טרזין

טרזין
Terezín
סמל טרזין	דגל טרזין
מדינה	צ'כיה
מחוז	אוסטי נד לבם
על שם	מריה תרזה
שטח	13.536437 קמ"ר
גובה	150 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	2,850 (1 בינואר 2025)
קואורדינטות	50°30′40″N 14°09′02″E / 50.51107886619°N 14.150642743433°E
	http://www.terezin.cz/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צ'כיה רגילה) פראג צ'סקה פלזן קרלובי; וארי; אוסטי ליברץ פרדוביצה אולומואוץ אוסטרבה ברנו זלין ייהלבה פולין סלובקיה אוסטריה גרמניה טרזין

טרזין (בצ'כית: Terezín; בעבר בגרמנית: Theresienstadt) היא עיירה במחוז ליטומז'יצה שבמחוז אוסטי נד לבם בצ'כיה. מתגוררים בה כ-2,900 תושבים. זוהי מצודה צבאית לשעבר המורכבת ממצודת מרכז ומעיר חיל מצב מוקפת חומה הסמוכה לה. מרכז העיר השתמר היטב והוא מוגן כשמורת מונומנט עירונית. טרזין ידועה לשמצה בעיקר כמקום שבו שכן גטו טרזיינשטט.

חלוקה מנהלית

טרזין מורכבת מארבעה חלקים עירוניים (בסוגריים מספר התושבים לפי מפקד האוכלוסין של 2021):^[1]

טרזין (1,875)
צ'סקה קופיסטי (551)
נובה קופיסטי (397)
פוצ'פלי (139)

אטימולוגיה

עיר המצודה נקראה על שמה של קיסרית האימפריה הרומית הקדושה, מריה תרזה.^[2]

גאוגרפיה

טרזין ממוקמת כ-3 קילומטרים דרומית לליטומז'יצה וכ-18 קילומטרים דרומית-מזרחית לאוסטי נד לבם. היא שוכנת בנוף מישורי של מישור אוהז'ה התחתון. העיירה ממוקמת על שתי גדותיו של נהר האוהז'ה, בקרבת מקום מפגשו עם נהר האלבה. נהר האלבה מהווה את הגבול המוניציפלי הצפוני.

היסטוריה

ב-10 בינואר 1780, קיסר הבסבורג והאימפריה הרומית הקדושה, יוזף השני, הורה על הקמת המצודה, שנקראה טרזיינשטט על שם אמו, הקיסרית מריה תרזה. בתקופת היריבות בין אוסטריה לפרוסיה, היא נועדה לאבטח את הגשרים החוצים את נהרות האוהז'ה והאלבה מפני פלישת חיילים פרוסים לאדמות בוהמיה מסקסוניה הסמוכה. במקביל, הוקמה מצודת יוספוב ליד יארומייז' כהגנה מפני התקפות פרוסיות.^[2]

בנייתה של טרזיינשטט החלה בסוללה המערבית ביותר ב-10 באוקטובר 1780 ונמשכה עשר שנים. במהלך הבנייה, בשנת 1782, הפכה טרזיינשטט לעיר מלכותית חופשית.^[3] המבצר היה מורכב ממצודת מרכז, "המבצר הקטן", ממזרח לאוהז'ה, ומעיר מוקפת חומה, "המבצר הראשי", ממערב. שטחו הכולל של המבצר היה 3.89 קילומטרים רבועים. בימי שלום הוא הכיל 5,655 חיילים, ובימי מלחמה ניתן היה לשכן בו כ-11,000 חיילים. תעלות ואזורים נמוכים סביב המבצר יכלו להיות מוצפים למטרות הגנה. כנסיית חיל המצב במבצר הראשי תוכננה על ידי היינריך הצינגר, יוליוס ד'אנדריס ופרנץ יוזף פומן.^[4]

המבצר מעולם לא היה תחת מצור ישיר. במהלך מלחמת אוסטריה–פרוסיה, ב-28 ביולי 1866, חלק מחיל המצב תקף והרס גשר רכבת חשוב ליד נרטוביצה (בקו הרכבת טורנוב–קראלופי נד ולטאבו) שתוקן זמן קצר לפני כן על ידי הפרוסים.^[5] מתקפה זו אירעה יומיים לאחר שאוסטריה ופרוסיה הסכימו לעשות שלום, אך חיל המצב של טרזיינשטט לא ידע על החדשות הללו.^[6]

במחצית השנייה של המאה ה-19, שימש המבצר גם כבית סוהר. במהלך מלחמת העולם הראשונה, המבצר שימש כמחנה מאסר פוליטי. חיילים ואזרחים שהפגינו התנגדות למלחמה נכלאו כאן.^[2]

עם קריסתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1918, העיירה הפכה לחלק ממדינת צ'כוסלובקיה שהוקמה לאחרונה. לאחר הסכם מינכן ב-1938, גרמניה הנאצית סיפחה את העיירה עם שאר חבל הסודטים.

מלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – גטו טרזיינשטט

לאחר הסכם מינכן בספטמבר 1938 ובעקבות כיבוש שאר צ'כוסלובקיה במרץ 1939, ולאחר שבתי הסוהר הקיימים התמלאו בהדרגה כתוצאה מהטרור הנאצי, הוקם בית הסוהר של משטרת הגסטפו בפראג במבצר הקטן בשנת 1940. האסירים הראשונים הגיעו ב-14 ביוני 1940. עד סוף המלחמה עברו דרך המבצר הקטן 32,000 אסירים, מתוכם 5,000 נשים. אלו היו בעיקר צ'כים, ומאוחר יותר בני לאומים אחרים, למשל אזרחי ברית המועצות לשעבר, פולנים, גרמנים ויוגוסלבים. רוב האסירים נעצרו בגין פעולות התנגדות שונות למשטר הנאצי; ביניהם היו בני משפחה ותומכים של המתנקשים בריינהרד היידריך. אסירים רבים נשלחו מאוחר יותר למחנות ריכוז כגון מאוטהאוזן. הגטו היהודי הוקם ב-1941.

עד 1940 הקצתה גרמניה לגסטפו את המשימה להתאים את טרזין, הידועה יותר בשמה הגרמני טרזיינשטט, כגטו וכמחנה ריכוז. עבודה ניכרת נעשתה בשנתיים הבאות כדי להתאים את המתחם לצפיפות האוכלוסין הקיצונית אליה יהיו נתונים האסירים. במקום הוחזקו בעיקר יהודים מצ'כוסלובקיה, וכן עשרות אלפי יהודים שגורשו בעיקר מגרמניה ומאוסטריה, ומאות מהולנד ומדנמרק. למעלה מ-150,000 יהודים נשלחו לשם, כולל 15,000 ילדים.^[7]^[8]

על אף שלא היה מדובר במחנה השמדה, כ-33,000 איש מתו בגטו. הסיבה לכך הייתה לרוב התנאים הקשים שנבעו מצפיפות אוכלוסין קיצונית, תת-תזונה ומחלות. כ-88,000 תושבים גורשו לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים. אפילו בסוף 1944, הגרמנים עדיין גירשו יהודים למחנות המוות. בתום המלחמה היו 17,247 ניצולים מטרזיינשטט (כולל כאלו ששרדו את מחנות המוות).^[7]

חלק מהביצור (המבצר הקטן) שימש כבית הסוהר הגדול ביותר של הגסטפו בפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה. הוא היה ממוקם בצידו השני של הנהר ביחס לגטו ופעל בנפרד. כ-90,000 איש עברו דרכו, ו-2,600 מתו בו.^[7]

ב-2 במאי 1945 הועבר המתחם לניהולו של הצלב האדום הבין-לאומי, והמפקד ושומרי האס אס נמלטו במהלך היומיים הבאים. כמה מהם נתפסו מאוחר יותר. המחנה ובית הסוהר שוחררו ב-9 במאי 1945 על ידי הצבא הסובייטי.^[7]

לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר כניעת גרמניה, שימש המבצר הקטן כמחנה מעצר עבור גרמנים אתניים. במאי 1945 הועבר המחנה לשליטת משרד הפנים הצ'כי. מאותה עת הועברו האסירים בהדרגה לגרמניה וטרזין שימשה יותר ויותר כמוקד להגירה כפויה של גרמנים מהארצות הצ'כיות לגרמניה עצמה. פושעי מלחמה נכלאו בטרזין באופן זמני, אך הם היוו רק חלק קטן מהעצורים. ב-1 בינואר 1948 נסגר המחנה רשמית, אך אחרוני האסירים הגרמנים שוחררו בפברואר. לפחות 548 אנשים מתו במחנה במהלך השנים 1945–1948 עקב תנאי מחיה ירודים, תת-תזונה ומחלות זיהומיות, אך גם כתוצאה מאלימות של השומרים.^[9]

היסטוריה מודרנית

לאחר השימושים הקשורים למלחמה, הממשלה הותירה חיל מצב צבאי במקום עד 1996.^[10]

העיירה הוכתה בשיטפונות באירופה בשנת 2002 במהלכם ניזוק הקרמטוריום.^[11] על פי הקרן, גובשה תוכנית שימור ארוכת טווח הכוללת תיקונים נוספים, תיעוד ומחקר ארכאולוגי.^[12]

דמוגרפיה

התפתחות האוכלוסייה
שנה	אוכלוסייה
1869	3,159
1880	7,845
1890	8,140
1900	8,152
1910	7,509
1921	8,293
1930	8,843
1950	4,491
1961	3,938
1970	3,944
1980	3,450
1991	2,892
2001	2,930
2011	2,950
2021	2,962
מקור: מפקדי אוכלוסין^[13]^[14]

כלכלה

טרזין תלויה בעיקר בתיירות. אתר ההנצחה טרזין היה יעד התיירות המתויר ביותר במחוז אוסטי נד לבם ואתר ההנצחה המתויר ביותר במדינה בשנת 2023 עם למעלה מ-281 אלף מבקרים.^[15]

תחבורה

כביש I/15 ממוסט לליטומז'יצה עובר בסמוך לעיירה.

אתרים

מבצר טרזין

מבצר טרזין הוא אחד מאתרי ההנצחה המתויירים ביותר במרכז אירופה. בשנת 2002, המבצר, שהיה במצב מדורדר, הוכנס לרשימת המונומנטים העולמיים בסיכון לשנת 2002 על ידי קרן המונומנטים העולמית. הארגון קרא לתוכנית שימור מקיפה, תוך מתן מימון לתיקוני חירום מאת אמריקן אקספרס. בסופו של דבר פותחה תוכנית שימור בשיתוף פעולה עם רשויות לאומיות.^[12]

העיירה מציעה מוזיאונים רבים, שרובם משקפים את ההיסטוריה שלה. אתר ההנצחה טרזין כולל:^[16]

המבצר הקטן
מוזיאון הגטו
בית הקברות הלאומי
אנדרטה על גדת נהר האוהז'ה
פארק ילדי טרזין
קסרקטיני מגדבורג לשעבר
חדר תפילה יהודי
שלוחת הרכבת
קולומבריום
אולמות הטקס וחדר המתים המרכזי של הגטו
בית הקברות היהודי והקרמטוריום
בית קברות של חיילים סובייטים

מוזיאונים נוספים בתוך המבצר, הממוקמים כולם במתחם סוללה 2, כוללים את מוזיאון סוללה 2 עם תערוכה על חיי חיילים במאה ה-18; מוזיאון לה גראס; מוזיאון הנוסטלגיה עם תערוכה של פריטים מהתקופה הסוציאליסטית של המדינה; ומוזיאון הגאוקשינג.^[17]^[18]

אתרים נוספים

כנסיית תחיית יֵשׁוּ נבנתה בסגנון אימפריה בשנים 1805–1810. עם המגדל הגבוה שלה, היא נמנית עם ציוני הדרך המרכזיים של העיירה. זוהי דוגמה בעלת ערך רב למבנה קודש בצ'כיה בסגנון זה.^[19]

כנסיית אדלברט הקדוש ממוקמת בכפר פוצ'פלי. היא נבנתה בסגנון הבארוק בשנים 1724–1726 על ידי קיליאן אגנאץ דינצנהופר.^[20]

אנשים בולטים

אגנזה שבסט (1813–1870), זמרת אופרה אוסטרית
אנטון ליאו היקמן (1834–1906), גאוגרף וסטטיסטיקאי אוסטרי
אולגה פיאלקה (1848–1930), אמנית אוסטרית-צ'כית
פאולינה מצלר-לוי (1853–1921), זמרת אופרה אוסטרית
זדנקו הודצ'ק (1887–1974), קצין חיל הים האוסטרו-הונגרי
גברילו פרינציפ (1894–1918), רוצחו של פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה; מת כאן בכלא
מריה מולר (1898–1958), זמרת אופרה צ'כית-אוסטרית
הלמוט זבורובסקי (1905–1969), מעצב מטוסים אוסטרי

ערים תאומות

ראו גם – ערים תאומות

לטֶרזין יש ברית ערים תאומות עם:^[21]

פולין דמבנו, פולין
סלובקיה קומארנו, סלובקיה
גרמניה שטראוסברג, גרמניה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טרזין בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של טרזין
אתר תיירותי רשמי
מידע על המצודה בכתובת schinkelzentrum.tu-berlin.de
מידע על המצודה (בצ'כית)
הנצחת טרזין
טרזין, צ'כיה ב-JewishGen

הערות שוליים

↑ "Public Census 2021 – basic data". Public Database (בצ׳כית). Czech Statistical Office. 2022.
1 2 3 "612. schůzka: Když se rodily pevnost a město s něžným jménem Terezín" (בצ׳כית). Czech Radio. 28 ביוני 2021.
↑ "Střípky historie pevnosti Terezín". Pevnost Terezín (בצ׳כית).
↑ Damjanovic, Dragan (2016). "The Hatzinger Family of Builders – From Székesfehérvár, through Osijek, Lviv, and Zadar to Vienna, in: Acta Historiae Artium, Budapest". Acta Historiae Artium. 57: 167–186. doi:10.1556/170.2016.57.1.6 – via academia.edu.
↑ "Description of the attack, pictures of the destroyed bridge". Světozor. 1867-09-20.
↑ Wagner, Arthur L. (1899). The Campaign of Königgrätz (2nd ed.). p. 108.
1 2 3 4 "Theresienstadt Camp". Holocaust Encyclopedia. United States Holocaust Memorial Museum.
↑ "Theresienstädter Studien und Dokumente" (בגרמנית) – via ceeol.com.
↑ "Internační tábor pro německé obyvatelstvo, Malá pevnost Terezín 1945–1948" (בצ׳כית). Terezín Memorial.
↑ "Město Terezín". fort-terezin.cz (בצ׳כית).
↑ Hrochová, Anna (2014-02-02). "Povodně památník nezastavily. Zpřístupní další část kolumbária". Deník.cz (בצ׳כית).
1 2 "Terezin Fortress". World Monuments Fund.
↑ "Historický lexikon obcí České republiky 1869–2011" (בצ׳כית). Czech Statistical Office. 2015-12-21.
↑ "Population Census 2021: Population by sex". Public Database. Czech Statistical Office. 2021-03-27.
↑ "Návštěvnost turistických cílů 2023" (PDF) (בצ׳כית). CzechTourism.
↑ "Basic information". Terezín Memorial.
↑ "Co dál v pevnost". Pevnost Terezín (בצ׳כית). 23 במאי 2023.
↑ "Muzeum La Grace" (בצ׳כית). Klub La Grace. 3 באפריל 2016.
↑ "Kostel Vzkříšení Páně" (בצ׳כית). National Heritage Institute.
↑ "Kostel sv. Vojtěcha" (בצ׳כית). National Heritage Institute.
↑ "Strategický plán rozvoje" (בצ׳כית). Město Terezín. בספטמבר 2018. pp. 7–8.

[1] "Public Census 2021 – basic data". Public Database (בצ׳כית). Czech Statistical Office. 2022.

[cr2-2] 1 2 3 "612. schůzka: Když se rodily pevnost a město s něžným jménem Terezín" (בצ׳כית). Czech Radio. 28 ביוני 2021.

[3] "Střípky historie pevnosti Terezín". Pevnost Terezín (בצ׳כית).

[4] Damjanovic, Dragan (2016). "The Hatzinger Family of Builders – From Székesfehérvár, through Osijek, Lviv, and Zadar to Vienna, in: Acta Historiae Artium, Budapest". Acta Historiae Artium. 57: 167–186. doi:10.1556/170.2016.57.1.6 – via academia.edu.

[5] "Description of the attack, pictures of the destroyed bridge". Světozor. 1867-09-20.

[6] Wagner, Arthur L. (1899). The Campaign of Königgrätz (2nd ed.). p. 108.

[ushmm2-7] 1 2 3 4 "Theresienstadt Camp". Holocaust Encyclopedia. United States Holocaust Memorial Museum.

[8] "Theresienstädter Studien und Dokumente" (בגרמנית) – via ceeol.com.

[9] "Internační tábor pro německé obyvatelstvo, Malá pevnost Terezín 1945–1948" (בצ׳כית). Terezín Memorial.

[10] "Město Terezín". fort-terezin.cz (בצ׳כית).

[11] Hrochová, Anna (2014-02-02). "Povodně památník nezastavily. Zpřístupní další část kolumbária". Deník.cz (בצ׳כית).

[wmf2-12] 1 2 "Terezin Fortress". World Monuments Fund.

[13] "Historický lexikon obcí České republiky 1869–2011" (בצ׳כית). Czech Statistical Office. 2015-12-21.

[14] "Population Census 2021: Population by sex". Public Database. Czech Statistical Office. 2021-03-27.

[15] "Návštěvnost turistických cílů 2023" (PDF) (בצ׳כית). CzechTourism.

[16] "Basic information". Terezín Memorial.

[17] "Co dál v pevnost". Pevnost Terezín (בצ׳כית). 23 במאי 2023.

[18] "Muzeum La Grace" (בצ׳כית). Klub La Grace. 3 באפריל 2016.

[19] "Kostel Vzkříšení Páně" (בצ׳כית). National Heritage Institute.

[20] "Kostel sv. Vojtěcha" (בצ׳כית). National Heritage Institute.

[21] "Strategický plán rozvoje" (בצ׳כית). Město Terezín. בספטמבר 2018. pp. 7–8.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]