לדלג לתוכן

פורטל:המורשת העולמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רענון הפורטל כיצד אוכל לעזור?    

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.

על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.

עד כה אשררו 195 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2024 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1,223 אתרים ב-168 מדינות ורשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 952 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 231 כאתרי טבע ויתר 40 האתרים משלבים את שני התחומים.

אי הפסחאאושוויץארמון הקיץאתר המאובנים בצ'נגג'יאנגבאת'בורובודורארמון בלנהייםהאגם המערביהחומה הגדולה של סיןהמרכז ההיסטורי של מקאוהעיר האסורההפארק הלאומי גליישרהפארק הלאומי יוסמיטיהפארק הלאומי ילוסטוןהפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקומלאקהמערכת הפארקים רדוודמערת הנחלמפעלי עמק דרוונטמצדהמקדש אדפומקדש השמיםסנט קילדהפאסיל גמבפריזציורי הסלע בוואל קמוניקהקברי שושלת מינגקתדרלת קלןקתדרלת שארטרשמורות הפנדה הענק בסצ'ואןהרי וו-יי

וראנגל-סנט אליאס הוא פארק ושמורת טבע שהוכרז ב-1980 בדרום אלסקה שבארצות הברית. שטח הפארק כלול בתוך שמורה ביוספרית בינלאומית, והוא חלק מאתר מורשת עולמית שהוכרז על ידי אונסק"ו ב-1979. פארק זה הוא הגדול ביותר בארצות הברית מבחינת שטחו, והוא משתרע על פני 53,321 קמ"ר. וראנגל-סנט אליאס הוא אזור טבע בראשיתי המאופיין בתנאי טמפרטורה נמוכה ופני שטח סלעיים. בגבולות הפארק נמצאת אחת ממערכות הקרחונים הגדולות ביותר בארצות הברית, והיא משתרעת על פני רבע משטחו לערך. בפארק שדה געשי שבו ארבעת הרי הגעש הגבוהים בארצות הברית, וכל הארבעה מתנשאים לגובה של יותר מ-4,600 מטרים. אזור הרי וראנגל הוא בית גידול ל-887 מינים של צמחים וסקולריים, התומכים במגוון בעלי חיים.

מקדש ג'ונגמיו בגני טאפגול בסיאול, נחשב למקדש המלכותי הקונפוציאני העתיק ביותר הניצב כיום על תילו, והטקסים הנערכים בו הם המשכה של מסורת שהחלה במהלך המאה ה-14. המקדש הוקם ב-1394, ונחשב באותה עת לאחד המבנים הארוכים באסיה.
חומות בצ'אן צ'אן
חומות בצ'אן צ'אן

צ'אן צ'אן הוא אתר ארכאולוגי בקרבת טרוחיו, שבו שכנה בירת ממלכת צ'ימור. העיר הוקמה בשנת 850 ובנייתה נמשכה עד לכיבושה של הממלכה בידי האינקה ב-1470. העיר נחשבת לעיר הפרה-קולומביאנית הגדולה ביותר בדרום אמריקה ובשיאה השתרעה על פני שטח של 20 קמ"ר ועל פי ההערכות התגוררו בה כ-30 אלף תושבים. העיר, שנבנתה מבוץ, מורכבת מתשע מצודות, המכילות מבני מגורים, מקדשים, מבני קבורה, מאגרי מים ועוד. המצודות מלבניות בצורתן, מוקפות בחומות גבוהות עשויות לבני חימר, והכניסה לכולן היא מצפון.


oredlichia intermedia
oredlichia intermedia

אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים מתחילת תור הקמבריון בנפת צ'נגג'יאנג שבמחוז יונאן בדרום-מערב סין. האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים שתוארכו ל-530 למ"ש. הממצאים מדגימים היטב את תופעת הפיצוץ הקמבריוני, המתארת שינוי דרמטי בקצב היווצרות המינים של אורגניזמים על פני כדור הארץ.

באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים בתחילת הקמבריון. משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות הפלאונטולוגיות החשובות ביותר במאה ה-20.

בישראל עשרה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:

נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.

ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות ישו והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.

העושר הטבעי של טנזניה מיוצג באתרי המורשת העולמית שבתחומה, הפארקים הלאומיים סרנגטי וקילימנג'רו, אזור השימור נגורונגורו ושמורת הצייד סלוס.

סרנגטי הוא הפארק הלאומי הגדול במדינה, והוא משתרע על פני שטח של 14,763 קמ"ר בצפון המדינה. הפארק מפורסם בשל "הנדידה הגדולה", שבמהלכה עדרים המונים למעלה ממיליון פרטים של גנו נעים במסלול מעגלי בין הפארק לבין שמורת מסאי מארה שבקניה. במהלך העונה הגשומה, בין דצמבר למאי, הם נמצאים באזור הדרומי של הפארק, בו יש כמה נחלים שיכולים להרוות את צמאונם. בעונה היבשה, הנחלים מידלדלים והצמחייה מתייבשת, ובחיפוש אחרי מקורות מזון ומים אחרים, הם נעים צפונה ומערבה. אף שהנדידה הגדולה מאופיינת בעיקר בעדרי הגנו, מי שמוביל אותה הם עדרי זברות, המונים כ-200,000 פרטים. בעלי חיים אלה ניחנו בזיכרון טוב משל הגנו, והם אלה שזוכרים את הדרך למקורות המזון והמים. בעקבות עדרי הגנו והזברות נודדים גם הטורפים הניזונים מהם.

פסגת אוהורו בקילימנג'רו
פסגת אוהורו בקילימנג'רו

קילימנג'רו הוא רכס ההרים הגבוה ביותר באפריקה, ופסגתו מגיעה לגובה של 5,895 מטרים. ההר הוא הר געש רדום, ואף שנראה כי התפרצות געשית של ההר איננה צפויה בזמן הקרוב, מדענים חוששים מהתרחשות התפרצות פתאומית. התפרצות ההר לא תועדה מעולם, אך מקומיים טוענים שהוא התפרץ לפני 170 שנים לערך. הקרחונים בראש ההר נוצרו במהלך עידן הקרח האחרון, אך במהלך מאה השנים האחרונות נמסו למעלה מ-80% מהם.

קניון שטיגלרס בסלוס
קניון שטיגלרס בסלוס

אזור השימור נגורונגורו הוא אזור שימור המשתרע על פני שטח של יותר מ-8,000 קמ"ר בצפון טנזניה, והוא ידוע במיוחד במכתש נגורונגורו. מכתש זה, שהוא הקלדרה השלמה הגדולה בעולם, נוצר עם קריסתו של הר געש לפני כ-2 מיליון שנים. עומקו 610 מטר ושטחו 260 קמ"ר. מורדותיו התלולים יוצרים מתחם סגור, ובעלי חיים כמעט שלא נכנסים ויוצאים ממנו. בשטחו הקטן יחסית של מכתש נגורונגורו חיים כ-25,000 בעלי חיים גדולים, וניתן למצוא בו את רוב בעלי החיים המאפיינים את מזרח אפריקה.

בטנזניה שוכנים מספר אתרי מורשת עולמית תרבותיים, ובהם העיר סטון טאון בירת האי זנזיבר, בה ניכרת השפעתם של כובשיה האירופים והערבים ושל הסוחרים ההודים שעברו בה. לאחר עצמאות זנזיבר אולצו רוב תושביה ההודים והערבים לעזוב אותה, אך השפעתם התרבותית, הארכיטקטונית והקולינרית עדיין ניכרת בעיר. קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה הן שתי ערים נטושות בדרום-מזרח המדינה, ובימי הזוהר שלהן הן היו מרכזים מסחריים חשובים במזרח אפריקה. שתי הערים נמצאות במצב של הזנחה קשה והן מוכרזות כאתרים בסיכון. לכל אתרי המורשת העולמית בטנזניה.

קבורה
מאז הפרהיסטוריה, נאלצו חברות אנושיות שונות להעניק תשומת לב לאופן הטיפול בגופתו של אדם שמת. אופן הקבורה והמבנים שהוצבו מעל לקברים השתנו ממקום למקום ובהתאם למעמדו של הנפטר. מספר גדול של מערכות קברים, נקרופוליסים ומבני מאוזוליאום נכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית.

קבר הפנתרים בטרקוויניה
קבר הפנתרים בטרקוויניה

צבא הטרקוטה בסין הוא כינויו של המאוזוליאום של קיסר צ'ין הראשון, ובו יותר מ-7,000 דמויות חיילים בגודל טבעי, ערוכים לקרב עם שריוניהם, סוסיהם וכלי נשקם. הם עשויים טרקוטה ונקברו יחד עם הקיסר הראשון בשושלת צ'ין בשנת 210 לפנה"ס כדי שהוא יוכל להשתמש בהם גם בעולם הבא. הקברים הקיסריים של שושלות מינג וצ'ינג, גם הם בסין, הם קבוצה של 14 אתרים ומכלולי קבורה השייכים לתקופות שושלות מינג וצ'ינג. אתרים אלה הוכללו ברשימת המורשת העולמית במסגרת אתר בודד במספר שלבים בשנים 2000, 2003 ו-2004.

מערך הקברים של גוגוריו מונה 30 קברים מעוטרים ברחבי קוריאה הצפונית, אשר זכו למעמד של אתר מורשת עולמית בשנת 2004. גוגוריו הייתה ממלכה חזקה בצפון מזרח סין ובחצי האי קוריאה, בין המאה ה-5 והמאה ה-7, והייתה אחת משלוש הממלכות של קוריאה. עד כה התגלו וזוהו למעלה מ-10,000 קברים מתקופת גוגוריו ברחבי סין וקוריאה הצפונית. 90 מהם מקושטים בציורי קיר ו-70 מאלה שוכנים בקוריאה הצפונית. ההשערה היא שהקברים המקושטים הוכנו עבור מלכים, בני משפחתם ועבור המעמד האריסטוקרטי.

מצבות בתופת של קרתגו
מצבות בתופת של קרתגו

בטרקוויניה שבמרכז איטליה שוכן נקרופוליס אטרוסקי שבו כ-200 קברים מעוטרים בציורי קיר עשירים. הקברים חצובים בסלע והגישה אליהם היא באמצעות מסדרונות משופעים או מדורגים. רובם נחצבו עבור בני זוג בודד ומכילים אולם קבורה אחד. הקברים המוקדמים ביותר הם מהמאה ה-7 לפנה"ס אך הם התפתחו והחלו לכלול את ציורי הקיר רק במאה ה-6 לפנה"ס. הקברים מספקים מידע רב אודות חיי היום-יום של האצולה האטרוסקית ועל היכולות האומנותיות של האטרוסקים.

המאוזוליאום של קוז'ה אחמט יסאווי
המאוזוליאום של קוז'ה אחמט יסאווי

הקבר התראקי בקאזאנלק הוא מבנה קבר בצורת כוורת עשוי לבנים ומכוסה בכיפה במרכז בולגריה. הוא עשוי משלושה חדרים בהתאם למסורת התראקית - מבואה מלבנית שנועדה למרכבה ולסוסים או לעבדים שילוו את המנוח אל העולם הבא, מסדרון בצורת מלבן שנועד לרכושו האישי, וחדר הקבורה העגול. עיקר פרסומו של המבנה בציורי הקיר שבו, והם נחשבים ליצירת האמנות ההלניסטית היחידה שנמצאה במצב בו הייתה עת נוצרה.

על מבני קבורה אחרים המנויים ברשימת המורשת העולמית נמנים הפירמידה הגדולה של גיזה במצרים, המאוזוליאום של קוז'ה אחמט יסאווי בקזחסטן, הגבעה המלכותית באמבוהימאנגה שבמדגסקר בה נקברו בניה של שושלת מלכים מקומית, הקבר התראקי בסוושטארי בבולגריה, הנקרופוליס הנוצרי המוקדם בפץ' שבהונגריה, קברי מלכי בוגנדה בקסובי באוגנדה ורבים נוספים.

רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.

הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעיתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בעניינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעיתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בעניינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.

מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעיתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. עניינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.

הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה שלוש פעמים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פרטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן. המקרה השלישי היה ביטול ההכרזה של קתדרלת בגרטי בגאורגיה בשנת 2017, וזאת בשל עבודות שיפוץ מקיפות שנעשו במבנה, ואשר פגעו במקוריותו ובשלמותו האדריכלית.

ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האספה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:

סמל המורשת העולמית בגן בקרלסקרונה
סמל המורשת העולמית בגן בקרלסקרונה
  • הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
  • האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
  • הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
  • גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "המועצה הבינלאומית למוזיאונים" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). "האגודה הנורדית למורשת העולמית" (NWHS) נוסדה כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין המדינות הנורדיות ומושבו ברייקיאוויק, איסלנד. מטרתו העיקרית של המוסד שנוסד בשנת 2016 היא לסייע ולתמוך ביישום אמנת המורשת העולמית של אונסק"ו במדינות הנורדיות.

ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.

בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.

קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.

רוצים לעזור?

ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:


פורטל מומלץ