יוברט האמפרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוברט האמפרי
(27 במאי 1911; ואלאס שבדקוטה הדרומית
 - 13 בינואר 1978) (בגיל 66)
H Humphrey.jpg
יוברט האמפרי
שם בשפת המקור Hubert Horatio Humphrey, Jr.
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג מיוריאל האמפרי
סגן נשיא ארצות הברית ה-38
תקופת כהונה 20 בינואר 1965 - 20 בינואר 1969
תחת נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון

יוברט הורשיו האמפרי ג'וניוראנגלית: Hubert Horatio Humphrey, Jr.‎;‏ 27 במאי 1911 - 13 בינואר 1978), סגן נשיא ארצות הברית ה-38, סגנו של הנשיא ג'ונסון ומועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות אחריו, ב-1968.

פוליטיקאי פרוגרסיבי, סנאטור מוערך וידיד ישראל, האמפרי נקשר שלא בטובתו במדיניות ממשל ג'ונסון, ובעיקר בהימשכה של מלחמת וייטנאם. אף שהתנגד למלחמה, הוא לא התנער ממנה בפומבי, אם משום שהיה נאמן לנשיא ואם משום שחשש מעוצמת נקמתו הפוליטית. הוא זכה במועמדות מטעם מפלגתו, לאחר מאבק קשה בוועידה הדמוקרטית הסוערת של 1968 בשיקגו. את הבחירות לנשיאות הפסיד לריצ'רד ניקסון הרפובליקני בפער קטן.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמפרי נולד בדקוטה הדרומית וגדל בדנבר. ב-1932 פרש מלימודיו כדי לסייע לאביו, שהיה רוקח, להציל את העסק המשפחתי שנקלע לקשיים. לאחר מכן שב לספסל הלימודים וקיבל תארים מאוניברסיטאות מינסוטה ולואיזיאנה. בימי מלחמת העולם השנייה עבד כפרשן ברדיו.

ב-1945 נבחר לראש העיר מיניאפוליס. לאחר שתי כהונות עוקבות בתפקיד זה, התמודד ב-1948 על מושב בסנאט מטעם מדינת מינסוטה וזכה בו.

הוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוועידה הלאומית של המפלגה הדמוקרטית ב-1948, היה זה נאומו הנודע של האמפרי שדחף את המפלגה לאמץ מצע ליברלי, שעיקרו פעולה למען זכויות אזרח:

"לאלו האומרים, ידידָי, לאלו האומרים שאנו נחפזים בעניין זה של זכויות האזרח, להם אני אומר: אנו מאחרים ב-172 שנים!‏[1]"

לא הכול במפלגה הדמוקרטית צידדו בזכויות האזרח כהאמפרי. צירי הדרום זעמו על מה שהם ראו כפגיעה בזכויות המדינות הבודדות, לפעול (או שמא לא לפעול) בנושא זכויות האזרח, בקצב ובאופן שהן רואות לנכון. רבים מהם פרשו והקימו את המפלגה ה"דיקסיקראטית", בראשות סטרום ת'רמונד. בדיוק מכך חשש הנשיא הארי טרומן, על כן העדיף מצע מרוכך בעניין זכויות האזרח. אולם פעולתו של האמפרי כנראה עזרה לטרומן להיבחר מחדש יותר משהזיקה, שכן הביאה לו את קולותיהם של שחורים ולבנים מתונים, כמשקל נגד לקולות שאיבד בדרום.

באותה השנה נבחר האמפרי כאמור לסנאט. בחמש הכהונות שלו בסנאט התמיד להיות מהמובילים והדוחפים לקידום זכויות האזרח.

סנאטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמפרי החל את כהונתו בסנאט ב-3 בינואר 1949. פעמיים נבחר מחדש, ב-1954 ושוב ב-1960. הוא זכה לכינוי של כבוד, "הלוחם המאושר" (the happy warrior), על שם גיבור שירו של ויליאם וורדסוורת. הלוחם המאושר האמפרי לחם למען נושאים פרוגרסיביים מגוונים: זכויות האזרח, איכות הסביבה, הגבלת תפוצת נשק גרעיני וניסויים בו, תלושי מזון ועוד.

הוא הואשם על ידי הרפובליקנים ביחס סלחני לקומוניזם, האשמה שבימי המקארתיזם לא הייתה חמורה ממנה, אף שברקורד שלו רשומים היו מאבקים עיקשים במפלגה הקומוניסטית במדינתו מינסוטה.

ב-1961 נבחר על ידי הדמוקרטים בסנאט כמצליף הרוב, עמדת הנהגה שאפשרה לו לסייע לנשיא ג'ונסון לחוקק את חוק זכויות האזרח של 1964.

סגן הנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמפרי ניסה להתמודד בבחירות המקדימות של 1960 מול קנדי, אולם הובס על ידו. יורשו של קנדי, לינדון ג'ונסון, בחר בהאמפרי כמועמד לסגן הנשיא בבחירות של 1964. ג'ונסון הטקסאני המנוסה העריך נאמנות אישית מעל הכל, וזכה לנאמנות מוחלטת מצד האמפרי. כסגן הנשיא הוא הגן על עמדת הממשל, שאמנם תאמה את עמדתו בנושאים החברתיים-כלכליים, אך לא כן בנושא שהפך מרגע לרגע להיות הנושא היחיד בעיני הציבור - המעורבות האמריקנית הצבאית בוייטנאם, שהיקפה הלך וגדל תחת ג'ונסון.

הכינוי "הלוחם המאושר" זכה כעת לפרשנות אחרת לגמרי, כאשר האמפרי צויר כ"נץ" וכתומך נלהב במלחמה.

1968[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדון ג'ונסון יכול היה, לפי הוראת התיקון ה-22 לחוקת ארצות הברית, להתמודד על כהונה נשיאותית נוספת ב-1968. אולם הוא בחר שלא לעשות כן: ב-31 במרץ 1968 הוא הודיע בנאום לאומה כי הוא "לא יבקש ולא יקבל" את מועמדות המפלגה הדמוקרטית לכהונה נוספת כנשיא.

הפצצה שהטיל ג'ונסון הפכה את 1968, שכבר החלה להתפתח כשנת בחירות לא רגילה, לאחת הסוערות שבהן. יוג'ין מקארתי כבר הציג את מועמדותו בבחירות המקדימות - כנגד הנשיא המכהן ג'ונסון - ובמהרה נוסף עליו בובי קנדי, שכמו מקארתי קרא תיגר על ג'ונסון בנושא מלחמת וייטנאם.

שני מעשי רצח פוליטיים, האחד של אותו קנדי והשני של מרטין לותר קינג, השפיעו על מערכת הבחירות ב-1968. אל הוועידה הלאומית הדמוקרטית בשיקגו הגיע האמפרי כמועמד הממסד, הפרו-מלחמתי והנתמך על ידי ג'ונסון והמכונה המפלגתית. מולו התייצב, בהיעדרו של קנדי, יוג'ין מקראתי כמועמד האנטי-מלחמתי, מועמדם של בני הדור הצעיר, של ההיפיים ושל אנשי תנועת השלום.

הוועידה התנהלה תוך כדי אלימות כבדה ברחובות, שלה היו אחראים שוטריו של ראש העיר דיילי, לפחות באותה המידה שהיו אחראים לה המפגינים שהגיעו מכל קצווי ארצות הברית. בסופו של דבר הצליח האמפרי לגבור על מקארתי ולזכות במועמדות. אולם הוא הגיח מן המאבק בעמדה חלשה, לעומת המועמד הרפובליקני ניקסון שנבחר ברוב גדול ללא כל בעיה.

הבחירות הכלליות התנהלו סביב נושא המלחמה וסביב נושא החוק והסדר. ניקסון היטיב לנצל את אירועי שיקגו, כמו גם מהומות אחרות שפרצו ברחבי הארץ באותה שנה, כדי לפנות לבני המעמד הבינוני והמרכז הפוליטי ולהבטיח להם יד קשה בשמירה על הסדר. בעניין וייטנאם הבטיח ניקסון להביא לסיום מכובד של המלחמה, בלא לפרט כיצד יעשה זאת.

לקראת יום הבחירות הצליח האמפרי לצמצם את הפער הגדול שהיה בינו ובין ניקסון, בין השאר הודות ל"הפתעת אוקטובר" שהכין ג'ונסון, בדמות שיחות השלום בפריז. בסופו של דבר הפסיד את הבחירות בהפרש קטן של 0.7% מהקולות. דעות הפרשנים חלוקות האם מועמדותו העצמאית של מושל אלבמה ג'ורג' ואלאס פגעה יותר בהאמפרי או בניקסון במערכת הבחירות הזו.

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמפרי לא תיכנן לשוב לחיים הפוליטיים לאחר ההפסד. הוא החל ללמד מדע המדינה באוניברסיטה ובמכללה במינסוטה. אולם ב-1970 נקרתה בפניו הזדמנות אירונית לשוב לסנאט, לא למושב "שלו", אותו פינה ב-1964, אלא למושב השני של מדינת מינסוטה, שאותו אייש יריבו יוג'ין מקארתי. מקארתי איבד את כוחו הפוליטי בעקבות השתלשלות האירועים ב-1968. הוא החליט שלא לעמוד לבחירה מחדש, לנוכח סיכוייו הדלים. האמפרי רץ במקומו וזכה בכהונה רביעית בסנאט.

הוא ניסה לזכות בסיבוב נוסף מול ניקסון ב-1972, אולם המפלגה הדמוקרטית פנתה באותה שנה הרחק שמאלה והציבה בראשה את ג'ורג' מקגוורן. ב-1976 הוא נבחר מחדש לסנאט, בפעם החמישית והאחרונה, ושוב גישש בניסיון לזכות במועמדות לנשיאות, בה זכה לבסוף ג'ימי קרטר.

גם בקדנציות המאוחרות של האמפרי בסנאט, הוא המשיך לפעול בנושאים פרוגרסיבים. ב-1974 ניסה להעביר חוק שיחייב את הממשלה (ואת הבנק הפדרלי) לתעסוקה מלאה. החוק עבר לבסוף בגרסה מוחלשת, ב-1978.

ב-16 באוגוסט 1977 הודיע בפומבי על כך שחלה בסרטן סופני. כשמת, מספר חודשים לאחר מכן, מינה מושל מדינת מינסוטה את אשתו מיוריאל להמשיך את כהונתו.

לאחר מותו הוענקה לו מדליית הזהב של הקונגרס ב-1979 והנשיא קרטר, העניק לו ב-1980 את מדליית החרות הנשיאותית.

בישראל נקראו על שמו דרך בפארק עצמאות ארצות הברית בהרי יהודה, בין צומת מחסיה שליד בית שמש עד לצומת בר גיורא בית הספר התיכון עמית עמל ראשון לציון ורחוב בחיפה[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כלומר ראוי היה להקנות זכויות אזרח לכל כבר ב-1776, שנת הכרזת העצמאות האמריקאית.
  2. ^ אמציה פלד, רחוב יוברט המפרי, מדריך רחובות חיפה, עיריית חיפה
סגני-נשיא ארצות הברית
ג'ון אדמס · תומאס ג'פרסון · ארון בר · ג'ורג' קלינטון · אלברידג' גרי · דניאל תומפקינס · ג'ון קלהון · מרטין ואן ביורן · ריצ'רד ג'ונסון · ג'ון טיילר · ג'ורג' דאלאס · מילרד פילמור · ויליאם רופוס קינג · ג'ון ברקינרידג' · האניבל המלין · אנדרו ג'ונסון · סקיילר קולפקס · הנרי וילסון · ויליאם א. וילר · צ'סטר ארתור · תומאס הנדריקס · לוי פ. מורטון · עדלי סטיבנסון · גארט הוברט · תאודור רוזוולט · צ'ארלס וורן פיירבנקס · ג'יימס שרמן · תומאס מרשל · קלווין קולידג' · צ'ארלס דאווס · צ'ארלס קרטיס · ג'ון גארנר · הנרי וולאס · הארי טרומן · אלבן ברקלי · ריצ'רד ניקסון · לינדון ג'ונסון · יוברט האמפרי · ספירו אגניו · ג'רלד פורד · נלסון רוקפלר · וולטר מונדייל · ג'ורג' הרברט ווקר בוש · דן קווייל · אל גור · דיק צ'ייני · ג'ו ביידן החותם של סגן נשיא ארצות הברית.