ממשלת ישראל התשע עשרה

ממשלת ישראל התשע עשרה

ממשלת ישראל ה-19 בראשות מנחם בגין ב-6 באוגוסט 1981, יום לאחר השבעתה, בבית הנשיא יצחק נבון
מידע כללי
5 באוגוסט 1981 – 10 באוקטובר 1983 (שנתיים)
תחום שיפוט	ישראל
ראש ממשלה	מנחם בגין
הקבינט הקודם	ממשלת ישראל השמונה עשרה
הקבינט הבא	ממשלת ישראל העשרים

ממשלת ישראל התשע עשרה, בראשות מנחם בגין, הושבעה ב-5 באוגוסט 1981 (ה' באב ה'תשמ"א). בממשלה זו נמשכו מגמות שונות, אשר את שורשיהן ניתן למצוא בממשלה הקודמת, כדוגמת המדיניות הכלכלית הליברלית והסכמי השלום עם מצרים. בין מהלכיה הבולטים של הממשלה היו החלת החוק הישראלי על רמת הגולן, ופתיחה במלחמת לבנון הראשונה. ראש הממשלה מנחם בגין התפטר ב-28 באוגוסט 1983, עם הכרזתו בישיבת ממשלה "איני יכול עוד", והממשלה סיימה את כהונתה עם השבעתה של הממשלה ה־20 בראשות יצחק שמיר ב-10 באוקטובר 1983 (ג' בחשוון ה'תשמ"ד), ממשלה שהייתה דומה מאוד בהרכבה לממשלה זו.

סיעות הכנסת ערב כהונת הממשלה

ממשלת ישראל ה-19 בראשות מנחם בגין סמוך למשכן הנשיא. משמאל לימין: אהרן אבוחצירא, דוד לוי, יעקב מרידור, זבולון המר, חיים קורפו, מרדכי צפורי, גדעון פת, יצחק שמיר, מנחם בגין, יצחק נבון, שמחה ארליך, יוסף בורג, אריאל שרון, משה נסים, יורם ארידור, אליעזר שוסטק, אברהם שריר, יצחק מודעי, יצחק ברמן ואריה נאור מזכיר הממשלה

תוצאות הבחירות לכנסת העשירית

רשימה	ראש הרשימה	מנדטים	מספר קולות	אחוז מהקולות	מושב	הערות
הליכוד	מנחם בגין	48	718,941	37.1	קואליציה	רשימה משותפת למפלגות חרות, המפלגה הליברלית ולע"ם
המערך	שמעון פרס	47	708,536	36.6	אופוזיציה	רשימה משותפת למפלגות העבודה ומפ"ם
מפד"ל	יוסף בורג	6	95,232	4.9	קואליציה
אגודת ישראל		4	72,312	3.7	קואליציה
החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון		4	64,918	3.7	אופוזיציה
תמ"י	אהרן אבוחצירא	3	44,466	2.3	קואליציה
התחייה	יובל נאמן	3	40,700	2.3	קואליציה
תנועה להתחדשות ממלכתית	משה דיין	2	30,600	1.6	קואליציה
שינוי	אמנון רובינשטיין	2	29,837	1.5	אופוזיציה
ר"צ	שולמית אלוני	1	27,921	1.4	אופוזיציה

גושים בכנסת העשירית

• גוש שמאל - המערך, חד"ש, ר"ץ. סה"כ: 52 מנדטים.
• גוש מרכז - תל"ם, שינוי. סה"כ: 4 מנדטים.
• גוש ימין - הליכוד, התחייה. 51 מנדטים.
• גוש חרדים - דתיים - מפד"ל, אגו"י, תמ"י. סה"כ: 13 מנדטים.
• גוש שמאל-מרכז - המערך, תל"ם, שינוי, ר"ץ. סה"כ: 56 מנדטים.
• גוש ימין-חרדים-דתיים - הליכוד, מפד"ל, אגו"י, התחייה, תמ"י. סה"כ: 64 מנדטים.

סקירה כרונולוגית

הבחירות לכנסת העשירית היו שונות בתוצאותיהן מהבחירות הקודמות, ובישרו מגמה העתידה להימשך ב-20 השנים הבאות - תיקו פוליטי בין שמאל-מרכז (ואחר כך שמאל-מרכז-ערבים) לבין ימין-חרדים-דתיים. מאז 1977 אירעו אירועים שהשפיעו על הבחירות באופן דרסטי - "המהפך הכלכלי", הסכם השלום עם מצרים, המהפכה האיסלאמית באיראן, עלייתו לשלטון של סדאם חוסיין בעיראק ו"מבצע אופרה". בפוליטיקה ובחברה הישראלית אירעו שינויים כמו ההתפלגויות בציבור הדתי בכלל ובמפד"ל בפרט, על רקע עדתי ועל רקע מדיני; פרישתם של פוליטיקאים מהליכוד והקמת מפלגת "התחייה", שסימנה את ראשיתו של הימין הקיצוני בישראל; ותופעה שהחלה כבר ב-1977, אשר נמשכה גם בבחירות אלו (ובבחירות שהתקיימו גם שנים רבות אחר כך) - "מפלגות מצב רוח", מפלגות שקמו לאור מצב רוחו הנוכחי של הציבור, ונעלמו זמן מה אחרי שנכנסו לכנסת.

הקמת הממשלה

ערב הבחירות נדמה היה כי ישנו שוויון בין המערך והליכוד, שקיבלו כל אחד קרוב ל-50 מנדטים. הליכוד ניצח את המערך בהפרש של עשרת אלפים קולות, והנשיא יצחק נבון הפקיד בידי מנחם בגין את הרכבת הקואליציה. בגין הצליח להקים קואליציה מבוססת על רוב דחוק של 61 ח"כים, והממשלה יצאה לדרכה ב-5 באוגוסט 1981, ה באב ה'תשמ"א. ביולי 1982 הצטרפה סיעת התחיה לקואליציה, וזו גדלה ל-66 ח"כים. ב-5 ביולי 1982 הצטרפה סיעת היחיד "התנועה להתחדשות ציונית חברתית", ונציגה, מרדכי בן-פורת, מונה לשר בלי תיק.

ציוני דרך ומדיניות

אירועים שקדמו לכהונת הממשלה

• הסכם השלום עם מצרים: ב-26 במרץ 1979 נחתם הסכם השלום בין ישראל ומצרים. בחוזה הוסכם, בין היתר, על נורמליזציה של היחסים בין המדינות (דהיינו, הקמת שגרירויות, קיום תיירות דו צדדית ויחסים כלכליים), שיתוף פעולה בנושאים ביטחוניים וכן הוסכם על הגבול המנדטורי כגבול בינלאומי. הסוגיה העיקרית הייתה החזרת חצי האי סיני לידי מצרים, קרי, פינוי היישובים הישראלים ממנו. החוזה עצמו התבסס על החלטות 338 ו-242 של האו"ם, והיה אמור להוות בסיס לשלום כולל במזרח התיכון. בכנסת התנגדו לו חברי הכנסת הקומוניסטים, חברי הכנסת מהמפד"ל ומספר ח"כים מהליכוד, ביניהם שר החוץ העתידי, יצחק שמיר; שר האוצר לימים, יגאל הורביץ ושר החוץ והביטחון בממשלות ישראל השונות, משה ארנס. בעקבות הסכם השלום אירעו התפלגויות במפד"ל ובליכוד. בעקבות הסכם השלום פונה חצי האי סיני, והפינוי משפיע על הפוליטיקה והחברה הישראלית עד היום.
• "מבצע אופרה": מטוסי חיל האוויר השמידו ב-6 ביולי 1981 את הכור הגרעיני של עיראק, באחת הפעולות הנועזות ביותר של החיל. 16 טון פצצות הונחתו על הכור במשך שתי דקות. מומחה גרעין עיראקי אחד נהרג והכור הושמד כליל. נשיאה של עיראק, סדאם חוסיין, העמיד לדין את מפקדי סוללות הטילים שמסביב לכור על שלא התקיפו את המטוסים הישראליים, שיצאו בלא נזק. ההפצצה נעשתה לאחר שהקבינט הביטחוני-מדיני קיבל לידיו דו"ח מודיעיני, שקבע כי הכור יופעל בתוך חודש, ואז הפצצתו תגרום לנשורת רדיואקטיבית בעיר בגדאד. יו"ר האופוזיציה דאז, שמעון פרס, הובא בסוד העניינים על ידי פרופסור עוזי אבן, אז בכיר במערכת הביטחון, ולימים חבר הכנסת. פרס שיגר מכתב לבגין, בו ביקש ממנו להמתין, ולנסות לעצור את התפתחות הגרעין של עיראק באמצעות גורמים דיפלומטיים. בגין דחה את הפעולה ביותר מחודש, ואחרי התלבטויות רבות, אישרה הממשלה את המבצע, כאשר תומכיה העיקריים היו ראש הממשלה בגין והשרים יצחק שמיר ואריאל שרון. העיתוי שבו נערך המבצע, 3 שבועות לפני הבחירות, עורר ביקורת בישראל על כך שהמבצע היה בגדר תעמולת בחירות. ארצות הברית, בפרט, ובעולם, בכלל, גונתה הפעולה, אם כי 9 שנים מאוחר יותר, בפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה, הודו אישים ביטחוניים מכל רחבי העולם כי הפעולה הייתה מוצדקת, ומנעה מלחמה גרעינית בין עיראק למדינות המערב. רבים טוענים כי המבצע הוא זה שהביא לניצחון הליכוד בבחירות לכנסת העשירית.

אירועים מרכזיים במהלך כהונת הממשלה

• סיפוח רמת הגולן: ב-14 בדצמבר 1981 אושר בכנסת חוק רמת הגולן, שסיפח את האזור לישראל והחיל עליה את החוק הישראלי. בעדו הצביעו 63 ח"כים, רובם מן הקואליציה, והשאר שמונה ח"כים מהמערך שהצביעו כנגד החלטת מפלגתם. החוק (ועצם אישורו בכנסת) היווה מפנה במדיניותה של ישראל. הן בשמאל והן בקהילה הבינלאומית התנגדו לחוק, אבל בגין הצדיק בנאומו מאותו היום, את החוק:"...לא ימצא איש... שלמד את תולדותיה של ארץ ישראל, אשר ינסה להכחיש כי במשך דורות רבים הייתה רמת הגולן חלק בלתי נפרד של הארץ... מאז חידוש עצמאותנו... הסורים עשו את חייהם של רבבות אזרחים (ישראלים) לגיהנום... שבתי ואמרתי כי אני מוכן לצאת לדמשק למען פתיחת משא ומתן על השכנת שלום ביננו. הסורים דחו את ידנו המושטת, בשלילה מוחלטת של זכות קיומנו כמדינת היהודים".

בעולם, בכלל, ובסוריה בפרט, הגיבו כנגד ההחלטה בחריפות. שר ההגנה הסורי אף טען כי דרך הכוח היא הדרך הטובה ביותר להגיב להחלטה זו, ולאור דבריו הוכן צה"ל למלחמה עם סוריה. החלטת או"ם קראה לביטול מיידי של החוק. ארצות הברית ביטלה את יישום מזכר ההבנה בין ישראל וארצות הברית ואת הרכש הישראלי. זכורה תגובתו של בגין לכך:"האם אנחנו מדינת וסאלים שלכם? האם אנחנו רפובליקת בננות?"

• השלמת פינוי סיני: באפריל 1982 השלים צה"ל את פינוי חצי האי סיני, כשפינה את העיר ימית. כוח צבאי גדול הגיע ב-21 לחודש לפנות את אחרוני המתנגדים לנסיגת ישראל מחצי האי. רבים מהמפונים התבצרו על גגות העיר. בין המסרבים להתפנות היו הרבנים משה צבי נריה וחיים דרוקמן, ולצידם חברי הכנסת יובל נאמן, גאולה כהן וחנן פורת. קבוצת מתבצרים סירבה להתפנות ואיימה בהתאבדות. במטרה לשכנע אותם להתפנות הוזעק הרב מאיר כהנא. בין המתבצרים היה סטודנט צעיר בשם צחי הנגבי, לימים חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. במהלך הפינוי היו מתבצרים שנקטו באלימות: הבערת צמיגים ולפידים, מטחי יריות באוויר ויידוי אבנים ובקבוקי זכוכית לעבר החיילים. ארבעה ימים מאוחר יותר הושלם פינוי העיר ובהוראת שר הביטחון אריאל שרון היא נהרסה באמצעות דחפורים. מצרים קיבלה את חורבותיה של העיר הישראלית הגדולה ביותר שהוקמה על שטח שנכבש במלחמת ששת הימים.
• מבצע שלום הגליל: מבצע צבאי שהחל ב-5 ביוני 1982, לאור התקפות מצד קיני המחבלים של אש"ף בדרום לבנון. שר הביטחון, אריאל שרון, הורה לצה"ל לחסל את קיני המחבלים, ובנאומו בכנסת הודיע כי המבצע ייערך שבועיים, וצה"ל לא יעבור את קו ה-40 ק"מ מהגבול הבינלאומי. לאחר זמן מה המבצע הסתבך, וצה"ל נאלץ להגיע עד לביירות, שם איים על חברי הפרלמנט הלבנוני ואלה בחרו בנשיא פרו-ישראלי. המבצע החל בקונצנזוס רחב, גם מצידה של האופוזיציה, אם כי לאור ההסתבכות במהלכו הפך למוקד לוויכוח, שאף החריף אחרי טבח סברה ושתילה, אשר בעקבותיו הוקמה ועדת כהן שחקרה ומצאה כי חלק מהגורמים הפוליטיים והביטחוניים לא עשו דבר על מנת למנוע את הטבח. בעקבות אותו דו"ח חקירה התפטר שר הביטחון אריאל שרון.
• רצח אמיל גרינצווייג: במהלך הפגנה של תנועת "שלום עכשיו", ב-10 בפברואר 1983, נזרק רימון תוצרת צה"ל לכיוון המפגינים וגרם למותו של אחד המפגינים, אמיל גרינצווייג. אחרי רציחתו האשים מחנה השמאל את הממשלה ואת מפלגות הימין בהסתה כנגד מחנה השמאל. רוצחו, צעיר ירושלמי בשם יונה אברושמי נעצר מספר חודשים מאוחר יותר וטען כי הושפע מתעמולה. הוא נידון למאסר עולם.

מדיניות חוץ וביטחון

עם השבעתה, היה ברור כי הממשלה תמשיך בתהליך השלום עם מצרים שהחל כבר ב-1977. פינוי סיני עוד לא הושלם, והתקפות המחבלים מדרום לבנון הובילו לפלישת ישראל לדרום לבנון. מבצע של"ג הפך במהרה למלחמת לבנון הראשונה, שהובילה, אחרי לחץ ציבורי, להתפטרות שר הביטחון אריאל שרון. ראש הממשלה בגין נטל את תיק הביטחון במקומו למשך זמן מה ואחריו מונה משה ארנס. שר החוץ, שכיהן לאורך כל כהונת הממשלה היה יצחק שמיר (שאחר כך היה ראש הממשלה בעצמו).

מדיניות כלכלית

נמשכה אותה מדיניות כלכלית שהנהיגה הממשלה הקודמת. שר האוצר יורם ארידור ניסה לייצב את המשק בלא הצלחה. האינפלציה, שעלתה בקצב איטי מאמצע שנות השבעים וזינקה החל מ-1977 (בעקבות המעבר החד לכלכלה ליברלית) הפכה לתלת ספרתית.

התנגדות לממשלה

בשל העובדה שהממשלה הייתה ממשלה צרה מאוד, כמו גם בשל העובדה שהאופוזיציה מולה הייתה חזקה מאוד (הן מבחינת מספר מושביה בכנסת והן מבחינת התמיכה הציבורית) היא ספגה ביקורת והתנגדות רבה. יחד עם זאת, כאשר יצא צה"ל למבצע שלום הגליל היה זה בקונצנזוס ציבורי ופוליטי רחב. רק אחרי התרחבות המבצע הפך הקונצנזוס להתנגדות עזה, שהובילה, שלוש שנים מאוחר יותר, לנסיגת צה"ל לרצועת הביטחון.

סיום כהונת הממשלה

הממשלה התפטרה בעקבות התפטרותו של ראש הממשלה מנחם בגין, שאמר בישיבת ממשלה דרמטית, "איני יכול עוד להמשיך". בגין לא הסביר עד יום מותו מדוע התפטר ופרש מן החיים הפוליטיים. לסיבת התפטרותו הועלו מספר השערות: פטירתה של אשתו עליזה; ההסתבכות בלבנון ומספר הקורבנות הרב במלחמה; המצב הכלכלי, שהיה בכי רע ומה שהייתה הסיבה הרשמית - מצב בריאותי קשה. בכל אופן, התפטרות בגין הובילה להרכבתה של ממשלת ישראל העשרים על ידי יצחק שמיר. ממשלה זו התמודדה עם השלכות המדיניות שהונהגה והאירועים שאירעו בתקופת כהונתה של הממשלה ה-19.

סיעות הקואליציה

מספר הח"כים החברים בקואליציה:

• 61 ח"כים לפני הצטרפות סיעת תל"ם (5 באוגוסט 1981 – 5 ביולי 1982).
• 63 ח"כים לפני הצטרפות סיעת התחייה (5 ביולי 1982 – 26 ביולי 1982).
• 66 ח"כים לפני התפרקות סיעת תל"ם; פלג שלה, סיעת התנועה להתחדשות ציונית חברתית, נשארה בקואליציה (5 ביולי 1982 – 6 ביוני 1983).
• 65 ח"כים לאחר מכן (6 ביוני 1983 – 10 באוקטובר 1983).

הרכב הממשלה

הממשלה מנתה בעת השבעתה 17 שרים, ושבוע לאחר מכן עלה מספר השרים ל-18. הרכב הממשלה היה דומה לזה של הממשלה השמונה עשרה בסוף כהונתה, ללא שני שרי ד"ש שנעלמה, וחיים לנדאו מתנועת החרות, בתוספת חמישה שרים נוספים של הליכוד: מרדכי ציפורי, חיים קורפו, יעקב מרידור, אברהם שריר ויצחק ברמן.

בעקבות הצטרפות התנועה להתחדשות ממלכתית והתחייה לממשלה ביולי 1982, עלה מספר השרים ל-20.

סך הכל כיהנו בממשלה 23 אנשים, מתוכם 14 כיהנו בעבר בממשלה (בגין, המר, בורג, ארליך, ארידור, אבוחצירא, אוזן, לוי, מודעי, נסים, שוסטק, שרון, שמיר ופת) ו-9 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (שריר, קורפו, נאמן, מרידור, ברמן, בן-פורת, ציפורי, ארנס ודורון)

	הליכוד		מפד"ל		תמ"י		התחיה		תל"ם		תנועה להתחדשות ציונית חברתית
פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה

ממשלת ישראל התשע עשרה
ה' באב ה'תשמ"א - ג' בחשוון ה'תשמ"ד | 5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983

משרד	שר		מפלגה		כהונה
שרי הממשלה
משרד ראש הממשלה		ראש הממשלה מנחם בגין		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד האוצר		יורם ארידור		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד האנרגיה והתשתיות		יצחק ברמן		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 30 בספטמבר 1982
		יצחק מודעי		הליכוד	19 באוקטובר 1982 - 10 באוקטובר 1983
משרד הביטחון		אריאל שרון		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 14 בפברואר 1983
		משה ארנס		הליכוד	23 בפברואר 1983 - 10 באוקטובר 1983
משרד הבינוי והשיכון		סגן ראש הממשלה דוד לוי		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד הבריאות		אליעזר שוסטק		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד החוץ		יצחק שמיר		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד החינוך והתרבות		זבולון המר		מפד"ל	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד החקלאות		סגן ראש הממשלה שמחה ארליך נפטר בכהונתו		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 19 ביוני 1983
		מנחם בגין		הליכוד	19 ביוני 1983 - 10 באוקטובר 1983
משרד הכלכלה והתכנון		יעקב מרידור		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד המדע והפיתוח		יובל נאמן		התחיה	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד המשפטים		משה נסים		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד העבודה והרווחה		אהרן אבוחצירא		תמ"י	5 באוגוסט 1981 - 2 במאי 1982
		אהרן אוזן		תמ"י	4 במאי 1982 - 10 באוקטובר 1983
המשרד לענייני דתות		יוסף בורג		מפד"ל	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד הפנים
המשרד לקליטת עלייה		אהרן אבוחצירא		תמ"י	5 באוגוסט 1981 - 2 במאי 1982
		אהרן אוזן		תמ"י	4 במאי 1982 - 10 באוקטובר 1983
משרד התחבורה		חיים קורפו		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד התיירות		אברהם שריר		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד התעשייה והמסחר		גדעון פת		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד התקשורת		מרדכי צפורי		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
ללא תיק		יצחק מודעי		הליכוד	5 באוגוסט 1981 - 19 באוקטובר 1982
		אריאל שרון		הליכוד	14 בפברואר 1983 - 10 באוקטובר 1983
		מרדכי בן-פורת		תנועה להתחדשות ציונית חברתית	5 ביולי 1982 - 10 באוקטובר 1983
		שרה דורון		הליכוד	5 ביולי 1982 - 10 באוקטובר 1983
סגני השרים
משרד האוצר		חיים קופמן		הליכוד	26 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד הבינוי והשיכון		משה קצב		הליכוד	11 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד החוץ		יהודה בן-מאיר		מפד"ל	11 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד החינוך והתרבות		מרים גלזר-תעסה		הליכוד	11 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד החקלאות		מיכאל דקל		הליכוד	11 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
		פסח גרופר		הליכוד	11 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
משרד העבודה והרווחה		בן-ציון רובין		תמ"י	11 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983
המשרד לענייני דתות		חיים דרוקמן		עצמאי	11 באוגוסט 1981 - 2 במרץ 1982
המשרד לקליטת עלייה		אהרן אוזן		תמ"י	11 באוגוסט 1981 - 2 במאי 1982
משרד התיירות		דוד שיפמן נפטר בכהונתו		הליכוד	11 באוגוסט 1981 - 18 באוקטובר 1982
משרד ראש הממשלה		דב שילנסקי		הליכוד	11 באוגוסט 1981 - 10 באוקטובר 1983

קישורים חיצוניים

• ממשלת ישראל התשע עשרה באתר משרד ראש הממשלה
• ממשלת ישראל התשע עשרה באתר הכנסת

הקודם: ממשלת ישראל השמונה עשרה 1977–1981

ממשלת ישראל התשע עשרה 5 באוגוסט 1981 – 10 באוקטובר 1983

הבא: ממשלת ישראל העשרים 1983–1984