מקס בודנהיימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקס בודנהיימר

ד"ר מקס איזידור (יצחק) בודנהיימרגרמנית: Max I. Bodenheimer;‏ 12 במרץ 1865, שטוטגרט19 ביולי 1940, ירושלים) היה מנהיג ציוני בגרמניה, יושב ראש התאחדות ציוני גרמניה, ממייסדי ההסתדרות הציונית העולמית, ויושב הראש השני של קק"ל.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס בודנהיימר נולד בשטוטגרט שבגרמניה למשפחה יהודית מתבוללת. הוא למד משפטים בין השנים 18841889, ועם סיום לימודיו ב-1890 עבר להתגורר בעיר קלן, שם עסק בעריכת דין עד עליית הנאצים לשלטון ב-1933. הוא פגש בקלן את דוד וולפסון, ושניהם הפכו לידידים קרובים. מקס בודנהיימר ודוד וולפסון השתתפו במגוון פעילויות ואגודות ציוניות בקלן, וכן ייסדו קבוצה בשם "ציון". לאחר שקרא עלון מאת תיאודור הרצל, מקס בודנהיימר התרשם עמוקות מדעותיו והשקפתו, והחל בהתכתבות עִמו. במהלך השנים הללו הוא התחתן עם רוזה דלברג, ולזוג נולדו שלושה ילדים: שמעון-פריץ, חנה-הנריטה ורות.

"המשלחת הציונית לירושלים" בארץ ישראל, 11 בפברואר 1898, מימין לשמאל: יוסף זיידנר, משה שנירר, תאודור הרצל, דוד וולפסון ומקס בודנהיימר

פעילותו הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1891 פרסם בודנהיימר בשבועון ההמבורגי Die Menorah (גרמנית: "המנורה") את מאמרו הציוני הראשון, "האם יהודי רוסיה הם אומה?" (בגרמנית: Sind die russischen Juden eine Nation?), ובעקבותיו, באותהּ שנה, את המנשר "יהודי רוסיה לאן?" (בגרמנית: Wohin mit den russischen Juden?).

בשנת 1897 בודנהיימר נטל חלק בקונגרס הציוני הראשון, שנערך בבזל. הוא נבחר להיות אחד מחברי המועצה הציונית הכללית (תפקיד שבו שימש עד שנת 1921).

מסופר כי בודנהיימר הציע להרצל בשנת 1898 לקשט את הדגל הלאומי בשנים עשר כוכבים כסמל לשנים עשר השבטים והרצל ענה לו ששנים עשר השבטים רמוזים במגן דוד עצמו בשתים עשרה הנקודות שעליו.

בשנת 1898 הצטרף ד"ר בודנהיימר למשלחתו של הרצל לארץ ישראל על תקן יועץ משפטי כדי לפגוש את הקיסר וילהלם השני בירושלים ב-2 בנובמבר.

בשנת 1907 התמנה בודנהיימר ליושב ראש השני של הקרן הקיימת לישראל. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, הוא העביר את משרדי קרן קימת מקלן להאג, וייסד ועד למען שיפור חיי היהודים בשטחים שנכבשו על ידי הצבא הגרמני והאוסטרי.

כמו פעילים ציונים אחרים מתקופת הרצל, מעמדו של בודנהיימר התרופף בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ובשנת 1921 לא נבחר מחדש לראשות הקרן הקיימת.

לאחר מאורעות תרפ"ט בשנת 1929, הצטרף בודנהיימר לתנועה הרוויזיוניסטית בראשותו של זאב ז'בוטינסקי. הוא נמנה עם חברי המשלחת הרוויזיוניסטית לקונגרס הציוני ה- 17 שהתקיים בשנת 1931. בקונגרס זה התחוללה מחלוקת בין מרבית חברי הקונגרס לרוויזיוניסטים בנוגע למטרות התנועה הציונית ובעקבותיה עזבו הרוויזיוניסטים את הקונגרס. זהו הקונגרס הציוני האחרון שבו השתתף מקס בודנהיימר .

בשנת 1935 עלה בודנהיימר לארץ ישראל, וקבע את ביתו בירושלים, שם החל לכתוב את זכרונותיו.

פטירתו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בודנהיימר נפטר בשנת 1940 ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים. על קברו נחקקו המילים: "למען ציון לא אחשה, ארץ ישראל, לעם ישראל, היו חייו". בתו, חנה הנריטה בודנהיימר, כתבה ביוגרפיה על אביה לאחר מותו. ארכיונו נמסר לארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

על שמו נקרא קיבוץ בית ניר (תרגום מגרמנית של שם משפחתו) ורחובות בירושלים, חיפה, תל אביב, ובאר שבע.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאקס בודנהיימר, הנרייאטה חנה בודנהיימר, הציונים וגרמניה הקיסרית: בעקבות נסיעתו של וילהלם ה-II לפלשתינה (תרגם מגרמנית דב קווסטלר),‫ ירושלים: קריית ספר, 1980.
  • מ. א. בודנהיימר, יהודי רוסיה לאן (מבוא ועריכה מאת הנרייטה חנה בודנהיימר),‫ ירושלים: ר' מס, תשנ"א 1991. ‬
  • Wohin mit den russischen Juden?: Syrien, ein Zufluchtsort der russischen Juden, Hamburg: Verlag des Deutsch-Israelitischen Familienblatts "Die Menorah", 1891. (חוברת)

Ein neuer Staatenbund und das Ostjudenproblem,‪ Stuttgart: Deutsche Verlags-Anstalt, 1916 (Der deutsche Krieg, Heft 73).‎ (חוברת)

  • In Sachen Jesu: dramatische Erzählung in 5 Akten und einem Vorspiel,‪ Leipzig: H. Blömer, 1933.‎ (מחזה)
  • Max Bodenheimer, Henriette Hannah Bodenheimer, Die Zionisten und das kaiserliche Deutschland, Bensberg: Schäuble Verlag,‎ 1972. (מהדורה שנייה: "Die Zionisten und das kaiserliche Deutschland zur Zeit der Reise Wilhelms II. nach Palaestina", Jerusalem: Kiryat sefer,‎ 1981.‎)

זיכרונותיו:

  • דרכי לציון: זכרונות יהודי גרמני (תרגם: מאיר מוהר)‫ ירושלים: הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג 1952.
  • M.I. Bodenheimer, So wurde Israel: Aus der Geschichte der zionistischen Bewegung: Erinnerungen (herausgegeben von Henriette Hannah Bodenheimer),‪ Frankfurt a.M.: Europäische Verlagsanstalt,‎ 1958.‎
  • Prelude to Israel: The memoirs of M. I. Bodenheimer (Edited by Henriette Hannah Bodenheimer. Translated by Israel Cohen),‪ New York: T. Yoseloff,‎ 1963. (תרגום לאנגלית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנרייטה חנה בודנהיימר, תולדות תוכנית בזל: מלחמת הדעות לפני הקונגרס הציוני הראשון לפי חליפת המכתבים בין הרמן שפירא ובין מקס א' בודנהיימר, בצרוף מבוא היסטורי על סמך חומר ארכיוני (תרגם מכתב יד: מ' וגר), ירושלים: ר' מס, תש"ז 1947.
  • בראשית התנועה: חליפת מכתבים בין ת' הרצל לבין מ"י בודנהיימר; בצירוף תעודות והסברים, ערוכים וסדורים על ידי הנריאטה חנה בודנהיימר, ירושלים: קריית ספר, תשכ"ה 1965.
  • חנה בודנהיימר, ראשון הציונים: מאקס בודנהיימר 1940-1865 וראשית הציונות המדינית, 1991.
  • ישראל קלויזנר, 'על מאקס בודנהיימר', כיוונים' 8 (תש"ם), 124-119.
  • מקס נורדאו, לנוער: ספרית ארץ ישראל של הקרן הקימת לישראל: חוברות ס–סא, תל אביב: אמנות, תרצ"ז.
  • נתן אגמון (ביסטריצקי) (עורך), במסילת ראשונים: לזכר מ' בודנהיימר, ירושלים: הקרן הקיימת לישראל, תשי"א. ‬(רוב הספר מכיל את מאמריו של בודנהיימר)
  • Im Anfang der zionistischen Bewegung: eine Dokumentation auf der Grundlage des Briefwechsels zwischen Theodor Herzl und Max Bodenheimer von 1896 bis 1905 /‎ Bearbeitet von Henriette Hannah Bodenheime,‪ Frankfurt a.M.: Europäische Verlagsanstalt, 1965.‎
  • Jay Ticker, 'Max I Bodenheimer: Advocate of pro-German Zionism at the beginning of World War I,' Jewish Social Studies 43,1 (1981), 11-30.
  • Max Bodenheimer: Ein zionistisches Lebensbild / nach seinen Schriften und Briefen von Henriette Hannah Bodenheimer, Köln: D & B,‎ 1986.‎
    • Henriette Hannah Bodenheimer, Max Bodenheimer, 1865-1940: Political genius for Zionism (translated from the German edition by David Bourke), Edinburgh: Pentland Press,‎ 1990.‎
  • Claudia Valder-Knechtges, Max Isidor Bodenheimer: Wegbereiter fuer den juedischen Staat (herausgegeben von Klaus Kunkel', Köln: Kölner Universitaetsverlag,‎ 1990.‎
  • 100 Jahre politischer Zionismus: Max Bodenheimers revolutionäre Schrift von 1891 "Wohin mit den russischen Juden?" /‎ neu herausgegeben von Hannah Henriette Bodenheimer; mit einer Einleitung von Fritz Schatten,‪ Köln: Interpress Publikations Verlags- und Vertriebswesen,‎ 1991.‎

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו: