תחבורה בתל אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עומס בנתיבי איילון
נתיבי איילון
הרמזור הראשון בתל אביב, רחוב הרצל, 1955
התחנה המרכזית החדשה
מסוף רדינג

לחצו כדי להקטין חזרה
ארלוזורובהשלוםההגנהעתידיםהאוניברסיטהרדינגקרליבךכרמליתתחנה מרכזיתהקו האדוםהקו הירוקהקו הסגולM1M2M3רכבת
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

תרשים של מערך התחבורה הציבורית בתל אביב:
רכבת (בשחור), הרכבת הקלה - הקו האדום (באדום), הרכבת הקלה - הקו הירוק המתוכנן (בירוק), הרכבת הקלה - הקו הסגול המתוכנן (בסגול), שלושת קווי המטרו M1 (בכחול), M2 (בכתום), M3 (בצהוב) והתחנה המרכזית והמסופים של האוטובוסים
תחנת הרכבת תל אביב מרכז ונתיבי איילון
נתיבי איילון, רכבת נכנסת אל תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה ומסוף האוטובוסים שליד התחנה
מוניות שירות בקו 5 בתחנת המוצא בשכונת בבלי
מתקן להשכרת אופניים - "תל אופן" באחת הנקודות להשכרת אופניים בעיר

התחבורה בתל אביב-יפו היא ממערכות התחבורה העמוסות והמסובכות בישראל בשל אופייה המטרופוליני של העיר. מדי יום נכנסים לעיר מאות אלפי יוממים (אנשים שבאים לעיר ליום וחוזרים בערב), והעיר סובלת מעומסי תנועה כבדים וממחסור במקומות חניה. בעיות התחבורה מעצימות את מפגעי הרעש וזיהום האוויר, מכבידות על התושבים ועל בעלי העסקים, ומהוות נושא מרכזי בשיח הציבורי.

באוגוסט 2023 נפתח קו רכבת קלה ראשון בעיר, הקו האדום. במרבית חלקי העיר התחבורה ממשיכה להתבסס על אוטובוסים, שברוב הרחובות חולקים את אותם נתיבים עם הרכב הפרטי. ישנו גם שימוש רב באופניים וקורקינטים חשמליים. דבר זה פוגע בהולכי הרגל של העיר, מכיוון שלעיתים הם נוסעים על המדרכה.

מדיניות התחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית תל אביב-יפו ומשרד התחבורה מנסים להתמודד עם עומסי התנועה והחניה במספר דרכים, המושפעות מהתמודדות של מטרופולינים בעולם עם בעיות דומות. המדיניות המוצהרת כוללת את עידוד השימוש בתחבורה ציבורית בעיר, על ידי יישום התוכנית להפעלת רכבת קלה החוצה את העיר, הפועלת כרכבת תחתית בחלק מהמסלול. מתכננת הפרויקט היא חברת נת"ע. דרך נוספת היא תכנון מחודש של מערך האוטובוסים והקצאת נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית בצירים הראשיים. מנגד מנסה העירייה לצמצם את תנועת האוטובוסים ברחובות הצרים.

בנושא החנייה, מתבצעת אכיפה חלקית של חוקי החנייה, ומקודמות תוכניות להקמת חניונים תת-קרקעיים גדולים בלב העיר[דרוש מקור], ולהקמת חניוני חנה וסע בכניסות לעיר שישרתו את היוממים. הקמת החניונים שנויה במחלוקת. יש הרואים במדיניות זאת כמהלך חיוני בשל המחסור הגדול במקומות חניה במרכז העיר, ומנגד יש הרואים בכך מדיניות שתעודד כניסת כלי רכב למרכז העיר שתגביר את בעיות העומס והזיהום. כמו כן מתבצעות עבודות להסדרת צמתים עמוסים ולהקמת מחלפים, גשרים ושיקוע כבישים, במיוחד בדרך בגין.

ב-2012, כחלק ממדיניותה לעודד את השימוש ברכב הפרטי, אפשרה העירייה לכל תושב תל אביב לחנות בחינם בשעות היום בכל רחבי העיר. קודם לשינוי ניתנה הזכות לחנייה חינם רק באזור המגורים. כמו כן הכפילה העירייה את מספרי חניוני "קרוב לבית" שבהם יכולים התושבים לחנות בשעות הלילה בחינם, והעניקה לתושבים הנחה של 75% בחניונים העירוניים של אחוזות החוף[1]. העירייה גם נמנעת מלאכוף את איסור החנייה על מדרכות ברחובות שאינם ראשיים, אך לא פרסמה מדיניות רשמית בנושא[2].

בתחילת המאה ה-21 החלה העירייה לנקוט במדיניות של עידוד הנסיעה באופניים, במסגרתה היא סוללת שבילי אופניים בשדרות וברחובות ומפעילה באמצעות זכיין שירות להשכרת אופניים (תל אופן).

באוגוסט 2023 נפתח קו רכבת קלה ראשון, הקו האדום. קו זה נוסע מבת ים עד לפתח תקווה ועובר באופן תת קרקעי בתל אביב. בנוסף לו, שני קווי רכבת קלה בבניה. ישנן טענות רבות שהתכנית של שלושה קווי רכבת קלה לא מספקת את הצרכים של מטרופולין גוש דן[3], ועל כן מקודמת מערכת קווי המטרו.

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותי אוטובוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועל מערך קווי אוטובוס עירוניים של חברות "דן", "אגד", "קווים", "מטרופולין" ו"אפיקים". אך דן אחראית ליותר מ-80% מתנועת האוטובוסים העירוניים בעיר והיא גם החברה העיקרית האחראית לנסיעות בתוך העיר, בעוד ששאר החברות אחראיות לקישור תל אביב עם הערים הסמוכות. בעיר פועלים התחנה המרכזית החדשה, ומספר מסופי אוטובוס שהחשוב ביניהם הוא מסוף 2000 בסמוך לתחנת הרכבת תל אביב סבידור מרכז. מסופים נוספים כוללים את: מסוף כרמלית, מסוף רדינג, מסוף עתידים, מסוף תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה ומסוף האוניברסיטה. הן בשל מיקומה הגאוגרפי במרכז הארץ ובלב גוש דן, והן בשל חשיבותה של העיר, יוצאים ממנה קווי אוטובוס לכל חלקי הארץ. בעבר רווחה הגישה כי על שירותי תחבורה ציבורית בין עירונית להתחיל ולהסתיים בתחנה מרכזית אחת, אולם זה מספר שנים שבהתאם לתפיסה מודרנית יותר, מופעלים שירותים בין עירוניים למרחקים קצרים ובינוניים גם מנקודות מפתח אחרות בעיר. שירותים אלה ניתנים על ידי מספר חברות, ובראשן אגד. ב-1 ביולי 2009 החלו לפעול קווי לילה בכל ימות השבוע (למעט שישי) בתל אביב ובפרבריה לתקופת הקיץ, בשיתוף של רוב חברות התחבורה הציבורית בגוש דן. קווי הלילה ממשיכים לפעול גם במהלך השנה בלילות חמישי ושבת בלבד.

ב-2011 ניסו ליישם רפורמה בקווי האוטובוס בעיר. במסגרת הרפורמה, בוטלו עשרות קווים ומהלכם או מספרם של אחרים שונה. בסך הכל בוטלו כעשרים קווים[4]. הרפורמה כללה קווים ראשיים, אשר מהווים "קווי מזלג". כל קו מזלג כזה הוא שניים או שלושה קווים, להם מסלול משותף מרכזי, רובו בתחומי העיר תל אביב, בעוד בקצה אחד (או שניים) המסלול התפצל למספר זרועות. הרעיון העומד מאחורי פיזור כזה הוא תדירות גבוהה (כחמש דקות) בקטע המשותף, ותדירות רגילה בקטע נפרד.

לרפורמה לוו ביקורות רבות, הן בשל אי שיתוף הציבור בהכנתה (שנמשכה שנים רבות ולטענת רבים, בוססה על סקרי נסיעות ישנים) - הציבור אף יודע עליה רק חודש לפני כן באתר הרפורמה ופרסומות שודרו רק כשבוע לפני, והן בשל ביטולי קווים רבים והוצאת קווים משכונות צפוניות ודרומיות כאחד. מחאות תושבים גרמו להיפוך חלק מההחלטות, וכישלון התכנית הביא לכך ששלבים נוספים שתוכננו לא בוצעו.

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו רכבת חוצה את העיר מצפון לדרום ולאורכו 4 תחנות של רכבת ישראל בהן עברו בשנת 2016 כ-35.43 מיליון נוסעים[5]. התחנות הן תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה, תחנת הרכבת תל אביב מרכז, תחנת הרכבת תל אביב השלום ותחנת הרכבת תל אביב ההגנה. רכבת ישראל מפעילה שירותים פרווריים בין תל אביב לערים הסמוכות לה (בין בנימינה בצפון ואשקלון בדרום), וקווים בינעירוניים ליעדים רחוקים יותר (באר שבע, ירושלים, חיפה ונהריה). בתחומי העיר שתי תחנות רכבת היסטוריות שאינן פעילות כיום: תחנת הרכבת יפו ותחנת הרכבת תל אביב דרום.

רכבת קלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – דנקל

מערכת להסעת המונים במטרופולין גוש דן נדונה עוד בקום המדינה ואמורה להיות אמצעי התחבורה המרכזי בתוך תל אביב, ולפעול לחיבור וקישור טוב בין העיר למטרופולין שלה והפריפריה. המערכת עברה גלגולים רבים ותוכניות שונות של תחבורה ציבורית, בין היתר רכבות מהירות, רכבות קלות, רכבת תחתית, אוטובוסים וכדומה. בראש כל ההצעות שעלו תמיד הייתה הרכבת הקלה, הדנקל. בסופו של דבר, קרוב לסוף העשור תכלול המערכת שלושה קווים, האדום (שהחל לפעול באוגוסט 2023), הסגול והירוק (שנמצאים נכון לשנת 2023 בבניה). על תכנון וביצוע הפרוייקט אמונה חברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים).

מטרו (רכבת תחתית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - קווי מטרו

התכנון הראשון של רכבת תחתית בתל אביב החל בשנות ה-20 של המאה ה-20, שנים ספורות לאחר שתל אביב קמה, אך בעקבות מגבלות תקציב הפרויקט נדחה. הנושא חזר לדיונים בשנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר תל אביב הייתה עיר גדולה שצריכה פתרונות תחבורתיים. תוואי הרכבת תוכנן ונבנה מתחת למגדל שלום קומה תת-קרקעית שתוכננה להיות אחת מתחנות המטרו, אך גם פרויקט זה נדחה.

בחודש ספטמבר 2016, התברר כי מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב המתוכננת לא תוכל לעמוד ביעדים שנדרשו לה (עקב הקיבולת הנמוכה של מערכת על קרקעית בתוואי הרחוב) והוחל בתכנון מערכת שתיתן מענה טוב יותר.

תוואי הקווים הוגדרו לפי שלושה "מסדרונות ביקוש":

  • קו המטרו M1 - קו מצפון (כפר סבא ורעננה) לדרום (ראשון לציון, לוד ורחובות) דרך תל אביב. זהו הקו שאמור להסיע הכי הרבה נוסעים והוא הארוך והיקר במערכת. עלותו היא 82 מיליארד שקל כאשר התחנות אמורות לעלות 20 מיליארד והמנהרות 13 מיליארד.
  • קו המטרו M2 - קו מזרח-מערב שיספק שירות מדרום פתח תקווה דרך רמת גן לתל אביב.
  • קו המטרו M3 - קו בצורת חצי טבעת שיחבר בין כל קווי הרשת ויאפשר מעבר ביניהם.

הוערך שבניית כל קווי המטרו תושלם עד לשנת 2037 כאשר הקטעים הראשונים יושלמו בשנת 2034. משרדי הממשלה מעריכים שהתועלת הכלכלית מהקמת המטרו תהיה 390–550 מיליארד ש"ח עד 2040, ובלעדיו האבדן המשקי יגיע לכ-25 מיליארד ש"ח מדי שנה.

תחבורה שיתופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביל השדה חוצה את גשר יהודית בתל אביב-יפו
ערך מורחב – תל אופן

בשנים האחרונות, הולכת וגוברת המגמה של שימוש באופניים בתוך העיר - אמצעי תחבורה הזוכה לעידוד העירייה, שיזמה את מיזם תל-אופן. עם שיפוץ הרחובות ובעיקר השדרות בשנות ה-90, נסללו לאורכן שבילי אופניים וכמו כן סומנו או נסללו שבילי אופניים לאורך רחובות וצירי תנועה רבים לאורך העיר. נכון לאמצע 2023, בשטח העיר קיימים כ-173 ק"מ של שבילי אופניים, ועוד 77 קילומטרים של שבילים מתוכננים[6]. נכון לשנת 2022 בעיר מבוצעות כ-160 אלף נסיעות באופניים ובקורקינטים[7].

קורקינט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 החלו חברות כמו "ליים", "בירד" ו"WIND" להפעיל קורקינטים חשמליים בתל אביב המציעים לשכור קורקינט חשמלי על בסיס דקות. נכון ליוני 2023 יש כ-9,000 קורקינטים שיתופיים בעיר[8].

מכונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אוטותל

ב-1 ביולי 2017 נחנך בתל אביב מיזם שיתוף מכוניות שנקרא אוטותל, המיזם המציע לשכור רכב בתל אביב על בסיס דקות, כולל 260 מכוניות ו-520 מקומות חניה[9].

תחבורה פרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל אביב היא העיר שבה נפגעים בתאונות יותר הולכי רגל מבכל עיר אחרת, במספרים מוחלטים וביחס לגודל האוכלוסייה. בשנים 2013–2017 נפגעו בה 2128 הולכי רגל בתאונות, 4.85 נפגעים לכל 1000 תושבים[10][11]. קבוצה פגיעה במיוחד היא האזרחים הוותיקים. ב-2016 הייתה תל אביב העיר המסוכנת ביותר בישראל למבוגרים מעל גיל 65, שרבים מהם נפגעו במעבר החצייה. על כל 1000 אזרחים ותיקים תושב העיר, נפגעו 3.5 תושבים בתאונות דרכים ב-2016[12].

מדרכות תל אביב משמשות לתנועת אופניים[13] ולחנייה[14], דבר המקשה על תנועת הולכי הרגל, יוצר חיכוך בין משתמשי הדרך ואף גורם לתאונות[15].

כלי רכב פרטיים וחנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – חנייה בתל אביב-יפו

ציר התנועה העיקרי והחשוב בעיר הוא נתיבי איילון (כביש מספר 20) החוצה את העיר מצפון לדרום לאורך תוואי הזרימה של נחל איילון, ומתחבר אל כביש מס' 1 לירושלים בדרום, ואל כביש 5 בצפון. נתיבי איילון המקבילים לחוף ימה של העיר במרחק של כשני קילומטרים בלבד ממנו, משמשים ככביש חגורה מהיר לחלקה המרכזי של העיר, ובתחומה תשעה מחלפים לאורך הציר. למרות שהציר כולל חמישה נתיבי נסיעה לכל כיוון לאורך חלקו המרכזי, כבר עתה הוא מתקשה לעמוד בעומסי התנועה הכבדים שעימם עליו להתמודד. צירי כניסה חשובים נוספים אל העיר הם ציר היינה/שלבים מדרום, דרך בן צבי (כביש 44) מדרום מזרח, דרך לוד (כביש 461) ודרך ז'בוטינסקי-בגין (כביש 481) ממזרח, דרך משה סנה (כביש 482) מצפון מזרח, ודרך נמיר (כביש 2) מצפון (הידועה גם כ"דרך חיפה").

בתל אביב 227,758 כלי רכב רשומים (כ־14% מכלי הרכב הרשומים בישראל), ברשות 49.9% ממשקי הבית (נתוני 2006), כ-71% מהם הם רכבים פרטיים. בסך הכול קיימים בעיר כ־278,000 מקומות חניה. לאור עומס התנועה וכמות כלי הרכב, קיימות בעיות חנייה ברוב אזורי העיר, בעקבותיהן נשקלים מגוון פתרונות נקודתיים לצד תוכניות מקיפות. ככלל, ברוב שטחה של העיר מקומות חנייה ציבוריים המיועדים לתושבי העיר על פי אזורים מוגדרים בהם יכולים לחנות בתשלום תושבי אזורים אחרים ואלו שאינם תושבי העיר. בנוסף, מפעילה העירייה באמצעות חברת אחוזות החוף רשת של כמאה חניונים עירוניים בתשלום, המספקים פתרון חלקי לתושבי העיר בשעות בהן אין עומס. בעיר 6 חניוני גרירה עירוניים (דולפינריום, רידינג, גלית, וייז, מסלנט והזרם) המשמשים את פקחי החנייה של העירייה. חניה בתשלום אפשרית ברחבי העיר בכל האמצעים המוכרים - כרטיסי חניה מנייר, כרטיס אלקטרוני ("איזי פארק") ובאמצעות מכשירי טלפון סלולרי. לפי הודעת עיריית תל אביב החל מ-15 באוגוסט 2012 "תושבי תל אביב-יפו חונים חינם בכחול לבן בכל העיר".

צירי תנועה אל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד תשעת המחלפים שלאורך נתיבי איילון, קיימים בתוך תחומי העיר מספר מחלפים עירוניים או גשרים שתפקידם הקלה על עומסי התנועה בצירי התנועה המרכזיים שמובילים אל מרכז העיר:

נמלי תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – נמל התעופה בן-גוריון

נוסף על נמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון השוכן בשטח גלילי מצפון לעיר לוד במרחק של כ-18 ק"מ ממרכז העיר, בין השנים 1938-2019 פעם שדה דב בצפונה של העיר, השדה טיפל בתעבורת נוסעים פנים ארצית, בעיקר לאילת. שדה דב שימש גם לפעילות צבאית.

ב-30 ביוני 2019 לאחר דיונים ארוכים, לאור התנגדותם של תושבי אילת, ההסתדרות והתאחדות המלונות בישראל לסגירת שדה דב. ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט שנמל התעופה ייסגר ב-1 ביולי והטיסות שבו יועתקו לנמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון והשטח של שדה דב יעבור לבעלי הקרקעות

ב-10 בפברואר 2020 הושלם פינוי השדה. בסך הכל פונו ונהרסו למעלה מחצי מיליון מ"ר של מבני צבא, משטחי אספלט ומסלול ההמראה באורך 1,741 מטרים. מגדל הפיקוח הוכרז כמבנה לשימור ויישאר כשטח ציבורי בשכונת המגורים העתידית שתוקם במקום

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחבורה בתל אביב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קובי ליאני‏, חניה חינם לתושבי תל-אביב בכחול-לבן, באתר וואלה!‏, 31 בינואר 2012
  2. ^ אתר למנויים בלבד יסמין גואטה, חניתם על המדרכה וקיבלתם דו"ח? אולי כדאי לכם לבקש להישפט, באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2014
  3. ^ רועי כ"ץ, מי הרוויח ממבצע הדרכונים ולמה הקו האדום לא יעזור לנו בפקקים? כסף חדש, באתר ynet, 2 ביולי 2023
  4. ^ אתר הרפורמה
  5. ^ אתר למנויים בלבד אורן דורי, ארבע תחנות הרכבת העמוסות ביותר בישראל — בתל אביב, באתר TheMarker‏, 30 באפריל 2017
  6. ^ אתר עיריית תל אביב
  7. ^ אסף זגריזק, ‏מספר המשתמשים בקורקינטים עקף את הרכבת, ועדיין אין אכיפה, באתר גלובס, 8 ביוני 2022
  8. ^ אבי כהן, מתוך כתבה מישראל היום, ‏18 ביוני 2023
  9. ^ הלל פוסק, תל אוטו בתל אביב - כל מה שרציתם לדעת, באתר ynet, 9 ביוני 2016
  10. ^ שי רובין, מדרכות אדומות: הערים המסוכנות ביותר בישראל להולכי הרגל, באתר ישראל היום, 7 באוגוסט 2018
  11. ^ אתר לוקאל, עלייה של 25% הולכי רגל הרוגים בתחום העירוני בשנת 2017, ‏21 בינואר 2018 (ארכיון)
  12. ^ תל אביב היא העיר המסוכנת ביותר לאזרחים ותיקים: "מסוכן להזדקן כאן, באתר ynet
  13. ^ אמנון הררי, אכיפה נגד חשמליים? "קשקוש. העירייה מפקירה הולכי רגל לסכנת חיים", באתר טיים אאוט, ‏11 בינואר 2018
  14. ^ נעמה רק, יש לכם עוד: למה העירייה לא חושפת את מדיניות החניה בתל אביב?, באתר טיים אאוט, ‏28 בספטמבר 2016
  15. ^ אתר למנויים בלבד אורן דורי, זינוק של 800% בשלוש שנים במספר הנפגעים מאופניים וקורקינטים חשמליים, באתר TheMarker‏, 13 באוגוסט 2017