תחבורה בתל אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נתיבי איילון
הרמזור הראשון בתל אביב, רחוב הרצל, 1955
התחנה המרכזית החדשה
לחצו כדי להקטין חזרה
מסוף כרמליתתחנת קרליבךרכבת האוניברסיטהשדה דובתחנת ארלוזורובתחנה מרכזיתהקו האדוםהקו האדוםהקו הירוקהקו הירוקהקו הירוקהקו הירוקרכבת השלוםרכבתרכבתרכבתרכבתרכבתהקו הירוקהקו הירוקרכבת ההגנהרכבתרכבתהקו הסגולהקו הסגולהקו הסגולהקו הסגולהקו הסגולהקו הירוקהקו הירוקהקו הירוקרכבתהקו האדוםהקו הסגולהקו הסגולהקו הסגולהקו האדוםכיכר רביןרחוב דיזנגוףתחנת שאול המלךהקו הירוקהקו הירוקהקו האדוםתחבורת תל אביב.png

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

תרשים של מערך התחבורה הציבורית בתל אביב:
רכבת (בשחור), הרכבת הקלה - הקו האדום המתוכנן (באדום), הרכבת הקלה - הקו הירוק המתוכנן (בירוק), הרכבת הקלה - הקו הסגול המתוכנן (בסגול, הקווים מעל הקרקע דקים יותר), והתחנה המרכזית והמסופים של האוטובוסים


תחנת הרכבת תל אביב מרכז ונתיבי איילון
נתיבי איילון, רכבת נכנסת אל תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה ומסוף האוטובוסים שליד התחנה
מוניות שירות בקו 5 בתחנת המוצא בשכונת בבלי
מתקן להשכרת אופניים - "תל אופן" באחת הנקודות להשכרת אופניים בעיר

התחבורה בתל אביב-יפו היא ממערכות התחבורה העמוסות והמסובכות בישראל בשל אופיה המטרופוליני של העיר. מדי יום נכנסים לעיר מאות אלפי יוממים, והעיר סובלת מעומסי תנועה כבדים וממחסור במקומות חניה. בעיות התחבורה מעצימות את מפגעי הרעש וזיהום האוויר, מכבידות על התושבים ועל בעלי העסקים, ומהוות נושא מרכזי בשיח הציבורי.

בהיעדר מערכת הסעת המונים פעילה, מבוססת התחבורה בתל אביב על הרכב הפרטי, על אוטובוסים, שברוב הרחובות חולקים את אותם נתיבים עם הרכב הפרטי, ועל אופניים.

מדיניות התחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית תל אביב-יפו ומשרד התחבורה מנסים להתמודד עם עומסי התנועה והחניה במספר דרכים, המושפעות מהתמודדות של מטרופולינים בעולם עם בעיות דומות. המדיניות המוצהרת כוללת את עידוד השימוש בתחבורה ציבורית בעיר, על ידי יישום התוכנית להפעלת רכבת קלה החוצה את העיר, הצפויה לפעול כרכבת תחתית בחלק מהמסלול. מתכננת הפרויקט היא חברת נת"ע. דרך נוספת היא תכנון מחודש של מערך האוטובוסים והקצאת נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית בצירים הראשיים. מנגד מנסה העירייה לצמצם את תנועת האוטובוסים ברחובות הצרים.

בנושא החנייה, מתבצעת אכיפה חלקית של חוקי החנייה, ומקודמות תוכניות להקמת חניונים תת-קרקעיים גדולים בלב העיר[דרוש מקור], ולהקמת חניוני חנה וסע בכניסות לעיר שישרתו את היוממים. הקמת החניונים שנויה במחלוקת. יש הרואים במדיניות זאת כמהלך חיוני בשל המחסור הגדול במקומות חניה במרכז העיר, ומנגד יש הרואים בכך מדיניות שתעודד כניסת כלי רכב למרכז העיר שתגביר את בעיות העומס והזיהום. כמו כן מתבצעות עבודות להסדרת צמתים עמוסים ולהקמת מחלפים, גשרים ושיקוע כבישים, במיוחד בדרך בגין.

ב-2012, כחלק ממדיניותה לעודד את השימוש ברכב הפרטי, אפשרה העירייה לכל תושב תל אביב לחנות בחינם בשעות היום בכל רחבי העיר. קודם לשינוי ניתנה הזכות לחנייה חינם רק באזור המגורים. כמו כן הכפילה העירייה את מספרי חניוני "קרוב לבית" שבהם יכולים התושבים לחנות בשעות הלילה בחינם, והעניקה לתושבים הנחה של 75% בחניונים העירוניים של אחוזות החוף. [1]. העירייה גם נמנעת מלאכוף את איסור החנייה על מדרכות ברחובות שאינם ראשיים, אך לא פרסמה מדיניות רשמית בנושא.[2]

בתחילת המאה ה-21 החלה העירייה לנקוט במדיניות של עידוד הנסיעה באופניים, במסגרתה היא סוללת שבילי אופניים בשדרות וברחובות ומפעילה באמצעות זכיין שירות להשכרת אופניים (תל אופן).

צירי תנועה אל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציר התנועה העיקרי והחשוב בעיר הוא נתיבי איילון (כביש מספר 20) החוצה את העיר מצפון לדרום לאורך תוואי הזרימה של נחל איילון, ומתחבר אל כביש מס' 1 לירושלים בדרום, ואל כביש 5 בצפון. נתיבי איילון המקבילים לחוף ימה של העיר במרחק של כשני קילומטרים בלבד ממנו, משמשים ככביש חגורה מהיר לחלקה המרכזי של העיר, ובתחומה תשעה מחלפים לאורך הציר. למרות שהציר כולל חמישה נתיבי נסיעה לכל כיוון לאורך חלקו המרכזי, כבר עתה הוא מתקשה לעמוד בעומסי התנועה הכבדים שעימם עליו להתמודד. צירי כניסה חשובים נוספים אל העיר הם ציר היינה/שלבים מדרום, דרך בן צבי (כביש 44) מדרום מזרח, דרך לוד (כביש 461) ודרך ז'בוטינסקי-בגין (כביש 481) ממזרח, דרך משה סנה (כביש 482) מצפון מזרח, ודרך נמיר (כביש 2) מצפון (הידועה גם כ"דרך חיפה").

מלבד תשעת המחלפים שלאורך נתיבי איילון, קיימים בתוך תחומי העיר מספר מחלפים עירוניים או גשרים שתפקידם הקלה על עומסי התנועה בצירי התנועה המרכזיים שמובילים אל מרכז העיר:

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותי אוטובוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועל מערך קווי אוטובוס עירוניים של חברות "דן", "אגד", "קווים", "מטרופולין" ו"אפיקים". אך דן אחראית ליותר מ-80% מתנועת האוטובוסים העירוניים בעיר והיא גם החברה העיקרית האחראית לנסיעות בתוך העיר, בעוד ששאר החברות אחראיות לקישור תל אביב עם הערים הסמוכות. בעיר פועלים התחנה המרכזית החדשה, ומספר מסופי אוטובוס שהחשובים שבהם הם מסוף 2000 בסמוך לתחנת הרכבת תל אביב מרכז, מסוף כרמלית, מסוף רדינג, מסוף עתידים, מסוף תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה ומסוף האוניברסיטה. הן בשל מיקומה הגאוגרפי במרכז הארץ ובלב גוש דן, והן בשל חשיבותה של העיר, יוצאים ממנה קווי אוטובוס לכל חלקי הארץ. בעבר רווחה הגישה כי על שירותי תחבורה ציבורית בין עירונית להתחיל ולהסתיים בתחנה מרכזית אחת, אולם זה מספר שנים שבהתאם לתפיסה מודרנית יותר, מופעלים שירותים בין עירוניים למרחקים קצרים ובינוניים גם מנקודות מפתח אחרות בעיר. שירותים אלה ניתנים על ידי מספר חברות, ובראשן אגד. שני הקווים המרכזיים והוותיקים של מרכז העיר הם קו 4 העובר לאורך הרחובות אלנבי ובן יהודה וקו 5 לאורך רוטשילד ודיזנגוף. ב-1 ביולי 2009 החלו לפעול קווי לילה בכל ימות השבוע (למעט שישי) בתל אביב ובפרבריה לתקופת הקיץ, בשיתוף של רוב חברות התחבורה הציבורית בגוש דן. קווי הלילה ממשיכים לפעול גם במהלך השנה בלילות חמישי ושבת בלבד.

ב-23 באוגוסט 2010 החל יישום השלב הראשון ברפורמה מקיפה לתחבורה הציבורית בגוש דן, הוספו שלושה קווים חדשים ובוטל קו קיים. ב-1 ביולי 2011 התרחש השלב השני והגדול מבין ארבעת השלבים המתוכננים והוכנסה מערכת קווי האוטובוס החדשה בתל אביב ובגוש דן. במסגרת הרפורמה, בוטלו עשרות קווים ומהלכם או מספרם של אחרים שונה. בסך הכל בוטלו כעשרים קווים[3]. הרפורמה כוללת קווים ראשיים, אשר מהווים "קווי מזלג". כל קו מזלג כזה הוא שניים או שלושה קווים, להם מסלול משותף מרכזי, רובו בתחומי העיר תל אביב, בעוד בקצה אחד (או שניים) המסלול מתפצל למספר זרועות. הרעיון העומד מאחורי פיזור כזה הוא תדירות גבוהה (כחמש דקות) בקטע המשותף, ותדירות רגילה בקטע נפרד. הרפורמה אף יצרה שלושה אזורי תעריף חדשים במקום האזורים הרבים שהיו קיימים קודם לכן. האזורים החדשים מבוססים על מרחק ממרכז המטרופולין כמקובל בעולם. כרטיסי הנסיעה החדשים מאפשרים (בתנאי שהנוסע אוחז בכרטיס נסיעה "חכם", הרב-קו) נסיעה נוספת באותו אזור מחיר בתוך 90 דקות מרגע רכישתם. כרטיסים אלו תקפים, בדומה לכרטיסי "חופשי חודשי", בכל מפעילי התחבורה הציבורית.

לרפורמה לוו ביקורות רבות, הן בשל אי שיתוף הציבור בהכנתה (שנמשכה שנים רבות ולטענת רבים, בוססה על סקרי נסיעות ישנים) - הציבור אף יודע עליה רק חודש לפני כן באתר הרפורמה ופרסומות שודרו רק כשבוע לפני, והן בשל ביטולי קווים רבים (במיוחד על קו 27 שעבר באזור אוניברסיטת תל אביב ושכונות רמת אביב) והוצאת קווים משכונות צפוניות ודרומיות כאחד. מחאות תושבים גרמו להיפוך חלק מההחלטות (קו 63 לא הוצא משכונת נחלת יצחק[4] וקו 45 הושאר זמנית עד לביצוע סקר נוסעים שתוצאותיו יעידו על המשך פעילותו[5]). כמו כן, נטענו טענות אודות חוסר בהירות השינוי ובעניין קיצוץ נסיעות בשבת[6].

למרות הסטטוס קוו בישראל בנושא השבת, מפעילה האגודה השיתופית "נוע תנוע" אוטובוסים לגבעתיים, לרמת גן ולבת-ים.

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו רכבת חוצה את העיר מצפון לדרום ולאורכו 4 תחנות של רכבת ישראל בהן עברו בשנת 2006 כ-19.8 מיליון נוסעים. התחנות הן תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה, תחנת הרכבת תל אביב מרכז, תחנת הרכבת תל אביב השלום ותחנת הרכבת תל אביב ההגנה. רכבת ישראל מפעילה שירותים פרווריים בין תל אביב לערים הסמוכות לה (בין בנימינה בצפון ואשקלון בדרום), וקווים בינעירוניים ליעדים רחוקים יותר (באר שבע, ירושלים, חיפה ונהריה). בתחומי העיר שתי תחנות רכבת היסטוריות שאינן פעילות כיום: תחנת הרכבת יפו ותחנת הרכבת תל אביב דרום.

רכבת קלה ותחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב

מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב נדונה כבר מקום המדינה ואמורה להיות אמצעי התחבורה הציבורי העיקרי בתוך העיר תל אביב ולפעול לקישור טוב יותר בין העיר לפרבריה. המערכת כללה בגילגוליה השונים תוכניות לשיטות שונות של תחבורה ציבורית, כגון רכבות מהירות, רכבות קלות, רכבת תחתית, אוטובוסים וכדומה. גולת הכותרת של התוכנית השאפתנית היא הקמת רכבת תחתית, שבמתכונתה המלאה אמורה לכלול כארבעה קווים. על תכנון וביצוע המערכת אחראית חברת נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים שפועלת כיום להעתקת תשתיות כשלב מקדים לסלילת קו הרכבת הראשון - הקו האדום. הקו האדום היה אמור לפי התכנון המקורי לפעול כבר ב-2013, אך בשל קשיים כלכליים הוא נדחה תחילה לשנת 2017, וכעת המועד המתוכנן הוא 2020 (כאשר חברת הבקרה של נת"ע מאריכה אף ל-2022).

מוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוניות שירות נוסעות לאורך מספר קווי אוטובוס בתוך העיר כשחשובים שבהם הם קו מס' 4 לאורך רח' בן יהודה ורח' אלנבי, קו מס' 5 לאורך רח' דיזנגוף ושד' רוטשילד, קו מס' 66 מחוף ירושלים ובניין האופרה דרך דיזנגוף סנטר, ארלוזורוב, כיכר המדינה ופנקס, וקו 16 ממסוף כרמלית לשכונת התקווה. מספר קווי שירות מקשרים בין תל אביב לערים הסמוכות, חלקם פועלים בשעות הלילה המאוחרות וכן בשישי בלילה. בנוסף פועלות בעיר אלפי מוניות רגילות ("ספיישל").

כלי רכב פרטיים וחנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חנייה בתל אביב-יפו

בתל אביב 227,758 כלי רכב רשומים (כ- 14% מכלי הרכב הרשומים בישראל), ברשות 49.9% ממשקי הבית (נתוני 2006), כ-71% מהם הם רכבים פרטיים. בסך הכול קיימים בעיר כ- 278,000 מקומות חניה. לאור עומס התנועה וכמות כלי הרכב, קיימות בעיות חנייה ברוב אזורי העיר, בעקבותיהן נשקלים מגוון פתרונות נקודתיים לצד תוכניות מקיפות. ככלל, ברוב שטחה של העיר מקומות חנייה ציבוריים המיועדים לתושבי העיר על פי אזורים מוגדרים בהם יכולים לחנות בתשלום תושבי אזורים אחרים ואלו שאינם תושבי העיר. בנוסף, מפעילה העירייה באמצעות חברת אחוזות החוף רשת של כמאה חניונים עירוניים בתשלום, המספקים פתרון חלקי לתושבי העיר בשעות בהן אין עומס. בעיר 6 חניוני גרירה עירוניים (דולפינריום, רידינג, גלית, וייז, מסלנט והזרם) המשמשים את פקחי החנייה של העירייה. חניה בתשלום אפשרית ברחבי העיר בכל האמצעים המוכרים - כרטיסי חניה מנייר, כרטיס אלקטרוני ("איזי פארק") ובאמצעות מכשירי טלפון סלולרי. לפי הודעת עירית תל אביב החל מ-15 באוגוסט 2012 "תושבי תל אביב-יפו חונים חינם בכחול לבן בכל העיר".

ב-1 ביולי 2017 נחנך בתל אביב מיזם שיתוף מכוניות שייקרא אוטו-תל[7].

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל אופן

בשנים האחרונות, הולכת וגוברת המגמה של שימוש באופניים בתוך העיר - אמצעי תחבורה הזוכה לעידוד העירייה, שיזמה את מיזם תל-אופן. עם שיפוץ הרחובות ובעיקר השדרות בשנות ה-90, נסללו לאורכן שבילי אופניים וכמו כן סומנו או נסללו שבילי אופניים לאורך רחובות וצירי תנועה רבים לאורך העיר. נכון ל-2011, בשטח העיר קיימים כ-70 ק"מ של שבילי אופניים[8] ולפחות 5% מתושבי העיר משתמשים באופניים כדי להגיע למקום עבודתם. הפרויקט לסלילת שבילי אופניים ומסלולים לאופניים בכבישים נמשך גם כיום במטרה להפחית את השימוש בכלי תחבורה מזהמים ולהפחית את הפקקים. בעתיד הקרוב נבחנת גם אפשרות לשלב בעיר מערכות הסעה המוניות כגון: האוטובוסים הציבוריים והרכבת הקלה המתכוננת שבהם אפשר יהיה להכניס גם אופניים.

הליכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל אביב היא העיר שבה נפגעים בתאונות יותר הולכי רגל מבכל עיר אחרת, במספרים מוחלטים וביחס לגודל האוכלוסייה. בשנים 2013-2017 נפגעו בה 2128 הולכי רגל בתאונות, 4.85 נפגעים לכל 1000 תושבים.[9][10] קבוצה פגיעה במיוחד היא האזרחים הוותיקים. ב-2016 הייתה תל אביב העיר המסוכנת ביותר בישראל למבוגרים מעל גיל 65, שרבים מהם נפגעו במעבר החצייה. על כל 1000 אזרחים ותיקים תושב העיר, נפגעו 3.5 תושבים בתאונות דרכים ב-2016.[11]

מדרכות תל אביב משמשות לתנועת אופניים[12] ולחנייה,[13] דבר המקשה על תנועת הולכי הרגל, יוצר חיכוך בין משתמשי הדרך ואף גורם לתאונות.[14]

שדות תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף על נמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון השוכן בשטח גלילי מצפון לעיר לוד במרחק של כ-18 ק"מ ממרכז העיר, ממוקם שדה דב בצפונה של העיר ומטפל בתעבורת נוסעים פנים ארצית, בעיקר לאילת. שדה דב משמש גם לפעילות צבאית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחבורה בתל אביב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קובי ליאני‏, חניה חינם לתושבי תל-אביב בכחול-לבן, באתר וואלה! NEWS‏, 31 בינואר 2012
  2. ^ יסמין גואטה, חניתם על המדרכה וקיבלתם דו"ח? אולי כדאי לכם לבקש להישפט, באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2014
  3. ^ אתר הרפורמה
  4. ^ קו 63 נשאר במסלולו, מתוך אתר ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל
  5. ^ מישל דור, הלחץ עשה את שלו - קו 45 חוזר לחיים, באתר ynet, 30 ביוני 2011
  6. ^ מורן אזולאי, האוטובוסים לא ייסעו בשבת: "פגיעה בסטטוס-קוו", באתר ynet, 26 ביוני 2011
  7. ^ הלל פוסק, תל אוטו בתל אביב - כל מה שרציתם לדעת, באתר ynet, 9 ביוני 2016
  8. ^ אופניים במספרים (pdf), מתוך אתר העירייה
  9. ^ שי רובין, ‏מדרכות אדומות: הערים המסוכנות ביותר בישראל להולכי הרגל, באתר ישראל היום, 7 באוגוסט 2018
  10. ^ אתר לוקאל, עלייה של 25% הולכי רגל הרוגים בתחום העירוני בשנת 2017, ‏21 בינואר 2018
  11. ^ תל אביב היא העיר המסוכנת ביותר לאזרחים ותיקים: "מסוכן להזדקן כאן, באתר ynet
  12. ^ אמנון הררי, אכיפה נגד חשמליים? "קשקוש. העירייה מפקירה הולכי רגל לסכנת חיים", טיים אאוט, ‏11 בינואר 2018
  13. ^ נעמה רק, יש לכם עוד: למה העירייה לא חושפת את מדיניות החניה בתל אביב?, טיים אאוט, ‏28 בספטמבר 2016
  14. ^ אורן דורי, זינוק של 800% בשלוש שנים במספר הנפגעים מאופניים וקורקינטים חשמליים, באתר TheMarker‏, 13 באוגוסט 2017