ארגון המגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף לישנסקי, מייסד "המגן" ומנהיגו
ארבעת היישובים שבהם שמר ארגון "המגן" במשך שנות פעילותו

ארגון המגן היה ארגון שמירה עברי שפעל במושבות דרום הארץ בשנים 19151917. מקים הארגון ומנהיגו היה יוסף לישנסקי. בשיאו היו בארגון 20 חברים ושומרים נוספים שאינם חברים. הארגון התפרק כאשר לישנסקי פרש ממנו והצטרף אל ניל"י.

רקע וסיבות להקמת הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנות כיבוש השמירה היה "השומר", שהוקם ב-1909, ארגון השמירה המרכזי והבולט ביישוב העברי הקטן. הוא היה ארגון סגור, בעל מספר חברים מצומצם ותנאי קבלה נוקשים. על מנת שאדם יתקבל כחבר מן המניין לארגון "השומר" היה עליו לשמור זמן מה במושבות (לעתים אפילו שנתיים – שלוש), ולאחר מכן, באספת חברים של "השומר", הוחלט אם לקבלו.

יוסף לישנסקי שמר מספר שנים (החל מ-1912) במושבות העבריות אך לא נתקבל לארגון "השומר", למרות היותו בדרגת רוכב (דהיינו שומר רכוב על סוס, דרגה הגבוהה משומר רגלי בארגון "השומר") ולמרות תכונותיו המתאימות האחרות של יוסף. יוסף עמד, למשל, בדרישות להיות בקי בשימוש בנשק במנהגי הערבים. אף על פי כן, לא קבלהו בארגון "השומר" כחבר מן המניין. זאת מכיוון שהיה בעל אידאולוגיה שונה משל שאר חברי "השומר", מבחינת יחסו לנקמת דם בפורעים הערבים, מבחינת רעיונות הסוציאליסטית ומבחינת המשמעת הנוקשה. יוסף נתפס גם כאינדיבידואליסט - ביקורת נמתחה גם על אישיותו. הוא אף הואשם, כנראה שלא בצדק, בהריגת ערבי בהתנפלות על המושבה מנחמיה בפברואר 1915.

כמו יוסף, גם שומרים ותיקים אחרים לא התקבלו כחברי "השומר" מטעמים שנראו להם לא ענייניים והם שאפו להקמת אגודה חליפית. ניסיון קודם להקמת ארגון שמירה נפרד מ-"השומר" היה ניסיון הקמת אגודת הנוטר. אגודה זו הוקמה ב-1912 על ידי מועמדים שלא נתקבלו לארגון "השומר" והחזיקה מעמד זמן קצר עד להתפרקותה.

הקמת הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקמת ארגון המגן חברו אל יוסף עוד שומרים שהיו מועמדים לארגון "השומר" אך לא התקבלו במשך זמן רב, ביניהם יחזקאל קינמן, יהודה זריז, דוקמן ולבובסקי. הוחלט שיוסף ירד דרומה על מנת למצוא מקום בו ניתן יהיה להתחיל לשמור. לישנסקי דאג בעיקר לתחום המעשי – יצירת הקשרים עם האיכרים וערביי הסביבה, ואילו ש. שמואלי ויהודה זריז עסקו בפן האידאולוגי של "המגן". חברים נוספים בארגון "המגן" היו: אליעזר לובראני, בן ציון משביץ, שלום וייסבורד, משה זולוטקובסקי (אופיר), נח סטופנסקי, הסופר משה סטבסקי (סתוי), יעקב מחט (אבו עדרי), דוד צלביץ, מאיר ברנר (אחיו של הסופר י.ח ברנר) ואחרים.

הארגון הורכב מאנשים שונים: חברי "השומר" לשעבר ופועלים מ"פועלי ציון" ו"הפועל הצעיר". ההתמקדות של לישנסקי דווקא במושבות הדרום נבעה מהעובדה שלא הייתה שם דריסת רגל לשומרים העבריים. תנועת "השומר" פעלה, בתקופה ההיא, בעיקר במושבות הגליל. ארגון "המגן" מנה בשיאו כ-20 חברים. המקום הראשון בו נתקבל הארגון לשמירה היא רוחמה. לאחר מכן קיבל הארגון את השמירה בבאר טוביה (קסטינה) ובמזכרת בתיה (עקרון). לבסוף הצליח הארגון לקבל את השמירה גם במושבה גדרה. בעזרת "הועד המרכזי של ההסתדרות החקלאית ביהודה" ניתנו לשומרים תעודות שחרור ("ואסיקות") מהצבא הטורקי.

ארגון המגן וניל"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיעבד נטען כי המושבות הדרומיות יכלו להוות בסיס לפעולות הריגול של מחתרת ניל"י, בשל פעילותו של לישנסקי. אולם, כשהוקם "המגן", בקיץ 1915, ככל הנראה לא ידע לישנסקי עדיין על פעילות ארגון ניל"י.

היו האשמות על כך שאנשי "המגן" נהנים מזהב שהבריטים מעבירים לניל"י. קל להפריך טענה זו בהסתכלות במצב הכלכלי של חברי הארגון: השומרים בארגון "אכלו חודשים", כלומר, אכלו אצל איכר מסוים למשך חודש. גם מקומות הלינה שלהם היו בבתי האיכרים. מעט הכסף שהיו צריכים לקבל בנוסף לארוחות ומקום הלינה הובטח להם מהתבואה החדשה, אך זו בוששה לבוא. בדרך כלל הלכו השומרים יחפים. לזמן שמירה לקחו את הנעליים מהשומר הקודם. אך למרות הכל, מעיד יעקב מחט ("אבו עדרי") ש"המצב הכלכלי של השומרים בעקרון היה לא רע יחסית... העיקר היה כיבוש השמירה העברית"‏[1].

אמנם, כבר בדצמבר 1915 ביצע יוסף לישנסקי פעולות בעבור ניל"י, ומראשית 1917 השקיע את כל מרצו בפעילות ניל"י, כולל ירידה למצרים למשך שבועות רבים, אולם, חברי "המגן" לא ידעו על קשריו של יוסף עם ניל"י, ובעיניהם היה "המגן" ארגון המקביל לארגון "השומר" מבחינת שמירה עברית ותו לא. תעיד על כך העובדה שחברי הארגון התמרמרו על כך שיוסף לא שמר איתם, מה עוד שהייתה לו סוסה מעולה; היו שהחשיבו זאת ליהירות או מצאו פסול אחר ביוסף. כדי לא להשאיר את סוסתו המעולה של יוסף ללא מעש, הפך מאיר ברנר ל"שומר רוכב" על סוסתו של יוסף.

בודדים בין חברי הארגון היו גם חברי ניל"י (כגון בלינקוב) או שידעו על חברותו של יוסף במחתרת.

פעם אחת, נעלם יוסף לשבועות רבים בתואנה שנסע לקנות סוס. בהיעדרו של יוסף נוצרו קשיים בחלוקת השמירה והכסף. רק אז הובן שכנראה יוסף מתעסק בדברים נוספים לבד מארגון "המגן". בפברואר 1917 ביקרו אצלו בעתלית מספר חברי "המגן" שם סיפר להם על המחתרת. כשחזרו חברי "המגן" לגדרה, אסף שמואלי את חברי הארגון וסיפר להם שיוסף פורש מניהול ארגון "המגן". מעטים, וביניהם דוד צלביץ, הצטרפו לניל"י. השאר התפזרו והארגון התפרק.

הסכסוכים עם ארגון השומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבה הראשונה בביתו של בלינקוב בה הוחלט על הקמת הארגון הוחלט שהארגון החדש לא יתחרה בארגון "השומר". כלומר, הארגון לא יקבל על עצמו לשמור במקום בו השמירה מנוהלת על ידי "השומר", ולא ישמור אפילו במקום שארגון "השומר" עזב. כלומר, האידאולוגיה של "המגן" הייתה שמירה עברית במקום שמירה ערבית.

המושבה גדרה נמצאת בין המושבות עקרון ובאר טוביה. במשך זמן רב השמירה במקום נוהלה על ידי הערבים, ורק בנובמבר 1916 נכבשה השמירה במקום על ידי ארגון "המגן". אולם, כששמעו על כך אנשי "השומר", הם שלחו לשם את ז. לוינזון על מנת להוציא את השמירה במקום מידי "המגן" ולהעבירה לידי "השומר". לישנסקי וש. שמואלי הלכו לנהל משא ומתן עם אנשי גדרה, ולבסוף זכו בשמירה. יש לציין כי משכורתם של אנשי "המגן" הייתה זולה ממשכורתם של אנשי "השומר", וכי המגן היה פחות מסודר מ"השומר".

ארגון "השומר" לא היה מוכן להשלים עם קיומו של ארגון "המגן". מכיוון שהלה עירער את המונופול שלהם. ואכן, בראשית שנת תרע"ז (1916) פנו חברי ועד "השומר" למרכז ההסתדרות החקלאית בתביעה להחרים את "המגן" "היות שיש החלטה על אודות שמירה עברית מאורגנת ו'השומר' הוכר בתורת הסתדרות השומרים היחידה" (זכרונות צבי נדב – קובץ "השומר"). אולם חברי "המגן" ערערו על כך וטענו כנגד המונופול של "השומר". מה עוד, שאחד הסעיפים של ארגון "המגן" אסר על שמירה במקום בו שמרו חברי "השומר", דבר שמבטיח שלא תהיה פגיעה בארגון "השומר". שני הבוררים בעניין, אברהם הרצפלד ולוי אשכול, תמכו בדעתו של ארגון "המגן". הקרע בין "השומר" ל"המגן" הלך והעמיק, ובנוסף, העובדה שלישנסקי עומד בראש ארגון "המגן" הגבירה את כעסם של חברי "השומר". חמתם של אנשי "השומר" רק גברה לנוכח ההצלחה של אנשי "המגן" והעובדה שכמעט לא נגנבו דברים במושבות שהיו נתונות לשמירתם. בזכות זאת חודש החוזה של אנשי המושבות עם "המגן".

אמצעי נוסף של לחץ שהופעל על "המגן", היה בכך שרחל ינאית וחברים אחרים מארגון "השומר" ניסו לשכנע, ללא הצלחה, אחדים מחברי "המגן" שיפרשו מהארגון.

יש לציין שרוב הזמן, היחסים בין השומרים של "המגן" ו"השומר" היו תקינים, והקרע הורגש בעיקר בהנהגה של התנועות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף נדבה (עורך), יוסף לישנסקי איש ניל"י, הדר, 1977.
  • יוסף נדבה (עורך), יוסף, איש ניל"י - אחרית דבר, אגודת חשמונאי, מרכז לחינוך ולתרבות, 1986.
  • פרופ' בנציון דינור ואחרים, ספר תולדות ההגנה, כרך ראשון, עמודים 409-411. מערכות, 1954.
  • אליעזר ליבנה, ד"ר יוסף נדבה, יורם אפרתי, ניל"י - תולדותיה של העזה מדינית, שוקן, 1961 (עמודים 124-126).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף, איש ניל"י, עמ' 50
מחתרות בארץ ישראל לפני קום מדינת ישראל

בר-גיוראהשומרהרועההגדעוניםארגון המגןניל"יהקיבוץההגנהפלמ"חאצ"ללח"יתנועת המרי העברי