כבישי ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כביש 50 (כביש בגין) בקטע שבין קריית משה וגבעת מרדכי

תשתית הכבישים בישראל החלה להתפתח בשנות המנדט הבריטי בארץ ישראל. בשנת 1921 הקים שלטון המנדט זרוע הנדסית לביצוע עבודות פיתוח תשתית בארץ, אשר הפכה למחלקה לעבודות ציבוריות (מע"צ) עם סיום תקופת המנדט. מאז פעלה המחלקה תחת משרדים שונים כמו משרד העבודה בשנות ה-50 של המאה ה-20, משרד התשתיות ולבסוף במשרד התחבורה עד לסגירתה בשנת 2004 בהחלטת ממשלת ישראל והפיכתה לחברה הלאומית לדרכים בישראל.

נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה, עוסקת בתכנון, פיתוח ואחזקת מרבית הכבישים הבינעירוניים בישראל, לרבות מחלפים, גשרים וכיוצא באלה. סך אורך הכבישים שנמצא תחת אחריותה הוא 8,500 קילומטר.

עם זאת, בעשור הראשון של המאה ה-21, נבנו מספר כבישים בין עירוניים על ידי חברות פרטיות תמורת תשלום מהמדינה ללא אחריות של החברה הלאומית לדרכים בישראל כגון כביש 6 (חוצה ישראל), כביש 431 וכבישים נוספים.

סימון ושילוט בכבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כביש 60 בנצרת
שילוט מדריך בירוק (רגיל) ובכחול (מהיר)

מספור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכבישים בישראל מסווגים לפי כבישים ארציים, בינעירוניים, אזוריים ומקומיים. מספור הכבישים נעשה על פי חלוקה זו. שיטת המספור הנוכחית הונהגה בשנת 1980‏[1][2].

כבישים בעלי מספר זוגי נעים מדרום לצפון (למשל, כביש 2 מתל אביב לחיפה) וכבישים בעלי מספר אי-זוגי נעים ממערב למזרח (למשל כביש 5 - חוצה שומרון).

כבישים זוגיים שספרתם הראשונה נמוכה יהיו מערביים, וככל שעולה מספר הכביש כך הוא מזרחי יותר. באופן דומה כבישים אי-זוגיים המתחילים בספרות נמוכות נמצאים בדרום בעוד כבישים המתחילים בספרות גבוהות נמצאים בצפון. ההיררכיה בסידור הכבישים דומה לשיטת הסעיפים (כלומר, כביש 20 נמצא בין כביש 2 לכביש 4, ולא מזרחית לכביש 4). כך הכביש הצמוד לחוף הוא כביש 2, כביש פנימי יותר הוא כביש 4, כביש פנימי עוד יותר הוא כביש 6, וכביש הנושק לגבולה המזרחי של המדינה הוא כביש 90.

הספרה האחרונה בכבישי הרוחב מציינת את עומקם, או המרחק מהים, אך החוקיות ישימה בעיקר בכבישים אזוריים ומקומיים. כבישים הסמוכים לים מסתיימים בספרה 1; מעט לתוך פנים הארץ בספרה 3, במרכזה של המדינה בספרה 5 וברמת הגולן בספרה 9. הדבר נכון גם בכבישי אורך, אך הספרות המסיימות את מספריהם הן זוגיות - כבישי מישור החוף הם לדוגמה 780, 652, 410 ו-232; כבישי ההר הם 784, 754, 356 וכו', וכבישי רמת הגולן ומזרחה של הארץ הם לדוגמה 918, 978, 808 ו-258.


השיטה לפיה ממוספרים הכבישים אינה ישימה תמיד במציאות. אחת הסיבות היא שהכבישים אינם ישרים לחלוטין ואינם בהכרח מקבילים זה לזה. סיבה נוספת היא הרצון לתת לכבישים העיקריים מספרים נמוכים. כך, לדוגמה, הדרך הראשית שבין תל אביב לירושלים מוספרה ככביש 1, על אף שעל פי שיטת המספור, המספר היה צריך להשתייך לכביש רוחב בדרום המדינה.

השיטה הקודמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספור כבישים בישראל החל בשנות ה-50 של המאה ה-20. במפה שיצאה לאור ב-1953 הוסברה שיטת הסיווג וסימון הקילומטרים[3]. הכבישים חולקו לשלוש קבוצות: ראשיים, אזוריים ומקומיים. מספרי הכבישים התבססו על מספרי מרכזים שחולקו בין אזורי הארץ. כך למשל, סומנה תל אביב כמרכז מספר 1, חיפה - 2, עפולה - 3 וטבריה - 4. ירושלים סומנה כמרכז ללא מספר. מספרי הכבישים החלו בספרה שמייצגת את המרכז הקרוב אליהם. הכבישים האזוריים היו בעלי שלוש ספרות והמקומיים היו בעלי ארבע. הכבישים הראשיים היו בעלי שתי ספרות, למעט כבישי המרכז של ירושלים שהיו בעלי ספרה אחת. כיוון מניית הקילומטרים בכביש לא היה קבוע וסומן באמצעות חץ במפה. השימוש במספרי הכבישים באותה תקופה היה מועט יחסית וניתן לראות במפות או כתבות עיתון שהתייחסו לכבישים, שהמספר כלל לא צויין.

דוגמאות לסימון כבישים על פי שיטת המספור מ-1953:

  • הכביש העולה לירושלים, החופף בחלקו לכביש 1 של ימינו, סומן ככביש 1
  • הכביש מתל אביב לחדרה (כביש 2 של ימינו) ומשם לחיפה (כביש 4 של ימינו) סומן ככביש 11
  • כביש חיפה - ראש הנקרה (כביש 4 של ימינו) סומן ככביש 21
  • הכביש מצומת נחל עמוד לחדרה (כביש 65 של ימינו) סומן ככביש 32 והקילומטרים בו נמנו מכיוון מזרח למערב (בניגוד לכיוון המקובל בימינו)

צבע השילוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לצבעו של השילוט יש משמעות הנקבעת הן מתוכנו של השלט והן מאופייה של הדרך:
    • שילוט בצבע ירוק - משמש להדרכה בדרכים שאינן מהירות
    • שילוט בצבע כחול - משמש להדרכה בדרכים מהירות (בכביש עירוני משמעותו: היעד נמצא מחוץ לעיר)
    • שילוט בצבע חום - משמש להכוונה ליעדים תיירותיים
    • שילוט בצבע צהוב - משמש כתמרור הוריה או איסור כאשר אין תמרור ייעודי לאותו המסר
    • שילוט בצבע לבן - משתמש כתמרור אזהרה או הודעה כאשר אין תמרור ייעודי לאותו המסר
    • שילוט בצבע כתום - משמש לכל המטרות בדרכים הנמצאות בשיפוץ
  • צבע השלטים של מספרי הדרכים נקבע לפי אופייה של הדרך:
    • בכביש ראשי, הצבע אדום והמספר מורכב מספרה בודדת או שתיים - ISR-HW3.png ISR-HW40.png
    • בכביש אזורי, הצבע ירוק והמספר מורכב משלוש ספרות - ISR-HW443.png.
    • אם הכביש הוא כביש מהיר (גם אם הוא כביש מהיר אזורי), צבע השילוט יהיה כחול - ISR-HW6.png ISR-HW20.png ISR-HW431BLUE.PNG
    • אם חלקו של הכביש מהיר וחלקו אינו כזה, בכל קטע מקטעי הכביש יצבע השילוט לפי כללים אלה.
    • בכביש מקומי השילוט הוא שחור (בשלטים שהוצבו לפני שנת 2010 - חום) ומספרו מונה ארבע ספרות - ISR-HW5066.png

מתגים ("אבני קילומטר")[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתג על כביש 90, סמוך לכפר גלעדי, המציין את הקילומטר ה-473 של הכביש. החץ הקטן מסמן שהנסיעה בצד זה של הכביש היא בכיוון העולה של מספור הקילומטרים

מתגים מיועדים להקל על ההתמצאות בכבישים, ולאפשר שפה משותפת לתיאור מיקומים בכבישים. המתגים הם שלטים קטנים בצידי הכביש, המציינים את אורך הכביש מנקודת ההתחלה שלו ועד הנקודה בה הם נמצאים. השלטים כוללים גם חץ המציין את כיוון התקדמות הספירה (עולה או יורד). במרבית הכבישים מוצבים מתגים בכל קילומטר, למעט במקומות בהם אין אפשרות להציבם (למשל באמצע צומת גדול). בחלק מהכבישים מוצבים מתגים בכל חצי קילומטר (לדוגמה בכביש 431) או אף כל 100 מטר (כמו בחלקים מסוימים של כביש 70). צבע המתגים מותאם לאופי הכביש (כחול - מהיר, אדום - ארצי, ירוק - אזורי). בכביש מקומי לא יוצבו לרוב מתגים, בשל אורכו הקצר.

חוקי תנועה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהתפתחות התשתית בישראל החלה בעיקרה בתקופת המנדט הבריטי, בישראל נוסעים בצד ימין של הכביש כמו ברוב מדינות אירופה ובאמריקה. הסיבה לכך היא שהתנועה המוטורית החלה כבר בשלטון האימפריה העותמאנית, ושבדבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) נקבע שהחוקים שחלו בארץ בטרם הקמת המנדט יישארו בתוקפם. לעומת זאת, במסילות הרכבת הרכבות נעות דווקא על המסילה השמאלית.

על מנת לנהוג בכבישי ישראל חובה להחזיק ברישיון נהיגה ישראלי או בינלאומי. את הרישיון הישראלי לרכב פרטי (דרגה B) יכול לקבל אדם בן 16 ו-9 חודשים לפחות לאחר מעבר של בדיקות רפואיות, מבחן עיוני בנהיגה ("תאוריה") ומבחן מעשי ("טסט"). בעל רישיון נהיגה מוגדר נהג חדש בשנתיים הראשונות לאחר קבלת הרישיון. בשלושת החודשים הראשונים עליו לנסוע עם מלווה בכל נסיעה, ולאחר מכן בשלושת החודשים הבאים עליו לנסוע עם מלווה רק בנסיעות בשעות הלילה, על המלווה להיות בגיל 24 לפחות ולהחזיק ברישיון נהיגה חמש שנים לפחות, או בגיל 30 לפחות שמחזיק ברישיון נהיגה שלוש שנים לפחות. לאחר תום ששת החודשים הראשונים על הנהג להגיע למשרד התחבורה ולהצהיר כי ביצע 50 שעות נהיגה עם מלווה כנדרש ורק אז יקבל את הרישיון הקבוע. כמו כן, נהג חדש יכול להסיע רק עד שני נוסעים ברכבו מלבדו עד שנתיים מקבלת הרישיון או עד גיל 21, אלא אם יושב במושב שלידו מלווה העומד בתנאים שצוינו לעיל.[4]

מהירות מותרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמרור 426 - תמרור הגבלת מהירות

בישראל, במידה ואין תמרור הגבלת מהירות, המהירות המרבית המותרת היא[5]:

  • בדרך מהירה - 110 קמ"ש
  • בדרך שאינה עירונית, בעלת שטח הפרדה בנוי בין שני כיווני הנסיעה - 90 קמ"ש
  • בדרך שאינה עירונית - 80 קמ"ש
  • בדרך עירונית - 50 קמ"ש
  • ברחוב משולב ובאזור מיתון תנועה - 30 קמ"ש

בדרכים רבות נקבעת מהירות מרבית שונה באמצעות תמרור הגבלת מהירות (תמרור 426) במידה והוצב תמרור כזה, יש לנהוג במהירות המצוינת בו.

  • בדרך מהירה תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־120 קמ"ש לכל היותר.
  • בדרך שאינה עירונית ואינה מהירה, אך היא בעלת שטח הפרדה בנוי ולפחות שני נתיבים לכל כיוון נסיעה, תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־110 קמ"ש לכל היותר.
  • בדרך אחרת שאינה עירונית תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־100 קמ"ש לכל היותר.
  • בדרך עירונית תמרור יכול להוריד את המהירות המרבית או להעלותה ל־80 קמ"ש לכל היותר.

למרות האמור לעיל, כלי רכב מסוימים, כגון משאית, אוטובוס או טרקטור חייבים לנסוע במהירות הנמוכה ממהירויות אלה.

קיימים מקרים שבהם המהירות הסבירה נמוכה מהמהירות המרבית המותרת בכביש. בהתאם לכך, החוק קובע שמותר לנהוג רכב רק במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות (לרבות תנאי הדרך והתנועה בה) המאפשרת לנהג שליטה מוחלטת ברכב[6].

כבישים מהירים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כביש מהיר בתל אביב

בתאריך 10 באוקטובר 2010 החליט שר התחבורה להעלות את המהירות המותרת ל-110 קמ"ש במספר דרכים מהירות (קטעים מכביש 1, כביש 431 ו-כביש 4, בנוסף לכביש 6), ו-100 קמ"ש בדרכים בין-עירוניות ממוחלפות (קטעים מכביש 2, כביש 5, כביש 77 בקטע בין צומת ישי למחלף המוביל וכביש 40 בקטע העוקף את באר שבע. בחודש ינואר 2011 הועלתה בפועל מהירות הנסיעה.[7]. עד שנת 2008 הוגדרו קטנועים בנפח 50 סמ"ק ככלי רכב איטי שלא רשאי לנוע בכביש מהיר. בחודש פברואר בשנה זו, בוטלה התקנה.

ב-25 בדצמבר 2012 הודיע שר התחבורה על העלאת המהירות בקטעי כביש נוספים מ 100 קמ"ש ל-110 קמ"ש וכן מ-90 קמ"ש ל-100 קמ"ש.

רשימת הכבישים המהירים הבאה כוללת את הכבישים בישראל המוגדרים כדרך מהירה נכון לשנת 2016. כבישים אלו מסומנים בתמרור הכביש המהיר (שסימונו בישראל ב-216).

בקרוב צפוי להתווסף לרשימת הכבישים המהירים גם כביש 77 בקטע שבין צומת ישי ומחלף המוביל. המהירות תועלה בהם ל-110 קמ"ש. גם כביש 90 שאינו מוגדר ככביש מהיר צפוי להעלאת המהירות המותרת ל-100 קמ"ש בנקודות מסוימות בין אילת לחצבה. גם כביש 5, כביש 40 וכביש 77 שאינם מוגדרים ככבישים מהירים המהירות המותרת בהם הינה 100 קמ"ש, בקטעים מסויימים.

כבישי אגרה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 של המאה ה-20 נדונה האפשרות לסלול כבישי אגרה בישראל[9], בין השאר לגבי כביש 2 מחדרה לחיפה וכביש 4 מראשון לציון לאשדוד[10], אולם הרעיון נזנח.

בישראל קיימים שלושה כבישי אגרה:

  • כביש 6 שבו התשלום הוא על פי כמות הקטעים שנוסעים בו וסוג הרכב. על-אף התשלום, הכביש מושך נוסעים עקב הזמן שנחסך לנוסעים בו, במיוחד במרחקי נסיעה גדולים מצפון לדרום ולהפך. הציפייה היא שהכביש ימשוך נוסעים נוספים לאחר פתיחת החלקים הדרומיים והצפוניים שהנסיעה בהם תהיה ככל הנראה ללא תשלום. כביש 6 יועבר לידי המדינה ויהיה חופשי לנסיעה לכל אורכו בשנת 2029, לאחר שלושים שנות זיכיון.
  • מנהרות הכרמל בחיפה – מערכת כבישי אגרה הסלולים בשתי מנהרות כפולות מתחת לרכס הכרמל. הן מחברות בין צומת הקריות בכניסה המזרחית לחיפה ובין כביש 2 בכניסה הדרומית-מערבית לעיר. המנהרות נפתחו לתנועת כלי רכב ב-1 בדצמבר 2010.
  • הנתיב המהיר בכביש 1 - לכיוון מערב, ממחלף בן-גוריון למחלף קיבוץ גלויות באורך של 13 קילומטר.

תוכנית החומש של 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שברכבת ישראל הוחלט בשנת 2003 על השקעה חסרת תקדים בתוכנית חומש ופיתוח תשתיות, הוחלט במשרד התחבורה לבצע תוכנית חומש דומה משנת 2006 גם בכבישי ישראל באמצעות החברה הלאומית לדרכים בישראל. תוכנית החומש תוקצבה ב-19 מיליארד שקלים, מתוכם 2 מיליארד שקלים לשיפור בטיחות בכבישים והפחתת תאונות הדרכים והשאר לפיתוח ושדרוג תשתיות. התוכנית כללה 74 פרויקטים שונים, חלקם בסלילת כבישים חדשים וחלקם בשיפור או הרחבה של כבישים או צמתים קיימים ומסוכנים.

בנוסף, מלבד סלילת כבישים חדשים מתוכננים שדרוגים לכבישים קיימים כמו הרחבת כביש 2 בין נתניה לקיסריה, שדרוג כביש עוקף באר שבע, סלילת כביש 9 ופיתוח כבישים וצמתים נוספים ברחבי הארץ.

רשימת כבישים ארציים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' הכביש תוואי ערים ראשיות אורך (בקילומטרים)
כביש 1 ISR-HWR1.pngISR-HW1 blue.PNG תל אביב - ים המלח תל אביב, לוד, ירושלים, מעלה אדומים 96
כביש 2 ISR-HWR2.pngISR-HWB2.png תל אביב - חיפה תל אביב, הרצליה, נתניה, חדרה, חיפה 90
כביש 3 ISR-HW3.png אשקלון - מבוא חורון אשקלון, קריית מלאכי 46
כביש 4 ISR-HW4Red.pngISR-HW4 blue.PNG ארז - ראש הנקרה אשקלון, אשדוד, ראשון לציון, רמת גן, בני ברק, פתח תקווה, כפר סבא, רעננה, חדרה, אור עקיבא, טירת כרמל, חיפה, קריית מוצקין, קריית ביאליק, עכו, נהריה 200
כביש 5 ISR-HWR5.pngISR-HWB5.png הרצליה - אריאל תל אביב, הרצליה, רמת השרון, פתח תקווה, ראש העין, אריאל 40
כביש 6 ISR-HW6.png שוקת - אליקים קריית גת, פתח תקווה, ראש העין, באקה אל-גרביה, להבים 163
כביש 7 ISR-HW7.png יסודות - מחלף אשדוד גדרה, אשדוד 14
כביש 9 ISR-HW9.png באקה אל-גרביה - מפעלי חפר באקה אל-גרביה, חדרה 12
כביש 10 ISR-HW10.png בקעת סיירים - ניצנה 147[11]
כביש 12 ISR-HW12.png אילת - שזפון אילת 70
כביש 13 ISR-HW13.png נחל ציחור - נחל מנוחה 12
כביש 20ISR-HW20.png ראשון לציון - הרצליה ראשון לציון, חולון, בת ים, תל אביב, רמת גן, רמת השרון, הרצליה 27.5
כביש 22ISR-HW22.png חיפה - קריית ביאליק חיפה, קריית אתא, קריית ביאליק 18
כביש 23ISR-HW23.png מת"ם - צ'ק פוסט חיפה 5
כביש 25 ISR-HW25.png נחל עוז - הערבה נתיבות, אופקים, באר שבע, דימונה 119
כביש 31 ISR-HW31.png להבים - נווה זהר רהט, ערד 70
כביש 34 ISR-HW34.png נתיבות - יד מרדכי נתיבות, שדרות 19
כביש 35 ISR-HW35.png אשקלון - חברון אשקלון, קריית גת 58
כביש 38 ISR-HW38.png בית גוברין - שער הגיא בית שמש 27
כביש 40 ISR-HW40.png קטורה - כפר סבא באר שבע, קריית גת, קריית מלאכי, רחובות, רמלה, לוד, יהוד,

פתח תקווה, הוד השרון, כפר סבא

 302
כביש 42 ISR-HW42.png אשדוד - ראשון לציון אשדוד, יבנה, ראשון לציון 20
כביש 44 ISR-HW44.png אשתאול - חולון רמלה, לוד, ראשון לציון, חולון 40
כביש 45 ISR-HW45.png גבעת זאב - בית סוהר עופר 3
כביש 46 ISR-HW46.png נתב"ג - טירת יהודה 4
כביש 50 ISR-HW50.png ירושלים - עטרות ירושלים 12
כביש 55 ISR-HW55.png כפר סבא - שכם כפר סבא 27
כביש 57 ISR-HW57.png נתניה - מחלף ניצני עוז; חמרה - גשר אדם נתניה מקטע נתניה - מחלף ניצני עוז: 14; מקטע חמרה - גשר אדם: 16.
כביש 60 ISR-HW60.png באר שבע - נצרת באר שבע, ירושלים, עפולה, נצרת, עומר 228[12]
כביש 65 ISR-HW65.png חדרה - קדרים חדרה, אום אל-פחם, עפולה 91
כביש 66 ISR-HW66.png מעלה עירון - יקנעם יקנעם 18.5
כביש 70 ISR-HW70.png זכרון יעקב - שלומי יקנעם, נשר, קריית אתא, שפרעם, טמרה 76
כביש 71 ISR-HW71.png עפולה - הירדן עפולה, בית שאן 32.5
כביש 73 ISR-HW73.png נהלל - תל עדשים מגדל העמק 11.5
כביש 75 ISR-HW75.png נצרת עילית - חיפה חיפה, נשר, מגדל העמק, נצרת, נצרת עילית 36.5
כביש 77 ISR-HW77.png רמת ישי - טבריה טבריה 42
כביש 79 ISR-HW79.png קריית ביאליק - משהד קריית ביאליק, קריית אתא, שפרעם, נצרת עילית, נצרת. 28.5
כביש 80 ISR-HW80.png ערערה בנגב - מצדות יהודה 34
כביש 85 ISR-HW85.png עכו - עמיעד עכו, כרמיאל 46
כביש 87 ISR-HW87.png כפר נחום - אלוני הבשן 35
כביש 89 ISR-HW89.png נהריה - אליפלט נהריה, מעלות תרשיחא, צפת 58.5
כביש 90 ISR-HW90.png מעבר גבול טאבה - מטולה אילת, בית שאן, טבריה, קריית שמונה 477[13]
כביש 91 ISR-HW91.png חצור הגלילית - עין זיוון 30
כביש 92 ISR-HW92.png מרכז אזורי צמח - בקעת בית צידה (צומת יהודיה) 26
כביש 98 ISR-HW98.png מעגן - הר החרמון 99
כביש 99 ISR-HW99.png קריית שמונה - מסעדה קריית שמונה 24

כבישים אזוריים ומקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כבישי ישראל
עיינו גם בפורטלים:
P Israel Flag2.png פורטל ישראל
P train.svg פורטל תחבורה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ.ע.צ. מפעילה שיטת מיספור בדרכים חדשה, דבר, 11 בדצמבר 1980
  2. ^ על פי מפת ישראל של חברת דלק ועיתון מעריב, פברואר 1981. בגב המפה נכתב: "זוהי המפה הראשונה בה מצוינים מספרי הכבישים שהונהגו בשנת 1980".
  3. ^ סיוג ומספור רשת הכבישים בארץ (מחלקת עבודות ציבוריות, אוקטובר 1953), באתר מורשת של המרכז למיפוי ישראל
  4. ^ פורטל השירותים הממשלתי, תקנות נהג חדש
  5. ^ לפי תקנה 54 "מהירות מרבית מותרת" לתקנות התעבורה
  6. ^ תקנה 51 "מהירות סבירה" לתקנות התעבורה
  7. ^ אתר משרד התחבורה
  8. ^ דניאל שמיל, בקרוב: המהירות המותרת בכביש 6 תעלה ל-120 קמ"ש, באתר TheMarker‏, 23 במרץ 2014
  9. ^ תכנית אב לפיתוח רשת הכבישים, דבר, 13 ביולי 1965
  10. ^ אוטוסטרדה בתשלום תסלל בין ת"א לאשדוד, דבר, 15 באפריל 1965
  11. ^ ללא קטע ניצנה - כרם שלום הסגור
  12. ^ ללא השטחים הסגורים בפני ישראלים
  13. ^ הכביש הארוך במדינה


תחבורה בישראל
כבישי ישראל כביש 1 • כביש 2 • כביש 3 • כביש 4 • כביש 5 • כביש 6 (חוצה ישראל) • כביש 7 • כביש 9 • כביש 12 • נתיבי איילון (כביש 20) • כביש 22 (נתיבי המפרץ) • מנהרות הכרמל (כביש 23) • כביש 25 • כביש 31 • כביש 40 • כביש 50 (שדרות בגין בירושלים) • כביש 60 • כביש 65 • כביש 70 • כביש 77 • כביש 90 • כביש 431 • כביש 443 • כביש 471 (כביש מכבית) • כביש 531 • כביש 551 • כביש אלון • כביש הצפון (כביש 899) • לרשימה המלאה
מכולות בנמל חיפה

בואינג 767 של חברת אל-על

נתיבי איילון

מערך קרונועים
חברות כבישים נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה • חברת דרך ארץ • חברת כביש חוצה ישראל • חברת נתיבי איילון • נתיבי הכרמל מערכות ותפעול • נתיבי היובל
תחבורה ציבורית אגד • אגד תעבורה • אוטובוסים מאוחדים נצרת • אומני אקספרס • אפיקים • גלים • דן • דן באר שבע • דן בדרום • מטרודן • המטרונית • מטרופולין • נסיעות ותיירות נצרת • נתיב אקספרס • סופרבוס • קווים - עילית • תחבורה ציבורית גולן • רב-קו • הרשות הארצית לתחבורה ציבורית
תחנות מרכזיות התחנה המרכזית החדשה של תל אביב • התחנה המרכזית הישנה של תל אביב • מסוף 2000 • התחנה המרכזית של ירושלים • התחנה המרכזית החדשה של ראשון לציון • מרכזית המפרץ • מרכזית חוף הכרמל • מרכזית הקריות • התחנה המרכזית של באר שבע • התחנה המרכזית של אשדוד • התחנה המרכזית של נתניה • תחנה מרכזית חדרה • התחנה המרכזית של הרצליה
נמלים נמל אילת • נמל אשדוד • נמל הדרום • נמל המפרץ • נמל חיפה • נמל הקישון • רשות הספנות והנמלים • חברת נמלי ישראל
רכבת ישראל פורטל רכבת ישראל • הקו הראשי של רכבת ישראל • מסילת הרכבת יפו-ירושלים • קו הרכבת המהיר לירושלים • מסילת איילון • תחנות רכבת בישראל
רכבות קלות ותחתיות הכרמלית • הרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום) • הרכבת הקלה בירושלים (הקו האדום) • הרכבת הקלה בבאר שבע
תעופה רשות התעופה האזרחית • רשות שדות התעופה • נמל התעופה בן-גוריון • נמל התעופה תמנע • אל על • ישראייר • ארקיע • סאן דור • שדות תעופה בישראל
היסטוריה נמל תל אביב • נמל יפו • הרכבת המנדטורית • רכבת העמק • חברות תעופה עבריות ביישוב • כביש הנפט • כביש הגבורה • דרך בורמה • הרפורמה בנמלים
שונות משרד התחבורה והבטיחות בדרכים • מוניות בישראל • מוניות שירות בישראל • תחבורה בתל אביב • תל-אופן • ערכים נוספים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כבישי_ישראל&oldid=20944145"