מצוות מינוי מלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שום תשים עליך מלך)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שום תשים עליך מלך
(מקורות עיקריים)
מקרא דברים, י"ז, י"ד-כ'
משנה מסכת סנהדרין, פרק ב'
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף י"ח, עמוד א' - דף כ"ב, עמוד ב'
משנה תורה הלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק א' - פרק ד'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קע"ג, לאו שס"ב
ספר החינוך, מצווה תצ"ז, מצווה תצ"ח

מצוות מינוי מלך היא אחת מתרי"ג המצוות, והוא חיוב על ישראל למנות עליהם מלך ולכבדו.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות מצוות מינוי מלך נאמר בתורה:

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא

המצווה - חובה או היתר?[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל מושח את דוד למלוכה (ויקטור ביינורי, 1842)

הסגנון שבו מתארת התורה את מצוות מינוי המלך ("כי תבוא אל הארץ... ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי, שום תשים עליך מלך") הוא דו-משמעי, שכן ניתן להבין ממנו שהתורה מטילה חובה על העם להמליך עליו מלך, אך ניתן גם לראות את הפסוקים כמביעים הסתייגות. מהמילים "ואמרת אשימה עלי מלך" משתמע שהמינוי תלוי ברצון הציבור ואינו חובה, ובמילים "ככל הגויים אשר סביבותי" ישנה הסתייגות, כאילו הבקשה למנות מלך שהוא ככל הגויים היא היסחפות לא ראויה אחרי העמים האחרים.

כמו כן, תיאור בקשת עם ישראל למנות להם מלך בספר שמואל יוצרת רושם שהבקשה אינה רצויה:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ, עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ, וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.

מסיבות אלו ואחרות מצווה זו שנויה במחלוקת בין המפרשים. חלק מהפרשנים הקדומים, כמו רב סעדיה גאון ורבי אברהם אבן עזרא מפרשים שהפסוק "שום תשים עליך מלך" אינו בא להטיל חובה למנות מלך, אלא לומר שהדבר מותר; לעומתם, סוברים רוב הפוסקים[1] שמצווה מן התורה למנות מלך. תפיסה זו מבוססת על הברייתא המובאת בתוספתא של מסכת סנהדרין[2] ובתלמוד הבבלי[3] שלפיה:

היה רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה.

האברבנאל[4] נקט בעמדה ייחודית בשאלה זו. לדעתו מינוי מלך אינו רצוי כלל, שהרי היו ממלכי ישראל, כמו ירבעם בן נבט, שהחטיאו את העם, ולעומת זאת הניסיון של ערי המדינה באיטליה, כמו ונציה, מראה שמדינות יכולות להצליח ולשגשג ללא מלך. לדעתו, התורה אינה מצווה על העם למנות מלך, אלא היא חוזה שהם עתידים לבקש להם מלך לאחר כניסתם לארץ - בקשה שהתורה אינה רואה בעין יפה, ולכן היא אומרת שהבקשה תהיה לשים מלך "ככל הגויים אשר סביבותי"; אלא שהתורה מזהירה את העם שבשעה שיבואו למנות מלך הם יהיו חייבים למנות מלך "אשר יבחר ה' אלהיך בו" ולא מלך כרצונם. האברבנאל אף משווה את מצוות מינוי המלך למצוות אשת יפת תואר - מצווה שבבסיסה מצב בלתי רצוי הנובע מיצר הרע, אלא שהתורה מצווה כיצד לפעול לאחר שהאדם בחר ללכת בדרך בלתי רצויה[5]. האברבנאל מסתמך על דעת התנא רבי נהוראי, שסבר אף הוא שאין מצווה למנות מלך, וכל פרשת מינוי המלך לא נאמרה אלא "כנגד תרעומתן" של ישראל[6].

גם הנצי"ב מוולוז'ין[7] מביע עמדה מחודשת. לדעתו ישנה מצווה למנות מלך, כפי הדעה הרווחת בתלמוד ובפוסקים, אלא שמצווה זו מותנית ברצון העם, ואינה חלה אלא כאשר העם "בשל" למלך, שכן "יש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה", "ודבר זה אי אפשר לעשות על פי הכרח מצוות עשה, שהרי בעניין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצות עשה, משום הכי לא אפשר לצוות למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך".

מטרת המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת בעל ספר החינוך[8], מטרת מינוי המלך היא יצירת סדר חברתי, שאינו אפשרי ללא מנהיג:

לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים לעשות מצותו ולקיים גזרותיו, מפני שדעות בני אדם חלוקין זה מזה ולא יסכימו כולם לעולם לדעת אחת לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעולות, ועל כן צריכין לקבל דעת אחד מהם אם טוב ואם רע, למען יצלחו ויעסקו בעסקו של עולם, פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רב ופעם ההיפך, וכל זה טוב מן המחלוקת שגורם ביטול גמור.

אולם לדעת הרמב"ם[9], למלך יש גם תפקיד רוחני:

ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר: "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו".

רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר ה"צמח צדק" מחב"ד, פירש את תכלית מצווה זו על פי דרכה של חסידות חב"ד, כשהוא רואה במלך כעין "אדמו"ר". לפי דבריו, תפקיד המלך הוא לגרום לבני ישראל להיות בטלים לה': "ומאחר שהמלך הוא בטל למלכות שמים וישראל בטלים למלך – הרי נמצא בו ועל ידו הישראל בטלים לאלוקותו יתברך, וזאת היא עבודת המלך תמיד, להיות בו ועל ידו הנבראים בטלים לה'"[10].

אופן המינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למי הסמכות למנות מלך?[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, התורה מצווה[11]: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ". כמה ממפרשי התורה (שם) מסבירים שכוונת הביטוי "אשר יבחר ה' אלהיך בו" היא שיש למנות מלך על פי נביא או על פי אורים ותומים[12], ופירוש זה מופיע כבר במדרש ההלכה ספרי לספר דברים (שם): "אשר יבחר ה' אלהיך – על פי נביא". אך הרמב"ן (שם) תמה על הסבר זה: "אם כן, מה טעם להזהיר 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי'? וה' לא יבחר בנכרי!", לפיכך הוא מסביר שהדרישה למנות מלך על פי נביא היא רק כאשר הדבר אפשרי – כאשר "יענך ה' בנביאים", אך אם אין מענה אלוקי – ניתן למנות מלך גם שלא על פי נביא, אלא שאז יש להקפיד לכל הפחות על דרישת הסף שהמלך לא יהיה איש נכרי. הרמב"ן מציע פירושים נוספים על דרך הפשט: א. "מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו" הוא מלך מישראל, שהרי ה' בחר בעם ישראל – ולא מלך נכרי. ב. "אשר יבחר ה' אלהיך בו" אינו בא כדי להוסיף ציווי כלשהו, אלא משמעותו היא שאתה תמנה עליך מלך, וכל מלך שתבחר – יתברר, בדיעבד, שהוא המלך שה' בחר בו, שכן גם מי שנתמנה על ידי בני אדם – נבחר בעצם על ידי האל.

הרמב"ם[13] פוסק להלכה שאין למנות מלך תחילה[14] אלא על פי נביא, והוא מוסיף דרישה נוספת – שהמינוי ייעשה גם על פי הסנהדרין, דהיינו בהתייעצות עמם ובהסכמתם, והוא מסתמך על תקדימים: "כיהושע שמינהו משה רבנו ובית דינו[15], וכשאול ודוד שמינה אותם שמואל הרמתי ובית דינו".

ירושה במלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר המלך מת – בנו מולך תחתיו מדין ירושה[16], כפי שנאמר[17]: "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". אם למלך כמה בנים – בנו הגדול קודם לקטנים ממנו. אם לא נותר אלא בן קטן – שומרים לו את המלוכה עד שיגדל. אם אין למלך בנים – ממנים תחתיו קרובים אחרים, לפי סדר הירושה שבתורה (ספר במדבר, פרק כ"ז). מינוי הבן תחת אביו מותנה בכך שהוא ירא שמים[18].

משיחה בשמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מתוארים כמה מקרים שמלכים נמשחו למלוכה (המשיחה נעשית ביציקת שמן על ראש המלך המיועד): שאול[19], דוד[20], שלמה[21], יהוא[22], יואש[23], ויהואחז[24]. נמצא שלא כל מלך נמשח, והמשיחה אינה נעשית אלא בשני מקרים: א. מלך שאינו בן של מלך קודם. ב. מלך שמינויו היה כרוך במחלוקת, כמו שלמה שנמשח בגלל המחלוקת עם אדוניה שהתנשא למלוך[25]. על פי ההלכה, מלכים מבית דוד, נמשחים בשמן המשחה, ואילו מלכים שאינם מבית דוד, כמו יהוא, נמשחים בשמן אפרסמון.

שאול ויהוא נמשחו מפך שמן, בעוד דוד ושלמה נמשחו בקרן שמן. חז"ל עומדים על כך, ומסבירים שבשל כך נמשכה מלכות דוד ושלמה, ואלו מלכות שאול ויהוא נפסקה. על פי דבר זה אומרת הגמרא שיש למשוח את המלך דווקא בקרן, וכן דווקא במעיין (בדומה למשיחת שלמה, שנעשתה על הגיחון), כדי שמלכותו תימשך[26].

הפסולים למלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכרי - כאמור, נאמר בתורה[11]: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". האיסור למנות נכרי כמלך נמנה במניין תרי"ג המצוות כמצוות לא תעשה[27].

יש שכתבו שטעם המצווה הוא שנכרי עלול להסית את העם לעבוד עבודה זרה (רשב"ם דברים יז,טו), ויש שכתבו שהמלך צריך להיות רחמן ובעל מידות טובות, ולכן המלך צריך להיות מ"זרע ישראל, שהם רחמנים בני רחמנים"[28]. והרמב"ם[29] כתב שכל אומה זקוקה למלך שהוא מבני אותה אומה, "לפי שכל ששלט באומה אדם שאינו מייחוסה – הרי הוא פוגע בה איזו פגיעה, אם גדולה אם קטנה".

גר - לפי חז"ל, הציווי "מקרב אחיך תשים עליך מלך" כולל גם איסור למנות גר לתפקיד מלך, ואפילו צאצא של גרים; אולם אם אמו היא מישראל, אף שאביו גר – הוא ראוי להיות מלך[30]. בתוספתא[31] נאמר שאין ממנים מלך אלא אדם מיוחס שראוי להשיא את בתו לכהן, אך הרמב"ם לא פסק הלכה זו, ואילו תוספות[32] כתבו שהלכה זו היא מדרבנן.

בתלמוד מסופר על הורדוס, שהרג את כל החכמים, כדי להשתיק את הטענות שאינו ראוי למלכות בשל מוצאו הזר[33]. על אגריפס המלך[34] מסופר שפעם קרא בתורה בספר דברים במעמד הקהל, וכשהגיע לפסוק "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" – זלגו עיניו דמעות, והעם אמרו לו: "אל תתיירא אגריפס! אחינו אתה, אחינו אתה, אחינו אתה"[35].

התלמוד[36] מרחיב את האיסור למנות גר למלוכה גם לתפקידים אחרים שיש בהם שררה, כמו שר צבא או דיין.

מלכה – במדרש ההלכה ספרי[37] דרשו: "מלך ולא מלכה", והרמב"ם פסק דברים אלו להלכה[38]: "אין מעמידין אשה במלכות, שנאמר 'מלך' ולא מלכה", והרחיב גם הלכה זו לתפקידי שררה אחרים (שם). בתולדות ישראל ידועות שתי מלכות – עתליה שהייתה מלכת יהודה בימי בית ראשון, ושלומציון המלכה בימי בית שני. עתליה הגיעה למלוכה בעקבות טבח שערכה בכל בני משפחת המלוכה, ולאחר כמה שנים נערך נגדה מרד והיא הומתה, ולפיכך ספק אם מלכותה נחשבה לגיטימית; לעומתה שלומציון זכתה לזיכרון חיובי בהיסטוריוגרפיה היהודית ובספרות חז"ל, כמלכה שפעלה בשיתוף פעולה עם החכמים (הפרושים), והובילה את מדינת יהודה לשגשוג כלכלי ומדיני[39], ואין בספרות חז"ל הסתייגות ממלכותה וטענה שלא הייתה ראויה למלכות.

הבזויים – ברייתא המובאת בתלמוד[40] קובעת לגבי כמה בעלי אומנויות שנחשבות בזויות, כמו סַפָּרים ובַלָּנים, ש"אין מעמידים מהם מלך". הרמב"ם[41] מסביר שאין זה משום שהם פסולים, אלא "הואיל ואומנותן נקלה – העם מזלזלין בהן לעולם".

מלכות בית דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה לא קבעה מאיזו משפחה יש למנות את המלך, אולם לאחר שנמשח דוד למלך, נקבעה מלכותו כמלכות נצחית שלא תפסוק, כדברי נתן הנביא לדוד: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם"[42]. גם אם יחטאו בניו – הם יענשו, וייתכן שהמלכות אף תפסוק מהם באופן זמני, אך זכות המלכות תישאר לבניו של דוד, כדברי איתן האזרחי:[43]

אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן. אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ. וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם. וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי.

לפיכך, אין למנות מלך שלא מבית דוד. גם המשיח המיועד עתיד להיות צאצא של דוד המלך, כפי שנאמר רבות בדברי הנביאים. עם זאת, ייתכן מינוי של מלך שלא מבית דוד על פי נביא, כפי שירבעם בן נבט נתמנה למלך על פי אחיה השילוני, אלא שמלכותו בהכרח תהיה זמנית, ובסופו של דבר תחזור המלוכה לבית דוד[44], ויש אומרים שאם נביא ממנה מלך שלא מבית דוד – מלכותו יכולה להיות נצחית, אם בניו ילכו בדרך התורה, אלא שהם יהיו מלכים בדרגה משנית ביחס למלכי בית דוד, כעין משנים למלך[45].

הרמב"ן בפירושו לתורה[46] כתב שמהפסוק "לא יסור שבט מיהודה" שבצוואת יעקב אבינו עולה איסור למנות מלך שלא משבט יהודה, ולפי דבריו מלכי ישראל בימי בית ראשון עברו על איסור זה, ואף בני בית חשמונאי בימי בית שני נכחדו כולם, למרות צדקותם והישועה שהביאו לעם ישראל בימי היוונים, כעונש על שעברו על איסור זה, שלקחו המלוכה לעצמם. עוד הוא כותב שיש איסור מיוחד להעמיד מלכים כהנים, משום שלכהנים תפקיד אחר בעם ישראל - עבודת המקדש[47].

מצוות המוטלות על המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות המלך

על המלך מוטלים שלושה איסורים ומצווה אחת שאינם מוטלים על אדם אחר:

  • אסור לו לשאת נשים רבות
  • אסור לו להרבות לו סוסים
  • אסור לו להרבות לו ממון
  • בנוסף מצווה על המלך לכתוב ולשאת לכל מקום ספר תורה, נוסף על מצוות כתיבת ספר תורה שמוטלת על כל אדם.

היחס למלך – כבודו ומוראו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסוק "שום תשים עליך מלך" נתפרש בידי חז"ל כמכוון לא רק למינויו של המלך, אלא גם כחובה לנהוג במלך בכבוד וביראה, כדי שבכך תתקיים מלכותו, כפי שנאמר במשנה:[48]

שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך.

היישום המעשי של הלכה זו מורכב מפרטים רבים: אסור להשתמש בכלים המיוחדים למלך, כגון לשבת על כסאו או לרכוב על סוסו; אסור לראות את המלך בשעה שמראהו אינו מעורר כבוד, כגון כשהוא מסתפר או מתרחץ. הוא גם לא חולץ לאשת אחיו, אם זה מת בלא בנים, כיון שמצוות החליצה כוללת יריקה של החולצת בפני החולץ. גם בשעה שהמלך אבל אין הוא יוצא ללוות את המיטה והוא אף אינו יושב על הרצפה, כאבלים אחרים. גם המלך עצמו חייב לשמור על כבודו – הוא מצווה להקפיד על הופעה מכובדת במיוחד, להסתפר בכל יום וללבוש בגדים מפוארים, ככתוב (ישעיהו לג,יז): "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ"[49]. בניגוד להורים, או לרב, שיכולים לבחור למחול על החובה לכבדם, "מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול" (מסכת קידושין, דף ל"ב, עמוד ב').

אל מול חובת הציבור לכבד את המלך, מדגיש הרמב"ם את חובתו המוסרית של המלך להימנע מגאווה ולנהוג בכבוד בבני עמו, ולא "להסתנוור" מהכבוד הרב שהוא זוכה לו:[50]

כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכל בכבודו, כך ציווהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל, שנאמר: "ולבי חלל בקרבי", ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי, שנאמר: "לבלתי רום לבבו מאחיו", ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, שנאמר: "שמעוני אחי ועמי"... לעולם יתנהג בענווה יתירה... ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק. רועה קראו הכתוב: "לרעות ביעקב עמו", ודרכו של רועה מפורש בקבלה: "כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא".

במשנה נאמר:

המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, לא חולץ ולא חולצין לאשתו.
לא מיבם ולא מיבמין לאשתו.
רבי יהודה אומר, אם רצה לחלוץ או לבם, זכור לטוב.
אמרו לו, אין שומעין לו.
ואין נושאין אלמנתו.
רבי יהודה אומר, נושא המלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר "ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יהודה גרשוני, משפט המלוכה (בירורים הלכתיים בהלכות המלך והמלוכה).
  • נחמה ליבוביץ, עיונים חדשים בספר דברים, עמודים 170–173 (עיון פרשני בשאלת היחס בין מצוות מינוי המלך שבספר דברים להתנגדות למינוי המלך בימי שמואל).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כגון הרמב"ם הלכות מלכים א,א; הרמב"ן בפירושו לתורה ספר דברים יז,יד; ספר החינוך מצווה תצ"ז.
  2. ^ תוספתא, סנהדרין, ד,ג.
  3. ^ תלמוד בבלי, סנהדרין, כ:.
  4. ^ בפירושו לתורה, דברים פרק יז
  5. ^ השוואה זו, לאשת יפת תואר, מופיעה כבר בפירוש הספורנו לתורה (שם).
  6. ^ תוספתא סנהדרין ד, ג; בבלי סנהדרין כ, ב, ורש"י שם.
  7. ^ בפירושו לתורה "העמק דבר" שם
  8. ^ מצווה ע"א.
  9. ^ הלכות מלכים ד,י.
  10. ^ ספר "דרך מצותיך", מצוות מינוי מלך, דף קח,א.
  11. ^ 11.0 11.1 ספר דברים, פרק י"ז, פסוק ט"ו
  12. ^ אבן עזרא וחזקוני שם.
  13. ^ הלכות מלכים א,ג.
  14. ^ כלומר: בניגוד למלך בן מלך, שמינויו הוא בירושה, ואינו מצריך אישור נבואי; וראו על כך להלן.
  15. ^ הרמב"ם מתייחס ליהושע כמלך, אף שהמקרא אינו מגדיר אותו כך; אולם כמה מקורות בספרות חז"ל תומכים בהתייחסות זו ליהושע.
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ה', עמוד ב', ורש"י בראש השנה ב' ב ד"ה ומלך בן מלך הוא
  17. ^ ספר דברים, פרק י"ז, פסוק כ'
  18. ^ רמב"ם הלכות מלכים א,ז.
  19. ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק א'
  20. ^ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק י"ג
  21. ^ ספר מלכים א', פרק א', פסוק ל"ט
  22. ^ ספר מלכים ב', פרק ט', פסוק ו'
  23. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ב
  24. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל'
  25. ^ תלמוד בבלי מסכת הוריות יא,ב; רמב"ם הלכות מלכים א,יב.
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ב, עמוד א'
  27. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה שסב. ספר החינוך מצווה תצח.
  28. ^ ספר החינוך מצווה תצ"ח
  29. ^ מורה נבוכים חלק ג' פרק נ
  30. ^ תלמוד בבלי מסכת קידושין עו,ב. רמב"ם הלכות מלכים א,ד
  31. ^ מסכת סנהדרין פרק ד הלכה ו
  32. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ה, עמוד ב' בפסקה "כיון".
  33. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא ג,ב.
  34. ^ לא ברור האם הכוונה היא לאגריפס הראשון, נכדו של הורדוס, או לאגריפס השני, בנו של הראשון.
  35. ^ משנה מסכת סוטה פרק ז משנה ח.
  36. ^ מסכת קידושין עו,ב; רמב"ם הלכות מלכים א,ד
  37. ^ דברים שם, על הפסוק "שום תשים עליך מלך"
  38. ^ הלכות מלכים א,ה
  39. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים יג,טז,ב; הנ"ל, מלחמות היהודים א,ה,ב; ספרא פרשת בחוקותי פרק א,א.
  40. ^ מסכת קידושין פב,א.
  41. ^ הלכות מלכים א,ו
  42. ^ ספר שמואל ב', פרק ז', פסוק ט"ז.
  43. ^ ספר תהלים, פרק פ"ט, פסוקים ל"א-ל"ד. וראו גם ספר תהלים, פרק קל"ב, פסוקים י"א-י"ב.
  44. ^ רמב"ם הלכות מלכים א,ט.
  45. ^ ראב"ד שם.
  46. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י'.
  47. ^ הרמב"ן בדבריו אלה מסתמך על הירושלמי (מסכת הוריות פ"ג ה"ב), האומר ש"אין מושחין מלכים כהנים".
  48. ^ מסכת סנהדרין פרק ב משנה ו.
  49. ^ רמב"ם הלכות מלכים פרק ב' הלכות א-ה.
  50. ^ הלכות מלכים ב,ו.