מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - קווי מטרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - קווי מטרו
לוגו חברת נ.ת.ע
מדינה ישראל
עיר גוש דן עריכת הנתון בוויקינתונים
שם המערכת מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב
מפעיל נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
חברה בונה נת"ע
מידע על הקו
צבע על המפה תכלת
www.nta.co.il/line/185
תרשים הקו
METRO C3.jpg
קווים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קווי המטרו הם שלושה קווי רכבת תחתית כחלק מהמערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב. הם נועדו להרחיב את רשת הקווים לפרברים המרוחקים יותר - כפר סבא ורעננה בצפון, ראש העין במזרח ורחובות בדרום, ולקצר משמעותית את זמני הנסיעה למרכזי התעסוקה בתל אביב. הקווים נועדו בין היתר כתחליף לקווים שהוקפאו: הקו הצהוב, הקו הכחול והקו הוורוד.

עלות המערכת כולה היא כ-150 מיליארד שקל

תוואי הקווים הוגדרו לפי שלושה "מסדרונות ביקוש":

  • קו המטרו M1 - קו מצפון (כפר סבא ורעננה) לדרום (ראשון לציון, לוד ורחובות) דרך תל אביב. זהו הקו שאמור להסיע הכי הרבה נוסעים והוא הארוך והיקר במערכת. עלותו היא 82 מיליארד שקל כאשר התחנות אמורות לעלות 20 מיליארד והמנהרות 13 מיליארד [1].
  • קו המטרו M2 - קו מזרח-מערב שיספק שירות מראש העין דרך דרום פתח תקווה, רמת גן לתל אביב.
  • קו המטרו M3 - קו בצורת חצי טבעת שיחבר בין כל קווי הרשת ויאפשר מעבר ביניהם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1997 הציגה חברת התכנון PBS, תכנון ראשוני למערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב, הכוללת שני קווי רכבת תחתית ושני קווי רכבת קלה, כאשר עלות הרכבת התחתית אז הוערכה בכ-3 מיליארד דולר ועלות הרכבת הקלה כמיליארד דולר.[2] התוכנית הראשונה למערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב גובשה כחלק מתוכנית מתאר ארצית 23א שאושרה ב-15 באוקטובר 1998.[3] בתוכנית הוצע לשמר רצועות דרך בצפון מטרופולין תל אביב בערים הרצליה, רמת השרון רעננה וכפר סבא ומזרח המטרופולין בערים רמת-גן ובני-ברק כדי לאכלס קווי רכבת קלה (LRT) במפלס הקרקע. התכנון כלל גם רצועות דרך לתוואי של "רכבת עירונית" (מטרו) שרובה נוסעת במנהרות מתחת לפני הקרקע בערים תל אביב, רמת-גן, יפו ובת ים. בשנת 2002, במסגרת העבודה על תוכנית המתאר המחוזית החל התכנון המפורט של המערכת.[4] במהלך התכנון התגלתה מחלוקת בין חברת נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים לעיריית תל אביב לגבי אופי המערכת. עיריית תל אביב רצתה לקדם מערכת של רכבות תחתיות ונת"ע מערכת של רכבת קלה, על קרקעית שתשתלב עד כמה שניתן בתפקוד הרגיל של הרחוב, בגלל עלותה הנמוכה.[5] רק בקו האדום וקטע קצר בקו הירוק תוכנן לעבור במנהרה ותכנון לקווי מטרו (רכבת תחתית מלאה) נגנז.

בשנת 2006, הושלם התכנון הראשוני של המערכת.[6].התכנון המפורט אושר ב-2010 בתוכנית מתאר ארצית 23א שינוי 4[7] בתוכנית זו, משיקולי עלות, חלק מהקווים תכננו כמערכת אוטובוסים מהירה (BRT – Bus Rapid Transit) וחלק כרכבת קלה.

בחודש ספטמבר 2016, התברר כי מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב המתוכננת לא תוכל לעמוד ביעדים שנדרשו לה (עקב הקיבולת הנמוכה של מערכת על קרקעית בתוואי הרחוב) והוחל בתכנון מערכת שתיתן מענה טוב יותר. חברת נת"ע פרסמה מכרז לתכנון שלשה קווי רכבת תחתיים.[8] בחודש ינואר 2017 זכתה חברת סיסטרה (אנ') הצרפתית במכרז של נת"ע לתכנון קווי המטרו בגוש דן, בתקציב של כ-30 מיליון שקל[9].

ביולי 2018 הוחלט במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים לתקצב את תכנון קווי המטרו בעלות של יותר מחצי מיליארד שקלים, אולם הקמתם, הנאמדת ב-150-100 מיליארד שקלים, לא אושרה נכון לזמן הזה. התכנון הוא להתחיל להקים ב-2022, כאשר תאריך היעד הוא 2026 לכל המוקדם.[10]

בפברואר 2019 נחשף התכנון הראשוני של מסלולי המטרו ופרטים נוספים לגבי הפרויקט. במסגרת הפרויקט מתוכננים בכל 3 הקווים מסילות באורך כולל של כ-140 ק"מ שיחלפו ב-22 רשויות מקומיות, וכן 110 תחנות. אומדן זמן הביצוע הוא כ-12 שנים (חנוכת הקווים ב-2030) ועלותו המשוערת כ-150 מיליארד שקל והתכנון הוא שניתן יהיה לבצע בו כ-450 מיליון נסיעות בשנה. כמו כן על פי התכנון, קרונות הרכבת יהיו אוטומטיים וללא נהגי קטר וניתן יהיה להפעילם בתדירות של מעבר רכבת בתחנות מדי 3 דקות.

ב-15 באפריל 2019 אישרה הוועדה לתשתיות לאומיות את התוואי הכללי של הקווים M1, M2 ו-M3.[11] ונת"ע יצאה לתהליך של פרסום תוכניות מלאות. התכנון התבצע תחת החלוקה הבאה:

  • תת"ל 101/א - קו M1 מקטע דרומי (מצומת חולון דרומה).
  • תת"ל 101/ב - קו M1 מקטע מרכזי וצפוני (מצומת חולון צפונה).
  • תת"ל 102 - קו M2.
  • תת"ל 103 - קו M3.

בנובמבר 2020, פרסמה נתע מכרז לבחירת צוותי התכנון לשבעה מתח"מים (מרכזי תחבורה משולבים), שמהווים טרמינלים שיקשרו בין מערכות הסעת גדולות - הרכבת הקלה, המטרו, אוטובוסים ורכבת ישראל.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקרב על המטרו: המספרים של פרויקט הענק נחשפים, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2020
  2. ^ עלות החלופה המומלצת של מערכת ההסעה בתל אביב - 4 מיליארד ד', באתר גלובס, 17 בפברואר 1997
  3. ^ תמ"א 23 א' להקמת רשת מסילות למערכת הסעת המונים משולבת במטרופולין גוש דן
  4. ^ ענת ג'ורג'י, טענה: תוכניות במרכז חייבות להתחשב בתוואי הרכבת הקלה, אף שסביר כי ישונה, באתר הארץ, 8 בפברואר 2002
  5. ^ המחלוקת בין עיריית ת"א לנ.ת.ע הולידה תוכנית חדשה לרכבת הקלה , באתר TheMarker‏, 19 ביולי 2004
  6. ^ שרון קדמי, רכבת מאדום לירוק, באתר הארץ, 20 באפריל 2006
  7. ^ תמ"א 23א שינוי 4
  8. ^ אורן דורי, משרד התחבורה מציע: קווים עיליים של הרכבת הקלה בת"א יוסבו לתת־קרקעיים, באתר TheMarker‏, 27 ביולי 2016
  9. ^ נתי יפת , ‏8 מתמודדות על הפעלת הקו האדום; סיסטרה תתכנן קווי מטרו, באתר גלובס, 14 בינואר 2017
  10. ^ איתי בלומנטל, לא רק רכבת קלה: תכנון קווי המטרו של גוש דן יוצא לדרך, באתר ynet, 15 ביולי 2018
  11. ^ רועי רובינשטיין, המטרו בגוש דן - צעד נוסף לקראת תחילת עבודות, באתר ynet, 15 באפריל 2019
  12. ^ נרדי, גיא (26 בנובמבר 2020). "נת"ע פרסמה את מכרז המתכננים לשבעת הטרמינלים של המטרו". Globes. בדיקה אחרונה ב-27 בנובמבר 2020.