הירש גליק

הירש גליק (בלועזית: Hirsh Glick או Hirsh Glik)‏ (24 באפריל 1922 – 1944) היה משורר ופרטיזן יהודי שלחם באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה, מחבר "המנון הפרטיזנים היהודים".

ילדותו

הירש (הירשק'ה) גליק נולד ב-24 באפריל 1922 בפרבר שְׁנִיפִּישׁוֹק (שמו היידי של Šnipiškės) שבווילנה לאביו וולף (וֶלוֶול) ולאימו רחל גליק. אביו סחר בגרוטאות ברזל, בסמרטוטים ובבקבוקים משומשים. משפחתו, שפרט לו כללה עוד שלושה אחים ואחות אחת, חיה בעוני מרוד, וחרף זאת הצליחה לשלב מסורת יהודית ואדיקות עם השפעות חילוניות. הירש למד בבית הספר "בית יהודה" של רשת החינוך הציונית "תרבות", והיה תלמיד מוכשר למדי. בשנת 1938 נאלץ הירשק'ה לעזוב את בית הספר במטרה לעזור למשפחתו, ומצא עבודה אצל כורך ספרים ובבית חרושת לנייר. הירש היה נער פעיל מאוד, ונטל חלק בפעילויות השומר הצעיר.

כבר ב-1935, כשהיה בן 13, החל לחבר שירים ופרסם אותם בעיתונות היהודית המקומית. בתחילה כתב את שיריו בעברית, אך בהמשך, בהשפעת משוררי קבוצת "יונג וילנה" ("יונג ווילנע"; יידיש: "וילנה הצעירה"), החל לכתוב ביידיש, שפת האם שלו. גליק אסף סביבו קבוצת אנשי-עט צעירים, נערים שגרו בשכנות לו בשניפישוק-הקטנה, שקראו זה בפני זה יצירות רבות. מאוחר יותר התאגדו חברי הקבוצה סביב שכנם המנוסה הרבה יותר, לייזר וולף מ"יונג וילנה". בעזרתו של וולף הוציאו לאור במשך ארבעה חודשים ב-1939 את כתב העת "יונגוואלד"; שם זה הפך גם לשמה של קבוצה ספרותית חדשה וצעירה, שנחשבה מאוחר יותר כאחד מענפיה של "יונג וילנה". הירשק'ה גליק היה המשורר החשוב והמבטיח ביותר בחבורת "יונגוואלד". הוא פרסם את שיריו בכתב העת "יונגוואלד", ומאוחר יותר, בשנת 1940, כשהבולשביקים כבר הגיעו לווילנה, ב"ווילנער עמעס" (יידיש: "[ה]אמת [של] וילנה"; עיתון פראבדה של יהודי העיר) ובעיתון "די נייע בלעטער" (יידיש: "הדפים החדשים") שיצא לאור בקובנה.

פלישת הנאצים ומותו

עם פלישת גרמניה הנאצית לליטא נשלח גליק יחד עם אביו לעבודת פרך במכרות הכבול של בַּלְטוֹיִי ווֹקֶה (Baltoji Vokė, בפולנית: "בְּיַאלָה וַאקָה", "Biała Waka"), כ-20–25 ק"מ מווילנה. גליק חלה, אך העבודה לא שברה את רוחו, והוא המשיך לכתוב שירים מלאי תקווה, אשר עודדו את מאות יושבי המחנה. בין היתר חיבר פואמה גדולה, "אין גיהנום ביי לענינגראד" (יידיש: "בגיהנום שליד לנינגרד"); "דער פייף פון מאטאציקל", שיר סרקסטי על מפקד מחנה נרוה; וכן שירים על וילנה ועל מקומות המסתור בגטו. יצירות אלה אבדו.‏‏

את יצירותיו שלח לחברו בגטו וילנה. איגוד הסופרים השתדל אצל שלטונות הגטו כדי שיעזרו לו. בגטו וילנה זכו שיריו לכזו הצלחה, עד שפעמיים הם זכו בפרסים בתחרויות. בין השאר כתב גליק במחנה רשה (Rzeza) את "הבלדה על התיאטרון החום" (נדפסה בכתב העת "די גאלדענע קייט", גיליון 4, תל אביב 1949); את "בלדת הטיפוס"; את שירי-הזמר "השיבולת הקטנה" (?), "הס, הלילה מכוּכב", "מי שטובע תוך כדי שירה", "יונים לבנות", "שיר הכבול", נדפסו ב"די גאלדענע קייט", גיליון 15, ת"א 1953.

בחודש מאי 1943, כשחוסל מחנה-הכבול ברֶשֶה בגלל קשרים עם הפרטיזנים, הועבר גליק לגטו וילנה. בחודשים מאי עד ספטמבר של אותה שנה הוסיף גליק לחבר שירים; בין היתר חיבר אז את הבלדה המקברית "די באלאדע פון ברוינעם טעאטער", שבה תיאר את ייסורי האימים של יהודים בכלא לוקישקו (Lukishko), בטרם שילוחם למות בפונאר.

בגטו הצטרף ללוחמים הצעירים של ארגון הפרטיזנים המאוחד, אף-פא-או (Fareynegte Partizaner Organizatsye,‏ FPO). ב-1 בספטמבר 1943, בעת חיסול הגטו, ניסה גליק לברוח אל הפרטיזנים ביער, אך נתפס בידי הגסטאפו וגורש למחנה הריכוז "גולדפילץ" באסטוניה. בקיץ 1944, כאשר החל הצבא האדום במתקפה על המדינות הבלטיות, נמלט גליק עם שמונה מחבריו הפרטיזנים. הוא המשיך להילחם, אף שקבוצתו נחלה הפסדים ומרבית חבריו נתפסו ונרצחו. לבסוף נפל אף הוא בקרב נגד הגרמנים, ביער בקרבת מחנה הריכוז "גולדפילץ", בגיל 22.

המנון הפרטיזנים היהודים וזכרו של גליק

את המנון הפרטיזנים היהודים (ביידיש: פּאַרטיזאַנער ליד), השיר שבזכותו התפרסם, חיבר גליק בשנת 1943, בהיותו בגטו וילנה. השיר נכתב לזכרם של לוחמי מרד גטו ורשה וחבריו שנרצחו, למנגינה שחיברו המלחינים היהודים-הסובייטים, האחים דמיטרי ודניאל פוקראס (Покрасс), לשירו של המשורר הרוסי א. סורקוב אשר מתחיל במילים: "לא ענני גשם הם, אלא ענני סער". ב-4 בינואר 1943, יום השנה לייסוד ה-FPO, החליטה מפקדת הפרטיזנים להפוך את השיר להמנון הארגון, והוא הפך לסמל ההתנגדות ההירואית לנאצים.

השיר תורגם לעברית בידי אברהם שלונסקי‏‏..
בנוסף תורגום השיר לאנגלית (6 גרסאות) ולפולנית (3 גרסאות), וכן לרומנית, להולנדית, לספרדית, לבולגרית ולשפות נוספות.‏‏ השיר, הידוע גם כ"זאָג נישט קיינמאָל" (או "זאָג ניט קיין מאָל"; יידיש: "אל־נא תאמר") או כ"מיר זייַנען דאָ" (יידיש: "אנחנו כאן"), פותח במילים:

מקור (יידיש)	בתרגומו של שלונסקי
זאָג ניט קיין מאָל, אַז דו גייסט דעם לעצטן וועג, כאָטש הימלען בלייענע פֿאַרשטעלן בלויע טעג. קומען וועט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה – ס´וועט אַ פּויק טאָן אונדזער טראָט: "מיר זייַנען דאָ!"	אַל-נָא תֹאמַר: "הִנֵּה דַרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה". זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא, וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: "אֲנַחְנוּ פֹּה!"

לאחר השואה הושר השיר בהתכנסויות רבות של יהודים. עד לימינו הוא מושר באירועי זיכרון לשואה ולגבורה. במקביל, נעשו ניסיונות שונים לקבץ מחדש את שיריו ואת פזמוניו של גליק, והם ראו אור בעיתונים ובכתבי-עת שונים, והופיעו באוספי שירים פרי עטם של יהודים אשר שהו בגטאות ובמחנות.

דמותו של הירש גליק שימשה השראה ביצירותיהם של אברהם סוצקובר, שמריהו קצ'רגינסקי, פרץ מרקיש ואחרים. דמותו מופיעה בפואמה "מלחמה" למרקיש.‏‏

ראו גם

• שירי פרטיזנים במלחמת העולם השנייה

לקריאה נוספת

• "הירש גליק", ערך בתוך: לעקסיקאָן פון דער נייער ייִדישער ליטעראַטור, ניו-יורק 1965. (ביידיש)

• Arad, Y., Ghetto in Flames: The Struggle and Destruction of the Jews in Vilna in the Holocaust, New York: Holocaust Library, 1982.
• Gilbert, Shirli, Music in the Holocaust: Confronting Life in the Nazi Ghettos and Camps, Oxford, Oxford University Press, 2005.
• Kalisch, Shoshana, Yes, We Sang! Songs of the Ghettoes and Concentration Camps, New York: Harper, 1985.
• Katsherginski, S. and Leivick, H. (Eds), Lider fun di Getos un Lagern, New York: Alveltlekher Yidisher Kultur-Kongres, 1948.
• Silverman, J., The Undying Flame: Ballads and Songs of the Holocaust, Syracuse, N.Y.: Syracuse University Press, 2002.

קישורים חיצוניים

• גליק, הירש (הירשקה; 1944-1922) באתר יד ושם
• מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום על המשורר היידי הירש גליק במחנה העבודה באסטוניה, באתר יד ושם
• הירש גליק: ביוגרפיה, באתר Music during the Holocaust (באנגלית)
• הירש גליק, באתר מחנות מבצע ריינהרד (באנגלית)
• שיר הפרטיזנים - מילים באתר שירונט
• מילות השיר "שיר הפרטיזנים היהודים" והאזנה לו, באתר זמרשת
• ביצועים לשיר זאָג ניט קיין מאָל ביידיש בפי מבצעים רבים, וביניהם חוה אלברשטיין, שמעון ישראלי, פול רובסון ותזמורת הצבא הפולני
• ביצוע נוסף לשיר (יידיש)