משתמש:Manedwolf/טיוטה2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןעטלפים

מימין לשמאל:
שורה ראשונה: עטלף פירות מצוי, ערפד מצוי.
שורה שנייה: אשף מקסיקני, פרסף גדול.
שורה שלישית: נשפון גדול, כלב-מעופף.

מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: עטלפים
שם מדעי
Chiroptera
תחום תפוצה
בול דואר רומני ועליו איורי עטלפים

עֲטַלֵּפִים או עֲטַלֵּפָאִים (שם מדעי: Chiroptera) היא סדרה במחלקת יונקים, שחבריה הם היצורים היחידים במחלקה המסוגלים לתעופה פעילה באמצעות חבטות כנפיים (בניגוד לדאייה לדוגמה).[1][2] הם עושים זאת באמצעות עצמות הגפיים הקדמיות הארוכות שלהם, התומכות בקרום עור גמיש. מינים רבים ניחנים בנוסף בקרום הנמתח בין גפיהם האחוריות.

כקבוצה, סדרה זו נפוצה בכל העולם ובבתי הגידול השונים שבו. למעשה זוהי סדרת היונקים השנייה בגודלה אחרי המכרסמים, עם כ-20 משפחות הכוללות כ-115 סוגים למעלה מ-1000 מינים.[1] רבים ממיני העטלפים פעילים בשעות החשיכה, ונחים במשך היום כשהם נתלים במהופך בעזרת אצבעות רגליהם החזקות וטפריהם.

הסדרה מחולקת לשני תת-סדרות: עטלפים גדולים ועטלפים קטנים. רובם של חברי הקבוצה הראשונה אוכלי פירות הם, ולעומתם רוב חברי הקבוצה השנייה ניזונים מחרקים. נוסף על כך, חלק מהמינים שותים צוף, אחרים צדים בעלי חוליות, ואילו אחדים אף ניזונים מדם. רובם הכמעט מוחלט של העטלפים הקטנים משתמשים באִכּוּן הֵד כדי לנווט במעופם ולאתר את טרפם.

שם הסדרה Chiroptera מורכב מהתחילית הלטינית chiro שמשמעה "יד" ומקורה במילה χείρ מהשפה היוונית העתיקה, ו-ptera משמעה "כנף", וגם היא מילה לטינית שמקורה במילה יוונית עתיקה – πτερόν. .[3]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתנה עטלפים קטנים עטלפים גדולים
מספר רב מועט
גודל קטנים יחסית גדולים יחסית
תזונה ברובם אוכלי חרקים צמחית
פנים אוזניים ועיטורי עלה אפי מפותחים כלביות, בעלות אוזניים פשוטות וחסרות עיטורים (noseleaf)
שיניים מותאמות פחות (מלבד הערפדים) מותאמות יותר
טפרים חסרים באצבע השנייה בדרך כלל קיימים גם באצבע השנייה
תעופה משוכללת ביותר משמשת רק לתנועה בין מקומות

העטלפים הם היונקים היחידים שפיתחו יכולת תעופה אמיתית. העטלפים הם יצורים חברותיים וחיים בלהקות, המונות לעתים אלפי פרטים. אפשר לראותם תלויים במערות כשגופם הפוך. תוחלת החיים של העטלפים מגיעה לעשרים שנה ולעתים אף יותר, תוחלת חיים ארוכה מאוד לבעל חיים כה קטן במידותיו. גודל העטלפים נע בין שועל-מעופף ענק שמשקלו 1.5 ק"ג ושועל-מעופף זהוב-כיפה שמוטת כנפיו 1.7 מטר, לבין עטלף הדבורה שמשקלו 1.5 גרם ומוטת כנפיו 10 ס"מ והוא הקטן שביונקים.

כנפי העטלפים מורכבות מעור המתוח על עצמות גפיהם הקדמיות, שהתפתחו לעצמות דקות וארוכות. על הבוהן המבצבצת מכל כנף ישנה ציפורן המאפשרת אחיזה לצורך טיפוס או תלייה. לעטלפים שרירי חזה חזקים המאפשרים את תנועת הכנפיים. לעצם החזה של העטלפים יש מבנה מיוחד הדומה לזה של העופות. לעטלפים גם בלוטות שומן שמהן מופרש חומר שמנוני המשמן את עור הכנפיים לשמירה על גמישותן.

לעטלפי הפרי חוש ראייה טוב, אולם אצל עטלפי החרקים (עטלפים קטנים) הראייה מנוונת בדרגות שונות. חוש ההתמצאות של העטלפים מתבסס על הפקת גלי קול בתדרים גבוהים יותר מהתדר אותו יכולה אוזן בני אדם לשמוע. כושרם לעבד את המידע המצוי בגלים המוחזרים מהעצמים בסביבה (כמו משך ההחזרה, צורת הגל המוחזר והפרשי מופע) מאפשר להם להתחמק ממכשולים במסלול מעופם, לגלות, ואף להתביית, על טרף המצוי בשדה הקלט שלהם, כולל מרחקו מהם ושינויים במיקומו עקב תנועה או ניסיון הימלטות. לכן חוש הראייה איננו קריטי עבורם - יכולת איכון באמצעות הד שלהם מפותחת במידה מספקת כדי להקנות להם 'תמונה מרחבית' בכושר הפרדה גבוה מאוד. לחלק ממיני העטלפים יש קרומי עור על אפם ואוזניהם, שמשפרים את יכולת השמעת הקולות וקליטת ההד.

חלק ממיני העטלפים לא רק מאכנים מזון באמצעות הדי הקולות שהם משדרים, אלא גם ב"ציתות" לקולות והדים ששידרו עטלפים אחרים. הם מסוגלים לנתח את ההד המוחזר מקריאה של עטלף אחר ולהסיק מכך שיש מזון בסביבה.[4]

פעימות לבם בלילה, בפעולה, מגיעות ל-1,000 פעימות בדקה. לעומת זאת, פעימות לבם של העטלפים השוהים בתרדמת חורף מגיעות ל-10 פעימות בדקה, וכך הם חוסכים אנרגיה בחורף, כשאין בנמצא מזון.


מבנה הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הגוף הכללי של העטלף

גודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלף מהסוג שועל-מעופף. לגדולים שבהם יש מוטת כנפיים של עד 170 ס"מ.

העטלפים רובם קטנים בגודלם, ולמעשה משקלם של אחוז גדול מהם נמוך מ-25 גרם.[2] המין הקטן ביותר – עטלף הדבורה, שוקל כשני גרמים בודדים בהיותו בוגר.[2] גם רוב חברי משפחת העטלפים הגדולים, על אף שמם, אינם גדולים באופן ניכר מקרוביהם העטלפים הקטנים. לעומתם, המין שועל-מעופף זהוב-כיפה ומינים אחדים בסוג שועל-מעופף גדולים מאד, ועשויים להגיע למשקל העולה על 1,200–1,500 גרמים.[2]

כסות וטמפרטורת הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל היונקים, העטלפים הם הומיאותרמיים ("בעלי דם חם"), ומכלים אנרגיה כדי לשמור על טמפרטורת גוף מתאימה. עם זאת, קושי זה מתעצם מפאת המאמץ הדרוש בתעופה והגוף הקטן של רובם. כנפיהם משמשות אותם כמין מצננים המסייעות בתהליך איבוד החום הנוצר מהתכווצויות שרירי התעופה. כשהעטלפים נחים הם שומרים על טמפרטורת הגוף, ובדרך כלל עושים זאת על ידי מנוחה במקומות חמים. לדוגמה, באזורים הממוזגים בתקופת הקיץ הם מנצלים עליית גג, חלל בעץ החשוף לאור יום במשך שעות רבות או נקיקים הסובבים מעיין חם.

חלק מהמינים (בעיקר אלו החיים באקלים הממוזג) הם הטרותרמיים, כלומר גופם מסוגל לשנות את הטמפרטורה שלו באופן מוגבל לפי זו של הסביבה. לדוגמה, רבים ממיני משפחות הנשפוניים, הפרספיים והאשפיים. מינים רבים מסוגלים להיכנס לתרדמת חורף, הפוטרת אותם מהצורך להתמודד עם אקלים קשה.

תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלפי פירות בישראל במנוחה ובתעופה (בהילוך איטי ובמהירות רגילה)

בני סדרת העטלפים הם היצורים היחידים במחלקת היונקים המסוגלים לתעופה "אמיתית", כלומר באמצעות חבטות כנפיים,[5] זאת בניגוד למיני יונקים אחרים הנעים בדאייה, כגון הסנאים הדואים והגלשנאים.[2]

המינים מפגינים שוני ניכר בצורות הכנפיים ויכולות התעופה שלהם. לרוב הכנפיים גדולות ומשוות לגוף מראה גדול מכפי שהוא באמת. בשל כך, כאשר העטלף נוחת ומקפל מיד את כנפיו, גודלו מתכווץ פי כמה וכמה. התעופה משמשת אצל העטלפים גדולים רק כאמצעי לנוע בין מקום למשנהו, בעוד שרבים מהעטלפים הקטנים צדים במעופם, ובשל כך מפגינים תעופה משוכללת יותר, זריזות יתרה וכושר תמרון מצוין. אלו המינים שכנפיהם קצרות יותר, נוטים להיות בעלי יכולת תמרון טובה יותר, ומסוגלים להמריא מהקרקע. מינים רבים הניזונים מצוף, או כאלו החוטפים במעופם טרף מהקרקע, מסוגלים לרחף במקום.

מהירות וצורת התעופה משתנה ממין למין. מדידות שנעשו באמצעות מכ"ם דופלר הראו כי רוב העטלפים עפים במהירות של שניים עד חמישה עשר מטרים לשנייה (7.2 עד 54 קמ"ש). מדידות שנעשו באמצעות משדר רדיו מצאו כי עטלף מהמין אשף מקסיקני (שם מדעי: Tadarida brasiliensis) יכול לעוף במהירות אופקית של 160 קמ"ש (כ-100 מייל לשעה). מהירות תעופה אופקית זו הופכת את האשף המקסיקני לבעל החיים המהיר ביותר בעולם.[6]

קרום תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקריב על כנף וקרום התעופה

הכנפיים עשויות קרום עור, הנתמך על ידי עצמות הגפיים הקדמיות. בדרך כלל הוא מחובר לאורך צדי הגוף, פעמים גם לגפיים האחוריות, ויש ועד לאצבעותיהן. עם זאת, במקרים מועטים (אצל הסוג עטלף חשוף-גב ושניים ממיני הסוג שפתן משופם), הקרום מתחבר לאמצע הגב.[2] אצל רוב המינים הקרום כולל רקמת חיבור, עצבים וכלי דם. מיני אשפיים אחדים ניחנים אף בקרום תעופה בעל שרירים.

מאפיין נפוץ אצל העטלפים הטורפים הוא קרום נוסף הנמתח בין רגליהם, העוטף את הזנב כולו או חלקית. קרום זה נתמך על ידי מבנה עשוי סחוס היוצא מהקרסול ונמשך לאורך השפה האחורית של הקרום. בעת התעופה, הקרום האחורי פועל כהגה כיוון, וכן מפחית את תנודות הגוף הנוצרות מחבטות הכנפיים. אלו המינים שאינם טורפים ניחנים בקרום אחורי מנוון או צר, ופעמים אף חסרים אותו לגמרי.

שלד ושרירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהסתכלות מהצד, החזה של העטלפים קטן יותר משל העופות. תכונה זו נובעת משתי מאפיינים. הראשון הוא פיזור נרחב יותר של שרירי התעופה – לעופות שני זוגות של שרירי תעופה, ואילו לעטלפים תשעה: אלו המשמשים לחבטה כלפי מטה ממוקמים בחזה, ואלו המשמשים לחבטה כלפי מעלה ממוקמים בגב. השני הוא מבנה השלד – שרירי התעופה של העופות מעוגנים במבנה בולט שבחזם הקרוי שדרית, אשר חסר אצל רוב מיני העטלפים, ולא מפותח אצל השאר. כתוצאה מכך, העטלפים מסוגלים להידחק אל תוך סדקים ונקיקים צרים המשמשים אותם כמקומות מסתור ומנוחה במשך שעות היום.

הזנב הוא מאפיין נפוץ אצל העטלפים השונים. אצל חלקם, ובראשם משפחת היזנוביים, הוא ארוך ודק; אצל אחרים, כגון משפחת האשפיים, הוא קצר ועבה; ואילו מינים מסוימים חסרים אותו לגמרי.

תנועה קרקעית, טיפוס ושחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, כנפי העטלפים מחוברות לגפיהם האחוריות, זאת בניגוד למצב אצל העופות. רגליהם של הראשונים נוטות להיות צנומות, חלשות וארוכות, ובשל כך רבים הם המינים שאינם מסוגלים לנוע על גבי הקרקע.

כל המינים נושאים טפרים בקצה אגודליהם, ואצל רובם הם חופשיים מהכנף. אצל מיעוט ממיני העטלפים, וביניהם מיני משפחת הפוריפטריים וחלק ממיני הסוג אשמן רפאים, האגודלים מנוונים למדי ועשויים להיות חסרי טפרים.[2] מנגד, חלק מהעטלפים הגדולים אף ניחנים בטפרים נוספים באצבעות השניות, ואילו לערפד המצוי אגודלים מוארכים ביותר, המסייעים בתנופה כשהוא ממריא מהקרקע.

חושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של ראשי עטלפים ומגוון הבליטות בפניהם שקשורות לשימוש באיכון הד.

ראייה וריח[עריכת קוד מקור | עריכה]

העטלפים הגדולים מסתמכים בעיקר על חושי הראייה והריח.

שמיעה ואכון הד[עריכת קוד מקור | עריכה]

העטלפים הקטנים הסתגלו לחשכה על ידי פיתוח חוש מיוחד כדי לנווט בדרכם ולהתחמק מעצמים, וכן לאיתור טרפם. חוש זה נקרא אִכּוּן הֵד – העטלף פולט גלי קול (פולס‎ים) דרך פיו או אפו, ובאמצעות ההד החוזר מעצמים, יוצר הוא במוחו תמונות "קול" כדי למפות את הסביבה. אלו מהמינים הפולטים את גלי הקול מאפם, ניחנים בעיטורי עלה אפי משוכללים בפניהם המסייעים להם להתמקד על קול מסוים. מרבית המינים פולטים קול בתדירות גבוהה מזו שאדם יכול לשמוע (אולטרה סאונד), אך ישנם מינים המפיקים קולות הניתנים לשמיעה על ידי האוזן האנושית.

לעטלפים חוש שמיעה רגיש מאד, שלרוב מותאם במיוחד לתדר של הד החוזר. חלק מהמינים מאזינים לרחשיו של טרפם, כגון האוושה לה גורם חרק המהלך על צמח.

  • נשפון מהמין Myotis bechsteinii משתמש באיכון הד על מנת לאתר עש ולא להתנגש בצמח שבו הוא מסתתר.
    נשפון מהמין Myotis bechsteinii משתמש באיכון הד על מנת לאתר עש ולא להתנגש בצמח שבו הוא מסתתר.
  • איור סכמטי המתאר את עיקרון הפעולה של איכון-הד.
    איור סכמטי המתאר את עיקרון הפעולה של איכון-הד.
  • תקריב על ראשו של אוזנן מהמין Plecotus sardus, מראה את אוזניו הגדולות, דבר המעיד על חוש שמיעה מפותח ביותר.
    תקריב על ראשו של אוזנן מהמין Plecotus sardus, מראה את אוזניו הגדולות, דבר המעיד על חוש שמיעה מפותח ביותר.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושבת עטלפים מהמין אוזנן חיוור.
עטלפים במערה

אפשר לחלק את מקומות וצורות המנוחה של העטלפים לארבע קטגוריות כלליות: א' – חללים גדולים; ב' – חללים קטנים; ג' – עלווה; ד' – חריגים.

לתוך קטגוריה א' נכנסים חללים כגון חור בעץ, מבנים, מערות או מכרות. לעתים מינים מסוימים נמצאים בחללים לא שגרתיים, כגון בתוך קני עופות (מיני הסוג Kerivoula לדוגמה) או אף בקניהם של טרמיטאים שוכני עצים במקרה של מיני הסוג זיזף טונאטיאו.[7] עטלפים מנצלים גם מבנים מלאכותיים, כגון בתים מאוכלסים בבני אדם, עליות גג, מרזבים, תריסים ואף בתוך הקפלים של שמשיות. דוגמה מפורסמת לכך הוא גשר שדרת הקונגרס על שם אן ו. ריצ'רדס (Ann W. Richards Congress Avenue Bridge) שבאוסטין, טקסס, תחתיו מתקהלים מאות אלפי עטלפים.

צורת ההתנהגות האופיינית קטגוריה זו היא גם זו האופיינית לדמות העטלף הנפוצה: נתלה בחופשיות מגפיו האחוריות, עם ראשו כלפי הקרקע. עם זאת, בניגוד לתעופה היא אינה ייחודית להם בקרב היונקים, אלא מצויה גם אצל העצלנאים והתחשאים. תכונה זו מאפשרת המראה קלה: העטלף משחרר את אחיזתו, ומתעופף לו.

במקרה ב', המתרחש גם הוא במקומות דומים למקרה א', העטלף נצמד עם גחונו לפני שטח מסוים או אף נדחק למקום צר כל כך שגם בטנו וגם גבו צמודים לפני השטח. מינים המפגינים התנהגות זו ניחנים בדרך כלל בהתאמות מיוחדות למחיה במקומות צרים כאלו, כדוגמת גולגולת שטוחה יחסית, המסייעת להם להידחק ביתר קלות, או בליטות גבשושיות על אמותיהם המונעות פציעות. דוגמאות לכך ניתן למצוא אצל האשפיים מהסוגים אשף שטוח-ראש פיטרס, ‏ אשף שטוח-ראש רוברטס ואשף מאטו-גרוסו.[8] צורה אחרת להתנהגות זו מופיעה אצל מיני הסוג נשפון במבוק. עטלפים אלו מתגוררים בתוך החללים של גבעולי הבמבוק, אליהם הם נכנסים דרך פתחים שנוצרו על ידי חיפושיות ממשפחת העליתיים (Chrysomelidae).

במקרה ג', העטלף נתלה מעלי עצים או מענפיהם.

לתוך קטגוריה ד' נכנסים מינים בעלי דפוס מנוחה יוצא מהכלל. עטלפים אחדים, כגון מינים מהסוג עטלף נצמד (Thyroptera), נחים בתוך עלים של צמחים כמו בננה אשר לא נפרשו במלואם.[8] מקומות מנוחה אלו זמינים לשימוש רק למשך זמן קצר (כיום בדרך כלל), שכן עם גדילתם העלים נפרשים, ובכך מחייבים את העטלפים המשתמשים בהם לעבור באופן קבוע לעלה חדש אחר. מבין המינים השונים המפגינים התנהגות זו, מיני העטלף הנצמד ומיני הסוג עטלף לופתן ייחודיים בכך שהם ניחנים בכריות הצמדה מפותחות במפרק כף היד ובקרסול המאפשרים להם לנוע ביעילות על פני השטח החלקים של העלים.[8]

צורת התנהגות נוספת הנכללת בקטגוריה ד' היא יצירת אוהל. סוגים מסוימים, וביניהם מספר לא מבוטל של סוגים ממשפחת הזיזפיים (זיזף בנאי, זיזף לבן, זיזף מקונל, זיזף פירות, זיזף רחב-חוטם ועוד), נחים במין "אוהל" אותו הם יוצרים על ידי שיניהם מעלים רחבים. יש ואוהלים כאלו עשויים לשרוד במשך חודשים, ולהוות משכן לעטלפים רבים. הרחבה של תופעה מפגין המין כלב-מעופף זוטר, בה זכר יוצר מספר אוהלים, המאוכלסים על ידו, קבוצת נקבות וגוריהם.[8]

היגיינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העטלפים הם בעלי חיים נקיים למדי, המקפידים על טיפוח יומיומי. הם עושים זאת באמצעות לשונם Roosting upside down could present problems for hygiene. To relieve themselves (urinate or defecate), bats hanging upside down turn head up to minimize the chances of soiling themselves.

Bats are very clean animals, spending time every day grooming. Grooming bats use their tongues, teeth, and toe claws. The claws are used to comb fur and teeth to remove groomed materials from the claws. Bats regularly lick their wings, reaching both sides by turning the wings inside out. Grooming bats also lick their fur. Bats roosting in groups may groom one another. Grooming also maintains coat condition in bats. Combing with the claws of the hind feet also may dislodge ectoparasites such as bat flies (families Streblidae, Nycteribiidae, order Diptera), fleas (order Siphonaptera), bedbugs (order Hemiptera), or lice (order Mallophaga). It is not clear if combing or licking affects mites, which can also be common ectoparasites of bats.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגוון העטלפים הרב מתבטא היטב בתפקידיהם האקולוגיים השונים, ובהתאמות התזונתיות השונות אליהם. אוכלי החרקים מהווים את חלק הארי של מיני העטלפים, וכן חלק ניכר נוסף הם אוסף של אוכלי מזון צמחי (פירות, עלים, זרעים, צוף או אבקה). חלק קטן יותר אוכלים בעלי חיים שונים מחרקים, כגון דגים, חסרי זנב, עופות ואף עטלפים אחרים. ייחודים מבין העטלפים הם שלושת מיני הערפדים, אשר תזונתם מבוססת על דם.

מבנה חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקת עטלפים יוצאת לשחר אחר מזון בשקיעה

מיני העטלפים השונים נבדלים רבות בבחירת מקומות המנוחה שלהם, ובמערכות החברתיות אותן הם מקיימים בהם.

עטלפים מהמין אשף מקסיקני מגיחים בנחיל ענק ממערת בראקן שבטקסס.

בעלי חיים אלו משתמשים רבות בתקשורת קולית, שלעתים קרובות ניתנת לשמיעה על ידי האדם. אחדים, כגון עטלף כותפות, עטלף כותפות מדומה ועטלף הפטיש, קוראים כדי למשוך אליהם נקבות, ואילו אחרים, וביניהם העטלפון האירופי ((Pipistrellus pipistrellus), משתמשים בקולות צורמים כדי להרחיק מתחרים מטרפם.[8] לזיזף מהמין זיזף גדול יש אוצר קולות צווחניים המשמשים לשמירת חברי הקבוצה ביחד.[8]

נדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינים רבים של עטלפים נודדים מסיבות שונות. מינים מסוימים נודדים מאות קילומטרים כדי להימנע מאקלים סגרירי, אך המידע המצוי בנושא מועט. לדוגמה, המינים כנפן (Miniopterus schreibersii; מצוי גם בישראל) באוסטרליה ורַמְשָׂן לֵילִי (Nyctalus noctula) באירופה תועדו נודדים על ידי שימוש בטיבוע.[8] בנוסף, רמיזות לנדידה אפשרית ניתן להסיק מהופעות והיעלמויות עונתיות של מינים שונים, כגון עטלף דקלים במקומות שונים באפריקה.[8]

מינים אחרים, וביניהם הנשפונים Myotis sodalis ו-Myotis grisescens, נודדים מהאזורים בהם קייצו אל המקומות בהם הם מעבירים את תרדמת חורף שלהם.[8]

הנדידה אחר המזון מאפשרת למינים רבים של אוכלי חרקים להיות פעילים בכל עונות השנה.

תרדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, מינים רבים מסוגלים להיכנס למצב של תרדמה, ובכך להתמודד עם תנאי הסביבה. מקומות תת-קרקעיים, כגון מערה או מכרה נטוש, משמשים לעתים קרובות כאתרי תרדמה, מפני שהם מספקים טמפרטורה קבועה הגבוהה מזו של הסביבה החיצונית, יחד עם אחוזי לחות גבוהים יחסית. מינים מהסוג רמשן עושים זאת גם בחללים בעצים. התרדמה היא בדרך כלל תרדמת חורף שמתרחשת בעונה הקרה של השנה, בעיקר עקב התמעטות במקורות המזון עקב דעיכה בפעילות חרקים מעופפים. כאשר העטלפים נכנסים לתרדמת הם מפחיתים את הפעילות המטאבולית בגופם ויכולים להוריד את קצב פעימות לבם עד ל-10 פעימות בדקה, וכך הם חוסכים אנרגיה רבה ומצליחים לשרוד על מאגרי השומן שהצטברו בגופם כאשר טרפו אלפי חרקים באביב ובקיץ. בשלב תרדמת החורף הם פגיעים מאוד ועשויים להתעורר בעקבות אור או רעש. התעוררותם גורמת לשריפת מאגרי השומן עקב המעבר לפעילות מלאה, דבר שפוגע בסיכויי השרדותם למשך החורף, עקב רעב. לכן חשוב מאוד לא להיכנס למערות עטלפים בחורף ולא להפריע להם בשנתם.[9]

תפוצה ובתי גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

העטלפים נפוצים בכל רחבי כדור הארץ, למעט באנטארקטיקה, המקומות בעלי האקלים הקשה ביותר של האזור הארקטי (High Arctic) ואי ים נידחים מאד. מכיוון שכך, הם מצויים בבתי גידול רבים ומגוונים: מיערות טרופיים והסובטרופי, דרך יערות האזורים הממוזגים וביצות, ועד סוואנות ומדבריות.

עטלפים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלף פירות מצוי בתעופה בשדרות רוטשילד, תל אביב
עטלפי פירות בישראל במנוחה ובתעופה

בישראל יש 33 מיני עטלפים. אחד מהם הוא עטלף פירות מצוי והשאר עטלפים אוכלי חרקים (בהם יזנוב קטן ויזנוב גדול, פרספיים, אשף, אשמן, אוזנן, אודנן, עטלפון לבן-שוליים, לילן ועוד[10]).

בתקופה מסוימת היו עטלפי הפירות מרובים עד כדי כך ששיערו בטעות כי הם מזיקים לחקלאות. למעשה, מחקר שפורסם ב-1999 הראה[11] שרק 15% מהפירות מהם העטלפים ניזונים היו גידולים חקלאיים, ורק שניים מהם גודלו קרוב לאזור המחקר. ההכרזה על עטלף הפירות המצוי כעל מזיק חקלאי על ידי רשות שמורות הטבע ומשרד החקלאות הובילה לניסיונות מיגור העטלפים, בעיקר פעולות של עישון מערות על ידי אתילן-די-ברומיד (1958) והרעלה בגז לינדן אשר פגעו פגיעה קשה באוכלוסיות עטלפי החרקים בארץ ואף בפועלים שהשתמשו בו. אוכלוסיית עטלפי הפירות קטנה, בסופו של דבר, כנראה עקב פיצוץ אוכלוסין.[12] ריסוס והרעלת מערות עטלפים רבות ברעלים וקוטלי חרקים, החל משנות ה-60 של המאה ה-20 ועד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 הביא אוכלוסיות רבות של מיני עטלפים (בעיקר עטלפי חרקים, הנחשבים למדבירים טבעיים האוכלים חרקים המזיקים לחקלאות כמו עש) על סף הכחדה. כך למשל במערת אצבע בהר הכרמל מאוכלוסייה בת מספר מינים ואלפי פרטים בשנות ה-30 של המאה ה-20 נותרו רק פרטים בודדים.

בעקבות מאמצים של החברה להגנת הטבע ומומחי עטלפים מחו"ל הופסקה הרעלת המערות והחלו מאמצים בחקירת ושימור העטלפים. מרכז היונקים בחברה להגנת הטבע מנהל מדי שנה סקרים על מצב וכמות העטלפים בארץ. ממצאים מ-2009 מראים על אוכלוסיות קטנות (ברוב המינים בדרך כלל כמה מאות פריטים ובנפוצים מספר אלפים) אך יציבות. כמו כן הותקנו תיבות ללינת עטלפים במספר מקומות בארץ. אחד ממיזמי השימור הגדולים של עטלפים בארץ הוא הכשרת מוצבים נטושים של צה"ל בגבול עם ירדן ללינת עטלפים (בעיקר עטלפי חרקים). מיזם זה מתבצע בשיתוף פעולה של צה"ל, רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע ונחל הצלחה.[13][14] ב-2014 הצטרפה ישראל לאמנת Eurobats לשימור עטלפים.[15]


שגיאות פרמטריות בתבנית:טבלה מוסתרת
פרמטרים [ רוחב ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

עטלפי ארץ ישראל
בארץ ישראל חיים 33 מיני עטלפים: 32 מהם הם עטלפי חרקים ואחד הוא עטלף פרי. רוב עטלפי החרקים בישראל נמצאים בסכנת הכחדה.
עטלף פירות מצוי - העטלף הנפוץ בישראל
פרסף גמדי (Rhinolophus hipposideros) - עטלף חרקים נדיר בישראל
אפלול מצוי
עטלפון לבן-שוליים - עטלף החרקים הנפוץ בישראל

עטלפי פרי:

יזנוביים:

אשמניים:

פרספיים:

תת-משפחת פרספים:

תת-משפחת פרספוניים:

נשפוניים:

אשפיים:

לילניים:

אבולוציה ומיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

העטלפים הם היונקים היחידים שפיתחו יכולת תעופה אמתית.

ההשערה הרווחת היא שבני קבוצה זו התפתחו מבעלי חיים שוכני עצים, הפעילים בשעות החשיכה וניזונים מחרקים. השילוב של מבנה קטן ועדין עם תנאי היער הפכו את אבותיהם ללא מתאימים להתאבנות. בדומה להם, לעטלפים עצמם תיעוד מאובנים מצומצם יחסית מבחינת מספר המינים (והמאובנים בכלל), אך כזה שבו הם מופיעים במאפייניהם השונים וגיוונם הנרחב. עוד בתקופת האאוקן, שנמשכה כ-56 עד 34 מיליוני שנים לפני זמננו, התקיימו לפחות עשר משפחות, ארבע מהם נכחדות זה מכבר.[16] מכיוון שכך, זמן התהוות העטלפים ומוצאם אינו ידוע. ייתכן כי ראשוני העטלפים היו בני זמנם של אחרוני הפטרוזאורים והדינוזאורים.

העטלפים בהשוואה לעופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העטלפים והעופות הן שתי קבוצות שפיתחו תעופה, אך נבדלים בשני היבטים אבולוציוניים מהותיים. הראשון הוא איבוד יכולת התעופה. בתהליך הנקרא היפוך אבולוציוני (evolutionary reversal) (ראו:הומופלסיה), מינים אחדים ואף קבוצות שלמות של עופות הפכו חסרי יכולת תעופה, תופעה המתבטאת הן אצל מינים כגון היענאים והפינגוויניים, הן בתיעוד המאובנים אצל מינים כגון המואה ואפיאורניים. בניגוד אליהם, לא נמצא אף מין עטלף, חי או מאובן, שאיבד את היכולת לעוף.

השני הוא הצלחתם הגדולה של העופות לעומת זו של העטלפים: הראשונים מונים מעל 11,000 מינים, ואילו האחרונים רק כעשירית מהמספר.[17][2] הבדל זה ייתכן ונובע משיניהם, שהן כבדות וגדלות בקצה הקדמי של הגוף ובכך יוצרות קשיים אווירודינמיים. נוסף לכך, יש ושיטת הרבייה על ידי ביצים עשויה להיות יעילה יותר ודורשת אנרגיה פחותה יותר מנשיאת עוברים חיים. לרבות זאת, אולי והסיבה נעוצה פשוט בעובדה שהעופות הופיעו לפני העטלפים, ומכיוון שכך היה להם זמן רב יותר להתפתח ולתפוס נישות אקולוגיות שונות. דבר זה מתבטא בכך שברובם המוחלט העטלפים הם בעלי חיים מעופפים, בעוד שהעופות מפגינים גם הסתגלויות לשחייה ותנועה קרקעית.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלף השייך לסוג אפלול
כנף של עטלף פירות אפור-ראש בגן החיות התנ"כי
עטלף מהמין Pipistrellus pipistrellus בתעופה
עטלף מהמין ערפד מצוי בתעופה

סדרת העטלפים מחולקת באופן מסורתי לשתי תתי סדרות – עטלפים קטנים ועטלפים גדולים. עם למעלה מ-1,000 מינים, סדרה זו שנייה בגודלה במחלקת היונקים רק לסדרת המכרסמים.[2]

מאז שלהי המאה ה-19, שתי תיאוריות דנות בנושא הקרבה בין שתי קבוצות העטלפים. תאוריה א' המקובלת יותר גורסת שהסדרה היא קבוצה מונופילטית, כלומר ששתי קבוצות העטלפים קרובות אחת לשנייה יותר מליונקים אחרים, וכי התעופה התפתחה פעם אחת בלבד אצל היונקים. תיאוריה ב' גורסת ששתי הקבוצות הן שושלות אבולוציוניות נפרדות, וכי תעופת יונקים התפתחה בנפרד פעמיים.

במיונים מולקולריים חדשים יותר הסתבר כי קבוצת עטלפים קטנים אינה מונופילטית, ובמאמרים מתחילת המאה ה-21 הוצעה חלוקה לשתי תת-סדרות חדשות: דמויי עטלפי פרי (Yinpterochiroptera), שכוללת את עטלפי הפרי ועוד מספר משפחות של עטלפי חרקים ודמויי נשפון (Yangochiroptera) שכוללת בעיקר עטלפים טורפים, בעיקר של פרוקי-רגליים אך גם של חולייתנים קטנים. חלוקה זו חדשה יחסית ובספרות הקיימת עדיין ניתן למצוא את החלוקה הקלאסית, בייחוד בספרים מהמאה ה-20.

המיון הקלאסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיון החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלה מפורטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

איומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינדרום האף הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלף מהמין Myotis lucifugus נגוע בסינדרום האף הלבן.

בשנים האחרונות מתו מיליוני עטלפים באמריקה הצפונית (בעיקר ארצות הברית וקנדה) כתוצאה מפטריה בשם Pseudogymnoascus destructans (אנ'). הפטריה גורמת לסינדרום האף הלבן (WNS) ולבעיות בתרדמת החורף של העטלפים - דברים הגורמים למותם באחוזים גבוהים ביותר. המחלה נחשבת לקטלנית ביותר ומעט מאוד ידוע עליה. מומחי עטלפים חוששים שהמחלה, שכבר גורמת לפגיעה קשה במיליוני עטלפים, תביא להכחדת מספר מיני עטלפים ולפגיעה קשה בטבע. הפטריה נתגלתה לראשונה ב-2006 במזרח אמריקה הצפונית. החוקרים משערים שמקור הפטריה הוא מאירופה ושעטלפי העולם הישן פיתחו עמידות מסוימת למחלה.[18]

חשיבות אקולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלפים מהסוג זיזף חוטמני סוסיר מאביקים צמח ממנו הם ניזונים

לעטלפים חשיבות אקולוגית רבה.[1] עטלפי הפירות מאביקים עצים ופרחים ומפיצים את זרעיהם על פני שטח רב ולמרחקים ארוכים. כך יוצרים העטלפים יערות גדולים. עטלפי החרקים משמשים מדבירים טבעיים בהיותם מסוגלים לטרוף אלפי חרקים מזיקים מידי לילה, ובפרט יתושים ועשים. כך מגינים העטלפים על הצמחים מפני מזיקים ואף עוזרים לחקלאות.

עטלפים רבים חיים במושבות גדולות וצפופות בתוך מערות. צואת העטלפים עשירה בחומרים אורגניים ומשמשת מצע לבעלי חיים אחרים במערה (בעיקר פרוקי רגליים) אך גם דשן טוב.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרות בני אדם צופים בגיחת העטלפים בגשר שדרת הקונגרס שבאוסטין, טקסס.

בעשורים האחרונים עלתה המודעות לחשיבות האקולוגית של עטלפים וקמו ארגונים ממשלתיים, ציבוריים ופרטיים העוסקים בשימורם, דוגמת Bat Conservation International. ארגונים אלה עוסקים בפעולות שימור בטבע, מחקר, חינוך, הסברה ושתדלנות ציבורית.

החל מ-1997 מתקיים מידי שנה "ליל העטלף הבינלאומי". זהו אירוע שנתי בינלאומי להעלאת המודעות לעטלפים ולבתי הגידול שלהם. הוא מצוין בשבוע האחרון של אוגוסט במעל 30 מדינות (כולל ישראל).[19] במסגרת האירוע מקיימים ארגוני סביבה שונים סיורים, הרצאות ופרסומים אחרים בנושאי חיי העטלפים, בתי-הגידול שלהם והצרכים שלהם. האירוע מתקיים גם בישראל, ומאורגן על ידי רשות הטבע והגנים.[20]

דוגמה לשימור מוצלח של עטלפים היא קהילת העטלפים של העיר אוסטין שבטקסס, ארצות הברית. כיום העיר ידועה בין השאר בזכות אוכלוסיית ענק (בת מיליון וחצי פרטים) של עטלפים מהמין אשף מקסיקני שהתנחלה מתחת לאחד הגשרים הראשיים בעיר - גשר שדרת הקונגרס על שם אן ריצ'רד (אנ'). זהו הריכוז הגדול ביותר בעולם של עטלפים ממין זה אחרי מערת בראקן. בהתחלה התושבים חששו מהעטלפים וראו בהם איום אך מאמצי חינוך והסברה מצד ד"ר מרלין טאטל ופעילי טבע אחרים הפיגו את חששותיהם, כשהסבירו לעיריה ולתושבים שהעטלפים אינם מסוכנים אלא אף מועילים מאוד לעיר ולתושביה. הגשר ועטלפיו הפכו לאטרקציה תיירותית שחביבה על המקומיים והתיירים הזרים כאחד, ואלה באים בהמוניהם לצפות בנחיל העטלפים הענק היוצא לצוד חרקים בעת השקיעה, דבר המניב הכנסות רבות לעיר.

מאז תחילת המאה ה-21 ננקטים בישראל פעולות שימור של עטלפים. פעולות אלה כוללת מלבד ניטור אוכלוסיות, מחקר, חינוך והסברה גם הסבה של מבנים נטושים כגון מוצבי צה"ל ללינת עטלפים והתקנת תיבות לינה לעטלפים ברחבי הארץ.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באטמן איש העטלף

בגלל מראם המוזר והמפחיד לעתים, והיותם יצורי לילה, שימשו העטלפים בתרבות אלגוריה לאפלה ולכוחות האופל. מפלצות על-טבעיות כמו דרקון וגרגויל צוידו בכנפי עטלף ודמותו של דרקולה הערפד מלאה במוטיבים של עטלף: ניבים, גלימה שחורה, לא יכול לסבול את אור היום, יכול לשנות צורה לעטלף.

באטמן הוא דמות קומיקס של בלש וגיבור-על הלוחם בפשע בתחפושת עטלף, האמורה להשרות פחד על לב אויביו.

כנפי עטלף מופיעים בסיכת היחידה של שייטת 13 והעטלף מוזכר במוטו היחידה: "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ בזעם."

מכונית-העל למבורגיני מורצ'יילאגו נקראת על שם עטלף, פירוש המילה Murciélago הוא עטלף.

בתרבות הסינית העטלף הוא אות לאושר ומזל טוב. ברבים מחפצי האומנות הסיניים, ברקמות ובתכשיטים מופיעים חמישה עטלפים סביב פרח האפרסק, שמשמעותו חיים. חמשת העטלפים מסמלים את כל הדברים שהאדם מתאווה להם: בריאות, עושר, מזל טוב, אריכות ימים ושלווה.

בתלמוד נכתב שעטלף נהפך לערפד אחרי 7 שנים.[21]

בצה"ל, העטלף הוא הסמל הלא רשמי של יחידת הקומנדו הימי, שייטת 13. כנפי העטלף מופיעים בסיכת היחידה, המוטו שלה הוא ”כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ בזעם” ועמותת בוגרי שייטת 13 נקראת עמותת העטלף. סמל עטלף מופיע גם בתג היחידה של מערך ההגנה האווירית. טייסת 119 של חיל האוויר הישראלי, המפעילה מטוסי F-16I סופה, מכונה "טייסת העטלף". כמו כן, ישנו מסוק סיור ימי בצה"ל שנקרא "עטלף".

ספרות ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימוכין עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלל הערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Grzimek’s Animal Life Encyclopedia (2nd edition), Volume 13, Mammals II, Order Chiroptera, pp. 306–526. Edited by Michael Hutchins, Devra G. Kleiman, Valerius Geist, and Melissa C. McDade. Farmington Hills, MI: Gale Group, 2003.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע כללי
עטלפים בישראל
חקר עטלפים
תמונות וסרטים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ 1 2 3 מבוא לעטלפים, Bat Conservation International.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Grzimek’s Animal Life Encyclopedia, p.307–308.
  3. ^ Williams, Tim, "A Dictionary of the Roots and Combining Forms of Scientific Words", p. 169 and p.236, Squirrox Press, 2005. ISBN 9781411657939.
  4. ^ 'Bag of Chips' Effect: Bats Eavesdrop on Other Bats to Find Food, נשיונל ג'אוגרפיק, 9 בינואר 2015.
  5. ^ סרטון המראה עטלף מתעופף בהילוך איטי, ערוץ היוטיוב של הניו יורק טיימס.
  6. ^ Holy speed boost Batman! Brazilian free-tailed bats found to be the fastest flying animals, באתר Wired,‏ 10 בנובמבר 2016,
    Airplane tracking documents the fastest flight speeds recorded for bats, בכתב העת Royal Society Open Science, נובמבר 2016.
  7. ^ Oschadleus, H. D. (2008), "Bird nests as roost sites for Kerivoula bats in southern Africa", African Journal of Ecology, 46: 693–696.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Grzimek’s Animal Life Encyclopedia, p.310–312.
  9. ^ דליה מזורי, ששש... החלה תרדמת החורף של העטלפים, באתר nrg‏, 24 בנובמבר 2013
  10. ^ לרשימה מלאה כאן (אתר עטלפי ישראל)
  11. ^ (Izhaki, Korine, and Arad, 1995)
  12. ^ (Makin and Medelssohn, 1985)
  13. ^ ארז ארליכמן, גבול ירדן: במקום החיילים - עטלפים במוצבים, באתר ynet, 31 בינואר 2010
  14. ^ עטלפים במקום חיילים: מוצבי צה"ל הנטושים התמלאו בעטלפים, חדשות 2 ביוטיוב
  15. ^ ישראל מצטרפת לאמנת Eurobats לשימור העטלפים בעולם, פורטל החקלאות והסביבה, 26 באוגוסט 2014.
  16. ^ Grzimek’s Animal Life Encyclopedia, p.308–309.
  17. ^ BirdLife Taxonomic Checklist v7.0 (July 2014)
  18. ^ אתר העוסק בסינדרום האף הלבן (אנגלית).
  19. ^ ליל העטלף הבינלאומי בארגון שימור עטלפים בחסות התוכנית הסביבתית של האו"ם
  20. ^ ליל העטלף הבינלאומי 2013 באתר רשות הטבע והגנים.
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ט"ז, עמוד א'
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Manedwolf/טיוטה2&oldid=35917885"