כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נפולת של נמושות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בשיח הפוליטי והציבורי בישראל התפתחו במהלך שנות קיום המדינה כינויי גנאי וביטויי שנאה. בשיח הפוליטי בישראל נוצרו כינויי גנאי ייחודיים, הבולטים בין השאר על רקע הוויכוח המדיני סביב השליטה הישראלית בשטחים שמעבר לקו הירוק, השסע העדתי והשיח סביב יחסי דת ומדינה בישראל.

כלפי הימין

  • יהודונאצים או יודו-נאצים: כינוי שיצר פרופ' ישעיהו ליבוביץ כלפי יהודים ישראלים עם "מנטליות נאצית", לדבריו. הוא נקט בביטוי לראשונה בזמן מלחמת לבנון הראשונה. ליבוביץ השתמש בביטוי, בין היתר, לאחר שחברי ועדת לנדוי התירו "הפעלת מידה מתונה של לחץ פיזי" על נחקרים לצורך סיכול פעולות טרור, ולדעתו השופט משה לנדוי "בפירוש נתן היתר להשתמש בעינויים כדי לסחוט הודאות משבויים ערבים".[1] הביטוי קומם רבים עקב חריפותו יוצאת הדופן.
  • מתנחבלים: כינוי המופנה כלפי המתנחלים, ומהווה הלחם של "מתנחלים" ו"מחבלים". הביטוי מביע שנאה או הסתייגות, לעיתים הוא משמש לתיאור מתנחלים שיצאו לפעולות נקם בכפרים פלסטינים. כפי הנראה הכינוי נטבע על ידי סילבי קשת.
  • פרופלורים: התבטאות של יצחק רבין בישיבת סיעת העבודה ב-1993 על מפגינים ממתיישבי רמת הגולן. רבין אמר כי המוחים "יכולים להסתובב כמו פרופלורים" ועורר ביקורת וזעם.[2]
  • מועצת רשע, מועצת פשע ומועצת יש"ו נמנים עם שלל כינויי הגנאי שהוטחו במועצת יש"ע על ידי מתנגדיה משמאל, בגין שותפותה למפעל ההתנחלויות והמאחזים מחד, ועל ידי מתנגדיה מימין בשל רפיסותה הנתפשת במאבק נגד בלימת מפעל ההתנחלות, ובפרט באירועי פירוק מאחזים ותוכנית ההתנתקות.
  • מנשקי קמעות נמנה בין כמה כינויים אותם הטיח פעיל השמאל והאמן יאיר גרבוז בציבור הימין ב"נאום הקומץ" בעצרת לקראת הבחירות לכנסת העשרים. הנאום נתפס על ידי חלק מהמבקרים כהתבטאות גזענית כלפי עדות המזרח.[3]
  • נוער הזוועות: כינוי גנאי מפי השמאל הישראלי כלפי נוער הגבעות.[4]

כלפי השמאל

פרופסור נכבד, המלה "סמולני" אינה טעות; וגם אם היא טעות הרי היא מיחזור של מלה משובשת בכוונה, שהמציא פעם ד' רוזנבלום עצמו - ספק כסאטירה על שיבוש הגיית טוטם "השמאל" הנצחי בפי אנשי ימין מסוימים (תוך התזת ה"ס" - "ססססמול"), ספק מתוך לעג עצמי לקבוצה שהיא בעצם קטנה ("סמול"). בכל אופן, האירוניה היא שהסאטירה הגשימה את עצמה מעל למשוער: הביטוי השתרש איכשהו בכל התגובות והפך לתקני בכל הטוקבאקים.

  • יפי נפש (מקביל לביטוי האנגלי "bleeding heart"): כינוי ציני שמטרתו להגחיך את דאגתם של אנשי השמאל לזכויות חד צדדיות של קבוצות מסוימות, תוך התעלמותם מזכויות אחרים או מן ההשלכות של דאגה זו.
  • יהודונים, יודנראטים, אוטו-אנטישמים או יהודים שונאי עצמם (האחרונים באנגלית: "self-hating Jews"): כינוי גנאי של אנשי ימין הן כלפי יהודים אזרחי מדינה זרה (בעיקר ארצות הברית) שהגיעו לעמדות בכירות בממשל וכדי לחפות על יהדותם הם נוקטים קו אנטי-ישראלי, והן כלפי אנשי שמאל ישראלים ששכחו לדעת המשתמש בביטוי עמדה יהודית גאה מהי. מקורו בתרגום לעברית של הביטוי האנטישמי הרוסי "ז'יד". בביטוי נקט רחבעם זאבי כלפי שגריר ארצות הברית בישראל מרטין אינדיק, וצבי הנדל כלפי השגריר דן קרצר.[7] הביטוי כלפי אנשי שמאל ישראלים שגור בפיו של עורך דין יורם שפטל בתוכניתו ברדיו ללא הפסקה.
  • המיצובישי של גולדפרב: הפכה כינוי לאופורטוניזם ולקניית קולות של חברי הכנסת. זאת בעקבות מינויו של אלכס גולדפרב על ידי יצחק רבין לסגן שר תמורת תמיכתו בהסכמי אוסלו. תמיכתו של גולדפרב הכריעה את ההצבעה, ובימין טענו כי הסכמי אוסלו עברו על חודה של מיצובישי, לה זכאי כביכול סגן שר כרכב שרד. למעשה, בפועל מדובר היה ברכב מסוג טויוטה.[8]
  • חיות מחמד מהשמאל: כינוי שניתן לשמאלנים על ידי חברת הכנסת מירי רגב בדיון שלה על עליית היהודים להר הבית ב-25 בפברואר 2014: לאחר שחברי כנסת ערבים ועוד מספר חברי כנסת ממפלגות השמאל כגון זהבה גלאון יושבת ראש מרצ, גינו את ח"כ מירי רגב וצעקו עליה היא אמרה: "אנחנו נדאג לכך שכל אזרח במדינת ישראל, נדאג לכך שכל אזרח במדינת ישראל בין הוא יהודי, בין אם הוא מוסלמי, בין אם הוא דרוזי, יוכלו להתפלל במקומות הקדושים לו. צער בעלי חיים, זכויות בעלי חיים כן, אבל זכויות ליהודים לא (חברי הכנסת המתנגדים ממשיכים לצעוק), אולי איזה, אולי איזה חיית מחמד מהשמאל תהיה לי, שתעזור לי להבין את העמדה שלכם (המשפט נקטע שוב על ידי המתנגדים)". לאחר מכן, העלה אמן המדיה נוי אלוש לאתר יוטיוב סרטון רמיקס של הנאום אשר הפך ויראלי, בדומה לסרטון הרמיקס קודם של אלוש על רגב, שכונה "מירי רגב היא שכונה".
  • יודו-קוויזלינגים: כינוי שטבע יורם שפטל ומקורו בוידקון קוויזלינג שהיה ראש ממשלת נורווגיה, ששיתפה פעולה עם הנאצים.[9]

כלפי התקשורת

כלפי ערביי ישראל

  • גיס חמישי: כינוי גנאי לערביי ישראל מצד אנשי ימין, שנועד לבטא את דעתם על אי נאמנותם למדינת ישראל. לעיתים ניתן גם לשמאל הקיצוני במדינת ישראל.
  • סוכני אש"ף: כינוי גנאי לחברי הכנסת הערבים בפי אנשי ימין שרווח בשנות ה-70 וה-80.
  • זועביז: כינוי שטבע יאיר לפיד ביחס לסיעות הערביות כשדחה את האפשרות ליצור גוש חוסם עמן כנגד בנימין נתניהו, על שם חברת הכנסת חנין זועבי מבל"ד.

על רקע דתי

על רקע עדתי

  • צ'חצ'חים: ב-27 ביוני 1981 הנחה דודו טופז את עצרת הבחירות המסכמת של המערך בכיכר מלכי ישראל, ובנאום שכונה "נאום הצ'חצ'חים" אמר: "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים של הליכוד הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". למחרת, בעצרת הבחירות המסכמת של הליכוד באותו מקום עשה מנחם בגין מטעמים מהאמירה הזו באומרו: "עד אתמול לא הכרתי את המילה צ'חצ'חים ולא ידעתי מה פירושה, אך אמש שמעתי את הבדרן..." וכאן הסתכל בגין בדף כדי להיזכר בשם שקרא בעילגות מכוונת "דודו טופס" (תוך הגיית שמו במלעיל), והמשיך: "...מכנה את אנשי הליכוד צ'חצ'חים", ואת המילה האחרונה ביטא בגין במלרע. בגין השתמש בתקרית כדי להלהיב את הקהל וללכד את הציבור המזרחי מסביב לליכוד.
  • אשכנאצים: הלחם של המילים אשכנזים ונאצים, בביטוי נעשה שימוש על ידי דוברים מזרחים ומטרתו להשוות את יחס הנאצים ליהודים ליחס האשכנזים למזרחים.[10] להקת הפאנק "מפגרת", שהורכבה מארבעה חברים מיהוד שהמשותף להם היה מוצאם התימני, עשתה אף היא שימוש בביטוי בקלטת הבכורה שלה "!Carpe Diem" ב-1994.
  • ווּזווּזים כינוי לעגני של בני עדות המזרח כלפי האשכנזים. הכינוי לועג להגייה היידית של המילה "מה" שמבוטאת "וואס".
  • שווארצע (או שווארצע חיה, "חיה רעה" ביידיש): כינוי של אשכנזים כלפי בני עדות המזרח.
  • קוף שירד מהעצים: דימוי שהשמיע דוד לוי (יוצא מרוקו) בנאום שנשא בשנת 1992, כביקורת על יחסם של חבריו בליכוד (חלקם הגדול אשכנזים) כלפיו. היו שייחסו לכך קונוטציה עדתית.
  • השבט הלבן: כינוי גנאי לאשכנזים, בעיקר חילונים ממעמד הביניים ומעלה תושבי גוש דן הנמצאים במרכזה או בצדה השמאלי של המפה הפוליטית, המציג אותם כקבוצה (שבט) אליטיסטית וגזענית שמתבדלת מבחינה אידאולוגית ותרבותית משאר החברה היהודית בישראל ושולטת בתקשורת בישראל ובמוקדי הכוח.[11]

על רקע כלכלי

  • נערי האוצר: כינוי לעובדי אגף התקציבים במשרד האוצר, המשקף טענה שאינם מתאימים להחלטות שהם מקבלים, בשל חוסר ניסיונם. לכלכלנים הראשונים שהוכשרו בישראל בשנות החמישים של המאה העשרים היה מקובל לקרוא נערי פטנקין, על שמו של דן פטנקין, ממייסדי המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית.
  • פוגלים: כינוי שכינה יצחק רבין, בתקופת כהונתו השנייה כראש ממשלה, את עובדי אגף התקציבים באוצר, על שם מנכ"ל משרד האוצר אהרון פוגל.
  • גזרות ביבי: כינוי המשמש בתקשורת החרדית לתיאור הקיצוץ החריף בקצבאות הילדים, שערך משרד האוצר בראשות בנימין נתניהו.
  • קפיטליזם חזירי: כינוי גנאי בו משתמש השמאל הכלכלי (שמעון פרס כינה את מדיניותו של שר האוצר "חזירית", ואמר בכנס שנערך בבית מפלגת העבודה בתל אביב כי "אנחנו מתנגדים לקפיטליזם חזירי".),[12] בהתייחסותו לגישה הכלכלית של ממשלת ישראל ושל המגזר העסקי בישראל מאז תחילת כהונתו של בנימין נתניהו בתפקיד שר האוצר. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (העבודה) גם-כן מרבה להשתמש בכינוי זה בנאומיה.
  • סוציאליזם חזירי: כינוי שבו משתמשים תומכי ימין כלכלי כנגד ארגונים וקבוצות כוח סוציאליסטיות בישראל, כגון ארגוני העובדים של חברת החשמל, עובדי הנמלים, הקיבוצים, וההסתדרות. קבוצות וארגונים אלה נתפסים בידי חלק מהציבור כבעלי כוח והשפעה חריגים המאפשרים להם להשתלט על נכסים רבים.
  • החזירון העליון: כינוי גנאי לעשירון העליון (יש הגורסים - למאיון העליון). היה בשימוש בזמן המחאה החברתית.

כינויי גנאי אישיים

כינויי גנאי אישיים משמשים כאמצעי לניגוח או כהבעת זלזול כלפי אדם או קבוצה. לעיתים הכינוי מעוות את שמו של האדם כדי לבזותו (למשל "ביביהו"), ולעיתים הכינוי מעביר מסר פוליטי אודות האדם (למשל "שמאלמרט"). יצירתם של כינויים כאלה מלווה את השיח הפוליטי בישראל מראשיתו ועד היום.

  • טפלון: כינוי גנאי שניתן לאישים אחדים, ובא לבטא את טענת מתנגדיהם לפיה לאורך השנים הצליחו לחמוק מאחריות לכשלונות בלא שדבק בהם רבב.
  • אבו ג'ילדה: כינוי שנתן לוי אשכול למשה דיין, על שמו של השודד הערבי שתום העין שהפך למושג, ככינוי לפורץ גדר, שאינו נוהג על פי המוסכמות ועל פי החוק והמוסר ומטיל מורא על סביבתו.
  • כינויים על מנחם בגין:
  • כינויי גנאי שניתנו לשמעון פרס:
    • הפשפש שעלה למעלה: לפי שירו של חיים חפר "איך הפשפש עלה למעלה?".[14][15]
    • חתרן בלתי נלאה: תיאור של שמעון פרס בפי יצחק רבין, שהופיע בספרו האוטוביוגרפי משנת 1979, "פנקס שירות".[16] התבטאות זו, וכינוי זה, רדפו את פרס בהמשך הקריירה הפוליטית שלו.
    • הנחש: כינוי נוסף שכינה רבין את פרס, בשיא של מה שכונה "ירח הדבש" של רבין ופרס, חודשיים לפני הירצחו, כאשר שאל מאיר פלבסקי את ראש הממשלה "מה שלום הנחש?", השיב רבין "עדיין מכיש".[17]
    • לוזר: כינוי שהודבק לשמעון פרס, בעקבות הפסדיו הרבים במערכות הבחירות, כולל מערכות בחירות שבהן סיכוייו לנצח היו גדולים. בהצבעה שהתקיימה במרכז מפלגת העבודה בשנת 1997 הוצע למנות את פרס כ"נשיא המפלגה". בנאומו של פרס בפני צירי הוועידה שיגר שאלה רטורית לקהל: "אני שומע את חבריי אומרים: 'פרס הוא לוזר'. אני הפסדתי?!" ונענה ב"כן" מהקהל. גם באותה הצבעה נחל הפסד.
    • ראש ממשלה מעופף: כינוי שכינה שר האוצר יצחק מודעי את שמעון פרס בעת שעמד בראש ממשלת האחדות, בשנות ה-80. בתגובה העביר אותו פרס מתפקידו והחליפו במשה ניסים.
    • ראש ממשלת הסקרים: כינוי שניתן לשמעון פרס, לנוכח העובדה שבמספר מערכות בחירות הוביל בסקרים באופן עקבי ובפער ניכר אך לבסוף לא נבחר. הדבר בלט במערכת הבחירות בשנת 1996, שעל פי סקרי המדגם בערוצי הטלוויזיה שפורסמו במוצאי הבחירות נבחר פרס לראשות הממשלה אך למחרת בבוקר התברר שבנימין נתניהו ניצח בפער קטן.
    • זה שלפני העזניה: כינוי בו השתמשו הרב מרדכי אליהו והרב בן-ציון מוצפי לשמעון פרס. הכינוי מבוסס על פסוק בספר ויקרא, (יא, יג) המונה את הפרס בין העופות הטמאים - "ואת אלה תשקצו... והפרס והָעָזְנִיָּה".
  • הבלייזרים של פרס: כינוי, לעיתים בנימה לעגנית, שניתן לצוות עוזריו ויועציו של שמעון פרס בתקופת כהונתו הראשונה כראש הממשלה. הקבוצה כללה, בין השאר, את יוסי ביילין, אורי סביר, אמנון נויבך, נמרוד נוביק וישראל פלג.
  • הפודל של פרס: כינוי שנתן ח"כ יצחק רבין בשנת 1990 לעמיתו לסיעה, ח"כ יוסי ביילין, בעקבות פעולתו בתכנון הפלתה של ממשלת האחדות השנייה, במהלך שכונה על ידי רבין "התרגיל המסריח". הכינוי רדף את ביילין עוד שנים אחדות, בפי דוברים רבים.
  • האיש עם השערות על הפנים: כינוי שניתן ליאסר ערפאת על ידי ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, שסבל אף הוא, כשלושים שנה קודם לכן, מכינוי בעל מבנה דומה. כינוי גנאי נוסף שהדביק בגין לערפאת הוא חיה דו-רגלית - אותו כינוי בו השתמש בגין לתיאור היטלר.[18]
  • חבר הכנסת ליפסטיק: כינוי שהעניק עזר ויצמן ליצחק מודעי במהלך ההכנות לבחירות לכנסת ב-1977. מודעי ניהל בעברו מפעל קוסמטיקה של רבלון.[13]
  • פרופסור: המילה נאמרת תוך כדי ניפוח הלחיים ונשיפת האוויר בעת אמירתה, והיא כינוי גנאי שנתן דוד לוי ליריבו בסיעת הליכוד משה ארנס, שקודם לכניסתו לפוליטיקה היה פרופסור בטכניון.
  • רפול ושבעת הגמדים: כינוי שניתן לשמונת חברי הכנסת של מפלגת צומת, שנבחרו לכנסת ה-13 בזכות המוניטין של רפאל איתן (רפול), בזמן שיתר חברי הסיעה היו אנונימיים למדי. בעקבות זאת, היו שהתייחסו בכינוי "פלוני והגמדים" גם לסיעות אחרות שבהן היה מנהיג דומיננטי.[19]
  • אהוד ברח: כינוי שהודבק לאהוד ברק, שהיה רמטכ"ל בעת אסון צאלים ב' וצפה באימון, ועל פי השמועה נטש את אזור האסון מיד לאחר התרחשותו. השמועה הוכחה לבסוף כלא נכונה, אך הביטוי המשיך לרדוף את ברק. אנשי ימין ובראשם צחי הנגבי, מעל בימת הכנסת, השתמשו בכינוי זה בביקורתם נגד הנסיגה מרצועת הביטחון, שברק הוביל במאי 2000.
  • יוסי דרוויש: כינוי שניתן ליוסי שריד על ידי הרב עובדיה יוסף, עקב החלטתו של הראשון בעת שכיהן כשר החינוך להכניס משירי המשורר הפלסטיני הלאומי, מחמוד דרוויש, לתוכנית הלימודים בספרות. בי"א באדר ב' ה'תש"ס (18 במרץ 2000) אמר הרב יוסף בדרשתו השבועית בלוויין על שריד: "זה סיטרא אחרא! זה שטן – יימח שמו וזכרו! [...] ה' יעקור אותו! כמו שעקר את עמלק – כן יעקור אותו! [...] כשתגידו 'ארור המן' אחרי קריאת מגילת אסתר – תגידו גם-כן 'ארור יוסי שריד – יוסי דרוויש'!".[20][21]
  • כינויי גנאי שניתנו לבנימין נתניהו:
    • מלאך חבלה: כינוי שניתן לבנימין נתניהו על ידי יצחק שמיר.
    • עִזה עיוורת: כינוי שניתן לבנימין נתניהו על ידי הרב עובדיה יוסף במהלך דרשתו השבועית. המקור בתלמוד הבבלי, במשל ארמי האומר "כאשר כועס הרועה על הצאן, הוא עושה את העז המנהיגה עיוורת".[22]
    • נהנתניהו: כינוי גנאי לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, המדגיש את הביקורת והטענה על נטייתו לנהנתנות.[23] הכינוי נטבע על ידי סילבי קשת.
    • ביביהו: כינוי גנאי לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ממתנגדיו משמאל.[24] הכינוי נטבע על ידי סילבי קשת, והוא הלחם של כינויו, "ביבי", עם שם משפחתו.
  • כינויי גנאי שניתנו ליוסף לפיד:
    • ג'נטלמן אירופאי: כינוי אירוני שניתן ללפיד, לאחר שהוא כינה עצמו כך בנמקו את התנצלותו בפני זהבה גלאון על רמיזתו כאילו היא עוסקת בזנות.[25]
    • טומי לה-פן: כינוי שמרמז לדמיון בין עמדותיו של לפיד לאילו של הפוליטיקאי הצרפתי הלאומני ז'אן-מרי לה פן, ועושה שימוש בדמיון, לכאורה, של השם "לפיד" לשם משפחתו של לה פן[7] (בשמו של הפוליטיקאי הצרפתי האות למ"ד מנוקדת בסגול, ורק מי שקורא אותה כמנוקדת בקמץ מוצא אותה דומה ל"לפיד").
    • ארצ'י בנקר הישראלי: כינוי שטבע אביב גפן בתוכנית פופוליטיקה, ביחס ליו"ר מפלגת שינוי, טומי לפיד, ונעשה בו שימוש על ידי אנשי מפלגת העבודה בניסיון להציגו כגזען ושמרן,[26] בעת מערכת הבחירות הסוערת לכנסת ה-16, שבה מפלגת "שינוי" בראשות לפיד איימה לנגוס בקולות "העבודה". הכינוי מנצל את הדמיון החיצוני הבולט בין לפיד לבין דמותו של השחקן קרול אוקונור שגילם את דמותו של ארצ'י בנקר בסדרת הטלוויזיה "הכל נשאר במשפחה".
  • כינויי גנאי שניתנו לאהוד אולמרט:
    • שמאלמרט: הוא כינוי שניתן לראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט על ידי מתנגדיו מהימין בעת מערכת הבחירות לכנסת ה-17, ובא לרמז שאולמרט, ששורשיו במפלגת "הליכוד", פנה שמאלה בדעותיו.[27]
    • כישלון חרוץ: כינוי שהוענק לאהוד אולמרט לאחר מלחמת לבנון השנייה. "הפצצת גוגל" (Google Bombing), שהביאה את עמוד קורות החיים של אולמרט לראש תוצאות החיפוש תחת הצירוף "כישלון חרוץ" חיזקה את מעמדו של הכינוי.[28]
  • ציפיטפוט: כינוי שניתן לשרת החוץ ציפי לבני על ידי יועצי ראש הממשלה אהוד אולמרט, לאחר שקראה לו להתפטר עם פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד.[29] בכינוי השתמשו גם מפגינות שקראו ללבני להתייצב נגד אולמרט.[30] "ציפיטפוט" היא דמות שגילמה ציפי שביט בתוכנית טלוויזיה לילדים, אך הכינוי בא להציג את ציפי לבני כפטפטנית שמרבה במילים אך ממעיטה במעשים.
  • רחמנא ליצמן: אחד הכינויים שנטבעו על ידי יריביו החרדים של ח"כ יעקב ליצמן[31] וגלש אל השיח הפוליטי הכללי.[32] הכינוי הוא פרפרזה של הביטוי רחמנא ליצלן, שמשמעו בארמית "הרחמן יצילנו".
  • ביברמן: כינוי מזלזל לראשי מפלגות השלטון הימניות בממשלת ישראל השלושים ושתיים, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן.[33]
  • יהיר לפיד: כינוי גנאי ליאיר לפיד.
  • הנחשים בקריה: כינוי שטבע משה יעלון בנאום שנשא לפני פרישתו מהרמטכ"לות, בתגובה לשאלה מדוע הוא ממשיך ללכת עם נעליים צבאיות גבוהות במהלך שירותו בקרייה. היו שפירשו זאת כהתקפה על אופיים הלא-קולגיאלי של חברי פורום מטכ"ל, אולם יעלון אמר כי לא כיוון את דבריו ללובשי מדים אלא לאנשי משרד הביטחון שיושבים בקריה.
  • צרת החינוך/בריאות/תרבות (וכדומה): כינוי שניתן לשרות שונות בממשלה מפי מבקריהן ומתנגדיהן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ישעיהו ליבוביץ' - יש יהודונאצים. דקה: 2:30
  2. ^ רפי מן, לא יעלה על הדעת - ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון, הד ארצי הוצאה לאור, 1998, הערך "פרופלורים", עמ' 246-245
  3. ^ קובי ניבאמונה טפלה אחת גדולה, באתר הארץ, 30 במרץ 2015
  4. ^ לעצור את נוער הזוועות באתר מפלגת מרצ
  5. ^ cham בפולנית: גס, בור, חסר תרבות
  6. ^ נדב שרגאימשפט מיידי, ועדת חקירה או פנסיה מוקדמת, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2001
  7. ^ 7.0 7.1 רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: אתה נאצי, באתר nrg‏, 6 במאי 2005
  8. ^ רביב דרוקר, הקברניטים: יצחק רבין, ב-56:42, ‏7 במאי 2018
  9. ^ זוהר שחר לוי, הקרב בין זהבי ושפטל מתחמם: "מי שמוכר בסגנונו הגס צריך להיות נכון לספוג תגובות", באתר כלכליסט, 16 באוקטובר 2012
  10. ^ ד"ר משה גרנות, שתי הערות ושתי תמיהות, אתר חופש
    הזירה הלשונית: אתה נאצי, nrg
  11. ^ השבט הלבן אמר את דברו נחמיה שטרסלר בעיתון הארץ
  12. ^ אטילה שומפלבי, פרס על מדיניות שר האוצר: "קפיטליזם חזירי", באתר ynet, 20 ביוני 2004
  13. ^ 13.0 13.1 רוביק רוזנטל, חיים בתרבות מפא"י, באתר nrg‏, 3 באפריל 2008
  14. ^ מילים לשיר "איך הפשפש עלה למעלה?" באתר שירונט
  15. ^ וידויו של חפר, שהותר לשידור רק לאחר מותו, שאכן התכוון לפרס
  16. ^ יצחק רבין ודב גולדשטיין, "פנקס שירות", הוצאת מעריב, 1979, עמ' 534: "היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד ה'מוצקה' שעליה ביסס חתרן בלתי נלאה זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין".
  17. ^ אורי משגבאנטיפתיה עמוקה וסימטרית, באתר הארץ, 25 במאי 2007
  18. ^ מנחם בגין, מורי זאב ז'בוטינסקי, ירושלים: הוצאת מרכז מורשת מנחם בגין, 2001, עמ' 139.
  19. ^ למשל: "בשל כישלון רגעי בקריאת המפה הפוליטית הוביל שליט שינוי את 14 הגמדים שלו אל מחוץ לקואליציה", אצל ארי שביטמשחק הפוקר של טומי, באתר הארץ, 11 במרץ 2006
  20. ^ אריק בנדר, בין שני קטבים: מנהיג הלכתי נועז ומגדף סדרתי, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2013
  21. ^ עוד על לשונו הפוליטית הייחודית של הרב עובדיה יוסף, ראו במאמרו של רוביק רוזנטל, "זה אבינו? זה חתול עיוור זה", המופיע בספרו הזירה הלשונית - דיוקן העברית הישראלית
  22. ^ "מוכר עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה הד אי במשיכה ליקני במשיכה אי במסירה ליקני במסירה לעולם במשיכה ובעי למימר ליה לך משוך וקני וכיון דמסר לו משכוכית כמאן דאמר ליה לך משוך וקני דמי מאי משכוכית הכא תרגמו קרקשתא ר' יעקב אומר עיזא דאזלא בריש עדרא כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא". (בבא קמא, נב ע"א)
  23. ^ אורן פרסיקו, נהנתניהו, באתר העין השביעית, 17 במרץ 2008
  24. ^ בני ציפרנגד ביבי ונגד הבלתי מגולחים ובעד מרק שעועית טורקי, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2006
  25. ^ לפיד מתנצל: "אני ג'נטלמן אירופי", באתר וואלה! NEWS‏, 28 במרץ 2005
  26. ^ ורד לוביץ' וסמדר שמואלי, מרצ והעבודה נגד "ארצ'י באנקר", באתר ynet, 25 בדצמבר 2002
  27. ^ מזל מועלםבליכוד קוראים לאולמרט "שמאלמרט", באתר הארץ, 18 בפברואר 2006
  28. ^ ynet, "קטעי קישור", אהוד אולמרט "כשלון חרוץ" על פי גוגל, באתר ynet, 14 בינואר 2007
  29. ^ ארנה קזיןציפי לבני לא חברה, באתר הארץ, 11 במאי 2007
  30. ^ לילי גלילי, מפגינות מול בית לבני: "אל תהיי ציפיטפוט", באתר הארץ, 28 בינואר 2008
  31. ^ אבישי בן חיים, כניסת השבת: עם הגערערס לא מתעסקים, באתר nrg‏, 14 בנובמבר 2008
  32. ^ לינוי בר גפן, חברי כנסת: ח"כ ליצמן יזם חוק לטובת בן אדמו"ר שהורשע באונס, באתר ynet, 30 באוקטובר 2001
  33. ^ למשל: אורי אבנרי, ביברמן ושות', באתר "גוש שלום", 28 במרץ 2009