דינוזאורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דינוזאור)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדינוזאוריה
Various dinosaurs002.jpg
דינוזאורים שונים:
עמודה ימנית (מלמעלה למטה):
דיפלודוקוס, מיקרורפטור, פרזאורולופוס ודיינוניכוס.
עמודה שמאלית (מלמעלה למטה):
טירנוזאורוס, טריצרטופס, סטגוזאורוס וארגנטינוזאורוס.
תקופה
דינוזאורים (ללא עופות)[1]: טריאס עליוןקרטיקון עליון, 66–231.4 מיליון שנה לפני זמננו
עופות: יורה עליוןהווה, כ-0‏–‏150,000,000 שנה לפני זמננו
מיון מדעיעריכה
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
קבוצה: חולייתנים
מחלקה: ארכוזאוריה
על־סדרה: דינוזאורים
סדרה: Eosuchia
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Dinosauria
אוון, 1842
אפטוזאורוס (למעלה), טירנוזאורוס (מימין) וטריצרטופס (משמאל) הם הדינוזאורים הידועים והמפורסמים ביותר (תמונה לא בקנה מידה).

דינוזאורים (שם מדעי: Dinosauria, מיוונית: דינוס - אימה, זאורוס - לטאה) היו על-סדרה של זוחלים או דמויי-זוחלים שהתקיימו בעידן המזוזואיקון. הדינוזאורים שאינם עופות[1] נכחדו על פי הערכת המדענים כ-66 מיליון שנים לפני זמננו, בסוף תור הקרטיקון, בהכחדת קרטיקון-שלישון. קבוצה אחת של דינוזאורים לא נכחדה - העופות - ואלה עדיין חיים כיום במגוון רב של מינים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "דינוזאור" (בלעז: "Dinosaur") נקבע לראשונה בשנת 1842[2] על ידי סר ריצ'רד אוון, פלאונטולוג וביולוג בריטי, ומקורו מהמילים היווניות "דינוס" (δεινός), שפירושה "נורא, עוצמתי, חזק, מופלא, גדול, מפחיד" ו-"זאורוס" (σαῦρος), שפירושה "לטאה". דהיינו לטאה נוראית, חזקה, מופלאה. למרות התרגום הנפוץ "לטאה נוראית" הפירוש שאוון התכוון אליו היה "לטאה גדולה באופן מפחיד". ישנם ספרים שמעדיפים לתרגם את "זאורוס" ל"זוחל" ולא ל"לטאה" מאחר שהדינוזאורים היו זוחלים אך הם לא היו לטאות.

תיאור הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדינוזאורים היו בעלי חיים יבשתיים, בעלי מאפיינים המזכירים זוחלים. כולם היו, ככל הנראה, מטילי ביצים.

עם גילויים הייתה סברה כי היו בעלי דם קר אך בשנות ה-80 של המאה ה-20 התערערה סברה זו וכיום נוטים החוקרים להאמין כי הדינוזאורים היו במידה מסוימת הומיאותרמיים (כלומר, בעלי יכולת להעלות את טמפרטורת גופם באמצעות מטאבוליזם פנימי). כמו כן, הטענה השלטת כיום היא שהעופות הם צאצאיהם הישירים של הדינוזאורים, או אף יכולים להיחשב לדינוזאורים בעצמם.

מראשוני הדינוזאורים: הררזאורוס (השלד הגדול), אאורפטור (השלד הקטן) וגולגולת של פלטאוזאורוס

הדינוזאורים תפסו גומחות אקולוגיות רבות על פני כדור הארץ, במשך כ-165 מיליוני שנים. הדינוזאורים הראשונים החלו להופיע כבר לפני כ-240 מיליוני שנים, בתור הטריאס שבראשית עידן המזוזואיקון. בין ראשוני הדינוזאורים ניתן למנות את האאורפטור, שעל פי מגלהו, פול סרנו, היה הקדום ביותר. ב-27 בדצמבר 1994 דווח על גילוי דינוזאור קדום נוסף בפורטוגל, שיוחס לו גיל של 240 מיליון שנה. גם ה-Asilisaurus התקיים בזמן זה[3]. שני מינים שהופיעו על-פי ההערכה כעשרה מיליון שנים מאוחר יותר, לפני 230 מיליון שנים, הם הררזאורוס ומין נוסף ששרץ במדגסקר. ראשוני הדינוזאורים היו קטנים וזריזים, ונעו על זוג רגליהם האחוריות, בדומה לעופות הקרקע של ימינו. רק כעבור מיליוני שנים הופיעו גם דינוזאורים שהילכו על ארבע גפיים. עם הזמן, איכלסו הדינוזאורים את כל הסביבות היבשתיות: יערות, מדבריות, ערבות, הרים וכו'. תוך כדי כך הם עברו אבולוציה שאיפשרה להם להסתגל לסביבות השונות וגרמה להבדלים חיצוניים והתנהגותיים משמעותיים בין המינים. חלק מהדינוזאורים חולקים תכונות דומות (כגון שריון או קרניים) אף שלא היו קרובים פילוגנטית, תופעה שידועה כאבולוציה מתכנסת (כלומר: תנאי סביבה דומים גרמו למינים שונים לפתח תכונות דומות).

נראה שעצמותיהם היו חלולות וברגליהם האחוריות היו שלוש אצבעות קדמיות ואצבע אחת אחורית. זנבם היה בדרך כלל חזק וכבד וסייע להולכים על שתיים בהשגת שיווי משקל בעת תנועה. לאלה היו גפיים אחוריות הגדולות בהרבה מאשר גפיהם הקדמיות והם נעזרו בידיהם כדי לאחוז בטרף או לעקור צמחים ממקומם. חלק מן הטורפים הקטנים שהיו מראשוני הדינוזאורים, התפתחו אט-אט לצמחוניים ענקיים השונים מאוד במראם מאבותיהם הולכי השתיים. אחרים התפתחו לצמחוניים ההולכים על שתיים, האורניתסקים - שבמהלך תור היורה והקרטיקון התפתחו למספר רב של משפחות וסוגים מגוונים, כולל הולכי על ארבע.

זו טעות נפוצה לחשוב שכל הדינוזאורים היו יצורים גדולים או ענקיים במיוחד. אומנם, הזאורופודים, דוגמת הארגנטינוזאורוס והסופרזאורוס, הם בעלי החיים הגדולים ביותר שהילכו אי-פעם על היבשה (עם אורך של למעלה מ-30 מטר ומשקל של עד 100 טון), והטירנוזאורוס רקס היה אחד מהטורפים היבשתיים הגדולים והמפחידים ביותר, אך לצידם התקיימו גם דינוזאורים קטנים יותר, חלקם אף היו בגודל של תרנגולת. הקומפסוגנתוס הוא אחד הדינוזאורים הקטנים הידועים ביותר, וטרף בעיקר בעלי חיים קטנים כגון לטאות וחרקים. נתגלה גם מאובן של דינוזאור צמחוני בשם מוסזאור ("לטאת עכבר") שגודלו כ-20 ס"מ (אמנם המאובן שנמצא היה כנראה של תינוק, אך כנראה גם המוסזאור הבוגר היה די קטן, וגודלו לא עלה על זה של כלב).

כיום ידועים בין מעל 500 סוגי דינוזאורים[4], ומעל 1,000 מינים[5] (לא כולל עופות). וכל שנה מתגלים מינים חדשים. כמו כן, כיום חיים 10,000 מינים של עופות[6], דבר ההופך את הדינוזאורים לאחת מקבוצות החולייתנים המגוונות ביותר.

ולוצירפטור - דינוזאור בעל נוצות וטורף קטן אך חכם וקטלני
סופרזאורוס - אחד הזאורופודים הארוכים ביותר: 34 מטר אורכו. סופרזאורוס היה זאורופוד במשפחת הדיפלודוקיים ששלטה באמריקה הצפונית בתור היורה.
ארגנטינוזאורוס (זאורופוד מקבוצת טיטנוזאוריה) - כנראה הדינוזאור הגדול ביותר שחי אי-פעם: אורכו 36–40 מטר ומשקלו 70–100 טון.
קנטרוזאורוס, סוג של סטגוזאור בעל לוחיות קוצניות על גבו וזנבו
אאופלוצפלוס - דינוזאור משוריין
הדרוזאוריים - הדינוזאורים ה"ברווזניים"
צרטופסיים - הדינוזאורים בעלי העטרה והקרניים ששלטו בשלהי הקרטיקון.

מבחינה טקסונומית שייכים הדינוזאורים לשתי סדרות נפרדות:

בעלי אגן דמוי לטאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי אגן הלטאה התחלקו לשתי קבוצות:

בעלי אגן דמוי עוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי אגן העוף התחלקו למספר קבוצות עיקריות:

לצידן היו מספר לא קטן של סוגי דינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף, שנכון להיום, לא שייכים לאף אחת מהקבוצות הנ"ל.

זוחלים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין לבלבל את הדינוזאורים עם קבוצות אחרות של זוחלים קדומים אשר התקיימו באותה תקופה: פטרוזאוריה (זוחלים מעופפים), פלזיוזאוריה ומוזאזאוריים (זוחלים ימיים), איכתיוזאוריה (זוחלים ימיים דמויי דג), תנינאים ואחרים. מבחינה אבולוציונית, מרבית מיני הדינוזאורים נכחדו בלא שיתמיינו מהם מינים אחרים בשרשרת האבולוציונית אולם הרעיון כי העופות הם צאצאים של סוג אחד או יותר של דינוזאורים קונה לו אחיזה במחשבתם של חוקרים רבים.

אנטומיה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהו דינוזאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציבה של חולייתנים יבשתיים. משמאל: יציבה של זוחל בה הרגליים פרושות לצדדיים, באמצע: יציבה זקופה של דינוזאורים ויונקים, מימין: יציבה זקופה של ראויסוכיה (טורפים קדומים דמויי תנין).

ישנן שתי הגדרות פילוגנטיות וקליידיסטיות (כלומר, מבוססות על "עץ משפחה" וסיסטמטיקה) לקבוצת הדינוזאורים:

  1. כל צאצא של האב הקדמון הצעיר ביותר המשותף למגלוזאורוס ואיגואנודון.
  2. כל צאצא של האב הקדמון הצעיר ביותר המשותף לטריצרטופס ועופות בתראים.

בפועל, כדי להבדיל בין הדינוזאורים לשאר הזוחלים הקדומים שחיו בעידן המזוזואיקון יש להסתכל על הסימנים האנטומיים הבאים בשלד:

  1. יציבה זקופה, בה הרגליים נמצאות ישירות מתחת לגוף. יציבה זו אפשרה הליכה מהירה יותר ותמיכה במשקל עצמי גבוה יותר.
  2. באגן הירכיים, בין עצם הכסל לעצמות החיק והשית, במקום שבו משתלב מפרק עצם הירך, אין כיסוי עצם אלא רק רקמה סחוסית (שלא משתמרת במאובנים), בניגוד לזוחלים אחרים בני אותה תקופה. תצורה זו נקראת לעתים "אגן ירכיים פתוח".
  3. בדינוזאורים הקדומים, הגפיים הקדמיות היו זרועות שבהן כף יד בעלת 5 אצבעות שאחת מהן - האגודל - נמצאת בכיוון נגדי לשאר האצבעות ומאפשרת סגירה ואחיזה (כמו ידיים של פרימטים). ידיים אוחזות אלה אפשרו לדינוזאורים הראשונים לצוד טרף קטן ביעילות רבה יותר ולאוחזו בקלות. בהמשך, עם התפתחות הדינוזאורים ותפיסת גומחות אקולוגיות נוספות, מאפיין זה השתנה באופן ניכר במינים רבים של דינוזאורים. למשל: ידיהם הקדמיות של זאורופודים וצרטופסיים שהלכו על 4 דמו יותר לעמודים עם אצבעות בעלי פרסות, שלא יכלו לאחוז בכלום. או למשל: ידיהם של הטירנוזאוריים שהיו קצרות וכללו רק 2 אצבעות כל אחת.
  4. מאפיינים אנטומיים בגולגולת.

שלד ועצמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Torvosaurus-bone-guide-ver003.png
  1. גולגולת
  2. חוליות הצוואר
  3. חוליות עמוד השדרה
  4. חוליות אגן הירכיים
  5. חוליות הזנב
  6. ארובת העין
  7. קדם-לסת עליונה
  8. לסת עליונה
  9. שיניים
  10. לסת תחתונה
  11. מזלג החזה
  12. עצם השכם
  13. Coracoid
  14. עצם החזה
  15. צלעות
  16. עצם הזרוע
  17. עצם החישור
  18. עצם הגומד
  19. כף היד
  20. Gastralia
  21. עצם הירך
  22. שוקה
  23. שוקית
  24. כף הרגל
  25. אגן הירכיים: עצם השת
  26. אגן הירכיים: עצם החיק
  27. אגן הירכיים: עצם הכסל
  28. עצמות השברונים
  1. Skull
  2. Cervical Vertebrae
  3. Dorsal Vertebrae
  4. Sacral Vertebrae
  5. Caudal Vertebrae
  6. Orbit - Eye Socket
  7. Premaxilla
  8. Maxilla
  9. Teeth
  10. Mandible
  11. Furcula
  12. Scapula
  13. Coracoid
  14. Sternum
  15. Ribs
  16. Humerus
  17. Radius
  18. Ulna
  19. Manus
  20. Gastralia
  21. Femur
  22. Tibia
  23. Fibula
  24. Pes
  25. Ischium
  26. Pubis
  27. Ilium
  28. Chevrons

גודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוואת גדלים של הדינוזאורים הגדולים ביותר - הזאורופודים. גודל כל משבצת: מטר.
השוואת התרופודים הטורפים הגדולים ביותר. גודל כל משבצת: מטר.
השוואת גדלים של דינוזאורים מגיל המאסטריכט, גודל כל משבצת: מטר.
הדינוזאורים הקטנים ביותר שאינם עופות.

הדינוזאורים מפורסמים כנראה בעיקר בזכות גודלם הרב אך לא כל הדינוזאורים היו גדולים. לצד ענקים כמו הזאורופודים וההדרוזאוריים היו גם דינוזאורים הקטנים מאדם. בקרב המנירפטורים והאביאלאה (דמויי עופות) היו דינוזאורים רבים בגודל תרנגולת. הדינוזאורים הגדולים ביותר היו גדולים מכל בעל חיים יבשתי שחי פעם וכיום רק לווייתני ענק משתווים להם או עולים עליהם בגודלם.

הדינוזאורים הגדולים ביותר היו, כאמור, הזאורופודים שגודלם נע בין 10 ל-40 מטר ומשקלם היה עשרות טונות. הדינוזאור הגדול ביותר שנתגלה היה הטיטנוזאור ארגנטינוזאורוס שאורכו נע בין 30 ל-40 מטר ומשקלו בין 70 ל-100 טון. זאורופוסידון, פוארטזאורוס, פוטאלונגקוזאורוס, אלמוזאורוס ופרליטיטן הגיעו לארכים של למעלה מ-30 מטר ומשקל של למעלה מ-50 טון. מבין הזאורופודים של היורה היה הסופרזאורוס הארוך ביותר (34 מטר) והאפטוזאורוס הכבד ביותר (50–72 טון). ישנם שני זאורופודים שייתכן והגיעו לגדלים גדולים יותר - אמפיקוליאס פרג'ילימוס וברוהאתקאיוזאורוס - אך בגלל חומר מאובנים רעוע ביותר מעמדם והערכות גודלם מוטלים בספק גדול ושנויים במחלוקת. מבין התרופודים הדינוזאור הגדול ביותר היה ספינוזאורוס, דינוזאור טורף שחי באפריקה ואכל בעיקר דגים גדולים. אורכו היה 18 מטר ומשקלו מעל ל-9 טון. במשך שנים נחשב טירנוזאורוס רקס לטורף היבשתי הגדול ביותר, באורך של 12.8 מטר ומשקל של 6 טון אך בעשורים האחרונים נתגלו טורפים גדולים יותר דוגמת קרכרודונטוזאורוס, גיגאנוטוזאורוס ומפוזאורוס רוסה שאורכם נע בין 13 ל-15 מטר ויכלו אף לתקוף זאורופודים בוגרים ענקיים דוגמת ארגנטינוזאורוס ופרליטיטן. בקרב סדרת בעלי אגן דמוי עוף היו דינוזאורים קטנים, בינוניים וגדולים. האיגואנודון הגיע לאורך של 10 מטר ומשקל של 3 טון. ההדרוזאוריים היו כנראה הגדולים ביותר בסדרה זו ויכלו להגיע עד לאורכים של 10–15 מטר ומשקל של פיל או שניים. שאנטונגוזאורוס הגיע לאורך של מעל 15 מטר ומשקל של עד 16 טון. בקרב תת-הסדרה תיראופורה הדינוזאורים הגדולים ביותר היו סטגוזאורוס באורך 9–12 מטר ומשקל של עד 5 טון ואנקילוזאורוס שאורכו 9–10 מטרים ומשקלו עד 6 טון. שאר בני התת-סדרה היו בינוניים ואורכם נע בין 3 ל-6 מטר. הצרטופסים הפרימיטיביים היו קטנים-בינוניים, אורכם לא עלה על 2 מטר ומשקלם על כמה מאות ק"ג, אך הצרטופסיים המתקדמים היו בינוניים וגדולים ואורכם עלה על 4 מטר ומשקלם היה כשל קרנף או פיל אפריקאי בוגר. הצרטופסים הגדולים ביותר היו אאוטריצרטופס, טיטאנוצרטופס, טריצרטופס, טורוזאורוס ופנטצרטופס - כולם באורך 8–9 מטרים ומשקל של למעלה מ-6 טון. לצרטופסיים בעלי הקרניים היו גולגולות הדינוזאורים הגדולות ביותר, שהגיעו לאורכים של 2–3 מטרים.

איור השוואתי של גודל אדם (1.80 מטר) לעומת דינוזאורים מחמישה קליידים עיקריים: זאורופודה (טיטנוזאוריה), תרופודה, תיראופורה (סטגוזאוריה), אורניתופודה (הדרוזאוריים) ומרגינוצפליה (צרטופסיה - צרטופסיים).

פלאונטולוגים חקרו את קצב הגדילה של הדינוזאורים באמצעות ניתוח העצמות שנשתמרו באמצעות מיקרוסקופ וכן באמצעות טבעות גדילה שגילו בעצמות אלה. הפלאונטולוגים הסיקו שאסטרטגיית הגדילה של הדינוזאורים הייתה שונה מהזוחלים והיונקים של ימינו. הם נולדו קטנים (מביצים שגודלם המקסימלי היה כשל כדורגל) וגדלו מהר בשנותיהם הראשונות.[9] כעבור מספר שנים מבקיעתם חלה תקופת גדילה מהירה במיוחד ותוך מספר שנים הגיעו לגודל כמעט מלא. אחרי שהגיעו לבגרות קצב גדילתם הואט אך לא נעצר לגמרי.

לגודלם של הדינוזאורים היו יתרונות רבים. ראשית, ככל שבעל חיים גדול יותר כך קשה יותר לטרוף אותו (כיום למשל היפופוטמים כמעט חסינים מטריפה על ידי תנינים בשל גודלם הרב). שנית, ככל שנפח הגוף גדול יותר ביחס לשטח הפנים אובדן החום לסביבה קטן יותר, ויחס זה גדל ככל שהייצור גדול יותר[10]. לכן ייצורים גדולים יותר מאבדים פחות חום לסביבה ויכולים לשמור על טמפרטורת גוף יציבה יחסית. דבר זה אפשר להם להיות מזותרמיים (ראו בהמשך) ולהתבסס פחות על דם חם לשמירת טמפרטורת הגוף גבוהה מספיק ובכך להסתפק בפחות מזון מאשר בעל-חיים בעל דם חם בגודל דומה. יתרון הוא נוסף קשור לתזונה והיכולת להתקיים על מזון בעל ערך תזונתי נמוך.

עם זאת, דינוזאורים רבים היו קטנים יותר וחלקם אף היו קטנים מאדם, בעיקר הדינוזאורים המנוצים, שגודלם היה אף כגודל של תרנגולת (אורך של כ-20–30 ס"מ ומשקל של פחות מקילוגרם אחד) ואף של עורב, למשל מיקרורפטור. הדינוזאור הקטן ביותר היה ככל הנראה אפידקסיפטריקס ששקל פחות מ-200 גרם וגודלו היה כשל יונה. היו גם דינוזאורים לא-מנוצים קטנים: הקומפסוגנתוס הוא אחד הדינוזאורים הקטנים הידועים ביותר, וטרף בעיקר בעלי חיים קטנים כגון לטאות וחרקים. נתגלה גם מאובן של דינוזאור צמחוני בשם מוסזאורוס ("לטאת עכבר") שגודלו כ-20 ס"מ (אמנם המאובן שנמצא היה כנראה של תינוק, אך כנראה גם המוסזאורוס הבוגר היה די קטן, וגודלו לא עלה על זה של כלב).

מטבוליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם גילויים של הדינוזאורים הייתה סברה כי היו בעלי דם קר. תהיות באשר לאופן שבו יצורים כה גדולים הצליחו להתנועע ביעילות ביבשה, ללא חילוף חומרים גבוה (הבא בד בבד עם אנדותרמיה, דם חם) הביאו לערעור של סברה זו בפרט לאור עבודתו של רוברט בקר בשנות ה-80 של המאה ה-20. שאלה זו קשה לבדיקה ישירה כי במאובנים לא נשמרו תאי דם ורקמות רכות אחרות. גישה אחת לבדיקת השאלה היא בדיקת היחס בין טורפים לצמחוניים בפאונה של הדינוזאורים. בעל-חיים בעל דם חם צריך הרבה יותר מזון מאשר בעל-חיים בעל דם קר, ולכן אוכלוסיית צמחוניים נתונה יכולה להחזיק הרבה פחות טורפים בעלי דם חם מאשר טורפים בעלי דם קר. בדיקה בפאונות של הדינוזאורים הראה שהדינוזאורים היו יותר קרובים ליחס שמתקיים ביונקים, שבו רק 5% מהפאונה היא טורפים, מאשר ליחס שמתקיים עבור זוחלים (בעלי דם קר), שבו קרוב לשליש מהפאונה הם טורפים.

החוקרים גם דנו במבנה הלב של הדינוזאורים. מאחר ששתי הקבוצות הקרובות ביותר לדינוזאורים כיום הם התנינאים והעופות, שלשניהם לב עם מבנה של ארבעה חדרים, הסיקו הפלאונטולוגים שגם לדינוזאורים היה כנראה לב בעל ארבעה חדרים. בשנת 2000 נטען כי נמצאו ראיות לקיום לב בעל מבנה ארבעה חדרים בדינוזאור[11] (מבנה לבם של בעלי דם חם כיום: יונקים ועופות), אולם טענה זו שנויה במחלוקת[12].

מחקר שנערך ב-2014 טען שהדינוזאורים לא היו הומיאותרמיים כמו יונקים או הטרותרמיים כמו זוחלים אלא שילוב של השניים או משהו באמצע, דבר שלו החוקרים קראו "מזותרמיים". באמצעות ניתוח קצב גדילה ופעילות מטבולית בחולייתנים רבים מצאו החוקרים שיש קשר בין קצב הגדילה לקצב חילוף החומרים. קצב הגדילה של הדינוזאורים היה מהיר יותר מזה של זוחלים אך איטי מזה של יונקים. מכך הסיקו החוקרים שהדינוזאורים יכלו לשנות את הפעילות האנרגטית וקצב חילוף החומרים בגופם כדי להעלות את טמפרטורת הגוף שלהם ולאפשר להם לנוע במהירות (לרדוף אחרי טרף או לברוח מטורף) ומנגד הם יכלו להוריד את קצב חילוף החומרים שלהם על מנת לחסוך באנרגיה ולהקטין את כמות המזון הנדרשת לקיומם התקין. החוקרים סבורים שתכונה זו נתנה לדינוזאורים יתרון אבולוציוני שבזכותו שלטו בכדור הארץ במשך למעלה מ-150 מיליון שנה[13].

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדינוזאורים התרבו כמו זוחלים ועופות על ידי הטלת ביצים. הרגלי הקינון של הדינוזאורים משתנים ממין למין. חלקם קיננו לבד וחלקם קיננו בעדרים באתרי קינון שנתיים. ישנן עדויות לכך שדינוזאורים מסוימים דגרו על הביצים. ככל הנראה חלק מהדינוזאורים היו הורים טובים וטיפלו בצאצאיהם.

עם זאת, גילוי מאובנים במדגסקר של תינוקות רפטוזאורוס (זאורופוד מקבוצת טיטנוזאוריה), הראה שהם די מהר נהפכו לעצמאיים ויכלו ללכת בקלות. עוד הראה המחקר שקצב הגדילה של התינוקות היה מהיר ביותר: בתוך כחודשיים אחד התינוקות גדל ממשקל 3.4 ק"ג למשקל של 40 ק"ג.[9]

מיון הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פילוגנטית הקלייד Dinosauria מוגדר להיות קבוצת כל בעלי-החיים שהם הצאצאים של האב הקדמון המשותף הצעיר ביותר של טריצרטופס ועופות בתראים[14][15].

רוב הדינוזאורים מחולקים לשתי סדרות:

חלוקה זו נעשית לפי צורת אגן הירכיים. בעלי אגן הלטאה הופיעו קודם. אצלם עצם החיק (pubis) פונה קדימה ויוצרת מעין צורת V הפוך עם עצם השת (ichium). אצל בעלי האגן דמוי עוף, עצם החיק צמודה לעצם השת, אך יש לה בליטה שפונה קדימה. בפועל, שמות אלה - זאורסיקיה ואורניתיסקיה - עשויים להטעות, כי העופות התפתחו מהתרופודה, תת-סדרה של דינוזאורים בעלי אגן דמוי לטאה, ולא מדינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף.

להלן מיון של קבוצות הדינוזאורים השונות. המיון מכיל את הקבוצות העיקריות, אך לא את כל הקבוצות והמשפחות. יש לציין כי בשנים האחרונות חלו שינויים בשיטת המיון הטקסונומית וסדרות, תת-סדרות, אינפרא-סדרות, על-משפחות ומשפחות דינוזאורים רבות שינו את מעמדן הטקסונומי. בשנים האחרונות הגישה של מיון באמצעות קליידים הפכה לנפוצה יותר.

  • דינוזאוריה
  • הררזאורים Herrerasauria (טורפים דו-רגליים קדומים) Herrerasaurus BW.jpg
  • צלופיזיים Coelophysoidea (תרופודים קטנים וקדומים, כוללים את הצלופיזיס ואת קרוביו) Coelophysis Jeff Martz.jpg
  • דילופוזאוריים Dilophosauridae (תרופודים טורפים עם בליטות וכרבולות על ראשם) Dilophosaurus.jpg
  • צרטוזאורים Ceratosauria (תרופודים בעלי בליטות מעין קרניים, היו נפוצים בקרטיקון) Ceratosaurus nasicornis DB.jpg
  • טטנורים Tetanurae (בעלי "זנב קשיח", כוללים את רוב התרופודים)
  • קלורוזאוריה Coelurosauria (משפחה מגוונת של תרופודים, חלקם בעלי נוצות, מהם כנראה התפתחו העופות)
  • עופות Aves (העופות המודרניים) Passer domesticus f.jpg
  • וולקנודוניים Vulcanodontidae (זאורופודים פרימיטיביים עם גפיים דמויות עמודים) Vulcanodon NT.jpg
  • אאוזאורופודה Eusauropoda ("זאורופודים אמיתיים")
  • דמוי-דיפלודוקיים Diplodocoidea (דינוזאורים בעלי צוואר וזנב ארוכים)
  • דיפלודוקיים Diplodocidae (זאורופודים ארוכים, בעלי זנב דמוי שוט, בעלי גולגלות קטנות ושיניים דמויי עפרונות) Diplodocus carng1DB.jpg
  • דיקראוזאוריים Dicraeosauridae (זאורופודים בעלי זיזי שדרה מפוצלים וארוכים, וכנראה מפרש כפול) Dicraeosaurus hansemanni22.jpg
  • רבכיזאוריים (Rebbachisauridae) (זאורופודים בעלי סוללת שיניים בחזית פיהם) Rebbachisaurus BW.jpg
  • Macronaria (גולגלות דמויות קופסה, שיניים דמויי כפיות או עפרונות)
  • הטרודונוטוניים Heterodontosauridae (אורניתופודים קטנים, צמחוניים או אוכלי כל עם שיניים דמויי שיני כלב)
  • תיראופורה Thyreophora (דינוזאורים בעלי מעטה גרמי, רובם הלכו על ארבע רגליים)
  • אורניתופודה Ornithopoda (מגוונים בגודלם, הולכים על 2 או 4 רגליים, בעלי מנגנון לעיסה מתקדם ולעתים בליטות על ראשם) Sketch iguanodon.jpg
  • מרגינוצפליה Marginocephalia ("ראשים עם שוליים", בעלי גולגלות עבות ובליטות שונות על ראשם)
  • פכיצפלוזאורים Pachycephalosauria (דו-רגליים עם בליטה עבה דמוית כיפה על בראש הגולגולת שלהם) Pachycephalosauria jmallon.jpg
  • צרטופסים Ceratopsia (רובם הולכים על ארבע רגליים, עם מקור דמוי תוכי ובליטה גרמית על ראשם)

עידן הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן המזוזואיקון החל לפני כ-252 מיליון שנה. תחילתו של עידן זה בהכחדת פרם-טריאסהכחדה המונית גדולה, אשר הביאה לסיומו את העידן הקודם, עידן הפלאוזואיקון (הזמן מסוף עידן החיים הראשון, הפרקמבריון, שנמשך עד לפני 542 מיליון שנה ועד ההיכחדות הגדולה האמורה מעלה). עם תחילת עידן המזוזואיקון, אוכלסה היבשה במינים רבים של זוחלים. אף אחד מאלה לא היה דינוזאור.

שני פלטוזאורים בנוף מדברי האופייני לתור הטריאס.

שמו של התור הראשון בעידן המזוזואיקון היה תור הטריאס. בזמנו, היה כדור הארץ מקום חם ויבש, באופן כללי. הוא היה יבש בהרבה, יחסית לתור הפרם, שקדם לו. בעלי חיים היו במירוץ להסתגלות לתנאים החדשים. בין קבוצות בעלי החיים הרבות שאכלסו אותה עת את היבשה, בלטו שתיים: סינאפסידה וארכוזאוריה. הראשונים, ששלטו במגוון צורות בעידן הפרם ובתחילת הטריאס, התמעטו עם הזמן, עקב תחרות עם הקבוצה השנייה, הארכוזאוריה. הארכוזאוריה הוכיחה עצמה כקבוצה מאוד מוצלחת, מבחינה אבולוציונית. הם פיתחו מינים רבים, מגוונים בגדלם וצורתם. חלק מהארכוזאורים היותר פרימיטיביים היו גדולים ושוכני מים. קבוצה אחת שלהם, התנינים, שרדה את מבחן הזמן. ארכוזאורים אחרים, דמו לתנינים, אך שכנו על היבשה וצוידו ברגליים ארוכות וחזקות משל קרוביהם המימיים. מהם גם היו קטנים, דו-רגליים. חלק מהאחרונים הפכו לדינוזאורים, שתחילה נבדלו אך מעט (בעיקר במבנה השלד) מאבותיהם. לקראת סוף הטריאס, תפסו הדינוזאורים גומחות אקולוגיות רבות שהיו שייכות לפני כן לסינאפסידה ולארכוזאוריה. סדרת הזאוריסקיה הייתה הראשונה להתפתח. התרפודים, הדינוזאורים הטורפים, שמרו תחילה על הצורה הבסיסית שירשו מהארכוזאורים, אך לקראת סוף הטריאס, התפתחו מהם הפרוזאורופודים ארוכי הצוואר, שלא דמו לשום חיה שהתקיימה לפניהם. בשלהי הטריאס התפתחה גם סדרת האורניתיסקיה, ואלה התחילו כאוכלי צמחים דו-רגליים קטנים בעלי מקור בחזית הפה.

נוף מיוער האופייני לתור היורה.

התור השני בעידן המזוזואי היה תור היורה. הוא החל לפני כ-201 מיליון שנה, בשינוי אקלים נוסף. כדור הארץ הפך למקום טרופי לח ומיוער. פריחת הדינוזאורים החלה. ביורה הגיעו הזאורופודים לגדלים אליהם לא הגיע אף בעל חיים יבשתי אחר. קבוצת האורניתיסקיה התפתחה והורכבה בעיקר מאוכלי צמחים קטנים וזריזים, לצד דינוזאורים בעלי שריון כגון הסטגוזאורים ואבות האנקילוזאורים. בשלהי היורה שלטו הזאורופודים הענקיים ממשפחות הדיפלודוקיים, קמרזאוריים וברכיוזאוריים, רבים מהם נתגלו בתצורת מוריסון שבארצות הברית. הזאורופודים הגדולים הגיעו לאורכים של 26 עד למעלה מ-30 מטרים ומשקל של עשרות טונות (הדיפלודוקוס הרזה שקל כ-20 טון, הסופרזאורוס הארוך שקל כ-35–40 טון, הברכיוזאורוס הגבוה שקל למעלה מ-40 טון ומשקלו של האפטוזאורוס השמן נע בין 32 ל-73 טון). בנוסף לדינוזאורים, התפתחו היונקים, מסינפסידים קטנים. היונקים עתידים להישאר קטנים ודמויי עכברים, כמעט עד סוף עידן הדינוזאורים. קרוביהם של הדינוזאורים, הפטרוזאוריה, התפתחו גם הם מארכוזאורים קטנים, אך התמחו בתעופה ולא בריצה דו-רגלית. בעלי חיים מעופפים אחרים שהופיעו בעידן היורה, היו העופות. באותה עת, הם לא היו שונים ממינים אחרים של דינוזאורים בעלי נוצות קטנים. הנוצות, שנועדו תחילה לשמירת חום הגוף ולתצוגה (בחיזור, קרבות וכדומה) איפשרו לקבוצה הזאת לגלוש באוויר. זוחלים רבים, שלא היו דינוזאורים, אכלסו את הימים. רובם המכריע נכחד בסוף עידן המזוזואיקון. צבי הים, שהיו אחת מקבוצות הזוחלים האלה, שרדו.

דספלטוזאורוס טורף דינוזאור צרטופסי בערבות האופייניות לקרטיקון.

התור השלישי במזוזואיקון היה תור הקרטיקון. תחילתו לפני כ-145 מיליון שנה והוא היה הארוך ביותר, אם כי גם האחרון בעידני שלטון הדינוזאורים. אפיונו היה אקלים חם ויבש למחצה, דומה יותר לאקלים של ימינו מאשר לזה של עידן היורה. יערות דלילים, ערבות שיחים וחורש שלטו בנוף. כמו כן, היו מדבריות רבים. אמריקה הצפונית נחלקה לשני חצאים על ידי הים הפנימי המערבי ובחופים שגשגו תנינאי ענק דוגמת דיינוסוכוס. האורניתיסקיה הגיעה בתקופה זו לשיא גודלה ותפארתה. בשונה מהזאורופודים, ששלטו בין הצמחוניים של תקופת היורה, הדינוזאורים באורניתיסקיה היו מסוגלים ללעוס את מזונם ולהפיק ערך תזונתי גבוה יותר מתוך היערות המדוללים של הקרטיקון. הדינוזאורים מהאורניתיסקיה מעולם לא הגיעו למערך הגדלים של הזאורופודים, אך הפכו למגוונים בהרבה. לרבים מהם היו קרניים ובליטות גרמיות אחרות על ראשם. עם זאת, בתקופה זו חיו הדינוזאורים הגדולים ביותר - זאורופודים מהקלייד טיטנוזאוריה שהגיעו לאורכים של למעלה מ-30 מטר ומשקל של 50 עד 100 טון. בו זמנית, החלו להתפתח תרופודים (דינוזאורים טורפים) שהיו אינטליגנטיים במובהק מהאחרים. נטען כי לולא נכחדו, יכול היה סוג יחיד שלהם (Troodon) להתפתח לדמוי אנוש. התאוריה שהוצגה בשנת 1982 עוררה לעג[16][17]. בשלהי הקרטיקון שלטו בפאונה של אמריקה הצפונית ומזרח אסיה ההדרוזאוריים והצרטופסים. בגיל הקמפן הגיעו קבוצות אלה לשיא מבחינת מגוון המינים. בגיל האחרון של הקרטיקון, המאסטריכט חלה ירידה גדולה במגוון מיני הדינוזאורים, אך בתקופה זו חיו כמה מבעלי החיים המרשימים ביותר, בהם הטירנוזאורוס רקס האימתני והענק, והטריצרטופס החזק שהיה הדינוזאור הנפוץ ביותר באמריקה הצפונית עד להכחדת קרטיקון-שלישון בה נכחדו רוב הדינוזאורים.

בסופו של הקרטיקון נשמדו רוב בעלי החיים והצמחים שהיו קיימים. מהדינוזאורים (כולל העופות), היונקים והארכוזאורים, שרדו מינים בודדים. אז החל עידן הקנוזואיקון - "עידן החיים החדשים" - הוא עידן היונקים.

עידן הדינוזאורים
תור תקופה (במיליון שנה לפני זמננו) מפה קבוצות דינוזאורים בולטות
טריאס 252 - 201 Laurasia-Gondwana-HE.svg דינוזאורים קדומים, תרופודה, פרוזאורופודה
יורה 201 - 145 Earth During the Jurassic Time Period.PNG זאורופודה, תרופודה, סטגוזאוריה, אורניתופודה
קרטיקון 145 - 66 Late Cretaceous metatherian locales - ZooKeys 465.jpg תרופודה (טירנוזאוריים וקלורוזאוריה), טיטנוזאוריה, צרטופסים, הדרוזאוריים

הדינוזאורים ומוצא העופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – דינוזאורים מנוצים, מוצא העופות, עופות
מאובן של ארכאופטריקס

אחת התכונות המיוחדות בתרופודים היא שחלק מהם פיתחו הרבה סוגי נוצות מעניינים. לנוצות אלו היו הרבה שימושים כמו בידוד, קישוט ואפילו תעופה. לכל תרופודים היו הרבה מיני נוצות על הגוף ששימשו לשימושים רבים. רוב התרופודים היו מכוסים בכמות כלשהי של נוצות. להתרופודים הגדולים יותר היו פחות נוצות בגלל שהם לא הצטרכו בידוד בשל גודל גופם אשר שמר על חום בעצמו. תכונה זו נמצאת גם ביונקים גדולים בני ימינו כמו למשל פילים, אשר חוסרים בשיער ברוב גופם. לעומת זאת תרופודים גדולים אשר חיו באזורים קרים יותר, היו מכוסים בנוצות רבות יותר כמו היוטירנוס, קרוב המשפחה של הטירנוזאורוס רקס שהיה מכוסה בנוצות פרימוטיביות דמויות פלומה. בתרופודים הקטנים יותר נוצות כיסו את רוב הגוף. נוצותיהם שמרו על חום גופם ושימשו לקישוט. הנוצות של דינוזאורים היו צבעוניות וססגוניות. מספר מאובנים נמצאו בסין אשר אפשרו לחוקרים לשחזר את צבעם של הדינוזאורים.

דינוזאורים קטנים ומנוצים מהקבוצה מנירפטורה הובילו לעופות בני ימינו אשר התפתחו מדינוזאורים קטנים שטיפסו על עצים. עופות לא מאוד מיוחדים בשל יכולתם לעוף, תעופה התפתחה בדינוזאורים הרבה פעמים. לא תמיד הדינוזאורים השתמשו בנוצותיהם ליצירת כנפיים, דינוזאור אחד בשם יי צ'י השתמש בקרום עורו דמוי כנף ועף בעזרתו. תרופודים רבים היו דומים לציפורים לעומת מראם בסרטים.

הכחדת הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדינוזאורים חיו בעולם במשך כ-165 מיליון שנה (מבערך 230 מיליון שנה לפני זמננו ועד כ-66 מיליון שנה לפני זמננו) ונפוצו בכל היבשות שהיו קיימות באותה עת. מכאן שהם היו אחת הקבוצות המוצלחות ביותר על פני האדמה. עובדה העושה את היעלמותם בהכחדת קרטיקון-שלישון למסתורית.

הסיבות להכחדת הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, כאשר הידע עליהם היה דל יותר, שיערו כי הכחדת הדינוזאורים נבעה מה"פרימיטיביות" שלהם, חשבו כי הם לא היו "מפותחים" או "מותאמים" מספיק כדי לשרוד. אף טענו שהיונקים הראשונים (שהיו קטנים ודמויי חולדה) אכלו את ביצי הדינוזאורים כולן. כיום שוללים תאוריות אלו ומחפשים סיבות אחרות.

השערות שונות הוצעו לגבי נסיבות הכחדתם של הדינוזאורים. הרווחת שבהן, אשר הועלתה בשנת 1980 על ידי הפיזיקאי לואיס אלוורז ובנו הגאולוג וולטר אלוורז, היא: פגיעת מטאוריט ענק, ככל הנראה שבר של כוכב שביט, בחצי האי יוקטן שבמקסיקו לפני כ-66 מיליון שנה, בסוף תקופת הקרטיקון ותחילת השלישון. הפגיעה גרמה להעלאת ענן אבק עצום לאוויר, ענן שכיסה את כדור הארץ וחסם את קרני השמש במשך חודשים. להשערה זו תימוכין בגילוי המכתש בקרבת חצי האי יוקטן בשנת 1991 ובמציאת מתכות נדירות הנפוצות באסטרואידים, כגון אירידיום, בשכבות גאולוגיות המתוארכות כסמוך למועד היעלמותם של הדינוזאורים (גבול K-T). במחקר של אוניברסיטת אדינבורו שפורסם ב-2014 הגיעו החוקרים למסקנה שהאסטרואיד הוא סיבת ההכחדה "כמעט בוודאות"[18].

בעקבות פגיעת המטאוריט מתו מרבית הצמחים עקב מחסור באור, ותוך זמן קצר רוב היצורים בעלי חילוף החומרים הגבוה, אלו שנזקקו לכמויות גדולות של מזון, מתו מרעב. לעומתם, יצורים בעלי חילוף חומרים נמוך (קרי דם קר, כגון זוחלים) היו מסוגלים לעבור את תקופת החושך הזאת עם מעט מאוד מזון. בעלי חיים שהיו מסוגלים לחרוף, או כאלה בעלי כסות מחממת, היו בעלי סיכוי טוב יותר לשרוד. משנגמרה תקופת החושך, רוב הדינוזאורים נעלמו מהעולם מבלי להותיר צאצאים, יחד עם כ-60% עד 85% מהמינים על כדור הארץ. סביר להניח, כי מלבד העופות, עברו גם כמה דינוזאורים יבשתיים קטנים את המשבר, אך נכחדו מסיבות אחרות תוך מיליונים ספורים של שנים.

השערות נוספות הן:

  • טענה רווחת אחרת אומרת כי בתקופת הדינוזאורים לא היה חורף, כל השנה שרר אקלים טרופי חם. באיזשהו שלב, האקלים הזה התחלף בעונות השנה שאנו מכירים היום. הדינוזאורים לא עמדו בקור וקפאו למוות. הטיעון נגד טענה זו הוא שבמקרה כזה לא היו נכחדים הדינוזאורים החיים באזורים חמים.
  • חלק מהמדענים טוענים כי הדינוזאורים מתו מהרעלה. דינוזאורים רבים היו אוכלי-צמחים (לא בהכרח צמחוניים), ייתכן כי סוג חדש של צמח היה רעיל וכך כל דינוזאור שאכל ממנו הורעל. מובן כי הדינוזאורים אוכלי-הבשר הורעלו גם הם לאחר שאכלו את הדינוזאורים המורעלים. אולם סטיבן ג'יי גולד דוחה תאוריה זו בספרו חיוך הפלמינגו, וכותב כי הצמחים מכוסי הזרע התפתחו כעשרה מיליון שנים לפני הכחדת הדינוזאורים ולפיכך לא מדובר באירועים חופפים.
  • בתקופה הקצרה שלפני הכחדת הדינוזאורים, גובה פני הים ירד בצורה משמעותית. הימים הרדודים שכיסו חלק נרחב באותה תקופה, נעלמו.
  • תאוריה נוספת, שמגובה בעדויות גאולוגיות ואינה סותרת את תאוריית המטאוריט, טוענת שפעילות געשית מוגברת בשלהי המאסטריכט (גיל בסוף הקרטיקון) תרמה גם היא להכחדה ההמונית ולדילול אוכלוסיות הדינוזאורים, ופגיעת המטאוריט הייתה ה"נוק-אאוט" שהכחיד את האוכלוסיות שנפגעו מהפעילות הגעשית.

אי אפשר להתייחס להכחדת הדינוזאורים כאל אירוע מבודד, משום שבו זמנית הוכחדו בעלי חיים רבים ובהם מינים רבים החיים בים, וכל מי שמבקש לטעון טענה הקשורה להכחדת הדינוזאורים חייב שהיא גם תסביר מדוע נכחדו משפחות שלמות של מיני בעלי חיים ולא רק הדינוזאורים. אנו זקוקים להסבר מתואם של מערכת מאורעות הכוללת את הכחדת הדינוזאורים כאחד מרכיביה. ההסבר המספק היחיד הוא הסבר המטאוריט. כן התגלה כי בתולדות כדור הארץ היו לפחות חמש הכחדות גדולות ועד כמה שהטכנולוגיה מאפשרת, גם באתרים הקשורים אליהם התגלו שרידי אירידיום, המעידים על נפילת גוף גדול מהחלל.

השורדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהכחדת קרטיקון-שלישון נכחדו רוב הדינוזאורים, כל הפטרוזאורים וכמעט כל הזוחלים הימיים.

החולייתנים ששרדו את ההכחדה כוללים מיני דגים רבים וכרישים, זוחלים קטנים, צבים ותנינאים, העופות (שהיו כאמור צאצאי הדינוזאורים) והיונקים. את ההכחדה שרדו גם חסרי חוליות רבים בהם המדוזות ופרוקי-הרגליים (ובפרט החרקים).

את מקומם של הדינוזאורים כשליטי היבשה תפסו בהתחלה העופות ומאוחר יותר היונקים. התנינאים המשיכו להיות טורפי על במקווי מים דוגמת נהרות, אגמים וביצות.

תארוך עידן הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים היה מקובל לתארך את סוף עידן הדינוזאורים בתאריך של 65.5 למ"ש (65.5 מיליון שנה לפני זמננו) אך כיול חדש של שיטות התארוך הרדיומטרי שנעשה ב-2013 שינה אומדן זה ל-66 למ"ש[19].

חקר הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילוי ומחקר של מאובנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחזור של מאובן של דינוזאור, כפי שנתגלה בשטח עצמו
מן השטח אל המוזיאון: אחרי חפירת המאובן יש להכינו למחקר במעבדה. אחרי המחקר עושים טכנאי המוזיאון יציקות (casts) לפי העצמות המאובנות שנמצאו, ומשתמשים ביציקות אלה לצורכי מחקר (בעיקר מחקר ביומכני) וכן לצורכי תצוגה לקהל הרחב. הטריצרטופס שבתמונה, במוזיאון הרי הרוקי, מורכב מיציקות של מאובנים שנמצאו בחפירה ב-2010 (בחום) ואילו החלקים שלא נמצאו (בלבן) שוחזרו על סמך מאובנים אחרים של טריצרטופס שנתגלו במקומות וזמנים אחרים.

מציאת המאובנים היא עבודה הדורשת מיומנות רבה. תחילה, במקום שבו יש הערכה כי קיימים מאובנים, מסלקים אדמה וסלעים - לרוב עבודה זו נעשית בידי מחפרים ודחפורים (אך פעם נעשתה באמצעים פרימיטיביים יותר), אך כאשר מתחילים להתגלות המאובנים, עוברים לעבוד עם כלים עדינים יותר כגון אתים ומקדחים. לאחר שמוציאים את העצמות, לעתים מתגלה כי חלקן רכות ועשויות להישבר מאוד בקלות. לכן, עוטפים אותן בגבס. לאחר שהגבס מתקשה, מכניסים את העצם לתוך תיבה מרופדת והיא נשלחת היישר למעבדה.

במעבדה מנקים הטכנאים את המאובנים משאריות הסלע שעטף אותם, מבצעים בהן טיפולי שימור ומכינים אותם למחקר. במקביל, בעיקר במעבדות מחקר המסונפות למוזיאונים, יוצרים הטכנאים יציקות מדויקות על פי המאובנים ויציקות אלה משמשות בעיקר לתצוגה מוזיאלית אך גם למחקר, בעיקר מחקר ביומכני.

את המאובנים המקוריים אפשר לחקור במגוון רב של דרכים, כולל מחקר היסטולוגי ובחינת המבנה המיקרוסקופי של העצם באמצעות מיקרוסקופים בעוצמות שונות. צלקות במאובנים מלמדים על מקום וצורת החיבור של השרירים, ובכך מאפשרים להסיק על התנועה של הייצור. מאובנים רבים מתעדים גם פציעות, מחלות ופתולוגיות שונות - תכונות שבעבר נחשבו לפוגמות במאובן אך כיום נחשבות לבעלות ערך רב שכן ניתן ללמוד מהן על אורח חייו של הייצור.

לפי המאובנים שנמצאו מנסים הפלאונטולוגים, בעזרתם של טכנאי המוזיאון ואמנים פלאונטולוגים לשחזר את השלד השלם של הדינוזאור, לרוב בתנוחה טבעית, ועל פיו גם לשחזר איך הדינוזאור נראה כשהיה בחיים. שלדים מורכבים מוצגים במוזיאוני טבע ואילו איורים וציורים של דינוזאורים מופיעים בפרסומים כתובים לרבות מאמרים מדעיים, מאמרי מדע פופולרי וספרים.

מאובנים של דינוזאורים קטנים מאוד, יכולים להימצא בשלמותם על פני שכבת סלע יחידה. במאובנים כאלה, ניתן לעתים למצוא גם שרידי נוצות, איברים פנימיים ואף את ארוחתו האחרונה של היצור.

תולדות חקר הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשוני המאובנים של הדינוזאורים נתגלו בשנות העשרים של המאה ה-19 על ידי ויליאם בקלנד, כומר ופרופסור לגאולוגיה בריטי, וגדעון מנטל, רופא בריטי שהפך לגאולוג ופלאונטולוג ומצא עצמות גדולות במיוחד ושיניים בגודל חסר תקדים. הדינוזאורים הראשונים שנתגלו היו המגלוזאורוס והאיגואנודון.

ריצ'רד אואן הוא שטבע את שמם, בשנת 1842[2] (פירוש השם ביוונית עתיקה: 'לטאות-אימים' אך הכוונה של אואן הייתה 'זוחלים גדולים באופן מעורר אימה'). אואן תרם רבות לעניין המדעי והתרבותי בדינוזאורים, ובין השאר יזם הצבת פסלי דינוזאורים בגודל טבעי (כפי שחשב בזמנו שהם נראו, אך היום אנו יודעים ששחזורים אלה היו שגויים מאוד) בגני התערוכה הגדולה וארמון הבדולח.

הפלאונטולוגיה בארצות הברית של המחצית השנייה של המאה ה-19 התאפיינה במירוץ קדחתני בין פלאונטולוגים וציידי מאובנים על גילוי כמה שיותר מיני דינוזאורים חדשים. בולטת במיוחד הייתה "מלחמת העצמות" בין עותניאל צ'ארלס מארש ואדוארד דרינקר קופ שהתפתחה ליריבות מרה. המירוץ אחר מינים חדשים גרם לשניהם לעשות שגיאות מדעיות ואתיות. עם זאת, היריבות ביניהם תרמה לגילוי מינים רבים של דינוזאורים, בהם הדינוזאורים המפורסמים ביותר כגון האפטוזאורוס הגדול (שנודע גם כברונטוזאורוס במשך שנים רבות), הסטגוזאורוס בעל הלוחיות המוזרות והטריצרטופס שהיה המצליח ביותר במשפחה המגוונת של הדינוזאורים בעלי הקרניים. מבין ציידי המאובנים הנודעים של התקופה נמנו ג'ון בל האטצ'ר, משפחת שטרנברג (צ'ארלס הזליוס שטרנסברג ובניו ג'ורג' פ. שטרנברג, צ'ארלס מורטרם שטרנברג ולוי שטרנברג) וברנום בראון.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 יצאו מספר משלחות מחקר למדבר גובי שבסין ומונגוליה וגילו מיני מספר דינוזאורים חדשים בהם הפרוטוצרטופס, הפסיטקוזאורוס, האובירפטור והוולוצירפטור.

במשך שנים נחשבו הדינוזאורים לייצורים מגושמים בעלי "דם קר" שרוב הזמן רבצו בשמש חסרי מעשה. דבר זה השתנה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 בעקבות התגלית של הדיינוניכוס - דינוזאור טורף קטן-בינוני שלא היה ספק לגביו שניהל אורח חיים פעלתני והיה מסוגל לריצה מהירה וטריפה פעילה, וככל הנראה היה בעל "דם חם". את נקודת המבט המהפכנית הזו קידם הפלאונטולוג המפורסם רוברט "בוב" בקר (Bakker). הוא פרסם את מאמרו הראשון בנושא זה ב-1968. הוא היה מבין הראשונים שטענו שהדינוזאורים היו אנדותרמיים (בעלי דם חם) במאמר "Dinosaur Renaissance" שפורסם באפריל 1975 בסיינטיפיק אמריקן. מאמר זה הוביל לתקופת "רנסאנס הדינוזאורים" בפלאונטולוגיה. עבודתו החשובה "The Dinosaur Heresies" פורסמה ב-1986.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 נתגלו דינוזאורים רבים באמריקה הדרומית ובעיקר בפטגוניה שבארגנטינה. הם כללו טורפים ענקיים כמו הגיגאנוטוזאורוס והמפוזאורוס וטיטנוזאורים ענקיים ביותר כמו הארגנטינוזאורוס והפוארטזאורוס שהגיעו לממדי ענק של 30–40 מטר ומשקל של 50–100 טון. לצידם נתגלו גם את הדינוזאורים המוקדמים ביותר, שחיו לפני כ-240–230 מיליון שנה לפני זמננו.

במאה ה-21 נתגלו בסין מינים רבים של דינוזאורים מנוצים שנשתמרו היטב בתוך חול דק. גילויים אלה הובילו להשערה שמינים רבים של תרופודים שתוארו בעבר כבעלי עור קשקשים היו גם הם מכוסים בפלומת נוצות, וביניהם נכלל גם הטירנוזאורוס הגדול והאימתני.

בעשור השני של המאה ה-21 מספר מדענים בארצות הברית מתכננים לנסות לשחזר דינוזאורים בעזרת DNA של תרנגולות.

מאז נמצאו מאובנים של מינים רבים מאורך של 20 ס"מ עד 40 מטר וההערכה היא כי מדובר בכמה מאות סוגים שונים של דינוזאורים שהתקיימו בעבר. חקר הדינוזאורים הוא רב תחומי ומשתתפים בו מדענים מדיסציפלינות שונות (פלאונטולוגים, גאולוגים וביולוגים בין השאר). עד כה נתגלו קרוב ל-900 מיני דינוזאורים. רוב המינים נקבעו על סמך מציאת עצם יחידה, או עצמות בודדות. השוואה של העצמות, לעצמות מינים אחרים, ששלדם שלם יותר, מאפשרת לקבוע את שיוכו המיוני של הדינוזאור וכן את שחזור (אם כי לא תמיד באופן מדויק) מראהו של הדינוזאור. ברוב המינים של הזאורופודים התגלו רק שלדים חלקיים, בין הזאורופודים הגדולים שידועים משלד שלם יחסית נכללים ג'ירפטיטן, סופרזאורוס, פוטאלונגקוזאורוס ודרדנוטוס. מאובנים של דינוזאורים, העתקים של שלדים או דגמים משוערים שלהם מוצגים לקהל הרחב במוזיאונים רבים ובשנים האחרונות חוברו ספרים ותסריטים רבים אודותיהם.

חוקרים בפטגוניה שבדרום ארגנטינה גילו במאי 2014 מאובן בן 90 מיליון שנים של הדינוזאור שככל הנראה הוא הגדול ביותר שנמצא עד כה, זאורופוד מהקלייד טיטנוזאוריה. לפי הערכות ראשוניות משקלו היה 77 טונות, אורכו כ-40 מטרים וגובהו כ-20 מטר[20].

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול דואר גרמני ועליו ציורים של דינוזאורים
סצנה מתוך הסרט פארק היורה. הטירנוזאורוס רקס שבתמונה שוחזר באמצעות אנימציה ממוחשבת.
טריצרטופס מגן על הגור שלו בפני טירנוזאורוס רקס. הקרבות בין השניים הציתו את דמיונם של מדענים, אמנים, ילדים ומאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם ונחשבים ליריבות הקלאסית בין טורף לנטרף.

גודלם הכביר של הדינוזאורים והמסתורין שאפף את דבר היעלמותם מן העולם כבש את דמיונם של בני כל התרבויות בכל הגילאים.

כבר במאה ה-19, עסקו ספרים רבים ותערוכות באירופה ביצורים אלו. מאז נעשו ניסיונות רבים לשיחזור מראה הדינוזאורים באמצעות ציור ופיסול. בבריטניה, הפלאונטולוג ריצ'רד אואן היה מראשוני וחשובי מגלי הדינוזאורים ומשחזריהם. תחת הדרכתו הוצבו פסלי דינוזאורים גדולים ברחבי מתחם התערוכה הגדולה בשנת 1851. אחד מאירועי יחסי הציבור שיזם כללו ארוחת ערב של אח"מים בתוך פסל ענק של איגואנודון (ששוחזר לפי איך שאואן חשב שנראה, כיום יודעים ששחזור זה שגוי).

סר ארתור קונאן דויל הוא המפורסם בסופרים שכתבו על דינוזאורים. בספרו "העולם שאבד" הוא תיאר מקום מבודד על פני כדור הארץ, בו יצורים רבים (ביניהם גם דינוזאורים) שרדו היכחדות והגיעו לימי האדם. המקום שתיאר היה בדיוני, אך הספר ורעיונותיו הציתו את דמיונם של בני דור שלם וכן המושג "עולם אבוד" נכנס לשפה העולמית כמונח למקום שחמק מפגעי הזמן.

מייקל קרייטון הוא סופר מודרני שהחדיר בציבור עניין מחודש בעולם הדינוזאורים. בספרו "פארק היורה" שיצא ב-1989, תיאר קרייטון אי שאוכלס באופן מלאכותי על ידי דינוזאורים. אלה נוצרו בטכנולוגיה של שיבוט, כאשר את המקור לחומר הגנטי סיפקו תאי דם של דינוזאורים, שנמצאו בקיבותיהם של חרקים משומרים בענבר מהתקופה המזוזואית. האפשרות לשבּט דינוזאורים, לכאורה, גרמה לסערה רבה בציבור.

סרט הקולנוע "פארק היורה" שהתבסס על הספר ויצא בשנת 1993, הפיץ את הרעיון לקהל רחב אף יותר. אך הוא גם הציג לראשונה שחזורים אמינים[21] של מיני דינוזאורים רבים, שנוצרו בגרפיקה ממוחשבת ונראו מציאותיים כאילו צולמו במציאות. הצלחתו של סרט זה וסרטי קולנוע אחרים שהציגו את הדינוזאורים בצורה זו, הפכו אותם בתודעת הקהל ליותר מציאותיים מבעלי חיים אחרים בני זמננו, שאינם זוכים לכיסוי תקשורתי דומה. לספר ההמשך של פארק היורה קרא קרייטון "העולם האבוד", כמחווה לספרו של קונאן דויל. ב-2015 יצא לאקרנים הסרט "עולם היורה" שהפך תוך זמן קצר לשובר קופות והסרט השלישי הרווחי ביותר בכל הזמנים.[22]

נושא פופולרי מיוחד בקשר לדינוזאורים, בייחוד בספרי ילדים על דינוזאורים ותוכניות טלוויזיה, הוא "דו-קרב הענקים" בין הטריצרטופס הצמחוני, החמוש בקרניים ארוכות וחדות, לטירנוזאורוס רקס האימתני, הטורף הגדול ביותר באמריקה הצפונית. ב-1942 צייר צ'ארלס נייט ציור גדול ומפורסם המתאר עימות בין השניים במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע (FMNH) בשיקגו עבור נשיונל ג'יאוגרפיק. ציור זה טבע את חותמו בתרבות וקיבע את מעמדם של הטריצרטופס והטירנוזאורוס רקס כאויבים קלאסיים[23]. הפלאונטולוג בוב בקר (Bob Bakker) אמר על היריבות בין שני הדינוזאורים: "שום קרב בין טורף לטרף היה כה דרמטי. זה ראוי ששני גיבורים ענקיים אלה חיו את היריבות הקו-אבולוציונית ביניהם עד סוף הימים האחרונים של הפרק האחרון בעידן הדינוזאורים"[23]. הפלאונטולוג ד"ר תומאס ר. הולץ הבן (מומחה לטירנוזאוריים וכותב ספרי מדע פופולרי על דינוזאורים) אמר ש"העימות בין טירנוזאורוס לטריצרטופס היה כנראה אחד הקרבות הגדולים ביותר שהיו בטבע" ותיאר את הטריצרטופס כבעל-חיים שמייצג את מה שקורה שמתפתח משהו שיכול לעמוד בפני העוצמה של הטירנוזאורוס רקס[24]. מאז ניסו סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה ותוכניות מדע פופולרי לשחזר את הקרבות האדירים שאולי התרחשו בין השניים.[25][26] הפלאונטולוג פיטר דודסון מעריך שהיתרון בדו-קרב בין טריצרטופס בוגר לטירנוזאורוס רקס או כל טורף אחר, נטה בבירור לטובת הטריצרטופס - שקרניו הארוכות יכלו בקלות לפצוע קשה ואף להרוג כל טורף שאיים עליו[27]. כדי להמחיש נקודה זו מעוטר הספר של דודסון - "The Horned Dinosaurs" - בציור מאת הצייר ויין בארלו בו טריצרטופס הורידוס עוזב את זירת הקרב מנצח אחרי ששיפד למוות בקרניו טירנוזאורוס רקס.[28]

הדינוזאורים פופולריים במיוחד בקרב ילדים, כנראה עקב גודלם העצום, מגוון הצורות המרשים שלהם, היותם מטילי מורא וכן היכחדותם המסתורית לפני 66 מיליון שנה. ישנם ספרי מדע פופולרי רבים בנושאי דינוזאורים הפונים לילדים, ובעוד שבעברית למעשה רוב הספרות הפופולרית על דינוזאורים מיועדת לילדים ורק מעט ספרים נועדו לקהל בוגר יותר (כגון דינוזאורים מאת ד"ר דייוויד ב. נורמן), באנגלית ישנה ספרות ענפה גם לקהל הבוגר יותר. צעצועים בדמות דינוזאורים נפוצים ופופולריים במיוחד ובפליקר יש אף קבוצה שלמה המוקדשת לצילומי בובות דינוזאורים.

שרידים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך בניה ביישוב בית זית התגלו בשכבת סלע עקבות דינוזאורים - היחידים בישראל. מדובר קרוב לוודאי בעקבות של דינוזאורים מסוג סטרוטיומימוס ואלפרוזאורוס .

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית ישראלFlag of Israel.svg
באנגלית ארצות הבריתFlag of the United States.svg

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע כללי
חדשות על דינוזאורים
תמונות, ציורים ואיורים
כתבות
הרצאות
בוויקיפדיה באנגלית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 המונח באנגלית הוא Non-avian dinosaurs
  2. ^ 2.0 2.1 פרופ' פיטר דודסון, The Horned Dinosaurs, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון - עמ' 284.
  3. ^ The First Dinosaurs
  4. ^ ‎‎‎Wang, S.C., and Dodson, P.‎‎ (26 במאי 2006). ‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎"Estimating the Diversity of Dinosaurs"‎‎‎‎‎‎. Proceedings of the National Academy of Sciences USA‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎ 103‎‎ (37)‎‎‎‎: 13601–13605‎‎‎‎. ‎‎Bibcode:2006PNAS..10313601W. doi:10.1073/pnas.0606028103. PMC 1564218. PMID 16954187‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎.‎ 
  5. ^ ‎‎‎Amos J‎‎ (17 בספטמבר 2008). ‎‎‎‎‎‎‎‎‎"Will the real dinosaurs stand up?"‎‎‎‎‎‎. BBC News‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎. בדיקה אחרונה ב-31 בדצמבר 2014‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎.‎ 
  6. ^ ‎‎‎‎‎‎‎‎"Numbers of threatened species by major groups of organisms (1996–2012)"‎‎‎‎‎‎. IUCN Red List‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎. 26 במאי 2012‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎. בדיקה אחרונה ב-31 בדצמבר 2014‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎.‎ 
  7. ^ באנגלית מבוטא גם "צלורוזאוריה".
  8. ^ מסודרים מהחדש ביותר (טריצרטופס) לעתיק ביותר.
  9. ^ 9.0 9.1 בריאן סוויטק, World’s Largest Dinosaurs Were Born Ready to Roam, נשיונל ג'אוגרפיק, 21 באפריל 2016.
  10. ^ מאחר שנפח פרופורציוני לאורך בחזקת 3 ואילו שטח הפנים פרופורציוני לאורך בריבוע (כלומר: V \propto r^3 \ , S \propto r^2) עולה שככל שייצור גדול יותר יחס זה גדול יותר (V/S \propto r) ולכן הוא מאבד פחות חום לסביבה.
  11. ^ מאמר באתר Science
  12. ^ מאמר באתר Science
  13. ^ רייצ'ל סאליבן, Dinosaurs not warm or cold-blooded אתר ABC אוסטרליה, 13 ביוני 2014.
  14. ^ ‎‎‎Gauthier, J. A.‎‎ (26 במאי 1986). ‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎"Saurischian monophyly and the origin of birds. The Origin of Birds and the Evolution of Flight, K. Padian (ed.)"‎‎‎‎‎‎. Memoirs of the California Academy of Sciences‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎ 8‎‎‎‎‎‎: 1–55‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎.‎ 
  15. ^ Padian, K. E. V. I. N., and C. L. May. "The earliest dinosaurs." New Mex Mus Nat Hist Sci Bull 3 (1993): 379-381.
  16. ^ Convergent Evolution (Convergent Development)
  17. ^ http://www.accelerationwatch.com/images/Troodondinosauroid.gif
  18. ^ Ian Sample, Asteroid's 'bad timing' killed off dinosaurs, new evidence shows, באתר הגרדיאן, 28 ביולי 2014
  19. ^ https://www.geol.umd.edu/~tholtz/dinoappendix/
  20. ^ חנה סטריינג', 'World's largest dinosaur' discovered in Argentina, הדיילי טלגרף, 17 במאי 2014.
    nrg חדשות, ארגנטינה: נחשפו עצמות הדינוזאור הגדול בעולם, באתר nrg‏, 18 במאי 2014.
  21. ^ השחזורים בסרט "פארק היורה" בוצעו תוך קבלת ייעוץ מדעי ממספר פלאונטולוגים ידועים ונחשבו למדויקים לזמנם.
  22. ^ עד שנעקף על ידי הסרט מלחמת הכוכבים - פרק 7: הכוח מתעורר ב-2016.
  23. ^ 23.0 23.1 Bakker, R.T. 1986. The Dinosaur Heresies. New York: Kensington Publishing, p. 240. On that page, Bakker has his own T. rex/Triceratops fight.
  24. ^ הציטוט במקור: "It [Triceratops] represents what happens when you evolve something that can stand up to the power of Tyrannosaurus rex." - תומאס ר. הולץ הבן.
  25. ^ למשל התוכנית "The Truth About Killer Dinosaurs" של ה-BBC. בסוף התוכנית מופיע הקרב המשוחזר, בהתבסס על ראיות מהמאובנים, ובו הטריצרטופס מנצח. או התוכנית "Clash of The Dinosaurs: The Defenders של ערוץ דיסקברי, שגם בה הטריצרטופס מנצח.
  26. ^ הקרבות שוחזרו גם בידי אמנים פלאונטולוגיים ואנימטורים. ראו למשל סרטון זה הממחיש כיצד אולי התנהל דו-קרב בין טריצרטופס לטירנוזאורוס מאת Sam Fernandez ביוטיוב.
  27. ^ פרופ' פיטר דודסון, The Horned Dinosaurs, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון. עמ' 19.
  28. ^ פרופ' פיטר דודסון, The Horned Dinosaurs, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון. הציור הצבעוני מופיע באמצע הספר על נייר כרומו, כראשון (Plate I) בסדרת ציורים המתארת סוגים נבחרים של צרטופסים.