כבישי ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפה הכוללת חלק מן הכבישים המרכזיים של ישראל
כביש 50 (כביש בגין) בקטע שבין קריית משה וגבעת מרדכי

תשתית הכבישים בישראל החלה להתפתח בשנות המנדט הבריטי בארץ ישראל. בשנת 1921 הקים שלטון המנדט זרוע הנדסית לביצוע עבודות פיתוח תשתית בארץ, אשר הפכה למחלקה לעבודות ציבוריות (מע"צ) עם סיום תקופת המנדט. מאז פעלה המחלקה תחת משרדים שונים כמו משרד העבודה בשנות ה-50 של המאה ה-20, משרד התשתיות, ולבסוף, משרד התחבורה, עד לסגירתה בשנת 2004 בהחלטת ממשלת ישראל והפיכתה לחברה הלאומית לדרכים בישראל.

סימון ושילוט בכבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוט מדריך בירוק (רגיל) ובכחול (מהיר)

מספור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספור הכבישים בישראל, נעשה על פי סיווגם של הכבישים הבינעירוניים לשלוש קטגוריות: כבישים ארציים, כבישים אזוריים וכבישים מקומיים. נוסף על כבישים אלו, קיימים הכבישים שבתוך הערים והיישובים, הכבישים העירוניים, שאינם מקבלים מספר, ונקראים בשמות הרחובות שבהם הם עוברים. שיטת המספור הנוכחית הונהגה בשנת 1980.‏[1][2]

כבישים בעלי מספר זוגי נעים מדרום לצפון (למשל, כביש 2 מתל אביב לחיפה) וכבישים בעלי מספר אי-זוגי נעים ממערב למזרח (למשל כביש 5 – חוצה שומרון).

כבישים זוגיים שספרתם הראשונה נמוכה יהיו מערביים, וככל שעולה מספר הכביש כך הוא מזרחי יותר. באופן דומה כבישים אי-זוגיים שספרתם הראשונה נמוכה יימצאו בדרום, בעוד שכבישים שספרתם הראשונה גבוהה יימצאו בצפון. ההיררכיה בסידור הכבישים דומה לשיטת הסעיפים (כלומר, כביש 20 נמצא בין כביש 2 לכביש 4, ולא מזרחית לכביש 4). כך הכביש הצמוד לחוף הוא כביש 2, כביש פנימי יותר הוא כביש 4, כביש פנימי עוד יותר הוא כביש 6, וכביש הנושק לגבולה המזרחי של המדינה הוא כביש 90.

הספרה האחרונה במספריהם של כבישי הרוחב אמורה לציין את עומקם או את מרחקם מן הים, אך חוקיות זו מיושמת בעיקר בכבישים האזוריים והמקומיים ופחות בכבישים הארציים. כבישים הסמוכים לים מסתיימים בספרה 1; מעט לתוך פנים הארץ בספרה 3, במרכזה של המדינה בספרה 5 וברמת הגולן בספרה 9. הדבר נכון גם בכבישי האורך (אך כפי שצוין לעיל, בהבדל אחד; הספרות המסיימות את מספריהם של כבישי האורך הן זוגיות). לכן, כבישי מישור החוף כוללים את כביש 780, את כביש 652, את כביש 410 ואת כביש 232; כבישי ההר כוללים את כביש 784, את כביש 754 ואת כביש 356; וכבישי רמת הגולן וכבישי מזרח הארץ כוללים את כביש 918, את כביש 978, את כביש 808 ואת כביש 258.


שיטת מספור הכבישים אינה מיושמת תמיד לכל פרטיה. אחת הסיבות לכך היא שהכבישים אינם ישרים לחלוטין (כדוגמה, ניתן להביא את התוואים הקדומים והמפותלים של כביש 89 או של כביש 211; פיתולי התוואי עשויים להקשות על הקביעה אם מדובר בכביש אורך או בכביש רוחב), אינם בהכרח מקבילים זה לזה (כדוגמה, ניתן להביא את הכבישים 4 ו-44, שאף שהם אמורים להיות כבישי אורך, ולפיכך מקבילים זה לזה, הם מצטלבים זה עם זה כמעט במאונך; דרומה ממקום הצטלבותם של הכבישים, מצטלב כביש 44 עם כביש האורך האזורי 412), ואף אינם מקבילים או מאונכים תמיד לצירי האורך או לצירי הרוחב (כדוגמה, ניתן להביא את כביש 10, הנע במעין אלכסון על ציר דרום-מזרח – צפון-מערב, בסמוך לגבול עם מצרים; אלכסון כזה מקשה על הקביעה אם מדובר בכביש אורך או בכביש רוחב). סיבה נוספת לכך היא הרצון לתת לכבישיה העיקריים של המדינה, מספרים נמוכים. כך לדוגמה, הדרך הראשית שבין ירושלים לתל אביב סומנה ככביש 1, מתוך רצון לציין, כי דרך זו המקשרת בין בירת המדינה לבין מרכזה התרבותי-כלכלי, היא הדרך הראשית והראשונה של המדינה (אם כי, ניתן לטעון כי כביש 1 פשוט שימר את מספרו מן השיטה הקדומה). על פי שיטת המספור, מספר זה היה צריך להיות מוקצה לכביש רוחב הנמצא בדרום המדינה (למשל, כביש 13, שהוא כביש הרוחב הארצי, הדרומי ביותר).

השיטה הקודמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספור כבישים בישראל החל בשנות ה-50 של המאה ה-20. במפה שיצאה לאור ב-1953 הוסברה שיטת סיווג הכבישים וסימון הקילומטרים.[3] הכבישים חולקו לשלוש קבוצות: כבישים ראשיים, כבישים אזוריים וכבישים מקומיים. מספרי הכבישים התבססו על מספרי מרכזי מחוזות בארץ. כך למשל, סומנה תל אביב כמרכז מספר 1, חיפה – 2, עפולה – 3 וטבריה – 4. ירושלים סומנה כמרכז ללא מספר. מספרי הכבישים החלו בספרה שמייצגת את המרכז הקרוב אליהם. מספרי הכבישים האזוריים היו תלת-ספרתיים ומספרי הכבישים המקומיים היו ארבע-ספרתיים. מספרי הכבישים הראשיים היו דו-ספרתיים, למעט הכבישים הראשיים ששויכו למרכז של ירושלים שהיו חד-ספרתיים. כיוון מניית הקילומטרים על גבי הכביש לא היה קבוע, וסומן באמצעות חץ במפה. השימוש במספרי הכבישים באותה תקופה היה מועט יחסית: ניתן לראות במפות או בכתבות עיתון שהתייחסו לכבישי הארץ, שמספרם של כבישים שנידונו בכתבה או מופו במפה, כלל לא צויין.

דוגמאות לסימון כבישים, על פי שיטת המספור מ-1953:

  • הכביש העולה לירושלים (החופף בחלקו לכביש 1 של ימינו), סומן ככביש 1
  • הכביש מתל אביב לחדרה (קטע מכביש 2 של ימינו) ומשם לחיפה (קטע מכביש 4 של ימינו), סומן ככביש 11
  • כביש חיפה – ראש הנקרה (קטע מכביש 4 של ימינו), סומן ככביש 21
  • הכביש מצומת נחל עמוד לחדרה (כביש 65 של ימינו), סומן ככביש 32, והקילומטרים בו נמנו מכיוון מזרח למערב (בניגוד לכיוון המקובל בימינו)

צבע השילוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לצבעו של השילוט יש משמעות הנקבעת הן מתוכנו של השלט והן מאופייה של הדרך:
    • שילוט בצבע ירוק – משמש להדרכה בדרכים שאינן מהירות
    • שילוט בצבע כחול – משמש להדרכה בדרכים מהירות (בכביש עירוני משמעותו: היעד נמצא מחוץ לעיר)
    • שילוט בצבע חום – משמש להכוונה ליעדים תיירותיים
    • שילוט בצבע צהוב – משמש כתמרור הוריה או איסור כאשר אין תמרור ייעודי לאותו המסר
    • שילוט בצבע לבן – משמש כתמרור אזהרה או הודעה כאשר אין תמרור ייעודי לאותו המסר
    • שילוט בצבע כתום – משמש לכל המטרות בדרכים הנמצאות בעבודה
  • צבע השלטים של מספרי הדרכים נקבע לפי אופייה של הדרך:
    • בכביש ארצי, הצבע אדום והמספר הוא חד-ספרתי או דו-ספרתי – ISR-HW3.png ISR-HW40.png
    • בכביש אזורי, הצבע ירוק והמספר הוא תלת-ספרתי – ISR-HW443.png
    • אם הכביש הוא כביש מהיר (גם אם הוא כביש מהיר אזורי), צבע השילוט הוא כחול – ISR-HW6.png ISR-HW20.png ISR-HW431 blue.png
      • אם יש בכביש מקטעים מהירים ומקטעים שאינם מהירים, בכל מקטע ממקטעי הכביש ייקבע צבע השילוט לפי אופיו של המקטע (כדלעיל, כחול למקטע כביש מהיר, אדום למקטע כביש ארצי שאינו מהיר, ירוק למקטע כביש אזורי שאינו מהיר)
    • בכביש מקומי, הצבע שחור (בשלטים שהוצבו לפני שנת 2010 – חום) והמספר הוא ארבע-ספרתי – ISR-HW5066.png

מתגים (אבני קילומטר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתג על כביש 90, סמוך לכפר גלעדי, המציין 473 ק"מ מתחילתו של הכביש. החץ הקטן כלפי מעלה מסמן שהנסיעה בצד זה של הכביש היא בכיוון העולה של מניית הקילומטרים, כלומר, מדרום לצפון

מתגים מיועדים להקל על ההתמצאות בכבישים, ולאפשר שפה משותפת לתיאור מיקומים בכבישים. המתגים הם שלטים קטנים בצידי הכביש, המציינים את המרחק מנקודת התחלתו של הכביש (נקודת התחלת הכביש נקבעת לקצהו המערבי בכבישי רוחב ולקצהו הדרומי בכבישי אורך) ועד לנקודה שבה הם מוצבים. השלטים כוללים גם חץ עולה או יורד: אם החץ עולה, התקדמות בכיוון הנסיעה הנוכחי תלך ותגדיל את המרחק מנקודת התחלתו של הכביש; אם החץ יורד, התקדמות בכיוון הנסיעה הנוכחי תלך ותקטין את המרחק מנקודת התחלתו של הכביש. במרבית הכבישים מוצבים מתגים בכל קילומטר, למעט במקומות בהם אין אפשרות להציבם (למשל, באמצע צומת גדול). בחלק מן הכבישים מוצבים מתגים בכל חצי קילומטר (לדוגמה, בכביש 431) או אף בכל 100 מטר (כמו בחלקים מסוימים של כביש 70). צבע המתגים מותאם לאופי הכביש (כחול – מהיר, אדום – ארצי, ירוק – אזורי). בכביש מקומי לא יוצבו לרוב מתגים, בשל אורכו הקצר.

חוקי תנועה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהתפתחות התשתיות בישראל החלה בעיקרה בתקופת המנדט הבריטי, בישראל נוסעים בצדו הימני של הכביש כמו ברוב מדינות אירופה ואמריקה. הסיבה לכך היא שהתנועה המוטורית החלה כשהארץ הייתה תחת שלטון האימפריה העותמאנית, שהנהיגה נסיעה בצדו הימני של הכביש, ושבדבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) נקבע שהחוקים שחלו בארץ בטרם הקמת המנדט יישארו בתוקפם. לעומת זאת, במסילות הרכבת הרכבות נעות דווקא על המסילה השמאלית.

מהירות מרבית מותרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמרור 426 – תמרור מהירות מיוחדת

בישראל, אם אין תמרור "מהירות מיוחדת", המהירות המרבית המותרת היא:[4]

  • בדרך מהירה – 110 קמ"ש
  • בדרך שאינה עירונית, שיש בה שטח הפרדה בנוי בין שני כיווני הנסיעה – 90 קמ"ש
  • בדרך שאינה עירונית, שאין בה שטח הפרדה בנוי בין שני כיווני הנסיעה – 80 קמ"ש
  • בדרך עירונית – 50 קמ"ש
  • ברחוב משולב ובאזור מיתון תנועה – 30 קמ"ש

בדרכים רבות נקבעת מהירות מרבית שונה באמצעות תמרור "מהירות מיוחדת" (תמרור 426). אם הוצב תמרור כזה, אסורה הנסיעה במהירות העולה על מספר הקמ"ש הרשום בתמרור.

  • בדרך מהירה, תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־120 קמ"ש לכל היותר
  • בדרך שאינה עירונית ואינה מהירה, אך יש בה שטח הפרדה בנוי ולפחות שני נתיבים לכל כיוון נסיעה, תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־110 קמ"ש לכל היותר
  • בדרך אחרת שאינה עירונית תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־100 קמ"ש לכל היותר
  • בדרך עירונית תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־80 קמ"ש לכל היותר

למרות האמור לעיל, כלי רכב מסוימים, כגון משאית, אוטובוס או טרקטור חייבים לנסוע במהירות הנמוכה ממהירויות אלה.

קיימים מקרים שבהם המהירות הסבירה נמוכה מהמהירות המרבית המותרת בכביש. בהתאם לכך, החוק קובע שמותר לנהוג רכב רק במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות (לרבות תנאי הדרך והתנועה בה), המאפשרת לנהג שליטה מוחלטת ברכב.[5]

כבישים מהירים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כביש מהיר בתל אביב

ב-10 באוקטובר 2010 הוחלט להעלות את המהירות המותרת ל-110 קמ"ש במספר דרכים מהירות (קטעים מכביש 1, מכביש 431 ומכביש 4, בנוסף לרובו של כביש 6), ו-100 קמ"ש בדרכים בין-עירוניות ממוחלפות (קטעים מכביש 2, ומכביש 5, כביש 77 בקטע בין צומת ישי למחלף המוביל, וכביש 40 בקטע העוקף את באר שבע). בחודש ינואר 2011 הועלתה בפועל מהירות הנסיעה.[6] עד שנת 2008 הוגדרו קטנועים בנפח 50 סמ"ק ככלי רכב איטי שלא רשאי לנוע בכביש מהיר. בחודש פברואר בשנה זו, בוטלה התקנה.

ב-25 בדצמבר 2012 הודיע שר התחבורה על העלאת המהירות בקטעי כביש נוספים מ-100 קמ"ש ל-110 קמ"ש וכן מ-90 קמ"ש ל-100 קמ"ש.

ב-2 בדצמבר 2015 עלתה מהירות הנסיעה המותרת בקטע כביש 6 שבין מחלף בן שמן למחלף עירון מ-110 קמ"ש ל-120 קמ"ש.

הרשימה הבאה, כוללת את כל הכבישים בישראל המוגדרים כדרכים מהירות. כבישים אלו מסומנים בתמרור הכביש המהיר (שסימונו בישראל ב-216). פרטי הכבישים ופרטי התכנונים העתידיים נכונים לשנת 2016.

מספר הכביש מסומן כמהיר במקטעים מהירות מרבית מותרת הערות
120 קמ"ש 110 קמ"ש 100 קמ"ש פחות מ-100 קמ"ש
ISR-HW1 blue.png  כביש 1 ממחלף קיבוץ גלויות
עד מחלף שער הגיא
לכיוון מזרח: לכל אורך המקטע המהיר
לכיוון מערב: ממחלף שער הגיא
עד מחלף גנות
לכיוון מערב: ממחלף גנות
עד מחלף קיבוץ גלויות
ISR-HW2 blue.png  כביש 2 ממחלף קיסריה
עד מחלף עתלית
לכל אורך המקטע המהיר בעתיד, יסומן גם המקטע ממחלף עתלית עד מחלף חיפה דרום ככביש מהיר,
ותועלה המהירות המותרת בו מ-100 קמ"ש ל-110 קמ"ש
ISR-HW4 blue.PNG  כביש 4 ממחלף אשדוד
עד מחלף חולון מזרח
ממחלף אשדוד
עד מחלף עין הקורא
ממחלף עין הקורא
עד מחלף חולון מזרח
ISR-HW5 blue.png  כביש 5 ממחלף גלילות
עד מחלף הכפר הירוק;
ממחלף קסם
עד מחלף שער שומרון
לכל אורך המקטע המהיר
ISR-HW6.png  כביש 6 ממחלף שוקת דרום
עד מחלף קמה;
ממחלף מאחז
עד מחלף עין תות
ממחלף בן שמן
עד מחלף עירון
לכל אורך המקטע המהיר,
למעט מקטעים שבהם הותרה נסיעה ב-120 קמ"ש
נבחנת העלאת המהירות המותרת ל-120 קמ"ש במקטעים מהירים נוספים;[7]
קטעי כביש מהירים נוספים נבנים בצפון;
נקרא גם כביש חוצה ישראל
ISR-HW9.png  כביש 9 מצומת יער חדרה
עד צומת חביבה
לכל אורך המקטע המהיר הכביש נפתח לתנועה ביולי 2014;
צומת חביבה עתיד להפוך למחלף
ISR-HW20.png
כביש 20
ממחלף קיבוץ גלויות
עד מחלף רשפון-געש
90 קמ"ש:
לכל אורכו
נקרא גם נתיבי איילון;
דרך פרוורית מהירה;
ממחלף שבעת הכוכבים עד מחלף רשפון-געש פתוח לתנועה צפונה בלבד;
בכיוון ההפוך, צפוי להיפתח במהלך 2018
ISR-HW22.png
כביש 22
לכל אורכו ממחלף ההסתדרות
עד מחלף כרי נעמן
70 קמ"ש:
ממחלף חירם
עד מחלף גשר פז
90 קמ"ש:
ממחלף גשר פז עד מחלף ההסתדרות
נקרא גם נתיבי המפרץ;
דרך פרוורית מהירה
ISR-HW40.png
כביש 40
ממחלף רהט
עד מחלף קמה
לכל אורך המקטע המהיר מקטע הכביש המהיר החליף סימון,
וכולו מסומן כעת ככביש 6
ISR-HW77.png
כביש 77
יסומן כמהיר בעתיד:
ממחלף תל קשיש
עד מחלף המוביל
לכל אורך המקטע שייקבע כמהיר,
תועלה המהירות המותרת מ-100 קמ"ש ל-110 קמ"ש
המקטע שממחלף תל קשיש עד מחלף ישי (כיום צומת ישי),
בבנייה
ISR-HW431 blue.png
כביש 431
ממחלף מבוא איילון
עד מחלף ענבה
ממחלף נס ציונה עד מחלף ענבה ממחלף מבוא איילון
עד מחלף נס ציונה
דרך פרוורית מהירה;
נבחנת העלאת המהירות המותרת ל-120 קמ"ש ממחלף נס ציונה עד מחלף ענבה
ISR-HW471 blue.png
כביש 471
ממחלף בר-אילן
עד מחלף נחשונים
לכל אורך המקטע המהיר
ISR-HW531 blue.png
כביש 531
לכל אורכו לכל אורכו דרך פרוורית מהירה

למרות שבעבר הותרה מהירות מרבית של 100 קמ"ש בכבישים מהירים בלבד, ישנם כיום כבישים שאינם מסומנים ככבישים מהירים אך המהירות המרבית המותרת בהם היא 100 קמ"ש: כביש 2 ממחלף עתלית עד מחלף חיפה דרום; כביש 5 ממחלף הכפר הירוק עד מחלף קסם וממחלף שער שומרון עד צומת גיתי; כביש 40 מצומת אוהלים עד צומת גורל; וכביש 77 מצומת ישי עד מחלף המוביל.

כבישי אגרה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 של המאה ה-20 נדונה האפשרות לסלול כבישי אגרה בישראל,[8] בין השאר לגבי כביש 2 מחדרה לחיפה ולגבי כביש 4 מראשון לציון לאשדוד,[9] אולם הרעיון נזנח.

בישראל קיימים שלושה כבישי אגרה:

  • כביש 6, כביש חוצה ישראל – התשלום הוא על פי כמות הקטעים שבהם עובר הרכב ועל פי סוגו של הרכב. על-אף התשלום, הכביש מושך אליו נוסעים עקב הזמן שנחסך לנוסעים בו, במיוחד במרחקי נסיעה גדולים מצפון לדרום, ולהפך. בנוסף, תשלום נפרד נגבה עבור נסיעה במקטעי כביש 6 העוברים במנהרות יקנעם, רכסים ואיבטין. המקטע המרכזי של כביש 6 יועבר לידי המדינה ויהיה חופשי לנסיעה לכל אורכו בשנת 2028, לאחר שלושים שנות זיכיון. תום תקופת הזיכיון של המקטע הצפוני, אשר נמצא בבעלות חברת שפיר הנדסה ותעשייה, יהיה בשנת 2049
  • מנהרות הכרמל בחיפה – מערכת כבישי אגרה הסלולים בשתי מנהרות כפולות מתחת לרכס הכרמל. הן מחברות בין צומת הקריות בכניסה המזרחית של חיפה לבין כביש 2 בכניסה הדרומית-מערבית של העיר. המנהרות נפתחו לתנועת כלי רכב ב-1 בדצמבר 2010. תקופת הזיכיון של חברת כרמלטון בכביש תסתיים בשנת 2040
  • הנתיב המהיר בכביש 1 – בקטע שבין מחלף בן-גוריון לבין מחלף קיבוץ גלויות לכיוון מערב, מוגדר ככביש מהיר באורך של 13 ק"מ

תכנון והקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה, עוסקת בתכנון, בפיתוח ובאחזקת מרבית הכבישים הבינעירוניים בישראל, לרבות מחלפים, גשרים וכיוצא באלה. סך אורך הכבישים שנמצא תחת אחריותה הוא 8,500 קילומטר.

עם זאת, בעשור הראשון של המאה ה-21, נבנו מספר כבישים בין עירוניים על ידי חברות פרטיות תמורת תשלום מהמדינה ללא אחריות של החברה הלאומית לדרכים בישראל כגון כביש 6 (חוצה ישראל), כביש 431 וכבישים נוספים.

תוכנית החומש של 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שברכבת ישראל הוחלט בשנת 2003 על השקעה חסרת תקדים בתוכנית חומש ופיתוח תשתיות, הוחלט במשרד התחבורה לבצע תוכנית חומש דומה משנת 2006 גם בכבישי ישראל באמצעות החברה הלאומית לדרכים בישראל. תוכנית החומש תוקצבה ב-19 מיליארד שקלים, מתוכם 2 מיליארד שקלים לשיפור בטיחות בכבישים והפחתת תאונות הדרכים והשאר לפיתוח ושדרוג תשתיות. התוכנית כללה 74 פרויקטים שונים, חלקם בסלילת כבישים חדשים וחלקם בשיפור או הרחבה של כבישים או צמתים קיימים ומסוכנים.

בנוסף, מלבד סלילת כבישים חדשים או הארכת תוואי לכבישים קיימים, מתוכננים שדרוגים לכבישים קיימים, כמו הרחבת כביש 2 בין נתניה לקיסריה, שדרוג כביש 40 ("עוקף באר שבע"), סלילת כביש 9 ופיתוח כבישים וצמתים נוספים ברחבי הארץ.

רשימת כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת כבישים ארציים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הכביש תוואי ערים ראשיות אורך (בקילומטרים)
ISR-HW1.png  כביש 1 תל אביבים המלח תל אביב, לוד, ירושלים, מעלה אדומים 96
ISR-HW2.png  כביש 2 תל אביבחיפה תל אביב, הרצליה, נתניה, חדרה, חיפה 90
ISR-HW3.png  כביש 3 אשקלוןמבוא חורון אשקלון, קריית מלאכי, מודיעין-מכבים-רעות 46
ISR-HW4.png  כביש 4 ארזראש הנקרה אשקלון, אשדוד, ראשון לציון, רמת גן, בני ברק, פתח תקווה, כפר סבא, רעננה, חדרה, אור עקיבא, טירת כרמל, חיפה, קריית מוצקין, קריית ביאליק, עכו, נהריה 200
ISR-HW5.png  כביש 5 הרצליהאריאל תל אביב, הרצליה, רמת השרון, פתח תקווה, ראש העין, כפר קאסם, אריאל 40
ISR-HW6.png  כביש 6 שוקת – שער העמקים קריית גת, פתח תקווה, ראש העין, באקה אל-גרביה, להבים 163
ISR-HW7.png  כביש 7 יסודותמחלף אשדוד גדרה, אשדוד 14
ISR-HW9.png  כביש 9 באקה אל-גרביה – מפעלי חפר חדרה, באקה אל-גרביה 12
ISR-HW10.png  כביש 10 בקעת סייריםניצנה 147[10]
ISR-HW12.png  כביש 12 אילתשיזפון אילת 70
ISR-HW13.png  כביש 13 נחל ציחורנחל מנוחה 12
ISR-HW20.png  כביש 20 ראשון לציוןרשפון ראשון לציון, חולון, בת ים, תל אביב, רמת גן, רמת השרון, הרצליה 34.5
ISR-HW22.png  כביש 22 חיפהקריית ביאליק חיפה, קריית אתא, קריית ביאליק 18
ISR-HW23.png  כביש 23 מת"םצ'ק פוסט חיפה 8
ISR-HW25.png  כביש 25 נחל עוזהערבה נתיבות, אופקים, באר שבע, דימונה 119
ISR-HW31.png  כביש 31 לקיהנווה זהר חורה, כסייפה, ערד 63
ISR-HW34.png  כביש 34 נתיבותיד מרדכי נתיבות, שדרות 19
ISR-HW35.png  כביש 35 אשקלוןחברון אשקלון, קריית גת 58
ISR-HW38.png  כביש 38 בית גובריןשער הגיא בית שמש 27
ISR-HW40.png  כביש 40 קטורהכפר סבא באר שבע, קריית גת, קריית מלאכי, גדרה, רחובות, רמלה, לוד, יהוד, פתח תקווה, הוד השרון, כפר סבא 302
ISR-HW41.png  כביש 41 נמל אשדודמחלף אשדוד אשדוד 6
ISR-HW42.png  כביש 42 אשדודראשון לציון אשדוד, יבנה, ראשון לציון 20
ISR-HW44.png  כביש 44 אשתאולחולון רמלה, לוד, ראשון לציון, חולון 40
ISR-HW45.png  כביש 45 גבעת זאבמחסום קלנדיה 5
ISR-HW46.png  כביש 46 נתב"גטירת יהודה 4
ISR-HW50.png  כביש 50 גילהעטרות ירושלים 12
ISR-HW55.png  כביש 55 כפר סבאשכם כפר סבא, אלפי מנשה, קרני שומרון 27
ISR-HW57.png  כביש 57 נתניהמחלף ניצני עוז נתניה 14
עינבשבי שומרון 4
חמרהגשר אדם 16
ISR-HW60.png  כביש 60 באר שבעמחסום קלנדיה באר שבע, עומר, חברון, ירושלים 100
גבע בנימיןדיר שרף/עראבה שכם,[11] ג'נין[12] 91[13]
מוקייבלהנצרת עפולה, נצרת 37
ISR-HW65.png  כביש 65 חדרהקדרים חדרה, אום אל-פחם, עפולה 91
ISR-HW66.png  כביש 66 מעלה עירוןיקנעם יקנעם 18.5
ISR-HW67.png  כביש 67 זכרון יעקבעין תות זכרון יעקב 13
ISR-HW70.png  כביש 70 יגורשלומי נשר, קריית אתא, שפרעם, טמרה 44
ISR-HW71.png  כביש 71 עפולההירדן עפולה, בית שאן 32.5
ISR-HW73.png  כביש 73 נהללתל עדשים מגדל העמק 11.5
ISR-HW75.png  כביש 75 חיפהנצרת עילית חיפה, נשר, מגדל העמק, נצרת, נצרת עילית 36.5
ISR-HW77.png  כביש 77 רמת ישיטבריה טבריה, טורעאן, כפר כנא 42
ISR-HW79.png  כביש 79 קריית ביאליקמשהד קריית ביאליק, קריית אתא, שפרעם, נצרת, נצרת עילית 28.5
ISR-HW80.png  כביש 80 ערערה בנגבמצדות יהודה 34
ISR-HW85.png  כביש 85 עכועמיעד עכו, כרמיאל 46
ISR-HW87.png  כביש 87 כפר נחוםאלוני הבשן 35
ISR-HW89.png  כביש 89 נהריהאליפלט נהריה, מעלות תרשיחא, צפת 58.5
ISR-HW90.png  כביש 90 מעבר גבול טאבהמטולה אילת, בית שאן, טבריה, קריית שמונה 477[14]
ISR-HW91.png  כביש 91 חצור הגליליתעין זיוון 30
ISR-HW92.png  כביש 92 צמחבקעת בית צידה (צומת יהודיה) 26
ISR-HW98.png  כביש 98 מעגןהר החרמון 99
ISR-HW99.png  כביש 99 קריית שמונהמסעדה קריית שמונה 24

רשימת כבישים אזוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת כבישים מקומיים (רשימה חלקית)[15][עריכת קוד מקור | עריכה]

כבישים בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבישים במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן למצוא במוזיקה הישראלית, לכל תקופותיה, אזכורים למספר כבישים. לעיתים, נמצא מספרו הרשמי של הכביש או שמו העממי בשם השיר:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ.ע.צ. מפעילה שיטת מיספור בדרכים חדשה, דבר, 11 בדצמבר 1980
  2. ^ על פי מפת ישראל של חברת דלק ועיתון מעריב, פברואר 1981; בגב המפה נכתב: "זוהי המפה הראשונה בה מצוינים מספרי הכבישים שהונהגו בשנת 1980"
  3. ^ סיוג ומספור רשת הכבישים בארץ (מחלקת עבודות ציבוריות, אוקטובר 1953) (הקישור אינו פעיל, אוקטובר 2017) באתר מורשת של המרכז למיפוי ישראל
  4. ^ לפי תקנה 54 "מהירות מרבית מותרת" לתקנות התעבורה
  5. ^ תקנה 51 "מהירות סבירה" לתקנות התעבורה
  6. ^ אתר משרד התחבורה
  7. ^ דניאל שמיל, בקרוב: המהירות המותרת בכביש 6 תעלה ל-120 קמ"ש, באתר TheMarker‏, 23 במרץ 2014
  8. ^ תכנית אב לפיתוח רשת הכבישים, דבר, 13 ביולי 1965
  9. ^ אוטוסטרדה בתשלום תסלל בין ת"א לאשדוד, דבר, 15 באפריל 1965
  10. ^ ללא קטע ניצנה - כרם שלום הסגור
  11. ^ קטע הכביש הנכנס לשכם דרך דיר שרף, חסום לתנועת ישראלים
  12. ^ קטע הכביש בעיר ג'נין, חסום לתנועת ישראלים
  13. ^ למעט מקטעי הכביש הסגורים בפני ישראלים
  14. ^ הכביש הארוך במדינה
  15. ^ הופעתו או אי הופעתו של כביש כלשהו ברשימה זו, אינה מלמדת דבר על חשיבותו