פורטל:היסטוריה/חדשות המחקר/ארכיון 2
ארכיון חדשות המחקר
2011
8
חשיפת מסמכים על ידי הארכיב הלאומי האמריקאי
בצל הדלפת המסמכים של הפנטגון ומחלקת המדינה על ידי אתר הויקיליקס והסערה התקשורתית שהתחוללה בעקבות אירוע זה, יצא לאור מחקר היסטורי השופך אור על המדיניות של ממשלת ארצות הברית כלפי הנאצים ועושי דברם - לאחר מלחמת העולם השנייה.
ועדת חקירה של הקונגרס האמריקאי, בראשות נורמן גודה ור'יצרד ברייטמן פרסמה דו"ח תחת השם צלו של היטלר: פושעי מלחמה נאצים, הביון האמריקאי והמלחמה הקרה. הדו"ח, מבוסס על מסמכים רבים מהארכיון הלאומי האמריקאי, מגלה כי זרועות קהילת המודיעין של ארצות הברית של אמריקה סייעו לקצינים של וורמכט והאס אס ובהם פושעי מלחמה להמלט מאימת הדין, הדו"ח מעלה לאור היום את החלטות של ממשלות הברית שנבעו מציניות בוטה, אינטרסנטית וטקטית, לפיהן כמה מפושעי המלחמה מהווים נכסים בעלי ערך שיוכלו לשרתן במלחמה נגד ברית המועצות. "איתור פושעי מלחמה וענישתם לא היו בראש סדר העדיפויות של הצבא האמריקאי בסוף 1946", נכתב בדו"ח. במקום זאת ריגל הביון האמריקאי אחר קבוצות חשודים, החל מקומוניסטים גרמנים וכלה בפליטים יהודים שעסקו בפעילות פוליטית במחנות פליטים.
הדו"ח מאשר כי קשריו של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני עם המשטר הנאצי היו הדוקים יותר ממה שהיה ידוע. המנהיג המוסלמי קיבל "תשלום חודשי קבוע תמורת שירותיו שכללו גיוס מתנדבים מוסלמים לשורות יחידות העזר של האס אס, בנוסף לתעמולה הפרו-נאצית הבוטה שניהל. בתמורה הובטח לו כי בבוא היום, עם כיבוש המזרח התיכון על ידי הנאצים הוא "יוכתר" כמנהיגה של פלסטין. השמדת יהודי ארץ ישראל והמזרח התיכון הוגדרו במפורש כמטרת הכיבוש הגרמני. חוסייני טען, לאחר המלחמה, כי ניסה לקבל מקלט בגרמניה רק כדי להימנע ממעצר בידי הבריטים.
במאמר פרשנות על החשיפה כותב תום שגב:
”הסיפור העולה מהתיקים נכון בכללותו, ומכוער מאוד, ועל כן חלפו שנים כה רבות לפני ששלטונות ארצות הברית חשפו את תיקי המסמכים המתעדים אותו”
דו"ח: הנאצים שילמו הון עתק למופתי אל-חוסייני - כתבה האתר עיתון הארץ
פרשנות: כך התעלמה ארצות הברית מלקחי הרודנות הנאצית והשואה. מאמר של תום שגב בעיתון הארץ
9
פרויקט הזמן בחפירות מגידו
מפעל החפירות של אוניברסיטת תל אביב בתל מגידו, בראשות הפרופסורים ישראל פינקלשטיין ודוד אוסישקין יעמוד במרכז פרויקט חדשני ופורץ דרך שמטרתו לסנכרן את שעוני הזמן המתארכים את ההעולם העתיק וליצור קו זמן ולוח שנה אחיד לכל ההיסטוריה האנושית.
תל מגידו הוא מהחשובים ומהמרשימים באתריה הארכאולוגיים של ישראל. ראשית ההתיישבות בו החלה באלף הרביעי לפנה"ס, החוקרים גילו במגידו שלושים שכבות ארכאולוגיות, החל מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה האשורית, המשתרעות על פני למעלה מ-4000 שנה. בשנת 2005 הוכר האתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
על רקע של חילוקי דעות מתמשכים על תיארוך שכבות התל הושק פרויקט תיארוך שאפתני. חילוקי דעות אלו ניטשו בין הזרם המרכזי של הארכאולוגים והיסטוריונים של תקופת המקרא הקובעים כי הממצאים מהמאה העשירית לפני הספירה מעידים כי בארץ ישראל ישות מדינית מפותחת וחזקה המזוהה עם הממלכה המאוחדת בהנהגתם של דוד ושלמה. ממול ובשנים האחרונות קמו מערערים על תפישה זו, לטענתם, התרבות החומרית המיוחסת לתקופת הממלכה המאוחדת היא למעשה מימי בית עמרי, כלומר לממלכה הצפונית במאה התשיעית לפני הספירה. במאה העשירית, הם סבורים, לא הייתה באזור ישות מדינית מפותחת והתיאור המקראי אינו תואם את המציאות.
הפרויקט החדש נערך ביחד עם המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב בראשות פרופסור אלי פיאסצקי ובמהלכו תערך אנליזה ל 10 שכבות הרס באמצעות 4 טכנולוגיות תיארוך מדעיות ובהן תיארוך פחמן-14, תיארוך אופטי, תיארוך ארכיאומגנטי, וריהידרוקסילטציה שהיא הצעירה מבין השיטות ופותחה לפני שנתיים בבריטניה. בראיון למגזין המכוון חדשות אמריקה און ליין סיפר פרופסור פינקלשטיין כי תל מגידו הוא האתר בו נחשפו שכבות הרס הרבות ביותר, שכל אחת מהן אירע באירוע היסטורי ספציפי. ומאפשר תיארוך של השכבות ומבנים בתל. במהלך הפרויקט יילקחו דגימות מתל מגידו ומאתרים אחרים בהם ניתן לייחס את הדגימות לתאריכים ידועים.
הוגי הפרויקט מקווים כי אנליזה של המבנה הארכאולוגי של התל יאפשר תיארוך מדויק של כל שכבה לעשור או אפילו שנה מסוימת וכי המידע שיאסף יאפשר לאפס את השעון ההיסטורי וליצור קו זמן מוחלט שישמש לתיארוך באתרים ארכאולוגיים אחרים. מטרת הפרויקט השאפתני לאפשר תיארוך של אתרים ברחבי הלבנט ובהם אתרים יוונים עתיקים שבהם כל תיארוך המוקדם ל 600 לפנה"ס הוא בגדר ניחוש בלבד, ואי התאמה בין תיארוך של כלי חרס יוונים באתרים אגאיים ומקבילות בלבנט. בראיון למגזין האמריקאי הסביר פרופסור פינקלשטיין: אחת הבעיות בתיארוך אתרים יווניים, היא שאתרים לאורך אגן הים האגאי חסרים מערכת תיארוך לתקופת הברזל וזאת בהיעדר ממצא אפיגרפי. כתוצאה מכך נסמך תיעוד כלי חרס יווניים על כלים מקבילים שנמצאו באתרים מתוארכים במזרח התיכון.
אחד האתרים הנוספים המשתתפים בפרויקט הוא תל צפית, בראיון למגזין האמריקאי אמר חופר האתר פרופסור אהרון מאיר: מציאת כלים לתיארוך מדויק של ממצאים ארכאולוגים היא משימה חשובה, אך בה בעת הביא חששות מרמת הדיוק המוגשת בבדיקות מדעיות ובעיקר תיארוך תיארוך פחמן-14 והשיטה החדשה "ריהידרוקסילטציה". פרופסור מאיר הוסיף כי אם יצליחו המשתתפים בפרויקט להגיע למודל תיארוך מדויק שיהי מוסכם על רוב החוקרים, יהיו לכך השלכות משמעותיות על המחקר ההיסטורי. המודל ישנה את ההבנה לגבי אירועים בעת העתיקה ויוכל - בתאוריה להיות בעל השלכות משמעותיות לגבי יכולם של חוקרים לפרש תהליכים היסטוריים.
"מבצר ארמגדון" עשוי להיות המפתח להיסטוריה. כתבה של מתיו קלמן באתר AOL News
10
נחשפו שרידים מההמאה השלישית לספירה בחפירות סוסיתא
סוסיתא נוסדה כעיר מדינה (פוליס) ככל הנראה באמצע המאה הב' לפני הספירה בידי הממלכה הסלאוקית. העיר הוקמה על כל שטח רמת הר סוסיתא. ההר המוקף מצוקים מכל עבריו, מחובר באוכף במזרחו לדרום-מערב רכסי רמת הגולן כאשר רומו המרבי 144 מ' מעל פני הים והוא מצוי כ- 2 ק"מ מזרחית לכנרת. לעיר היו שני מעגנים בכנרת. הקדום והראשי מבין המעגנים נבנה בין קיבוץ עין-גב וכפר הנפש עין-גב של היום. שרידי שוברי הגלים של המעגן נחשפים מעת לעת כאשר מפלס הכנרת נמוך במיוחד. העיר השתייכה לדקאפוליס (עשר הערים) שהיו קשורות יותר בתרבותן ליוון ורומי מאשר לאוכלוסייה השמית בסביבתן.
החפירות בסוסיתא חודשו בשנת 2000 בראשות הארכאולוגים ארתור סג"ל ומיכאל איזנברג מטעם המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה והן כוללות גם משלחות חפירה מחו"ל. בחודש יולי 2010 החלה העונה האחד-עשר החפירות מתמקדות במספר אתרים בעיר: הפורום של העיר, המקדש לקיסרי רומי (קליבה), הטמנוס (מתחם הלניסטי מקודש), שערי העיר הרומית, אודיאון (תיאטרון קטן) רומי, בסיליקה מן התקופה הרומית, מערך ביצורים מן התקופה הרומית, שלוש כנסיות ביזנטיות ובתי מרחץ. במסגרת עונה זו נחשפו עתה מספר ממצאים ייחודיים מהתקופה הרומית. המרשים בממצאים הוא תבליט של האל הרמס-מרקוריוס. בתחילה נחשף רק ראש התבליט, שבו נגלים פניו הזועפים של גבר עם זקן פרוע. שברי תבליט אחרים כוללים את חזה של הדמות ושכמייה הקשורה באופן מיוחד המכונה "קשר הרקולס". תגליות אחרות שנחשפו הן ציור קיר של טיכה, אלת המזל היוונית, ולוחית עצם שעליה תבליט המתאר סצנה המיוחסת לאל דיוניסוס. החוקרים מיחסים את יצירות האמנות לשלהי התקופה הרומית או תחילת התקופה הביזנטית. בעונה האחרונה גם החלה להיחשף הבזיליקה של העיר, מהתקופה הרומית - מבנה ציבורי שהיה חלק מכל פורום רומי- האזור הציבורי המרכזי בערי רומא העתיקה. הפורומים עוצבו בצורה של כיכר או מספר כיכרות מחוברות ולפי קווי המתאר של הפורום רומאנום בעיר רומא עצמה.
אסף שטול-טראורינג, תבליט רומי של הרקולס נחשף ברמת הגולן, באתר הארץ, 21 בינואר 2011
גילויים חדשים על המצוד אחר אדולף אייכמן
אדולף אייכמן היה מבכירי המנגנון הנאצי בגרמניה, בדרגת אובר-שטורמבנפיהרר (סגן-אלוף) באס אס, מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי להשמדת יהודי אירופה במהלך השואה. בשנת 1960 נחטף על ידי המוסד בארגנטינה והובא למשפט בישראל. הורשע, נדון למוות בתלייה, והוצא להורג במאי 1962. המגזין בגרמני בילד חשף מסמכים המעידים כי מקום מסתורו של אדולף אייכמן היה ידוע כבר שנים קודם למעצרו, לפי המסמך המסווג, שירות הביון הגרמני ידע כבר ב-1952 כי הפושע הנאצי, מסתתר בבירת ארגנטינה. חשיפה זו שופכת אור נוסף על הפרשה שתחילתה בחשיפת מסמכים מסווגים של ארגון הCIA ב-2006 המעידים כי ה-CIA דיווח לסוכנות הביון הגרמנית ב-1958 כי אדולף אייכמן חי בארגנטינה החל מ-1952. ממשלת גרמניה מסרבת עדיין לפתוח תיקים ישנים ובהם אלפי מסמכים הנוגעים לתנועותיו של אייכמן אחרי המלחמה. עיתונאית בשם גבי ובר היושבת בארגנטינה, תובעת זה שנים לפתוח את כל המידע העוסק באייכמן וגם העיתון "בילד" תובע את הדבר. בית משפט גרמני הורה על פתיחה חלקית ביותר של החומר.
תום שגב, גילוי המסמכים על אדולף אייכמן: מה מסתירה גרמניה החדשה?, באתר הארץ, 9 בינואר 2011
הביון הגרמני ידע שאייכמן מסתתר בארגנטינה כבר ב-1952, באתר הארץ, 8 בינואר 2011
11
התגלה זיוף של מסמך היסטורי בחתימת לינקולן
היסטוריון אמריקאי בשם תומאס לאורי פרסם בשנת 1999 ספר ובו מסמך שהוכתר כתיעוד של הפעולה הרשמית האחרונה שעשה אברהם לינקולן, בטרם נרצח. המסמך, המצווה על חנינה לחייל טוראי עריק בשם פטריק מרפי,ניתן במקור ביום 14 באפריל 1864 אך החוקר ד"ר לרפואה במקצועו והיסטוריון חובב המתמחה בהיסטוריה אמריקאית ובחייו של אברהם לינקולן הצליח לשנות את התאריך המצוין על המסמך ליום 14 באפריל 1865, יום מותו של לינקולן. הסיבה לזיוף היא - ככל הנראה - ניסיון של מר לאורי לזכות בהכרה כהיסטוריון ובתהילה כמי שחשף ממצא בעל חשיבות היטורית. המסמך המזויף זכה להכרה ונכלל בתערוכה נודדת של מסמכים חשובים אחרים מהתקופה. חקירה מקיפה שנערכה העלתה כי המסמך זוייף בעת שלאורי סקר מסמכים מקוריים מהארכיונים הלאומיים של ארצות הברית בעיר הבירה וושינגטון, הוא שינה את הכתוב תוך שימוש בעט נובע. ממצאי החקירה הוצגו בפני מר לאורי שבסיכומו של דבר הודה בזיוף בפני נציגי הארכיון. הפרשה מעלה לאור הזרקורים את הזהירות בה יש לבצע מחקרים היסטוריים והצורך לבדוק כל טענה ומחקר בשבע עיניים, אין זה המקרה הראשון בו חולשות אנוש השפיעו על חוקרים
תרגום מידיעה של סוכנות ידיעות, היסטוריון הודה ששינה מסמך עליו חתם אברהם לינקולן, כדי לזכות בהערכה, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
מאמר מפורט אנגלית באתר ניו יורק טיימס. כולל תמונה של הזיוף
הארכיונים המקוונים של יד ושם נפתחים לציבור
יד ושם ומרכז המחקר והפיתוח של גוגל הודיעו על מיזם להנגשת אוספי הארכיון של יד ושם לקהל הרחב, באמצעות האינטרנט. בשלב ראשון של הפרויקט, יעלה לרשת אוסף התצלומים ההיסטוריים של יד ושם וניתן יהיה לעיין בו באופן חופשי. האוסף, שבו כ-130,000 פריטים, מאוכסן גם על מערכת מחשוב הענן של גוגל - דבר שתורם הן לשימור האוסף והן לאיכות החיפוש בו.
שירות הארץ, הארכיונים של יד ושם עולים לרשת בעזרת גוגל, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
כתר המיוחס לקיסר האצטקי האחרון הוחזר למקסיקו
ממשלת אוסטריה החזירה למקסיקו כתר זהב ונוצות המיוחס למוקטסומה השני, ידוע גם כמונטזומה או מונטסומה (1466–1520) היה השליט האצטקי התשיעי. בתקופתו נכבשה האימפריה האצטקית על ידי הרנאן קורטס. הודעה על כך מסרה סגנית שרת החוץ המקסיקנית, לורדס ארנדה.
הכתר המפואר נחשב על ידי המקסיקנים לאחד מהסמלים ההיסטוריים של ארצם. הוא עשוי מ-400 נוצות בגוון נחושת-ירקרקה שנלקחו מזנבות של הציפור קטצאל, שהייתה קדושה בעיני האצטקים. הנוצות מעטרות כתר של זהב ובו משובצות אבנים יקרות.
הכתר הגיע לאירופה בסוף המאה ה-16, אך רק במהלך המאה ה-19 הועלתה הסברה לגבי מקורו ככתר של מונטזומה. משהחלו המקסיקנים לדרוש את הכתר בחזרה הועלו סברות סותרות המעלות ספק לגבי מקורו. פריצת הדרך הגיעה לאחר שהושגה הסכמה כי באופן משפטי הכתר יישאר רכושה של ממשלת אוסטריה - והעברתו למקסיקו תהייה בגדר של "השאלה" לפרק זמן בלתי מוגדר. בתמורה תקבל אוסטריה בהשאלה את מרכבתו מצופת הזהב של מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו שהיה אחיו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.
אסף שטול-טראורינג, הכתר של מונטזומה חוזר למקסיקו; מצרים דורשת מגרמניה להשיב את פסל נפרטיטי, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
12
ממצאים חדשים בחפירות הצלה בפארק עדולם
פארק עדולם, או בשמו המלא "פארק מערות עדולם", נפתח לציבור באפריל 2008. הפארק משתרע על פני כ-50,000 דונם שרובו יערות אורן, אשר נטעו בשנים הראשונות לקיום המדינה, על ידי העולים שהתיישבו בחבל לכיש. הפארק הוכשר לציבור על ידי רשות העתיקות וקרן קיימת לישראל הוא מצוי בין שלושה כבישים: בצפון - כביש 375 - עמק האלה - ירושלים, בדרום כביש 35 - אשקלון - חברון ובמערב כביש 38 - מחלף שער הגיא - צומת נחושה. מכיוון מערב גם הכניסה הראשית לפארק - מול הכניסה למצפה משואה (פארק בריטניה). גבולו המזרחי הוא הקו הירוק.
אחד מהאתרים הארכאולוגיים שבפארק היא חורבת מדרס ובה נחשפו שרידיו של יישוב חקלאי קדום. שתחילתם בתקופת הברזל (1000 לפנה"ס) שיאו בתקופה הרומית, (המאות הראשונה לפנה"ס - הרביעית לספירה) וסופו בתקופה הערבית הקדומה. מן היישוב נותרו חרבות בתים, מערכות קבורה ומערכות מסתור, וכן מערות פעמון, מתקני קולומבריום חצובים בסלע, ופירמידת קבורה מרשימה.
במהלך החודשים האחרונים, בעקבות פעילות של שודדי קברים באתר ערכה רשות העתיקות חפירות הצלה באתר ובמהלכם נחשפה כנסייה ביזנטית ובה רצפות פסיפס מרשימות שהשתמרו היטב ובהן עיטורים של צמחים שונים וחיות ובהן אריות, נמרים, שועלים וחיות אחרות. הכנסייה, אחת מהמפוארות שנחשפו ננטשה - ככל הנראה - במהלך הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל ונהרסה ברעידת אדמה במהלך המאה השמינית. מתחת לכנסייה התגלו מחילות ובהן מטבעות, כלי אבן, נרות וכלי חרס מהמאה הראשונה והמאה השנייה. ההשערה היא שמחילות אלו שימשו את תושבי האזור כמחילות מסתור בעת מרד בר כוכבא.
ממצא נוסף שהתגלה באתר הוא קבר תת-קרקעי שעל פי זיהוי לא וודאי המבוסס על מפת מידבא ייתכן ומדובר בקברו של הנביא זכריה. זיהוי זה עשוי להסביר את הפאר הרב של הכנסייה הביזנטית. בשלב זה מתכננת רשות העתיקות לכסות את האתר בעפר עד שיגובשו תוכניות לשימור ולפתיחתו לקהל הרחב.
- אסף שטול-טראורינג, כנסייה, פסיפסים וקבר עתיק התגלו בחפירות ארכאולוגיות בפארק עדולם, באתר הארץ, 2 בפברואר 2011
13
מסמרים שנמצאו במערת קבורה מעוררים סערה
בחפירות הצלה שערכה רשות העתיקות ביער השלום, בדרום מזרח ירושלים, במהלך שנת 1990 נחשפומערות קבורה רבות המתוארכות לתקופה ההרודיאנית. המערות בנויות כאשכולות של חדרים החצובים בסלע. בדפנות החדרים חצובים כוכים ששימשו להצבת גלוסקמאות מעוטרות ועליהן כתובות בעברית. על אחת הגלוסקמאות פוענחה הכתובת: "יהוסף בן קיפא", הלא הוא הכהן הגדול כייפא, מסיפורי הברית החדשה, ועל אחרות המילה "שלום". עתה טוען שמחה יעקובוביץ', עיתונאי יהודי קנדי המפיק ומביים סרטים תיעודיים. הנודע בזכות סרטיו בנושא הארכאולוגיה של ארץ ישראל, בהם סדרת "הארכאולוג העירום", "מערת הקבורה של ישו" ו"פענוח יציאת מצרים", כי במערת הקבורה של משפחת קיפא נמצאו מסמרים שייתכן ושימשו בצליבתו של ישו. לדברי יעקובוביץ', ייתכן שקיפא התחרט על חלקו בצליבה ואף הצטרף לנוצרים הראשונים, ויורשיו מצאו לנכון לצרף אליו לקבר את המסמרים בדומה לחפצים אחרים שאמורים לסייע למת בעולם הבא. לדברי יעקובוביץ' רמזים לשינוי נמצאים בסמלים מסתוריים שנחרטו על הגלוסקמה. חוקרי רשות העתיקות דוחים את הסברה ומסבירים שהמסמרים שימשו כנראה לחריטת השמות על גבי הגלוסקמה.
עיתון הארץ מצטט מתוך תגובת רשות העתיקות: "המסמרים שהפכו למוקד הדיון בסרט הם ממצא שכיח במערות קבורה בתקופה זו. לגרסה שעל פיה יש למסמרים כאלו משמעות אחרת אין כל תימוכין והיא פרי הדמיון. אין ספק שהבמאי המוכשר שמחה יעקובוביץ' יצר סרט מעניין שבמרכזו ממצא ארכאולוגי אמיתי, אך לפרשנות המוצגת בו אין כל אחיזה בממצא או במחקר הארכאולוגי."
- קברים בנחל אצל, ד"וח באתר רשות העתיקות
- גלוסקמת הכהן הגדול יהוסף בר קיפא באתר מוזיאון ישראל
- ניר חסון, מסמרים שנמצאו בחפירה מעוררים סערה: האם היו אלה שננעצו בישו?, באתר הארץ, 12 באפריל 2011
14
ממצאים רבים במתחם הקבורה של אמנחותפ השלישי
ארכאולוגים בראשות זאהי חוואס, ארכאולוג מצרי, אחד האגיפטולוגים המובילים בעולם. חשפו מחדש פסל ענק של אמנחותפ השלישי בקומפלקס הקבורה של המלך המצרי שהוא חלק ממקדש לוקסור. הפסל שבמקורו התנשא לגובה של 13 מטר נתגלה כשהוא שכוב ושבור ל 7 חלקים, ככל הנראה כתוצאה מרעידת אדמה שארעה בשנת 27. ראשו של הפסל טרם נמצא. החוקרים משערים כי פסל נוסף, שטרם נמצא, עמד בסמוך.
אמנחותפ השלישי פרעה מצרי מתקופת הממלכה החדשה המלך התשיעי של השושלת ה-18. היה בנו של תחותמס הרביעי. בתקופת מלכותו הגיעה האימפריה המצרית בתקופת הממלכה החדשה לשיא גדולתה ונחשבת לתקופת שגשוג. תקופת שלטונו מתוארכת לשנים 1417 – 1379 לפנה"ס (על פי הכרונולוגיה המצרית הגבוהה). בנו, אמנחותפ הרביעי שינה את שמו לאחנתון והוביל את מהפכת האתניזם, אמונה באל אחד האל אתון. אמנחותפ הרחיב מאד את הסחר הבינלאומי בתקופתו. בעקבות מלחמות הכיבוש והסחר, זרם שלל והון למצרים ובעיקר לבירתה תבאי. אמנחותפ בנה מבני פאר רבים, אסטלות, ארמונות ממערב לנילוס, מקדשים בכרנך ובלוקסור ממזרח לנהר. באזור הנקרופוליס של תבאי בנה שני פסלי ענק במצב ישיבה הקרויים "ענקי מֶמנוֹן".
הפסל המדובר נחשף במהלך חפירות בשנות ה-70 של המאה ה-20 אך לאחר סיום מלאכת התיעוד כיסו המדענים את הפסל מחדש בחול. החשיפה כיום היא חלק ממצאים רבים שנחשפו במהלך השנים האחרונות במקדש הקבורה של אמנחותפ השלישי, ובהם שני פסלים נוספים של האל תות, עם ראש בבון, והאלה סחמט, שלה ראש אריה. הפסל של סחמט עשוי מגרניט שחור, גובהו 185 סנטימטר ורחובו 74 סנטימטר.
- אסף שטול-טראורינג, פסל ענק של פרעה בן 3,400 שנה נחשף באתר עתיקות בדרום מצרים, באתר הארץ, 12 באפריל 2011
15
מחקר חדש על שואת יהודי רומניה
ספר חדש בשם "דראקולה לא ניצח אותו - תיק יאסי, שואת יהודי רומניה שהועלמה", מאת שלמה ולדמן (הוצאת מערכת, קיבוץ דליה) ממקד את תשומת הלב לשואת יהודי רומניה. הכותב -חוקר - אוטודידקט הוא דור שני לניצולי שואה, אינו היסטוריון ואינו סופר ואת המניע שלו אפשר לסווג כ"חקר שורשים". תוצאתו היא ולדמן מספר בו ו הדמות הראשית בספרו הוא אביו ששרד מרכבת המוות של העיר יאסי, אירוע שהתחולל ב-30 ביוני 1941. הסופר קורא, בהסתמך על ממצאי מחקריו, לשינוי התודעה הציבורית בקשר לשואה ברומניה בכלל. בלשונו: "כתב אישום, תזכורת שמנציחה את רוע לבם ואכזריותם של חלק מבני העם הרומני". הספר מסתמך על אירועי פרעות יאשי - אירועי דמים שהתרחשו בעיר יאשי שברומניה והיו מהפוגרומים האכזריים ביותר בהיסטוריה של יהודי מזרח אירופה. מבחינות רבות מהווה פוגרום זה את תחילתה של ההשמדה ההמונית של יהדות אירופה. במאמר המשווה את הספר עם ספרים נוספים שיצאו בעת האחרונה ועוסקים בשואת יהודי רומניה קובע חגי חיטרון כי לשאלה מי היו רוצחי היהודים האכזריים והנלהבים ביותר אין מקום מרכזי במחקר. גישה זו נתמכת בדברי חוקרת השואה דינה פורת לדבריה, הקריטריון היחיד שמאפשר מיון כזה מבוסס על ההבחנות הגרמנים בעצמם. בהקשר זה היא אמרה: "הגרמנים היו זקוקים לשומרים במחנות הריכוז, ולפי זה - האוקראינים עומדים במקום גבוה, וכך ליטאים, לטווים ואסטונים, ברצח המוני של נשים וילדים ניכר אצל הגרמנים היסוס בתחילה, הליטאים הראו להם שעושים את זה והשמים לא נופלים. הבלארוסים לא היו רצחנים, לכן הגרמנים הביאו לשם ליטאים, כדי שיעזרו לחסל את היהדות המקומית. רומנים והונגרים עומדים במקום נמוך מהאוקראינים והליטאים". בהתייחס למחקר של תקופת השואה ברומניה מצטט מדברי ההיסטוריון רפאל ואגו הטוען כי "יש תחושה שלפחות ביד ושם יש מה לתקן בתיאור שואת יהודי רומניה" ובהמשך מוסיף "רומניה לא מסרה את יהודיה לגרמניה הנאצית אלא ארגנה להם שואה אכזרית משלה".
- חגי חיטרון, ספר: מה היה חלקם של אזרחי רומניה בשואה על אדמתם?, באתר הארץ, 02 במאי 2011
16
נמצאה כתובת נוספת בשער הגיא מתקופת מלחמת השחרור
ברוך ג'מילי (1923 – 29 בדצמבר 2004) היה חייל בחטיבת גבעתי ולוחם בחטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, שנודע בזכות גרפיטי שכתב בזפת, "ברוך ג'מילי פ"ת פלמ"ח 1948", על קיר של מבנה שאיבת מים בשער הגיא, שעליו שמר. בשנת 1984, נמחקה הכתובת מתחנת השאיבה. ביום העצמאות ה-63 למדינת ישראל, 10 במאי 2011, שוחזרה ונכתבה מחדש הכתובת במיקומה המקורי, במסגרת תוכנית לחידוש, שיקום והעצמת אתרי מורשת לאומית, במשרד ראש הממשלה, ובסיוע חברת מקורות. הכתובת שוחזרה על ידי שי פרקש, משמר ציורי קיר ועיטורים היסטוריים, שחשף את שרידי הכתובת המקורית וחידש אותה באמצעות זפת, החומר שבאמצעותו נוצרה במקור. עתה, בסמוך ליום העצמאות 2011 פרסם עיתון הארץ כתבה על חשיפת כתובת נוספת במבנה, בראיון מספר המשמר: "הגעתי לשם לסיור ביחד עם צוות, במקום גילינו, בחדר בקומה השנייה, את סמל הפלמ"ח שצויר על הקיר באותה תקופה בצורה דומה. מישהו צבע מעל זה, אבל הצבע כבר התקלף וירד וראינו שזה גם חרוט וגם מצויר שם".
- אנשיל פפר, מזכרת מברוך ג'מילי, באתר הארץ, 21 במאי 2011
- אבי חיים, חודשה כתובת הזפת של ברוך ג'מילי בשער הגיא, באתר ערוץ 7, 10 במאי 2011
17
תביעה להשבת ארכיון יהודי אוסטריה לוינה
במחצית הראשונה של שנת 2011 הגישה הקהילה היהודית באוסטריה תביעה נגד ארכיון העם היהודי בירושלים, שיחזיר לה את אלפי המסמכים המתעדים את חיי הקהילה שנמחקה בשואה. הארכיון מתעד את חיי היהודים בתפוצות מימי הביניים ועד לעת החדשה והמאה ה-20 ובו נאספו מארכיוני קהילות, ארגונים יהודים ומשפחות ובסך הכל 60 מיליון מסמכים. הארכיון מנוהל על ידי ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית ושותפים בו גופי מחקר ואוניברסיטאות. הקהילה היהודית באוסטריה, באמצעות באי כוחה, הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בדרישה להשיב לה אלפי מסמכים, מהמאה ה-17 ועד 1945, המתעדים את חיי יהודי אוסטריה במשך 300 שנים, כולל בימי הכיבוש הנאצי.
מרכז היהדות הגדול ביותר באוסטריה הוא הבירה וינה, ופועלים בה בתי כנסת, בית אבות יהודי, מוזיאון יהודי (הוקם ב- 1993), ומוסדות קהילה שונים. בווינה ישנם זרמים יהודים רבים, מחרדים ועד רפורמים. בקהילה קיימת גם פעילות ענפה מטעם תנועת חב"ד המנהלת בעיר גנים, בתי ספר, מרכז קהילתי ואף אוניברסיטה. כמו כן פועלים במקום גם סניפים של בני עקיבא והשומר הצעיר. נשיא הקהילה הוא אריאל מוזיקנט, והרב הראשי הוא פאול אייזנברג. כיום, המיעוט הגדול ביותר בקהילה היהודית בווינה הוא מיוצאי גאורגיה, ומיעוט אחר הוא מיוצאי בוכרה, ולהם בתי כנסת נפרדים, וכמוכן מרכז קהילתי גדול, הנקרא "המרכז הספרדי". בכתבה שפורסמה בעיתון הארץ עולה כי בשנים האחרונות עוסקת הקהילה בתכנון פרויקט הנצחה, חינוך וזיכרון ייחודי, שבמרכזו מוזיאון ומרכז מחקר גדול שיוקם באתר ששכנה בו בתקופה הנאצית מפקדת הגסטפו. הפרויקט, שעלותו 50 מיליון יורו, ממומן בידי ממשלת אוסטריה ועיריית וינה, לפי חזון פרנסי הקהילה במוזיאון ישכון גם ארכיון הקהילה ובו המסמכים המקוריים מירושלים.
מנהלת הארכיון בירושלים מצוטטת כמי שאומרת : "יהודי וינה החליטו להפקיד את הארכיון בירושלים שלא על מנת לבקש אותו בחזרה. עשרות שנים הם המשיכו לשלוח לנו חומר", בהרבה מקרים, מתוך חומר של קהילות מסוימות לומדים על אחרות ומשחזרים את ההיסטוריה של קהילה אחרת. מכיוון שיהודים ברחו לכל העולם, החומר צריך להיות מרוכז במקום אחד"
- עופר אדרת, למי שייך הזיכרון של יהודי אוסטריה?, באתר הארץ, 06 במאי 2011
18
תערוכה חדשה במוזיאון ארץ ישראל
אָפּוֹלוֹנְיָה-אַרְסוּף היא עיר עתיקה ששרידיה נמצאים היום בשרון הדרומי, ממערב לשכונת נוף ים בהרצליה, בקרבת סידנא עלי של ימינו. בשנים האחרונות הוכשר המקום לביקורי מטיילים והוקם במקום גן לאומי. בשנת 1101 נכבשה ארסוף על ידי הצלבנים בראשות בלדווין הראשון. בשנת 1241 בוצרה ארסוף, נבנתה מצודתה הגדולה והוקם בה נמל חדש. ב-1261 עברה העיר ומבצרה לרשות מסדר ההוספיטלרים. במרץ 1265 עלה הסולטאן הממלוכי בייברס בראש צבאותיו על העיר, ולאחר 40 ימי מצור היא נפלה. בייברס הרס את חומותיה ואת מבצרה, והיא נשארה נטושה מאותו היום והלאה. בשנות השבעים והתשעים נערכו בתחומי האתר חפירות ארכאולוגיות ונחשפו בהן ממצאים רבים, במטבח המבצר התגלו חמישה תנורי בישול ואפייה, וכיורים לשטיפת הכלים. בריכות מים לשתייה ומתקנים לטחינת הדגן. עתה נפתחה במוזיאון ארץ ישראל תערוכה בשם סעודה אחרונה באפולוניה המשחזרת את ימיו האחרונים של המבצר הצלבני דרך כלי אוכל שנמצאו בחדר הנוחיות שהוסב בחלקו לחדר אשפה ובו התגלו כמה מאות כלי שולחן, כלי בישול, כלי אחסנה ומאור של האבירים והלוחמים. עם כלי המטבח נמנים סירי בישול ומחבתות בגדלים שונים מזוגגים כולם לבישול אפייה וטיגון של מאכלים שונים. המעצב של התערוכה והאוצרת השתמשו בממצאים על מנת לשחזר חדר אוכל ומטבח צלבני מסורתי.
- דף התערוכה באתר המוזיאון
19
טכנולוגיה חדשה מסייעת באיתור עתיקות
מדע האגיפטולוגיה, ענף של ההיסטוריה העוסק בחקר מצרים העתיקה ומדע הארכאולוגיה קיבלו כלי חדש יחסית לחשיפת אתרים הקבורים תחת חולות המדבר. לאחרונה נחשפו אלפי אתרים באמצעות תצלומי לוויין המתבססים על חשיפה לאינפרא אדום. את המחקר מובילה האגיפטולוגית האמריקאית, שרה פרקאק מאוניברסיטת אלבמה בברמינגהאם (אלבמה), יכולתה של הטכנולוגיה אושרה לאחר שנערכו בדיקות שהשוו בין התצלומים לחפירות בשטח. בראיון ל BBC סיפרה פרקאק על תהליך חשיפת אחד האתרים - בית עתיק באזור טאניס שבצפון-מזרח הדלתא: "תוואי המבנה תאם את תמונת הלוויין באופן כמעט מושלם. זה היה תיקוף אמיתי של הטכנולוגיה, כל ארכאולוג חולם לחשוף פירמידה". בסוף החודש צפוי הבי-בי-סי לשדר תוכנית על האתרים העתיקים שמצאו באמצעות הלוויין, ועל תהליך אימות התגליות בשטח.
בראיון לעיתון הארץ אמרה האגיפטולוגית ד"ר ארלט דוד מהאוניברסיטה העברית: "השימוש בלוויינים מעניין וחדיש יחסית באגיפטולוגיה, לאחרונה מקבל השימוש בלוויינים תאוצה בעקבות המחקר של פרקאק, ואנו מסתמכים יותר ויותר על שיטה זו".
- אסף שטול-טראורינג, הלוויין שגילה את הפירמידות האבודות, באתר הארץ, 26 במאי 2011
- פירמידה מצרית נתגלתה בעזרת תצלומי לווין כתבה באתר BBC ובה תצלומי לווין ותמונות מהחפירות.
20
חפירות בסוסיבור
סוֹבִּיבּוֹר (בגרמנית: Sobibor) היה מחנה ריכוז והשמדה בגליל לובלין בפולין, שפעל בשנים 1942-1943. המחנה שכן לצד מסילת הרכבת בקו חלם-ולודבה ונקרא על שם כפר סמוך. במחנה זה נרצחו לפחות 170,000 בני אדם, למעט כמה מאות צוענים, כולם היו יהודים. לאחר המלחמה הפכו שרידי המחנה לאתר הנצחה ובמקום הוקם מוזיאון. בסוף חודש מאי 2011 הודיע משרד התרבות הפולני כי האתר והמוזיאון הסמוך אליו נסגרו מאחר שלא נמצא גורם המוכן לממן את אחזקתם השוטפת המוערכת בסך של כמיליון דולר בשנה. סגירת האתר הביאה גם להפסקת חפירות שנערכו במקום על ידי מדענים מאוניברסיטת באר שבע. בחפירות אלו שכעת נכנסו לעונתן השלישית נחשפו חפצים רבים שהיו שייכים לקורבנות המחנה. בתגובה הודיע משרד התרבות הפולני כי החל משנת התקציב הבאה "ינסה" המשרד לממן את אחזקת האתר, אך כעת המקום סגור מבלי שידוע מתי יפתח שוב לקהל המבקרים ולחוקרים.
- רומן פריסטר, המוזיאון במחנה ההשמדה סוביבור נסגר בגלל היעדר תקציב, באתר הארץ, 5 ביוני 2011
- למושגים, אישים ומאמרים בנושא השואה, ראו פורטל השואה.
21
דרום ירושלים ורמת רחל בתקופת ממלכת יהודה
בגיליון האחרון של כתב העת בית המקרא פרסמו הפרופסורים עודד ליפשיץ ונדב נאמן מאוניברסיטת תל אביב מאמר המשרטט מפה חדשה של ירושלים המקראית בתקופת ממלכת יהודה בהתבסס על החפירות והממצאים ברמת רחל שהעידו שעל הגבעה בה נמצא כיום גן ארכאולוגי היה מרכז שלטוני חשוב בימי ממלכת יהודה העצמאית, במאה ה-8 לפני הספירה. ליפשיץ מסביר שמדובר כנראה במרכז שליטה ואיסוף תוצרת חקלאית.
ליפשיץ ונאמן נסמכים על חפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום על ידי הארכאולוג יוחנן אהרוני בשנים 1959 -1962 ובהם נחשף ארמון המיוחס לאחד ממלכי יהודה האחרונים ומתוארך על ידי החופר למאות השמינית-שביעית לפני הספירה. אהרוני זיהה את המקום כבית הכרם, אחד המקומות שבהם הדליקו משואות בסוף ימי בית ראשון. לפי דברי החוקרים בטרם יושבה הגבעה היא זוהתה בתנ"ך בשם בעל פרצים בו אירע קרב מכריע בין דוד המלך לצבא הפלישתי
אחד הטענות המועלות במאמר היא שהמקום הידוע בשמו גן המלך, ובו - לכאורה התהלך שלמה המלך וזוהה עד היום באזור כפר השילוח, במפגש בין הקדרון וגיא בן הינום, שכן למעשה באזור עמק רפאים.
ניר חסון, צמד ארכיאולוגים משרטט מחדש את ירושלים המקראית, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2011
22
נחשפה מיניאטורה נוצרית בחפירות בירושלים
קופסה מיניאטורית מעוטרת בצלב נחשפה בחפירות ארכאולוגיות של רשות העתיקות בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים. הקופסה, מהתקופה הביזנטית (מאות 6-7 לספירה), נשאה בתוכה ציורים של שתי דמויות (איקונות) שסביבן רקע מצופה עלי זהב, ונראה שהיא שמשה חפץ תפילה אישי. בהיעדר כל מנגנון לתליה, יש להניח שהחפץ הזעיר נשמר בתוך שקיק עשוי בד.
אורכה של הקופסה 2.2 ס"מ, רוחבה 1.6 ס"מ, והיא עשויה מעצמות בעל חיים. מכסה הקופסה נפתח בהחלקה, ובעת פתיחתה נחשפים 2 משטחים שעל כל אחד מהם ציור צבעוני. בהודעה לעיתונות של רשות העתיקות מצוטטת יאנה צ'חנוביץ, מנהלת החפירה
”השימוש באיקונות (חפצי פולחן המציגים את דמויות הקדושים) לתפילה מחוץ לכנסייה מוכר בעולם הנוצרי כבר מהמאה ה-5 לספירה. יחד עם זאת, חפצי הקודש המצוירים שמתוארכים לתקופה הביזנטית ונתגלו כאן, בארץ הקודש, הם נדירים ביותר, ולכן מדובר בממצא בהחלט חשוב. איקונות מתקפלות לשימוש פרטי מוכרות עד היום בעולם הנוצרי המודרני, במיוחד במזרח. הקופסה נתגלתה שלמה, פרט לסדק קטן, וסגירתה ההרמטית אפשרה את השתמרות הציורים על הפנלים הפנימיים של החפץ.”
ניר חסון, מי מסתתר בקופסה ירושלמית בת 1,500?, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2011
הודעות לעיתונות אתר רשות העתיקות
23
תמשך חקירת פשעים שבוצעו במחנה אושוויץ
חקירת הפשעים נגד האנושות שבוצעו על ידי גרמניה הנאצית במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ ייחקרו על ידי מכון מחקר לאומי פולני. החקירה הופסקה בשנת 1970 בעקבות הקושי הרב להשיג עדויות ממדינות מחוץ לגוש הקומוניסטי, בשלב הראשון של החקירה יגבו מדעני המכון עדויות מ-500 אסירים לשעבר ממחנה אושוויץ שנותרו עדיין בחיים. תשאול הניצולים ייערך בעיר קראקוב, הסמוכה לאתר, ויתבצע בשיתוף פעולה מלא עם הנהלת המוזיאון באושוויץ.
באושוויץ היו שלושה מחנות מרכזיים: אושוויץ I, שהיה מחנה הריכוז הראשוני ושימש מרכז מנהלי למערכת המחנות, ובו נרצחו כ-75,000 אינטלקטואלים פולנים וכ-15,000 שבויי מלחמה סובייטיים; מחנה אושוויץ II (בירקנאו), שבו התבצעה עיקר השמדת היהודים, ובו נרצחו כמיליון וחצי יהודים וכ-22,000 צוענים; ומחנה אושוויץ III (מונוביץ), שפעל כמחנה עבודה עבור חברת אי גה פארבן. מעבר לשלושת המחנות הללו פעלו סביב אושוויץ כארבעים מחנות משניים, בהם הועבדו יהודים בעבודות פרך.
רומן פריסטר, לאחר 40 שנה, פולין תחקור פשעי נאצים במחנה אושוויץ , באתר הארץ, 1 בנובמבר 2011
בחפירות תל שילה נתגלה פגז טורקי
שילה הייתה עיר בנחלת שבט אפרים בדרום השומרון בתקופה שבין התנחלות השבטים בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה זו שימשה כמרכז הדתי-פולחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כבירה בפועל. חפירות באתר מתנהלות לסירוגין והחל משנת 2010 החלו באתר "תל שילה" סדרת חפירות ארכאולוגיות שמטרתם לחשוף את שילה העתיקה על כל שלביה. בחפירות עוסקים מכינות קדם צבאיות ובני נוער רבים תחת ניהולם של אנשי צוות וארכאולוגים מומחים. במהלך החפירות לחשיפת ביצורי העיר נחשף פגז ארטילריה של הצבא הטורקי, שריד לקרבות העזים שהתחוללו באזור במסגרת קרב מגידו בין בין האימפריה הבריטית לאימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה, בין 19 עד 21 בספטמבר 1918. חבלנים שהוזעקו למקום פוצצו את הפגז.
חיים לוינסון, חפרו עתיקות בשילה ומצאו פגז עותמני, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2011
24
תיארוך חדש לבניין הכותל המערבי והר הבית
בנובמבר 2011 פרסמה מחלקת הדוברות של רשות העתיקות הודעה לעיתונות לפיה חפירות ארכאולוגיות מתמשכות בעיר דוד ובתעלת הניקוז בעיר דוד העלו ממצאים המאפשרים תיארוך מדויק של תהליך בניית הר הבית בכלל והכותל המערבי בפרט. למרות שמדובר בתאוריה חדשה, היא תומכת ונתמכת בתיאורו ההיסטורי של יוסף בן מתתיהו את ירושלים בתקופת בית שני. במהלך העבודות התברר כי בסלע הטבעי מצויים שרידים חצובים של מתקנים שונים, ובהם בורות מים, מקוואות טוהרה ומרתפים. אלה, השתייכו לשכונת בתי מגורים שהתקיימו במקום לפני שהמלך הורדוס החליט על הרחבת מתחם הר הבית. ניפוי של העפר מתוך המקווה החתום העלה בין היתר שבעה-עשר מטבעות ברונזה שהמאוחרים בהם נטבעו 20 שנה אחרי פטירתו של הורדוס. נתון ארכאולוגי זה ממחיש את העובדה שבניית כותלי הר הבית וקשת רובינסון הייתה מפעל אדיר שנמשך על-פני עשרות שנים והוא לא הושלם בימיו של הורדוס.
בניית הכותל המערבי: הורדוס התחיל, אבל לא סיים (23/11/2011) הודעה לעיתונות באתר רשות העתיקות.
בית החולים הנסן יהפוך למרכז תרבות
מינהל מקרקעי ישראל ועיריית ירושלים חתמו על הסכם להעברת בית החולים "הנסן" שבשכונת טלביה לידי העירייה. הבניין שימש במשך כ-100 שנים בית חולים למצורעים, וכעת הוא ישומר ויוסב למרכז תרבות ואמנות עירוני שישלב בין עשייה אמנותית לבין טכנולוגיה, ויכלול תערוכות קבועות ומתחלפות שיוצגו בתוך הבניין ובגינה המקיפה אותו.
בית המצורעים בירושלים יהפוך למרכז תרבות, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2011
25
מחקר חדש על המגילות הגנוזות
ד"ר אורית שמיר מרשות העתיקות, ונעמה סוקניק, חוקרת מאוניברסיטת בר-אילן, הקדישו בשנים האחרונות את מחקרן לאריגים שנמצאו עם מגילות מדבר יהודה, בחפירות באתרים מהתקופה הרומית בארץ ישראל נמצאו בעיקר סיבים ואריגים של צמר. פיסות האריגים בקומראן עשויים פשתן והם הולבנו באמצעים מלאכותיים. להערכת החוקרות, רוב האריגים שימשו לפני כן בגדים, שהתרפטו ונתפרו מחדש ככיסוי למגילות, ממצאים אלו עשויים להצביע על האיסיים ככת מתבדלת שכתבה את המגילות .
האריג ששופך אור על המגילות הגנוזות, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2011
2,000 שנה לאחר שנכתבו על עור עז, המגילות הגנוזות הועלו לאינטרנט, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2011
שומרות החותם של המגילות הגנוזות נחשפות, באתר הארץ, 22 בינואר 2010
טרם נסתיימו חקירות בגין פשעי מלחמה של הנאצים
חדשות ערוץ 2 פרסמו ידיעה לפיה חקירה בחשד להשתתפות בפשעי מלחמה מתנהלת בגרמניה כנגד אזרחים גרמנים, לשעבר חיליים ב אס אס. הם חשודים כי השתתפו בטבח באורדור-סור-גלאן. בתגובה לפעילות המחתרת הצרפתית באזור נכנסו בליל 10 ביוני 1944 כוחות הרגימנט הרביעי, שכינויו "דר פיהרר" (Der Führer), של דיוויזיית האס אס דאס רייך הגרמנים, בפיקודו ובראשם סרן אדולף דיקמן (Diekmann). לא פעלו בחמת זעם, אלא בצורה קרה ומחושבת ביותר. הם רצחו 642 גברים, נשים וטף, מהם 205 ילדים, למעשה כל אנשי הכפר, מלבד בודדים שחמקו. לאחר מכן הרסו באופן מתוכנן ושיטתי 328 בתים.
חיילי אס.אס. יועמדו לדין על טבח אכזרי מלפני 67 שנה ידיעה באתר חדשות 2
26
פריטים היסטוריים של ראשי המפלגה הנאצית מוצעים למכירה
בית מכירות פומביות אמריקאי מציע למכירה מאות פריטים ומסמכים מתקופת מלחמת העולם השנייה, חלקם בעלי אופי אישי המוסיפים לידע ההיסטורי על ידי חשיפה נוספת של הפן האישי של ראשי גרמניה הנאצית. פריט בעל עניין מיוחד הוא ספר החשבונות של היטלר - מסמך המכיל 175 עמודים ועטוף בכריכת עור. הספר שימש את היטלר בין אפריל 1944 לאפריל 1945, שבועיים לפני ששם קץ לחייו בבונקר בברלין. הוא מכיל פירוט על מאות רכישות שביצע הפיהרר בקטגוריות שונות, בהן "תיאטרון ומוזיקה", "חינוך", "בריאות", "ציורים ופיסול", "מבנים", "תרומות" ו"שונות". מסמכים נוספים כוללים את התכתבות בין יוזף גבלס עם אלזה ינקה, מורה יהודייה, שהכיר בעיר הולדתו. המכתבים מתעדים את הקשר שהיה בין השניים בין אוגוסט 1922 לאוגוסט 1924. לאחר שגילתה לגלבס את מוצאה, הוא כתב ביומנו: "היא סיפרה לי על שורשיה. מאז, הקסם שלה נהרס". פריט מעניין נוסף המוצע למכירה הם כלי הכתיבה ששימשו לחתימת הסכם מינכן ב-30 בספטמבר 1938. פריט זה נמצא על ידי חייל אמריקאי שנכנס למשרדיו של היטלר בברלין באפריל 1945.
למכירה: ספר החשבונות של היטלר ומכתבי אהבה של גבלס, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2011 כולל גלריית תמונות של הפריטים
חוקרים מחפשים הסבר לממצאים בעיר דוד
ארכאולוגים של רשות העתיקות החופרים בעיר דוד, פרופ' רוני רייך וד"ר אלי שוקרון, חפרו מספר חדרים חצובים באתר המתוארכים למאה השמינית לפני הספירה. בחדר אחר התגלתה מצבת אבן קטנה, ששימשה ככל הנראה לפולחן או כמצבת זיכרון פרטית. בחדרים אחרים התגלו בתי בד. אך התעלומה נותרה לגבי אחד החדרים שעל רצפתו התגלו שלושה סימנים מעניינים בצורת האות וי, בגודל של כ-40 סנטימטרים ובעומק של כשמונה ס"מ, חצובים ברצפת החדר. פרופסור רייך מצוטט "אני לא יודע מה זה החציבות האניגמאטיות האלו, אנחנו לא מכירים משהו דומה לזה אני מבקש מהקהל שקורא שיעלה השערות".
תעלומה בעיר דוד: חריטות מסתוריות במעבה האדמה, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2011
27
כנס קצרין לארכאולוגיה הציג מחקרים על כלכלת הגולן
בכנס קצרין השני שנערך בדצמבר 2011 הציגו ארכאולוגים והיסטוריונים ממצאים ומחקרים שעסקו בכלכלת הגולן בעת העתיקה מתוך הנחה שהכלכלה היא היסוד לשאר מסגרות החיים.
- ד"ר גונן שרון מהחוג ללימודים רב תחומיים מהמכללה האקדמית תל חי, הציג את הממצאים הארכאולוגיים שנחשפו לאחרונה באזור גשר בנות יעקב ולאורך חופי נהר הירדן, בין הממצאים המעניינים מתקופות קדומות ביותר: עצמות אריה, פרות ענק וגולגולת פיל, מהעדויות הקדומות בעולם לשליטה באש, אוסף ייחודי של כלי צור את הרצאתו סיכם ד"ר שרון : "אני תקווה, שהצגת הממצאים הללו וחשיבותם האוניברסלית תביא להכרה בירדן כאתר מורשת עולמי".
- ד"ר ענת פלד ממכון אבשלום הרצתה על תעשיית הסוכר הצלבנית באגן הירדן והכנרת שהתמקדה באזור טבריה. בסביבתה של טבריה פעלו ארבעה מפעלי סוכר, בבקעת גינוסר, באזור צנברה, במפגש הירמוך עם הירדן ובבקעת בית ציידא. המפעלים פעלו בטכנולוגיה צלבנית ונשענו על מקורות המים הזמינים באזור.
- יהושע דריי, מומחה לשחזור טכנולוגיות עתיקות הרצה על טכנולוגיית ייצור הפשתן והלבנתו וכיצד יושמה באום אל קנאטיר ובדיר עזיז הסמוך. לדבריו רכשו תושבי הגולן באותה התקופה את הפשתן הגולמי, הביאו אותו לכפר והעבירו אותו תהליך עיבוד וצביעה בבריכות סיד שהעניק לפשתן את צבעו הלבן. המוצר המוגמר היה פשתן רך, דק, לבן ויקר.
- ד"ר מיכאל אייזנברג מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה סקר את מערכת הגתות ובתי הבד בסוסיתא והטכנולוגיות בהן השתמשו לייצור השמן והיין. פרופ' חיים בן דוד מהמכללה האקדמית כנרת ניתח את פריסת 132 בתי הבד הפזורים בגולן והטכנולוגיה ששימשה לייצור תעשיית שמן זית בגולן ומשמעותה למרקם החיים באזור בתקופה הביזנטית.
כלכלת הגולן בעת העתיקה כתבה באתר הגולן
מפגש צאצאי מתיישבי תל חי לשימור מורשת היישוב
.jpg)
בחודש דצמבר 2011 נערך מפגש ראשון מסוגו במוזיאון חצר תל-חי, ובו נפגשו צאצאי המתיישבים במקום בתחילת המאה העשרים. טלי פיגלסון, מנהלת המוזיאון, סיפרה לעיתון הארץ כי "הרעיון בכינוס המשפחות נולד מתוך הרצון לתת מקום לאותם אנשים שחיו פה, להחזיר אותם הביתה, לשמוע על הסיפורים מפעם שעברו מדור לדור. אנחנו רוצים לקרב אותם למקום, לחצר, ולחשוף אותם למה שנעשה פה". משקל מיוחד ניתן על ידי חלק מהמשתתפים לאירוע בו עזבו רבים מהמתיישבים את היישוב לאחר שראשי גדוד העבודה קבעו כי אנשי קיבוץ תל-חי יצטרפו לקיבוץ כפר גלעדי. הכרעה שעמדה בניגוד לעמדתו הנחרצת של מנהיג ההסתדרות באותה תקופה, דוד בן-גוריון. אמנון לוין, בעבר מנהל המוזיאון בתל-חי סיפר לעיתון כי "מאז שרר מתח גדול בין כפר גלעדי לבין ותיקי תל-חי שנאלצו לעזוב, עבורם ההחלטה להתאחד עם כפר גלעדי הייתה גירוש". לדבריו, יום העזיבה היה כה קשה ל"מגורשים", עד כדי כך שזכור משפט שאמרה אחת הילדות, אורה כהן: "בואו תראו, אנשים גדולים בוכים". "פליטי" תל חי בנו מחדש את היישוב הנטוש באר טוביה שנחרב וננטש במאורעות תרפ"ט לאחר שהותקף בידי ערבים. הם בחרו בתאריך הסמלי הי"א באדר, תשע שנים לאחר מאורעות תל חי.
הקרב על המורשת שהותירו המתיישבים בתל-חי, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2011