מוניות שירות בישראל

רציף מוניות השירות בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב

מוניות שירות של קו 5 בשיכון בבלי

מונית שירות ברחוב הרצל שבחיפה

מונית שירות (באנגלית: Share Taxi) היא מונית הנוסעת במסלול קבוע מראש בדרך כלל ולאורכו היא אוספת ומורידה נוסעים. בדרך כלל חופפים קווי השירות את מסלולי נסיעתם של קווי אוטובוסים, אך בניגוד לאלה פועלות מוניות שירות פעמים רבות גם בשעות הלילה, בסופי שבוע ובמועדי ישראל. למוניות שירות אין בדרך כלל לוח זמנים קבוע אלא הן מתבססות על שיטת "מלא וסע". מוניות שירות רשאיות לעצור לשם איסוף והורדת נוסעים גם במקומות שאינם מיועדים לכך במפורש.

היסטוריה

ב-1948, בתקופת מלחמת העצמאות, שרר מחסור בכלי תחבורה ציבוריים, עקב העמדת מספר גדול של אוטובוסים לרשות הצבא. הביקוש הגובר עורר נהגי מוניות בתל אביב להציע שירותי הסעות בשעות העומס תמורת תשלום של 40 עד 50 מיל לנסיעה. המתחרים החדשים גרמו לעימותים רבים עם חברת האוטובוסים "דן".

במהלך שנות ה-50 גדל מספר מוניות השירות בתל אביב, והוסדרה פעילותן באופן חלקי. במרץ 1954 הופעלו לראשונה בתל אביב קווי שירות סדירים במסלולם של 5 קווי אוטובוס. באותו החודש אושר חוק חניית כלי רכב בתל אביב, המסדיר ומגביל את מקומות החנייה בעיר. החוק לא נתן מענה לתביעתם של בעלי מוניות השירות להכיר בהם רשמית, ולהסדיר מקומות חנייתם במרחק מה מתחנות האוטובוס. אי הסדרת תנאי הגישה גררה הפגנות רבות של בעלי מוניות לאורך שנות ה-50‏.

גם בחיפה התעוררו קונפליקטים סביב מוניות השירות. בפברואר 1955 הופעל שם לראשונה שירות מוניות מאורגן ומסודר לפי קווים. בתגובה הגיעה 'מתקפת אוטובוסים': מניעת דרכי גישה למוניות באמצעות הצבת אוטובוסים של חברת אגד ריקים, וכן ניסיון פירוק חלקים מכלי הרכב.

עד סוף שנות ה-50 לא הושג פתרון קבע לסוגיית מוניות השירות. בפברואר 1959 קבעו שר התחבורה ושר הפנים כי המוניות אינן שירות ציבורי, וכי "יש לקבוע למוניות השירות מקומות חנייה לאורך המדרכות, אך עם זאת יש לראות במוניות אלה שירות ארעי שייפסק עם שיפור תנועת האוטובוסים". הבעיה התחדדה עקב מספרם הגבוה של כלי הרכב, שנבעה מניפוק רישיונות באופן חסר בקרה. דו"ח של משטרת ישראל מיולי 1959 הראה שבמרחב תל אביב פעלו כ-2,000 מוניות, מרביתן מוניות "שירות" וכי רוב המוניות פעלו מחוץ לחוק.

בשנות ה-60 השתנתה הגישה למוניות השירות. במרץ 1964 הודיע שר התחבורה על הצבת תחנות קבועות למוניות שירות בערים, שיהיו מבוססות "על הקפאת המצב הקיים בקשר למספר מוניות השירות, והקווים בהם הן פועלות כיום".

בדצמבר 1994 פרסם המפקח על התעבורה במשרד התחבורה כללים להסדרת פעילות מוניות שירות, על פיהם יינתנו רישיונות הפעלה לקווי מוניות שירות שפעלו באופן רציף בין השנים 1987–1994. כמו כן, לא יינתנו רישיונות בקווים בהם יש אוטובוסים בתדירות בינונית או גבוהה ובאזורים עירוניים צפופי תנועה.

באפריל 1999 הוחלט שלא להענות יותר לבקשות להכשיר קווים שהתקיימו בעבר ונקבע שרישיונות לקווי שירות למוניות יוענקו במכרז בלבד. לגבי אזורים בהם פועלים קווי אוטובוסים בתדירות גבוהה או בינונית ואזורים צפופי תנועה נקבע שיינתנו רישיונות למוניות שירות רק אם לא יפגעו ברווחי חברת האוטובוסים, לא יוסיפו לצפיפות התנועה ויתנו שירות ברמה העולה על זאת הניתנת על ידי האוטובוסים. במרץ 2005 חוקק תיקון 64 לפקודת התעבורה המסדיר את פעילות מוניות השירות בישראל. עתירות לבג"ץ כנגד החוק נדחו על ידי בית המשפט.

קווי מוניות השירות בישראל מקבלים אישור של משרד התחבורה ואינם ניתנים לשינוי ללא אישור מתאים. כדי להילחם בתופעת נהגי מוניות שירות בלתי מורשים, המכונים לעיתים בלשון גנאי בכינוי "חאפרים", הקצה משרד התחבורה בשנת 2005 דוגמאות וצבעים ייעודיים לכל חברת מוניות שירות הפועלת ברישיון. בשנת 2010, פעלו בישראל כ-2,290 מוניות שירות, המהוות כ-11.5% מכלל המוניות הפועלות בישראל. רפורמת הרב קו שהחלה בשנת 2018, ומגפת הקורונה שהביאה לאבדן הכנסות, הביאה לצניחה בפעילות מוניות השירות ביותר מ-80%. ב-2021 מספרן ירד לכ-300 בלבד.

ראו גם

• מונית שירות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוניות שירות בישראל בוויקישיתוף

• רשימת קווי מוניות שירות בישראל, מסלולים, שעות וכמויות, באתר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
• אתר ארגון מוניות ישראל - מידע על קווים, מסלולים וטלפונים של מוניות השירות בישראל
• הסבר על הרפורמה בהפעלת מוניות שירות מתוך אתר משרד התחבורה
• אמיר לופוביץ, ‏מוניות שירות, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 3 בדצמבר 2001
• רינת בניטה, ‏מוניות השירות בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 באוקטובר 2015
• שחר הזלקורן‏, מוניות השירות מאבדות את הנוסעים, באתר וואלה, 5 בינואר 2016