לדלג לתוכן

ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע כורש
חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני
ח'אלד משעל
ח'אלד משעל
תאריך 25 בספטמבר 1997
תאריך עברי כ"ג אלול ה'תשנ"ז
מקום ירדןירדן עמאן, ירדן
מטרה ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס
סוג התנקשות
נשק רעל
מבצע המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
מניע הפיגוע בשוק מחנה יהודה (1997)

ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל (פעולה הידועה גם בשם "מבצע כורש") היה ניסיון של "המוסד" להתנקש בחיי ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל ב-25 בספטמבר 1997, בעמאן בירת ירדן.

ב-30 ביולי 1997 התפוצצו שני מחבלים מתאבדים בשוק מחנה יהודה בירושלים. בפיגוע נהרגו 16 ישראלים ומאות נפצעו. למחרת הפיגוע זוהו המחבלים כפעילי הזרוע הצבאית של החמאס. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגיע עם הקבינט המדיני-ביטחוני להחלטה שיש לפגוע במנהיגי חמאס. אנשי "המוסד" הציעו לנתניהו מספר שמות, בהם ח'אלד משעל ומוסא אבו מרזוק. נתניהו העדיף שאנשי "המוסד" יתנקשו בחייו של אבו מרזוק, אזרח אמריקני פעיל חמאס, אך אנשי "המוסד" הזהירו את נתניהו כי פגיעה באזרח אמריקני שהשלטונות מסרבים להסגיר תגרור פגיעה ביחסים בין ישראל לארצות הברית. לבסוף הוחלט כי משעל הוא היעד להתנקשות[1].

ההכנות למבצע ותכנונו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הסכם השלום בין ישראל לירדן, אסר יצחק רבין על "המוסד" לעבוד בזירה הירדנית. המודיעין לקראת המבצע צריך היה להיאסף מאפס, ולכן אגף המבצעים המיוחדים במוסד, "יחידת קיסריה", נתקל בקשיים רבים באיסוף המידע המודיעיני בירדן.

כחלק מההכנות הראשוניות למבצע, אסף המוסד מכל גופי המודיעין את המידע שהיה בידיהם על ראשי החמאס בירדן וניתח אותו. עם המידע המודיעיני שהיה ברשותה, יצאה חוליית המבצעים, "יחידת כידון", לירדן להכנה ראשונית לקראת ההתנקשות. תוך זמן קצר הצליחה היחידה לאתר את משעל יוצא ממשרד "אגודת הצדקה" ובהמשך אספו מידע בסיסי: היכן גר, באיזה רכב נוסע ותיאור שגרת יומו.

בעקבות דרישת ראש הממשלה להתנקשות בדרך שקטה, שלא תעורר התקהלות והמולה, הציע דוקטור לביוכימיה ביחידה שהופקדה על ביצוע המשימה להשתמש בנגזרת כימית של סם הרדמה חזק מסוג פנטניל[2]. הסם שנבחר היה קטלני עד כי הספיקו טיפות ספורות ממנו שיבואו במגע עם העור כדי לגרום למותו של משעל. הסם גם היה קשה לאיתור בנתיחה שלאחר המוות. התוכנית שגובשה הייתה ששני סוכנים יתקרבו אל משעל מאחור, ובזמן שאחד מהם יפתח פחית משקה תוסס שנוערה היטב, השני יתיז על משעל את הרעל הקטלני שנבחר. אנשי היחידה הטכנולוגית הציעו לסוכנים ליטול עמם נסיוב לרעל למקרה הצורך.

לאחר שאושרה התוכנית החלו בהכנות האחרונות לקראת המבצע: סוכני היחידה החליטו לתרגל את התוכנית ברחובות תל אביב. מדי יום עברו ברחובות תל אביב סוכנים שנצמדו לעוברי אורח, ופתחו פחית משקה תוסס מנוערת שכוונה לעברם, כדי לבדוק את התגובות ברחוב.

תוך כדי הכנות לקראת המבצע, התפוצצו ב-4 בספטמבר 1997 מחבלים מתאבדים במדרחוב בן-יהודה בירושלים. הפיגוע גרם להגברת לחץ הממשלה על "המוסד" לביצוע התוכנית בהקדם האפשרי.

הסוכנים שנבחרו להוציא את המבצע לפועל השתמשו במסמכי זיהוי קנדיים, תחת השמות שון קנדל ובארי בידס, שהיו שונים מהכיסוי הזר שבו היו רגילים להשתמש. השניים השתכנו במלון אינטרקונטיננטל ושכרו רכב.

במהלך איסוף המידע התברר לחוליה כי מדי בוקר הגיע משעל למשרד החמאס ב"מרכז שאמייה", משרד שהוסווה כ"מרכז הסיוע הפלסטיני". לפי התוכנית, שניים מסוכני היחידה אמורים היו להמתין למשעל ליד מכוניתו בבוקר ולעקוב אחריו עד הגיעו לבניין המשרדים ב"מרכז שאמייה", כשיגיע למרכז היה עליהם להעביר הודעה לשארית הצוות על מנת שיכינו רכב מילוט בקצה הרחוב.

מהלך המבצע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 25 בספטמבר 1997 יצא הצוות למבצע ההתנקשות. בשל החיפזון והלחץ מצד ממשלת ישראל, הספיק הצוות לבצע רק מעקב אחד אחרי משעל בדרכו מהבית למשרד בבוקר, ולא ידע כי מדי פעם נוהג משעל ללוות את ילדיו לבית הספר. בבוקר המבצע ליווה משעל את ילדיו, שהיו חבויים מעיניהם של הסוכנים במושב האחורי של רכבו של משעל מאחר שהחלונות האחוריים היו כהים.

כאשר התקבל האישור על הגעתו של משעל למשרדי החמאס, החלו הסוכנים להתקרב לעברו. משעל יצא ממכוניתו וצעד לעבר המשרד, ואז במפתיע פתחה בתו של משעל את דלת הרכב שאמור היה להסיע אותה לבית הספר, ורצה לעברו בצעקות "אבא! אבא!". נהגו של משעל רץ לעברה, והסוכנים, שלא היו מודעים לאירוע המתרחש המשיכו לנוע לעבר משעל כשאחד מהם מכין את הרעל והשני פתח את פחית המשקה. פחית המשקה לא נפתחה ובשלב זה סובב משעל את ראשו לעבר בתו, והרעל שכוון לעורפו פגע באוזנו.

משעל הבין שחייו בסכנה ורץ לעבר מכוניתו, בעוד הסוכנים רצים לעבר רכב המילוט. פעיל חמאס, מחמד אבו סייף, שהיה בעברו לוחם במוג'אהדין באפגניסטן, שנקלע למקום במקרה, הבחין במתרחש והחל לרדוף עם רכבו אחרי רכב המילוט ורשם את מספר הרישוי שלו. הסוכנים נטשו את הרכב אחרי כמה מאות מטרים. אבו סייף התנפל על הסוכנים, ואילו אלה פצעו אותו. התקיפה יצרה המולה ברחוב, ובמהרה החלו רבים לעזור לאבו סייף. שוטר ירדני שהוזעק למקום חילץ את הסוכנים מההמון והוביל אותם לבירור בתחנת המשטרה, שם נעצרו השניים.

הסוכנים התקשרו לחדר המצב של "המוסד", ובאוזני המשטרה הירדנית טענו כי הם שני תיירים קנדיים שהותקפו ללא סיבה. קונסול קנדה בעמאן הוזעק למקום ותשאל את שני הסוכנים, וכשיצא מתא המעצר הודיע לשוטרים כי השניים אינם קנדיים בוודאות. ארבעת הסוכנים הנותרים מצאו מקלט בשגרירות ישראל בירדן.

עם היוודע הכישלון לנתניהו הוא שלח את ראש "המוסד", דני יתום, לשיחה עם חוסיין מלך ירדן. נתניהו פקד עליו "לוותר על הכול" בשביל הצלתם ושחרורם של הסוכנים. בשיחה שטח יתום בפני חוסיין את כל האמת, וזה הודיע ליתום כי אם ימות משעל יהיה עליו לגזור על שני סוכני "המוסד" עונש מוות. אחד המשתתפים במבצע, מישקה בן-דוד, שבידיו היה הסם שכנגד הרעל ונמצא בירדן, קיבל הוראה למסור את הסם שכנגד לירדנים כדי להציל את חייו של משעל[3].

אריאל שרון, בשיחה עם העיתונאי ניסים משעל, טען שהוא זה שסידר את היחסים עם חוסיין. כשדיברו על נתניהו אמר: "הוא לא עומד בלחצים. ראיתי אותו בפרשת חאלד משעל. הוא התפרק לחלקים והיינו צריכים להרכיב אותו מחדש... הוא פשוט איבד את הצפון... ישבתי עם המלך חוסיין לילה שלם כדי לשחרר את אנשי המוסד שנעצרו..."[4].

מסקנות המבצע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כישלון המבצע גרם לזעזוע במוסד. שלוש ועדות חקירה שמונו לבדוק את הנושא, בהן ועדת צ'חנובר (שחבריה היו יוסף צ'חנובר, נחום אדמוני ורפי פלד), הטיחו ביקורת קשה במוסד והגיעו למסקנות הבאות:

  • על היחידה היה להתבסס על מודיעין שנאסף במשך חודשים, ולהתאמן ולתרגל את המבצע זמן רב.
  • המעקב שהתבצע אחר משעל, שמטרתו הייתה איסוף מודיעין ותיאור שגרת יומו, היה קצר מדי, ואין ספק שהיה אסור להתבסס על מעקב בודד שלא תיאר את סדר יומו של משעל.
  • את תרגול המבצע ראוי היה לערוך בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, ולא ברחובות תל אביב.
  • לפני המבצע ראוי היה לבדוק את נתיבי המילוט מירדן, וראוי היה למצוא דרכי מילוט נוספות.
  • יש למנות יועץ מודיעין לראש הממשלה ולהגביר את התיאום בין זרועות המודיעין השונות.
  • לשם הצלחת המבצע היה צורך בשני סוכנים מיומנים בעלי אזרחות קנדית אמיתית, מה גם שהאנגלית בפיהם הייתה עילגת ומשובשת, מה שהקל על משטרת ירדן לחשוף אותם בתור אזרחים ישראלים.

הכישלון גרר השלכות דיפלומטיות: יחסי ירדן–ישראל נפגעו באופן חמור. לאחר שהסכימה ישראל לשחרר את השייח' אחמד יאסין[5], מנהיג החמאס, וכ-70 אסירים פלסטינים נוספים, שוחררו הסוכנים העצורים בירדן, וארבעת הסוכנים הנותרים הורשו לצאת משגרירות ישראל בירדן ולחזור לישראל.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בן כספית, נתניהו - ביוגרפיה, ידיעות ספרים, 2018, עמ' 124
  2. ^ McGeough, Paul (2009) Kill Khalid – The Failed Mossad Assassination of Khalid Mishal and the Rise of Hamas. Quartet Books. ISBN 978-0-7043-7157-6. Page 184
  3. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 424-432.
  4. ^ ניסים משעל, אריאל שרון על בנימין נתניהו: "הוא לא עומד בלחצים. ראיתי אותו בפרשת חאלד משעל. הוא התפרק לחלקים והיינו צריכים להרכיב אותו מחדש. הוא פשוט איבד את הצפון. ישבתי עם המלך חוסיין לילה שלם כדי לשחרר את אנשי המוסד שנעצרו", באתר ynet, 30 בספטמבר 2011
  5. ^ מעצרים של אנשי מודיעין ישראלים בחו"ל, באתר הארץ, 16 ביולי 2004