גדודי עז א-דין אל-קסאם
![]() | |
תקופת הפעילות | 1993–הווה (כ־30 שנה) |
---|---|
אידאולוגיה | לאומנות פלסטינית, אסלאם פונדמנטליסטי, איסלאמיזם סוני, אנטי-ציונות |
קבוצות אתניות | פלסטינים |
מייסדים |
|
מנהיגים |
מוחמד דף יחיא סנואר חד'יפה סמיר עבדאללה אל-כחלות (אבו עוביידה) |
מפקד נוכחי |
מוחמד דף ![]() |
מטה |
עזה, ![]() דוחה, ![]() |
אזורי פעילות | הרשות הפלסטינית, ישראל |
מדינה |
מדינה פלסטינית ![]() |
חברים | 30,000 ו-7,000 אנשי עתודה[2] |
חלק מ |
![]() |
בעלי ברית |
![]() ![]() ![]() ![]() האחים המוסלמים |
מתנגדים |
![]() ![]() ![]() |
קרבות | מבצע קשת בענן, מבצע ימי תשובה, מבצע גשמי קיץ, מבצע חורף חם, מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן, מבצע חגורה שחורה, מבצע גן סגור, מבצע שומר החומות |
www.qassam.ps | |
![]() ![]() |
גדודי עז א-דין אל-קסאם (בערבית: كتائب الشهيد عز الدين القسام, תעתיק מדויק: כתאיב אלשהיד עז אלדין אלקסאם) היא הזרוע הצבאית של ארגון הטרור הפלסטיני-סוני חמאס. הארגון ידוע בשל פיגועי ההתאבדות ורקטות הקסאם, שפעיליו משגרים לעבר יישובים ישראליים. נכון ל-2019 היו לארגון כ-30,000 פעילים, כ-7,000 אנשי עתודה וכ-15,000 רקטות[2].
שם הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הזרוע מורכב מהמילים הערביות עז (תמיכה, דבקות או גאווה) א-דין (דת) אל-קסאם (מחיצה או שבירה)[3]. כמו כן, הארגון קרוי על שם השייח' עז א-דין אל-קסאם, אבי ההתנגדות הפלסטינית, שנהרג באזור ג'נין ב־1935 בידי הבריטים.
תאים חמושים של הארגון מכנים עצמם בשמות מחבלים, כגון "סטודנטים של עיאש", "סטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש", לזכרו של המחבל יחיא עיאש ("המהנדס"), שנהרג על ידי זרועות הביטחון של ישראל בשנת 1996.
אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אידאולוגית הארגון מבוססת על שלושה עקרונות עיקריים:
- עקרון הצוּמוּד (صمود): היצמדות עיקשת לקרקע עליה נולדו הפליטים הפלסטינים, בין אם זו בשטחי הרשות הפלסטינית או בשטחי מדינת ישראל.
- עקרון הסבר (صبر): אורך רוח וסבלנות לנהל את המאבק ככל שידרש במשך דורות.
- עקרון השוּרא (شورى): התייעצות או התוועדות בין ראשי הארגון לצורך קבלת החלטות וגיבוש מדיניות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984 השייח' אחמד יאסין, הד"ר איבראהים מקאדמה, השייח' סלאח שחאדה ואחרים החלו להיערך להקמת ארגון חמוש להתנגדות למדינת ישראל. מאמציהם התרכזו בהשגת כלי נשק לפעילויות הטרור בעתיד. בשל כך חברי הקבוצה נעצרו ואמצעי הלחימה הוחרמו. באותו הזמן הקבוצה עדיין לא נקראה "חמאס" או "גדודי עז א-דין אל-קסאם".
בשנת 1986 הקים השייח' שחאדה רשת של תאי טרור בשם "אל-פלסטיניין אל-מוג'אהדין" (לוחמי הקודש הפלסטינים). הרשת התמקדה בפיגועים נגד מדינת ישראל ובטיפול במשתפי פעולה לראייתם מקרב המחנה הפלסטיני. הרשת המשיכה לעבוד עד 1989; פעולותיהם המפורסמות ביותר היו חטיפתם של שני חיילי צה"ל אילן סעדון ואבי סספורטס. חמאס, שהוקם באופן רשמי ב-14 בדצמבר 1987, יצר רשתות טרור דומות אחרות, כגון "גדודי עבדאללה עזאם" ו"מג'ד", אשר תפקידן היה איתור משת"פים. באמצע שנת 1991 נודעו גדודי עז א-דין אל-קסאם כזרוע הצבאית של חמאס.
במאי 2004 ישראל פתחה במבצע קשת בענן בעקבות רצח טלי, מרב, הילה, רוני והדר חטואל והסתיים בהריגת 40 לוחמי הארגון.
בספטמבר 2004 ישראל פתחה במבצע ימי תשובה בעקבות מותם של ילד קטן ופעוטה בשדרות מרקטת קסאם. המבצע והסתיים בהרג 87 מחבלים.
בעקבות תוכנית ההתנתקות הכריז חמאס על הקמת "הצבא העממי" או ה"מוראביטון" ברצועת עזה. ה"מוראביטון" אמור לפעול בדומה למיליציות של חזבאללה ולמעשה להפוך את הרצועה לשטח הנמצא בפועל בשליטתה של חמאס. ה"מוראביטון" לא נועד רק נגד ישראל, אלא גם כדי להרתיע את הרשות הפלסטינית מנקיטת פעולות נגד חמאס.
במהלך שנת 2006, לאחר ניצחונה של חמאס בבחירות והקמת הממשלה בראשותו של אסמאעיל הנייה, הכריזה התנועה על הקמת כוח מבצעי ברחבי רצועת עזה. הדבר גרר את עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, וכך בהדרגתיות (ובכוח) נטל חמאס את האחריות הביטחונית בעזה מידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הרשמיים, המזוהים עם תנועת פת"ח.
בנובמבר 2006 ישראל פתחה במבצע גשמי קיץ בעקבות הרג שני חיילי צה"ל וחטיפת חייל אחד. המבצע הסתיים עם הרג 270 מחבלי הארגון.
בפברואר 2008 ישראל פתחה במבצע חורף חם שהחל ברצח אזרח ישראל במכללת ספיר והסתיים עם 112 מחבלים הרוגים.
בשלהי שנת 2008 ישראל פתחה במבצע עופרת יצוקה בעקבות ירי לעבר ישראל, מבצע שהסתיים עם 871 מחבלים הרוגים.
בשנת 2012 פתחה במבצע עמוד ענן עם חיסול מפקד הארגון בפועל, אחמד ג'עברי, והסתיים עם 155 מחבלים הרוגים.
בשנת 2014 פעילי הארגון ביהודה ושומרון רצחו את שלושת הנערים איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל. במקביל, החל ירי רקטי כבד על ישראל מרצועת עזה. בעקבות זאת צה"ל פתח במבצע צוק איתן שהסתיים עם 1,408 מחבלים הרוגים.
בשנת 2018 הוביל את העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה, עימותים שעדיין מתנהלים. במהלך העימותים אלף רקטות שוּגְרוּ מרצועת עזה לעבר ישראל. בתגובה צה"ל בִּיצַע 865 תְקיפות ברצועה, רובן נגד חמאס, והושמדו 15 מנהרות של גדודי עז א-דין אל-קסאם[4].
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מרכז המידע למודיעין וטרור בשנת 2008 מנה הארגון כ-20,000 מחבלים חמושים[5]. עד 2019 התעצם לכ-30,000 פעילים ועוד 7,000 אנשי עתודה[2]. גודל ארגון הוא כאוגדה ומתפקד בעיקר כאגד ארטילרי עם קו הגנה, בתוספת כוחות חדירה לשטח ישראל דרך מנהרות, הים וחצי האי סיני. הארגון מחולק לשש חטיבות גרעיניות, בהתאם לערים המרכיבות את הרצועה: עזה, ח'אן יונס, ג'בליה, בית חאנון, בית לאהיה ורפיח. ראשי חטיבות אזוריות נוספות (דרום מרכז וצפון) אחראים על אספקה, הדרכה ופריסת גדודים. מטה החירום של הארגון נמצא במרתף בית החולים שיפא בעיר עזה. בשגרה ביתם של מפקדי החטיבות מהווה חפ"ק מאולתר. מחסני הארגון נמצאים בבתי ספר ובמסגדים.
ערב מבצע צוק איתן היו בידי חמאס כ־11 אלף רקטות, רובן לטווחים קצרים ומקצתן לטווחים ארוכים (עד כ־160 קילומטרים). בתום הלחימה, כתוצאה מירי מסיבי לעבר ישראל (כ-4,000 רקטות) ותקיפות מצד ישראל, נותר בידי חמאס כשליש ממספר הרקטות המקורי. לפיכך הציב חמאס בעדיפות גבוהה את הגדלת מלאי הרקטות ופצצות המרגמה ושיפור יכולותיהן הטכניות. לאור לקחי הלחימה במבצע 'צוק איתן' וכן עקב קשיים להבריח לשטח הרצועה מחצי־האי סיני רקטות תקניות ארוכות טווח, חמאס מדגיש את ההצטיידות בנשק תלול מסלול לטווחים קצרים. כשנה וחצי אחרי 'צוק איתן' הוערך בישראל כי חמאס הספיק לחדש את מלאי הרקטות שהיה בידיו ערב העימות, אם כי רובן קצרות טווח. מכיוון שרובן מייצור מקומי, דיוקן נופל מזה של רקטות תקניות.
הזרוע היבשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחידת "נוח'בה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחידת עילית הנקראת א-נוח'בה (בערבית: النخبة - "המובחרת") ובה 5,000 לוחמים[6]. מטרת היחידה לבצע תקיפות בשטח ישראל דרך המנהרות ההתקפיות אך היא מתאמנת גם בפעולות הגנה בשטח הרצועה. הם מתמקדים בחדירה לשטח ישראל, בהסתערות על מוצבים וסיורים, בהרג חיילים, ובהשמדת אמצעי לחימה[6]. כמו כן מתאמנים על נסיגה דרך המנהרות עם שבויים או עם גופות חיילים, כדי שישמשו קלפי מיקוח לשחרור אסירים ביטחוניים[6][7]. לוחמיה מתאמנים באינטנסיביות והם מצוידים באמצעי לחימה מתקדמים ומדויקים[6]. אנשי הנוח'בה מתמחים בקרבות גרילה, בירי נ"ט מתקדם, בצליפה, בניווט, בחבלה, בהסוואה, בלחימה במנהרות ובמבצעים מיוחדים. הם נחשבים נשק יום הדין של חמאס בביצוע פיגועים מורכבים[8]. היחידה מחולקת לפלוגות ולכיתות, והן מפוזרות בין הגדודים שונים, המוצבים לפי חלוקה גאוגרפית. רמת המידור של היחידה היא מהגבוהות שיש בארגון. במהלך מבצע צוק איתן, ניסו מחבלים מהיחידה לחדור לשטח ישראל באמצעות מנהרות חוצות גבול. במהלך המבצע נהרגו 11 חיילים ישראלים בשלושה מקרי חדירה לשטח ישראל.
הקומנדו הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקומנדו הימי משמש לביצוע פעולות מורכבות בשטח ישראל. בשונה מהנוח'בה, הקומנדו הימי מיועד לבצע פעולות נגד כלי שיט ישראליים, נכסים אסטרטגיים כגון אסדות גז ונמלים ולחדור לשטח ישראל באמצעות החפה ו/או צלילה על מנת לתקוף יעד יבשתי. היחידה נחשפה באופן רשמי במרץ 2014, אולם היא הוקמה כמה שנים לפני כן[9]. ביום הראשון של מבצע צוק איתן, ב-8 ביולי 2014, חדרה חוליית מחבלים מהיחידה לחוף זיקים וחוסלה על ידי כוחות צה"ל. עם זאת, לאחר כ־40 דקות של שהייה על החוף אחד מהם הצליח להצמיד מטען חבלה לטנק ולפוצץ אותו, אך לא היו נפגעים[10].
לאחר מבצע צוק איתן חמאס השקיע רבות בקידום הקומנדו הימי. באמצעות המימד התת-ימי חמאס מתכנן לבצע פיגועים בעומק האסטרטגי של ישראל. כך למשל לשגר טילי נ"ט מקרוב לעבר ארובות תחנת הכוח רוטנברג שבדרום אשקלון. על ידי כך ישיג "תמונת ניצחון". אפשרות נוספת היא צלילה למרחב שבין אשקלון לאשדוד ושיגור טילים מהקרקע לעבר אונייות סוחר העוגנות בנמל אשדוד[11]. זאת כדי לשתק את הסחר הימי של ישראל בתקופת הלחימה. באוגוסט 2016 נחשפה מעגן שנבנה עבור היחידה הימית של חמאס, הכוללת מגדל פיקוח ותצפית[12].
על פי המידע של מספן המודיעין בחיל הים הישראלי, הקומנדו הימי מונה עשרות עד מאות לוחמים מאומנים, ומצויד בעשרות ערכות צלילה מהמתקדמות בעולם ובעלות יכולת צלילה בעומק של עד ארבע שעות[11]. בנוסף, הלוחמים מצוידים בשעוני מחשב צלילה מתקדמים ואף בסקוטרים תת-ימיים, המגדילים את מרחק הצלילה ואת מהירותה כדי שהצוללן לא יתעייף לפני הלחימה על החוף[13]. הקומנדו הימי של חמאס מקפיד על מידור מבצעי. לוחמי היחידה עוברים אימונים קשים ונמרצים, הכוללים צלילה מבצעית תוך נשיאת אמצעי לחימה רבים, חבלה ימית, הפעלת כלי שיט (כדוגמת סירות ואופנועי ים) לתקיפה, לוחמה אמפיבית, לוחמת חי"ר ושימוש במגוון רחב של כלי נשק.
במבצע שומר החומות נחשף כי הקומנדו הימי מחזיק בצוללות אוטונומיות בלתי מאוישות (אנ') שיכולות לשאת 50 קילוגרם של חומר נפץ[14].
הזרוע האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007, החלו בזרוע הצבאית לפתח את מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים, על בסיס ידע שנרכש באיראן ובסוריה[15]. אבי התוכנית היה בכיר חמאס עדנאן אל־ע'ול, שחוסל בידי ישראל ב־2004. כל הטיס של הארגון בעלי יכולת צילום, אך אינם יכולים לשאת נשק תקני. המזל"טים בעלי יכולת טיסה למרחקים ארוכים ומסוגלים להגיע צפונה לגוש דן[16]. קיים חשש שהמזל"טים יישאו חומר נפץ באופן מאולתר וישמשו כמזל"טי נפץ "מתאבדים", אם כי פוטנציאל הנזק שלהם קטן משל רקטות[17].
חיל האוויר הישראלי תקף במספר מקרים את מחסני המזל"טים של חמאס. כך במבצע עמוד ענן תקף מחסן מזל"טים בשלבי פיתוח מתקדמים, שהיו בעלי יכולות תקיפה מדויקות ויכולות איסוף מודיעין איכותי[16]. במבצע צוק איתן חיל אוויר יירט מזל"ט של הזרוע הצבאית אשר חדר לשטח ישראל[18]. חמאס מנסה כל העת לשקם ולשכלל את מערך המזל"טים שלו. ב־25 ביוני 2015 התרסק מזל"ט בסמוך לגדר המערכת[19]. ב־20 בספטמבר 2016 יורט מזל"ט שטס על קו החוף ברצועה, אף על פי שלא חדר לשטח מדינת ישראל[20]. ב-15 בדצמבר 2016 נורה למוות מוחמד א-זווארי, ליד ביתו בתוניסיה. א-זווארי היה מהנדס תעופה ומומחה טיסה וכן חבר בזרוע הצבאית של חמאס. הוא התמחה בפיתוח כלי טיס בלתי מאוישים[21] וסייע לארגון לשפר את מערך המל"טים. הוא אף הסתנן לרצועה דרך מנהרה כדי לאמן את מחבלי החמאס לבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות באמצעות מל"טים. מצד גדודי עז א-דין אל-קסאם נטען ש"המוסד" עומד מאחורי המבצע[22].
בנוסף למזל"טים חמאס מנסה להפעיל אמצעים אוויריים אחרים. בשנת 2010 מפקד חוליה שנחקר על ידי השב"כ סיפר כי גויס לכוח מיוחד שנשלח למלזיה לצורך אימונים במצנחי רחיפה. עמו יצאו כעשרה פעילים נוספים מגדודים שונים, אשר התאמנו כשבוע בהטסת מצנחי רחיפה, כדי לבצע פיגוע חדירה בישראל. ארבע שנים לאחר מכן זומנו הפעילים לאימון נוסף, הפעם ברצועה[23].
ב-2019, כלי טיס בלתי מאויש הטיל מטען על רק"מ מחטיבת גולני. לא היו נפגעים ונגרם נזק קל. לאחר שעה תקף צה"ל מספר עמדות של חמאס וירה לעבר החוליה המשגרת, ללא נפגעים. באותו לילה צה"ל יצא למספר גלי תקיפות בעזה בתגובה לפיגוע. בתקיפות לא היו נפגעים, אך נגרם נזק גדול באזורי התקיפה ובסביבתה.
חמאס ממשיך להצטייד בכלי טיס, ועל פי הערכה, ב-2023 בידי אנשיו מאות בודדות של מל"טים, טיסנים ורחפנים[24].
מטה הגדה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחידת לחימה שהוקמה על ידי משוחררי עסקת שליט שמקורם בגדה המערבית אך שוחררו לרצועת עזה עקב התנגדות של ישראל. מטרתה הבלעדית של היחידה ליזום פיגועי טרור בתוך שטחי יהודה ושומרון באמצעות הקשר שאנשיה מנהלים עם אנשי קשר בגדה. בראש היחידה עמד מאזן פוקהא עד לחיסולו ב-24 במרץ 2017. חברים אחרים ביחידה הם סאלח אל-ערורי אשר שולט ביחידה מחו"ל ועבד אל-רחמן רנימאת. היחידה שילחה מספר פיגועי התאבדות ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים במסגרת "אינתיפאדת הסכינים". פיגועים רבים נוספים נמנעו וסוכלו על ידי פעילות שירות הביטחון הכללי והרשות הפלסטינית.
אמצעי לחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברשות הארגון כמה עשרות אלפי רובי סער AK-47, מאות אלפי רימוני יד, כמה עשרות משגרים ניידים ונייחים וכמה מאות רקטות המאוחסנות בדירים תת-קרקעיים ברצועת עזה, לרוב מתחת לגני ילדים ובתי עלמין.
- נשק קל:
- מטעני חבלה:
- נשק נגד טנקים:
- אל-בתאר, אל-באנא ואל-יאסין - שלושה דורות של רקטות נ"ט פיתוח ותוצרת פלסטינית, שהתגלו כלא אפקטיביות.
- מטול הנושא רימון/רקטה נגד טנקים מדגם RPG-7 - הנשק המועדף על ידי מיליציות המשתמשות בצלפים נגד חילות שריון.
- רקטות נגד טנקים מדגם RPG-29, הגיעו לחמאס מאיראן שרכשה אותן מרוסיה
- טילים נגד טנקים מדגם 9M133 קורנט: משמש את הארגון לירי על טנקים, נגמ"שי צה"ל, על ג'יפים ואף על לוחמי חי"ר.
- נשק נ"מ:
- 9K32 סטרלה-2: משמש ליירוט מטוסים ומסוקים. לא זוהתה פגיעה במטוס ישראלי. במבצע "גן סגור" כוחות צה"ל זיהו מספר מחבלים המשתייכים לארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני שרצו לפגוע במסוק, לפי דובר צה"ל הם היו מצליחים לפגוע אילו מזל"ט של צה"ל לא היה מחסל אותם בזמן.
המערך הרקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ארטילריה רקטית
מאז סגירת מנהרות ההברחה ממצרים בשנת 2013 על ידי עבד אל-פתאח א-סיסי מיוצרות הרקטות במפעלים תת-קרקעיים ברצועת עזה. ערב מבצע צוק איתן חמאס החזיק ברצועה כ-11 אלף רקטות, רובן לטווחים קצרים. במהלך המבצע הידלדלה כמות הרקטות של הארגון בכשני שלישים. זאת בעקבות בעקבות השיגור המסיבי לצד התקפות ישראליות על מחסני הארגון. לאחר המבצע חידש את המערך וב-2018 כבר היה ברשותו מאגר גדול יותר. פעילות צה"ל ברצועה לאורך 2018 הפחיתה את מספר הרקטות לכ-6,000. עשרות רקטות לטווח של 100 ק"מ, מאות לטווח של 80 ק"מ, 1,500 לטווח של עד 45 ק"מ ואלפים בודדים לטווח של 20 ק"מ[2].
- פצצות מרגמה - כלי ירייה ארטילרי פשוט, המורכב מקנה מתכתי המחובר למשטח, אשר יורה פצצות במסלול תלול בלבד.
- מרגמה 82: כלי תקני מעודפי חזבאללה וצבא לוב המשמש לירי על יישובי עוטף עזה.
- מרגמה 120: מרגמה כבדה לטווח מספר קילומטרים. משמשת בעיקר לירי מחורבות שדה התעופה דהנייה ליישובים על גבול ישראל-מצרים ויישובי עוטף עזה.
- קסאם - רקטה פרימיטיבית קצרת-טווח (עד 10 ק"מ) בייצור מקומי. הרקטה מורכבת מצינור מתכת פשוט הממולא בחומר נפץ. הדגמים הראשונים היו עשויים מעמודי תמרורים. בעלת דיוק נמוך.
- קסאם 1: בעלת טווח מרבי של 3 ק"מ וראש נפץ במשקל חצי קילו.
- קסאם 2: בעלת טווח של עד 8 ק"מ וראש נפץ במשקל 5–7 ק"ג.
- קסאם 3: בעלת טווח של 10 ק"מ וראש נפץ במשקל 10–20 ק"ג.
- גראד - רקטה רוסית לטווח קצר-בינוני (עד 40 ק"מ) ובעלת ראש נפץ במשקל 20 ק"ג.
- WS-1E - שדרוג סיני של הגראד שהגיע לטווח של 45 ק"מ עם ראשי נפץ במשקל 18–22 ק"ג.
- S-40 - רקטה בעלת טווח קצר-בינוני(40 ק"מ) וראש נפץ של 20 ק"ג
- S-55 - רקטה בעלת טווח בינוני (55 ק"מ) וראש נפץ של 40 ק"ג.
- M-75 - רקטה ארוכת-טווח (עד 75 ק"מ) הנושאת ראש נפץ במשקל 10 ק"ג ומהווה גרסה מקומית של פאג'ר 5 האיראני. הרקטה אינה מצוידת במערכת הנחיה כך שדיוקה מוגבל. נקראת על שם ד"ר איבראהים מקאדמה.
- J-80 - רקטה ארוכת-טווח (עד 100 ק"מ) המיוצרת על ידי חמאס, עם ראש נפץ במשקל 20 ק"ג. כינויה ניתן לה על שם בכיר חמאס לשעבר אחמד ג'עברי, שחוסל ב-2012.
- A-120 - רקטה ארוכת-טווח (עד 120 ק"מ) בעלת ראש קרב של כ-100 ק"ג. נעשה בה שימוש ראשון במסגרת מבצע שומר החומות כששוגרה לעבר אזור ירושלים. קרויה על שמו של ראאד אל-עטאר[25].
- R-160 - רקטה ארוכת-טווח (עד 160 ק"מ) בעלת ראש קרבי קטן. במבצע צוק איתן רקטה מדגם זה הגיע עד חיפה (120 ק"מ). נקראת על שם עבד אל-עזיז א-רנתיסי.
- M-302 - רקטה ארוכת-טווח (עד 90–200 ק"מ, תלוי בדגם) המהווה רפליקה סורית של רקטה סינית דומה.
- עיאש 250 - רקטה ארוכת-טווח (עד 250 ק"מ) הקרויה על שמו של יחיא עיאש. שוגרה לראשונה במהלך מבצע שומר החומות לעבר נמל התעופה רמון[26].
- M-302 A: בעלת טווח מרבי של 90 ק"מ וראש נפץ במשקל 170 ק"ג.
- M-302 B: בעלת טווח של עד 100 ק"ג וראש נפץ במשקל 175 ק"ג.
- M-302 C: בעלת טווח של 140 ק"מ וראש נפץ במשקל 140 ק"ג.
- M-302 D: בעלת טווח של 160 ק"מ וראש נפץ במשקל 144 ק"ג.
- M-302 E: בעלת טווח של 200 ק"מ וראש נפץ במשקל 125 ק"ג.
- פג'ר - רקטה איראנית מתקדמת לטווח בינוני-ארוך, תלוי בדגם.
- פג'ר 3 - רקטה לטווח קצר-בינוני (עד 45 ק"מ) הנושאת ראש נפץ של 45 ק"ג.
- פג'ר 5 - רקטה ארוכת-טווח (עד 75 ק"מ) הנושאת ראש נפץ של 90 ק"ג.
עפיפוני תבערה - עפיפון אליו קשור בחוט מכל דלק קטן ובו רצועת בד בוערת. העפיפון משוגר ונישא על גבי רוחות מערביות מעבר לגדר. כשנוחת בצד הישראלי הוא מצית שדות חקלאיים או יערות בישובי הנגב המערבי.
בלוני תבערה (או פצצת בלון) - מספר בלונים המנופחים בעזרת גז קל וקשורים אחד לשני. הם נושאים חומרי דליקה ובעירה ונעים עם הרוח. מטרתם להצית שריפות בשדות חקלאיים צמודי גבול.
בלוני נפץ - מספר בלונים הקשורים לחומר נפץ ונעים עם הרוח מרצועת עזה לכיוון ישראל. מטרתם להפריע לתושבי עוטף עזה בעזרת פיצוצים רועשים. בחודש יוני 2019, הופרח לראשונה רימון מאולתר שאף נועד לפגוע פיזית בתושבים אך לא עשה כן.
היתרון העיקרי של השלושה האחרונים הוא שהם חמורים מספיק כדי להפריע לחייהם של תושבי עוטף עזה וחקלאיהם אך לא חמורים מספיק כדי לגרור תגובה נרחבת מצד ישראל (למעט הרחבת וצימצום מרחב הדיג העזתי).
פרויקט המנהור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – מנהרות הברחה ברצועת עזה, מנהרות לחימה ברצועת עזה
הנשק האסטרטגי החשוב ביותר של הגדודים הוא מנהרות הלחימה וההברחה משלושה סוגים שונים[27]:
- מנהרות פיקוד ושליטה: משמשות את הארגון במעבר מבונקר תת-קרקעי אחד למשנהו, למארבים ומסירת הודעות.
- מנהרות ההברחה: מנהרות שהיו מתחת לציר פילדלפי וכעת אטומות. שימשו להעברת ציוד לחימה וציוד כללי ממצרים.
- מנהרות התקיפה: מנהרות שנבנו מאז תוכנית ההתנתקות והושמדו במבצע צוק איתן.
בסה"כ קיימות ברצועת עזה כ-5,000 מנהרות המשמשות לפיקוד, בקרה, תנועה ואספקה[28]. בעבר החזיק הארגון במספר מנהרות על ציר פילדלפי, אשר נהרסו ברובן על ידי צבא מצרים[29].
שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארגון נוהג לשתף פעולה עם עוד שמונה ארגונים ברצועת עזה[30]. לעיתים מתאם איתם את הירי לעבר ישראל ולעיתים מקבל או כופה עליהם להשתתף בהפסקות אש:
- הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
- גדודי חללי אל-אקצא
- חטיבות צלאח א-דין
- ועדות ההתנגדות העממית
- אנצאר בית אל-מקדס
- גדודי נאצר צלאח א-דין
- צבא האסלאם (עזה): ארגון שאחראי על חטיפת גלעד שליט והעברתו לחמאס[31].
- החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין: הארגון הוותיק ביותר ברצועה. השתתף ביחד עם החמאס והגהאד האסלאמי הפלסטיני בשיחות קהיר על הפסקת אש בזמן מבצע צוק איתן.
כמו כן משתף הארגון פעולה עם ארגונים אחים בטריטוריות אחרות: חזבאללה בלבנון, גדודי חללי אל-אקצא ברשות הפלסטינית וארגון מג'לס שורא אל-מוג'אהדין פי אכנאף בית אל-מקדס בסיני.
פעילים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוחמד דף, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס. עומד בראש ועדה אשר עסקה בפיתוח ושיפור טילים ומרגמות.
- יחיא סנואר, אחד ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס ואחיו הגדול של מוחמד סנואר, מפקדה הנוכחי בפועל של הזרוע הצבאית של חמאס.
- מרוואן עיסא, סגן מפקדה הנוכחי של הזרוע הצבאית של חמאס. לשעבר מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם, מאז מותו של אחמד ג'עברי ועד מינויו של יחיא סנואר.
- אחמד ע'נדור, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה.
- ראאד סעד, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בעיר עזה.
- אימן נופל, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס במרכז הרצועה. היה עצור בידי מצרים, ברח מהכלא בפברואר 2011.
- מוחמד סנואר, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בח'אן יונס.
- אימן מנצור, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בג'באליה.
- אחמד חמודה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בבית לאהיא.
- איאד א-שנברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בבית חאנון.
- עימאד עקל, פעיל בזרוע הצבאית של חמאס, איש חבלה בכיר.
- עבד אל-האדי סיאם, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה.
- מחמד דבאבש, אחראי הביטחון של החמאס ברצועת עזה
- דיראר אבו סיסי, ממהנדסי החמאס, מנהל האקדמיה הצבאית של החמאס ברצועת עזה (עצור בישראל).
- ג'מאל אבו האשם, מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס.
- עימאד א-דין מוחמד עבד אל-האדי, מחבל בכיר בחמאס, מתמחה בחבלה.
- חסן חלואה, פעיל חמאס מרמאללה (כלוא בקציעות).
- אבו עוביידה, דובר הזרוע הצבאית[32]
- רוחי מושתהא, ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, מעורב בחטיפת נחשון וקסמן וממשוחררי עסקת שליט.
- פתחי חמאד, מפקד ארגון הצללים "מגיני אל-אקצא" ואחראי על מנגנוני הביטחון ברצועת עזה.
פעילים שנהרגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עימאד חסן אברהים עקל היה ראש הזרוע הצבאית הראשון של חמאס, נהרג בשנת 1993 בהתקלות עם מסתערבים ברצועת עזה.
- כאמל כחיל, היה סגנו של יחיא עיאש ("המהנדס"), ראש הזרוע הצבאית של חמאס, נהרג בפיצוץ מסתורי בשכונת שיח' רדואן בעזה שנת 1995.
- יחיא עיאש ("המהנדס") היה ראש הזרוע הצבאית של חמאס, נהרג בשנת 1996 באמצעות טלפון סלולרי ממולכד.
- מוחי א-דין א-שריף ("המהנדס" 2), תפס את מקומו של יחיא עיאש כמכין המטענים הראשי של חמאס. נהרג בשנת 1998.
- האחים עוודאללה, מפקדי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה עד חיסולם ב-1998.
- אימן עדנאן אל-חלאוה, היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכם בתחילת האינתיפאדה השנייה. נהרג בפעילות של ישראל באוקטובר 2001.
- מחמוד אבו הנוד, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בגדה אחרי חיסול האחים עוודאללה, נהרג בירי טילים למכוניתו בנובמבר 2001[33].
- קייס עדואן, מפקד ומהנדס בכיר של חמאס בשומרון, אחראי לטבח ליל הסדר. נהרג במצור של צה"ל, השב"כ והימ"מ ב-5 באפריל 2002 אחרי שנורה בראשו והבית בו התבצר נהרס על ידי דחפור D9 משוריין של צה"ל.
- סלאח שחאדה ניהל את הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה אחרי ניסיון החיסול הכושל של מוחמד דף ב-2002, נהרג על ידי פצצה במשקל טון שהוטלה על ביתו ושהרגה 16 אנשים[34]. פעולה זו גרמה להאשמות מצד גורמי שמאל רדיקלי נגד מפקד חיל האוויר דן חלוץ.
- מוהנד טאהר, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס באזור השומרון במהלך האינתיפאדה השנייה. נהרג בפעילות של ישראל יחד עם פעיל בכיר נוסף עימאד דראוזה ביולי 2002[35].
- נאסר עסידה, היה בכיר המבוקשים בשומרון, נהרג בהיתקלות עם כוחות שייטת 13 במרץ 2003[36].
- עלי עלאן, בכיר המבוקשים בכלל שטחי איו"ש, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל במרץ 2003[37].
- יאסר טה, אחד מראשי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה בזמן האינתיפאדה השנייה, נהרג בפעילות של ישראל ביוני 2003.
- עבדאללה קוואסמה, בכיר המבוקשים בחברון, נהרג בהיתקלות עם הימ"מ ביוני 2003[38].
- אחמד באדר, יורשו של קוואסמה, נהרג במצור על ידי כוחות צה"ל יחד עם עוזרו עז א-דין מיסק בספטמבר 2003.
- בסאל קוואסמה, יורשו של באדר, נהרג על ידי דחפור D9 של צה"ל בספטמבר 2003[39].
- מוחמד אל-חנבלי, היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכם, נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל בשכם בספטמבר 2003[40].
- סעד ערביד, היה אחד מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. נהרג בפעולה של ישראל באוקטובר 2003.
- ואאל נסאר, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ואחראי על פרויקט הקסאם. ועוזרו, מוחמד סרסור שעסק בתכנון פיגועים ובגיוס פעילים לארגון, בטיל שנורה ממסוק חיל האוויר לעבר אופנוע שרכבו עליו ב-30 במאי 2004.
- אחמד סארי, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. נהרג בתאונת עבודה בביתו בזמן הכנת מטען.
- אסעד ריאן, פעיל חבלה בצפון רצועת עזה ואחיו של השייח' ניזאר ריאן, נהרג בהתפוצצות בזמן עצרת של החמאס בשנת 2005. לטענת הפלסטינים הוא נהרג על ידי ישראל.
- חסן אבו שקפה, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה, נהרג בזמן הכנת מטען בבית להיא ביוני 2008[41].
- אשרף מושתהא, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכונת תופאח בבית לאהיא. נהרג בזמן הכנת מטען בבית לאהיא ביוני 2008.
- הש'ייח ניזאר ריאן (נודע בכינוי: "הענק"), המופתי של גדודי עז א-דין אל-קסאם, נהרג במחנה הפליטים ג'באליה בהפצצה של חיל האוויר על ביתו ב-1 בינואר 2009[42], במהלך מבצע עופרת יצוקה.
- אמיר מנסי, מפקד המערך הארטילרי במרחב העיר עזה, נהרג בתקיפת חיל האוויר הישראלי בעת שניסה לשגר פצצת מרגמה לעבר כוחות חטיבת גולני ב-10 בינואר 2009 במסגרת מבצע עופרת יצוקה[43].
- מחמוד אל-מבחוח, חוסל בבית מלון בדובאי ב-20 בינואר 2010, חיסול שמיוחס ל"מוסד"[44].
- אחמד ג'עברי, ראש בפועל של גדודי עז א-דין אל-קסאם ומנהיג הצבא העממי של חמאס, בין השאר החזיק בגלעד שליט. נהרג בעזה ב-14 בנובמבר 2012. כונה על ידי התקשורת הישראלית "רמטכ"ל החמאס".
- אחמד אבו ג'לאל, מפקד פלוגה במערך הקרקעי של חמאס, נהרג בנובמבר 2012 בעת שהיה בדרכו לשגר טיל נ"ט.
- ח'אלד שאער, בכיר במערך הנ"ט של חמאס, נהרג בנובמבר 2012[45]
- מוחמד שעבאן, מפקד בקומנדו הימי של חמאס בעזה, נהרג ב-8 ביולי 2014 במהלך מבצע צוק איתן בכלי רכבו יחד עם שלושה מחבלים נוספים.
- מוחמד אבו שמאלה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בדרום הרצועה. אחראי מנהרות ההברחה ברפיח חוסל במבצע צוק איתן[46].
- ראאד אל-עטאר, מפקד חטיבת רפיח. היה מפקד החטיפה של גלעד שליט. שלח מחבלים למרחב סיני כדי שיבצעו ירי רקטות לעבר אילת. חוסל במבצע צוק איתן[47].
- מוחמד אל-ע'ול, אחראי הכספים של חמאס. נהרג מהפגזה של חיל האוויר על מכוניתו ב-24 באוגוסט 2014 במסגרת מבצע צוק איתן[48].
- מאזן פוקהא, ראש "מטה הגדה" של חמאס, נהרג בידי מתנקש ב-24 במרץ 2017[49].
- נור בראכה, מפקד גדוד ח'אן יונס של החמאס. נהרג בהתקלות כוח צה"ל עם מחבלי חמאס בח'אן יונס ב-11 בנובמבר 2018 במסגרת מבצע סודי של מערך המבצעים המיוחדים[50].
הכרה כארגון טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל וארצות הברית הן הלשכה המדינית והן הזרוע הצבאית של חמאס מוגדרים כארגון טרור. בדצמבר 2014 הוצא מרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי[51]. ימים ספורים לאחר מכן הוכרז הארגון כארגון טרור על ידי בית המשפט המצרי[52].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדודי עז א-דין אל-קסאם, ברשת החברתית טוויטר
תנועת ההתנגדות האסלאמית חמא ס, גדודי עז אל-דין אל-קסאם, דף שער בספרייה הלאומית
- אתר הארגון (באנגלית)
- אתר הארגון (בעברית)
- אתר הארגון (בערבית)
- גיא אביעד, הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה: התפתחות, דפוסי פעולה וצפי, צבא ואסטרטגיה גיליון 1 (אפריל 2009) - המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ג'ודי רודרן, גדודי עז א-דין אל-קאסם: הדבק שבין חמאס לרחוב העזתי, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2012
- אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, צה"ל עצר בכיר חמאס ברמאללה, באתר nrg, 23 ביוני 2007
- לילא עבד א-נור, עזה, התנגדות מבית: כך איבדה הזרוע הצבאית של חמאס את אמון תושבי הרצועה, באתר מעריב אונליין, 11 בדצמבר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לפי תרגום הקוראן של אורי רובין, 2005, עמ' 145
- ^ 1 2 3 4
יניב קובוביץ, ראשי נפץ של 90 ק"ג וטווחים של יותר ממאה ק"מ: זהו מערך הרקטות של חמאס, באתר הארץ, 5 במאי 2019
- ^ ההסבר באתר החמאס הרשמי
- ^ יואב זיתון, סיכום 2018: אלף שיגורים מעזה, 16 הרוגים בפיגועים, באתר ynet, 31 בדצמבר 2018
- ^ nrg מעריב, 'מההתנתקות גדל חמאס ל-20 אלף חמושים', באתר nrg, 10 באפריל 2008
- ^ 1 2 3 4 ענת קורץ, אודי דקל, בנדטה ברטי, משבר רצועת עזה: מענה לאתגר (עמ' 45), באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2018
- ^ יואב זיתון, "הפתעה ועוצמה רבה". תוכנית צה"ל למלחמה הבאה בעזה, באתר ynet, 14 באפריל 2016
- ^ אמיר בוחבוט, מה סיפר מפקד החוליה בקומנדו של חמאס, באתר וואלה!, 31 ביולי 2014.
- ^ ניר דבורי, האיום של חמאס מתחת למים - והמענה, באתר mako, 28 במאי 2018
- ^ גילי כהן, תיעוד מסווג של צה"ל מתקרית חדירת המחבלים לזיקים דלף, אתר פלסטיני העלה אותו לרשת, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2014
- ^ 1 2 יואב זיתון, קומנדו חמאס מתעצם; היעד: אשקלון ואשדוד, באתר ynet, 20 באוגוסט 2015
- ^ יואב זיתון, כך נראה מעגן הקומנדו שבנה חמאס מכספי האו"ם, באתר ynet, 10 באוגוסט 2016
- ^ אמיר בוחבוט, אבירי חמאס: הצצה ליחידת הקומנדו הימי בעזה שמדאיגה את צה"ל, באתר וואלה!, 11 בספטמבר 2018
- ^ איתי בלומנטל וכרמלה מנשה, צוללות אוטונומיות, וניסיונות לפגוע באסדת גז: האיום הימי של חמאס נחשף, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 16 במאי 2021
- ^ אמיר בוחבוט, עם רוח גבית מאיראן ומסוריה: כך ייסד חמאס את מערך המל"טים, באתר וואלה!, 17 בדצמבר 2016
- ^ 1 2 יואב זיתון, צפו: המזל"ט של חמאס שיכול להגיע עד לת"א, באתר ynet, 16 בנובמבר 2012
- ^ יואב זיתון, המזל"טים המתאבדים של חמאס, באתר ynet, 10 ביולי 2014
- ^ יואב זיתון, מזל"ט של חמאס חדר מעזה ויורט על ידי טיל פטריוט באזור אשדוד, באתר ynet, 14 ביולי 2014
- ^ יואב זיתון, מזל"ט מעזה חדר והתרסק בשטח ישראל, באתר ynet, 25 ביוני 2015
- ^ יואב זיתון ואליאור לוי, חיל האוויר יירט בהצלחה מזל"ט של חמאס, באתר ynet, 20 בספטמבר 2016
- ^ רועי קייס, בנה מל"טים לחמאס וחיזבאללה: צפו במומחה הטיסה שחוסל בפעולה שמיוחסת למוסד, באתר ynet, 17 בדצמבר 2016
- ^ אסף גבור, חמאס מאשימה את ישראל: 'דם המהנדס לא נשפך לשווא', באתר nrg, 17 בדצמבר 2016
- ^ חקירתו של פעיל חמאס צבאי שהתאמן במלזיה לביצוע פיגוע חדירה באמצעות מצנחי רחיפה, באתר שירות הביטחון הכללי, 29 ביולי 2014
- ^ ניר דבורי, כך מקים חמאס מערך אווירי, באתר N12, 6 באפריל 2023
- ^ אליאור לוי, על שם מח"ט רפיח שחוסל בצוק איתן: זו הרקטה החדשה שנורתה לאזור ירושלים, ynet, 11 במאי 2021
- ^ יואב זיתון, אליאור לוי, מתן צורי, סיון חילאי, ירון דרוקמן, מאיר אוחיון, באמצע היום: עשרות רקטות ליישובי המרכז, חלקן יורטו; רקטה בשטח פתוח בערבה, ynet, 13 במאי 2021
- ^ Gaza Underground Infrastructure Photos באתר cryptome
- ^ אשר שכטר, איך נהפכו המנהרות לעורק הכלכלי הראשי בעזה, באתר TheMarker, 25 ביולי 2014
- ^ רועי קייס, מצרים מטביעה את מנהרות חמאס, באתר ynet, 18 בספטמבר 2015
- ^ האלמנט החסר: חמאס לא לבד בעזה באתר מידה
- ^ החמאס מול הג'יהאדיסטים באתר ממרי
- ^ רועי קייס, ישראל חשפה את דובר הזרוע הצבאית?, באתר ynet, 25 ביולי 2014.
- ^ ישראל חיסלה את המבוקש מס\' 1 מהחמאס מחמוד אבו הנוד - 25/11/01, באתר ערוץ 7, 25 בנובמבר 2001
- ^ כתבי ynet, סלאח שחאדה חוסל עם 15 אזרחים נוספים, באתר ynet, 23 ביולי 2002
- ^ מאת עמוס הראל, צה"ל הרג את ראש הזרוע הצבאית של החמאס בשומרון, באתר הארץ, 1 ביולי 2002
- ^ דו-חיים: חיל הים יוצא מהמים, באתר וואלה!, 11 בדצמבר 2014.
- ^ פליקס פריש ועלי ואקד, החמאס ספג מכה אנושה: שניים מבכיריו נהרגו, באתר ynet, 18 במרץ 2003
- ^ יהונתן ליס,עמוס הראל,ארנון רגולר, כוח ימ"מ הרג אמש את בכיר החמאס, עבדאללה קוואסמה בחברון, באתר הארץ, 21 ביוני 2003
- ^ פליקס פריש ועלי ואקד, חברון: נהרג בכיר החמאס שהתבצר בבניין, באתר ynet, 22 בספטמבר 2003
- ^ פליקס פריש ועלי ואקד, לוחם השייטת נהרג בפעולת צה"ל בשכם, באתר ynet, 5 בספטמבר 2003
- ^ עלי ואקד וחנן גרינברג, 4 נהרגו בפיצוץ בעזה, בהם בכירי חמאס ותינוקת, באתר ynet, 12 ביוני 2008
- ^ מ"המהנדס" לרמטכ"ל חמאס - היסטוריה של חיסולים באתר וואלה!
- ^ חנן גרינברג, צה"ל: חוסל מפקד מערך הרקטות בעיר עזה, באתר ynet, 10 בינואר 2009
- ^ מערכת תכניות קשת, דקה אחר דקה: כך חוסל מחמוד אל-מבחוח, באתר מאקו, 3 בנובמבר 2015
- ^ שני בכירי חמאס חוסלו בתקיפת חיל האוויר ברצועה, באתר וואלה!, 16 בנובמבר 2012
- ^ אליאור לוי ויואב זיתון, צה"ל חיסל 3 בכירים בזרוע הצבאית של חמאס, בהם את מפקד חטיפת שליט, באתר ynet, 21 באוגוסט 2014
- ^ דורון פסקין, חוסל: האיש שעמד בראש קן הצרעות של רפיח, באתר כלכליסט, 21 באוגוסט 2014
- ^ הצבא התנקש באיש חמאס מוחמד אל-ע'ול. אשה ושלושה ילדים נוספים נהרגו בעזה - שיחה מקומית, באתר שיחה מקומית, ביולי 2014
- ^ אליאור לוי, 4 יריות לראש, עם משתיק קול: כך חוסל בכיר חמאס, באתר ynet, 25 במרץ 2017
- ^ פזית רבינא, אין בראכה: קצין חמאס שחוסל בחאן יונס, בעיתון מקור ראשון, 16 בנובמבר 2018
- ^ רויטרס ואיתמר אייכנר, אירופה הוציאה את חמאס מהרשימה השחורה, באתר ynet, 17 בדצמבר 2014
- ^ רועי קייס ואליאור לוי, בית המשפט במצרים: חמאס הוא ארגון טרור, באתר ynet, 28 בפברואר 2015