נמל הדרום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נמל הדרום
WikiAir IL-13-06 010.JPG
נמל הדרום מוקם בשטח שיובש בים ליד תחנת הכוח אשכול
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
גוף מים הים התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°50′51″N 34°39′03″E / 31.847366°N 34.650894°E / 31.847366; 34.650894
פרטים
תאריך פתיחה 2021
בעלים תעבורה ימית אשדוד
שטח 1300 דונם
שטח המחסנים 640 דונם
עומק הערוץ 17 מטר
סטטיסטיקות
נפח מכולות שנתי 1.1 מיליון TEU מתוכנן
(למפת אשדוד רגילה)
Israel ashdod location map.svg
 
נמל הדרום
נמל הדרום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נמל הדרום הוא נמל ים מסחרי המוקם בימים אלה מצפון לנמל אשדוד ובסמוך לתחנת הכוח אשכול, כחלק מתוכנית כוללת של משרד התחבורה, משרד האוצר, וחברת נמלי ישראל לתת מענה לצורכי המשק בתחום הסחר הימי, לגידול בממדי האניות ולחיזוק כלכלת ישראל התלויה בשעריה הימיים. הקמת הנמל החדש נעשית על ידי חברת נמלי ישראל המופקדת על פיתוח הנמלים. נמל הדרום צפוי להיות מופעל על ידי חברת הפעלה בינלאומית TIL מהולנד, ולהוות נמל ימי נוסף לצד נמל אשדוד, הפועל בבעלות פרטית, לייבוא וייצוא של סחורות מדרום הארץ, ובכך לסייע לפתיחת ענף הנמלים לתחרות ולהתייעלות לרווחת הציבור, היצואנים והיבואנים, במסגרת הרפורמה בנמלים שהחלה בשנת 2005.[1] כמו כן נמל הדרום יהיה הנמל הראשון בישראל שמוגדר חצי-אוטומטי.

בניית הנמל צפויה להסתיים במהלך שנת 2021.

ב-16 בפברואר 2020 אישרה הממשלה הקמת שתי חברות ממשלתיות לשירותי ים ובניהן חברת "תעבורה ימית אשדוד" שתהיה בעליו של הנמל[2]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרפורמה בנמלי הים בישראל

שלושת נמלי הים המסחריים של ישראל הופעלו במאוחד עד לשנת 2005 תחת גוף אחד - רשות הנמלים. מצב זה גרם לחוסר תחרות מוחלט בין הנמלים, בעטיו זכו לקוחות הנמלים לשירות ברמה נמוכה. המצב אפשר ריכוז של כוח רב בידי ועדי העובדים של הנמלים במקרה של רצון לשבות, ובכך לגרום להשבתת כלל הסחר הימי של ישראל בקלות. על מנת להגביר את התחרות וההתייעלות בענף, החליטה ממשלת ישראל, בשנת 2004, על שינוי מבני בענף הנמלים. עיקרו של השינוי היה הפרדת הנמלים חיפה, אשדוד ואילת, שנוהלו עד אז במסגרת רשות הנמלים, והקמת שלוש חברות נמל ממשלתיות עצמאיות נפרדות, אשר יופרטו בעתיד. בנוסף, הוקמה חברת נמלי ישראל, חברה ממשלתית חדשה שתפקידה לנהל את נכסי המדינה במרחב הנמלים, לדאוג לפיתוחם ולהקצאת שטחים במרחב הנמלים לפעילות לוגיסטית ונמלית. בד בבד עם הקמת החברות החדשות הוחלט על הקמת רשות רגולטורית במשרד התחבורה שתהיה אחראית על תכנון ארוך טווח של ענף הנמלים ועל הסדרת הפעילות בו - רשות הספנות והנמלים. בשנת 2004 הושלם תהליך החקיקה, ובשנת2005 יצא לדרך שלב א' של הרפורמה: חברת הפיתוח וניהול הנכסים, חברות הנמל והרשות הרגולטורית החלו לפעול.

כעשור לאחר סיום הרפורמה, לא הושגו מטרותיה במלואן: הכנסת תחרות והתייעלות בענף הנמלים. הקמת הנמלים החדשים הנדרשים בהתאמה לצורכי המשק, היוותה בנוסף פלטפורמה ליצירת תחרות אמיתית בענף.

נמלי הים הם השער המסחרי העיקרי של מדינת ישראל והם משנעים כ-98 אחוזים ממטעני סחר החוץ של ישראל. תנועת המכולות בסחר העולמי והישראלי צמחה בעשורים האחרונים בשיעור ניכר, ואוניות ענק חדישות נכנסו לשירות בקווי הסחר העולמיים. מערכת נמלים מודרנית חיונית למשק הישראלי ופיתוחה הוא יעד אסטרטגי[3].

הנמלים החדשים יהיו בבעלות ממשלת ישראל דרך חברת נמלי ישראל, ויופעלו על ידי חברות הפעלה בינלאומיות, אשר יתחרו בנמלים הקיימים. לחברות הספנות, ליצואנים וליבואנים תהיה האפשרות לבחור באיזה נמל לקבל את השירות.

תכולות הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית להקמת נמל הדרום (שלב א') באשדוד כוללת הקמת מסוף מכולות על פני שטח של 640 דונם, שיוכל לטפל בעד -1.1 מיליון TEU בשנה. עוד כוללת התוכנית הארכה של שובר הגלים הראשי ב-600 מטר והקמה של שובר גלים משני באורך 1,500 מטר. אורך הרציף הראשי יהיה 800 מטר ועומק המים סביבו - 17.3 מטר. כמו כן, יוקמו שלוש מסילות ברזל למסוף באורך כולל של 2,100 מטר[4] בתוך המסוף, לקידום שינוע יעיל של מטענים והפחתת עומסי התנועה בצירי התחבורה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת נמלי ישראל פרסמה את המכרזים לשלב המיון המוקדם להקמת נמל הדרום ונמל המפרץ בסוף שנת 2012[5] וביולי 2013 הודיעו רוה"מ, שר התחבורה ושר האוצר על היציאה למכרזי ההפעלה וקידום מכרזי ההקמה לשלב ההצעה הטכנית והכספית[6].

במכרזים לנמל הדרום התמודדו חברות בינלאומיות וחברות ישראלות בשיתוף פעולה.

ביוני 2014 הוכרזה הזוכה במכרז להקמת נמל הדרום - חברת Pan Mediterranean Engineering) PMEC) של חברת צ'יינה הרבור הסינית. הסכום שהציעה החברה עומד על 3.3 מיליארד שקל[7]. ההשקעה הסינית בנמלים בים התיכון מהווה חלק מתוכנית חגורה אחת, דרך אחת. סין העדיפה להשקיע בנמל על פני הנמלים בלבנון, בסוריה או בטורקיה כיוון שישראל נחשבת שותפה יציבה יותר[8].

ב-28 באוקטובר 2014 הונחה אבן פינה לנמל הדרום במעמד שר התחבורה ישראל כץ וראש הממשלה בנימין נתניהו.

במאי 2015 נחתם החוזה להפעלת הנמל החדש על ידי חברת TIL ההולנדית ובמהלך שנת 2015 החלו העבודות להקמת הנמל החדש.

באוקטובר 2018 החברות שפיר הנדסה ואפקון זכו בחוזים בהיקף של 730 מיליון שקל לעבודות תשתית וסלילה, הקמת מבנים ועבודות חשמל בנמל[9].

במהלך העבודות להקמת הנמל נהרגו שני עובדים סינים, במרץ 2016 ובאוגוסט 2019[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב קליין, הרפורמה בנמלים עולה שלב: יופרדו חברות נמל חיפה ואשדוד, ‏16 בפברואר 2020
  2. ^ הממשלה אישרה היום הקמת שתי חברות ממשלתיות לשירותי ים, פורט2פורט, ‏16 בפברואר 2020
  3. ^ פיתוח נמלי הים בישראל, חברת נמלי ישראל Archived 2015-01-10 at the Wayback Machine
  4. ^ אמנון פורטוגלי, על הרפורמה בנמלים - תמונת מצב והמלצות
  5. ^ דניאל שמיל, אבי בר-אלי, בדרך לנמל פרטי? 8 קבוצות מתמודדות על הקמת 2 נמלים, באתר TheMarker‏, 20 בספטמבר 2013
  6. ^ עמירם ברקת, ‏מכרז הנמלים הפרטיים באשדוד ובחיפה נדחה שוב, באתר גלובס, 2 בינואר 2014
  7. ^ אבי בר-אלי, הסינים שבונים את הנמל הפרטי באשדוד מעסיקים את דובר משפחת נתניהו, באתר TheMarker‏, 5 בינואר 2016
  8. ^ רועי ילינק, ‏ענק וננס: חלומות וחששות ביחסי ישראל-סין, השילוח 13, פברואר 2019
  9. ^ אביב לוי , ‏הקמת נמל הדרום: שפיר ואפקון זכו בחוזים בהיקף מצטבר של 730 מיליון שקל, באתר גלובס, 21 באוקטובר 2018
  10. ^ ניצן צבי כהן, ‏במהלך בניית הנמל החדש באשדוד: עובד טבע למוות לאחר שנפל מסירה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 24 באוגוסט 2019