשיו, באתר nrg, 27 בנובמבר 2011
- ^ יריב אופנהיימר, תשובה למאמרו של אורי אבנרי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 22 בנובמבר 2010
- ^ בג"ץ 143/06 ובג"ץ 70/6251 - עתירות של "שלום עכשיו" ואחרים למתן צו על תנאי
- ^ בג"ץ 10104/04 שלום עכשיו - שעל מפעלים חינוכיים נ' רות יוסף ואחרים, ניתן ב־14 במאי 2006 - עתירה של "שלום עכשיו" למתן צו על תנאי
- ^ קישורים לארגוני וחברי "שלום עכשיו" בעולם, באתר שלום עכשיו
- ^ מדינות שסייעו לשלום עכשיו בשנת 2007, באתר "שלום עכשיו", 30 באוקטובר 2008 (הקישור אינו פעיל, 12.8.11)
ריבונות על תנאי, באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
מדינות שסייעו לשלום עכשיו בשנת 2008, באתר "שלום עכשיו"
מדינות שסייעו לשלום עכשיו בשנת 2009, באתר "שלום עכשיו" - ^ הדו"ח הכספי של שנת 2011, עמ' 10, באתר גיידסטאר
- ^ מנכ"ל שלום עכשיו הודח; גורמים בתנועה: לא פעל כראוי בנושא המאחזים, באתר וואלה, 09 ביוני 2003
- ^ אריה קינג נגד שלום עכשיו, תיק א 001454/07, בית משפט השלום ירושלים, 1 ביולי 2009
- ^ שמעון כהן, 'שלום עכשיו' תפצה על פרסום שקרי, באתר ערוץ 7, 6 ביולי 2009
- ^ רועי שרון, שלום עכשיו יפצו מתנחלים ב-20 אלף ש', באתר nrg, 14 בדצמבר 2008
ערה מייטליס, "שלום עכשיו" תתנצל ותפצה מתנחלים, באתר ערוץ 7, 11 בדצמבר 2008 - ^ עמי דור-און (מאמר פובלציסטיקה), צביעות עכשיו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 9 באפריל 2008.
אריק בנדר, ממשלות באירופה תרמו מיליונים לארגוני שמאל, באתר nrg, 1 בדצמבר 2009
ריבונות על תנאי, באתר המכון לאסטרטגיה ציונית - ^ איציק וולף, דוח: שלום עכשיו עברה על חוק העמותות, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 בדצמבר 2007
- ^ כמה באמת עולות ההתנחלויות?, באתר ערוץ 7, 3 באוגוסט 2011
- ^ יצחק בן חורין, וושינגטון, המתיחות נמשכת: נתניהו קורא לממשל אובמה ללמוד את העובדות, באתר ynet, 2 באוקטובר 2014
- ^ ביקורת: אורי רם, אין גבול, הארץ, מוסף ספרים, 11 ביוני 2003, באתר הוצאת מאגנס; גדעון ארן, מיהם העכשוויסטים האמתיים? על מרחב וזיכרון בישראל, על 'גוש אמונים' ועל 'שלום עכשיו' ועל המחקר המשווה ביניהם, קתדרה 117, אוקטובר 2005, עמ' 150-139
